הכל התחיל בכלל מדיון בפורום אחר שבו צצה השאלה – כמה באמת שווה בחירת סיבוב השני שניתנה ליוטה תמורת קורבר. באופן אישי, אני מאמין שמעט מאד ושהסיכויים בסיבוב השני למצוא איזה דריימונד גרין או מנו ג'ינובילי הם לא באמת גבוהים.
אבל האם אפשר לכמת את זה ולמדוד את זה. האם GM יכול לדעת מראש אם הוא יודע לבחור טוב, או אם לקבוצה שלו פשוט יש "מזל" בבחירות מאוחרות? ואם כבר אנחנו בודקים כמה שווה בחירת סיבוב שני, אז למה לא לבדוק כמה באמת שווה בחירת סיבוב ראשון, והאם בחירה מאוחרת של הקבוצה שבחרה בג'ינובילי, טוני פארקר וקוואי מחוץ ללוטרי, שווה יותר מאשר בחירה מאוחרת של הקבוצה שבחרה באנתוני בנט?
למזלנו, יש BASKETBALL REFERENCE ולכן יש גם תשובות. ושאלת הדראפט הראשונה שלנו היא – איזו קבוצה יודעת לבחור הכי טוב בדראפט, והאם אפשר להוכיח את זה.
מתודולוגיה
הימים תחילת אמצע שנות התשעים, ובחור בשם דורון שפר משחק בקונטיקט. כמו כל עם ישראל, גם אני עקבתי אחרי ליגת המכללות בדבקות ולו מתוך התקווה שסוף סוף נראה שחקן ישראלי בליגה הטובה בעולם. זה אמנם לא קרה עם שפר אלא רק שנים רבות מאוחר יותר עם עומרי שלנו. אבל כך התחלתי להתעניין במכללות. נטרפתי מהאסיסטים של ג'ייסון קיד ב-UC, מהסטייל של גרנט היל שהלך בעקבותיהם של לייטנר והרלי בדיוק, מהכתבה של מנחם לס על כך שגלן רובינסון אמור להיות הסופרסטאר הבא של הנ.ב.א, ומחברו של שפר לספסלי קונטיקט – דוניאל מרשל, שיום אחד ישבור שיא שלשות בליגה, ואפילו מאחד קליפורד רוזייר שסיים כאחד הסיפורים העצובים ביותר בתולדות הנ.ב.א. 1994 על כן היא השנה שבה התחלתי את המודל. נוסטלגיה, אתם יודעים.
המודל הזה משתרע משנת 1994 אם כן, אך הוא מסתיים בשנת 2013. בעיקר משום שקשה מאד למדוד את תרומת השחקן בקריירה במשך שנים מועטות, ונדמה לי שכל דראפט מאוחר יותר לא יעשה חסד לנבחרים שלו. כך, תחשבו למשל על ויקטור אולדיפו שהיה סתם שחקן באורלנדו, ולא משהו באוקלהומה עד שהוא הגיע לאינדיאנה. המודל הזה ינסה למדוד תרומות שחקנים לאורך הקריירה, וכאשר הקריירה קצרה מדי, יהיה קשה למדוד אותה, במיוחד באופן בו אני אמדוד ׁׁWINSHARE יחסיים, על כך עוד מעט). כך או כך, נדמה לי שעשרים שנה זה לא מעט. כמובן – המודל דינמי, וניתן יהיה לעשות את אותו תרגיל מדי שנה, אבל כרגע חמש השנים האחרונות בדראפט בחוץ.
אני לא אלאה אתכם בנתונים סטטיסטיים, ותמיד יש תגובות למישהו שיותר מעוניין לשמוע, אבל אציין רק עוד כמה דברים:
א. ברגע שהשנה הפותחת נבחרה, הייתי צריך לבחור מדד השוואתי בין שחקן לשחקן ול BASKETBALL REFERENCE יש הרבה מדדים כאלה. אנשים מאד אוהבים את ה BPM בתור מדד השוואתי ולמען האמת גם אני אוהב אותו, אבל פחות מכולם.
למה? בגלל לוקאס נוגיירה כמובן. הבחור שמשחק היום בספסל של פואנלברדה מהליגה הספרדית, מוביל(!!) את מדד ה BPM בין נבחרי הדראפט שלו, כן, לפני יאניס למשל. וברגע שנוגיירה נמצא במקום הראשון שם, המדד הזה לא שמיש.
מדד שמיש הרבה יותר, וכזה שעומד במבחן העין הוא ה WIN SHARE, ואכן בו השתמשתי. כלומר, הערכה של מנוע הכדורסל הגדול בעולם, כמה נצחונות או חלקי נצחונות תרם שחקן לקבוצה שלו. אמנם, יש גם במדד הזה בעיות מסוימות אך הן באמת קטנות במבחן העין. למשל, דרק רוז מדורג במחזור שלו נמוך מאשר קורטני לי, וכך גם גילברט ארנאס מדורג במחזור שלו נמוך מאשר ג'רלד וואלאס או מחמט אוקור, אבל המדד הזה כן תואם לדעתי ומן הסתם גם לדעת הקונצנזוס בלפחות 90%.
ב. כל שנה עומדת בפני עצמה, כלומר אני מבין שיש שנים גרועות יותר בדראפט (2000) ושנים טובות יותר (2003, יבדל"א) ולכן המדד לא משווה בין WINSHARE של שחקן מדראפט 2000 לבין ה WINSHARE של לברון מדראפט 2003, אלא רק נותן דירוג פנימי בתוך אותו דראפט. למשל, אם בשנת 2000 הבחירות הטובות ביותר בדיעבד לפי הסדר היו: טורקוגלו, מייק מילר, ג'מאל קרופורד ומייקל רד, ובשנת 2003 הבחירות הטובות ביותר בדיעבד היו לברון, וויד, בוש ומלו, הרי שהבחירה במייק מילר בשנת 2000 על ידי אורלנדו היא בחירה טוב יותר יחסית מאשר הבחירה של בוש בשנת 2003 על ידי טורונטו, גם אם ברור שבוש שחקן טוב בהרבה.
על כן, ההשוואה בין הקבוצות במשך 23 שנה מבוססת על דירוג יחסי בתוך כל דראפט ודראפט. אם קבוצה בחרה עשר פעמים את השחקן הטוב ביותר באותו דראפט, היא תהיה טובה יותר מאשר קבוצה שבחרה עשר פעמים את השחקן השני בטיבו, גם אם במקרה הראשון מדובר בעשרה הידו טורקוגלו, ובמקרה השני מדובר בעשרה דירק נוביצקי.
ג. נכון, שחקנים משנים מקום, דוגמה בולטת היא חסן וויטסייד שנבחר על ידי סקרמנטו במקום ה 33, אבל לא עשה בה כלום, עבר ללבנון, ורק התגלה במיאמי. לכאורה, הקרדיט והשאפו למיאמי. למעשה, אני לא בא וגם לא באמת יכול למדוד את זה. אני רק מודד את חוזקו ביחס לדראפט, ובסופו של דבר, גם אם סקרמנטו לא ידעה להשתמש בו, היא אכן בחרה בשחקן שהוא לגמרי במקרה השחקן השמיני בטיבו באותו דראפט, ולכן תקבל עליו את הנקודות.
או במילים אחרות, המדד שלי לא באמת מודד יכולת של GM מול GM. לא רק בגלל שהדראפט הוא רק חלק קטן מאד מאותה יכולת, אלא גם בגלל שה GM הממוצע הגיע לליגה רק בעשור הנוכחי, ואנשים כמו ביופורד או ארני גרנפלד הזקנים ממתושלח ונמצאים בקבוצותיהם משנת תרפפ"ו הם מעטים.
אז מה אני כן מודד? אולי קארמה? ואולי בכלל אני מודד עד כמה GMים לאורך השנים נכשלו, כי אם, מילווקי למשל, בחרה מעולה בדראפט אחרי דראפט, אבל מעולם לא עשתה גמר פלייאוף באותן שנים (ונדמה לי שגמר איזורי אחד בלבד) כנראה שהיא נכשלה למרות זאת. למרות, אבל לא בגלל. ואולי בכלל אני רק נותן מראה לנתון אחד, אחד מני רבים שהוא קריטי לבניית קבוצות לנ.ב.א. אני לא מתיימר לעשות יותר ממה שהמודל הזה עושה – בודק איך קבוצות בחרו בדראפט. לא GMים, לא אסטרטגיה, לא כלום.
לסיכום, המודל עובד בשלבים הנ"ל:
1. איסוף הנתונים על כל השחקנים בדראפטים 1994-2013
2. בדיקת ה WINSHARE לאורך הקריירה של כל שחקן.
3. השוואת ה WINSHARE של השחקנים מול נבחרים אחרים רק באותו דראפט, ודירוג פנימי 1-60 (או עד 58, תלוי באיזו שנה)
4. לקיחת הדירוג הפנימי של כל דראפט, והשוואה של של שחקן בין המיקום בו הוא נבחר לבין דירוג ה WINSHARE שלו. לדוגמה – אם ג'ייסון קיד נבחר שני בדראפט, אך בסופו של דבר הוביל את המחזור ב WINSHARE, הציון של הבחירה שלו הוא 200%, שזה ציון טוב, אך לא מדהים. קווין גארנט למשל בעל ציון עדיף, מכיוון שגם הוא, כמו קיד, מוביל את הדראפט שלו בדירוג הפנימי, אך נבחר חמישי בלבד, הציון שלו הוא 500% שזה מצוין. גלן רובינסון האב לעומתם במצב קשה, הוא נבחר ראשון בדראפט, אך מדורג רק עשירי בדירוג הפנימי – הציון שלו הוא 10% בלבד, ומילווקי שבחרה בו מקבלת ציון כושל למדי על הבחירה הזו. או אם תרצו, קורט תומאס אמנם נבחר עשירי (1995), אבל שיחק מספיק שנים בליגה בשביל להיות השישי בין חברי כיתתו במספר ה WINSHARE, ולכן זוכה לציון 6\10 = 167%. שאריף עבדור רחים לעומתו, נבחר שלישי, אך התפרסם בעיקר כשחקן שלעולם לא הגיע לפלייאוף, והיה רק שמיני בין חברי כיתתו (1996), מה שנותן לו 8\3 = 38%.
5. כדי להשוות בין דראפטים שונים, דירגתי את הציונים (טווח אפשרי: 1.7% – 6000%) בין כל הדראפטים, וכך גיליתי מיהם נבחרי הדראפט הטובים בכל הזמנים. או במילים אחרות, ככל שנבחרת גבוה יותר אך נתת תפוקה נמוכה יותר, כך תדורג נמוך יותר. ככל שנבחרת נמוך יותר אך נתת תפוקה גבוהה יותר – כך תדורג גבוה יותר.
תוצאות
כאמור, אני יכול להרחיב על המודל עוד רבות, אם יש עניין, אבל נדמה לי שהעניין האמיתי הוא בתוצאות אז הנה:
בחירת הדראפט הטובה בהיסטוריה
הבחירה היא יחסית, ולכן לברון או דאנקן לעולם לא יוכלו להיות בחירת הדראפט הטובה ביותר, אחרי הכל, היה זה NO-BRAINER לבחור בהם. אז מי כן? התשובה היא השחקן עם ה WINSHARE היחסי הגבוה ביותר מבין אותו נבחרי דראפט, באופן יחסי למקום בו הוא נבחר, ובחירת הדראפט הטובה בכל הזמנים היא דווקא לא מי שאתם חושבים אלא…
- ג'ימי באטלר, ראשון בין חברי כיתתו ב WINSHARE, (כנראה בגלל שקוואי היה פצוע למשך שנה) ונבחר ממש ממש בסוף הסיבוב הראשון, במקום ה-30. כלומר, 3000% הצלחה פנומנליים. ברור שאם קוואי או מישהו אחר יעברו אותו בהמשך הקריירה, באטלר ייפול מיד ל 1500% סבירים אך לא פנומנליים בלבד. ועם זאת, אין ספק שבאטלר הוא יופי של בחירת דראפט.
- פול מילסאפ, ותיק יותר, ולכן המדד שלו גם אומר המון. בסופו של דבר הבחירה ה 47 בדראפט 2006, הוא השחקן השני בטיבו בה (אחרי אלדרידג'), ועל כן זוכה ל 2350%.
- מנו ג'ינובילי הוא לכאורה החשוד המיידי לתואר בחירת הדראפט הטובה בהיסטוריה, אך למעשה הוא רק שלישי, ולו משום שהוא רק שלישי בין חברי כיתתו, קצת אחרי שון מריון ואלטון ברנד, ועדיין 1900% הצלחה לבחירה ה 57 ואחרונה באותו דראפט
- הם אמנם נבחרו בהפרש של שש שנים, אבל שניהם נבחרו במקום ה 35 בדראפט והפכו להיות גבוהים מצוינים. לאחד קוראים קרלוס בוזר והתרגיל המסריח על קליבלנד, ולשני קוראים דיאנדרה ג'ורדן והתרגיל המסריח על דאלאס. אבל התרגילים שלהם, מספיקים להם לחלוק את המקום הרביעי והחמישי, ולזכות בכבוד כאן.
יצוין אגב שניקולה יוקיץ' שהוא כרגע הטוב מבין יוצאי כיתתו אף שנבחר במקום ה-41 בדראפט, אף מדורג גבוה מבאטלר, אך מכיוון שבאמתחתו רק 4 שנים בנ.ב.א ,הוא ייאלץ לחכות כמה שנים עד שנקבע שהוא נבחר הדראפט הטוב בהיסטוריה.
הנבחר הראשון בדראפט הגרוע ביותר
- אנתוני בנט, השחקן ה 39 בטיבו בלבד בדראפט שלו
- מייקל אולווקנדי שכשהייתי קטן חשבתי שיהיה אולג'ואן 2.0… מקום 35 בדראפט שלו.
- מרקל פולץ – כל עוד לא תתברר הבעיה וימשיכו לגלות לו בעיות עצבים כאלה ואחרות, הוא רק במקום ה 27 בדראפט שלו.
- גרג אודן – סיפור טראגי, לכאורה היה יכול להיות אמביד, אבל למעשה היה במקום ה 25 בדראפט שלו.
- קוואמי בראון – ההברקה של מייקל ג'ורדן, היתה פחות גרועה מהצפוי, מקום 17 בין חברי כיתתו.
הדראפט הטוב בהיסטוריה
| שנה | מתאם בין WS לבחירה | חוזק דראפט (סה"כ WS) |
|---|---|---|
| 1996 | 0.7 | 1464.3 |
| 2003 | 0.43 | 1393.9 |
| 1998 | 0.59 | 1369.3 |
| 1999 | 0.53 | 1311.9 |
| 2001 | 0.58 | 1277.1 |
| 2005 | 0.41 | 1266.7 |
| 2008 | 0.67 | 1174.2 |
| 1995 | 0.61 | 1169.9 |
| 2004 | 0.63 | 1109.8 |
| 2009 | 0.50 | 1037.6 |
| 1997 | 0.61 | 1015 |
| 2007 | 0.62 | 971.5 |
| 1994 | 0.58 | 952.3 |
| 2002 | 0.35 | 849.8 |
| 2011 | 0.59 | 848.4 |
| 2006 | 0.47 | 767.6 |
| 2000 | 0.60 | 682.8 |
| 2010 | 0.69 | 623.9 |
| 2012 | 0.58 | 611.4 |
| 2013 | 0.67 | 498.4 |
האמת היא שהשאלה הזאת גדולה בהרבה מהנושא העיקרי של הפוסט הזה, ונידונה מהרבה מאד כיוונים. כך או כך, לפי מדד ה WINSHARE נטו, קשה מאד לאמוד דראפטים מה 8-9 שנים אחרונות, מכיוון שהשחקנים שנבחרו עדיין לא סיימו לצבור WINSHAREים. ובכל זאת, המדד הנוכחי אומר שהדראפטים הטובים ביותר מאשר 1995 (וכמובן לא כולל את 1984 של ג'ורדן, אולג'ואן, בארקלי וסטוקטון) הם:
- 1996 (קובי, ריי אלן, נאש, אייברסון, סטויאקוביץ', קמבי, מרבורי, שאריף עבדור רחים, אילגאוסקס וג'וניל)
- 2003 (לברון, וויד, בוש, מלו, ווסט,קורבר, היינריך, דיאו, פצ'וליה וניק קוליסון)
- 1998 (נוביצקי, פירס, וינס, רשארד לואיס, ג'יימיסון, ביבי, קטינו מובלי, אל הרינגטון)
- 1999 (מריון, ברנד, ג'ינובילי, ג'ייסון טרי, אנדרה מילר, אודום, קירילנקו, ברון דייויס) – אמנם דראפט בלי כוכבים גדולים אבל הרבה מאד שחקנים טובים.
- 2001 (פאו גאסול, טוני פארקר, טייסון צ'נדלר, ריצ'רד ג'פרסון, ג'ו ג'ו, זק רנדולף, שיין באטייה, ג'רלד וואלאס)
- 2005 – אבל חובה לציין שהדראפט הזה עוד יעלה מקום או שניים בגלל שחלק מהשחקנים עדיין נמצא בליגה וצובר WINSHAREים. (פול, דרון, דייויד לי, גורטאט, מרווין ולו ווליאמס, אמיר ג'ונסון, בוגוט)
כרגע גם הדראפטים של 2008 ו 2009 וגם 2011 נראים חזקים מאד, אבל ברור שעוד חזון למועד, וזה עוד מבלי להזכיר את דראפט 2017 המצוין.
1984 אתם שואלים? זה מחוץ למודל, אני עונה. אבל בגלל שאני בטוח שכולם מעוניינים בתשובה אז אציין שהדראפט שהביא את אלוהים לעולם, ואחריו גם לפי הסדר את סטוקטון, בארקלי, אולג'ואן, ת'ורפ, סם פרקינס, קווין וויליס ומייקל פייג') צבר בסך הכל 1552.8 WINSHARES שאכן היו מציבים את הדראפט בקלות כדראפט טוב יותר מכל אחד אחר שנבדק כאן.
ועם זאת הפתעה – הדראפט הגדול ביותר בהיסטוריה הוא דווקא לא הדראפט של ג'ורדן, אלא הדראפט של מאלון. 1985 היא שנת הדראפט הגדולה בהיסטוריה עם לא פחות 1707 WINSHARES. מאלון, יואינג, טרי פורטר, שרמפף, איי.סי.גרין ששיחק איזה מיליון משחקים רצופים, כריס מאלין, אוקלי וג'ו דומארס מרכיבים את שנת הדראפט הגדולה אי פעם, לפחות במדד שנבחר, גם אם רק דומארס הוביל קבוצה כלשהי לאליפות (גרין, מריו אלי ואחרים היו חלק מקבוצת אליפות, אך לא ככוכבים הגדולים שלה).
הדראפט הגרוע בהיסטוריה
אז נוציא את השנים האחרונות מהחשבון כי השחקנים עדיין לא צברו מספיק נצחונות ועבור לדראפטים מוקדמים יותר. מהגרוע לפחות גרוע.
- 2000 – בקלות ובהבדל עצום הדראפט הגרוע בהיסטוריה, לפחות עד שיהיו לנו יותר נתונים על הדראפט שהציג לעולם את אנתוני בנט בשנת 2013, השחקנים הבולטים כאן, עד כמה שאפשר לדבר על "בולטים" הם טורקוגלו, מייק מילר, ג'מאל קרופורד קשישא, מייקל רד, קניון מרטין ומו פיט.
- 2002- רק שנה לפני לברון ושות', מאורות הגולה שנבחרו כאן היו אמארה, בוזר, ננה, יאו, טיישואן פרינס, מייק דאנליבי וקארון באטלר.
יצוין גם ש 2006 מסתמנת כשנה לא משהו, אבל רוב שחקניה הבולטים (אלדרידג', מילסאפ, לאורי, רונדו, רדיק) עדיין בליגה, אז נחכה ונראה.
העונה עם הבחירות המושכלות ביותר
המספר בטור האמצעי בטבלה לעיל מלמד אותנו דבר נוסף – את הקורלציה או מידת ההתאמה בין מקום הבחירה המקורי בדראפט לבין התוצאות – כלומר השחקנים שאכן תרמו הכי הרבה בדיעבד. ככל שהקורלציה גבוהה יותר, כך הערך של השחקנים בקריירה שלהם בדיעבד אכן תואמת יותר את מקום הבחירה המקורי שלהם. והפוך, ככל שהקורלציה נמוכה יותר, כך ערכם של השחקנים לא קשור למקום הבחירה המקורי שלהם.
לכאורה, ה GMים בחרו טוב ב 1996, 2008 ו 2010, ובחרו רע לחלוטין ב 2002 או ב 2005, אבל קשה לדבר על טרנדים, והאמת היא שכל דראפט מחדש הוא לוטו מוחלט, כפי שיגלה הגרף למטה שלא מראה לנו שום מגמה לאורך השנים.
הקבוצות עם הכי הרבה מזל \ שכל בדראפט
ולמרות שיש עוד הרבה לנתח ולכתוב, ואולי עוד יהיה המשך לכתבה הזאת (כולכם מוזמנים לשאול שאלות, ה DB כבר קיים!), הרי שהנושא עבורו התכנסנו הוא – איזו קבוצה בוחרת הכי טוב.
והתשובה היא… תלוי, בעיקר בגלל שקשה מאד למדוד את זה.
שיטה א': היא באופן יחסי, שיטה פשוטה. השוואה ישירה בין חוזק הבחירות שכל קבוצה קיבלה לבין חוזק השחקנים שבה היא בחרה. כך למשל, קבוצה שלה כל פעם היתה רק את הבחירה ה 20 בדראפט לצורך העניין, אבל בחרה בשחקן ה 15 בטיבו כל פעם תדורג גבוה יותר מאשר קבוצה שבחרה בבחירה ה 15 בכל דראפט, אבל רק בחרה בשחקן ה 20 בטיבו.
הנה אם כן, שלבי החישוב למי שמתעניין בפרטי המודל
1. חילקתי את הבחירות לשבע קטגוריות – הבחירה הראשונה, בחירות 2-3, בחירות 4-5, בחירות 6-10, בחירות לוטרי (11-15), בחירות סיבוב ראשון (16-30) ובחירות סיבוב שני (>30), וספרתי כמה בחירות מכל אחת משבע הקטגוריות יש לכל קבוצה.
2. את המספר הזה הכפלתי ב SUMPRODUCT עם הערך של כל אחת משבע הקטגוריות. כך למשל, בחירה בסיבוב השני שווה את הבסיס – נקודה אחת. בחירה בסיבוב הראשון (16-30) שווה 2 נקודות, ובחירת לוטרי (11-15), כלומר לפחות אחת מארבע הבחירות החזקות שווה אכן 4 נקודות, וכן הלאה.
3. המספר הזה נתן לי את מספר הבסיס ההשוואתי – מה הערך של סך בחירות הדראפט שכל קבוצה קיבלה, לפני שהיא בחרה את השחקן. להלן מספר X
4. מספר Y אותו השוויתי למספר X, הוא הערך של השחקנים שאכן נבחרו בדראפט. כך למשל, אם השחקן שבחרה הקבוצה היה בין 15 השחקנים הטובים על פי ה WINSHARE באותו דראפט (כלומר, השחקן מס' 11-15 מהדראפט על פי WINSHARE) הוא זוכה ל 4 נקודות, וכן הלאה.
5. מכאן כל מה שצריך לעשות הוא להשוות בין סך הנקודות של X לכל קבוצה, לסך הנקודות Y שלה. ככל שהמספר חיובי יותר (Y-X) כך הקבוצה בוחרת טוב יותר. קבוצה עם 100% היא קבוצה שבחרה בדיוק לפי החוזק שניתן לה. כל תוצאה מעל 100% היא תוצאה טובה, כל תוצאה מתחת, איננה כזאת.
| דירוג איכות מיקום | דירוג איכות בחירה | דירוג קבלת החלטות | ניקוד קבלת החלטות | |
|---|---|---|---|---|
| ATL | 15 | 22 | 17 | 0.96 |
| BOS | 21 | 18 | 11 | 1.21 |
| BRK | 17 | 26 | 23 | 0.82 |
| CHI | 3 | 10 | 26 | 0.71 |
| CHO | 16 | 30 | 30 | 0.52 |
| CLE | 4 | 2 | 14 | 1.01 |
| DAL | 24 | 14 | 6 | 1.47 |
| DEN | 20 | 28 | 20 | 0.87 |
| DET | 14 | 5 | 10 | 1.24 |
| GSW | 8 | 16 | 24 | 0.81 |
| HOU | 21 | 24 | 15 | 0.97 |
| IND | 29 | 27 | 5 | 1.5 |
| LAC | 2 | 15 | 29 | 0.62 |
| LAL | 30 | 20 | 1 | 2 |
| MEM | 1 | 8 | 27 | 0.65 |
| MIA | 27 | 29 | 19 | 0.9 |
| MIL | 7 | 7 | 18 | 0.91 |
| MIN | 6 | 11 | 22 | 0.85 |
| NOP | 23 | 19 | 12 | 1.21 |
| NYK | 28 | 25 | 8 | 1.36 |
| OKC | 11 | 1 | 4 | 1.56 |
| ORL | 13 | 17 | 16 | 0.96 |
| PHI | 9 | 20 | 25 | 0.75 |
| PHO | 25 | 3 | 2 | 1.96 |
| POR | 12 | 9 | 13 | 1.01 |
| SAC | 18 | 11 | 9 | 1.26 |
| SAS | 26 | 6 | 3 | 1.9 |
| TOR | 9 | 13 | 21 | 0.85 |
| UTA | 18 | 4 | 7 | 1.4 |
| WAS | 5 | 23 | 28 | 0.64 |
במשך 20 השנים הללו, הקבוצות עם בחירות הדראפט הגבוהות ביותר בממוצע היו כצפוי הקבוצות החלשות יותר בתקופה הזאת, בעוד הקבוצות עם בחירות הדראפט הנמוכות ביותר יחסית, היו כצפוי הקבוצות החזקות יותר בתקופה. אלו הראשונות:
- ממפיס \ ונקובר שאכן היתה חלשה לאורך רוב התקופה
- הקליפרס שהיו הבדיחה של הליגה לאורך איזה עשור, כמובן
- שיקגו. יותר מזל משכל
- קליבלנד – על שלל הבחירות הראשונות שלה, מלברון ועד בנט. יחי ההבדל
- וושינגטון
לעומת הקבוצות עם הבחירות הגרועות ביותר
- לייקרס – שזה הגיוני, בכל זאת חמש אליפויות בתקופה
- אינדיאנה – נדמה לי שכמה שלשיקגו היה מזל, כך לאינדיאנה לא היה
- הניקס – די מפתיע, כי זאת היתה קבוצה נוראית לאורך רוב עשרים השנים האלה, אבל מצד שני – אלו הניקס…
- מיאמי
- סן אנטוניו ספרס – עוד אחת מהקבוצות החזקות ביותר, שמן הסתם לא קיבלה הרבה בחירות גבוהות.
אז ממפיס והקליפרס מצד אחד והלייקרס ואינדיאנה מצד שני, אבל השאלה האמיתית היא מי הפך את הלימונים ללימונדה, ומי עשה את הבלתי ייאמן והפך את הלימונדה בחזרה ללימון.
השלב השני מתוך שלושה הוא לגלות מיהן הקבוצות שבחרו את הבחירות הראויות ביותר, החוזק הכללי של הבחירות שנבחרו על ידי הקבוצות. במקרה הזה, הקבוצה שבחרה את הבחירות הטובות ביותר הינן:
- סיאטל \ אוקלהומה (דוראנט, ווסטברוק)
- קליבלנד
- פניקס
- יוטה
- דטרויט
אבל השלב השלישי הוא זה שבאמת קובע – ההשוואה בין חוזק המיקום לבין חוזק הבחירה, וכאן אנחנו מגיעים לתשובה הראשונה לשאלה שלנו – מיהן הקבוצות שבוחרות הכי טוב בדראפט, ומיהן הקבוצות שבוחרות הכי גרוע. ולהלן התוצאות וקצת פרשנות:
ראש חץ מובהק של שלושה, הלייקרס שתמיד בוחרת טוב אבל כמעט לעולם לא מדהים. ופניקס וסן אנטוניו המבריקות:
1. לוס אנג'לס לייקרס – 200%. כלומר, הבחירות שלהן היו טובות פי שתיים בדיוק מאשר המיקום טרם הדראפט. העצוב הוא שחלק מהסיבה היא מרק גאסול, שהוא הבחירה השביעית בטיבה בכל הזמנים, אבל לא שיחק דקה בקבוצה, אלא עבר בטרייד שלושה חודשים לאחר שנבחר תמורת אחיו. ועדיין, המדד לא בודק את תפקוד ה GM, אלא רק מי ידעה לבחור. והלייקרס… היא ידעה לבחור. חוץ מזה, קובי הוא הבחירה ה 16 בטיבה אי פעם, ובין חמישים הראשונים נמצא גם אדי ג'ונס. זה מספיק.
2. פניקס – 196%. מרסין גורטאט למרבה הפלא, הוא אחת מ 12 הבחירות הטובות אי פעם, בדראפט חלש. פרט אליו יש לא מעט שחקנים בטופ 50 – שון מריון, אמארה סטודמאייר, מייקל פינלי וסטיבן ג'קסון. אחלה בחירות.
3. סן אנטוניו ספרס – 190%. ג'ינובילי, פארקר וקוואי כמובן הם חלק מהגורמים לכך, אבל כך גם סקולה, ג'ורג' היל וגוראן דראגיץ'. כולן בחירות מעולות. למעשה, כל השחקנים האלה, הן בין 70 הבחירות הטובות ביותר ב 20 השנים האחרונות. ביופורד בהחלט יכול להיות גאה בעצמו, למרות שכן, גם הוא מזדקן…
4. אוקלהומה סיטי – 156% – הפרש לא קטן משלוש המובילות הצמודות. כאמור, ברמה האבסולוטית, הבחירות של הסוניקס\ת'אנדר היו הטובות ביותר מבין כל הקבוצות. ברמה היחסית הם במקום השלישי המאד מכובד. רשארד לואיס ואיבקה הם בין 50 בחירות הדראפט הגדולות של התקופה ואילו סטיבן אדמס, ראסל ווסטברוק וקרל לנדרי הם כולם בין 100 בחירות הדראפט הטובות בתקופה הזאת (דווקא דוראנט רחוק, כי בכל זאת הוא נבחר שני).
5. אינדיאנה – 150%. נכון, הבחירות של אינדיאנה הן בין הגרועות ביותר מבין כל 30 הקבוצות, אבל אינדיאנה הצליחה להוציא מזה דברים סבירים יחסית, פול ג'ורג' למשל הוא בטופ 50, בעוד שחקנים כמו לנס סטיבנסון או אל הרינגטון גם עשו דברים בליגה. כאמור, 150% ממעט, זה עדיין לא המון. אבל לפחות בסקאוטינג עושה רושם שמישהו עשה שם עבודה טובה גם אם אין לו עם מה לעבוד.
ומי לא יודעת לבחור לפי השיטה הזאת? איזה GM צריך לתת לפול התמנון לבחור במקומו? ובכן, הקליפרס, ממפיס, שרלוט, ווושינגטון לכולן איפשהו בין 60% ל 70%, שזה למען האמת די עלוב, כששרלוט היא למעשה הגרועה מכולן עם כ 51% הצלחה בלבד. די עלוב הייתי אומר. במפתיע, פילדלפיה נמצאת קצת מעליהן למרות ש 75% זה גם לא משהו לכתוב עליו הביתה.
שיטה 2: במחשבה שניה, חשבתי שזה לא מספיק. כי מה שהשיטה הראשונה נותנת הוא ממוצע, אבל היא פשוט לא מתחשבת בסטיית תקן.
אני אסביר – השיטה הראשונה שלוקחת את חוזק כל שחקני הדראפט של הקבוצה לעומת חוזק על הבחירות של הקבוצה לוקחת בחשבון יותר מדי שחקנים, כששחקן אחד או שניים יכולים להטות את הכף לכאן או לכאן. אך בסופו של דבר, על מנת לענות על השאלה שנשאלת כאן, אין באמת חשיבות מה הממוצע, אלא כמה כוכבים, או כמה לימונדות אמיתיות הקבוצות הוציאו מהלימון.
ארחיב לדוגמה – יתכן שקבוצה בחרה שנה אחר שנה את השחקן ה 8 בטיבו בדראפט, כל מיני קירילנקואים או מייק מילרים כאלה. הקבוצה הזאת כנראה תהיה גבוהה מאד לפי השיטה הראשונה, אבל בסופו של דבר אותה קבוצה לא הצליחה למצוא את השחקן האחד או שניים שבאמת יכולים לשנות משהו לטובתה. אני מעדיף GM שנכשל עשר פעמים ומצליח פעם אחת מאד, מאשר GM שתמיד נשאר באמצע. אמנם האחרון יהיה גבוה מאד לפי השיטה הראשונה שהצגתי, אבל אליפות או קבוצה תחרותית מאד – הוא לא באמת יציג.
מה שחשוב יותר הוא כמה פעמים, ובכמה אחוזים ה GM ניצח בבול פגיעה. כמה פעמים ה GM הצליח לנצח את השיטה ולבנות נדבך בדרך לקבוצה תחרותית באמת בליגה. לפחות ככל שהדראפט קובע. או במילים אחרות, לא באמת אכפת לי מהכשלונות שמורידים את הממוצע. כולם נכשלים, ואין בכך שום בשורה. אכפת לי מאחוזי ההצלחה, ובשביל זה שיטת החישוב צריכה להיות שונה לגמרי אך גם פשוטה הרבה יותר:
א. כמה פעמים ובאיזה אחוז הצלחה ה GM בחר מעל מקום הבחירה. ועד כמה ההפרש בין הבחירה לבין השחקן שנבחר היה גבוה
ב. כמה פעמים ובאיזה אחוז הצלחה, ה GM בחר מעל מקום הבחירה, ועד כמה ההפרש בין הבחירה לבין השחקן שנבחר היה גבוה – אך בסיבוב השני!
ולתשובות:
הנה התוצאות לשאלה הראשונה – כמה פעמים בחרה כל קבוצה שחקן טוב (>100%) ובאיזה יחס.
מה שבאמת חשוב כאן הוא הצבע. אין כאן תשובה מובהקת, אבל הצבע יכול ללמד המון. ירוק זה טוב, אדום זה רע, כתום זה באמצע. ירוק אומר שאחוז ההצלחה או הפגיעה של קבוצה הוא גבוה. למשל – דטרויט בחרה 22% מהפעמים שחקן עם ציון של מעל 200%, שזה מצוין. אטלנטה במעלה הטבלה היא איפשהו באמצע עם 16%, ואילו קבוצות כמו וושינגטון והקליפרס פשוט בחרו רע פעם אחר פעם, והצליחו לפגוע מעט מאד.
חשוב גם להתייחס לכך שככל שהטור בטבלה שמאלי יותר, כך הוא מודד שחקנים רבים יותר ולמעשה נותן אינדיקציה טובה יותר. ככל שהטור בטבלה ימני יותר, הוא אמנם מודד מעט מאד שחקנים אבל מגלה לנו על ה OUTLIERS האמיתיים – היהלומים של הדראפט. הג'ינובילים, אם תרצו.
חשוב גם להתייחס לעובדה שיש כאן כמה מדדים, ולכן, בניגוד לשיטה הראשונה שהצגתי – אין כאן תשובה אחת מובהקת, אבל יש בהחלט מגמה וראשי חץ, ומבחינתי כרגע זה מספיק על מנת לנהל דיון.
מה שהכי ברור הוא שיש כאן ראש חץ מובהק, חמש קבוצות שפשוט בוחרות הרבה יותר טוב מכל אחת אחרת. אלו הן מילווקי, פיניקס, סקרמנטו, סן אנטוניו ויוטה. קל לראות את זה בטבלה, אם פשוט תבחינו בצבע הירוק המתמשך של הקבוצות הללו:
– מילווקי – 27% מהבחירות שלהן היו פגיעות (מעל 200%) ו 13% היו פגיעות אף יותר מוצלחות (מעל 300%). יאניס תשיעי בתקופה הזו, ברוגדון 18, מייקל רד 20, וגם אקס מכבי (בערך) רמון סשנס ב 50 הראשונים. וושון לאונרד, אריק סנואו ואיליאסובה סוגרים רשימה מכובדת במאה הראשונים.
– פיניקס – עם 26% מהבחירות במעל 200%, ו 14% במעל 300% הם עשו עבודה מצוינת. כבר הזכרנו אותם עם פינלי, מריון, אמארה, סטיבן ג'קסון וגורטאט. הרבה פגיעות מצוינות בדראפטים שונים.
– סקרמנטו – היא עוד קבוצה עם המון ירוק, כשכמעט רבע מהבחירות שלהם טובות (>200%), שביעית מהבחירות טובות אף יותר (>300%) ועשירית מהבחירות פשוט מצוינות (>400%). מעל כולם, הידו טורקוגלו ואייזיאה תומאס (THE LITTLE GUY), שהם בין עשר הבחירות הטובות ביותר במשך עשרים השנים האלה, וגם אפשר להזכיר את חסן וויטסייד (שהם פספסו לגמרי), קווין מרטין וג'רלד וואלס.
– נמשיך דווקא עם יוטה עם 28% (>200%) ו 14% (>300%) וזה עוד מבלי להביא בחשבון את דונובן מיצ'ל שנבחר אחרי עשרים השנים שנבדקו. מי כן בא בחשבון? מילסאפ הוא סגנו של באטלר כבחירה הטובה ביותר בעשרים שנים, גם גובר בצמרת המאד גבוהה. מו ווליאמס, קירילנקו, הייוורד וגם שנדון אנדרסון בצמרת הגבוהה.
– אבל אם להיות הוגנים, במבחן העין, הגדולה מכולן היא סן אנטוניו ספרס – אמנם רק חמישית מהבחירות שלהן טובות (>200%, אבל שישית מהבחירות שלהן פשוט אדירות, יותר מאשר כל קבוצה אחרת (>500%!!) וזה כבר מרשים במיוחד. בעיניי זה נתון מדהים ופנומנלי, לקבוצה שכאמור בחרה פעם אחר פעם מעל המקום שלה, כולל שחקנים כמו ג'ינובילי (3 ברשימה), פארקר (12 ברשימה), קוואי, סקולה, דראגיץ', ג'ורג' היל, קייל אנדרסון, ברבוסה, אודריך, ספליטר ועוד רבים וטובים.
לעומתן, הקליפרס, וושינגטון ומינסוטה פשוט מזעזעים.
ואם אני צריך לסכם, אז נדמה לי שדי ברור שסן אנטוניו בשתי השיטות נמצאת בצמרת המאד גבוהה והיא בוחרת הדראפט הטובה ביותר בליגה. צמודה איתה, והשניה שנמצאת בשתי הרשימות היא הפיניקס סאנס שבהחלט יכולה לראות עצמה כבוחרת דראפט מעולה. כל מי שמאחוריהן, נמצא מאחוריהן. אבל סן אנטוניו ופניקס הן בוחרות הדראפט הטובות בנ.ב.א, לפחות בין השנים 1994-2013
ועתה, כל מה שנותר הוא להבין מה קורה בסיבוב השני, ועד כמה באמת חשובה בחירת דראפט בסיבוב השני. ובכן, השאלה היא מי הקבוצה שבוחרת.
הטובות מכולן אם כן, הן מילווקי ויוטה, בשתיהן למעלה משליש מבחירות הסיבוב השני הפכו להיות שחקנים סבירים ומעלה, כמעט חמישית הפכו להיות הרבה יותר מכך, ופה ושם היו אפילו כוכבים. כאמור, במילווקי מדובר ברוגדון ומייקל רד, בנוסף לאריק סנו, רמון סשנס, איליאסובה, רייפר אלסטון וג'ודי מיקס. ביוטה מדובר בעיקר במילסאפ, אבל גם בשנדון אנדרסון ומו ווליאמס. למעשה, ניתן גם לצרף אליהן קבוצה שלישית – קליבלנד, בה למעלה מחמישית מהבחירות הן (>300%) וכמעט חמישית הן (>400%), ובכלל זאת קבוצה עם הרבה ירוק נעים לעין בטבלה. השחקנים המדוברים אצלה הם בוזר, דני גרין, ג'יי קראודר ואף דניאל "בובי" גיבסון.
אחריהן, קל לראות שגם קבוצות כמו יוסטון (הארל, מובלי, נאחרה, פרסונס), פניקס וסקרמנטו, עשו בגדול עבודה מצוינת.
או במילים אחרות, אם אתה ה GM של יוטה או קליבלנד – בחירה שניה בדראפט שווה לא מעט. ולכן, יתכן שהטרייד על קורבר היה סביר – אחרי הכל, בחירה שניה של קליבלנד היא טובה מבחינתם. לכן, גם יתכן, שדווקא יוטה הפסידה בטרייד הזה, כי גם היא בוחרת סיבוב שני מצטיינת במיוחד.
אם לעומת זאת, אתה ה GM של וושינגטון, מינסוטה או שיקגו, אתה יכול בכיף לוותר על בחירת סיבוב שני (ולפעמים גם על בחירת סיבוב ראשון). לבנות קבוצה? עדיף לא דרך הדראפט.
אז כמה שווה בחירת סיבוב שני בדראפט? התשובה גם כאן, כמו בכל דבר בעולם, היא "תלוי"
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 06:20:18ומכיוון שאני מרגיש מחויב לגמרי – המון המון תודה מקרב לב לעידו גילרי, שהעיר, תיקן והוסיף הערות מחכימות בלבד. שלא לדבר על חלק גדול מהעיצוב והבהירות של הפוסט הזה.
תודה!
יואל יצרן בובות מדופלם
11 דצמ 2018 06:35:08וואו,צריך להוריד את זה עם ליטר קפה,יופי של דיון אתה פותח פה,תודה
החקלאי מאי שם
11 דצמ 2018 07:02:44סחתיין על ההשקעה והפוסט המעניין
אצלי זה רק מעלה את המחשבה על כמה קשה לבנות קבוצה לאליפות ובעצם כמה מזל וחבורת אנשים כשרונית מאחורי הקלעים צריך כדי להגיע לשם. כנראה שהסלטיקס שלא מופיעים בשום קטגוריה כמעט יודעים דבר או שניים מעבר לסטטיסטיקה.
שמעון
11 דצמ 2018 07:08:21מעולה. השקעה חבלז
מנחם לס
11 דצמ 2018 07:12:28וואו…איזו הפתעה ממך, אבי! ובקשר לעידו, ידעתי לאן לשלוח אותך.
כבר מאוחר כאן (אחרי חצות) ואקרא הכל שוב מחר. במבט כללי זה בטוח מאמרא שאתה ועידו יכולים לשלוח לקלקולוס.
כשקראתי (די ברפרוף הפעם) נידלקה בי נורה אדומה: אם אתה ניבחר לקבוצה טובה מאד כמו גולדן סטייט למשל, ה-WINSHARE שלך יהיה הרבה יותר נצמוך מאשר אילו נבחרת ע"י פיניקס. אני לא יודע כיצד ניתן להכניס את "טיב הקבוצה" כערך משדרג של WINSHARE!
מנחם לס
11 דצמ 2018 07:17:34או ל-538
מנחם לס
11 דצמ 2018 07:19:14כמובן NYLON CALCULUS
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 07:37:58תודה רבה מנחם אבל תרשה לי לתקן אותך ולהסביר.
נניח שאתה שווה רק חמישית מערך הקבוצה אבל הקבוצה מנצחת חמישה משחקים, הרי שזה לפחות שווה למצב בו אתה השחקן היחיד שמשחק בקבוצה, אבל הקבוצה מנצחת רק משחק אחד.
זה במובן הקיצוני. אבל למעשה, העובדה היא שהשחקנים שניצחו הכי הרבה בחיים, בדרך כלל גם נמצאים עם ה WINSHARE הכי גבוה.
מתן גילור
11 דצמ 2018 07:19:44מצוין. נהניתי לקרוא. סחטיין על ההשקעה.
IBL
11 דצמ 2018 07:20:09איזה יופי של ניתוח. תודה! מאוד מעניין
שלהבת
11 דצמ 2018 07:37:20כל הכבוד. לתרגם ולשלוח ל-BR.
zivovivo
11 דצמ 2018 08:05:29כתבת נהדרת.
מה שברור היום ובזה הקבוצות הטובות מבינות שלא פחות חשוב פיתוח השחקנים וההשקעה בו מהבחירות עצמן, נדיר ששחקן מגיע בשל לליגה כמו לברון לוקה או סימונס.
הקינגס של גף פטרי ואחים מאלוף בחרו נהדר למעט שתי הבחירות האחרונות ב2011-12 גייימר ותומאס רובינסון ועדיין מאז שאדלמן עזב מכוון שזה היה ארגון בכאוס הם לא הצליחו לייצר וויב חיובי ושחקנים טובים לא טופלו כראוי וממישו תפוצניאל במקום אחר{ גארלד וואלס,איזייאה תומאס, וויטסייד טייריק ועוד..)
הקינגס של מומחה האנליטיקס פיט דאלסנדרו בחרו גרוע ב2013-14.
מאז 2015 שדיוואץ לקח את המושכות הקינגס בוחרים בגדול טוב אבל יותר מזה עובדים מאד חזק על פיתוח השחקנים. צוות האימון הוא ענק והיחס לשחקנים הצעירים הוא נהדר.
השנה נראה שכמעט אף קבוצת לוטרי לא פספסה ושמעט כשרון יחסית דלף מעבר ללוטרי.. מעניין יהיה לראות אם זו מגמה או פשוט ארוע חד פעמי…
הציפור הנדירה
31 מאי 2023 12:41:17סימונס הוא לא השוואה כי הוא לא בשל באופי ובנפש. ראה בעוד מספר שנים.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
11 דצמ 2018 08:27:45וואו. איזו מלאכת מחשבת והשקעה. ממש מדהים – תודה רבה אבי (ועידו).
יש כאן איזה מתח, כמו שציינת, בין היכולת לבחור נכון לבין היכולת לפתח את השחקן. נניח דני גרין, ש"נחשב" ברקורד של קליבלנד, ואין לדעת איך היה מתפתח אם היה נשאר שם או עובר לקבוצה שאינה הספרס. אין לי דרך לפתור את זה, אבל זה מרגיש קצת "לא פייר". הדוגמא של מאנו וטוני מרגישה יותר "הוגנת" מאחר ופותחו על ידי הקבוצה שבחרה אותם מלכתחילה.
שאלת המשך, אם תרצו, היא – איזו קבוצה מאומנת הכי טוב כשהתשובה, ברוח המודל שפותח כאן היא, איזו קבוצה הגיעה להישגים הטובים ביותר ביחס לבחירות של השחקנים ששיחקו בה במהלך התקופה.
כלומר, לתת ציון כולל לכל הבחירות ששיחקו בקבוצה בתקופה הזו, ולמצוא את היחס בינו לציון כולל של ההישגים של הקבוצה.
נניח מיאמי, קבוצה אדירה, נסמכה על ארבע עונות של לברון בבחירה הראשונה, 16 עונות של וויד בבחירה x ובערך שש עונות של בוש בבחירה y והוציאה מזה ארבעה גמרים ושתי טבעות. הלייקרס עם 20 עונות של קובי, x עונות של גאסול וכו'.
במצב כזה צריך גם להוסיף איזה מדד של איכות משחקו של השחקן בתקופה בה שיחק בקבוצה (לגאסול של ממפיס ערך שונה מגאסול של לייקרס שיש לו ערך שונה מגאסול של שיקגו וכמובן מגאסול של הספרס).
בקיצור, למתי שיהיה לכם זמן, ולמקרה שיהיה לכם חשק 🙂 ושוב תודה – פוסט מרתק!
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:32:19תודה
אין ספק שהמודל יכול להיות מורחב מאד. ואין ספק שהעבודה שנעשתה כאן, יכולה אמנם לעמוד בפני עצמה, אך גם כחלק קטן מאד משקלול של הרבה דברים אחרים. ולפחות אולטימטלי – לנסות אפילו לכמת את עבודתו של GM על ידי בידוד המשתנים.
איתי קדם
11 דצמ 2018 08:35:06השקעה מטורפת , תודה רבה
המשגיח
11 דצמ 2018 08:44:16וואו.
פוסט אדיר. ממש ממש ממש.
תודה רבה אבי.
Dor
11 דצמ 2018 08:49:03מצוין. צריך לפרסם את הכתבה באתר של הליגה
ולדי קוגן
11 דצמ 2018 09:30:10השקעה מפחידה, אני אפנה לעצמי זמן בסופש ואקרא כמו שצריך.תודה רבה.
עידו גילרי
11 דצמ 2018 10:37:53יופישל עבודה אבי. ניכר שחשבת לעומק וירדת לפרטים. בעיני גולת הכותרת הם שני התרשימים האחרונים הממחישים את ההצלחה היחסית בבחירות בדראפט של הקבוצות בליגה.
כמה הערות לאו דווקא בעד או נגד:
1. הבעיה העיקרית לדעתי בהסתכלות יחסית היא שהיא לא באמת אומרת לנו עד כמה הבחירה הייתה טובה. ניקח לדוגמא את גורטאט שהבאת כאן כדוגמא. אז נכון הוא שווה יותר מהמיקום האמיתי שנבחר אבל האם הוא באמת מציאה? לא ממש. כלורמ שזה שהדראפט היה גרוע לא אומר שאם שחקן מטפס במעלה הסולם היחסי הואבאמת הופך להצלחה (או לפחות לא גדולה כמו שנראה במבט ראשון). מה שאני מנסה להגיד ששחקן יכול להיות איפלו עשירי בדראפט שלו והבחירה בו לא תהיה סיפור הצלחה כזה גדול. וזה מביא אותי לנקודה השנייה..
2. הבחירה ב_WS כמדד בעייתית לדעתי משתי בחינות. אחת זה שהוא מדד קומולטיבי ובעצם מתגמל על אורך קריירה יותר מעל הפיק שלה. השנייה היא שאין באמת מדובר במדד שמודד את ההצלחה של השחקן – זה מושפע רבות מהקבוצות בהן שיחק, כלומר מי ששיחק בקבוצות טובות יהיה מעל מי ששיחק בקבוצות גרועות אם לשניהם תרומה דומה. אז נכון שעבור הכוכבים זה באמת מדד טוב אבל מעבר לזה זה כבר נהיה בעייתי. אם ניקח שוב את גורטאט – האם בראייה לאחור הוא טוב מלו וויליאמס? ממונטה אליס?או אפילו מבוגוט, איליסובה, ריימונד פלטון או צ'אנינג פריי?
3. לדעת לבחור טוב גם כשיש לך בחירות גבוהות זה לא פחות חשוב בעיני מללבחור טוב יותר מהמיקום שלך. לכן בגדול היה מעניין אותי לדעת מה היא התרומה סך הכל של השחקנים שקבוצה X לקחה בדראפט כשלצד זה התפלגות המיקומים שבא היא בחרה.
מנחם לס
11 דצמ 2018 16:47:42זה בדיוק מה שכתבתי בתגובתי למעלה. פקטור חשוב מאד בדראפט של שחקן הוא לאיזה קבוצה הוא הגיע. אם הוא גבוה שניבחר ע"י קבוצת נטולת פרונט-ליין מעולה, הוא יצליח יותר מאשר לו ניבחר ע"י קבוצה חזקה בפרונט ליין.
לא רק זה, אלא שקבוצה עם פרונט ליין טוב גם לא תיבחר עוד גבוה טוב.
זאת הבעייה היחידה שישנה לי עם הפוסט
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:36:08תודה שוב עידו, על הכל.
מה שחשבתי עליו, אך רק אחרי שכתבתי את זה, הוא שמדד שעשוי להיות אף טוב יותר, יהיה WS/48 אבל בתוספת עם תנאי של מינימום משחקים (נניח 300 או 400). זה כנראה היה יכול לפתור לא מעט בעיות.
בהתחלה בכלל רציתי לבנות על "מדד אבי" – כלומר דירוג סובייקטיבי שלי של השחקנים בכל דראפט, אבל אין סיכוי שאוכל לעבור על אלפי שחקנים ולהתחיל לדרג ביניהם. ובסופו של דבר WS היה טוב יותר מאשר VORP או BPM.
3. האם התכוונת לשחקנים שאשכרה שיחקו בקבוצה עצמה, או לכלשחקן שנבחר בדראפט? אני מסכים כך או כך שזה רעיון מעניין.
עידו גילרי
11 דצמ 2018 18:51:37הבעיה העיקרית שלי עם WS הוא האלמנט של התלות בקבוצה בה את המשחק מהבחינה הזו יש עדיפות לדעתי ל-BPM/VORP.
התכוונתי לבעצם תרשים דו ממדי בו סך כל התרומה של השחקנים שלקחה הקבוצה (פר שחקן) לעומת המיקום הממוצע פר שחקן. אני חושב שההסתכלות היחסית היא מעניינת אך פחות מלמדת אותנו על טיב הבחירות האמיתי.
לגבי שיחק/ לא שיחק בקבוצה זה כבר עניין מורכב בהרבה שקשור למה שנאמר כאן על פיתוח שחקנים.
תומר
11 דצמ 2018 11:01:36לא הבנתי, אז אתה בעד לברון או נגדו?
סתם, מצטרף למחמאות כמובן. אחד הטורים אם לא ה.
הערה וחצי:
– בהמשך להערות האחרים, ההסתמכות על מדד ה WS היא בעייתית. היה מעניין לחזור על הבדיקה גם על פי מדד אחר, אולי BPM משוקלל או משהו כזה. אתפלא אם שימוש במדד שונה יוריד את סן אנטוניו ויוטה בדירוג אבל זה יכול להשפיע על קבוצות אחרות. זה גם יכול להוסיף תובנות לגבי איכות המדדים (כי מדובר בניתוח על פני שנים).
אני די בטוח שמרגע שכל האקסלים מוכנים, נדרש רק שינוי במספרים כדי להוציא תוצאות השוואתיות. ברור שזו המון עבודה (אבל זה בהחלט קורבן שאני מוכן לקחת על עצמי אם לצטט את הלורד פרקוואד) אבל היה יכול להיות מעניין.
– הערה שניה, אני חושב שהבחירות בסיבוב השני נותנות אינדיקציה הרבה יותר טובה על איכות הבחירה מאשר בחירות סיבוב ראשון ועוד יותר מכך בחירות לוטרי. בסיבוב השני כבר כמעט אין משמעות למיקום שאתה בוחר בו ולאיכות הדראפט. לפעמים יש מזל כשמגיעה אליך מציאה במקום ה40 אבל לרוב גם אתה בעצמך פספסת אותה בסיבוב הראשון.
ושוב, תענוג לקרוא וסחתיין על העבודה העצומה וההצגה המונגשת והבהירה.
אבנר
11 דצמ 2018 13:35:56סחטיין על הציטוט
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:37:36כאמור למעלה, יכול להיות שהכי טוב היה תנאי כפול של WS/48 + MINIMUM GAMES ׁׂ(
300 או 400
amitlahev
11 דצמ 2018 11:15:23מאמר פסיכי! איזו איכות!
שיחקת אותה.
עופר
11 דצמ 2018 11:18:23רמה גבוהה.
תודה!
צביקה
11 דצמ 2018 11:27:22טור נהדר. הייתי שמח לעוד העמקה בהצדקה של הבחירה בווינשייר כמדד. למשל לחקור את המקרים שהבאת כמו קורטני לי לעומת דריק רוז, ולהבין אותם כדי להצדיק בכל זאת את המדד.
עוד משהו שניתן לשקול זה לנתח רק רק כאלו שהיו בליגה עשר שנים לפחות, או 7 שנים, ולהשוות רק על אותו עשור של עונות – כי אני לא רואה סיבה שמי שהיה אדיר במשך עשור ופרש בגלל פציעה, ירד בדירוג מול אחד שהיה בינוני אבל שרד בליגה 17 שנה. במיוחד כשאתה רוצה לשפוט איכות בחירה בדראפט והפציעה לאחר עשור לא אמורה להשפיע על הדירוג.
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:40:19כאמור, ה WS הוא לא מדד מושלם
הוא מדד סביר בראי הזמן, והוא עדיף על מדדים אחרים. הוא רחוק מלהיות 100% אבל במבחן העין אין בו דברים שנראים באמת מוזרים מדי.
אם יהיה לי זמן, אנסה להשתמש ברעיון השני שלי של WS/48 ומינימום של משחקים.
ניר
11 דצמ 2018 11:42:05וואו, מדהים.
חתיכת השקעה עשית כאן , כל הכבוד. היה מאוד מהנה לקרוא , תודה רבה.
אבנר
11 דצמ 2018 13:36:33מדהים.
דורבן32
11 דצמ 2018 13:40:48הניקס מקום 8 בדירוג קבלת ההחלטות??
Hobo
11 דצמ 2018 13:49:05טור מצוין, ברמה של 538 ולמעלה.
יש אפשרות להריץ את הבדיקה על מסד הנתונים עם מדדים אחרים? (BPM, FP וכו')
די ברור שס"א בוחרת (או מטפחת?) שחקנים ממש טוב, אבל סביר שבדיקה עם עוד מדדים יראו איזו עוד קבוצות עקביות בצמרת.
ממש נהניתי לקרוא את הטור.
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:41:45תודה.
זה בהחלט אפשרי, אבל ייקח קצת זמן.
כמו שכתבתי בגוף המאמר, אני מאד מעוניין ברעיונות והצעות לשיפור, ואפילו בעוד שאלות על בסיס ה DB שנבנה. אני עוד אשתדל לשפר ולמקצע, אבל דברים כאלה בהחלט כן לוקחים זמן.
Berch
11 דצמ 2018 14:45:45וואו איזו השקעה.
אחלה נתונים ןההסבר סטטיסטי לאחת הסיבות שהספרס מתנהלים כקבוצה הכי טוב מבין כל ענפי הספורט.
אשכרה יש שם מישהו שמפעיל את הראש.
או שיש לו קשר אינטימי עם אלת המזל…
🙂
אסף
11 דצמ 2018 16:42:08איזו השקעה מטורפת אבי. לפחות לגבי הספרס ההצלחות בבחירות מתיישרות עם ההצלחה של כל הפרנצייז' הזה כמעט לאורך כל התקופה המקבילה. בעצם פרט לדאנקן כל הבחירות שיצרו את שאר השושלת אתו ובדגש על פרקר ומאנו היו יחסית נמוכות. אפילו קוואי הוא רק בחירת אמצע סיבוב ראשון.
ברוך רובין
11 דצמ 2018 16:45:34טור יפה, אוקלהומה (בחרה 3 MVP , שנה אחרי שנה), בכללי פרסטי הוא קוסם ולא מקבל את ההערכה הראוייה לו . גם הספרס מדהימים, ובשנים האחרונות הלוחמים הבוחרות הטובות ביותר ללא ספק.
הגרועה ביותר זוהי סקרמנטו, כמות הבחירות הגבוהות שהיה להם בעשור האחרון היא עצומה,והתוצאה מדברת בעד עצמה.
שמעון
11 דצמ 2018 16:53:29עזוב 3 MVP. הוא הפך כרמלו לשרודר, זה גאונות.
Hobo
13 דצמ 2018 14:22:15* כרמלו ובחירת סיבוב ראשון. אני מסכים שפרסטי גאון, אבל בחירת סיבוב ראשון בטרייד זה תמיד משמעותי.
Oron
11 דצמ 2018 18:01:37נהדר אבי תודה .
Ljos
11 דצמ 2018 18:15:48מעניין מאוד. לא פותר את דילמת בחירה מול פיתוח, אבל מאוד מעניין ומושקע, תודה רבה.
דרך אגב, אתה אותו נורטון מעין הדג יבפישחאי"מ (יבדל פישלר לחיים ארוכים ויחזור במהירה)?
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 18:43:30כן. אם כי בעשור האחרון אני כותב ב"עין הדג" בספורדיות מוחלטת. עד 2006 או 2007 אכן כתבתי שם לא מעט.
כמו שכתבתי במאמר אחר שלי כאן, כדורסל הוא רק אחת משתי אהבות, קולנוע הוא בהחלט השני.
פאקו
11 דצמ 2018 18:47:40וואו. אחד הפוסטים המשובחים.
ינון יבור
11 דצמ 2018 20:08:51התחיל מצוין. אמשיך לקרוא מאוחר יותר.
תודה
אור
11 דצמ 2018 20:33:55יפה, תודה. למה השתמשת ביחס בין בחירה לדירוג (%) ולא במרחק? נשמע לי הרבה יותר הגיוני.
חגי "התותח" ניסני
11 דצמ 2018 20:59:36קודם כל גם הרעיון גם ההשקעה וגם הכתיבה מעולים. לא פשוט לעקוב אחרי פוסט שכזה אבל זה פשוט שווה את זה וקשה להפסיק לקרוא גם אחרי יום מאוד עמוס
שאלה שכמובן זוהי רק השערה אבל בכל זאת כדאי לדון בה – אילו אסטרטגיות נוקטים הGM המוצלחים לדעתך? מדוע הספרס הצליחו כל כך בניגוד לשארלוט למשל? האם ישנם דפוסים שאנחנו יכולים לשער שהם גורמים להצלחה דווקא יותר מאחרים (למשל סקאוטינג מדוקדק, שימוש בכלים סטטיסטיים וכו')
עידן עופר
11 דצמ 2018 21:49:18הסתכלות לטווח ארוך, אופי, מוכנות להשקעה (משמע סבלנות), התאמה למערכת..
אבי טרכטמן
11 דצמ 2018 22:19:12שאלה מצוינת, ואני מניח שהייתי אדם עשיר מאד לו הייתי יודע
ניסיתי למשל למצוא קשר בין חמש בחירות הדראפט המוצלחות ביותר (באטלר, מילסאפ,ג'ינובילי, בוזר, דיאנדרה ג'ורדן), ונדמה לי שהמעט שאני יכול לומר עליהם הוא שכולם (אולי פרט לאחרון) הראו יסודות משחק גבוהים כבר בקולג', אבל לא בהכרח מה שאנשים אוהבים לקרוא לו "אפסייד". למעשה, פרט לג'ורדן, נדמה לי שסביר מאד להניח שבסיבוב השני אסור לבחור שחקן שלא הראה יסודות משחק כבר בגיל צעיר יותר. (בסיבוב הראשון, עוד אפשר לבחור באפסייד, אם רוצים, אני מניח).
אני מניח שבהנהלות הקבוצות, אכן יש אנשי אנליטיקס רציניים שאכן משתמשים בכלים סטטיסטיים כאלה ואחרים. אבל האבחנה לעיל היא היחידה שלי, ולמען האמת, היא לא מגובה בהמון.
חגי "התותח" ניסני
11 דצמ 2018 22:29:33הבנתי. שוב תודה על פוסט מעולה
עידן עופר
11 דצמ 2018 21:49:58פוסט פנטסטי אבי, באמת .
האווי לאסוף
11 דצמ 2018 22:09:06וואו, אבי, זה מאמר ברמה מטורפת. תודה על ההשקעה
קרע במיניסחוס
11 דצמ 2018 23:10:27אבי, תודה רבה.
השקעה מטורפת. מסוג הפוסטים שהופכים את הופס למה שהוא ומייחדים אותו.
פופ וביופורד זה צמד שלא נופל מלנון ומקרטני.
S&M
12 דצמ 2018 10:34:25המסקנה שלי מעבודת המחקר המרשימה הזו, היא שפופוביץ ענק. קוואי היה צריך להמשיך ולסמוך עליו.
פינגבק: שחקנים שאסור לשכוח – אנטואן ג'יימיסון – Hoops
Zorg
21 אוג 2021 09:56:39Good questions, excellent execution
Thank you Avi
One follow up question I'm interested at, is if the analysis would focus only on top-level players (could be different criteria, like allstars, receiving max , at cetera).
The reason I think it's interesting, is that (by intuition, could be wrong), top-level players influence the game unproportionally more than other players. Role players are important, but could be switched with similar level players without much effect on the team validity. Therefore a GM that can find one Giannis and then make some bad choices down the draft, is still preferable to a GM that picks solid players and no star. I'd even argue that choosing Tatum at 3rd pick is more influential than most late
draft picks, even with a big arbitrage e.g. 30th pick, being 10th overall.
פינגבק: שתי בחירות הדראפט הטובות בהיסטוריה בגמר היסטורי / אבי טרכטמן – Hoops
פינגבק: האם אפשר לבנות מהדראפט, או כמה הדראפט באמת שווה – מבט מעמיק אל תוך הנתונים / אבי טרכטמן – Hoops