ישנו משפט ערבי עתיק האומר "החיים הם כמו מלפפון – יום אחד ביד שלך, יום אחד בתחת שלך."
אני לא יודע אם אבו-נימר אמר את זה, אבל אנו עדיין בעונת המלפפונים, מה שאומר שהגיע הזמן לפוסט שני ואחרון לסיפורי אבו-נימר בנוסח ה-NBA.

לא תגיד לאריה "אל-שיניים שלך עקום." או "אל-בה שלך מסריח אקסת."

את הפתגם הזה למדו היטב על בשרם כל הנשמות האומללות שניסו לעשות טראש-טוק לג'ורדן…

שאלו מוסמר "למה אתה נכנס כול אל-זמן בקיר?"
אמר: "זה מן מכות נותנים לי בראש."

המסקנה: ראסל ווסטברוק כנראה נפל הרבה על הראש בתור ילד.

על חוכמה של שתיקה לא צריך תדבר יותר מן די.

חבל שלברון לא קורא אבו-נימר. יכל לחסוך לנו הרבה מאוד דיבורים על "מורשתו".

יש אנשים קטנים חושפים עצמם גדולים כמו יש בקיד-ממשלה קטן חושף הוא שר ויש שוטר בשוט חושף הוא קצין גדול. על אנשים כאלה אומרים אצלנו "גופה של מטר ומכופף ראש שלו מתי עופר בדלת של אשנים מטר גופה."

דווייט האווארד אולי 2.11, אבל עדיין מתכופף כשהוא עובר בדלת של 3 מ' גובה…

אל-לשון כמו אל-כלב. תקשור אותו – ישמור עליך. תנתן לו חופש יותר מן די – יפיא עליך רק צרות.

בפעם היחידה בצמד הפוסטים הזה, לבאר בול מוכיח שאולי גם אבו-נימר יכול לטעות לפעמים.

בעם, מתי אנשים דיברו על זיכרון, אמר ג'וחה זיכרון שלו כי-טוף בעולם. "אצלי, מה נכנס בראש לא יוצא מן שם," אמר.
"באמת?" אמר אחד. "ולמה אתה שוכח לחזיר אל-לירה נתנתי לך לפני שלושה חודשים?"
אמר ג'וחה: "למה לירה שלך נכנס בכיס שלי. לא בראש שלי."

באופן מסתורי, ישנם כמה שחקני NBA שגם הם לוקים בתסמונת ג'וחה, ולא מחזירים לירה מהחוזה המפנק שקיבלו אחרי שנתנו עונת שיא בשנת חוזה…

בזמן אל-טורק היה חי ביפו אחד עשיר הרבה. היה לו בית גדול-גדול, גמלים הרבה וסוסים הרבה וחנותים הרבה בשוק של יפו. אממה אל-מלעון זה, כמה היה עשיר ככה היה קמצן-אבן-קמצן. כול-כך שמר חזק על כול דפר שלו, אפילו אשכך (שתן), מה כול בנאדם מוכרח לתנת לפעמים – לא רצה לתנת. ככה היו אומרים עלף. אם רק שמע אל-מילה "תן", כול אל-דם היה הולך מן בנים שלו.
בעם אחת נפל זה אל-קמצן בבירכה שלו והתחיל צועק יצילו אותו למה לא ידע לשחות. באו אנשים ואמרו לו "תנתן יד". אמר "לא נותן שון-דפר. וואלא יד – וואלא בטיח." כמעט התחיל טובע ולא ידעו מה לשות בשפיל יצילו אותו. בא אבו-נאווס ובמקום יגיד "תנתן יד שלך" אמר "תקח יד שלי".
תפש אל-קמצן יד של אבו-נאווס וככה הצילו אותו. וחפל הצילו אותו.

נמצא פיתרון לטרייד על כרמלו! על הניקס למנות מייד את אבו-נאווס ליועץ מיוחד לעניין!

הציא רגל אחת מן שתן והכניס רגל שני בחרא.

וואלה מסכם טוב את הקיץ של ג'ימי באטלר. הצליח לחלץ את עצמו משיקגו המתרסקת, אבל חזר לחיקו החמים של הקצב…

פעם אחת רכף אבו-נאווס על חמור שלו במדבר וראה בדואי נותן מכות לגמל עם מקל, ומקלל אבא שלו ואמא שלו. שאל אבו-נאווס "מה יש? למה תכה אותו כול-כך חזק?" אמר אל-בדואי: "לא רוצה לזוז מן מקום יחרדינו!"
מה עשה אבו-נאווס? הציא מן כיס שלו פלפל אדום חריף-חריף והכניס אותו בתחת של גמל. התחיל אל-גמל לרוץ מהר-מהר כמו אוטו. אמר אל-בדואי: "ואיך אני ישיג אותו עכשף?"
אמר אבו-נאווס: "תוריד מכנסים שלך. יש לי פלפל כמה אתה רוצה."

הייתכן שאבו-נאווס = פופ?
ושמצאנו את השיטה הסודית להפוך כל שחקן אלמוני לכוכב בספרס??

אם תרצה לשות כושי לפן – תבזבז הרבה סבון.

גם אבו-פופ לפעמים לא מצליח עם השיטה הסודית שלו. הנה למשל למרקוס אולדריג'. כבר שנתיים הוא מבזבז עליו סבון ומנסה להפוך אותו לספרסי, אבל הבנאדם עדיין כושי…

מי הולך אחרי חמור, ישמע קולות שלו מן אחור.

אתה שומע דן גילברט? אתה בחרת להחזיר את לברון, אין לך מה להתלונן…

לא תהיה חפר של ילד קטן. אם אתה נופל – הוא צוחק ואם הוא נופל – הוא בוכה.

אז זה מה שהרגיש קובי בעונתו האחרונה בלייקרס?..

לא תבזבז דבש על חמור.

כמה עומר מזיג כתב שנתנו לאוטו פורטר?!

ונסיים, שוב, בסיפור:

יש אנשים אף-בעם לא מבסוטין. בכול דפר רואים רק מה לא אבסדר. תמיד אומרים "זה לא טוף וזה לא טוף" ואין דפר אחד הום אומרים "זה טוף או זה בסדר, או זה יפה."
כול מה שלם, רואים בו איזה חור. אחד כזה, אפילו אם בא לג'הנום אומר "לא אבסדר. אל-אש לא חזק. אל-עצים הרבה רטוב."

אני בטוח שזה מה שלברון ג'יימס יגיד כשהוא יגיע לגיהנום.