סיפורי אבו-נימר / אשך טמיר המקורי

לאחרונה עשה האשך מצווה וביקר בבית הוריו (מצווה לבטנו ההומה ולכביסתו המעופשת).

אחת מתופעות הלוואי של הביקור (חוץ מהנאדים של אחרי מרק העדשים) היו שגיליתי מחדש את הספר "סיפורי אבו-נימר" של דן בן-אמוץ.

הספר, עליו גדלתי וחונכתי בילדותי (היה קריאת חובה בבית ביחד עם חמשירי זימה), מביא את סיפורי הפולקלור, המשלים והפתגמים מן התרבות הערבית, כפי שאסף אותם דן בן-אמוץ מפיו של אבו-נימר, קשיש ערבי מיפו אשר היה "ראווי", מספר סיפורים אשר היה נודד ממקום למקום ומשעשע את הקהל בסיפוריו תמורת אירוח ותשלום.

עיון בספר מחדש, לאחר כל השנים שעברו, חיבר אותי מייד עם מה שקורה בליגה בעונת המלפפונים ועורר בי תובנות שונות עם דברים שקורים בליגה בכלל.

והרי הן לפניכם. מקווה שתהנו!

*

פעם ג'וחה שבר רגל שלו. לקחו אותו בית-חולים והכניסו אותו בחדר איפה היה עוד אחד שבר רגל שלו. אחרי אקסת זמן בא דוקטור ורק התחיל בודק רגל שבור של שכן שלו התחיל זה צועק ובוכה ומקלל מן רוף סבל. חרכך ניגש אל דוקטור לפדוק רגל של ג'וחה. בודק, בודק וג'וחה לא מוציא מלה מן בה שלו. מתי הלך אל-דוקטור, אמר אל-שכן לג'וחה "איך לא צעקת ולא בכית בכלל? לא כאף לך?"
אמר ג'וחה: "אתה חושף אני משוגע לתנת לו לפדוק רגל שבורה? נתנתי לו רגל בריאה."

אותו סיפור בדיוק קרה לאייזאה תומאס. לרופאים של בוסטון נתן לבדוק את הרגל הבריאה, לאלה של קליבלנד את הרגל הפצועה…

"מתי ילך אל-שלג יראו אל-חרא"

משפט המתאר במדויק את מה שקורה בקליבלנד של אחרי האליפות.

פעם ראו את אבו-נאווס שוכף בבוץ על יד חמור שלו. שאלו אותו: "נפלת או חמור שלך הביל אותך?" אמר אבו-נאווס: "מה חשוף? העיקר אני שוכף בבוץ."

הפתגם מוקדש לדובי, ולאהבתו הגדולה – הניקס. כבר לא משנה מה הסיבות, מה שחשוב זה רק שהם שוכבים בבוץ.

"מה יודע חמור על טעם של זנגוויל".

ועוד בנושא הניקס – מה יודע כרמלו על להביא אליפות?

"מי הולך ברגל מוכן לעלות על כול עגלה".

ונסיים את נושא הניקס – דרק רוז אמנם עזב אותם, אבל כבר בקושי מסוגל ללכת ברגל ולכן קפץ על העגלה הראשונה אשר הסכימה לתת לו טרמפ.

"דגים יאכלו אחד אל-שני ואל דייג יאכל את כולם."

הרבה מלל ואמוציות נשפכו על סאגת קליבלנד-בוסטון. אבל מה זה משנה בעצם? ג"ס עדיין תאכל את כולם.

"מתי עכבר יעשה שלום עם חתול לא ישאר במכולת שון-דפר."

ועוד באותו נושא – מה שהביא אותנו למצב הזה – העכבר דוראנט עשה שלום עם החתול קרי והתוצאה לפנינו.

"מי רוצה לטעום עסל מוכרח לסבול עקיצה של דפורים."

ידוע שכדי להגיע לאליפות הנכספת יש לעבור דרך מרורים, אכזבות ותסכולים.
הבאד-בויז עברו את דרך היסורים שלהם מול בוסטון; שיקגו ומייקל נאלצו לירוק דם נגד אותם באד-בויז עד שמייקל אחז בגביע המיוחל; וגם השיקוץ הגדול קיבל את מנת הלענה שלו עד שהצליח לקושש את האליפות הראשונה מול אוקלהומה הצעירה.
כל זה לא עוצר את בן סימונס מפילדלפיה.
אחרי שלא שיחק כלל בעונתו הראשונה, הוא נשאל על הציפיות שלו לקראת העונה הקרובה ועל ההתמודדות עם רוק'יס אחרים, וזאת הייתה תשובתו:

https://youtu.be/3vB3jg5_Aqo?t=26s

סימונס ופילי כולה טיפה קופצים מעל הפופיק עם ההצהרות שלהם. קודם שיסבלו איזה עקיצה, או בכלל שיצליחו להתקרב לכוורת.
כנראה שבשיאה של עונת המלפפונים, גם הפתגם הזה תופס:

"גם אל יתוש בא לתקוע דראטה."

*

"תאכל מה מוצא חן בעיניים שלך ותלבש מה מוצא חן בעיניים של אחרים."

מסתבר שראסל ווסטברוק לא שמע על הפתגם.

*

אל חודרג'י (ירקן) שאל בעם את ג'וחה מה השעה.
אמר לו: "שלוש אילה רובע."
"אפל לפני שעה שאלתי אותך מה השעה וגם כן אמרת שלוש אילה רובע," אמר אל-חודרג'י.
"אני, ככה אני," אמר ג'וחה. "לא משנה דעה שלי כול רגע. אמרתי שלוש אילה רובע – אמרתי שלוש אילה רובע. זהו זה."

תשאלו את פיל ג'קסון מה השעה, לא משנה מתי, יענה לכם "התקפת המשולש".
לפעמים גם יצדק.

"חתול יחלום מיאה חלומות וכולם על עכברים."

על מה אתם חושבים שג'ורדן חלם בלילות? בין הפותרים נכונה יוגרלו שישה גביעים.

"בארץ של עוורים מי יש לו עין אחת – מלך.

ברוכים הבאים לארץ המזרח.

בעם גיפרת של ג'וחה אמרה לו "תרד במרתף ותפיא לי מן שמה בח-שמן."
עשה ג'וחה כמו אמרה לו. התחיל יורד בל-סולם. הגיע לחצי שלו – עמד ולא ידע מה יעשה. "יה סית," אמר לגיפרת שלו. "עכשף אני מה? עולה או יורד?"
אמרה לו: "אם יש ביד שלך בח-שמן, סימן שאתה עולה ואם אין ביד לך שון-דפר, סימן שאתה יורד."

אז מה אתם אומרים, לאחר שקראתם את המעשה הנ"ל בג'יני באס ומג'יק – יש לו או אין לו ביד פח שמן?

*

ונסיים בסיפור:

לאבו-נאווס היה בית אשתים קומות. יום אחד, מתי ישף על גג בשפיל יסחוף אקסת רוח, שמע אחד דופק בדלת. הביט למטה, ראה בנאדם הוא לא מכיר אותו.
"מה יש? מה אתה רוצה?" שאל.
"תרד למטה ואני יגיד לך," צעק זה.
ירד אבו-נאווס למטה, פתח אל-דלת וזה אל-בנאדם אומר הוא רוצה נדפה.
"בוא, בוא איתי למעלה," אמר אבו-נאווס. התחילו עולים במדרגות ומתי הגיעו לגג אמר לו "וואללה אין לי נדפה בשפילך."
"למה לא אמרת זה למטה?" שאל אל-קבצן.
אמר אבו-נאווס: "ואתה? למה לא אמרת מה אתה רוצה מתי הייתי למעלה?"

לברון חזר הביתה. דפק בדלת. קיירי הציץ ושאל לרצונו. לא ענה הלברון, שיחק משחקים, גרם לו לרדת במעמדו ככוכב הקבוצה ובסוף עוד תכנן לעשות את התרגיל הקבוע של לדפוק ולעזוב.
אבל מה? קיירי חכם כמו אבו-נאווס, למד איזה תרגיל או שניים מהלפלופ בזמן שלהם ביחד, ועזב אותו לפניו.
ועל זה נאמר:

"בריחה בזמן זה חלק גדול מן אל-שאטרה (הגבורה)".

אשך טמיר המקורי

was born, sort of living, will die somewhere in the future

לפוסט הזה יש 63 תגובות

  1. "עיון בספר מחדש, לאחר כל השנים שעברו, חיבר אותי מייד עם מה שקורה בליגה בעונת המלפפונים ועורר בי תובנות שונות עם דברים שקורים בליגה בכלל."
    שמעעעע אני רק קראתי את משפט המחץ הזה ואני כבר צוחק ,בואנה דן בן אמוץ, הוהו ,זימה והוא אחוכים , חתיכת סקס מנייק דני דני, גם אני גדלתי עליו ,בזיקנתו הוא הפך לסוטה מגעיל

  2. תשאלו את פיל ג'קסון מה השעה, לא משנה מתי, יענה לכם "התקפת המשולש".
    לפעמים גם יצדק.

    קרע אותי בקול רם , עוד פעם השכ'ונה תתלונן על הצחוקים שלי יאשך

  3. כמה שאני החמצתי כשנולדתי כה מזמן שרק את ביאליק ואחד העם היה לי לקרוא. את דן בן אמוץ הכרתי אישית.
    תודה אשך. העלית כמה חיוכים רציניים בפני! תודה

  4. הרוסי שנולד בתל אביב שפבלוב?נראה מצוין, אבל יפסיד לבוסטה הספרדי בגלל שהוא התקפי מדי ועושה יותר מדי UNFORCED ERRORS. עידו מוריה צדק: הוא עונד צלב גדול על צווארו.

    לא נורא. גם ארמלי ממכבי חיפה ונבחרת ישראל היה נוצרי.

  5. לא יודע למה אבל אשך יקירי הכתיבה שלך נחמדה מאוד אך מועתקת ומשוכתבת.
    אני לא רואה פה טביעת אצבע. כנראה שהחרמנות ופוסט מסריחות טרום צבא כבר לאIN. נוסיף את זה שאתה נמנה על חבורת הללללל או איך שלא מבטאים את זה וקיבלנו מתכון לשטחיות רדודה שרק זקן מחורמן {בושה} כדוגמת מר לס יכול לצקצק ממנה.

    מילא.

    1. רימשוט אני חולק עליך!
      עצם זה שאחד מראשי הוזי הללל מצליח לחבר משפטים שלמים זהו הישג מרשים.
      נ.ב.

      בנימה אישית:
      כל אזכור לדן בן אמוץ מעורר בי חלחלה ותחושת קבס

  6. תפסו את בן אמוץ מלקק לילדה בת 13 ועוד (כי לא עמד לו)
    אובססיה למין לא נגמרת טוב
    גמר כמו סוטה.כשכל המדינה יודעת מזה
    למד מזה יא אשך עוד שנים תבין.

  7. אשך, שיחקת אותה !
    (מעלליו של דן בן אמוץ ידועים ומבחילים, אבל השאיר כמה יצירות יפות לדור הבא, וזו אחת מהן)

  8. ֶהנבל האמיתי בסיפור דן בן עמוץ הוא אמנון דנקנר המבחיל – עיתונאי קטן ועלוב ונקרופיל לתפארת , שלא אמר מעלה כשדן היה בחיים , אבל הוציא ספר לתפארת הנקרופיליה אחרי שדן נפטר , תוך הונאת המרואיינים .
    ברור שמעשיו של בן אמוץ לא היו בדיוק פוליטיקלי קורקט בימינו אלה , אבל בזה הוא לא היה יחיד . גם אורי זוהר , לדוגמא , עשה מעשים דומים , ומרגע שחזר בתשובה כל עברו נשכח כלא היה.

    1. אם אורי זוהר גם ניצל נערות,
      אז זה "מכשיר" את בן אמוץ?

      גם אם נבחר להתעלם מספרו של דנקנר
      (ידע ושתק בזמן שבן אמוץ היה בחיים?
      פושע באותה המידה),
      העובדה שהוא היה בעל מכה, עד כדי כך שאשתו הראשונה ברחה מהארץ עם 2 ילדיהם המשותפים –
      מספיק גרועה.

      התגובה שלי כלל לא קשורה ליצירתו של בן אמוץ, או לתרומתו לתרבות העברית.
      הדרתו משמעותית בעיני לאור ניסיונות עבר של החברה הישראלית לטאטא מתחת לשטיח עבירות מסוג זה.

      1. רשע – אני לא מצדיק את מעשיו של דן בן אמוץ. כתבתי את זה. רק שהדרך בה התפוצץ הסיפור – זמן קצר לאחר מותו – כאשר אותו עיתונאי מאוס ריאיין אותו עוד בחייו לכתיבת הספר , ואחר כך פירסם אותו ברעש גדול כשגם מרואיינים נוספים לספר כמו שרי אנסקי טענו שדנקנר היה רחוק מלכתוב אמת מדוייקת – כל זה היה מבחיל בעיני כבר אז.
        ודנקנר , אני חוזר ואומר , היה נאד נפוח
        שעשה נזק רב הרבה יותר ותרם להתלהמות ולהתבהמות הישראלית הרבה יותר מדן בן אמוץ , וזה במגוון פרשות ואירועים. סופר הוא בוודאי לא היה – רק עיתונאי צהוב במקרה הטוב , ועורך עלוב במעריב .

  9. אשך

    האם אתה ילד צפונובון תל אביב?
    חמשירי זימה ואבו נימר הם לא סיפורים לשעת לילה מאוחרת בקיבוצים ובמושבים 🙂
    את האמת בבקשה….

        1. כבר שנים לא הייתי שם אבל בוודאי 🙂
          הייתה פעם סצינת גלישה רצינית בעיר.
          לא הייתי בכלל חלק ממנה, אבל כיום אני מפצה על זה עם סאפ 🙂

  10. עוד דבר, הזלזול הזה בדרק רוז יוצא לי מכל החורים.
    אני חושב שהוא עוד יפתיע אתכם השנה. אוליי לו יתן אותם מספרים כמו קיירי אבל הציוות שלו עם לברון יכול לצאת ציוות מנצח.
    אל תזלזלו בבקשה למרות הפציעות מדובר בפרוספקט.

  11. "בארץ של עוורים מי יש לו עין אחת – מלך.
    זו קלישאה שדן בן אמוץ ככל הנראה הכניס לספר בלי קשר לנימר….

  12. נהדר!
    גדלתי על אבו נימר. התחיל אגב ממדור קבוע שהיה לו במעריב, שבו הוא הביא כל פעם את אחד הפתגמים. אחר כך בן אמוץ עבר לחדשות (עם מדור אדיר עם "ששת הקוראים שלו"), אבל בלי אבו נימר.
    נסיים בפתגם "מין נשך אותו נחש, יפחד מן אל חבל."

      1. הייתי קורא את המדור של דב"א בחדשות ואת מנחם תלמי על הגמע'ה אל חיר מיפו במעריב של שישי. היו זמנים.
        שבת בבוקר יום יפה
        אמא שותה הרבה קפה
        אבא קורא המון עיתון
        וגם אני מדור לצון

  13. אשך, מעולה.

    הזכרת לי נשכחות. זוכר שקראתי את הספר בילדות.

    דן בן אמוץ היה סופר מוכשר, ובן אדם מאוד כריזמטי.
    בתור בן אדם, הוא היה קצת (הרבה) פחות.

    וגם במקרה שלו,
    רק אחרי מותו, פורסמו בציבור הסיפורים על התנהגותו השנויה במחלוקת, ויש אומרים הבזויה.

    לגופו של טקסט – פתגמים / סיפורים קצרים, מלאי חכמה.

  14. אין לי מושג מדויק מי היה האדם, מה עשה או מה סיפרו עליו.
    זה גם לא למעניין אותי ולכן לא התעמקתי בזה.
    כן התחברתי ואהבתי את יצירתו ולזה אני מתייחס.
    מאכזב מאוד שהרבה אנשים בחרו להתעסק באדם או בסיפורים, שהיו או לא היו (מי יודע? בטח לא אנחנו), ולא ביצירה.

    למה, אנשים מוכרים אחרים אותם אתם "צורכים" באמת מוכרים להם?
    מי יודע כמה סופר זה, או סלב הוא, או בכלל – פוליטיקאי זה (שהצבעתם לו והוא באמת משפיע על חייכם ולא בצורה אומנותית) – מוסריים או לא?
    מאיפה אתם יודעים מה הם עושים בחייהם הפרטיים ואיזה מין אנשים הם?
    מה אתם בכלל מתיימרים לעשות את זה?
    תתעסקו ביצירה ותשפטו אותה לגופה וזהו.
    מטופש לחלוטין כל העיסוק הזה.

    1. איך אפשר להתייחס ליצירתו של בן אמוץ ללא ההקשר האוטוביוגרפי?
      המהות של יצירתו נבעה מאוסף ניסיונותיו, חוויותיו, והפנטזיות שלו.

      1. איזה הקשר אוטוביוגרפי?
        אתה לא צריך לדעת כ-ל-ו-ם על אמן מלבד לצרוך את יצירתו.
        לשמוע את השיר, לקרוא את השירה, את הסיפור, או להתבונן במעשה ידיו (ראה יהודה שישליק).
        ואז להתחבר ליצירתו בעצמך או לא להתחבר אליה.
        ברור שיצירתו נובעת מחייו, אבל זה לא העניין.
        מאיפה אני יודע שביאליק לא דחף גרבילים לתחת? שנעמי שמר לא אוננה ופינטזה על קופים? שמאיר שלו לא מתחכך בשבתות בעשבי תיבול מגינתו בכדי להשיג פורקן מיני?
        ומה זה קשור ליצירותיהם?

        1. אם האמן הפך את אורח חייו לחלק מיצירתו (וזה בדיוק מה שבן אמוץ עשה) אז ההקשר הוא בלתי נמנע.
          איך אפשר שלא לשפוט ספר סמי אוטוביוגרפי המתאר בפרוטרוט את עלילותיו הפורנוגרפיות של בן אמוץ, ואת יחסיו הבעייתיים עם נשים תוך התעלמות מהעובדה שהוא היה בעל אלים?

      2. וואו- גיא- אתה מעלה פה דילמה חינוכית שכבר שנים מתגלגלת במערכת החינוך של כפר ללל: האם יכול להיות שסגנון משחק והצלחותיו של שחקן כדורסל אחד, שלא נזכיר את שמו (שיקוץ) יעמוד בנפרד מאופיו המחורבן??? לפי טענתך מלמעלה- לא…

        1. כבת זוגו הנאמנה של האשך, במילים אחרות את אומרת שצריך להסתכל אך ורק על היכולת הפנומנלית של לברון על המגרש, לקוד ולמחוא כפיים.

        2. ההשוואה בין מי שידוע שהיה בעל אלים לבין לברון (או כל שחקן אחר עם "אופי מחורבן") היא מיותרת בלשון ההמעטה.
          גם כאשר נכתבה כבדיחה.

  15. חומר למחשבה:
    א. אם נוריד את כמות התגובות של אשך לטור של עצמו, האם נגיע ל20 תגובות?
    ב.האם הסיבה שמנחם לס כל כך "מחבב" "ומתלהב" מהטורים של האשך היא בגלל שלמעשה האשך הוא חיקוי עלוב של מנחם בכתיבה או שמנחם חיקוי עלוב של אשך בזימה?

    תחשבו על זה

  16. סקופ אחרון להיום.

    והנה ציטוט של האשך: {תגובה מס' 29}

    " מאכזב מאוד שהרבה אנשים בחרו להתעסק באדם או בסיפורים, שהיו או לא היו (מי יודע? בטח לא אנחנו), ולא ביצירה.

    למה, אנשים מוכרים אחרים אותם אתם "צורכים" באמת מוכרים להם?
    מי יודע כמה סופר זה, או סלב הוא, או בכלל – פוליטיקאי זה (שהצבעתם לו והוא באמת משפיע על חייכם ולא בצורה אומנותית) – מוסריים או לא?
    מאיפה אתם יודעים מה הם עושים בחייהם הפרטיים ואיזה מין אנשים הם?
    מה אתם בכלל מתיימרים לעשות את זה?
    תתעסקו ביצירה ותשפטו אותה לגופה וזהו." {עד כאן הציטוט}

    פשוט לא י-א-ו-מ-ן שראש הללל משתמש בטיעונים כאלו……..

  17. א חוש בלאטה של הומור,
    מברוק למבריק,
    עבור הבדיחות של ג'וחה בחדר אל הלבשה, כל GM מוכן לשלם אבילו יעבור אל תקרת כסף ובתנאי שלא יצא טבש.
    אשך יחד עם MBK הם להיט לפחות כמו סטוקטון ומאלון.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט