מרחף מן העבר \ יונתן כהן

כתבה ראשונה באתר של יונתן כהן, איש הייטק בן 29 מהמרכז, ואחד ממנהלי דף הפייסבוק הנהדר ישראל NBA (קישור לדף, מוזמנים לעקוב)

סיום עונה זה זמן טוב לדפדף קצת לעבר.

לפני שנתחיל את פינה מס' 7 של #שחור_לבן_NBAישראל, זו גם הזדמנות לברך את אמארה סטודמאייר על תואר אליפות ראשון בקריירה. נכון שהוא היה מעדיף שזה יקרה בפיניקס ובשיא הקריירה.
למען האמת לא מעט אוהדי כדורסל היו שמחים לראות את הפיניקס ההיא זוכה בתואר. אבל נשארנו עם תואר אליפות פה בארץ כשחקן ספסל. גם משהו. ברכות.

https://www.youtube.com/watch?v=UOFrNab77Qs
ואם כבר הזכרנו את אמארה, אז זה יהיה הקישור שלנו לפינה הנוכחית, שבה נדבר על שחקן מיוחד ששיחק בליגה הזו. שחקן שיכול להתהדר בכך שניצח את מייקל ג'ורדן ב1 על 1. בגמר תחרות ההטבעות ליתר דיוק(אחר כך הוא גם הפסיד לו).

 דומיניק ווילקינס כמובן. ולמה הוא קשור לסטודמאייר? כי גם הוא לא הצליח להשיג טבעת עם הקבוצה שלו, ובסוף השיג את התארים שלו מעבר לים, באירופה.

תארים די מרשימים כשמדברים על אירופה- גביע יווני. וחשוב יותר- גביע היורוליג. כולל תואר ה-mvp של הפיינל פור ב96 עם ממוצע של 25.5 נק' ו9 ריב' בשני המשחקים (ניצחונות על צסק"א ועל ברצלונה בגמר, משחק שתוך כדי הכנת הכתבה נזכרתי שראיתי כילד).
באליפות דווקא לא הצליח לזכות באותה עונה כשהפסיד במשחק החמישי לאולימפיאקוס.

אז נכון שטבעת בליגה הטובה בעולם הוא לא השיג. החיים קשים כשאתה מתנגש בבוסטון של בירד ובדטרויט של סוף שנות ה80.
אבל, ועל המשפט הזה יצא לנו לחזור כמה פעמים בהקשרים שונים- בשביל להיזכר כשחקן גדול, בטח כאחד הגדולים, אתה צריך רגעים גדולים שהשם שלך יהיה חרוט עליהם.
הזכרנו את אייברסון שניצח משחק אחד בסדרת גמר בהופעה מעולם אחר עם הטעייה קטלנית אחת בסיום ודילוג מעל טיירון לו כדי שזה מה שיזכרו מאותה סדרה.

דיברנו מזמן, ובטח עוד נדבר על זה שג'ורדן מפסיד ללא מעט שחקנים בכמה קטגוריות סטטיסטיות משמעותיות. אבל לך תהיה גדול יותר משחקן שהשאיר בזכרון של כולם את הידיעה שמהרגע שהתחיל לנצח, הדבר היחיד שיעצור אותו יהיו ההחלטות שלו לשחק בייסבול/טאקי/ללכת הביתה.

אז ווילקינס הלך על פשוט יותר, במקום לחכות לכדור אחרון בסדרת הגמר(הוא לא הגיע לכזו) ובמקום ליצור עצמו מורשת פלייאוף שלא תישכח (נפל על תקופה קשוחה מדי), הוא הכניס את עצמו לזיכרון של אוהדי הכדורסל בעולם בכל משחק ששיחק.

"The Human Highlight Film" – זה היה הכינוי של האיש, שנולד בצרפת, נבחר על ידי יוטה בדראפט והועבר לאטלנטה ושם נתן הגדרה חדשה למושג "דאנק" שמזמן החל להשתלט על הליגה. דאנקים מכל הסוגים מכל הגדלים. ביד אחת וב2 ידיים, הפכו את ווילקינס לאחד מגדולי המטביעים שהיו בליגה הזו. בעיני המהלך האופייני היפה ביותר שלו היה כשהיה עולה לדאנק קרוב לסל כששומר גבוה צמוד אליו, מוריד את הכדור למטה ומסיים בדאנק עוצמתי על הראש. למה להסביר, תראו בקליפ ההטבעות

אבל לא נשאיר אתכם בתחושה שווילקינס זה רק דאנקים והיילייטס, ונדבר גם קצת על כדורסל-
עונת 87-88 הייתה עונת השיא של ווילקינס. 30.7 נק' בממוצע ביחד עם 7.88 קרשים. נתונים שהיו יכולים להביא לו את תואר מלך הסלים של הליגה אלמלא מייקל (35 נק' למשחק). הוא הוביל את ההוקס למקום הרביעי במזרח שם חיכתה לו מילווקי החמישית.
גם בשנה שאחר כך השתיים נפגשו בשלב רבע גמר המזרח, גם אז כשאטלנטה רביעית והבאקס חמישית. ב89 זה הסתיים ב3-2 למילווקי. אבל אנחנו עדיין ב88 והפעם היו אלה ההוקס שלקחו בחמישה משחקים. עם 33 נק' ו10 ריב' של ווילקינס במשחק החמישי והמכריע.
מה שמוביל אותנו לדפדף לסדרה הבאה- חצי גמר המזרח נגד בירד והסלטיקס שכבר החלו, יחד עם החוליות בגב של בירד, לדעוך מעט.
בוסטון שסיימה ראשונה במזרח אירחה את הסדרה, וארבעת המשחקים הראשונים היו נטולי נצחונות חוץ. 2-2. משחק חמישי- ניצחון חוץ ראשון בסדרה. 2-3 לווילקינס ואטלנטה. ווילקינס בדרך לגמר מזרח ראשון?

המשחק השישי מול האולם הגועש באטלנטה מול הקהל שרצה לראות את הקבוצה שלו נוקמת בבוסטון על ההדחה 4-1 באותו מעמד שנתיים קודם לכן, היה צמוד לכל אורכו כאשר הסלטיקס מוליכים בפער קטן מהפתיחה.

היו אלה דווקא קווין מקהייל (10 מ-16 מהשדה) ודני איינג' מיודענו (3 מ-3 מחוץ לקשת) שלא נתנו להוקס הנואשים להפוך את התוצאה.
במצב של 101-93 לירוקים, ביצעו ההוקס ריצת 1-7. מהירה. 100-102 לבוסטון. בירד מסר את הכדור החוצה ודומיניק נכנס לסל על מנת לשלוח את המשחק להארכה אבל החטיא מקרוב. הלכה ההזדמנות, הולכים למשחק 7.

להלן הנתונים של ווילקינס במשחק 7:
47 נק' עם 0 איבודי כדור(!), 19 מ33 מהשדה, ו8 מ9 מהקו.איך זה נגמר? ובכן, דוק ריברס, אז שחקן ההוקס ולימים האיש על הקווים של בוסטון הגדולה מודל 2008 תיאר זאת כך- "ניק היה מדהים. הוא פשוט החליט שלא נפסיד במשחק הזה. הבעיה היחידה היתה שבירד קיבל את אותה החלטה, ורק אחד מהם יכול היה להיות צודק".

118-116 לסלטיקס. סוף עצוב מבחינת ווילקינס. שעבורו היה זה הכי קרוב להעפלה לגמר המזרח. בהמשך כאמור הגיע הפי-אנד במדי פנא.
אז במקום לתאר את מה שקרה במשחק 7, ניתן לכם לצפות בעצמכם:

בוסטון אגב, המשיכה לגמר והודחה בידי הבאד בויז ממישיגן, שבתורם הפסידו את התואר ב7 משחקים לליקרס ולמג'יק. בתקווה שעוד נכתוב על הסדרה הזו בהזדמנות.

ועוד משהו קטן לסיום- קליפ 10 דאנקים הגדולים בבכל הזמנים. יש מאות כאלה. אבל את האחד הזה אני אוהב במיוחד. גם בגלל הסקירה ההיסטורית הקצרה שלפניו, וגם בגלל הכבוד שהוא נותן למטביעים הגדולים. סה"כ 5 דקות. מומלץ

למעקב אחרי "ישראל NBA", לחצו כאן

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. אם כבר היסטוריה איך אפשר לשכוח את בוב מקאדו ששלט באירופה ביד רמה אפילו קודם… 🙂

    דוק ריברס בצעירותו – פרייסלס
    האציל בעשרת ההטבעות – מי היה מאמין ??? (אולי אמא של סטארקס)

    תודה על אחלה טור

    1. מקאדו פסול- הוא לא עזב את הליגה בידיים ריקות 🙂

      למען האמת הטור היה כתוב עוד לפני האליפות של ירושלים, זה היה רק תירוץ להוסיף עוד פסקה

  2. היית צריך לכתוב על הקרב בין בירד לוילקינס באותו משחק שביעי ובייחוד ברבע הרביעי. בירד אמנם סיים עם רק 34 נק', אך עם 20 מהם ברבע הרביעי בהחטאה אחת מהשדה מעשר זריקות כשוילקינס קלע אאל"ט 13 נקודות באחוז מצוין אך לא קרוב לתשעים
    מקהייל השווה את קרב הקליעות ביניהם ברבע הרביעי לקרב אקדוחנים במערב הפרוע.

  3. וילקינס קלע 16 נק' ברבע הרביעי ואאל"ט הן היו ביחס 13-7. משום מה יש מקורות ואף באתר הנב"א שכותבים שוילקינס קלע 23-19 מהשדה. בירד קלע במשחק כולו 24-15 מהשדה.

  4. מדהים שהוא חזר מאירופה לנבא כדי לקלוע 18 נק' למשחק.
    ההבדל הכי גדול ברמה בינו לבין בירד, היתה הקבוצה הטובה יותר של בירד.

  5. סקורר ואתלט אדיר, אכן נתקל ביריבות מאוד קשות כפי שהוזכר כאן בשנות ה-80 בעליזות ואח"כ חלק מה-90 עת השתלטותו של מייקל על הליגה. שחקן שתמיד כיף לחזור לצפות בו.

  6. שני תיקונים: מקהייל קלע 14-10 מהשדה וכן קלע גם 13-13 מהקו והשלים 33 נק', והוסיף שלושה-עשר כ"ח וארבע חס'.
    איינג' קלע 6-2 מהשלוש (מאיפה הבאת 3-3?) וסה"כ 10-5 מהשדה ל-13 נק' (זרק זריקה אחת מהקו שאותה קלע) וכן מסר עשרה אס' ואיבד פעם אחת.
    הוסיפו לסלטיקס (הבולטים יותר): דניס קלע 16 (11-6 מהשדה), מסר שמונה אס', חטף פעם אחת ואיבד שלוש פעמים.
    פאריש קלע 14 (10-6 מהשדה), קלט חמישה כ"ח, מסר ארבעה אס' וחסם פעם אחת.
    בירד הוסיף ארבעה כ"ח, שישה אס', חטיפה וחסימה וארבעה אי'.

    הוסיפו אצל הניצים (הבולטים יותר): רודני ויטמן קלע 22 נק' עם 13-11 מהשדה.
    דוק ריברס שהיה הרכז קלע 16 נק' (17-7 מהשדה), מסר שמונה-עשר אס', קלט חמישה כ"ח, חטף ואיבד פעמיים.
    אנטואין קר קלע 13 נק' (8-6 מהשדה וגם 1-1 מהקו), ארבעה כ"ח, שני אס' ושתי חס'.
    קווין ויליס קלע 10 נק' (11-5 מהשדה), קלט אחד-עשר כ"ח, חטף פעם אחת, חסם פעמייים ואיבד פעם אחת.

      1. שים לב- דברתי על משחק 6. לא על 7. שלחת לי את הנתונים של משחק 7. בנוגע למשחק 7 לא כתבתי על מקהייל ואיינג'. רק על ווילקינס ובירד +וצירפתי תקציר

  7. בחמשת השחקנים המובילים בכל קבוצה, שגם היו הקולעים בספרות כפולות בכל קבוצה, הסלטיקס ניצחו 108-111. אצל השאר ההוקב ניצחו 7-8.

  8. יש עוד סרטון הדאנקים הגדולים, שם מקום ראשון זה וינס קרטר באולימפיאדה מעל עמוד חשמל צרפתי. לדעתי מתחרה אמיתי על התואר.
    בכל מקרה, לי יש מקום חם בלב לשון קמפ – גם הדאנק הנפלא בסרטון כאן, וגם דאנק שהוא עולה לריבאונד, הכדור קופץ מהטבעת ימינה, ובזמן שהוא באויר, ביד ימין מתוחה הוא קולט את הכדור, ומטביע אותו חזרה לסל.
    אחד הגדולים.

        1. אכן דאנק מדהים איכות חרא. תודה! דומה לדאנק של ווילקינס מול בוסטון (1:36 בקליפ הדאנקים של ווילקינס שמצורף לטור)
          בלי היד המתוחה אבל הבין 2 נותן אפקט לא פחות עוצמתי

  9. תודה יונתן על פוסט בכורה בהופס, ברוך הבא.
    ווילקינס הוא שחקן שהיה אהוב עלי מאוד והצטערתי שלא הגיע רחוק יותר. באירופה הוא מירר גם למכבי את החיים. בכלל יפה לראות איך שחקן שבא מהקצב של הנבא הצליח להסתגל בצורה מושלמת לבונקר הארופאי ויותר מזה, בכדורסל היווני הקשוח והאיטי.
    דומיניק היה ריבאונד אדיר.
    מה שעוד רבים לא יודעים זה שכשהוא חזר לנבא ושיחק בס״א (שנת הפציעה של האדמירל) הוא הפך לשחקן שהחזיק את הקבוצה על הכתפיים למרות גילו המופלג.

    1. הוא הי ריבאונדר טוב מאוד אך לא אדיר. בירד היה אדיר. לדומיניק 6.8 כ"ח ביחס ל-36 דק' בעונה הסדירה למשחק ולבירד 9.4.
      בפלייאוף לוילקינס 6.2 כ"ח למשחק ביחס ל-36 דק' ולבירד 8.8.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט