12 סיפורי אליפות / אוהד ס"א

"הסיפור על הילד הכי חלש בכיתה"

יש לי חיבה בלתי מוסברת לג'באל מגי. אולי במיוחד בגלל היותו קורבן למעשה בריונות כל כך מכוער. כי מה שעשה לו שאקיל חרג הרבה מעבר לסתם בדיחה חסרת טעם. מגי כבר פרסם שהוא סובל מבעיות ריכוז והפרעות קשב, וזה פשוט עצוב לראות כיצד לועגים למישהו שיש לו מוגבלות.

הבן אדם, כבודו במקומו מונח, כמעט וחיסל לו את הקריירה ואולי אפילו גרם לו לנזקים נפשיים בלתי הפיכים. לכן, ובמיוחד, הזכייה באליפות של מק'גי היא כל כך מתוקה. נכון, היה לו תפקיד זניח, אבל גם בתפקיד הזה הוא תרם את תרומתו החשובה (בסיבובים הקודמים ובמשחקים 1 ו- 2). במשחק מס' 5 הוא לא שיחק. אולי קר לא סמך על חוסר היציבות שלו ב- Money Time, אבל אין ספק שירד מהגב שלו קוף ענק וטיפש במיוחד במשקל של 180 ק"ג ובגובה של 220 ס"מ

דוגמא לצדק שנעשה:
https://www.youtube.com/watch?v=isfn4OxCPQs

"רוקי בלבואה"
בתרבות כמו גם בספורט האמריקאי, יש תמיד את סיפורי הגבורה של הגיבור הפצוע שמתגבר על הכאבים, על המגבלה ומנצח את "הרעים". על הסיפור המרגש של רוקי בלבואה קיבל סילווסטר סטאלונה את פרס האוסקר על התסריט שהעניק לו עשורים של פרנסה. אני לא שוכח את הסרט "הטוב מכולם" של רוברט רדפורד המשחק כוכב בייסבול מזדקן שזוכה באליפות כשהוא פצוע.
אף אחד לא ישכח, גם אם לא נולד, את הכניסה של ויליס ריד מהניקס חזרה לאולם במשחק מס' 7 בעונת 70, את משחק "השפעת" של ג'ורדן ועוד.

גם השנה, קיבלנו פרק נוסף מאותה "מורשת קרב", אך הפעם זאת היתה חזרתו לקווים של סטיב קר לאחר ניתוח קשה שעבר. אמנם הוא לא שחקן והחזרה הזאת לא הפכה לסיפור הוליוודי סוחט דמעות, אבל לפחות אצלי, באופן אישי, החזרה הזאת העבירה בי חשמל. אני מאד מחבב ומכבד את הבחור המוכשר הזה. אני יודע ומבין כמה סבל וכאבים הבחור סבל ומה הוא הקריב בשביל האליפות.

"מגרש השדים"
לקר, כמו גם לקארי, לא היו רק מגבלות פיזיות. אלא בעיקר התגברות על השדים האישיים שלהם. בתום ההפסד בשנה שעברה הונפו הרבה אצבעות מאשימות כלפיהם כאחראיים העיקריים להפסד בסדרת הגמר, לאחר הובלה של 3-1. הם כונו אפסים ולוזרים והוטל ספק ענק לגבי היכולות שלהם לבוא ולנצח. בדומה לבמקרה של הספרס ושנת 2014, האליפות של 2017 של הלוחמים היא אליפות של גאולה: Redemption.
התמודדות מול שדי העבר באותו המקום וביצוע התיקון. קראתי חלק מהמגיבים בזמן הפליאוף, וזה מה שחלקם לא הבינו לגבי ההתנהלות של כולנו כבני אדם: כל אחד יכול לשגות, ליפול או להיכשל. זה אינו אומר דבר לגבי עתידו. כמו שאני מסביר בהרצאות שאני מעביר: המשותף לכל הסטארטיפסטים שעשו מכירות ענק, שהם נכשלו לפחות פעם אחד קודם לכן.

"קרוב רחוק"
לפרשנים יש התכונה להיות חכמים בדיעבד. תמיד הקבוצה שניצחה היתה מדהימה, נפלאה ומצטיינת. והקבוצה שהפסידה הם חבורת לוזרים שאינם שווים דבר. זאת הסיבה שבאופן מוזר תמיד האלופה המכהנת מובילה בהימורים לזכייה באליפות הבאה, תחזית שלרוב אינה מתממשת.

אז בטרם נקבור סופית את הקאבס ונבטל את סיכוייה לקחת אי פעם טבעת. אני רק לומר בשקט שהסדרה הזאת היתה הרבה יותר צמודה ממה שנדמה: ההשתנקות הבלתי מוסברת בסוף משחק 3, הפציעה של קיירי במשחק 5 ופתאם היינו נמצאים באמצע של סדרה צמודה לפנתיאון. גם אם ההרכבים של 2 הקבוצות יישארו דומים מאד להרכבים השנה, אני לא מוכן לשים את הכסף שלי לגבי האפשרות שהלוחמים יזכו גם בשנה הבאה באליפות.

"הקסם מול הציפור – הדור הבא"


אני מודה שאני חבר לא פעיל באגודת ללל. אבל גם אצלי עם השנים ישנה התרככות והבנה לגבי עוצמתו ותרומתו של האיש הזה למשחק. ההבנה שבשלהי הקריירה הארוכה והעשירה שלו הוא רק הולך ומשתפר מפליאה בעיני. כנ"ל לגבי אישיותו של דוראנט. מליוני מילים נכתבו עליו: אפס, קאפקייק, לוזר. היום, אף אחד לא יכול לקחת את המוניטין שהוא צבר. הבן אדם שווה הצדעה.

כדי להבין את העוצמה של השחקן הזה, אפשר להסתכל על קטע הוידיאו שבו הוא הולך לשחק בשכונה מול החבר'ה, כדורסל רחוב כמו דוקטור ג'יי הצעיר ב- Rucker park שבהארלם. הקליעות שלו מאד מזכירות דברים שראינו בסדרה הזאת:

(המון שחקנים מעולים מאד מפחדים מזה, תסתכלו מה הוא עושה שם ותבינו מאיזה חומר הוא עשוי).

ב- 2012 לברון ודוראנט נפגשו לראשונה בסדרת גמר. סדרה שהיתה אמורה להיות ראשונה מבין רבות בין 2 הכוכבים הגדולים של הליגה. OKC שילמה שכר לימוד, החבורה התפרקה. הפציעות, חוסר המזל ועוד מנעו מדוראנט לשחזר את הגמר. 5 שנים לאחר מכן. בזמן אחר ובמקום אחר, המפגש השני בין לברון לדוראנט נערך. כרגע, התוצאה 1:1. לא מן הנמנע שזה אינו המפגש האחרון ביניהם. כל ההשוואות לשנות ה- 80 וליריבות של מג'יק ובירד מתבקשות.

"המפתח"
כשבאים לנתח כדורסל, מנסים להשוות עמדה בעמדה. קיירי מול קארי, לברון מול דוראנט, גרין מול לאב, ערימת גבוהים מול TT עם יתרונות לפה או לשם. יש עמדה אחת שבה היתרון היה חד משמעי וברור. עמדה מס' 2.

אם היה שחקן אחד שהיה הערך המוסף של הסדרה הזאת זה קליי ת'ומפסון. לאו דווקא בצד ההתקפי אלא בעיקר הגנתית. קליי המציא את עצמו מחדש. את היכולות ההתקפיות שלו ידענו מזמן. אבל דווקא כשקלע יודע שזה לא היום שלו, שיש מעצור בקנה וכלום לא מצליח והכישלון של השנה שעברה לוחש לו באוזן. דווקא אז נמדד עד כמה שחקן הוא בעצם ענק. קליי יהיה שחקן חופשי בשנת 2020, בגיל 30. האם הוא ייקח את הכישרון שלו למקום אחר בשביל להוביל קבוצה? אני לא יודע. אני רק יודע שהוא מסוגל.

Once upon a time in the West
אני לא מת על התופעה של "גולד-דיגריות" . אבל גם אני מבין שיש נסיבות שהשיפוט שלי צריך להיות רך יותר. יש לי חבר שטען כי הגדרה של גולד דיגריות, היא הרבה יותר רחבה: "כל דבר שאתה עושה שסיבתו העיקרית היא כסף", לפי הגדרה זאת, יש בינינו הרבה מאד גולד-דיגריות. באמת שאני לא בטוח ש"גולד-דיגיניג טבעת" נכנסות להגדרה הזאת:

שחקנים מזדקנים בשלהי הקריירה שלהם ללא טבעת אליפות שימכרו את אמא שלהם ואת עצמם בשניקל כדי להצטרף לקונטנדרית כדי לגנוב טבעת להראות לנכדים אחרי הפרישה. המקרה של דיוויד ווסט הוא מקרה קלאסי עם סוף טוב (מבחינתו). שחקן שויתר על חוזים יפים תמורת הניסיון הזה. שנה אחת אצלנו ואחר הוא עבר את הכביש ליריבה. במקרה של ווסט אפשר לומר גם שהוא שלמרות שהתרומה שלו היתה מוגבלת מאד, ההאסל שלו במשחק מס' 5 ביטא בצורה הכי טובה איך זה מרגיש ששחקן בן 37 נוגע כמעט באליפות, ולא ייתן לאף אחד אחר לקחת אותה ממנו.

"מר בראון"
בספרו הנפלא של פול אוסטר (הסופר האמריקאי האהוב עלי): "טרילוגיה ניו יורקית" הוא מוחק את הזהויות של הדמויות שלו ומכנה אותם לפי צבעים: מר ווייט, מר בלאק, בלו וכו'. גם בסיפור של מר מייק בראון, נדמה שיש משהו מחוק בזהות שלו. האמת שאפשר לעושת טרילוגיה גם מהסיפור של מייק. אפשר לעשות 3 – 4 סרטי קולנוע לפחות:

– ההסטוריה שלו מול לברון, שנות התבוסה והשפלה והנקמה המתוקה עכשיו בעוד שהוא מקבל שכר מהקאבס.
– ההסטוריה שלו כעוזר מאמן בספרס, וההתמודדות שלו מול המורה שלו גרג פופוביץ'. הסוויפ שהיה כולו שלו, בזמן שפופ אפילו לא מוכן לציין אותו בשמו בראיונות.
– הסיפור על הנאום של קר בהפסקה של משחק מס' 1 (אחרי פיגור של 20 נקודות בבית).
– חורבן הקריירה בלייקרס והירידה חזרה לעמדת עוזר המאמן אחרי קריירת אימון עשירה כמאמן ראשי.
אני מניח שזה לא פשוט לקום בבוקר ולקבל הוראות ממי שאתה תופס כשווה אליך. היחסים שלו מול קר: ההחלפה, ההחלפה חזרה. שיתוף הפעולה ביניהם (או אי השיתוף) וההיררכיה הברורה ביניהם והשקיעה חזרה אל האלמוניות ללא תהילת העולם שאולי מגיעה לו. אני מוכר את זכויות ההסרטה.

"להיות רובין"
כשאתה זוכה באליפות כמעט לבדך והופך לכוכב עליון. כשאומרים עליך שאתה השחקן הטוב ביקום. כשפרשנים מסבירים איך שינית את הכדורסל למשחק אחר לגמרי. כשהופכים אותך לפרצוף של הליגה. כשכל ילד חולם להיות כמוך (כי אתה קטן ורזה ולא מפלצת שרירית מוטאציונית כמו לברון), השתן עולה לראש ומהר. אתה מתחיל לעשות שטויות מחוץ למגרש ואז גם בתוכו. אז אתה מפסיד את האליפות באופן שלומיאלי, מעצבן ומרגיז, אחרי שהטבעת כבר היתה אצלך בידיים. אז מתוך כל התסכול הזה, העצבים והעצב, החברים שלך (!) מביאים מישהו מעליך. שחקן על שלוקח את הקבוצה ומוביל אותה במקומך. פתאום אתה מס' 2. אתה יודע לשתף פעולה, אתה מבין שזה לטובת הקבוצה. הבחור מוכשר. זה בדיוק מה שהייתם צריכים. הוא גם אדם טוב להסתדר איתו.

אבל אחרי האליפות, אחרי שהמשימה הושגה, מפלצת הקינאה ממשיכה לגור בבטן ואוכלת כל חלקה טובה. השנה, ייפתח החוזה והלוחמים יגישו הצעה. דוראנט יוריד כמה מליונים אולי בשביל להשתוות לקארי. אבל הוא עושה טובה. זאת מחווה של מנצחים. האם קארי מסוגל להישאר בתפקיד רובין?

https://www.youtube.com/watch?v=mbpXN4k6FN8

"החיה"
בכל סיפור טוב יש הדמות הטראגית שהופכת אותו למלא, למסקרן ולרב מימדי. לברון ממלא את הדמות הזאת באופן המושלם ביותר. יש מי שהשווה את לברון ל"חיה" (כשסטף בתפקיד ה"יפה"?). ואם חושבים על זה יש יותר מכמה קווי דמיון:

* זה לא רק השרירים המשורגים או המוטציה הגנטית המופלאה שהעניקה לו חוזק ועוצמה בלתי נתפסים.
* זאת גם הממלכה שהוא בנה והוא האדון בה בקליבלנד. על פיו יישק דבר. הוא ידאג מי ישחק, מי יקבל חוזה ומי יגיע באמצע העונה. הוא יבנה לעצמו את הקבוצה, בהוא יקבע את התרגילים, את דקות המשחק. את הכל.
* לברון הוא גם ה"חיה" בהתפרצויות הזעם, במבטים השותקים המצמיתים ובראיונות עם המדיה.
* כמו "החיה", גם לברון צופה בעלי הכותרת הנושרים מהורד המכושף ומבין שגם הקריירה שלו בקרוב תסתיים והוא חייב להספיק כל כך הרבה בשביל להדביק את העז.
* כמו "החיה", הוא משתוקק להיות אהוב. שחקן ששבר את כל השיאים, איש משפחה למופת, תורם לקהילה, פעיל חברתי ואפילו פוליטי. אך דבר לא יעזור לו. אין לו את המשהו המסתורי הזה שיש לקארי או היה למג'יק או לג'ורדן. לברון אינו אהוב, הוא מוערך.
* כמו החיה, הוא משלם את המחיר על חטא קדמון שביצע: על ההתמוטטות המנטלית שלו בכמה סדרות כשחקן צעיר? על המעבר שלו למיאמי? על הפלופים שלו? רק תבחרו.

בניגוד לסיפור המקורי. בפרק הזה "החיה" מפסידה, ולמרות כל זאת, חשוב שנתעכב עליו. מה "החיה" תעשה בפרק הבא? ייקח את הכישרון שלו למקום אחר? יחליף את לאב בשחקן אחר? ימשיך עם אותו הרכב +- למסע "גאולה" משלו? אני לא יודע מה יקרה, אני רק יודע "שהחיה" פצועה, זה מאד מאד מסוכן, ולא הפרק האחרון.

"מת לחיות" (Die Hard 2017)
כל כך הרבה פעמים כבר שמענו אצת הסיפור על אותו Wise Guy, לא מרשים במיוחד, מזדקן, קצת מקריח ואולי עם סימן של כרס. שבא קומפלט עם האטיטיוד המעצבן, הדיבור המחוצף וחוסר ההערכה לבוסים.

אבל בסוף, "סחבק" נשאר לעשות את העבודה המלוכלת ולהציל את העולם מול ה"רעים", כי אף אחד אחר לא באמת מסוגל. אז הנה הפעם בגרסת 2017 עם אנדרה איגודלה בהופעתו השנייה בסדרה.

"מהפכה"

אחת ההודעות הראשונות שיצאה מהדוברות של גולדן סטייט שהיא אינה מתכוונת להגיע לוושינגטון לחגוג את האליפות בבית הלבן כמקובל אי שם בעונת 2018. זאת לא רק דעתו של סטיב קר, שכבר הביע את דעתו על מי שיושב בבית הלבן (גם פופ וגם לברון התבטאו בבהירות בנושא וחרגו מהמקובל שלא לערבב ספורט ופוליטיקה), אלא מדובר באקט יזום ופומבי של מועדון שלם.

גולדן סטייט ממוקמת בין בארקלי לסאן פרנסיסקו, 2 מוקדים של הליברליזם, הגאווה, הפלורליזם וקבלת השונה. כל מה שדונלד טראמפ יצא נגדו וזכה בשל כך בבחירות. שלא תטעו, ההודעה הזאת אינה רק מבחינת "אצבע בעין" לנשיא, אלא קריאה למרי אזרחי וקריאת תגר על סמכותו של האיש לשלוט במדינה ולקבוע את גורלה. טראמפ הוא לא סתם נשיא רפובליקני: הוא נשיא שמצייץ ללא שליטה, אינו מצליח לקרוא חומר שמכינים לו טובי המוחות בעולם ומנהל מוסד נשיאות אפוף שחיתות, אינטרסים זרים וליקוקים בסגנון צפון קוריאני, תוך הפניית גב לכל העולם המערבי או לכל היגיון כלכלי. ימים יגידו כיצד תיגמר נשיאותו של טראמפ ומה יקרה בגורלה של אמריקה (רק השבוע יש מאמר מדהים שעוסק בכך ש- 80% מאוכלוסיית ארה"ב חייה בתנאים של עולם שלישי), וזה מעניין כי יש בצעד הזה חריגה מאד משמעותית מהמדיניות של אמריקה התאגידית שה- NBA כל כך מייצגת אותה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 63 תגובות

    1. דורון האסטבן

      16 יונ 2017 01:44:42

      100+ לאו דוקא לפוסט הזה שקראתי כשאני תשוש
      לגבי הרבה כתבות, כמו מנחם שלעיתים איני מסכים עם דבריו
      אך כותב יפה.
      מכבד ולא מסכים.
      קרה 1000 פעם לא מגזים שאני מזדהה עם התגובות שלך
      כאילו אני כתבתי אותם, למרות שאין לי ידע כדורסלני
      עשירית ממך.
      יפה ניב, אתה הדובר שלי 🙂

  2. גיא הרשע

    15 יונ 2017 18:33:05

    כתוב נהדר!

    ופלוס גדול על ההשוואה בין איגודאלה לביו מק'ליין.
    במאני טיים, שוב איגודאלה הגיע, ובגדול.

  3. no funny shtuff

    15 יונ 2017 19:25:12

    אחלה של פוסט. נהניתי לקרוא.
    לדעתי, ונכון שזה לא ממש נראה ככה, קרי הוא מס'1 בקבוצה ודוראנט הוא מס' 2. בלי קרי לא ברור אם הם מגיעים לגמר מערב.

  4. Berch

    15 יונ 2017 19:36:18

    טור מעולה
    במת לחיות המזדקן והמקריח הייתי מזכיר את ג'ינובילי. החוזה ההזוי שהוא קיבל בזכות פילדלפיה מראה שהאהבה אליו חוצה גבולות (גם אם מדובר בגבולות בין מדינות בארה"ב ולא קיבוץ גבולות האהוב והמפורסם. עם האסם)

  5. captain beefheart

    15 יונ 2017 20:11:01

    טור מעולה! נהניתי מכל מילה ומסכים להכל. במיוחד לסעיף הראשון על מגי ואנשים בעלי מוגבלויות.
    אוהד ס"א – מקווה שתכתוב עוד!

  6. p

    15 יונ 2017 20:25:46

    תודה רבה על טור כתוב נפלא.
    אני עם אפלטון, יש הרבה שאני לא מסכים.
    "אתה זוכה באליפות כמעט לבדך והופך לכוכב עליון" – באמת? קרי זכה כמעט לבד זה נשמע כמו הגדרה הגיונית?
    "באופן מוזר תמיד האלופה המכהנת מובילה בהימורים לזכייה באליפות הבאה, תחזית שלרוב אינה מתממשת" – מי הייתה הפייבוריטית לאליפות לאורך כל האליפות האחרונה? לא האלופה שכיהנה.
    "אליפות של 2017 של הלוחמים היא אליפות של גאולה" – מסכים חלקית. ברור שמבחינת השחקנים והאוהדים, אבל קשה לי לראות בה כזאת. האליפות האחרונה של הספרס הייתה כזאת. המובילים נשארו וזכו כנקמה.
    ג"ס פשוט הביאו עזרה מבחוץ. אולי קשור לזה שלא היה כמעט רגש בפלייאוף הזה מרוב שלא היה כוחות. מה שמביא ל:
    "גם אם ההרכבים של 2 הקבוצות יישארו דומים מאד להרכבים השנה, אני לא מוכן לשים את הכסף שלי לגבי האפשרות שהלוחמים יזכו גם בשנה הבאה באליפות." – אם ג"ס נשארים בריאים כמו השנה וההרכבים נשארים, אני מוכן לשים את מיטב כספי. זה אפילו לא קרוב כרגע.
    "קליי יהי שחקן חופשי בשנת 2020, בגיל 30. האם הוא ייקח את הכישרון שלו למקום אחר בשביל להוביל קבוצה? אני לא יודע. אני רק יודע שהוא מסוגל." – לדעתי הוא לא. לדעתי הוא פורח בסיטואציה של ג"ס. הוא יהיה שחקן מדהים עדיין, אבל לא יוכל להוביל קבוצה.
    "ילד חולם להיות כמוך (כי אתה קטן ורזה ולא מפלצת שרירית מוטאציונית כמו לברון)" – די עם השקר. אייזיאה תומאס כזה. אמרו שקרי דוחק משקולות בכובד השני הכי גבוה בקבוצה (קבוצה עם דריימונד גרין ובוגוט). הוא 1.91 נדמה לי. מה בדיוק קטן ורזה בזה?
    "הממלכה שהוא בנה והוא האדון בה בקליבלנד. על פיו יישק דבר. הוא ידאג מי ישחק, מי יקבל חוזה ומי יגיע באמצע העונה. הוא יבנה לעצמו את הקבוצה, בהוא יקבע את התרגילים, את דקות המשחק. את הכל." – אני לא מבין איך הדבר הזה נהיה אקסיומה. קלסי פייק ניוז. אין לי ספק שהדברים נעשים בשיתוף עם לברון, אבל מה שכתוב פה אומר שגילברט, גריפין ולו הם 3 בובות שסתם משלמות ומקבלות משכורת על כלום. ואם זה נכון, לפחות תעריכו אדם שמצליח להיות גם בעלים, גם GM גם מאמן וגם מוצא זמן לשחק וכל זה בקבוצה שמגיעה כל שנה לגמר.
    אין לי שום פרגון לווסט ומייק בראון. ווסט שם תווית מחיר על טבעת אליפות (משהו באזור חיוג של 20M$). בראון לא קדוש. פשוט מאמן כושל. שיחק לו המזל והוא זכה לנקמה שלו. לא ראיתי ממנו שום דבר שהגיע לו להיות ראוי לנקמה הזאת.

    לסיום, אני מת על מגי. אם יש מישהו שאני באמת שמח על זה שזכה השנה, זה הוא.
    רק בריאות לסטיב קר. זה הכי חשוב.
    (וואו חפרתי)

    1. יניב

      16 יונ 2017 08:18:26

      הוא לא העביר על זה שלברון עושה הכל בקליבלנד ביקורת הוא פשוט ציין את שה בדיוק כפי שכתבת תעריכו את זה. אז יש כאלה שמעריכים ויש כאלה שפחות בכל מקרה אני לא ראיתי ביקורת על זה בפוסט

  10. עידו גילרי

    15 יונ 2017 21:40:33

    יפה שאתה מסוגל לפרגן ככה ליריבה במיוחד אחרי מה שקרה בסדרה בין הקבוצות.
    משהו קטן על סטיב קר. למרות המלחמה האישית שלו זה הרבה יותר סיפור קבוצתי מאישי. יותר דד פואטס סוסייטי מרוקי. באמצע מרץ אחרי שדוראנט נפצע הקבוצה מפסידה 5 מ 7 ומתחילות כבר שאלות על יכולתם לשמור על המקום הראשון. אחרי ההפסד לספרס קר במסיבת העיתונאים אומר שהוא דווקא מרוצה מהרצף שקצת קושי זה בדיוק מה שהקבוצה צריכה.
    כמובן שהוא חוטף על זה לא מעט אש אבל התוצאה בשטח היא שהקבוצה חוזרת לעצמה ומנצחת 31 משחקים ומפסידה רק 2 עד סוף העונה. גם בגמר ראיתי טענות על הנינוחות של קר על שהוא לא צועק מספיק, אבל הרוגע שהוא משרה הוא בדיוק המנהיגות שהחבורה המוכשרת הזו צריכה.
    לגבי הביקור בבית הלבן עוד לא יצאה שום הודעה מהקבוצה. או כמו שקר ניסח את זה: נראה לכם שבזמן שאנחנו פותחים שמפניות נתעסק בשאלת הבית הלבן? תנו לנו קודם ליהנות מהזכיה.

  11. פינקי

    15 יונ 2017 22:27:06

    מעולה, תודה!

    יש לי הסתייגות קלה מההשוואה בין היריבות של מג'יק-לארי ללברון-דוראנט.
    הראשונים הגיעו לליגה יחד, ונלחמו ראש בראש במשך כמעט כל הקריירה.
    כשדוראנט הגיע לליגה לברון כבר ביקר פעם אחת בפיינלס (לאחר סדרה אגדית מול דטרויט החזקה) וקנה לעצמו שם.
    דוראנט נמצא עכשיו בשיא, לברון יתחיל בקרוב לרדת (מתישהו זה צריך לקרות, לא?)

  12. שם (נחוץ)

    15 יונ 2017 22:44:04

    סופסוף מישהו נותן את הכבוד המגיע למעשי הגבורה של גולדן סטייט, מול "החיה". נדיר במחוזותינו. כה לחי.

  14. נתן

    15 יונ 2017 23:06:10

    בדיוק על זה חשבתי כל סדרת הגמר: מה הסיפור פה? השחקן הכי טוב חוץ מלברון מצטרף לקבוצה הכי טובה. זה דוראנט נגד לברון? לא, קליבלנד נגד ג"ס? לא ממש. לפעמים אין סיפור…

  16. מנחם לס

    16 יונ 2017 00:30:15

    אוהד ס"א, היכן היית עד עכשיו?
    אני לא יודע מדוע אף פעם לא גיליתי אותך מתגובותיך.
    היה זה מאמר שעל כל קטע ממנו ניתן לכתוב סיפור שלם. אני מסכים עם רוב קביעותיך והדברים שיש לך לומר, אבל לא עם כולם. אבל בכל מקרה אלה קביעות או דעות שניתן לדון עליהן.
    היה זה אחד המאמרים הטובים באתר. עליך לכתוב יותר.
    אני סקרן לדעת היכן אתה מרצה (מלמד). אם אינך מעוניין להודיע זאת ברבים, אנא שלח לי אימייל והאינפורמציה תישאר איתי ורק איתי.
    meless1937@gmail.com

    1. מיקי

      16 יונ 2017 01:19:24

      האמת שכסטארט אפיסט ואוהד ס"א… גם אני סקרן לשמוע את תובנותיך על סטארט אפים… אז כמו שהיה כתוב במעריב לנוער לפני 35 שנים – צור קשר במדור… או באימייל mikihaim@013.net

  18. דורון האסטבן

    16 יונ 2017 01:35:46

    אוהד ס"א נתן בעבר פוסט אדיר עתידי בנוסח השילוב הקטלני
    והסידרה של מידן וזעפרני יחדיו (אולי מנהרת הזמן) ובנוסח
    ג'ון (יונתן גזלה) , זו מחמאה ענקית כי ה3 תותחי על,
    אני מקווה שיפרסמו עוד פעם את הפוסט.

  20. גיא

    16 יונ 2017 02:40:55

    טור טוב, עם הרבה דברים לא מסכים כמו אפלטון. לא מסכים עם ההסתכלות הרומנטית על ה"גאולה". גאולה זה מה שהספרס 2014 עשו. לא כשאתה מוסיף שחקן היסטורי לקבוצה היסטורית.

    לא מסכים עם הניסיון להחזיר, כל מיני מוטיבים משנים עברו, לברון חיה, לברון מוטציה, לברון דיקטטור בקבוצה. מספיק עם זה !!! זה כל כך 2012.

    אולי עשה טעויות בעבר, אבל די חאלס, היה נגמר. כיום הוא מוערך ואהוב ושחקן כדורסל שלם וגם בן אדם גבר.

    אפילו סטיב קר ודוראנט, העתירו עליו מחמאות. סטיב קר אמר כעת "השחקנים הגדולים בכל הזמנים זה מייקל ולברון, ולברון עוד רק בן 32
    הוא עוד לא גמר"

  21. כדור הרעם

    16 יונ 2017 03:43:10

    סטף קרי ממש לא מספר 2 ולא רובין.
    סטף קרי השפיע על משחק הכדורסל והשפיעה על צורת המשחק כפי שהוא משוחק בשנים האחרונות, הרבה יותר מדוראנט גם הרבה יותר מלברון.

    למה דוראנט טוב יותר כי הוא קלע יותר נקודות?
    בעיניי לאורך כל הסדרה היה ברור ממי קליבלנד נרתעת יותר ואת מי היא שומרת חזק יותר.

    קרי מספר 1

    1. הציפור הנדירה

      16 יונ 2017 13:09:50

      דוראנט טוב יותר כי הוא שחקן שלם יותר ומעולה בהגנה כמו בהתקפה, וקארי הרבה פחות טוב בהגנה מאשר בהתקפה. דוראנט היה השחקן המוביל הטוב ביותר של הווריירס וקארי היה השני בטיבו. ולכן הוא אכן מס' 2 ודוראנט מס' 1 ולא קארי.

  22. yp

    16 יונ 2017 04:41:41

    מאמר יוצא דופן .
    אשמח לקרוא עוד .
    למי שלא מודע :
    הקריירה של קווין היתה ב"קבר" הספורטיבי לפני "ההחלטה"
    זה עוד לפני גיל 28 .
    אולי פה באתר העריכו אותו למרות שהיו פה קולות לא מעטים של זלזול נוסח "מגריידי מוקטן" , אבל בתקשורת האמריקאית הוא היה גמור .
    לבוא היום ולהגיד שהשחקן הכי טוב חוץ מלברון בא לקבוצה הכי טובה זה עלבון לאינטיליגנציה .
    גם הוא והאמת גם גולדן היו הבדיחה של הכדורסל העולמי בדיוק לפני 11 חודש .
    יש פה רדמפשיון הכי גדול מאז שהויס גרייסי טען שאין סיכוי כלשהוא שחניך של uwfi יגבר עליו בקרב לא מכור .

      1. yp

        16 יונ 2017 08:03:05

        ממש לא .
        לצפות ממנו לגבור גם על גולדן וגם על לברון ברצף ממש לא סביר .
        מה שאתה אומר שלא הגיע לו בעצם להיות אלוף . מתוך נאראטיב שלך אתה שם לבן אדם תקרת זכוכית שאין לו שום סיכוי לעבור , ומתעצבן למה בחוצפתו הוא לא ציית לך .
        תראה , במהלך 16 הבנתי מייד בתחילת העונה שהוא לא ימשיך בתנדר . אני בהזדמנות אספר איך הבנתי את זה . עם התפתחות העונה כשראיתי את השליטה המוחלטת של גולדן וקליבלנד הבנתי שהוא ילך לקבוצה שתפסיד את הגמר . כשסדרת הגמר היתה 3:1 ונראה היה שגולדן יסגרו ענין , כתבתי פה באתר שקליבלנד יחליפו קווין אחד בקווין אחר ואף אחד לא התרגש מזה .
        אז הנה השאלה : אם התסריט הזה היה קורה גם היית מרגיש אותו דבר ?

      2. yp

        16 יונ 2017 08:11:29

        מה שכתבתי אז שלברון יביא את KD וקונלי במקום לאב וקיירי .
        אם זה היה קורה , וגולדן נשארת עם הרכב החלומות שכולל את בוגוט ובארנס , איך לדעתך היתה נגמרת העונה שזה עתה הסתיימה ?
        והתחרותיות ?

        1. עגל

          16 יונ 2017 11:24:51

          אני לא מאמין ש KD היה מגיע לקליבלנד אם היא היתה מפסידה בשנה שעברה.
          No way
          (אני גם לא האמנתי שהוא יעבור לג"ס)

    2. הציפור הנדירה

      16 יונ 2017 10:05:47

      גם לפני שהגיע לווריירס דוראנט נחשב לאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה והיה בפועל כזה, לא משנה מה אמרו כאלו ואחרים. אתה יכול להיות בטוח שרבים חשבו אחרת, והווריירס היו בכל מקרה מועמדים בכירים לאליפות וגם ההפסד בעונה שעברה לא דינה זאת.
      וכל הדיבורים על ההחלטה של דוראנט מוכיחים שראו בו גם אז כאחג מהכוכבים הגדולים ביותר שבא לחזק קבוצה שהיא מועמדת בכירה לאליפות שגם בלעדיו זכתה באליפות ב-2015 והייתה קרובה מאוד לריפיט. והחלטתו פגעה בתחרותיות.
      כל זה לא משנה את העובדה שהחלטתו הייתה לגיטימית ולא פשע.

    3. נתן

      16 יונ 2017 15:56:25

      איך שחקן שהגיע לגמר המערב וקבוצה שהגיעה לגמר הליגה היו הבדיחה של הליגה? הדבר היחיד שהיה בספק הוא, האם יש להם אופי של אלופין, ואת זה לעולם לא נדע, כי הם חברו יחד במקום להתגבר על היריבים שלהם.

    1. הציפור הנדירה

      16 יונ 2017 13:18:45

      זה שאמרו כך אלו שאמרו כך לא משנה את העובדות והמציאות. והמציאות הייתה שגם כשכתבו עליו את הדברים שהבאת הוא היהשחקן ברמה היסטורית וכשחקן כזה הוא הגיע לקבוצה שהיא מועמדת בכירה לאליפות גם בלעדיו וגם ההפסד בשנה שעברה לא שינה זאת, והיא זכתה באליפות בשנה שקדמה לה והייתה קרובה מאוד לריפיט, ודוראנט כשחקן היסטורי הגיע לחזק מועמדת בכירה לאליפות גם בלעדיו.
      כל זה אינו סותר שהחלטתו הייתה לגיטימית ולא פשע אך עדיין פגעה בתחרותיות.

  24. מחפצה מנמצה

    16 יונ 2017 06:06:17

    טור מרתק ומעורר מחשבה !
    את מגי קל לאהוב , והדבר הכי טוב שקרה לו בקריירה זה סטיב קר. אפשר היה לראות בסיום משחק האליפות כשהם מתחבקים וג'בל בוכה כמו ילד וכאילו מודה למאמן שנתן לו את ההזדמנות להיות חלק מהקבוצה.
    לגבי דוראנט , הסרטון מהארלם אדיר . ותודה לאוהדים באוקלהומה וכרזות הקפקייקס שהונפו באולם , זה רק הגביר אצלו את התיאבון …

  25. יניב

    16 יונ 2017 08:22:43

    פוסט מעולה. מצטרף לאחרים. כתוב נפלא וברוב הדברים מסכים איתך. למעט קרי שהוא ממש לא מספר 2 וגם אם כן האופי׳לו עד עכשיו הראה שאין לו בעיה לחלוק עם אחרים את התהילה

    1. הציפור הנדירה

      16 יונ 2017 13:25:18

      לאחר שהגיע דוראנט קארי הפך למס' 2 כי דוראנט הוא השחקן הטוב ביותר של הקבוצה (וגם היציב ביותר).

  27. הציפור הנדירה

    16 יונ 2017 09:56:45

    לגבי טראמפ, לא הוא הביא למצב ש-80% מאזרחי ארה"ב חיים בתנאי עולם שלישי ואובאמה לא ממש שיפר את תנאיהם של האזרחים האלו. זו בעי שלא קשורה לנשיא כזה או אחר, או למדיניות רפובליקנית או דמוקרטית. ארה"ב הגיע למצב כזה כי גם הדמוקרטים וגם הרפובליקניך לא עשו מה שהיה צריך כדי לא להגיע למצב כזה.

  30. אוהד ס"א

    16 יונ 2017 10:44:44

    תודה רבה לכל המגיבים.
    רוב הכותבים באתר מבינים כדורסל טוב ממני. אני רק אוהד, זה הכל.
    אני רק מנסה להאיר נקודות שלא קשורות לכדורסל נטו אלא לתרבות, לדת או למצב התודעתי הזה שקרוי NBA

  31. עגל

    16 יונ 2017 11:26:16

    תודה אוהד ס"א. לו ירבו טורים כאלה
    (גם אם אני לא מסכים עם הכל, אבל היכולת שלך לכתוב ולטוות סיפור היא מצוינת)

  32. Yinon Yavor

    16 יונ 2017 11:35:09

    מאמר נפלא, שכמו שמנחם כתב, ניתן לפתח כל נקודה בו למאמר בפני עצמו. נהניתי מאוד!

    * הערה קטנה שאני כותב כל פעם: לדעתי אנשים שמפרסמים פוסט צריכים להזדהות בשמם. זה לא כמו מגיבים שיש היגיון בלשמור על היותם אנונימיים. עם הסמכות באה גם אחריות, כמו שאמר לי פעם איזה רב נגד משופם בבה"ד 1…

  34. מבין קטן-בינוני

    16 יונ 2017 15:24:52

    למי שלא מאמין לי ולעוד כמה מגיבים כאן שקליבלנד הייתה אוכלת את הלוחמים בלי מלח אם הם לא היו מצרפים את דוראנט, תאמינו בבקשה לדריימונד גרין ולסטיב קר.
    הם ציינו שהם אמרו לדוראנט שהם חייבים אותו, כי ההתקפה שלהם פשוט לא עבדה במשחקים 5-7. קליבלנד נתנה להם נוקאאוט מקצועי ומנטאלי והם היו עושים להם סוויפ ללא דוראנט. אגב, אני חושב שהם לא היו עוברים גם את אוקלהומה והספרס, אבל זה עניין אחר.
    אז מי שעדיין מבקר את המהלך של דוראנט (לא ברור לי איך אפשר לעשות זאת אחרי הפיינלס, אבל ניחא), כדאי שיפנים את הדבר הבא.
    החיבור של דוראנט עם הלוחמים הייתה הדרך היחידה (למעט אולי מעבר שלו לספרס) למנוע המשך שלטון של לברון, שבנה לעצמו קבוצת חלומות יקרה במיוחד.
    שחקנים גדולים שמוותרים על הרבה אגו וסטטיסטיקה כדי להתגבר על האתגר הגדול שהוצב להם והם יכולים לו – זכאים לכינוי ווינרים.
    תפנימו דוראנט הוא ווינר גדול שנכשל עד כה בגלל חבר לקבוצה נרקסיסט, מועדון צעיר ודי כושל וחוסר מזל (פציעות). במעבר ללוחמים הוא קיבל חברים לקבוצה מפרגנים, מועדון מנצח ועמידות בפני חוסר מזל. מי שלא היה עושה זאת הוא מטומטם.

    2. p

      16 יונ 2017 15:58:48

      בתור אחד שלא ביקר את ההחלטה של דורנט:
      "התקפה שלהם פשוט לא עבדה במשחקים 5-7" – מה זה אומר על קרי ותומפסון? שהם לא מסוגלים לקחת קבוצה לאליפות? (הרי הם כבר עשו את זה). מעבר לזה, "תאמינו בבקשה לדריימונד גרין ולסטיב קר" – אולי כדאי להביא אנשים עם דעות אובייקטיביות ולא כאלה שמנסים לשכנע את השחקן מספר 2 בעולם להצטרף לקבוצה שלהם?
      עוד פעם הלברון בנה לעצמו. וואו. לא ייאמן איך אשכרה אנשים ממשיכים עם זה כאילו הוא הבעלים הGM והמאמן והשחקן. מה זה "בנה" לעצמו?
      מסכים איתך שהלך למקום שממקסם לו את סיכוי האליפות. אני לא חושב שזה עושה אותו ווינר. גם ככה ווינר ולוזר הן שתי הגדרות סובייקטיביות ודי מיותרות.
      אני כן יכול לומר, שאם הוא היה עובר לכל קבוצה אחרת מלבד ג"ס ספרס וקליבלנד ולוקח אליפות, הוא היה היום באמת על גג האולם. המספר 1 הבלתי מעורער, מלך הליגה. עכשיו הוא לא שם. יש כאלה שעבורם הוא כן, אבל זה רחוק מקונצנזוס.
      הוא לקח את הדרך הקלה לאליפות אבל לא להוכחה שהוא מספר 1 וזאת בחירה לגיטימית.

    3. p

      16 יונ 2017 16:02:43

      ואיך זאת הייתה הדרך היחידה?
      ג"ס הפסידו שנייה לפני זה על חודו של סל ובבירור היו גם ככה הקבוצה הטובה יותר.
      הייתה לדורנט יכולת להצטרף לוושינגטון ולבנות קבוצה עם ג'ון וול גם בוסטון הייתה בתמונה.
      גם קליפרס הציעו לו ויכל להצטרף אליהם.
      בקיצור, זאת בטח לא הייתה הדרך היחידה. הדרכים האחרות היו גורמות להרבה יותר אנשים להעריך אותו הרבה יותר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט