זמן פציעות, הדקה ה90, הגב לקיר, כל קלישאה שתרצו כבר הוזכרה בשבועות האחרונים בהקשר של מכבי ת"א, והניסיון הנואש שלה לשמור על סיכוי סביר להעפיל להצלבה. הסיכוי שהיה נראה תיאורטי בלבד, הפך לממשי אחרי הניצחון הביתי הגדול על סיינה בשבוע שעבר, אבל כדי לשמור עליו אין יותר מקום לטעויות. ההיסטוריה מלמדת כי מפגשי הכרעה מול קאחה לבוראל או טאו ויטוריה בשמה הקודם, עשו טוב למכבי ת"א. כמעט בכל מפגש גורלי שממנו אין דרך חזרה, מכבי ניצחה את הבסקים, ובחלק מהמקרים אפילו השפילה אותם ללא תנאי.
מפגש ההכרעה הראשון בין השתים התקיים בעונת 2002 בשלב השני כשמאמן מכבי היה… ניחשתם נכון דייויד בלאט. מכבי הייתה אלופת הסופרוליג ובסגל באותה עונה כיכבו מקדונלד, האפמן, פארקר, וחוסיין בשוק. לטאו היה סגל מצוין בראשות הרכז הנהדר אלמר בנט וחבורת הארגנטינאים בראשם נוצ'יוני. טאו הגיעה בסיבוב הראשון ליד אליהו, וניצחה בשניה האחרונה מסל משלשה גדולה של בנט, ותוצאה היסטורית של 78:77 והשיגה מקדמה משמעותית במאבק על בעליה לפיינל פור. מכבי סחבה את הגיבנת הזו על הגב עד המפגש האחרון בויטוריה, שהמנצחת בו תעפיל לפיינל פור.
לא רבים האמינו ביכולת של הצהובים לנצח, אבל מכבי הגיעה מוכנה והבהירה מהשנייה הראשונה מי כאן האלופה. ההגנה אדירה של מכבי שמרה את הבסקים על 11 נקודות ברבע הראשון. במחצית ההפרש עוד היה סביר, אבל ברבע השלישי מכבי התפוצצה וטיאטאה את טאו מהמגרש. הרבע הסתיים ב 22 הפרש אחרי שלשה של פארקר בשניות הסיום שהוציאה לטאו את הרוח מהמפרשים. המשחק הסתיים ביתרון מוחץ של 29 נקודות 65:94 לצהובים באחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים.
גם בשני מפגשי פיינל פור ניצחו הצהובים. ב 2004-5 דרסה מכבי את הבסקים המסכנים 78-90 אחרי שכבר היבילה בהפרש גדול, באחת מתצוגות התכלית הגדולות שנראו ביבשת, וזכתה בגביע שני ברציפות וחמישי בסה"כ. עונה אחת חלפה, וטאו הגיעה שוב כדי לנקום על ההפסד בגמר. מכבי שוב הוכיחה שכשהיא רואה באסקים במשחק מכריע הכדורסל שלה הוא מעולם אחר. מכבי פירקה את ההיריבה המסכנה, וכבר הובילה במהלך המשחק ב 31 נקודות יתרון, רק כדי להפסיד בגמר לצסק"א.
המפגש המכריע האחרון התקיים ב-2010, בסדרת ההצלבה. יתרון הביתיות היה של ויטוריה, שגם ניצחה במשחק הראשון בסדרה די בקלות, ונראתה מצוין מול מכבי. במשחק השני כשמכבי עם הגב לקיר, ויטוריה פתחה מצוין את המשחק, ושלטה במחצית הראשונה, כשבסיומה הצליחה מכבי לצמק מעט את הפער ל- 38:46. המהפך במשחק הגיעה מכיוונו של דייויד בלו, שנכנס לזון וצלף שתי שלשות נפלאות שהפכו את התוצאה , והעבירו את המומנטום לצד הצהוב 65:66. הרבע האחרון היה צמוד מאד עד לשניות הסיום, ואז הגיע הרגע הגדול של ג'רמי פארגו. במצב של 81-81 לקח פארגו את הכדור וקלע ווינר שוט שסגר ענין. משם ויטוריה כבר לא חזרה לסדרה, ומכבי המשיכה עד לגמר וההפסד מול פנאתינייקוס.
האם הערב ההיסטוריה תשחזר את עצמה לדעת ? יהיה מעניין
מנחם לס
28 פבר 2013 18:25:10פוסט מעניין ביותר!
עידן
28 פבר 2013 20:45:30אחלה פוסט אייל
נראה מה יהיה היום
אם מכבי בפורמה של שבוע שעבר וטאו תמשיך את המשברון שלה (ארבעה הפסדים רצופים ביורוליג) הכל פתוח
אלעד אייל
28 פבר 2013 20:56:03תודה עידן, נראה היום מה שווה ההיסטוריה. טאו בהחלט בירידה השאלה היא איזו מכבי נראה היוםאני מקווה שמכבי של השבוע שעבר היא מה שבלאט חלם לראות כשבנה את הסגל, ואולי סוף סוף נראה קצת יציבות לאורך משחק שלם, ושני ברציפות. ניצחון ואז מכבי צריכה ניצחונות בית על חימקי, וחוץ קשה בפיראוס. ואז היא תהיה תלויה בעצמה
אהרון שדה
28 פבר 2013 22:28:28לצערי גם אם מכבי תנצח (ונראה לי שזה אכן יקרה) היא עדיין תהיה רחוקה מאד מנקודת המפנה של העונה.
צביקה
28 פבר 2013 23:42:03אלעד – פוסט מצויין וגם ניבוי מדוייק. מכבי ניצחה בקרב חזק 66:62 והיא עוד יותר בתמונה.
אלעד אייל
28 פבר 2013 23:48:46תודה צביקה.
המאזן ההיסטורי בין הקבוצות הוא 11 ניצחונות לכל אחת, מה שהופך את הנתון של ניצחונות במשחקים מכריעים שאין מהם דרך חזרה לעוד יותר מיוחד. אני שמח במיוחד על הניצחון על הקהל האנטי ישראלי הזה. בכל מקרה מכבי צריכה עדיין 4 ניצחונות, ובמיוחד ניצחון על חימקי בבית, ואולימפיאקוס בחוץ אחרת אין על מה לדבר בכלל על עליה.
השחר
1 מרץ 2013 01:34:57מה אתה, הנביא לס? שאפו
אלעד אייל
1 מרץ 2013 08:31:07תודה על המחמאה, אבל מה שמנחם שכח אני עוד לא למדתי.
אני רק סקרתי את ההיסטוריה ולפעמים באופן לא ברור לדברים האלה יש משמעות, בדיוק כפי שהמושג החמקמק רוח של מועדון גורם לעיתים להתעלויות לא מוסברות. אני מניח שהמסורת, והנסיון שמוקרן מכל המערכת, מסייע לשחקנים ללנצח משחקים מהסוג הזה, אבל עדיין אין בכך כדי לתת הסבר למאזן כל כך מוחץ במשחקי הכאעה מול הבאסקים.
ינון יבור
1 מרץ 2013 07:15:27באופן אישי, חבל לי שאין יותר סיקור יורוליג באתר. דווקא בשלב הראשון והלא משמעותי היה כאן סיקור מפורט, ועכשיו אין כמעט כלום.
באופן כללי, אני חושב שקיימת מגמה בשנים האחרונות, הן בכדורסל והן בכדורגל (וזה רק מתחושה ולא מבדיקה) שלביתיות יש השפעה נמוכה בהרבה ממה שידענו. כרגע הרבה יותר חשוב מי נמצא בכושר משחק טוב יותר, ולראיה הניצחון של מכבי, כמו גם של ריאל בקאמפ נואו השבוע. כבר אין ממש משמעות ל"להכיר את הפרקט/דשא" כי המגרשים כבר רובם ככולם בנויים באותו סטנדרט גבוה. גם אין כבר מקומות שמכבדים את עצמם בהם הקהל ממש "יושב" על המגרש ויכול להיכנס לראש של היריבה. חוץ מזה, טיסות ומלונות הפכו נוחים יותר ופחות מעייפים, מה שמקטין את ההשפעה על קבוצות חוץ.
כרגע כשאני מסתכל על משחקי יורוליג ומנסה לנבא תוצאה, הרבה יותר חשוב לי לראות את איכות הקבוצות והפורמה בהן הן נמצאות, מאשר מי מארחת את מי. הדוגמה המובהקת ביותר היא לאבורל שהפסידה הרבה בשלב הראשון, נכנסה לטראנס נצחונות עם החלפת המאמן ועכשיו שוב שוקעת. גם סיינה ומכבי הן דוגמאות מצוינות (למרות שעכשיו זה קצת מתאזן) – שלב ראשון בו מכבי שלטה והאיטלקים סיימו במקום השלישי אחרי שנראה שיודחו בשלבים רבים של העונה, ושלב שני בו סיינה מתפוצצת בכושר נפלא ומסיימת סיבוב עם הפסד בודד, וגם הוא לבארסה. בכל הדוגמאות האלו הבית כמעט לא השפיע, רק כושר המשחק באותה תקופה.
אלעד אייל
1 מרץ 2013 08:24:58ינון אתה צודק. אין ספק שלביתיות יש פחות משמעות היום, ברוב האולמות. למרות זאת עדיין יש אולמות כמו בבלגרד, או אתונה, ובעבר גם באבדי איפקצ'י שבהם היריבה הייתה מקבלת פיק ברכיים בכניסה לאולם רק מהרעם האדיר שהקהל ייצר. מכבי מצליחה להשאיר את עצמה בחיים למרות סגל מאד בעייתי, ודלילות גדולה תחת הסל. היקמן עשה הכל כדי להרוס למכבי את הסיכוי אתמול, מזל שלוגן היה במקום במשחק מצוין אתמול כדי לתת ניצחון צודק.