הקאבס בגמר המזרח, הוויזארדס והרוקטס משוות ל-2-2. סיקור משחקי ראשון מאת שגיא נאור

אז מומי קיבל איתות מהמוקד שג'סטין ביבר מחכה למונית לשדה התעופה ומומי החליט לתת טיפים לכוכב הצעיר מה לעשות ולא לעשות עם נשים. לכן הוא נבצר מהסיקור הלילה ויחזור אלינו בגדול לסדרות הגמר בשני הקונפרנסים.

טורונטו ראפטורס 102 – קליבלנד קבאלירס 109 (קליבלנד מעפילה לגמר המזרח אחרי נצחון 0-4 בסדרה)

רבים האמינו שלטורונטו יש את המאצ' אפ הכי טוב במזרח מול הקאבס ועם החיזוק של איבקה וטאקר היתה הרגשה שהקנדים יוכלו לתת פייט לפחות כמו בעונה שעברה ואולי אפילו לאיים ברצינות על מקומו הקבוע של לברון ג'יימס בגמר הליגה.

הראפטורס התחילו מצוין ועלו ליתרון 11 אבל האלופה לא הסכימה לוותר על המשחק בקלות וריצת 13-2 אפשרה להם לרדת בשוויון 28 אחרי 12 דקות כשלברון מסיים עם 10 נק וסרז' איבקה משיב עם 7 נק משלו.

ברבע השני התחיל המופע של קייל קורבר. 16 נק שלו ברבע, כולל 4 שלשות, הובילו את הקאבס ליתרון 61-47 כשגם ג'יימס מככב עם 16 נק משלו.

המומנטום המשיך גם בפתיחת הרבע השלישי כששלשה של לברון העלתה את ההפרש ל-16 ונראה היה שהעסק גמור. בשלב הזה, הראפטורס החליטו שהם לא הולכים הביתה בלי מלחמה. דקות גדולות של איבקה וקורי ג'וזף, שהמשיך בחמישיה על חשבון קייל לאורי הפצוע, הובילו ריצה קנדית ושלשה גדולה של פי ג'יי טאקר, האליל מחולון, הורידו את האלופה ביתרון שביר 85-80 בכניסה לרבע האחרון.

טורונטו המשיכה את הריצה ומהלך של שלוש נקודות של איבקה העלה אותה ליתרון ראשון מאז תחילת הרבע השני – 92-93. בשלב הזה קיירי ארווינג, שעד אותה נקודה היה די פושר, החליט לקחת את העניינים לידיים. 11 נק' שלו מול 2 של הראפטורס החזירו את השליטה לידיים של הפרשים. שלשה של לברון קבעה 106-95 בזמן שטורונטו מעבירים 3 דקות ללא נקודה ובחירת זריקות רעה מאוד. שלשה של טאקר 25 שניות לסוף הורידה ל-5 הפרש אבל נס קנדי לא הגיע וקייל קורבר, עם הנקודות היחידות שלו במחצית השניה, קבע את תוצאת המשחק. משחק ראשון בסיבוב השני שנגמר בהפרש חד ספרתי אבל זה לא ינחם את הקבוצה של דווין קייסי שיוצאת לקיץ מעניין מאוד והרבה החלטות חשובות וכשגם מעמדו של קייסי נראה מעורער.

הקאבס עם עונה שניה ברציפות עם 8-0 בשני הסיבובים הראשונים. כל מי שהספיד אותם בגלל עונה סדירה מקרטעת מבין את ההבדל בין 82 המשחקים הראשונים ובין הפוסט סיזון, במיוחד במזרח. הם יהנו משבוע מנוחה נוסף ויחכו למנצחת בין וושינגטון לבוסטון.

לברון כהרגלו נתן הופעה נהדרת עם 35 נק' באחוזים מצוינים (11-22 מהשדה, 5-12 משלוש, 8-9 מהקו) לצד 9 ריב ו-6 אס' (גם 6 איבודים), קיירי ארווינג היה עזר כנגדו עם 27 נק', 9 אס ו-4 חט'. קורבר סיים עם 18 נק' כשהאלופה מסיימת עם ערב די ממוצע של 16 שלשות ב-39%. קווין לאב נוכח נפקד הלילה עם ערב אנמי של 5 נק ו-5 כ"ח ב-34 דקות.

אצל הראפטורס קורי ג'וזף היה נהדר עם 20 נק ו-12 אס, דמאר רוזן סיים עם 22 נק ו-8 אס וסרז' איבקה היה הצלע השלישית הלילה עם 23 נק'. טאקר צלף 14 לצד 12 ריב' אבל וולנציונאס היה חלש עם 8 נק' ב-4-11 מהשדה.

 

וושינגטון ויזארדס 121 – בוסטון סלטיקס 102 (וושינגטון משווים את הסדרה ל-2-2)

וושינגטון שומרים על הבית ומשווים את הסדרה עם עוד בלואו אאוט במשחק שנגמר ב-6 דקות ברבע השלישי.

בשלושת המשחקים הראשונים הוויזארדס פתחו עם רבע ראשון דומיננטי והסלטיקס היו טובים יותר בשאר המשחק. גם הלילה הוויזארדס פתחו בסערה עם 8-0 אחרי 3 וחצי דקות אבל הפעם הסלטיקס לא נבהלו ונכנסו למשחק בעזרת 3 שלשות של אייזאה תומאס ושתיים נוספות של ברדלי וסמארט. אחרי 12  דקות הירוקים ביתרון 23-20. שלשה נוספת של תומאס העלתה את בוסטון ליתרון 10 ושלשה של אל הורפורד קבעה 40-28 לקבוצה של סטיבנס. הוויזארדס התעוררו ובהובלת ג'ון וול יצאו לריצת 20-6 בדרך ל- 48-48 בירידה למחצית. תומאס מסיים עם 17 נק והורפורד עם 9 כשוול משיב עם 14 נק, כולן ב-6 הדקות האחרונות של המחצית.

5 נקודות של אמיר ג'ונסון בתוך הדקה הראשונה של הרבע השלישי היו אקורד הסיום של הסלטיקס המשחק. אם משחק מספר 3 הוכרע תוך כמה דקות ברבע הראשון כשהוויזארדס קולעים 22 נק ללא מענה ובראד סטיבנס לא מגיב, המשחק הזה הוכרע תוך 6 דקות ברבע השלישי כשוושינגטון יוצאים לריצת 26-0. עד שמאמן בוסטון מחליט לקחת פסק זמן ולעצור את הסחף הקבוצה שלו נכנסת לבור של 21 הפרש. הרבע השלישי מסתיים בתוצאה 42-20 מה שהפך את הרבע האחרון לגארבג' טיים ארוך ומתמשך.

הקו  אחורי של וושינגטון היה מצוין כשבראדלי ביל תופר 29 נק ב-11-16 מהשדה וג'ון וול קולע 27 ומוסיף 12 אס' (גם 7 איבודים). מרקיף מוריס הוסיף 16 נק, 10 כ"ח ו-5 אס ואוטו פורטר קבר 16 ב-7-9 מהשדה. כל החמישיה של וושינגטון סיימה עם פלוס מינוס של 18+ ומעלה כשהספסל כולו במאזן שלילי ורק בוז'אן בוגדנוביץ נותן תרומה עם 13 נק.

אצל הסלטיקס אייזאה קלע 19 אבל רק 2 במחצית השניה, רוזייר ואוליניק קלעו 16 ו-14 בהתאמה מהספסל כשהורפורד שוב מאכזב עם 11 בלבד כששוב החולשה בצבע נחשפת והוויזארס שולטים בריב עם 45  מול 31 בלבד של בוסטון. גם 14 שלשות ב-46% לא הספיקו לירוקים הלילה והם יחזרו הביתה למשחק 5 שיכול להיות משחק הבית האחרון שלהם העונה.

 

יוסטון רוקטס 125 – סאן אנטוניו ספרס 102 (הרוקטס משווים את הסדרה ל-2-2)

יוסטון עם עוד ערב אדיר מחוץ לקשת מזכירה לנו שוב מה האקס פקטור שלה בעונה בכלל, ובסדרה בפרט. 20 שלשות בנצחון במשחק 1, 19 שלשות ב-44% הלילה.

רבע ראשון מצוין של ג'יימס הארדן עם 8 נק ו-5 אס הוריד את  הרוקטס ביתרון 34-22 כשקאווי לנארד ממול קולע רק 3. ברבע השני לנארד מוביל ריצה של הספרס ומאנו ג'ינובילי בדקות טובות מוריד את הפיגור ל-4 באמצע באמצע הרבע השני. הרוקטס לא מצליחים לברוח ולמחצית יורדים ביתרון 57-53.

מבול שלשות של יוסטון בתחילת הרבע הרביעי הביא לריצת 17-4 של הטילים אבל דקות טובות של למרכוס אולרידג' הצליחו להוריד את ההפרש ל-10 לקראת סיום הרבע. שלשה של הארדן 25 שניות לסיום הרבע ואס' מספר 12 לשלשה נוספת של ריאן אנדרסון קבעו יתרון 91-76 בכניסה לרבע האחרון. שתי שלשות רצופות של אריק גורדון בתחילת הרבע סימנו שהמשחק הזה כבר לא יהיה צמוד ועד הסוף ההפרש נע באיזור ה-20 נק כששחקני החמישיה של שתי הקבוצות כבר על הספסל עם הראש במשחק החמישי שייערך בסאן אנטוניו.

הארדן היה נהדר עם 28 ו-12 אס (10-18 מהשדה) ופלוס 28 בדקות על המגרש, אריק גורדון חרך רשתות עם 6-9 מחוץ לקשת בדרך ל-22 נק', 16 של אריזה ו-13 של אנדרסון השלימו את העבודה ו-28 אס' על 9 איבודים מדגישים כמה יעילה היתה ההתקפה של דאנטוני הלילה.

אצל הספרס קאווי ולמרכוס קלעו רק 16, כשג'ונתן סימונס שוב מככב מהספסל עם 17 נק אבל כשהקבוצה קולעת ב-30% מחוץ לקשת ו-50% מהקו אין לה שום סיכוי לנצח.

 

 

 

לפוסט הזה יש 100 תגובות

  1. סיקור מעולה. כל משחק בין ס״א לרוקטס הוא בלו אאוט ואי אפשר לדעת לאן הסדרה הזו תלך, מה שבטוח, אף אחת לא תנצח את הלוחמים. בוסטון – וושינגטון לדעתי הולכת ל-7 משחקים. מסכנים, גם סדרה ארוכה וגם לפגוש את לברון אחר כך? לא כיף.

  2. אז לא רק שגולדן סטייט וקליבלנד מטיילות מול קבוצות נחותות מהן כשהרכז של אותן הקבוצות פצוע, מה שמעקר כל סיכוי שעוד היה להפתעה, אלא שבסדרות המקבילות מקיזים דם, מה שיהפוך גם את הגמר האזורי לטיול משעמם.

    1. אני לא כזה בטוח שהמנוחה שלהם והעלייה באינטנסיביות בחצאי גמר האחרים הם לטובתם של הלוחמים והקאבס.

      נראה שהקאבס ובייחוד הלוחמים משייטים לגמר ועד שהם יצליחו להעלות את האינטנסיביות בגמר האזורי יהיה חלון הזדמנויות לגנוב מהם משחק או שתיים מה שישים לחץ על הלוחמים והקאבס.

      בפלייאוף מפריזים בערכה של מנוחה ולא מייחסים מספיק משמעות לרמת היריבה המשפיעה על רמת האינטנסיביות ויכולת ההתאמות. בעיניי שתי סוויפים קלילים בדרך לסדרה קשה מסוכן הרבה יותר מאשר שתי סדרות של שבע משחקים. (זה אגב בייחוד לגבי הלוחמים הקאבס יצטרכו להתמודד עם העלייה באינטנסיביות רק בגמר הכללי)

        1. בסדרות שהקאבס וגולדן לא משתתפות מקיזים דם בגלל שהן לא משתתפות.
          בעיני הוויזרדס יכולים לקחת משחק אחד מהקאבס, בוסטון אפילו זה לא, סן אנטוניו ויוסטון כנראה יקחו אחד מגולדן אבל יש יותר סיכוי לסוויפ מאשר לשני ניצחונות.
          הפער ברור, הקזת הדם לא רלוונטית, מקסימום תעזור לקצר את הגמרים האזוריים כדי שנגיע לדבר האמיתי.

          1. "מקסימום תעזור לקצר את הגמרים האזוריים" – זה בדיוק מה שכתבתי.
            בכל מקרה, אאל"ט, תאריכי משחקי הגמר קבועים מראש ואינם תלויים במועד סיום הגמרים האזוריים.

  3. כשהספרס מנצחים – קבוצה מדהימה, יש להם את המספר של הארדן
    כשהספרס מפסידים – קבוצה זקנה, אין להם מה למכור יותר

    בכל מקרה מעניין 🙂
    תודה על הסיקור

  4. תודה על הסיקור המוקדם!

    3 מסקנות עיקריות ממשחק 4 בסדרה של ספרס-רוקטס:

    1. הפציעה של ננה אילצה את דאנטוני לשחק סמול בול בדקות בהן ננה נח, וזה בסופו של דבר עבד לא רע. דקר אמנם עדיין לא ממש בכושר מאז חזרתו מהפציעה, אבל זה יפה שדאנטוני הכניס אותו לרוטציה, ולא התעקש להכניס סנטר אחר כמו הראל לדוגמא.
    כמובן שגם לא הזיק ערב סביר של אנדרסון, שהיה נוכח-נפקד בגיים 3.

    2. ועדיין, בזמן שפופוביץ׳ ידע להגיב להפסד במשחק הראשון עם 2 ניצחונות נהדרים שנבעו בעיקר מטקטיקה מעולה שלו, אצל דאנטוני הניצחון הזה נבע בעיקר בזכות דבקות בשיטה, שהפעם הניבה יום טוב מה-3.
    והנקודה הזו גורמת לסדרה להיות קשה לניבוי – מצד אחד פופוביץ׳ יכול שוב להצליח בשיעורי הבית, להאט את הקצב של יוסטון, ולנצח פעמיים ברצף ולגמור את הסדרה.
    מצד שני, שחקני יוסטון יכולים שוב לתפוס עוד ימים לוהטים כאלה, ולנצח את ה-2 הבאים. וזה נראה לי קצת פחות סביר שיקרה.
    אם יוסטון היו מנצחים משחק כמו זה שהיה בגיים 3, עם קצב איטי, יום קליעה פושר והגנות חזקות, הייתי הרבה יותר אופטימי.

    3. במידה והספרס יעלו לגמר האזורי, הם יהיו בבעיה קשה מול הווריורס. אם הם לא מצליחים להתמודד עם יוסטון בינים בהם היא לוהטת מה-3, סביר להניח שלא יצליחו מול הווריורס. ובניגוד ליוסטון, הווריורס כן מסוגלים להתמודד מול יריב שכופה קצב משחק איטי, כפי שהספרס כפו על הרוקטס במשחק 3 (וגם יוסטון לא עשו חיים קלים לספרס, שברחו רק באמצע הרבע האחרון).
    שלא תבינו לא נכון – אשמח אם הספרס יפתיעו את הווריורס. אבל לדעתי הסיכויים שלהם לעשות זאת, נמוכים משל יוסטון, וזה בלי שום קשר לזהות המנצחת בסדרה הנוכחית.

    המשך פלייאוף מהנה ומותח ככל הניתן! מקווה שהקאבס והווריורס לא יעשו סוויפים בגמרים האיזוריים..

  5. תודה על הסיקור.

    טורונטו אכזבה מרה, הכל כבר נאמר, זה קודם כל דוויין קייסי, ומגיע לשני הכוכבים הראשיים, שנתנו עונות אישיות מדהימות.
    דבר אחד צד את העין – המנטליות שלהם בסדרה הזו. אני לא מייחס לדיבורים של שחקנים הרבה יותר מדי, אבל לפעמים הם חורגים מהשטאנץ וחושפים משהו.
    דרוזן: "אני אתן 100 דולר למי שיכול לעצור את לברון". ואח"כ: "אם לברון היה בצד שלנו, אנחנו היינו מנצחים".
    לאורי: "לברון היה הערב, ובכן, לברון ג'יימס".

    סחתן על המחמאות, אבל מה זה? להניף דגל לבן? להכין מראש תירוץ? או יותר מדויק – לשדר ליתר הקבוצה, חבל על הזמן שלנו, הסיפור סגור.

    אז בשביל מה עבדתם, חזק וקשה, 82 משחקים, אם לא עבור הפלייאוף הזה? רק בשביל להגיד, עוד במהלך הסדרה, העסק סגור?

    לברון עצמו, או אחרים, דריימונד גרין למשל, בחיים לא היו מדברים ככה. לא רק בגלל האגו הנפוח – גם מהסיבה שזה פשוט מחליש את יתר הקבוצה, זה גול עצמי מפואר, בסדרה שגם ככה המצב לא מזהיר.

    מאכזב, מאכזב מאוד. אני משוכנע שמג'ון וול (ההימור שלי לסדרת הגמר), לא תשמעו דיבור דומה. משוכנע. האיש קורא לעצמו, "אני הפוינט גארד הכי טוב מכולם", ויודעים מה, לפעמים זה נכון. וגם אם לא – זו המנטליות הנכונה, גם עבור לאורי ודרוזן. אני פה, סופרסטאר, אחד מ-10-20 יחידי סגולה בעולם כולו, במעמד הכי גבוה שיש – אז אני הכי טוב, בלי להתבטל בפני אף אחד אחר. ויהיה אפילו "לברון ההיסטורי".

    אינדי עוד נתנה סדרה טובה, לא בושה להפסיד לקאבס, והיו להם אחת-שתיים הזדמנויות גדולות לנצח, שפוספסו. הרפטורז? אכזבה רבתי.

    1. אתה רואה סומסום שאתה יוצא מהשטאנץ הרגיל של שטיפת המוח אתה כותב דווקא דברים נכונים.
      אם טורנטו עדיין חושבים גבוה אז הם דבר ראשון צריכים להגיד תודה לקייסי על העבודה המעולה שעשה ולחפש מאמן חדש

    2. +מיליון
      טורונטו אכזבת הפלייאוף עד כה.
      בעצם הם כמעט בוודאות האכזבה הרשמית – רק קריסה של הווריורס פתאום מול יוטה, שמאוד לא סביר שתקרה, תהפוך את הווריורס ליותר מאכזבים מהראפטורס.
      אבל במצב הנוכחי, אפשר להגיד שטורונטו הכי אכזבו. גם הגמגום מול מילווקי, וגם הסוויפ המהדהד הזה מהקאבס.
      אינדיאנה בהחלט גרמו לקליבלנד להקיז דם עבור כל ניצחון. טורונטו נזכרו לדגדג מעט את קליבלנד רק היום, מה שנקרא – מעט מדי, מאוחר מדי.

      לא יודע אם יוטה גם יעופו בסוויפ, אבל מה שבטוח זה שעד כה הם לא עשו חיים קלים לווריורס, וזה למרות שפערי הכשרון בין הסגל שלהם לזה של הלוחמים גדולים בהרבה מזה של טורונטו לעומת קליבלנד.

      1. ההבדל שמיוטה לא הייתה ציפייה מעבר לעבור סיבוב , מטורנטו באמת הייתה ציפייה לקפוץ מדרגה או לפחות לא להינגף בכזו קלילות מול הקאבס. וכאן גודל האכזבה מהם.נותר רק לתלות תקוות בספרס מול הלוחמים והקאבס.

    3. מסכים בגדול אבל אני לא בטוח כמה זה באמת מוריד את הקבוצה לשמוע את דרוזן אומר את המשפט המפגר שהוא אמר. זה נשמע ותבוסתני, אני מסכים, אבל אני לא באמת חושב שיש לזה עד כדי משמעות.
      אבל אם אני זורם איתך על זה, כנראה שעם כל הכבוד למאזנים בעונה הסדירה מנטליות מנצחת לא רואים במאזנים. ככה היה עם אטלנטה ו-60 הנצחונות וככה זה עם טורונטו, גם בוסטון נראית בחבורה הזאת.
      לכן, הנתונים האלה שמראים את המאזן המוצלח של אינדיאנה או אטלנטה או טורונטו מול 8 נראשונות במזרח פשוט חסרות משמעות כי פלייאוף זה עולם חדש.

      ואחרי כל זה, בסוף, בלי לאורי בשני משחקי הבית זה היה גדול עליהם וכנראה שזה היה ההבדל משני נצחונות הבית בסדרה אשתקד. לשפוט קבוצות שמאבדות את הכוכב שלהם לחומרה זה בעייתי בעיניי. כך עם הקליפרס, כך עם טורונטו.

        1. אם אין משמעות למאזני העונה הסדירה, אז על מה נשען הטיעון (שאני מסכים איתו) שהמערב טוב מהמזרח?
          ושגיא נאור צודק – זה קל לרדת על טורונטו מבלי להתחשב בזה שבמשך שניים וחצי משחקים הם לא שיחקו עם השחקן החשוב בותר שלהם או לכל הפחות השני בחשיבותו.

          1. אצלי לפחות הטיעון נשען על חוזק הקבוצות.ועל המאזן הכללי שהקבוצה משיגה ולא שמול 5 קבוצות היא השיגה X ניצחונות ומול 10 קבוצות אחרות היא השיגה Y ניצחונות.ואפרופו קליבלנד מוכיחים כבר שנתיים שבאמת אפשרא לסגור את הליגה הרגילה כי זה לא משנה כלום ושום דבר.לגבי טרונטו אז זה נכון אבל האכזבה נובעת בעיקר גם מהסדרה הראשונה וגם מהפליאוף של שנה שעברה שהמחשבה הייתה שהם יפנימו ויתכוננו קצת יותר טוב לפליאוף הזה וזה לא קרה.

    4. גם לי הדיבורים האלה ממש צרמו.
      זה מעיד על כשל מנטלי של הקבוצה שמסתפקת בלהיות מס' 2

    5. +מיליון, זאת מנטליות של תבוסתנים במיגוד למנטליות של ווינרים וזה משהו שנולדים איתו. אם ככה הם מדברים הם לעולם לא ינצחו את לברון, מעבר ליכולת ושיטה אין להם את האמונה

  6. "אם היה לנו את לברון, גם אנחנו היינו מנצחים"

    מישפט לפנתיאום, אחריי שלברון מפטר את לארי בירד האגדי הוא מפרק את השושלת של הראפטורס.

    מי הקבוצה הבאה שתקבל טיפול?

    1. אם פול ג'ורג' אכן בורח למערב, "מתסכל להפסיד כל פעם ללברון" הוא אמר עכשיו – אפשר יהיה להתחיל לדבר על "כוכבי המזרח בורחים למערב בגלל לברון".
      או הצד השני למטבע – "הכוכבים בוחרים במערב בגלל מחסום-לברון" – דוראנט למשל, לא חזר הביתה לוושינגטון, ולא הוקסם מכל הדגלים בגארדן של בוסטון. מעניין לראות באיזה צד יבחרו הסופר-כוכבים הפרי-אייג'נט בקיץ הקרוב – סטף קארי, בלייק גריפין, כריס פול וכו'.

      1. כל השחקנים שאמרת לא רלוונטים לויכוח למעט אולי גריפין.
        גורג לא רוצה למערב אלא ספציפית ללייקרס.
        פול-ישאר בקליפרס כנראה כי זה גם לוס אנגלס וגם הוא הולך לחתום על חוזה מטורף
        קארי-ישאר מן הסתם בלוחמים.
        רק גריפין אני באמת מקווה שיילך לבוסטון(למרות שזה גם לא ישנה)

        1. אחריי שהמלך יפרוש כולם יזכרו שיש להם בית במיזרח.
          גם דוראנטט ששכח שהוא בגד בחבר הכי טוב שלו ובקבוצה שבחרה אותו.

  7. מאזניי ליגה מספרים את הסיפור, אבל לא את כולו, בשביל לנסות לראות את כל התמונה רואים גם משחקים.

    טורונטו היא בזיון אחד גדול, בניגוד ליוטה שגם כנראה תחטוף סוויפ, בעיקר בגלל האפסייד, קבוצה עם כל כך כשרון וקונטנדרית בהתהוות לא יכולה להיות מקום אחרון באסיסטים למשחק, יש גבול די ברור עד כמה אייסוליישן לחצי מרחק יכול לנצח לך משחקים בפלייאוף, הגבול הזה היה קרוב להעצר במילווקי. עכשיו תגידו לי שיוטה מקום שלישי מהסוף באסיסטים בעצמה, אבל יוטה היא מכתיבת הקצב הנמוך ביותר הליגה מתוך הכרה והבנה במגבלותיה ההתקפיות, אבל יש יתרונות, הורדה מהטובות ביותר בליגה של ממוצעיי היריבות מה 3 וה 2, ובנוסף הקבוצה שמאפשרת הכי פחות אסיסטים ליריבה, ובכלל כנראה שהקבוצה ההגנתית הטובה בליגה, וקבוצת הריבאונד הטובה בליגה. והגנה זה אופי, וקבוצתיות, שום דבר מזה לא ראיתי אצל טורונטו, לאורי זה תירוץ טוב, אבל לא תירוץ ללכת כל פעם על חסימה שקופה בשביל לעלות לג'אמפר רחוק, מבלי טיפה לנסות לגרום להגנה של הקאבס לחשוב קצת, משהו שיתן ללברון סיבה טובה לגרד בפדחת.

    זה לא נכתב מתוך מזרח מערב, הרי כבר אמרתי שהבזיון הכי גדול בליגה בפליאוף הזה היה אוקלהומה – יוסטון.

    1. בלי להשווות פה,

      טורונטו עם לאורי עושה גמר מערבי בלי בושה.
      בלי לאורי הם היו לוקחים לפחות שתיי מישחקים מהמרימים של אוקלנד.

        1. לכם מותר לרשום מה שאתם רוצים אבל כשהוא רושם משהו כולכם עפים עליו וקוראים לו בושה לאתר מה הבעיה הוא מחזיר לכם באותה צורה שאתם מלכלכים לא מתאים לכם תדלגו על התגובות שלו.

    2. סוף סוף אתה מדבר עם הגיון, כשהוריד לא מתפוצץ מעצבים
      🙂
      נכון מאוד. מה שאני בעיקר ראיתי הוא שטורונטו קבוצה טיפשה – לא קוראת נכון את ההגנה של קליבלנד ולא מגיבה למצבים של קליבלנד בהגנה.
      טיפשה ברמה הטקטית לא האסטרטגית

      1. מיזה בן דוד של יואל הליצן ??

        ההגנות של הספרז ויוסטון רכות ברמה שגם קורי יוסף היה חוגג עליהם.

        מבלי להזכיר את אבאקה שהיה אוכל מישהו כמו דמארקוס או דה רוזן שיותר מוכשר מרוב הקונפרנס הזה.

  8. אמנם המשחק הראשון בסיבוב השני שהסתיים בחד ספרתי, אבל (א) זה היה חד ספרתי גבוה ודי גמור בסוף, ו-(ב) כבר היה משחק עם הארכה, כלומר משחק צמוד, בין הסלטיקס לוויזארדס (הוא פשוט נגמר ב-10 הפרש אחרי הארכה)

    1. עניין ההפרשים מקבל יותר מדי חשיבות. קליבלנד – אינדיאנה נגמר בתור הסוויפ הכי צמוד בהיסטוריה ויוסטון – סאן אנטוניו זו סדרה שנגמרת כל משחק בבלואאוט ועדיין כנראה תלך לשבעה משחקים. אני מעדיף שבעה משחקים לא צמודים מאשר סוויפ צמוד.

  9. ס"א – יוסטון:
    הפלאח לא מוותר על השימוש בגבוהים ולא עובר לסמול בול. היום זה נכשל כישלון חרוץ למרות סימני חיים מעודדים מלמרכוס אולדרידג'. ס"א הצליחה שוב להימנע כמעט לגמרי ממצבים מביכים בהם גבוה נשאר על גארד באיזור קשת השלוש, אבל זה לא הספיק. לא כשקוואי כל כך אנמי ולא יוצר מספיק. אריק גורדון הגיע לסדרה בגדול ורייאן אנדרסון זוחל אליה לאיטו ומפיק ניצוצות מדי פעם (משום מה הוא משחק בבית פחות טוב מאשר בחוץ אז יש לנו למה לצפות במשחק הבא).
    קפלה נהדר ביחס לרמת המוגבלות שלו ובברלי חיה רעה כרגיל. גם אריזה היה טוב.
    — מי שלא ראה את הגדולה של הארדן במשחק אתמול הוא או סומא או שלול הבנה. זה לא רק פיק אן רול אלא בעיקר חדירות לרחבה שזורעות פאניקה בהגנה של ס"א ומפוררות אותה לחלוטין. אתמול הוא היה אחראי ל-60 נ"ק (קליעה+אסיסט). לא רע.
    אתמול הוא גם נתן הגנה סבירה כשהוא קיבל את השחקן הגבוה (פחות טוב על אולדרידג', יותר טוב על גאסול), נלחם למרות כאבים בחזה ושפעת שלקה בה. מה עוד ניתן לבקש? אה, אפילו לא היו פלופים והצגות.

      1. אף פעם לא הייתי חסיד שוטה של הארדן, יותר חסיד שוטה של החלום . . .
        עדיין, אי אפשר להתכחש לשינוי שהוא עושה תוך כדי תנועה בשנים האחרונות. אני הולך ומכיר ביכולות שלו שהן פשוט מדהימות. הפלופים וההצגות שלו יוצרים כלפיו שנאה וחלק מהאנשים פשוט לא רואים כמה הוא טוב.

        1. עגל הארדן עוד צריך לעבוד קשה בשביל שיהיה ראוי לעמוד על אותה מדרגה של החלום…. וזה מאחד שחושב שהעונה מגיע לו להיות ה-MVP.

    1. פוופ חי בסרט של שנות ה-90 שיש לו שתיי גבוהים שיכולים להביא אליפות.

      זה לא יספיק בכל מיקרה מול האיכויות של המלך.

        1. המלך מאז שינה את כל חוקי המישחק וביזכותו אין צורך בגבוה אפור כמו דאנקן כדי לקחת אליפות.

          חוץ מזהה שבגיל 32 הוא בשיא הפריחה והיום הוא לא צריך ליסמוך

          על הברכיים המפורקות של וויד ונגרים כמו מאריו וביסלי.

          1. בלי הברכיים המפורקות של ווייד, היו לו 2 טבעות פחות לענוד.
            בלי הברכיים הבריאות (טפו, טפו, טפו…) של קיירי,
            גם הטבעת השלישית לא הייתה שם.

            ואת כללי המשחק,
            אלו שגורסים שאי אפשר לקחת אליפות בלי סנטר –
            אותם כתבו ג'ורדן ופיפן בשנות ה-90'.

          2. הורס גראנט ודניז רודמן הם לא גבוהים מספיק טובים בישבילך?
            ולאיפה ג'ורדן היה מגיע בלי פיפן?

            לברון רשם את החוקים מחדש אחריי השליטה של שאקיל ודאנקן,
            אני לא מזלזל בוויד אבל כן רואה איפה הוא מאז שלברון עזב אותו.

          3. ווייד לא אותו ווייד מאז 2014. ברך נטולה מיניסקוסים תעשה את זה לכל אחד…

            ג'ורדן לא זכה לבד באליפויות שלו –
            לא בשונה מלברון.

            לונגלי. הוא היה הסנטר של הבולס ברצף 3 האליפויות השני.
            קרקרייט בראשון.

          4. רנדי, אף אחד לא לוקח אליפויות לבד גם לא שחקן מצוין כמו לברון וגם ג'ורדן לא לקח אליפויות לבד, הכי הרבה שאפשר להגיע כשאתה משחק לבד זה לאן שראסל ווסטברוק הגיע כשהוא שיחק לבד, ז"א פלייאוף ולעוף בשלב מוקדם.

          5. להגדיר את דאנקן, על הפרקט, להבדיל ממחוצה לו, כגבוה אפור, זה שגוי לחלוטין וגם מיותר – גדולתו של לברון אינה מצריכה הקטנת אחרים.

    2. +1000 לעגל
      ההגנה של הארדן לא הייתה סבירה היא הייתה מצויינת – הוא שמר על גאסול בחלקים של המשחק ועשה עבודה מעולה יחסית לגודל שלו. נתן 28 נק' עם 6 הליכות לקו. MVP ובמרחק מהשאר.

  10. תודה על החילוף
    מומי בימים של לחץ בעבודה עושים שינוי ארגוני ליאוניד מקודם מתפקיד של סדרן לתפקיד של VP טכנולוגיית ( התקנות של רדיו דיסקים ומובילאיי) ויש באלגן בתחנה
    הסדרן החדש שלח את שישליק לז׳בוטינסקי בני ברק במקום ז׳בוטינסקי רמת גן נהיה פסטרמה המצב והכל על מומי

    1. היחיד שביותר ברדק מאם בי גי זה אתה מומי… מקווה שלמען הצדקת המוניטין של לאוניד המערכות המותקנות גנובות ביושר….

  11. מזל טוב ללברון שמנצח את הסידרה ה-31 שלו בקריירה, ובכך עובר אחד, מייקל ג'ורדן, ומשתווה לעוד בחור מוכר, מג'יק ג'ונסון.
    לא רע בכלל…

  12. אם עד היום חשבתי שהעונה הרגילה מיותרת, מהיום אני חושב שאפשר לסגור את הפלייאוף. חבל על המאמץ. מחכה לגמר.

  13. סיקור מעולה, מעביר היטב את החוויה כמו לצפות במשחק.

    הבדיחה – נמחקה
    למרות שאני חושב שהבדיחה הייתה מצחיקה, ושרנדי הוא טרול מודע שהיה צוחק ממנה בעצמו, מחקתי בעקבות התגובות אליה

    1. אשך זהירות עם הבדיחות האלה – זה יכול להיגמר לא טוב (אני כותב את זה ברצינות, כעו"ס לנוער בסיכון)

        1. התגובות של רנדי, מזכירות לי את החבר'ה שאני עובד איתם. לא פעם הם מספרים לי על דברים שעוברים עליהם באינטרנט, ולפעמים הם יכולים לקחת איתם פגיעות להרבה זמן על הערות שזרקו להם ברשת – זה שרנדי אומר לא פעם דברים מעצבנים זה נכון, ועדיין תגובות כמו זו שנתת לדעתי יכולה לפגוע בטווח הקרוב וגם הלא קרוב, לא פעם עם השלכות של פגיעה עצמית. נכון שזה לא פייסבוק ואין הזדהות באתר, ויותר מזה, אפילו יכול להיות שזו דמות פיקטיבית שבאה לעשות צחוק על חשבוננו, ועדיין לא הייתי לוקח את הצ'אנסה על זה. ואני מרשה לעצמי להעיר לך דווקא בגלל שאני מאוד מאוד אוהב לקרוא את הטורים ואת התגובות שלך.

    2. אין דרך להצדיק תגובה לגופו של אדם.
      על אחת כמה וכמה כאשר הכותב הוא כותב מוכשר כמוך.
      כבר כמה שנים שאנחנו חולקים במה בהופס,
      וחלוקים בדעותינו.
      אבל מעולם זה לא נגרר לפסים אישיים.

      לטעמי –
      לא במקום.

      1. במקום מאוד – ויפה כתב האשך .
        הטרול שקורא לעצמו רנדי , שלדעתי הוא בסך הכל שיכפול של טרול אחר מוואלה , לא וכתב שום דבר אחר מאשר "המלך, המלך , המלך ירום הודו" . אם הוא כזה טרחן , מגיע לו שיחזירו לו באותה מטבע .

        1. יחזירו באותה מטבע?
          הוא כתב עליך משהו דומה?
          על מר טמיר?

          הבן אדם בוחר לאהוד את לברון.
          איך זה מצדיק מתקפה אישית נגדו?

          הוא לא יותר ולא פחות טרחן, ממני, מסומסום, מהבן הממזר, או ממך.
          הייתי מתקומם אם אותו הדבר היה נכתב על כל אחד מהרשימה הנ"ל.

        2. הייט עצביך מתוחים מדי, טייק איט איזי.
          אנחנו צוחקים אחד על השני וככה זה צריך להישאר

    3. אשך, דווקא בדרך כלל אני אוהב לקרוא את התגובות שלך, אבל לא צריך לרשום דבר כזה נגד מגיב אחר, גם אם אתה לא מבין איך הוא אוהב את לברון ג'יימס או לגבי מישהו שאוהב כל שחקן אחר, בעיניי זה לא במקום.

      1. תרגיעו, כולה בדיחה.
        כבר כתבו לרנדי אינספור פעמים שיוציא את הלשון מהתחת של לברון, מה ההבדל?
        חוץ מזה שהאיש הפך את עצמו לבדיחה עם תגובותיו (אני עדיין בטוח שהוא מתחזה)

  14. חוכמה קלה בדיעבד אבל טורונטו אף פעם לא הרגישו כמו קונטנדרים.
    נראה היה ששנה שעברה הם הגיעו לשיא.
    דרוזן כוכב אולסטאר ולא יותר מזה. לוקח 15 שחקנים בליגה לפניו.
    לאורי רכז טופ 10, לוקח 9 בליגה לפניו.
    איבקה שחקן משלים טוב, לא כוכב שלישי
    ומעל כולם דוויין קייסי שנראה כמו מאמן בסוף דרכו.

    היחידים בפלייאוף הזה שעושים קפיצה מאולסטרים לסופרסטרים זה הארדן ווול.
    הארדן כבר היה שם ומאמין שישאר כזה בשנים הקרובות, וול מתבסס פחןת על קליעה ויותר מהירות ולכן קשה לי להאמין שיהיה כזה יותר מעוד 2-3 שנים אבל הוא מפצה במסירה מדויקת וחכמה.

    1. בעקרון אני מסכים אבל זה קצת מצחיק לשמוע כשזה בא ממך, כתבת בעבר לא פעם ולא פעמיים דברים לא פחות גרועים.

  15. לברון הוא לא רק שחקן כדורסל גדול, הוא גם מח כדורסל גדול (את זה הוא בעצמו אמר… 🙂 ).
    והאמת, שכל מה שקורה בפלייאוף כבר שנה שלישית ברציפות מראה את זה, גם בשנה הראשונה בה הקאבס הפסידו.

    לברון כל הזמן חוזר ואומר, וכולם מתעלמים – שהעונה הסדירה היא רק הכנה לפלייאוף.
    בלאט מעולם לא הבין זאת (האמת,גם לא היתה לו ברירה, משלב מוקדם מאד כמעט כל משחק היה מבחינתו "עוד רגע מפטרים אותי"), הווריורס למדו זאת בדרך הקשה, כשהתישו את עצמם למוות בנסיון המוצלח להגיע ל- 73-9, ושאר הקבוצות לומדות זאת עכשיו, כשהן רואות שהמיקום בעונה הסדירה לא לגמרי מצביע על הרמה בפלייאוף.

    לברון תמיד אמר שמה שחשוב זה להגיע לפלייאוף שלמים, בריאים ומוכנים מנטאלית. עוד נצחון או הפסד למאזן הסדיר לא ממש משנה, וגם לא שיאים אישיים או קבוצתיים כאלה ואחרים. מבחינתו תמיד היתה מטרה אחת – לנצח סדרת פלייאוף. יותר מזה – הוא תמיד מסתכל משחק אחד קדימה וזהו. מבחינתו המטרה היא לנצח את המשחק הבא בסדרה, בלי חישובים של ביתיות/מנוחה/משחקי מח שחלק מהמאמנים כל כך עסוקים בהם.

    אני לא מחובבי לברון, אבל חייבים להוריד בפניו את הכובע. השחקן שעד לפני שבועיים וחצי היה "גמור" בעיני לא מעט פרשני נבא ואוהדים, הוא נכון לעכשיו המלך הבלתי מעורער של הפלייאוף.

    1. ללברון קל להגיד, לא לכולם יש כזה עודף כשרון בסגל, מחצית מהקבוצות בליגה צריכות לירוק דם כדי לגרד מקום שם, מה שמוביל לשחיקה ופציעות בין השאר. חוץ מזה, קליבלנד היא קבוצה מוכנה ושלמה שרצה כבר 3 שנים עם אותם מקבץ שחקנים מרכזי (מפה לשם יש תנודות של חלקים אבל הגרעין המרכזי עומד ויציב), להרבה קבוצות אחרות אין את הלוקסוס הזה ושחקנים באים והולכים, נעשים טריידים ומנסים למצוא את הנוסחה להצלחה מבחינתם. במצב כזה כשיש הרבה שינויים תוך כדי תנועה אי אפשר להתייחס בביטול לעונה הסדירה כי צריך לשפר את התיאום והכימיה בין השחקנים, להבין את ההרכבים המתאימים וכו'. ככה שכל השיוט הזה במהלך העונה הרגילה זה לא דבר שכל קבוצה יכולה לאמץ, למען האמת אני חושב שרק לקליבלנד, ג"ס וסן אנטוניו יש מספיק ניסיון וכשרון בשביל המותרות הזו.

  16. שגיא, אני נהנה לקרוא אותך מיד או כמעט מיד בסיום המשחק, ולא לקרוא הכל ביחיד בסוף. זה נקרא הרבה יותר 'אוטנתי' ככה.
    יופי של סקירות

  17. קצת נראה לא הוגן כשהחמישייה השנייה של קליבלנד יכולה להשיג מקום שישי במזרח עם דרון קורבר שאמפרט פריי וג'פרסון, כל הארבע הראשונים היו שחקני חמישייה לא רעים לפני שבאו לקחת טבעת אצל לברון. יש להם יתרון אדיר על כל קבוצה אחרת עם הספסל שלהם.

  18. תודה רבה לכתב הענק שגיא נאור המופלא,
    (תראה מתי אני קורא מחוסר זמן)
    אך ממש שווה לקרוא אותך תמיד!!!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט