(הסניקר של לונזו בול. עכשיו היא עולה $495)

שמח בליגה:

שמחה ראשונה: אבא מוכר סניקר של בנו שלא שיחק שנייה ב-NBA ב-$495 (אומר שנפלה 'טעות'. ה-$200 היו עבור הפליפ-פלופ על שם בנו; פרטים בגילגול למטה)

שמחה שנייה: קלי אוברה החמוד שאנחנו זוכרים מאונ' קנזס רץ לעבר אוליניק הקנדי שהכניס לו מרפק בחסימה, ועושה עליו תאקל רגיל. במשחק פוטבול יש 200 כאלה במשחק, ופי שניים יותר קשים. אוליניק מביים נפילה אחורה כאילו בולדוזר ניכנס בו. קלי יאכל אותה, אבל האמת? זה היה הרבה פחות גרוע משזה נראה. לפחות מתחיל להיות קצת אקשיון אמיתי בליגה. הגיע הזמן!

שמחה שלישית?

אף אחד, אפילו אמם ונשותיהם לא מסוגלים להבדיל ביניהם. מרקיף עלה ונתן משחק טוב מאד של 16 נק'. ב-The Ringer's Rodger Sherman כתבו בכל הרצינות שהגיעו אליהם ידיעות שהאח מרכוס שיחק עבור אחיו מרקיף.

מרכוס הגיב רק, "הלוואי שהייתי כזה חכם שיכול ללמוד את התרגילים של וושינגטון כל כך מהר, וחוץ מזה, הוא שיחק יותר מדי טוב מלהיות אני.

אבל תתפלאו. השמועה החלה לקבל כנפיים ולהתעופף, והיום כשוושינגטון שיחקה בבית נגד בוסטון, היו צלמים שהתחננו לדעת היכן מרכוס כי הם רוצים תמונה שלו שלא מהמגרש.

אבל אפילו אם ימצאו אותו, איך הם יידעו שהוא מרכוס ולא מרקיף?

קצת מסובך, הא?

1. מסתוריות, טשטושים, אפלה, וחשדות בכדורי הפינג-פונג לבחירות הלוטרי ב-16 למאי

*

*

2. איך הלייקרס מפסידים את בחירת הלוטרי (למרות נסיונותיו של מג'יק לשחד את הבוסים ב-NBA)

*

3. לוק וולטון מדבר על קבוצתו, הצורה שהוא מאמן, וההבטחה שקיבל ממג'יק שהם זוכים בבחירת הלוטרי 1-3

*

*

4. לפי SPORTSNET זה 'סופי': פול ג'ורג' מגיע ללייקרס

*

*

5. האם קאווי לינרד שחיסל את הארדן במשחק השני, יעשה אותו דבר בשאר הסדרה?

*

*

6. עכשיו הסניקר ZO2 עולה כבר $495

מי שלא קנה את הסניקרס השבוע הפסיד $295 דולארים כי האבא העלה את המחיר ל-$495 נכון לאתמול.

*

 *

מה שעולה עכשיו $200 זה ה-"FLIP-FLOP" – מין סנדל לים או לשטיפת כלים. הנה הוא (האב אמר שאנשים לא הבינו אותו). כבר מההתחלה הסניקר היה $495, יותר יקר מהמוצר הכי יקר של מייקל ג'ורדן. "ה-$200 זה הפליפ-פלופ שלנו, מס' 1 בעולם. הסניקר הוא $495 כי הוא יקר המציאות, הטוב בעולם, ונושא את שמו של כוכב העל הבא בכדורסל", כפי שהבהיר האב לבאל.

(הפליפ-פלופ הזה עולה $200)

אם יש דבר כזה הנקרא "פרסומת רעה" או "פרסומת מטומטמת", אז לבאל בול – האב – הוא גאון.

דוגמא?

הנה תמונת פרסומת אחת לסניקר החדשה:

Lonzo Ball: Raider of the Lost Kobes

ה-RAIDERS של ה-LOST ARK מתקיפים עתה את הסניקר של קובי בריאנט ומכניעים אותו כאילו היה ג'וק קטנטן…

*

הרבה כוכבי כדורסל שנשאלו לדעתם נשארו פעורי פה. הם לא מכרו רבע סניקר בקריירה של 12 שנה והנה בא טירון ויתחיל למכור סניקרס ב-$500.

"גאוני" אמר ברון דייויס.

"הלוואי ואבי היה עושה אותו דבר עלי", אמר ג'לן רוז.

שקיל אוניל לא התלהב כלל: "ההייפ הזה יסתיים תוך שבוע ואף קבוצה אף פעם לא תלביש את שחקניה עם הסניקרס האלה כי הם ימשכו יותר תשומת לב מהכדורסל עצמו".

GAME OF ZONES.7: כרמלו אנטוני מבקר את צ'ארלס אוקלי בבית הסוהר…

*

8. לא מאמין למראה עיני! שחקן דוחף שחקן במשחק NBA!

קפצתי משמחה כשראיתי את קלי מתקיף (כאילו) את קלי.

זה היה  "KELLY ON KELLY"! כאילו קצת מכות אע"פ ששום אגרוף לא עף, פשוט תאקל שבמשחק פוטבול רואים מאות כאלה.

מה שקרה הוא שהמלוכלך הנראה עדין כזה – ממש כמו ג'ון סטוקטון שנראה כילד מקהלה בכנסייה אבל היה לו את המרפק המלוכלך בתולדות ה-NBA והכל בשקט ובסתר – אני מדבר על קלי אוליניק שעם שערו הארוך והעובדה שהוא כנראה עדיין לא מתגלח נראה כבן טובים מקנדה, הכניס מרפק כבד בסקרין לצווארו של קלי אוברה מוושינגטון שנפל. הוא הגיב בריצה לעבר אוליניק. ביג דיל.

היתה התנגשות. אוליניק חצי נפל, חצי ביים נפילה. היתה מהומה קטנה.

בלבי חשבתי 'סוף-סוף'. הגיע הזמן שהליגה הזאת תראה קצת ליכלוך.

הצרה היא שאוברה יקבל השעייה של לפחות משחק אחד והוא שחקן ספסל חשוב ביותר כי הוא אחד המגינים הטובים על אייזיה תומאס.

אגב, היום כולם דיברו על הגדולה של אייזיה בהעמדת פנים של נעצר – כתבתי כבר, HESITATION – ואז הוא פורץ. כבר היום ראיתי שזה תוקן בהרבה ולאייזיה היה הרבה יותר קשה. גם ה-SWITCHING עבד מצויין והערב הוא היה הצל של עצמו.

9.בראד סטיבנס הוא היורם הלבן שיושב על הספסל ומגרד בפדחתו בלי לדעת איך להוציא את קבוצתו מבור הצואה שהיא נמצאת בו.

את זה אני כבר אומר מזמן. הוא טוטאלי אוברייטד, אבל למזלו דני איינג' נתן לו חבורת שחקנים שבאופן ממוצע הם אולי הטובים ביותר במזרח. אולי הם שניים במקצת אחרי הקאבס. כשהם מנצחים בגדול כמו שלשום בגלל שאייזיה תומאס תפס יום של אלוהים ועשה מבראד 'גדול'.

לכן הם נראים כמו הקבוצה של פרופסור עגל מקיבוץ אפיקים. אילו שיחקו כך לפני 55 שנה רד אורבך היה מוציא את כולם ומכניס את ילדי המגבות למשחק. הוא היה הולך משחקן לשחקן ואומר לו שהיה יותר טוב לעולם אם אמו היתה נשארת בתולה. הוא היה מקלל את עיר הולדתם, את הרחוב בו גרו, ואת המורים שהיו להם בעממי שנתנו להם לגדול ולהתפתח ללא כבוד עצמי.

רד אורבך הוא סתם דוגמא. היו רד הולצמן ופרנק רמזי. והיה גם ג'ק רמזי. אלה היו מאמנים מקצוענים עם סיגר בפה וכוסית וויסקי בהפסקה, ולא חובבנים חסרי מושג ואישיות כבראד סטיבנס שנראה מחייך כשקבוצתו מוכה כילדים שהורידו להם את התחתונים, כשמראה פניו בלבד הוא בקשת עבודה לסגן  מנהל חשבונות בקיבוץ אפיקים.

ראיתם אותו מדבר היום לשחקנים בטיים-אאוט? כאילו מאומה משפיל לא קורה לנגד עיניו. הוא הזכיר לי את עצמי מרצה לכיתת תלמידים בביומכניקה ביום שיש לי כאב בטן וכאב ראש. במקום שיצרח עליהם ויעליב את גבריותם וכוח הגברא שלהם, הוא מנסה להסביר להם במילים שחצי מהם לא מבינים מה הם עושים טוב, מה הם עושים רע, ומה כדאי להם לשפר. מה עליהם לשפר? מה בקשר לקצת כבוד עצמי ומלחמה? מה בקשר לבושה שבכניעה כזאת?

ואתם שואלים למה חצי מהם לא מבינים את שפתו? כי הם למדו כבר מעממי כדורסל, והמשיכו 'כדורסל' בתיכון, ואז 'כדורסל' בקולג', בעוד הוא מקבל A+ בספרות/שייקספיר, באנגלית עתיקה, ובהיסטוריה של ימי הביניים (הוא גם מין גאון מחשבים לפי מה שסיפרו עליו בעבר שוול סטריט ניסתה לגנוב מיד בסיום לימודיו, אבל הוא העדיף להיות סגן מאמן של מישהו. כבר שכחתי של מי. מאמן די ידוע.).

אולי היה עדיף שיישאר בוול סטריט?

מה ההבדל היום נגד העבר מבחינת מאמנים?

כשהגעתי לארה"ב ב-1961 ועד נניח שנת 1990 כמעט כל מאמן היה אישיות.

אתם רוצים לדעת כמה ניבי לשון, אידיומים, אימרות-כנף, אפיגרמים (אל תיעלבו אם אתם לא מכירים את המילים; זה בסדר ויישאר רק בינינו) מטבעות לשון, פתגמים, צירופי מילים ומשפטים לפנתיאון יצאו מפיו של וינס לומברדי, מאמן הפוטבול האגדי? אם היו כותבים על המצבה של ג'ון וודן את כל אימרותיו, מליצותיו, הפרזות שלו לשחקניו, ופסוקי החוכמה שלו, היו צריכים מצבה בגודל הכותל המערבי.

כמה אימרות יצאו עד עתה מפיו של סקוט ברוקס? או בראד סטיבנס? או סטיב קאר – עם כל הכבוד? אני לא שמעתי מהם משפט חכם אחד מלבד "חברים, צריך להגן". או, "לא נוכל לנצח בלי ריבאונדים". זה בערך הגבול של מאמני היום מלוק וולטון ועד ג'ייסון קיד. מנייט מקמילן ועד טיירון לו, בילי דונובן, מייק מלון, טום ת'יבודו, דןויין קייסי, סטן ואן גנדי, ובקלות אפשר להכניס גם את מייק ד'אנטוני לרשימה. הפלח הוא היחיד עם השכלה וידע בהסטוריה, בספרות, במה הולך בעולם. כל השאר? וואללה שהייתי מתערב שאיש מהם לא קרא ספר אחד בעשר השנים האחרונות.

קחו את כל המאמנים כמיקשה אחת והוציאו לי עשרה – עשרה, לא יותר – ניבים או אמרות כנף, או מטבעות לשון, או משפטים לזיכרון, או דברי חכמים לדור שאחריהם, שיצאו מפיהם!

לא תצליחו!

היום אין כבוד למאמנים. תגידו לי שם של שחקן אחד בבוסטון ששם רבע קצוץ על בראד סטיבנס. לכן להפסיד ב-40 זאת לא בעייה כי המאמן לא יוציא רבע מילה בנידון. למה? כי ראשית הוא חושש שיאשימו אותו ואולי אפילו ירצו לפטר אותו. שנית, הוא עלול להזדקק לעזרת השחקנים ברגע שיירצו לפטר אותו.

אף אחד. – מלבד פופוביץ' וקצת ריק קרלייל – לא מגיע לרמה האינטלקטואלית, הרמה האישית, הפרסונליטי, האישיות של מאמני העבר. אזכיר רק כמה שמות, וכמה מהם אתם בוודאי לא מכירים. דאג מאו עם אימרותיו לעולמי עולמים. רד אורבך. רד הולצמן. ג'ון מקלאוד. צ'אק דיילי. לני וילקינס. דיק מוטה. פט ריילי – כתב ספרים והחברות הגדולות בארה"ב מזמינות אותו להרצות על מוטיבציה ופסיכולוגיה של ניהול ומנהיגות. ביל שרמן, ביל פיטש, אלכס האנום, ביל ראסל. ביל כתב ספרי הסטוריה, לידיעתכם. אולי מאמן גדול הוא לא היה אבל איש מחשבות, אישיות ענקית הוא היה גם היה, ועדיין נשאר… בוב קוזי, פיל ג'קסון. (שנאתי אותו תמיד, אבל את הטבעות ואת תורת הזן, פילוסופיה של דתות, ואינטיליגנציה גבוהה אין לקחת ממנו, וכמובן שהוא היה המאמן הבנזונה עם המזל הגדול מכולם!). מי עוד קופץ לי לראש? ריצ'י גוארין, בילי קנינגהאם, ג'ון קונדלה, לארי קוסטלו, רודי טומג'נוביץ', ג'ין שואו, רקס וינטרס, דון נלסון, יובי בראון, לארי בראון, קוטון פיטצ'ימונס, ג'ין שואו. לאחרונה היו כמה מאמנים שהזכירו את קודמיהם: ריק אדלמן, פליפ סאונדרס, ג'רי סלואן.

גרג פופוביץ' הוא היחידי מכל 30 מאמני ההווה שיום אחד יכתבו עליו ספרים וינציחו את אימרותיו. הוא 'המנש' היחיד עם האישיות הענקית היחיד בכל החבורה של מאמני היום.

זה לא שקר שהליגה הפכה לליגה של שחקנים. היום יש ללברון ג'יימס או כרמלו אנטוני יותר כוח והשפעה ממאמניהם. אותו דבר היה עם קובי בריאנט ושאקיל אוניל. אבל בימיו של ביל ראסל הגדול, הוא עמד דום בפני רד אורבך. לארי בירד הקשיב לאורבך כמו ילד קטן. אפילו לקייסי ג'ונס היה לו כבוד, אם כי את הבדיחה על לארי וקייסי סיפרתי כמה פעמים. מג'יק ג'ונסון בסוף גרם לפיטורי פט ריילי, אבל עשר שנים הוא רחש למאמנו רק כבוד. אייזיה תומאס וג'ו דומארס, ואפילו דניס רודמן, לא העיזו להמרות את פיו של צ'אק דיילי.

היום הכל אחרת. אולי לא צריכים בכלל מאמנים, אלא מין 'מדריכים' ו-'יועצים' וכמובן 'מחליפים שחקנים עייפים'. את העבודה בשטח ממילא עושים עוזרי המאמנים. המאמנים סתם מושכים את הכסף הגדול.

ורק לסיום, אתמול אוניברסיטת אלבאמה החתימה את מאמן הפוטבול שלה ניק סבאן על כ-45 מיליון דולארים ל-4 שנים. העונה משכורתו תהיה 11.3 מיליון דולארים. זהו מאמן מכללה רבותי. עולם מטורף.