יוסטון בחצי, הספרס והג'אז בדרך. סיקור משחקי שלישי/שגיא נאור

יוסטון בחצי, הספרס והג'אז בדרך. סיקור משחקי שלישי/שגיא נאור

יוסטון רוקטס 105 – אוקלהומה סיטי תאנדר 99 הרוקטס מעפילים לחצי הגמר

המשחק היה מיקרוקוסמוס של כל הסדרה. שני הכוכבים קולעים באחוזים רעים, זורקים בלי סוף מהקו, התאנדר מובילה בחלקים גדולים של המשחק אבל כשווסטברוק יורד לנוח ההבדל בין הקבוצות מתחדד. יש את אלה שאומרים שראסל משחק עם נגרים וזה בא לידי ביטוי כשהוא על הספסל. אחרים יגידו שהדומיננטיות שלו כל כך גדולה שהוא לא מאפשר לשחקנים לידו לבוא לידי ביטוי ולכן הם נראים חסרי אונים בלעדיו.

כך או כך, היום הוא סיים עם 12+ בדקות על המגרש. בלעדיו (רק 6 דקות)? 18-. זה ממש לא נתפש.

הערב, עם זאת, יש לא חלק לא קטן בהפסד גם כשהיה על הפרקט. רבע אחרון של 2/11 מהשדה כולל ידויי שלשות בלי הפסקה לא איפשרו לקבוצה שלו לגרור את הסדרה למשחק שישי.

אחד משני הסלים הללו צימק את ההפרש ל-4 פלוס עבירה אותה החטיא בכוונה 13 שניות לסיום אבל הריב' נפל לידיים של הרוקטס וזה היה סוף הסיפור.

הרוקטס, בערב נוראי של 6/37 מחוץ לקשת (הארדן 2/13, גורדון 1/8, אריזה 0/5, אנדרסון 0/3), ניצחו את המשחק על קו העונשין עם 33/39 כשהארדן כמובן מצטיין בחלק הזה עם 16/17. הזקן סיים עם 4 אס בלבד על 5 איבודים אבל קיבל עזרה ענקית מלו ויליאמס שקלע 22 וננה הוסיף 14, שניהם מהספסל. בברלי סיים עם 15.

אצל התאנדר זה שוב היה ווטסברוק וכל השאר. 47 נק, 11 ריב, 9 אס היו לצ'יטה. 52 נק לכל האחרים. אולדיפו היה אמור להיות כוכב המשנה שמוריד עומס מראסל סיים עם 4/17 וגם 18 כדורים חוזרים בהתקפה לא הספיקו בערב של 38% מהשדה.

הרוקטס יחכו למנצחת בסדרה בין הספרס לממפיס.

סאן אנטוניו ספרס 116 – ממפיס גריזליס (הספרס 103 מובילים בסדרה 2-3)

גם אחרי 5 משחקים כל קבוצה שומרת על הבית והספרס ינסו לסגור עניין עוד 48 שעות בעירו של אלביס.

אחרי מחצית ראשונה צמודה הקבוצה של פופ ברחה ליתרון 18 באמצע הרבע השלישי עם דקות טובות של קאווי לנארד וטוני פארקר אבל הגריזליס, כרגיל, הראו אופי ולא נשברו. מייק קונלי, שממצב את עצמו בפלייאוף הזה כרכז מהטופ של הטופ בעמדה, הוביל ריצת 17-3 והיתרון ירד ל-4 בלבד. בשלב הזה נכנסו הרכזים המושמצים של הספרס לפעולה – פארקר מצא את פטי מילס לשלוש שלשות תוך 4 דקות וההפרש חזר לדו ספרתי. מזה ממפיס כבר לא חזרה.

קאווי שוב היה סופר יעיל עם 28 נק באחוזים נהדרים, מילס נתן לו יד מהספסל עם 20 ושני ה"זקנים", פארקר וגינובילי החזירו את השעון לאחור כשהצרפתי מסיים עם 16 נק ו-6 אס וקוטל העטלפים הארגנטינאי עם 10 נק ו-3 חטיפות.

26 נק, 6 אס ו-4 חטיפות של קונלי, 17 נק, 7 אס ו-5 ריב של גאסול היו מעט מדי כשרנדולף קולע רק 9 והספסל של הגריזליס תורם 30 בלבד מול 46 של ס"א.

לוס אנג'לס קליפרס 92 – יוטה ג'אז 96 (יוטה מובילים בסדרה 2-3)

ניצחון קריטי למורמונים שיגיעו הביתה לסגור סיפור.

המשחק היה צמוד צמוד לכל אורכו כשאף אחת מהקבוצות לא מצליחה לברוח. הרבע הראשון נגמר ביתרון 2 לקליפרס, למחצית הג'אז ירדו ביתרון 3 ולרבע האחרון יוטה עלו ביתרון 64-58 (סקור של מחצית בהרבה משחקים). 5 נקודות מהירות של יוטה העלו אותה ליתרון 11, הגדול במשחק, אבל 2 שלשות רצופות של כריס פול סיימו ריצת 11-0 ואנחנו שוב בשוויון, 8 דקות לסיום. 8 נק רצופות של הגאז בהובלת גורדון היוורד החזירו להם את השליטה. כל פעם כשהקליפרס התקרבו הגיע עוד סל גדול מהצד השני ואחרי ליי אפ של ג'יי ג'יי רדיק שצימק ל-88-85 הגיעה המהלך של המשחק וזה שוב היה מלך הקלאץ, ג'ו ג'ונסון. סטפ בק נפלא שלו 19 שניות לסיום החזיר את היתרון ל- 5 ומשם זה היה משחק של זריקות עונשין כשהיוורד וגורג היל עומדים בלחץ ולא משאירים לקליפרס שום אפשרות לנס.

היווארד היה נהדר עם 27 נק, 8 כ"ח ו-4 אס', רודני הוד וג'ו ג'ו עלו מהספסל וקלעו 16 ו-14 בהתאמה כשגובר עם דאבל דאבל סולידי של 11 בנק וכ"ח יחד עם 5 חטיפות ו-2 חסימות.

אצל הקליפרס היו אלה בעיקר פול ורדיק. הרכז היה נהדר עם 28 נק באחוזים מצוינים לצד 9 אס, רדיק תפר 27. דיאנדרה ג'ורדן עשה את שלו עם 14 ו-12 בנק וכ"ח אבל החיסרון של בלייק גריפין כל כך משמעותי, ספייטס פשוט לא קיים והספסל תורם רק 16 נק…

לפוסט הזה יש 88 תגובות

  1. קונולי הזה פשוט שחקן טובת לא ההיה ניתן לעצור אותו. למה לא חתמת בספארס?? נכון, היינו משלמים לך בוטנים ביחד לחוזה העתק שלך אבל היית לוקח אליפות. טוב מילא. משחק מעולה של הספארס. המון הנעת כדור ושלשות מהפינה. כל הכבוד מאנו ומילס וגם דייויד לי הסריח רק מעט בהגנה במקום המון בדרך כלל. סחטיין. לא מובן לי למה דדמון לא שיחק כמעט בכלל.

  2. תודה על הסיקור.

    הניצחון של הרוקטס בסדרה הוא בהחלט בטעם מתוק-מר.
    מתוק כי ניצחון זה ניצחון.
    מר? כי חוץ מהנצחון במשחק הראשון בסדרה, יוסטון שיחקו מעפן. אם הניצחון כמו זה של הלילה היה היחיד בסדרה בו יוסטון נראים מזעזע ובכל זאת מנצחים, בזכות ניצול הדקות שווסטברוק נח + הרבה רליעות עונשין, הייתי אומר – נו, מילא. אבל מדובר על ניציון שלישי שכזה, שהפעם היה השיא.

    נקודת האור היא, שיוסטון לפחות הראו שיש להם מספיק אופי ונחישות לנצח משחקים בימי קליעה מזעזעים. מצד שני, אם הם רוצים לזכות באליפות הם צריכים לזכור שלשאר היריבות בדרך יש יותר מכוכב אחד שנמצא על הפרקט ברגע נתון..
    בקיצור – לדאנטוני יש הרבהההה עבודה לעשות לפני חצי הגמר. הניצחון בסדרה הזאת, ועוד בתוצאה 4-1, הוא בעל תוצאה שבהחלט מעט משקרת.

    אוהדי אוקלהומה – תהיו גאים בווסטברוק ובקבוצה שלכם. רק שיביאו לכם עוד מוביל כדור ותהיו בסדר.

    המשך פלייאוף מוצלח לכולם!

    1. דבר ראשון תודה רבה על הסיקור
      בובי קשה לי להבין למה אתה לא רואה יותר את חצי הכוס המלאה. כמו שרשמת – הם לא רק קבוצת שלשות. אם הם מצליחים לנצח משחק עם יום קליעה כל כך גרוע זה אומר שהם הרבה יותר מחבורת מפציצים – יש להם כלים טובים נוספים בהתקפה + משהו חשוב מאוד יש להם כלים בכלל לא רעים בהגנה – על אף הנחיתות בגובה זה לא הורגש בסדרה באופן בוטה (לא הלכתי לבדוק סטט' ריבאנוד וכו' אבל ממה שראיתי הם הסתדרו לא רע עם אדמס קנטר וגיבסון ואלו ממש לא קוטלי קנים) והם הצליחו בסופו של דבר לא לתת לראס לנצח את הסדרה.
      לדעתי הם צריכים להמשיך בכך סדרה הבאה – לשים את אריזה על ליאורנד ולשחק את משחק החדירות וההפצצות עם סמול-בול קטלני. אני יותר ויותר משוכנע שהם יצליחו לעבור את הספרס בסדרה הבאה. לקחת אליפות – כנראה לא עם ההרכב הנוכחי של הלוחמים ובלי פציעות משמעותיות שם.

  3. תודה שגיא על סיקור מלא תובנות כרגיל.
    כתבתי בפריוויו לסדרה יוסטון-אוק' שאין לאוק' סיכוי וחזרתי על זה גם בבלוג.
    למה? לא מזלזול בראסל שעשה עונה נפלאה והיסטורית (מה שיזכרו עוד 30 שנה יהיה רק את הממוצע הפסיכי של TD), ולא רק זה אלא שישאלו 'למה כבר אין בליגה שחקנים כמו ראסל ווסטברוק?'.
    הוא עלה לעונה בטירוף להעביר נקודה שהקבוצה לא תתמוטט אחרי עזיבת KD והנקודה הועברה, תודה. אני גם לא מזלזול בצוות המסייע.
    אבל אין מה לעשות ראסל לא נתן לשחקנים מסביבו לצמוח כמו שצריך והוא היה יכול להוציא מהם הרבה יותר. אין הבדל משמעותי בין הצוות המסייע שלו ושל הארדן. יוסטון קבוצה הרבה יותר טובה וזה ניכר למרות מאמציו המוצלחים של דוב נבון להוציא אותה משיטת המשחק שלה. אוק' הביאה שחקנים טובים והכיחה שהיא תמשיך להיות קבוצה ראויה. עכשיו צריך להמשיך בעסקאות המשך בקיץ.
    יוסטון הוכיחה שהיא יודעת לשחק גם ללא הפצצות מהשלוש וגם כשהארדן מתקשה.
    האם זה יספיק מול הספרס אם הם יעלו? ללא ספק הספרס פייבוריטים.

    1. הגיעו ימות המשיח, אני מסכים איתך לחלוטין. וגר אוהד יוסטון עם אוהד ספרס, ובן ממזר עם סומסום ירבץ.

      זה מה שכתבתי בפריוויו לפלייאוף של אוקלהומה:

      יש לאוק' סגל מצוין, כשרוני ולוחם.
      הם יתנו את הדם, אבל ווסטבלוק יכניס להם מקלות בגלגלים עם ההירו בול שלו, שיעלה הילוך בפלייאוף ובמיוחד מול הארדן.
      תתכוננו ל-30+ זריקות למשחק + תחרות איבודים מול הזקן.

      זו סידרה קלה ביותר לחיזוי – למרות שיוסטון לא מותאמת לפלייאוף ותודח כמעט מול כל יריבה שם, היריבה היחידה אשר היא בנויה באמת לעבור היא אוק' עם הפרחח המקפץ בעל מוח האיטונג.
      ההבדל בין הזקן לפרחח – הזקן למד לשחק בתוך התבנית של הקבוצה והופך אותה לטובה יותר, בעוד הפרחח לעולם לא יעשה כן.
      לכן לאוק' אין שום צ'אנס מול הטילים, מה שלא אומר דבר לגבי סיכויי הטילים להמשך (אין כאלה).

      1. נכון.
        רק לגבי ההמשך של יוסטון אנחנו חלוקים, יש ליוסטון סיכוי לא רע כבר השנה

    1. יכולים לנסות להאט את הקצב כמה שאפשר, ולמתוח את השמיכה ההגנתית שלהם על כל הכיוונים, פרט לאחד, קווין דוראנט. (גם להם) אין שום תשובה מולו. אולי-אולי נצחון אחד ביוטה, וגם זה בספק.

  4. זה ישמע מאוד יומרני להגיד את זה בשלב זה אבל היות וכסף אני לא שם על זה ומקסימום אשאר רפה הבנה יש משהו בספרס הזו שמזכיר לי את ההיא שלקחה אליפות ב-2014 מצד ההתייחסות אליה.
    גם אז קבוצה שאחרי ההפסד הכואב בגמר שנה קודם אמרו שגמרה את הסוס, וזו שכולם אומרים שהיא מצוינת אבל אף אחד לא מאמין שיכולה לנצח את הלוחמים, קבוצה שבאה בשקט מאחורי הפייבוריט (אז מיאמי)
    לדעתי ואם פרקר מצליח לשמור על היכולת הטובה שלו עד כה וקוואי ממשיך בשליטה המוחלטת שלו במשחק זה ייגמר באליפות.

    1. הפער בין הספרס לGS גדול, גדול מדי.

      4-2 זה הכי הרבה שאני נותן לספרס מול הלוחמים.

      אישית אני יותר בנטיה לסוויפ או 4-1.

  5. תודה, שגיא.

    אם יוסטון רוצים לעבור את הספרס,
    הם חייבים שוב תרומה משמעותית מאריזה.
    לאריזה היה רק משחק אחד טוב בסדרה – משחק 3, אותו סיים עם 14 נק', 4 חטיפות, ו- 3 מ-5 מהשלוש.
    בשאר 3 המשחקים יש לו במצטבר 17 נק' (5.7 נק' למשחק), 2 חטיפות (0.7 חטיפות למשחק), ו-0 מ-11 מהשלוש.

    יוסטון צריכה את האריזה של 10.5 הנק' למשחק שהיה לה בעונה הרגילה.
    6.2 נק', 18.8% מהשלוש (35% בעונה הרגילה), מול הספרס –
    לא יספיקו.

  6. ה MVP הכי בזיוני אי פעם, או לפחות ממה שזכור לי.
    וגם לסגן שלו לא חסר..

    הכדורסל ירד לזנות. בושה לליגה. בושה למערב.

  7. גם לי קצת קשה להבין מהסדרה הזו מול אוקלהומה אם צריך להיות אופטימי או פסימי.
    מצד אחד ראינו שאפשר לנטרל (חלקית) את משחק הפיקנרול של יוסטון ועדיין לשמור היטב על השלוש. גם אם לא ברור אם השלשות לא נכנסו בגלל ההגנה או פשוט חוסר מזל וזה יתאזן בסדרה הבאה.
    מצד שני ראינו שיוסטון היא הרבה יותר מקבוצת שלשות ותו לא והם מוצאים דרכים לנצח גם כשלא הולך חלק בהתקפה. זה סימן של קבוצה חזקה.
    לקפלה יהיה קל יותר מול הספרס ולהם אין את האתלטיות והאורך של אוקלהומה. מצד שני הספרס יודעים בדיוק איך להתמקם בהגנה.
    לטעמי המצ' אפ מול הספרס הוא נוח יותר אבל שם זה קרב בין שתי קבוצות ושם להתאמות המאמנים יהיה תפקיד משמעותי יותר

    1. כל עוד לא יתברר שהארדן סוחב פציעה יותר רצינית ממה שמדווח –
      אז ברור שלהיות אופטימיים.

      סטטיסטיקות טבען להתיישר,
      ואני חושב שהאקסטרה מנוחה לפני המשחק הראשון של הסדרה הקרובה, תעשה פלאים לקבוצה.

      הסיבה המרכזית לאופטימיות?
      לו וויליאמס ואריק גורדון.
      הם גורמים לכך שכאשר הארדן יורד לספסל, או שהוא ביום רע,
      עדיין יש לקבוצה שחקנים שמסוגלים ליצור מצבים לעצמם, ולחברים שלהם לקבוצה – כך שאין נפילה בתפוקה.
      גולדן סטייט והקאבס הן הקבוצות היחידות שיש להן עומק שכזה.
      ובשנה שעברה ראינו, שעומק כזה הוא מצרך קריטי בשביל סיכוי לזכייה באליפות.

  8. מילה על קאוויי –
    אנחנו רואים לא מעט תצוגות של שחקנים גדולים השנה בפלייאוף.
    אני לא חושב שיש שחקן שמשחק כרגע ברמה גבוהה יותר מאשר קאווי.
    לא ווסטברוק, לא לברון.

    קאוויי קולע 31.6 נק' למשחק ב-57.6% מהשדה, 54.2% מהשלוש, 97.9% מהעונשין!

    הוא קלע בסדרה 13 מ-24 מהשלוש, ו-47 מ-48 מהעונשין.

    אני מנסה להיזכר מתי לאחרונה ראיתי שחקן נותן תצוגה כזו של יעילות,
    כולל תצוגות קלאץ' מדהימות, כולל הגנה נפלאה –
    ואני פשוט לא זוכר.

      1. מה הקשר ללברון?
        מה הקשר לגמר?

        אם אתה מכיר שחקן שבסדרת פלייאוף קלע 30+ נק' ב-TS% גבוה מ-75% , אתה יותר ממוזמן לציין את מי שעשה זאת.

  9. סטטיסטיקות משקרות:
    א. ללברון היתה סדרה מדהימה מול הפייסרס. עד כדי כך שמנחם שינה את דעתו ומתואר השחקן שגמר את הקריירה, הוא הזניק אותו לעמדת ה- GOAT (כמעט)

    ב. קונלי משחק כל כך טוב מול הספרס שהוא אשכרה מצדיק את החוזה המופרך שהוא קיבל, עבור שחקן שמודבק עם נייר דבק ועונה לשם "המנוח".

    ג. פארקר הוצע מהנפתלין ומסתבר שהוא עדיין מכיר את הדרך לסל. שזה יפה לשחקן שעוד שיחק עם האדמירל רובינסון או רובספייר (לא זוכר מי זה מי)

    4. קאווי עושה שיאי קריירה פסיכיים עם אחוזים שאינם חוקיים בפליאוף

    כל אחת מהדוגמאות הללו ממחישה בצורה הכי טובה לאו דווקא את איכות השחקנים הנ"ל (כן, הם מצויינים), אלא בעיקר את המחדל ההגנתי של הקבוצות הללו שמאפשרות לשחקנים האלה לשחק כל כך טוב.

  10. אגב, זוכרים קורלציית הטריפל דאבל/ניצחונות של ראס ?

    הלילה היה לו שוב טריפל (מינוס אסיסט, אז הנה על הסובוח, יא ראס אני מפנק אותך באסיסט AND 1 כמו שדונקי נוהג לנעור)

    על כמה מאזן הקורלציה עומד בסדרה? 4 הפסדים וניצחון ? 20% ?

        1. אתה ער כל לילה, יום אחר יום, נלחם לבדך נגד כוחות החושך, זה לא אנושי.
          אתה על HGH?
          סמיילי

  11. תודה רבה!
    הסדרה של הספרס-ממפיס משובחת ביותר.
    איזו רמת ביצוע מדהימה של שחקני שתי הקבוצות!
    ממפיס משחקת כדוב שכול ומסרבת לוותר, ס"א שיחקו מצוין וקוואי מדהים כרגיל אבל הדוב סירב לוותר והמשיך לרדוף. קונלי הזה פשוט רכז ענק.
    בכלל כל ממפיס ברמת ביצוע מדהימה. סל רדף סל משני הצדדים עד שמילס חטף ג'ננה והתחיל להשחיל אותן כמו שווילט השחיל גרופיס אחרי משחקים.
    נתן משחק פסיכי.

    לגבי אוק' – יוסטון – הסדרה הגרועה ביותר, ובהפרש. שתי קבוצות מבחילות, כ"א בתחומה – האנוכיות ההיסטורית של הפרחח מול הנכלוליות ההיסטורית של הרבי.
    זה היה ברור וידוע למי שראה את השתיים משחקות אחת נגד השנייה בעונה הרגילה.
    גם התוצאה הייתה ידועה בהסתברות גבוהה מאוד – כי למרות נכלוליות הזקן, הוא בכל זאת משחק בתוך שיטה וקבוצה תמיד תנצח שחקן יחיד.

    אוהדי שתי הקבוצות – אני מרחם עליכם ומתפלל להיטהרות נפשותיכם ולהתפקחות משני הצרעות הללו

    1. אין לך מה לרחם עלינו. מאז שהארדן הגיע יוסטון מחממים את לב האוהדים כל שנה. ואין כמו הצלחה של קבוצה שאתה באמת אוהד מאשר לקפוץ על איזו עגלה אקראית ולזייף התלהבות

      1. מונוגמיה זה כל כך ניינטיז, פוליאמוריה זה הדבר הבא…

        ורק אוהד קליפרס, כמו בילי קריסטל לא שם לב שמזייפים לו אורגזמות מול העיניים.

      2. אין כמו להיות אוהד כדורסל ולא להיות מקובע באופן דוגמטי לקבוצה אחת. הרי מושג הקבוצה בעיקר מתאר את הרכב השחקנים, המאמן, ואופי המשחק שלהם. כל אלו משתנים עם השנים ועל כן לטעמי גם הקבוצה היא לא אותה קבוצה.

        אני אוהד את הערכים שאני מתחבר אליהם יותר כפי שהם באים לידי ביטוי בקבוצות השונות. ותאמינו לי שאני שמח ומאוכזב כמו מי שאחרים נוהגים לכנותו ״אוהד אמיתי״ כשקבוצתו מנצחת ומפסידה (כי בכדורגל למשל, אני שותף לאסכולה שלהם משום מה).

        אפשר לכנות אוהדי גולדן סטייט כמאוסים, כאוהדי הצלחות. אבל זה לא יותר משיפוט שנועד לפתור את הדיסוננס שמי שחושב כך נמצא פה כשהאחר אוהד אחרת ממנו וקבוצתו של ה״אוהד האמיתי״ נוחלת פחות הצלחה. אני מתלהב באופן כנה מהשחקנים של הלוחמים והמשחק שלהם, ואני מצטרף לדבריו של האשך: אוהדי שתי הקבוצות – אני מתבאס בשבילכם ומתפלל להיטהרות נפשותיכם ולהתפקחות משני הקבוצות הללו.

        לגבי ווסטברוק, לצד הסלידה מהאנוכיות והמרדף אחרי הצטיינות בשיטה העשרונית בלבד, במקום אחרי נצחונות קבוצתיים, אני מאוד מעריך את הלוחמניות שלו, ההתפוצצויות האתלטיות שלו, והמנטליות של 120% מהתחלה עד הסוף. אני גם מאמין שאם ילמד לשלוט במשחק יותר וילמד להכניס את כל חבריו לקבוצה למשחק, אוהדי הרעמים יזכו להנות יותר.

        לגבי הארדן, אין לי מה להגיד, שחקן מגעיל. אפלטון, אותך אני אוהב, אל תיקח אישית.

  12. הספרס התעוררו קצת על עצמם, גינובילי סוף סוף מצא סלים ראשונים בסדרה! ופארקר עדיין מראה שיש לו כמה טריקים בקנה. אבל אם דרוש מאמץ כ"כ עליון נגד ממפיס והתעלות משוגעת של קוואי שקולע באחוזים לא שפויים עד עכשיו בפלייאוף, אני באמת לא רואה אותם נותנים פייט לג"ס, מה גם שאני בספק רב אם יעברו את יוסטון.

  13. אגב, מישהו צפה במסיבות העיתונאים של כריס פול במהלך הסדרה? הלוזר ממשיך לדבר כמו איזה TOUGH GUY ומנסה להשפיל עיתונאים, ואף על פי שחלק מהשאלות אכן מוזרות טיפה עדיין נראה שהוא "מחפש" אותם בכוח. אפס היה אפס נשאר.

  14. תודה על הסיקור באחת בצהריים… טוב שלא פרסמתם את הסיקור מחר בבוקר… פשוט היו כל כך הרבה משחקים ועל כל משחק כל כך הרבה לכתוב….

      1. אף אחד לא מכריח אותך לכתוב ולהתנדב נשמה מנחם כל בוקר בשעה קבועה נותן את המעורב שלו.. לדעתי בתור קורא קבוע באתר זאת טענה לגיטימית תשמור את תגובות ה"לא טוב לך תלך" לרנדי אורטון

      2. אני לא מבין את הבעיה שלך – אומרים לך ששגיא כותב כאן בהתנדבות. יש לו עוד דברים על הראש. בוואללה זו העבודה שלהם, אצלנו ישנם עוד אי אילו אילוצים "קטנים"

  15. אני לא רוצה לעורר כאן שוב את הסיפור, אבל אחרי שההתלהבות שככה, ובהתחשב בגילי המופלג, אמרתי לעצמי שבאמת truly and honestly כל הפלייאוף הזה לא שווה כלום בלי לברון.
    שעמום אחד גדול של קבוצות גן שנלחמות בינהן על הזכות להיות סטטיסטיות בהצגה הגדולה של הגולדן בויס.
    עם כל האהדה שלי ליוסטון אני מפחד להאמין שישנו בכלל סיכוי (ישנו סיכוי אבל נו באמת) ולמרות ההערכה הרבה שלי לס"א ולמאמנה המהולל. ולכן המתח/תקווה היחידה היא שקליבלנד יגיעו לגמר ויצליחו לעשות משהו שיוציא את ג"ס משלוות הנפש שלה. אחרת זה באמת יהיה fo, fo, fo, fo

    1. אוי אוי אוי . לנגב לך ולבייגלה את הדמעות . הליריות נוזלת ממכם – משלים על אריות ואנטילופות , התנבאויות עתידיות של שמאנים . מה עוד ?

    2. אני לא רוצה לעורר כאן שוב את הסיפור, אבל אחרי שההתלהבות שככה, ובהתחשב בגילי המופלג, אמרתי לעצמי שבאמת truly and honestly כל הפלייאוף הזה לא שווה כלום בלי גולדן סטייט
      שעמום אחד גדול של קבוצות גן שנלחמות בינהן על הזכות להיות סטטיסטיות בהצגה הגדולה של הלברונס
      עם כל האהדה שלי ללייקרס (לא רלוונטי )אני מפחד להאמין שישנו בכלל סיכוי (ישנו סיכוי אבל נו באמת) ולמרות ההערכה הרבה שלי לס"א ולמאמנה המהולל. ולכן המתח/תקווה היחידה היא שגולדן סטייט יגיעו לגמר ויצליחו לעשות משהו שיוציא את לברון משלוות הנפש שלו. אחרת זה באמת יהיה fo, fo, fo, fo

      1. יניב ראשית אתה צעירצ'יק לעומתי 🙁
        אתה צודק שכל העונה הזאת לא שווה הרבה בלי ג"ס ובלי ווסטברוק, שנתנו לה את הטעם הנוסף.
        אבל תגיד אתה באמת חושב שבלי ג"ס לברון בודאות לוקח אליפות? באמת?
        הרי כל מה שאתם אומרים כל הזמן הוא שכל 4 הקבוצות במערב טובות מקליבלנד. 4 הראשונות במערב באמת יותר טובות מקליבלנד, אז גם בלי ג"ס דרכו של המרשע לא סלולה לאליפות

        1. לדעתי ההבדל ביננו לא כזה גדול כפי שאתה חושב.וכן אף קבוצה לא באמת יכולה לתת פייט ללברון מלבד גולדן סטייט.אני מתחילת השנה טוען לאורך כל הדרך שהגמר נעול וסגור ואף אחת מהקבוצות לא תתקשה(חייב לסייג שעכשיו בלי קר הביטחון שלי שגולדן יגיעו לגמר ירד ל85%).
          חוץ מזה הרמת לי להנחתה בתגובה שלך ורציתי להראות לך שיש 2 צדדים למטבע ומה שאתה רואה כנציג האור שנלחם ברשעים,אני רואה את זה בדיוק הפוך

          1. ברור (שאתם רואים בו את נציג החושך)
            אגב אני לא רואה בו את נציג האור, בקושי נציג של עצמו. שחקן מעולה שעושה מה שטוב לו

    3. עגל, ברור שעל הנייר גם הספרס וגם הווריורס עדיפים כליהו. אבל סעמק, בוא לפחות נשמור על האמונה!

      תחשוב על זה שאם נזכה באליפות, זאת תהיה אליפות נשגבת כמעט כמו זו של 95׳. תחשוב על מסלול ה-mvps שנעבור:
      ווסטברוק – כנראה אמויפי 17
      קוואי – אמויפי פיינלס 14, ומועמד טופ 5 ל-16
      דורנט+קרי – אמויפי 14,15,16
      ולסיום, הבוס הגדול – לברון. לא זוכר מתי היה אמויפי לאחרונה, אבל לא חסרים לו תארים אישיים.

      דרך חתחתים לא פשוטה, שדווקא בגלל הקושי שלה נועדה שיעברו בה!

      ב-95' האתגר היה גם שהתחלנו במקום 6.. אז הפים אנחנו מתחילים מהמקום ההופכי לו, מקום 3. כלומר במקום פלייאוף שלם בלי ביתיות, קיבלנו ביתיות בסיבוב הראשון – עדיין לא פשוט.

      בקיצור – חלומות באספמיה, אבל תמיד כיף לחלום 😉

      1. בובי אתה צודק ב 100%.
        אומר לך שבסתר ליבי אני כן מאמין שיש סיכוי, ככה זה בכדורסל, ניסים קורים.
        אגב ב-95 היינו מקום 6 במערב ו 8 עד 10 בכללי בליגה.
        בכלל החלום שלי הוא גמר של יוסטון מול קליבלנד

        1. ההבדל שהיה לכם את החלום בעונת חייו וקבוצה עם אופי מברזל .
          נכון שהשנה יש לכם את המזוקן בעונת חייו אבל כאן מסתיים הדמיון.
          אחת האליפויות המרגשות שיש אולי שנייה רק לגאולה של נוביצקי ודאלאס ב-11 ברשימה האישית שלי.

          1. האליפות של דאלאס ב-2011 בהחלט הייתה מרגשת,
            יש מצב שגם עבורי היא נמצאת בטופ של מסעי האליפות המרגשים ביותר.

  16. התאנדר לצערם קיבלו את הקבוצה שהכי קשה לה מבחינת מאצ'אפ ולמרות זאת הם היו בשליטה ב3 הרבעים הראשונים של 4 המשחקים למעט הראשון.
    העייפות והתסכול של ראסל משמיטת ההובלה בזמן שיצא לנוח חרבנה את הכל
    יש לציין שהאחוזים שלו צנחו בגלל הרבע הרביעי של כל משחק שבהם הוא ניסה להציל את המולדת.
    ויקטור שהיה אמור להיות השחקן השני או השלישי בטיבו מבחינה התקפית לא הגיע לסדרה והאחוזים שלו אפילו מביכים יותר משל ראסל והשחקן האחר שאמור לתת נקודות חוץ מהם בכלל לא היה פקטור בגלל בעיות הגנה.

    קיצר לתאנדר היה נוח יותר אם היו מתמודדים מול כל קבוצה אחרת מלבד ג"ס ויוסטון
    מול יוטה היה להם סיכוי סביר מאוד לעבור וכך גם מול הקליפרס ואפילו מול ס"א.

    1. +1 לגמרי
      דונובן היה חייב להפיק לקחים ממשחק 2, לתת לראסל את 5 הדקות שלו ברבע הרביעי גם במחיר של פער דו ספרתי (ברבע השלישי ראסל סגר כזה לבד, בלי למצמץ). הקריסה ברבעים ה-4 בכל משחק היא תוצר ישיר של עייפות. החמצן לא מגיע למוח והכל משתבש. אל תדאג, נחזור מחוזקים בשנה הבאה.

  17. הנתון שמסביר הכי טוב את הפסד של הת'אנדר:

    ראסל ווסטברוק, אופנסיב רייטינג (ממוצע בסדרה, לפי רבעים) :

    רבע ראשון: 124.3
    רבע שני: 116.4
    רבע שלישי: 99.8
    רבע רביעי: 89.1

    בכל שלושת הרבעים הראשונים, לווסטברוק נט רייטינג חיובי (הת'אנדר מנצחים כשהוא על הפרקט).
    ברבע האחרון יש לו נט רייטינג שלילי של 26- !!!

  18. יוסטון חזקים ממה שראינו עד כה, ההימור שלי הוא שהם יביסו את החבר'ה מהאלמו ללא תנאי.
    יוסטון עברו את אוק' סיטי האתלטית, השומרת והנפיצה, וזאת כשהם משחקים לחלוטין מחוץ למשחק שלהם. נכון, אוק' סיטי הצליחו לשבש מעט את המשחק בין שניים של הארדן (פיק אנד רול), והצליחו להפעיל לחץ על הקליעה מבחוץ (הפרימטר) – אבל ! אנדרסן ואריזה נתנו לאוק' סיטי פור של 5 משחקים !!! הם פשוט לא שיחקו. אנדרסן בעיקר – החמיץ מבטים פתוחים לחלוטין. זה לא יימשך, הם פשוט טובים מדי בשביל להחטיא כל כך הרבה.
    בברלי הוכיח שהוא שחקן נהדר משני צידי המגרש (לא מאמין שאני אומר את זה). דווקא בהגנה על ווסטברוק הוא די נכשל – ראס עשה ככל העולה על רוחו ורק ראס בלם את ראס. עם זאת, בברלי נתן תצוגות קליעה וריבאונד מופלאות, עם סלי מומנטום חשובים בצבע ("ציפות"). לדעתי הוא היה האקס פקטור בסדרה הזאת – בהתחשב בכך שסוויט לו ואריק גורדון היו קטלניים מהספסל כל השנה.

    1. אתן לבברלי להגן על פטריק: "ראס אמר לי, 'אף אחד לא יכול לשמור עליי. יש לי 40 נקודות'. זה נחמד, לקח לך 34 זריקות להגיע לשם".

      1. תיקון קטן – לקח לראסל 23 זריקות להגיע לשם. את האחת עשרה האחרונות הוא זרק עייף ורצוץ אחרי שנלחם לבד נגד שאר העולם (ובזה הוא יכול וצריך להאשים רק את עצמו).

        1. אל תפריד בין הזריקות שלו. הזריקות הן כולן קבוצה אחת. לא משנה רבע ראשון, רבע רביעי, הזריקות הן ביחד. אל תפריד ביניהן. אל תנסה להפריד ביניהן, אל תנסה לסכסך בין הזריקות. אל תנסה לגרום לזה להיות רבע רביעי מול שאר הרבעים. אני לא רוצה לשמוע את זה. הזריקות הן ביחד. הן נזרקות כקבוצה, וזה כל מה שמשנה.
          שאלה הבאה.

    2. יוסטון לא תעבור את ס"א . שנתיים שהחבר'ה מהאלאמו לא הגיעו לגמר המערב , ופופ מתגעגע למעמד. הספרס טובים יותר ביסודות . הם יגרמו ליוסטון לקלוע באחוזים נמוכים כפי שעשו הרעמים ואפילו עוד יותר , רק שמהצד השני לש המגרש יש להם בניגוד לאוקלהומה שיטה .
      ס"א תעבור בשישה .

      1. יוסטון ייקחו אחד משניים בחוץ, ינצחו שניים בבית, יפסידו את 5 בחוץ ויסגרו סיפור בבית. הפלח (מי המציא לו את זה ? גדלתי בפלחה, כינוי מתאים ביותר) יחכה עוד שנה.

  19. תגידו מישהו יודע מה הסיפור עם אוסטין ריברס? הוא לא שיחק לפחות איז שבועיים עד היום בלילה, הגיעה שמועה לאוזניי שהשחקנים האחרים פתחו עליו עיניים (אבא מאמן וכו׳), יש בסיס לשמועה? למישהו יש תשובה טובה להיעדרות שלו? (באמת מקווה שיש, כי זו מטופשת להחריד)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט