אסיסט 116#- האיש שלא היה שם / אסי שלם

בס"ד

אסיסט 116#- האיש שלא היה שם / אסי שלם

אחרי שקריירה מסתיימת אדם מוצא סוף סוף זמן לשבת עם עצמו ולחזור לרגעים ההם, לנקודת הזמן החמקמקה בה הצליח או החמיץ לגעת בהצלחה.

דראפט 2003 הוליד סוללת כוכבי NBA שלא אכזבו. לברון, שייזכר כאחד מ5 הטובים בכל הזמנים, ווייד וכריס בוש נבחרו בבחירות הראשונות יחד עם דארקו מיליצ'יץ'. אם נתעלם מהאחרון כולם עשו חיל בליגה וכשנבחן את גיליון הציונים שלהם נמצא שכולם כבר הוכיחו שהם מסוגלים להביא תארים. LBJ הוריד קוף מהגב, D-WADE עשה את זה בגדול בזכות עצמו(2006) ובזכות החברים(2014-15), בוש שעלה על הרכבת בזמן ורק מלו שיושב במאי יוני בבית ומסתכל איך שעון החול של הקריירה שלו הולך ומסתיים והישגים: אין.

נניח לכל הסופרלטיבים של מנחם על האיש מתקופת המכללות, ועל העובדה שהוא לקח הכי הרבה תארים בנבחרת החלום, אבל אם נהיה רציניים לרגע המילה שהכי קשה לחרוז בשמו של כרמלו אנטוני היא ניצחון.

זוהי השנה הרביעית ברציפות שאנטוני רואה את הפלייאוף מהבית.

נכון שיש רבים כמותו שלא זכו וכנראה לא יזכו בתארים. שנות ה90' מלאות בשחקני 'היכל התהילה' שלא זכו בשום תואר כי נקלעו בטעות לתקופתו של ג'ורדן שלקח ולקח ולקח ושאריות לאחרים אין. שנות השיא של מלו שייכות בעיקר למערב וללייקרס, הספרס ובתווך קצת בוסטון ודטרויט.

אני מביט באיש, בחיבור הלא מוצלח הישגית עם הניו-יורק ניקס, ומנסה לפענח מה המחסום שאותו הוא לא מצליח לעבור. מדוע כוכב-על כמוהו עומד לסיים קריירה עם 7 הופעות בפלייאוף עם דנבר. 6 הסתיימו בהדחה בסיבוב הראשון, 1 מרשימה יותר שנגמרה בגמר המערב. הוא עובר לניקס כדי להיפטר מהמערב הקשה, בעיקר מקובי בראיינט והלייקרס ומהמכונה המשומנת של הספרס. אולי מול נמושות המזרח זה יהיה קל יותר. אבל המצב לא משתפר ובעונות שלו בניקס הוא מעפיל רק 3 פעמים מ7 עונות למשחקי הפלייאוף כשהשיא הוא חצי גמר מזרח והפסד לאינדיאנה.

רגעי הקסם של אפריל-מאי פוסחים על אוהדי הניקס מדי שנה ואפשר כבר להגיד בקול רם- גם בגללו.
שימו לב להישג המכובד של מלו. מקום 7 ברשימת קלעי כל הזמנים של הניקס בעונה הרגילה. ממוצע קריירה של כמעט 25 נק' למשחק מכובד לכל הדעות.

מצד שני…

שימו לב לקלעי כל הזמנים של הניקס בפלייאוף:

אם אתם רוצים לדעת לאן נעלם הכוכב אספר לכם שהוא נמצא רק במקום ה16!!!

מלו צונח 9 מקומות למטה. למה?

המסקנה ברורה– מלו לא מצליח להביא את הניקס לפלייאוף ולכן כמות הנקודות שלו שם נמוכה מאוד ביחס לממוצע המצויין שלו.

מה חסר לו? בואו נתחיל עם מה שיש ויש לו הרבה. 10 פעמים נבחר ל'אולסטאר', כישרון התקפי בלתי נגמר, משחק גב לסל מצוין (דבר די נדיר בתקופת ה'סמול בול' של השנים האחרונות), קליעה פנטסטית מחוץ לקשת ויכולת קלאץ' להתחמם. כמו כן יש לו את הרעב לקלוע עוד ועוד. יש לו 20, הוא ינסה להגיע ל30, הוא לא יוותר כשיגיע ל40 וינסה להגיע ל50.

אז מה בחצי הכוס הריקה?

שחקנים משלימים. בהחלט ניתן להתווכח. בדנבר היה לו את צ'ונסי אנדרה מילר ואייברסון. בניקס הוא הגיע ושיחק עם אמארה, מאז שיחק גם עם ג'ייסון קיד, בארון דייויס, טייסון צ'אנדלר ובעונות האחרונות עם רוז ופורזינגיס.

נכון שזה לא דומה לסגל של הווריורס או הקאבס אבל זה שווה לא פחות ממיאמי, דטרויט ושארלוט שסיימו מעליו בעונות האחרונות.

מאמן שיקח אותו רחוק. פחות מסכים עם הטענה הזו כי בעיקר בNBA זו ליגה של שחקנים ובעונה הרגילה בעיקר השפעת המאמן זניחה ובניית הקבוצה וניהול הדקות הן העבודה העיקרית של האיש בחליפה. ג'ורג' קארל אימון אותו בדנבר, בניקס עברו ד'אטוני וגם וודסון שהם מאמנים לא רעים בכלל.

הגנה. קצת קשה לבחון את הטענה הזו כי מלו נחשב לריבאונדר הגנה סביר, 5.1 ריב' הגנה למשחק ומבחינת כוח הוא יכול לתת פייט לשחקני פנים די חזקים.

מלו. כוכב? כן. ווינר? לא חושב.

כשאני רואה את עונת הMVP של ווסטברוק אני מוצא את התשובה. המבט הזה בעיניים, התשוקה הבלתי מרוסנת הזו לנצח. פשוט אין לו את זה. לא יכול להסביר את זה במילים, אבל בתור צופה הוא לא "משדר" שהוא הולך להתאבד על המגרש. נראה שהדבר היחידי שמדליק אצלו את הניצוץ הוא הכדור, המעבר להגנה הופך אותו בן רגע לאדיש.

זה בא לידי ביטוי גם בתנועה שלו ללא כדור. מלו הוא סקורר נפלא עם הכדור, בבידודים של 1*1. אבל לנוע ולנסות ליצור מצבי מסירה לסל הוא פשוט לא מעוניין.

מה יהיה?

כנראה שמלו כבר לא יסחוב קבוצה כל הדרך לתואר. הוא צריך לבחור אם הוא רוצה עוד כסף ולממש את האופציות שלו בניקס עד תום, או שהוא מחפש להצטרף לקבוצה מספיק מוכשרת ולשחק כינור שני שיעזור להביא תואר.

 

לפוסט הזה יש 119 תגובות

  1. תודה על הטור החשוב!

    נראה לי שהבעיה עם מלו היא שהוא שקע יותר מדי זמן בביצה שנקראת ניו יורק ניקס.
    עד השנה האחרונה שלו בדבר הקריירה שלו הזכירה קצת את גארנט –
    שניהם נבחרו לשחק בפרנצ׳ייז כושל במיקום קר ומנוכר בצפון המערב התיכון של ארה״ב, שניהם הצליחו לסחוב את הפרנצ׳ייז לפלייאוף המערבי הקשוח – ושניהם הצליחו להגיע פעם אחת לגמר המערב, הישג לא רע בכלל.

    ההבדל? גארנט הצליח לעבור לסוס מנצח עם המעבר לבוסטון, בעוד שהניקס פשוט לא הצליחו להתרומם..
    העונה-2 הראשונות שלו שם עוד היו סבירות, וכמו שרשמת – הם כן הצליחו להגיע עד חצי הגמר פעם אחת.. אם אני לא טועה זה היה בפלייאוף 2013.

    אבל מאז אותו פלייאוף הם רק הלכו אחורה, ומלו? העדיף להגדיל את הכסף ולהישאר שם, מאשר להתקדם מקצועית ולרדוף אחריי הטבעת.

    יכול להיות, כמו שאתה טוען, שאין לו מספיק רעב לאליפות.
    אבל אם יש לו, והוא אכן יעבור קבוצה בקיץ, אני מקווה לפחות שאין לו גו מנופח כמו שלעתים מייחסים לו, ושיוכל לשחק ככינור שני או אפילו שלישי לקבוצה אליה יעבור.
    כולנו זוכרים את הלינסניטי ואיך זה נהרס כשמלו חזר מפציעה.. הרבה האשימו אותו אז בכך שהוא מאוהב מדיי בכדור. מצד שני אולי בקבוצה בה יהיו עוד אלפא-דוגס מסביבו, שיתוף הפעולה מצידו יגיע באופן טבעי יותר.

    מה שלא יקרה, אני מקווה שלא נראה עוד עונה בה כרמלו עדיין משחקים בניקס, והם שוב לא עושים פלייאוף. (אם איכשהו הם יעשו מהלכים חכמים בקיץ ויבנו סביבו קבוצה טובה – אז בכיף, אבל קשה לי לראות תרחיש כזה..).

    1. ועוד נקודה חשובה לדמיון של אנטוני וגארנט – שניהם הפסידו באותם גמרי מערב ללייקרס.
      זה מרגיש לי גם מבורך אבל גם מוזר שכל כך הרבה עונות הלייקרס כבר לא פאקטור.. מה יהיה דדי??

          1. אוהו
            עם תמונה זרחנית כזאת כבר לא נוכל להתעלם ממך יותר
            (התמונה של קובי מתנשק גרמה לי להסמיק מבושה בשבילו)

      1. כמובן שלא טענתי שיש להם אופי וסגנון משחק דומה.
        רק הדגשתי שעד המעבר של כל אחד החוצה מהקבוצה שבחרה בהם בדראפט, הם היו בסיטואציה יחסית דומה.
        אחרי המעבר? זה בהחלט כבר סיפור אחר, ועד כה מבחינת מלו הסיפור הוא עגום.

  2. טור מצוין. משום מה כרמלו הוא כמו טפלון- לא נדבק אליו כלום.
    למזלו היה לו את פיל ג'קסון שיחטוף את כל הדרעק בשנים האחרונות.
    ואיך אפשר לשכוח את הריצה המופלאה של הניקס עם ג'רמי לין כשאנטוני יושב פצוע בצד..

    והכי מדהים- ביל קרטרייט אשכרה זרק שתי שלשות בתקופתו בניקס. איזו התפרעות חסרת רסן!

  3. אני לא חושב שהוא יכול להיות מספר 1 בשום מקום. מספר 3 ביוסטון, או שחקן שישי בקליבלנד, יותר יתאימו

      1. שאלה טובה. כפאוור פורוורד הוא יוכל לחדור יותר לסל ולזרוק יותר מקרוב (ולא 12.7% מכלל זריקותיו בדומה לשנתיים בניקס) ואני גם מאמין שהוא יזרוק יותר מהשלוש.

        בשנים שלו כסטרץ' 4 בניקס, 2012/13 ו-2013/14 (לפי בסקטבול רפרנס), 22.5% מהזריקות שלו היו בטווח של 0 עד 3 פיט מהסל ו-26.5% מהשלוש (39.1% מחוץ לקשת, 57.1% בלואו-פוסט). הנתונים האלה גבוהים בהשוואה לשנים המאוחרות שלו ונראה משהו דומה לזה ביוסטון לדעתי. המיד ריינג' ישאר אבל לא יהיו תרגילים שילכו על אנטוני במיד ריינג', אלא יותר על שלשות וכניסות שלו לצבע בזמן שקפלה הנייד עושה חסימה לאחד מוליכי הכדור שיש ברוקטס.

        1. אם הם מצליחים להביא אותו לרוקטס הדבר החכם לעשות הוא דווקא לא לשלב אותו במוריבול, אלא לבנות צורת משחק נוספת במקביל שתבנה על שיתוף פעולה בין מלו לפול.

      2. אחד מאתרי המחיה החביבים על מלו כשעוד שיחק היה אזור הצבע וה bully basketball, המשחק הביריוני. הוא ממש טוב בזה, בזכות הגודל, הכוח והחושים הכדורסלניים.
        העניין הוא שבשביל בוליבסקטבול צריך בלוטת חשק מפותחת, והאזור הזה מנוון אצלו בשנים האחרונות.

        1. יש מצב שהוא מבין שהצלחה ככדורסלן תשפר את התדמית שלו ואז החשק יחזור. בכל מקרה זה יהיה המשחק המרכזי שלו לדעתי, עם המיד ריינג' כתוכנית ב'

      3. טוב אז אני מבין שיש אופציות רבות 🙂
        הרעיון של להשתמש בו כאלטרנטיבה למוריבול כשהוא עולה מהספסל באמת מעניינת.
        היה יכול להיות מרתק לצפות בזה בסידרה האחרונה נגד הספרס, שהשאירו לרוקטס רק את המיד ריינג׳ ואמרו ״נראה אתכם זורקים מכאן״. הרוקטס לא השתחררו מהשיטה והתעקשו על שלשות לא פנויות או כניסה לצבע הצפוף.
        מעבר זמני להרכב עם כרמלו וכריס פול שתופרים מהמיד ריינג׳ היה שובר את הסכימה הזאת לגמרי

  4. פשוט מנטאליות מחורבנת, כנראה שבאמת להוביל קבוצה זה גדול עליו,
    יש לי תחושה שהוא ינחת בקונוטציה כלשהי ליד החבר הטוב לברון

  5. לא להגיע לפיינלס,
    זה לא משהו שאפשר לזקוף לחובתו של שחקן, גדול ככל שיהיה.
    סטיב נאש לא הגיע לפיינלס,
    קווין ג'ונסון וצ'ארלס בארקלי, להם יש ברזומה פיינלס אחד בלבד.
    וינס קארטר, הוא בליגה מאז 99', וגם לו אין אפילו הופעה אחת בפיינלס.

    אבל את מאזן הניקס בשנים האחרונות,
    העובדה שזו קבוצה שאפילו לא נמצאת בתחרות על מקום בפלייאוף –
    את זה לחלוטין צריך לזקוף לחובתו של כרמלו.

    יש לי את התחושה שהשנה הוא יבקר לראשונה בפיינלס,
    לא כשחקן המוביל של הקבוצה, אלא כ-X פקטור מהספסל.

      1. קרטר עשה שינוי די גדול בגישה למשחק. מתדמית של טיפוס בעייתי עם הבלאגן בשנה האחרונה בטורונטו למקצוען שנותן 110% מעצמו כל הזמן ומצליח לשחק עד גיל 40. אתה חושב שאנטוני גם יכול לעשות את זה?

        1. אם קרטר הצליח אז בהחלט יכול להיות שגם מלו יכול. צריך לזכור שלמרות התדמית, אתה לא מגיע להיות שחקן כדורסל כזה בלי מוסר עבודה רציני ביותר.

    1. אתה קצת מגזים. אפילו לברון לא מגיע לפליאוף עם מה שהיה בניקס בשנים האחרונות. מה שכן, לברון היה דורש ומקבל שישנו את הקבוצה כך וכך לפי רצונו או שהוא הולך למקום אחר.

      1. לא מסכים אתך. לניקס היה בעונות האחרונות חומר שחקנים ראוי לפלייאוף, בטח במזרח. נכון שאנטוני לא היה הסיבה היחידה לכישלונות, ואולי אפילו לא המרכזית.
        הניקס כשלו בעיקר בגלל פציעות, מאמנים איומים ושיטת משחק מגוחכת שנכפתה ע"י הליצן שפוטר אתמול.

        1. זה לא עניין של חומר שחקנים. זה עניין של זה שמה שקרה שם שנים זה בערך מה שהיה בקאבס בין האולסטאר לסוף העונה הרגילה שנה שעברה רק מועצם. לא שלמלו לא היה חלק בזה אבל זה הרבה מעבר אליו וזה לא משהו בשליטתו.

  6. הטעות שלו הייתה שהוא לא עבר אז לשיקגו,זה יכל להיות ציוות מושלם.
    אני דווקא חושב כמו גיא אם הוא מגיע ליוסטון או קליבלנד הוא יהיה מצויין,יידע את מקומו וייתן את הדברים שהוא טוב בהם

  7. התשובה לשאלה היא פשוטה, והיא כמובן לא קשורה לצוות מסייע, ולא ליריבות ולא למאמן ולא למזג האוויר ולא לשום דבר אחר.
    כרמלו אנטוני לא הגיע להישגים משתי סיבות:
    הוא רואה את עצמו ואת טובתו הרבה לפני הקבוצה, ולא פעם רק את טובתו, כשות הקבוצה לא רלוונטית לשיקולים שלו. הדוגמא הטובה ביותר היא כמובן האולסטאר שהתקיים בניו יורק, שכרמלו שיחק מספיק טוב לפניו כדי להיבחר ואחריו השבית את עצמו, למעשה לשארית העונה. הסיבה הייתה כספית, סעיף בחוזה שמבטיח כסף על השתתפות באולסטאר, ועסקית פרסומית, ההשתתפות במשחק עזרה לו לשמר את מקומו כסופרסטאר ובכך לקדם את עסקי האופנה שלו. והנה מתחברים לסיבה השניה,

    הסיבה השנייה לכך שלא הגיע להישגים היא העובדה שעם כל הכישרון שבו אנטוני ניחן, הוא מעולם לא ראה את הכדורסל וההישגים על המגרש כמטרה נעלה, כפי שרואים זאת הכוכבים שכן מצליחים. המעבר שלו לניו יורק היה עסקי הרבה יותר ממקצועי, כמו גם הבחירה להישאר בעיר על פני חיפוש ולחץ לכיוון טרייד לקונטנדרית. כוכב בקנה המידה שכרמלו שואף להיות מוגדר אמור להיות הכוח המרכזי והמניע שמייצר קונטנדרית, ולא חתיכה חסרה לקבוצה אחרת.
    כרמלו אנטוני אוהב את החיים הטובים, העשירים, הרגועים מלחצים ספורטיביים שמספקת לו ניו יורק. הוא אוהב את העונה הקצרה שמסתיימת באפריל, אוהב את האפשרות לנוח מתי וכמה שהוא רוצה, אוהב את הכסף הענק שזורם אליו מהניקס ומהעסקים שלו ואוהב את החיים בעיר.

    אז בעצם, למה הוא צריך לעבור? כדי להזיע במאי יוני? עדיף לרבוץ על יאכטה מתחת שמשייה.
    כדי שתהיה לו אפשרות לזכות באליפות? מעולם הוא לא הביע רצון אמיתי בכך, ובטח שלא עשה שום דבר לטובת העניין.

    כרמלו אנטוני הוא עצלן, נהנתן ובליין. כזה הוא היה וכזה יישאר.

    1. אז למה לעזאזל הוא מבזבז זמן באולימפיאדה?

      כל הענייני תדמית האלה נורא מעניינים. שחקנים מסויימים יהיו אשמים בכל מה שקורה בקבוצה שלהם בעוד אחרים תמיד יצאו נקיים כאשר האשמה היא על כל מה שמסביבם. איך בוחרים איזה שחקן מקבל איזה טיפול?

      1. אתה מסתכל על האולימפיאדה כבזבוז רק בגלל שנקודת ההסתכלות שלך מוטעית.
        כרמלו השתתף באולימפיאדה כחלק מקמפיין, מוצלח מאוד אגב, להפיכת עצמו לכוכב בינלאומי.

        1. כאילו אתה לא יכול לצאת טוב במשחק הזה. אתה נשאר בקבוצה מפסידה אתה אוכל חרא על זה שאתה לא מצליח. אתה עוזב לקבוצה טובה אתה פחדן חסר נאמנות. אתה דורש שינויים וחיזוקים אתה בכיין שלא רוצה להתחרות. אתה שותק אז אתה לומר שלא אכפת לו מהקבוצה. אתה משקיע מזמנך וכספך לטובת מטרות צדקה? סתם בשביל לשפר את התדמית. משקיע בהקמת עסקים? אגואיסט שלא תורם בכלום. לכל דבר אפשר לעשות ספין שיוציא מישהו טוב או רע. אנחנו קצת עסוקים מדי בלבחור פרשנויות למעשים של אנשים.

      2. זה קשור לשחקן גם ולתדמית שהוא מוכר.עד כמה שאני זוכר הייתה פעם כתבה באחד המגזינים הנחשבים שבה הוא אמר שהמטרה שלו היא להיות מליארדד ולא מכדורסל אלא מעסקים ושהכדורסל זה רק האמצעי למטרה ולא המטרה עצמה(משהו בסגנון)

          1. אתה מציב אותי בפוזיציה קשה,אני צריך לכתוב משהו טוב על לברון.
            לברון אמנם המטרה שלו זה עסקים והרבה אבל יש 3 הבדלים גדולים בינהם:
            1.לברון מספק קבלות במגרש הכדורסל ולא אחד על חשבון השני.
            2.לברון כל הזמן מדבר אך ורק על המורשת שלו ואיפה הוא יהיה על הר ראשמור ואילו כרמלו אף פעם לא דיבר על המורשת שלו ככדורסלן.
            3.לברון מעסיק צוות שעולה לו 2 מיליון דולר בשנה על מנת לתחזק את הגוף שלו ולהמשיך לשחק כדורסל ברמה גבוהה.כרמלו לא נראה לי שם 2 מיליון דולר על זה.

            ארור תהיה שנאלצתי לכתוב דברים טובים על לברון 🙂

          2. מנסה להזכר מתי מלו שיחק עם שני אולסטארים באותה קבוצה….

            מנסה להזכר מתי דיברו עם שחקן על המורשת שלו לפני שזכה עם קבוצה באליפות או הגיע לסוף הקריירה…..

            תפסיק, עוד רגע תגרור לכאן את גיא עם הטענות האלו על מה לברון עושה בשביל לבנות ולשמור על הגוף שלו…. 🙂

      3. לא סותר. אולי אפילו ההיפך.
        אולימפיאדה זה קייטנה של הכי טובים בעולם ביחד, מדליית זהב מובטחת והישג ברזומה ("הנה, אני כן מצוין"), נצחונות ב-30 הפרש בממוצע, מעמד של אייקון בינלאומי. מה יש לא לאהוב כאן? עיסקה נהדרת, בלי סיכון.
        ושלא במקרה, כרמלו אנת'וני מצטיין במיוחד במדי הנבחרת. כי הוא stress free, כשלצידו קווין דוראנט, לברון ג'יימס, קובי בראיינט.
        יכול להיות שזה העניין. הוא לא מסוגל להיות האלפא דוג, בעצם. לכן נוח לו בניקס – אפשר תמיד להאשים את הקבוצה הלא מספיק טובה, הניהול הכושל, האוהדים והתקשורת שממררים את החיים.
        אבל אם ללברון ג'יימס לא סולחים על כשלונות, לבארקלי לא סולחים, לסטוקטון מאלון ולכל היתר – אין סיבה שמשהו מזה לא ידבק גם בכרמלו אנת'וני. הוא פשוט לא מספיק טוב לרמות התחרותיות הגבוהות ביותר. בדגש על תחרותיות.

    1. כל בייאאוט דורש את אישור הבעלים כמובן, כי מדובר בכסף נטו.
      השאלה כאן היא מה הייתה עמדתו של דולן בשאלת הבייאאוט מול טרייד שהייתה אחד ממוקדי הסכסוך של ג'קסון ואנטוני.
      לדעתי המו"מ בעניין יתקיים ישירות בין אנטוני ודולן ויהיה סוג של סגירה לקשר בין השניים.
      בתחושה שלי דולן ישאף להשאיר את ג'קסון בתור האיש הרע בסיפור ויהיה יותר פתוח לזרום עם הרצונות של אנטוני.
      המשמעות היא שיהיה בייאאוט בסכום גבוה, עם פשרה קטנה מצד אנטוני, כדי להראות שגם הוא עצמו לא היה מכשול.

    2. מה אני אישית הייתי עושה לו זה היה תלוי בי לא רלוונטי במקרה הזה, וגם אסור לפרסום באתר מהסוג שלנו, שבחר משום מה אנשים נורמטיביים כקהל יעד.

    3. לא כל הבייאאוטס נבראו שווים.

      54 מיליון. זה מה שכרמלו צפוי להרוויח בשנתיים הקרובות.
      אני לא מאמין שיש מישהו שיסכים לשלם סכום שכזה תמורת שחקן שמשחק בקבוצה אחרת.
      אבל, בבייאאוט יש "הנחה" שהשחקן נותן לקבוצתו בתמורה לשחרור המוקדם,
      וכאן נכנסת השאלה –
      כמה הנחה ייתן כרמלו?
      40 מיליון שפרוסים על 5 שנים, לדוגמה.
      זו הנחה משמעותית, כזו שמשמעותה שבמקום שכרמלו יתפוס העונה 26 מיליון מתוך הקאפ ספייס, הסכום יקטן ל-8 מיליון בלבד.
      עסקה שכזו, אני מאמין שדולאן לוקח ב-2 ידיים.

        1. הסכום של הבייאאוט יורד מתקרת השכר.
          לקבוצה יש אפשרות לעשות סטרץ' (stretch provision) לסכום הבייאאוט או השחרור.
          שחקן ששוחרר בין ה-1 ביולי עד ל-30 באוגוסט (גם במקרה של בייאאוט),
          הקבוצה ששחררה אותו יכולה לפרוס את שארית שכרו על פני פעממים מאורך החוזה שנשאר + שנה אחת.
          לכרמלו שנתיים בחוזה, ולכן הניקס יכולים לפרוס את שארית שכרו על פני 5 עונות.
          waive, זה כאשר קבוצה משחררת שחקן חד צדדית. אז הוא מקבל את מלוא שכרו.
          בייאאוט, זה כאשר הקבוצה מגיעה לסיכום עם השחקן, ואז משחררת אותו עבור סכום נמוך מהחוזה שנשאר.
          ב-2 המקרים, הסכום שהקבוצה חייבת לשחקן (מלוא הסכום במקרה של waive, או הסכום פחות ההנחה שסוכמה עם השחקן במקרה של בייאאוט) יורד מתקרת השכר.

          (נגיד והם אכן מגיעים לסיכום על בייאאוט של 40 מיליון, והניקס משתמשים ב-stretch provision, אז תקרת השכר הריאלית של הניקס בעונה הקרובה תרד מ-99 מיליון ל-91 מיליון.)

          1. הסבר בהיר וניר, תודה רבה.
            נשמע לא רע בכלל. חבל שלא ריאלי לקוות להסדר דומה גם עם הכמושחקן נואה.
            חבל עוד יותר שאי אפשר לקוות להימנעות מתאימה על חוזים מופרכים מראש.

  8. תודה אסי.
    מודה שיש לי חולשה לשחקנים שכולם אוהבים לשנוא.
    לדעתי מלו הראה מנהיגות ורצון לנצח בלא מעט מקרים, אבל באמת תקוע במערכת רקובה. אולי באמת צריך אלפא לצידו שהוא מעריך שיעמיד אותו במקום כשהוא נכנס לרגעים האלה של *זין על העולם*.

      1. אני אישית לא מצליח להיזכר בדוגמא נקודתית, אבל אפשר להגיד שברוב התקופה שלו בדנבר הוא כן הראה מנהיגות. הוא לא פספס אף פעם פלייאוף, ואני גם זוכר שהייתה איזה עונה שהיה לו רצף של גיים-ווינרס, לא זכר בדיוק מתי אולי 2009.. בקיצור – הבחור לא פרייאר, או לפחות לא היה פרייאר.

        אולי אפלטון יצליח לתת דוגמאות יותר ספציפיות.

          1. הם היו קבוצה מנצחת במשך שש שנים לפני שבילאפס הגיע. תוך כדי שיפור גרדואלי 50 ניצחונות בעונה לפני שבילאפס הגיע, 54 ו53 איתו. הם לא הגיעו רחוק בפליאוף כי היו קבוצות טובות מהם.

          2. הראה ווינריות מדהימה במשחק שסיקרתי אי אז בסוף עונת 2012 (או 2013?), כשהתארח במיאמי של לברון ו-וייד ושפך 50 נקודות בניצחון שלא שינה כלום לניקס שאיבדו סיכוי לפלייאוף, ולא למיאמי שהבטיחו את המקום הראשון ונתנו לוייד וללברון לנוח.

            בעצם, אולי זה לא סיפור כל כך טוב…
            😄

          3. גם אני מסמפט את בילפס.
            אבל אצלו זוכרים את הזריקות הגדולות, ושכחו את כל השאר…

            בקריירה, בזריקות להשוות אות לעלות ליתרון, 5 שניות או פחות לסיום הרבע הרביעי או ההארכה, המאזן שלו הוא 9 מ-43 מהשדה.
            20.9%

            לצורך השוואה, נבדוק את נתוניו של כריס פול.
            לו יש תדמית של צ'וקר.
            הנתונים שלו: 12 מ-48 מהשדה.
            25%

            לדעתי ה-2 הם שחקנים נהדרים,
            אבל זה מלמד עד כמה יש פער בין מוניטין לנתונים.

    1. דובי אני לא אוהב את כל ההגדרות המיותרות והעקומות האלו של 'לא מנהיג', 'לוזר' וכל אלה. הוא בטח לא היה לוזר כשלקח את סיריקיוז לאליפות המכללות והיה מנהיג של נבחרת ארה"ב.
      בניקס הוא ניסה אבל באמת נראה שהרגיש שאין לו עם מי לעבוד שם ברוב הזמן. זה די מייאש והוא דווקא תמיד שמר על נאמנות וכבוד למועדון. לא לכלך, לא עשה פרובוקציות בתקשורת ותמיד היה גאה לשחק עבור ניו יורק.
      להגיד שהוא לא התאמץ מספיק זה גם עוול. אין שחקן שמגיע לרמות האלו שאפשר להגיד שהוא לא מתאמץ. לרוב זה פשוט שלא היה לו עם מי לשחק.
      בשנים האחרונות סחב פציעות ובהחלט נראה שהמשחק שלו לא תואם את המשחק המודרני, אבל בקבוצה עם כוכבים אחרים שם נטל הובלת הכדור לא יהיה עליו, אפשר יהיה למקסם את היתרונות שלו ולהפוך אותו לכלי מסוכן, כפי שהיה בנבחרת.

      1. כדי לפרט כמה אתה טועה אני צריך לתת סקירה על כל התקופה של אנטוני בניקס וזה גדול עליי, מה גם שחלק גדול מהדברים כבר כתבתי יותר מפעם אחת.
        בוא נגיד רק שכרמלו אנטוני לא היה מנהיג בניו יורק, בטח לא חיובי, לא דרש מעצמו ולא מאחרים, ויתר לעצמו, העדיף את טובתו האישית והעסקית על הצלחת הקבוצה והיה גורם מרכזי בחוסר ההצלחה של הניקס מאז שהגיע.
        הכל כמובן ניתן להוכחה בקלות.

  9. הרושם שלי ממרשמלו היה ונשאר שמדובר בבחור חביב וחייכן, שאולי ניסה קצת בדנבר אבל מהרגע שנחת בניו יורק התגשמו כל משאלותיו. הכסף, הצומי והילת ה"תפוח הגדול" מספיקים לו. טבעת? זה בשביל אורן חזנים.

    גם אין מה להאשים אותו בכשלונות הניקס. הקבוצה קיבלה לפני כמה שנים מתנה של פעם בדור וקראו לה ג'רמי לין. היה שם מומנטום מטורף והם ביזבזו אותו. אולי גם מלו תרם לכך שלין לא הושאר בקבוצה בסוף העונה, אבל לא הייתי שם את כל האשמה עליו.

      1. ידוע לי מה קרה איתו אחר כך. הטענה שלי היא שבאותם שבועות סוערים (עד שמלו חזר מהפציעה) היה שם מומנטום עצום. מכאן זה רק "מה היה קורה אילו"

        1. איזה מומנטום מטורף היה שם ואיך הם בזבזו אותו בדיוק?
          היה שם הייפ תקשורתי מטורף וזה פחות או יותר הכל.

          1. אתה אומר שאני הוזה ולא היה לינסאניטי שבמשך כחודש באה סינדרלה מלוכסנת וניצחה לניקס משחקים ערב אחרי ערב?

          2. לג'רמי לין ניתנו כמה שנים וכמה וכמה מסגרות קבוצתיות שונות להוכיח שהיה בו משהו מעבר להייפ של שבועיים.
            ו…?

          3. אני לא טוען שלא היה לינסאניטי אלא שהוא היה הייפ תקשורתי שרכב על שחקן שתפס כמה משחקים טובים.
            מכאן ולהפיל את הסיום של הרצף הזה על כרמלו יש דרך ארוכה.

  10. אהלן חברים , פעם ראשונה שאני מגיב בפוסטים. לרוב אני נהנה לקרוא אותם מהצד .

    רק אני חושב שיש איזושהי קונספירציה כל כך ששנה הבאה פול ולברון מסיימים חוזה . ומלו נשאר עונה אחת שבסופה הניקס יעשו עליו buy-out.
    ואז שלושתם יתחברו לקבוצה אחת שתיתן אפשרות אחרונה למלו ופול לזכות בטבעת?

    נ.ב. אני אשמח לקבל קישור ללינק לסטטיסטיקות שמנחם העלה.

  11. אני התייאשתי מכרמלו בשנה האחרונה שלו בדנבר. נראה לי שהוא התייאש מעצמו אחרי השנתיים הראשונות בניו יורק 🙂
    הוא שחקן מעולה שיכול לפרוח עם עוד כוכבים שיודעים לתת לו את המקום (טים USA) אבל אין לו את הדרייב לסחוב קבוצה בעלייה כנגד כל הסיכויים. כמו שדובי אמר הוא אוהב את החיים הטובים והמורשת שלו במקום השלישי-רביעי. חבל כי יש הרבה דברים טובים שהוא יודע לעשות עם הכדור

  12. 1. כרמלו היה מצויין בדנבר תחת ג'ורג' קארל, כי אז אנטוני היה עדיין שחקן צעיר והיה להם מנהיג בדמות בילאפס, ככה שאנטוני היה סקורר נטו ולא ממש הנהיג חדר הלבשה.
    2. אנטוני עבר לניו-יורק, ושם בעיקר התגלה שהוא עשה זאת מסיבה עסקית כדי להמריץ את עסקיו ופחות את הישגיו בניקס.
    3. לאנטוני היתה האופציה להילחם על טבעת עם שיקגו שפשוט שיוועה ל-SF כמוהו שעוד לרוז היו ברכיים ונואה היה בריא. אנטוני לא השכיל להבין זאת והעדיף את המקסימום של הניקס על אפשרות לטבעת (בהרבה כסף אם כי פחות)
    4. נבחרת ארה"ב – מוקף בסוללת הכוכבים והשחקנים הטובים בעולם שכל מה שנשאר לו זה לעשות את מה שהוא עושה בכי טוב וזה לקלוע. מה גם שמול הנבחרות האחרות היכולו הפיזיות שלו באות לידי ביטוי יותר מב-NBA וככה הוא נהנה מקריירת נבחרת מוצלחת.

  13. רק אומר – היו פרסומים שבגלל שכרמלו נפרד מבת זוגו הוא לא מתכוון להתרחק מהבן שלו ולעבור מחוץ לניו יורק.
    ג'קסון עזב, מה שנראה כאילו המועדון הולך עם כרמלו ולא עם ג'קסון.
    אז קצת מקדימים את המאוחר פה עם כל הביי אאוט והטריידים.
    נראה שהוא בניקס כדי להשאר.

  14. תודה אסי תמיד משבחים אותך והעלת נושא מעניין
    אנשים בת"א הולכים ללילה לבן
    ואני מחרף נפשי מוותר על הבילויים והמוזאונים חינם כל הלילה
    רק כדי לכתוב תודות.
    🙂

  15. ותודה לאל א.ב. (מגיב מצוין) שינה לגרג אוסטרטג
    אפילו שהתחלתי להתרגל למורס..
    אחלה תגובות ממה שהספקתי.
    תודה לאסי הנהדר ולמגיבים.

  16. סלח לי על הרגישול, אבל נראה לי שאתה נותן קצת יותר מידי כבוד ללייקרס של 2003-2010. לא זכור לי שהיו אימת הליגה, ולא זכור לי שמישהו ברח מהם כדי שיהיה לו סיכוי. לא בדיוק ג"ס או שיקגו של ג'ורדן. ואם כבר לברוח ממישהו, בטח התכוונת שהוא פחד מפאו גאסול?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט