אורן לוי (שארידן הופס, וואלה!ספורט) המצוין כותב לנו בטור אורח על הדיון האחרון בליגה – המנוחה לשחקנים בעונה הרגילה. תהנו.
קווין דוראנט. קייל לאורי. ג'ואל אמביד. שלושה מעשרים השחקנים הטובים ב-NBA, ליגת הכדורסל הטובה בעולם, מושבתים עקב פציעות. גם כריס פול, בלייק גריפין, אנתוני דיוויס, קווין לאב, דוויין ווייד וקריס מידלטון, הפסידו זמן רב במהלך העונה הרגילה.
אבל הטרנד לא עוצר שם. זאק לאבין, ג'אברי פארקר וג'אסטיס ווינסלו, שלושה מהכוכבים העולים של הליגה, חוו פציעות קשות שגמרו להם את העונה.
מדובר ברשימה חלקית ביותר.
בכל עונה הליגה נאלצת להתמודד עם כמות בלתי מבוטלת של פציעות הרות גורל, שהופכות את הקערה על פיה פעם אחר פעם, ומשפיעות לאין שיעור על זהות העולות לפלייאוף, ועל זהות האלופה.
אנחנו לא יודעים מי ייפצע, אנחנו רק יודעים שזה יקרה. וזה יהיה מעיק.
לפני שנתיים קליבלנד קאבלירס ראתה שניים מהטריו המשובח שלה – לאב (שוב) וקיירי אירווינג נפצעים ברגעי ההכרעה, ולא זמינים עבורה בסדרת הגמר. הסדרה הלכה ליריבתה, גולדן סטייט ווריורס, לאחר שישה משחקים.
בעונה שעברה הקאבס נקמו בחסות התעלות חוץ-גופית של לברון ג'יימס. אך אל לנו לשכוח שמולו התייצב סטפן קרי החבול, ה-MVP הבלתי מעורער של אותה עונה, שהפסיד שישה משחקים באותו פלייאוף עקב פציעות ברגל ימין, והיה רחוק משיאו.
האוהד המסור, שלא מתנתק מהאקשן תשעה חודשים בשנה – אם לא סופרים את הקיץ עמוס הדרמות מחוץ לפרקט – נשדד שנה אחר שנה מהזכות לראות את השחקנים הטובים בעולם מכריעים את גורל האליפות בהופעתם על הפרקט.
פציעות הן חלק בלתי נמנע מספורט תובעני כמו כדורסל, שכולל לא מעט מאמץ אירובי ואנאירובי. אפילו האתלטים הכי מרשימים בספורט המקצועני לא חסינים לתאונות המצערות האלו. הקבוצות, בדגש על המועמדות העיקריות לזכייה בתואר, מוצאות דרכים למזער נזקים, על-ידי מנוחה יזומה לכוכבים.
השיטה, שנתמכת על ידי המדע, ההיגיון הבריא, והספרס מסן-אנטוניו – אולי הארגון הכי טוב ויציב בספורט המקצועני – דוחק את קברניטי הליגה לפינות שהם ממש מעדיפים לא להיות בהם.
באמצע מרץ, כשהמרוץ למיקום בפלייאוף בשיאו, גולדן סטייט, קליבלנד וסן-אנטוניו בחרו לתת לכוכביהם מנוחה במשחקים חשובים ששודרו בארצות הברית מחוף לחוף.
לאחרונה חתמה ה-NBA על חוזה לזכויות שידור בטלוויזיה על סך 24 מילארד דולר לתשע שנים עם ESPN/ABC וטרנר, כך שניתן להבין את הכעס של רשתות הטלוויזיה, שמצפות לראות תמורה לכספם. עם כל הכבוד לשחקנים המשלימים, הרייטניג מגיע בזכות הלברונים והקרים והדוראנטים.
82 משחקים בחמישה וחצי חודשים לא משאירים הרבה מנוחה בלו"ז, אז הקבוצות מייצרות לעצמן את כיסי האוויר שיעזרו להן לשרוד – אם בעבר היו אלה הספרס בלבד שבחרו להשבית שחקנים בריאים ממשחקים במטרה לתת להם להטען פיזית ומנטלית לקראת מאבקי הפלייאוף, הרי שעכשיו הפרקטיקה הזו מקובלת אצל כל קבוצה שיש לה את הפריווילגיה לעשות זאת.
וזאת מבלי להזכיר את הקבוצות בצד השני של הטבלה, שמשביתות את כוכביהן כדי להפסיד כמה שיותר משחקים בדרך למיקום טוב יותר בדראפט.
במשחק הגורלי בין הספרס לווריורס ב-11 למרץ בסן-אנטוניו, שהיה בעל משמעות רבה במאבק על המאזן הטוב בליגה וביתיות לאורך הפלייאוף, לא שיחקו שבעת השחקנים הכי טובים בשתי הקבוצות, אם בשל פציעה ואם בשל מנוחה. המסקנה ברורה, מדובר בשתי תופעות לוואי של אותה בעיה.
במהלך המשחק, שבאופן צפוי לא התעלה לגבהים דרמטיים במיוחד, המצלמה הופנתה לקהל, וחשפה רגע שהיווה מיקרוקוסמוס למצב החדש והבעיה שהוא מציב. השידור התמקד בילד שלבש חולצה של סטפן קרי, בשניות שבהן אמו נאלצה לבשר לו שהאליל שלו נח היום, למרות שהוא כשיר לחלוטין.
מייקל ג'ורדן סיפר פעם שאחת מהדרכים שלו למצוא מוטיבציה במרתון האינסופי של העונה הרגילה, הייתה לחשוב על אותו אוהד בקהל שזו הפעם היחידה שבה הוא יזכה לראות אותו משחק. השיקול הזה ירד מהפרק, במקומו נכנסה צורת חשיבה מנוכרת וארוכת טווח יותר.
קרל מאלון, אולי איש הברזל המרשים בהיסטוריה של המשחק, כבר יצא כנגד תופעת המנוחה ומשנה הזהירות שקבוצות לוקחות. "אם אין לך ותק של 10 שנים לפחות – צא לשחק" אמר "הדוור", שלא הפסיד יותר משני משחקים ב-18 מתוך 19 העונות שלו בליגה, "זו אפילו לא עבודה. קוראים לזה 'לשחק'…" מאלון הרוויח את הזכות לכעוס, אבל זה מה ששחקני עבר עושים. זה מה שכולנו עושים. אנחנו מסתכלים על הדור הצעיר ומונים את החסרונות שלו בפירוט מירבי, בתקווה שזה יאיר את הדור שלנו באור חיובי.
אנחנו טועים. מאלון טועה. לברון ג'יימס, גדול שחקני העידן הנוכחי, ואיש ברזל מוכח בזכות עצמו, החליט לענות למבקרים: "אנחנו לא משחקים בשביל ניצחון אחד. אנחנו משחקים בשביל אליפות." קשה להתווכח עם שחקן שמכוון להגיע לגמר השביעי ברציפות שלו. אפילו ג'ורדן, שזכה לכינוי המחייב "אלוהים", לא יודע איך זה מרגיש.
ג'יימס נמצא במוקד של כל דבר שקורה בכדורסל, ויש לו קשר ישיר לתופעה, אפילו במשחקים שבהם הוא פעיל. חוויית הצפייה בקינג ג'יימס במהלך העונה הרגילה יכולה להיות מכעיסה ביותר – בהתנהלותו על המגרש הוא מזכיר אריה המתאושש מחץ הרדמה. אפילו בתוך ארגון הקאבס יש מי שיודה בכך. רק בפלייאוף, ואולי רק בגמר, כפי שהוכיחו שתי העונות הקודמות, הוד רוממותו מפסיק לשחק על טייס אוטומטי ומוכיח לכולנו מי השחקן הכי טוב על פני האדמה. אך ג'יימס הוא רק הדוגמה הברורה מכולם. הדיון מדגיש את הסתירות שבין המטרות של השחקנים, הקבוצות והליגה. ההתנגשות כמעט בלתי נמנעת בשלב הזה.
אמנם, ה-NBA לא לבד בבעיה הזו, והמצב לא גרוע כמו במקומות אחרים. בבייסבול המקצועני בארה"ב, ליגת ה-MLB, משחקים 162 משחקים בעונה הסדירה. הטניס העולמי שוחק את שחקניו 11 חודשים בשנה. אך חשוב לזכור שה-NBA מתקיים לצד טורנירים עולמיים ויבשתיים מטעם פיב"א והמפעל האולימפי. כרבע מהשחקנים בליגה נולדו מחוץ לארה"ב, ורובם המכריע שיחקו, משחקים או ישחקו בשביל הנבחרת הלאומית בפגרה שבחודשי הקיץ. כשמחברים הכל יחד מדובר בעומס בלתי אנושי, פיזית ומנטלית, והמנוחה חייבת להגיע מתישהו.
בכל שנה, בערך בתקופה הזו של השנה, לאחר שראינו מספיק מהעונה הרגילה ונמאס לנו, והפלייאוף כבר קרוב אבל לא מספיק, עולה ההצעה להפחית את כמות המשחקים. יש שמאמינים ש-74 משחקים יפתרו את הבעיה, יש מי שמוכן להסתפק ב-58. אך ההצעות האלה תמיד נתקעות בחומה המוצקה של המציאות – בעלי הקבוצות והשחקנים מוצאים את עצמם משני הצדדים של הרבה דיונים, אך במקרה הזה הם חולקים חזית משותפת – פחות משחקים שווה פחות כסף, לפחות בטווח הקצר. אין לאן ללכת מכאן. מי שממשיך בדיון מעבר לנקודה הזו נמצא בשטח היפותטי לחלוטין.
רשתות הטלוויזיה ימשיכו להוציא עשן מהאוזניים, ואולי הקומישנר אדם סילבר יכניס חוקים והגבלות שינסו למנוע מצבים מביכים כמו שזה קרה באמצע מרץ. עוד משחקי קדם-עונה יבוטלו כדי לרווח את הלו"ז בעוד כמה ימים. רמונה שלבורן מ-ESPN הייתה זו שדיווחה על המזכר הדחוף שהוציא סילבר לבעלי הקבוצות אחרי העלבון שספגו רשתות הטלוויזיה, ובו דרש מהם לקחת אחריות על מנוחת השחקנים מעתה ועד סוף העונה. פופוביץ' כבר יצא כנגד הפעולה החד-צדדית וכינה אותה "מדרון חלקלק." כך או כך, סילבר מנסה לשים פלסטר על רגל שבורה, והוא יודע זאת טוב יותר מכל אחד אחר.
קודמו של סילבר, דיוויד סטרן כבר קנס את הספרס ב-250 אלף דולר בעונת 2012/13, כששלחו את שלושת הכוכבים שלהם לנוח בבית ביום המשחק מול מיאמי היט, במה שהיה משחק מסוקר ביותר בין שתיים מהטוענות לכתר.
אך לא מדובר בפתרון לבעיה, כפי שיעידו המקרים המרובים שהגיעו לאחר מכן. מדובר בחוקים שלא ניתן לאכוף – שחקן פצוע לא ישחק ויהי מה, וההבדל בין שחקן פצוע לשחקן שנח על פי רוב הוא הבדל סמנטי בלבד.
כשמאמן הספרס גרג פופוביץ' בחר לא לשתף את טים דאנקן במשחק אחד בעונת 2011/12, הוא רשם את בשורה של סיבת ההיעדרות "זקן מדי." באותה מידה אפשר היה לכתוב "כאבי גב", "שפעת הנילוס" או כל דבר אחר.
הליגה נמצאת בצומת דרכים מהותי, ונושא המנוחה יעלה לראש סדר היום בפגישת הבעלים בתחילת החודש. פציעות הן חלק מהספורט, ממש כמו שמנוחה היא חלק ממאמץ. ליגת ה-NBA מתנהלת כעסק המגלגל מילארדים, אבל היא גם חבורה של גברים בבגדים קצרים שעושים כל מה שהם יכולים כדי לנצח במשחק – בטווח הארוך ובטווח הקצר. אי אפשר להטיל על המאמנים או השחקנים את האחריות לניהול העסקי, ממש כמו שזה רעיון גרוע להפקיד את החלטות הכדורסל בידי הבעלים. ואולי זה פשוט הרע במיעוטו, ותפקידנו כאוהדים יהיה ללמוד כיצד להתמודד עם הבעיות האלה בכל שנה, במקום לנסות לפתור אותן. כמו הפציעות עצמן.
MJ234523
2 אפר 2017 09:48:09סיקור מעולה.
תודה.
נ.ב. קל לשחקני העבר לדבר על כמות המשחקים שהם שחקו. מישהו צריך ללחוש להם באוזן שהקצב של היום משתווה ל182 משחקים אז!
נתי
2 אפר 2017 10:13:16במיוחד לגורדן שלקח עצירת התרעננות בת שנתיים..
חגי
2 אפר 2017 09:54:52חייב לרווח את הלוח. פשוט ככה. ולהוריד ל72 משחקים (3 מול קבוצה באותו קונפרנס ו2 מול קבוצה בקונפרנס הנגדי).
יותם
2 אפר 2017 09:56:08כל מילה בסלע!
הפלת האחריות על השחקנים והמאמנים מופרכת בעיניי.
MJ234523
2 אפר 2017 09:59:57אני לא יודע מה כל "הוגי הדעות" ו"אושיות הכדורסל" ביחד עם עמיתיהם "המלומדים והנאורים" = {כלומר – רודפי הצומי ע"י בידול מהאחר} – רוצים מלברון.
אני אומר בצורה שגם ממציאי רפי ההבנה אמורים להבין:
כל רגע שלברון על המגרש הוא סימפוניה של הופס הן בפן ההגנתי והן בפן ההתקפי.
במקום ללגלג על הפלופים אולי תהללו על הקונצרטים…
המשגיח
2 אפר 2017 10:00:34כתבה מעולה על נושא שבאמת קשה לי לגשת אליו.
מצד אחד ה-NBA היא מוצר שרשתות השידור וצופים משלמים עליו הרבה כסף.
מצד שני, השחקנים הם בני אדם, ועם כל הכבוד לעונה הרגילה וליגות הפנטזי שלנו, הרבה יותר חשוב שינוחו לקראת הפלייאוף.
מה שאני באמת לא מבין, הוא מתן המנוחה לכמה כוכבים ביחד.
מה הטעם בלהחזיק שניים-שלושה שחקנים מהטובים בעמדות שלהם, רק כדי לתת מנוחה לכולם ביחד?
יותם
2 אפר 2017 11:44:06זה דווקא הכי הגיוני – וויתרת על משחק אז עד הסוף..
ועל הפער שתיארת בין המוצר לשחקנים אמורה לגשר הנהלת הליגה. הבעיה שאצלם שיקולי הכסף לפעמים גוברים על הספורטיביות והבריאות, וגם הפתרונות המסתמנים נראים כתואמים העדפות אלו.
עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס
2 אפר 2017 13:21:16כך גם אני מבין – אתה מרוויח מנוחה לשלושה שחקנים ועדיין הפסדת רק משחק אחד.
רועי ויינברג
2 אפר 2017 10:00:49כתבה מעולה,תכתוב לנו עוד. אני חושב 'יש שיפור מבחינת העומס של הבק-טו-בקס משנה לשנה, אני מאמין שזה ישתפר יחד עם הקביעת משחקים שמשודרים מחוף לחוף לפני ששמים את כל השאר כדי שלא ישבו במשחקים האלה.
מתן גילור
2 אפר 2017 10:14:15מצוין.
עוד נקודה היא שקל יותר לשחק 82 סדירה ועוד 5 פלייאוף בעונה השמינית בליגה מאשר 75 סדירה ועוד 20 פלייאוף בעונה הארבע עשרה בליגה.
Berch
2 אפר 2017 10:24:13אנחנו אוהדים את כספי. אין לנו בעיות כאלה 🙂
מאמר מעולה שמציף בעיה גדולה.
על זה נאמר…. גם אתה צודק!
שאול
2 אפר 2017 15:58:08נפלא\. נושא חשוב ביותר. חזור אלינו עם עוד מאמרים
יניב
2 אפר 2017 10:30:22תודה על הפוסט. העניין כאן שהמאמנים לפחות קר ופופוביץ עושים את זה במכוון בשביל להעלות את המודעות לעניין.כמו שרון כתב למה חייבים לתת מנוחה לכולם ביחד? או למה חייבים לעשות את זה דווקא במשחק שמשודר בשידור ארצי?
התשובה לדעתי כי הם בכוונה רוצים להעלות את המודעות לבעיה ולעומס שיש על השחקנים.
כל הנושא הזה מאוד בעייתי כי לדעתי גם אם יורידו את המשחקים וגם אם ירווחו את התקופה(יורידו את הB2B) עדיין יהיו משחקים שייתנו לשחקנים הבכירים לנוח.מצד אחד אני באמת מבין את המאמנים והשחקנים שמה שחשוב זה להישאר בריאים ולתת את כל מה שיש בפליאוף,מצד שני יש את האוהד המתוסכל שבא לראות את הכוכבים ומתאכזב(ממה ששמתי לב הם תמיד דרך אגב עושים את זה במשחקי חוץ ולא בית).אני בשנת 96 שילמתי לא מעט כסף בכדי לראות את מייקל ג'ורדן ואם הוא לא היה משחק הייתי מתבאס ברמות קשות ביותר.
דקסטר
2 אפר 2017 10:59:47מכיוון שכולם צודקים כולם יצטרכו לוותר כדי למצוא את האיזון הנכון.
אפשר להגיע ל 76 משחקים.
זה ריווח מאוד הגיוני הרי בסך הכל אף שחקן לא יצטרך יותר מ 6 משחקים מנוחה לאורך העונה.
4 משחקים בדיוויזיה נגד כל קבוצה. 3 בקונפרנס ו 2 בקונפרנס הנגדי.
מנוחה מעבר תעלה לשחקן באופן יחסי לשכר. אין בעיה שתנוח- קח בחשבון שזה ינוכה לך מהשכר.
ומי שלא רוצה שזה ינוכה לו מהשכר אז שיעלה לשחק 5 דקות!
אבל אם הם יעלו לשחק 5 דק זה יפגע להם בסטטיסטיקה..
אז שיחליטו- מה יותר חשוב להם.
ואז יבינו שלכל דבר בחיים יש מחיר
ברור שאף שיטה לא מושלמת אבל ברור מה שקורה היום פוגע בכולם
Assaf
2 אפר 2017 15:41:10+1
יואב
2 אפר 2017 11:24:38מעולה!
גדי
2 אפר 2017 15:59:12נושא שאולי אין לו פתרון. הכסף תמיד מנצח
עומר מזיג
2 אפר 2017 11:34:37אחלה כתבה. DNP-OLD זה אחד הרגעים האהובים עליי בתולדות הליגה.
עוד סיבה שמהססים לשנות – תאימות לאחור. אם יעברו לפחות משחקים בעונה, אף אחד לא ישבור לעולם את שיא הנקודות של קארים לדוגמא. כמו שזאק לואו אמר השבוע, אלה לא שיאים שסופר מעניינים את האמריקאים ולכן זה יותר קל מנניח לקצר את המשחק ל44 דקות, אבל זה עדיין מכשול.
וברוכים הבאים!
גיא הרשע
2 אפר 2017 11:37:50פוסט מצוין!
ואני לא יכול להסכים יותר עם השורה התחתונה –
הרגולציה (והביקורת אודות) של נושא המנוחות היזומות מונחת לפתחם של בעלי הקבוצות.
לא השחקנים, לא המאמנים, ולא ה-GMים, נושאים באחריות לקבוע נהלים.
הם צריכים לתפקד במסגרת הכללים והחוקים הקיימים.
עידו גילרי
2 אפר 2017 11:40:41אותי מעניין מה השתנה? האם באמת שחקנים נפצעים יותר? או שפשוט קבוצות מרשות לעצמם לתת לשחקנים המובילים לנוח יותר ומשתמשות בזה כתירוץ.
האם ייתכן שפעם שחקנים פעם היו מקבלים מנוחה פה ושם ופשוט לא דיברו על זה?
בתכלס מה שדוראנט אמר די נכון. יש מספר מצומצם של שחקנים שממש אכפת לנו שמקבלים מנוחה ועל זה הצעקה. אף אחד לא יתלונן עם יושיבו את ליבינגסטון קורבר או פאטי מילס לנוח.
ולדי קוגן
2 אפר 2017 11:57:07פוסט מצוין. אני חושב שחייבים לצמצם ל-76 משחקים וככה כל הדיון על מנוחות יתבטל כי לא יהיה בהם צורך, וגם אפשר יהיה להפסיק עם 4 משחקים בחמישה ימים.
Tahel (Le) Baron
2 אפר 2017 12:59:37מסכים עם כל מילה, טור מצויין.
שאלה שעלתה לי, על איזו עבירה דוד סטרן בעצם קנס את הספרס? הרי כמו שנאמר, למה פופ פשוט לא כתב שכולם חולים?
אפלטון
2 אפר 2017 13:51:31הקנס היה על אי דיווח בזמן לליגה. האוהדים שקנו את הכרטיסים והשדרים ידעו רק בחימום ש'משחק העונה' הפך להיות פארסה. אז זה עוד היה שוק. היום זה יום שלישי.
דיווח מזוייף על 3 שחקנים פצועים למשחק בודד? זה להוסיף חטא על פשע.
Mbk
2 אפר 2017 13:07:47עיקר הפציעות נופל על הסטארים הגדולים מסיבה פשוטה
זה לא רק 82 משחקי עונה רגילה לזה צריך להוסיף 15-20 ואף 25 משחקי פלייאוף
בנוסף המגה סטארים עוברים קיץ אולמיפי / אליפות עולם
מהסגל של 2012 לאולימפיאדת לונדון + העונה המקוצרת ( 66 משחקים ב 4 חודשים ) נפצעו באופן רציני רוב שחקני הסגל להוציא הארדן ( היה שחקן ספסל בזמנו ,איגי ולברון תופעת הטבע )
האם מנוחה או אי הופעה למשחק עונה רגילה ישנו משהו ? אני בספק גדול
כשקובי קרע את האכילס הוא שיחק 45 דקות ב 6 המשחקים שקדמו לפציעה , במשחק מול ההוקס הוא מעד כשעמד על הקו
זה היה סימן אדום שהוא פשוט לא עומד בעומס
פופביץ מאמן שיטתי שמקפיד שלא לשחוק את הרוסטר שלו רוב המאמנים לוקים בחסר בכל מה שנוגע לניהול מנוחה נכון של השחקנים שלהם
במקום לתת משחק מנוחה , תוריד לו ממוצע הדקות ב 3 לאורך כל העונה
עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס
2 אפר 2017 13:26:09זהו טור מאוד אהוב על נושא מאוד כאוב.
אהבתי את התיאור של לברון משחק כאילו הוא אריה שמתאודד מזריקת הרדמה 🙂
לא יורידו את המשחקים בעונה כי זה שווה המון כסף. ניתן לבטל את משחקי קדם העונה המיותרים כי כל תחילת העונה היא סוג של קדם עונה. שמאמנים יגבשו את התרגילים וההיררכיה ב-20 המשחקים הראשונים. בעונה כזאת ארוכה אף אחד לא זוכר מה קרה בתחילתה.
הליגה צריכה לפקח את המנוחות היזומות – שכל פעם ששחקן לא מתלבש זה יהיה עם אישור של רופא הליגה. עצם האיום ששחקן צריך לעבור את המבחן של הליגה ימעיט את החיסורים.
וזה יוביל באופן אוטומטי להקטנת הדקות של הכוכבים, גם כן משהו רצוי בהחלט.
Ish
2 אפר 2017 15:56:53זה חסר משמעות. לכל הקבוצות יש רופאים שימלאו איזה טופס שלא צריך בשביל להשיג לשחקן את המנוחה המיוחלת.
עגל
2 אפר 2017 22:06:08דיברתי על רופא של הליגה, לא של הקבוצה. ההוראה שלו היא "לתת לשחק אלא אם ישנה סכנה אמיתית"
Ish
3 אפר 2017 17:57:05כן החמצתי את המילה ליגה(שעות שינה מ***********ת)
אבל מאז חשבתי שמה יעצור שחקנים מלעלות למגרש לימש שניות "להפצע"(כמו במשחק ההוא של הווריירס לפני איזה חמש שנים) ואז לא לשחק את המשחק.
אפלטון
2 אפר 2017 13:48:06תודה אורן, תמיד כיף לקרוא אותך.
אין ספק שזה הנושא הכי חם של העונה. יש לי המון מה להגיד בנושא אז זה הולך להיות ארוך, מתנצל מראש.
נתחיל מהסוף: ברור שהפתרון הוא הורדה של משחקים וצמצום למינימום את משחקי הבק טו בק. אני חושב שבסוף גם הבעלים שחושבים על השורה התחתונה יבינו את זה. הדרך הכי טובה לזרז את זה היא מחאת אוהדים שלא יקנו כרטיסים למשחקי בק טו בק. אבל בכל מקרה יש דרכים למזעור נזקים כלכליים. עם הכנסת הפרסום על החולצות והגדלת הרווחים משידורי טלוויזיה והליג פאס, יחד עם ההבנה שנגרם כאן נזק תדמיתי, בעלי הקבוצות יוכלו להרשות לעצמם להוריד 6-8 משחקים. לא תהיה פגיעה כלכלית משמעותית בהורדה כזו מצומצמת ויחד עם הארכת הליגה בשבוע שבועיים זה מבטל כמעט לחלוטין את משחקי הבק טו בק.
פיתרון זמני עד שזה יקרה כמו שהציע פופ הוא מעין 'חוק לא כתוב'. המאמנים יבינו את גודל האחריות עכשיו שכולם עושים את זה. שהמנוחה תתבצע במשחקי הבית שם יש עוד הזדמנויות האוהדים לראות זאת. שהיא תתבצע במשחקים שלא משודרים ברמה הארצית כדי להשקיט את מקבלי ההחלטות. זוהי ההליכה בין הטיפות שכנראה תגיע אחרי העונה.
לגבי הטיעונים בעד המנוחה:
אני מבין את המאמנים. זה לא אמור להיות באחריותם לדאוג לתדמית הליגה, אלא לניצחון הקבוצה שלהם. לגרום לבעלים להתערב ישירות בהחלטות מקצועיות זה פתח לצרות כמו שפופוביץ' אומר.
גם הכוכבים צודקים. מדובר כאן על מספר מצומצם של שחקנים שרשתות הטלוויזיה והאוהדים יפגעו אם לא ישחקו. אז לעשות חוק בשביל 10-15 שחקנים? בטח שמרבית השחקנים האלו גם משחקים עונות ארוכות יותר בריצות פלייאוף עמוקות ומשחקים בקיץ עם הנבחרות. אם פופוביץ' טוען שמנוחה גם תאריך להם את הקריירה וגם תעזור להם בריצת המרתון אל האליפות, הוא בטוח יודע מה הוא מדבר. 20 שנה של הצלחות וקבלות. פופ הוא הגורו והג'דיי מאסטר של כל הטריקים האפשריים לעזור לקבוצה לנצח. מהתנקשות מכוונת בשחקנים, דרך התעללות מנטלית בשופטים, האק א, מזגנים, נחשים והטרנד האחרון, מנוחה רבתי לכל הכוכבים במשחק מרכזי והפיכתו לאי רלוונטי. הניצחון מעל הכל.
לגבי הטענות נגד:
בארה'ב, בניגוד למחוזותינו, הספורט הוא בידור שאנחנו משלמים ממיטב כספנו כדי לראות, לא מלחמה על חורבן הבית. הליגה עצמה הפכה את הספורט לממוקד כוכבים. גם מבחינה מקצועית ההשפעה של שחקן בודד על קבוצה בכדורסל היא מהגדולות מבין ענפי הספורט הקבוצתי. האוהד הממוצע שמגיע למגרש או פותח את הטלוויזיה במשחק המרכזי לא מושקע בקבוצה ברמה רגשית כמו אוהד הכדורגל הממוצע. הוא בא לראות את לברון ג'יימס משחק, לא את קליבלנד קבלירס. הוא מגיע לראות את ווסטברוק נותן הצגה, את הארדן עושה קסמים, את סטפן קארי והניצוץ האלוהי. העבודה של השחקנים היא להיות גלדיאטורים. לבוא לכל קרב במטרה לנצח. לתת לנו את הסיפוק שבלראות את הכוכבים הגדולים ביותר משחקים אחד נגד השני ולא לראות אותם יושבים כי צריך 'לחשוב על התמונה הגדולה'. כשאני משלם 600$ כאוהד בהזדמנות חד פעמית לראות שתי קבוצות אני מצפה לקבל את מקסימום חווית הצפייה.
בפרסומות למשחקים האם אנחנו רואים את לוגו הקבוצות? לא. אנחנו רואים את הכוכבים אומרים לנו לבוא לראות אותם. חוזי הנעליים בשווי מאות מיליונים למותג שהוא השחקן, לא הקבוצה. לשחקן יש מחוייבות לאוהדים לא פחות ממה שיש לו מחוייבות לקבוצה. מערכת היחסים כאן היא דו ואף תלת- כיוונית. מרבית האוהדים יתמכו בשחקן האהוב עליהם, לא משנה באיזו קבוצה הוא משחק. ככל שהקבוצה תצליח כך החשיפה שלו תגדל, בסיס האוהדים שלו יגדל, חשבון הבנק שלו יגדל והמחוייבות שלו להופיע ולתת את ההופעה הכי טובה בכל משחק בשביל האוהדים תגדל. השחקן לא משחק ומופיע רק בשביל הקבוצה. הוא משחק בשביל אותו ילד באינדיאנה שקנה את הנעליים שלו ונסע 3 שעות, סחב את ההורים שלו שהשקיעו מאות דולרים כדי שיראה את השחקן האהוב עליו. על זה הליגה מבוססת מאז ימי ג'ורדן. זו הסיבה שהליגה הפכה לכל כך מצליחה. וזו הסיבה שמנהלי הליגה כל כך חוששים מלראות את התופעה הזו מתפשטת.
עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס
2 אפר 2017 15:32:40הכל נכון.
אבל – אם יקטינו את כמות המשחקים לעונה, בהתחלה תהיה רווחה כללית וכולם יהיו מרוצים.
אחרי כמה שנים הקאםקייקס יאמרו ש-72 משחקים זה מרצון נוראי ועונה ארוכה מדי ושוב הכוכבים ילחצו לנוח. הליגה מפחדת שלא יהיה לזה סוף.
סומסום 9-73
2 אפר 2017 15:09:08מצוין.
האקלים הזה ממש מוביל באין ברירה לשימוש מסיבי בתרופות, או בשם השני שלהם, "סמים". ולא רק של הכוכבים הגדולים. דווקא אצל השחקנים הזוטרים יותר.
כשכל כך הרבה מיליונים על הכף, וההבדל הוא בין חוזה משוגע ובוננזה לך ולנכדים שלך – לבין להיזרק מהליגה, שימוש בחומרים שונים הוא נו-בריינר. איך אפשר להגיד לא?
אף אחד לא ייפול מהכיסא אם יום אחד תיפתח התיבה, וכל מיני אייקונים שאנחנו אוהבים, יצטיירו בתור רמאים ונוכלים.
(* חוץ מקווין דוראנט. הוא מקסימום מזריק ריבת תות).
מנחם לס
2 אפר 2017 16:07:11מאמר מצויין על נושא שכולם מדברים עליו.
אני, אישית, חושב שמה שפוגע בשחקנים הם לא המשחקים עצמם בהם שחקן לא נע – פיזית – יותר מ-15 דקות נטו. קל ריפקין שיחק משהו כמו 2,600 משחקים מרצופים ב-16 שנה, ובספרו הוא כתב שהבעייה היא פחות 'הפיזיקליטי' של המשחק, ויותר הטיסות, שינה במיטות זרות, ולוח הזמים.
בכדורסל זה לא כל כל מספר המשחקים כמו המשחקים הרצופים והטיסות. לדעתי ניתן לפתור את הבעייה בחלקה ע"י הוספת חודש ימים לעונה. אבל אז ניכנסים לבייסבול ולפוטבול וישנן בעיות אחרות.
הויכוח "נגד העייפות" היא העובדה שבפלייאוף, השחקנים הבריאים מגיעים לשיאם הפיזי, ולשיא היכולת שלהם, וככל שהמשחקים מגיעים לסוף, הם נראים יותר רעננים וטריים.
בעייה שלא תיפתר
הממזר של סטוקטון
2 אפר 2017 16:09:43אני חי כבר מעל 20 שנה בק2בק ללא הפסקה !
אמיר
2 אפר 2017 16:21:03אני לא מבין את הבעיה:
המטרה היא מנוחה והמטרה היא רייטינג.
אפשר לקבוע כלל שמשחקים שמשודרים ארצית וכד' אין מנוחה.
וגם צריך להודיע מראש מי מתכוון לנוח.
Zivke
2 אפר 2017 16:23:44מישהו יכול בבקשה להסביר לי איך צמצום מ-82 משחקים ישנה משהו?
הרי המנוחות האלה באות משינוי תפישה, לא משינוי בעומס (שתמיד היה, ואפילו יותר). אם זה בסדר לנוח כדי להגיע לפלייאוף טרי, אז זה יקרה גם אם יהיו 30 משחקים בעונה וקבוצה תבטיח את מקומה בפלייאוף…
אפלטון
2 אפר 2017 16:33:24התירוץ שפופ משתמש בו הוא 'מדע' לא טקטיקה.
הטענה היא שבק טו בק נמצא כגורם ישיר לפציעות (למרות שזה היה מחקר אחד מפוקפק ועם תוצאה די מטולת בספק).
בסופו של דבר זה באמת בלי סוף ויכול מאוד שזו פשוט תופעה שיתרגלו אליה. כמו שזה היה כל כך שוק בהתחלה והיום זה כבר גישה מקובלת על הרבה קבוצות בליגה, יכול להיות שגם האוהדים וגם רשתות הטלוויזיה יתרגלו ויסתגלו.
עידן עופר
2 אפר 2017 16:50:19מאמר מעולה, תודה. מעניין יהיה לראות מה סילבר, שעד כה נחשב לקומישינר מוערך וטוב, יעשה. הקבוצות קצת רוצות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הן רוצות שהשחקנים יקבלו מנוחה נוספת אבל שיקבלו גם כסף, לא פשוט.
איש הערפל
2 אפר 2017 19:18:06פעם היתה תחושה שארהב זה מקום חדשני שמשנה את העולם, הקיבעון על העונה הרגילה הכה המיותרת וחסרת ענין שקיימת אך ורק בגלל תאגידים תאבי בצע הוא מבחינתי סימן מיקרו למה שקורה כאן במקרו כבר לא מעט שנים. הלוואי והיו עושים את השינוי הבא:
מבטלים קונפרנסים לחלוטין כדי שתופעת לברון ״אני מטייל לגמר כל שנה״ לא תחזור, ורק 16 הראשונות בכל הליגה עןלות לפלייאוף.
הליגה הרגילה היא *רק* משחק אחד או שניים בין כל קבוצה עם יותר מנוחה בין משחקים ומיתוג של יום מסוים.
שינוי שיטת הדראט עם פלייאוף תחתון ופיצוי של הקבוצות שלא זוכות בדראפט במקום גבוה (ולא עלו לפלייאוף) עם גמישות בטריידים ותקרת שכר בעונה שאחרי.
תחשבו איזו מלחמת עולם תהיה בעונה הרגילה כמו בפוטבול, פשוט בזיון מה שיהיה בשנים האחרונות בעונה הרגילה ובפלייאוף המזרח.
חמי
3 אפר 2017 17:40:06אתם יודעים איך אמריקאים וסטטיסטיקה, 82 משזחקים היו וצריכים להיות כדי שיוכלו לעשות השוואות. הפתרון פשוט, שיאריכו את העונה בשבועיים ונגמר העניין. יש להם מספיק חופש למליינים האלה.
12345
6 אפר 2017 00:21:50אין לנו האוהדים וגם לא לרשתות הטלוויזיה זכות להתלונן בכלל.
כל שחקן ושחקן בליגה הוא עילוי פיזי בפני עצמו. אנחנו קוראים לשחקנים שנחים "עצלנים" כאילו יש לנו מושג עם מה הם מתמודדים. לשחק 82 משחקים בעונה כולל פלייאוף זה עומס שאף אחד מאיתנו לא קרוב אפילו להיות מסוגל להבין, כל מי שהיה שחקן פעיל (אפילו בנוער) אי פעם יודע שהשחקנים בליגה הם לא פחות ממכונות. ועדיין, גם מכונות צריכות לנוח מדי פעם בשביל לא להתקלקל. השחקנים עושים מאמץ אדיר ערב אחרי ערב והם עושים את זה, בסופו של דבר, בשביל שאנחנו נפתח את הטלוויזיה ונהנה מהם, אחרת הם היו טסים לשחק בסין בשביל פי 4 כסף. אבל בשבילנו, שום דבר אף פעם לא מספיק. הפכנו להיות נרקומנים של ספורט ואנחנו אף פעם לא מסתפקים, תמיד רוצים עוד ועוד ועוד. הגיע הזמן להפנים שגם ספורטאים ברמה כזו גבוהה זקוקים למנוחה בשביל להמשיך לתפקד ברמה הכי גבוהה