שמונה משחקים יש לנו הלילה בארגון הכדורסל הלאומי האמריקאי. נתחיל בשעה אחת כשהבולס יעשו מה שאמריקאים רבים רוצים לעשות ויגיעו לקנדה, הפיסטונס יהדקו ככל הנראה את אחיזתם במקום ה-8 כשיתארחו אצל הקבוצה החלשה ביותר שיש לניו יורק להציע וההיט והסאנס יפגשו למשחק עם הרבה אש בתוכו. אחרי כן השקנאים ינסו לא להיטרף על ידי הדובים, סגנית האלופה (כמעט כתבתי "האלופה" – טעות פרוידיאנית משהו) תשחק מול דאלאס כשהטקסנית השנייה, שמולה הלוחמים נלחמים על המקום הראשון, תתארח אצל מיניסוטה עם הישראלי. לבסוף הבלייזרס יוכלו לעלות למקום ה-8 אם ינצחו את המזרחית במקום ה-7 – מילווקי – ונקנח בדרבי לוס אנג'לסי.

 1:00 טורונטו ראפטורס (29-41) – שיקגו בולס (37-33)

כפי שאפשר לראות בקלות במאזן של טורונטו, עוד כתריסר משחקים – מי יותר מי פחות – נשארו לעונה, והראפטורס ממוקמים במקום ה-4 בלבד. אמנם בבטחה ואף אם איזשהו סיכוי לעלות למקום ה-3, אך אין ספק שביחס להשקעתם בעונה הזו והשאיפות של המועדון שהגיע לגמר המזרח בשנה שעברה, אפשר ואף רצוי להרגיש מאוכזבים.

למען ההשוואה, באותו השלב בעונה שעברה, הראפטורס ישבו על 22-48 מכובד בהרבה, ואף סיימו את שארית העונה ההיא שנותרה להם במומנטום די חיובי.

את זה, הם יכולים לעשות גם בעונה הזו. האם זה יתן להם משהו? יכול להיות – וושינגטון מובילה עליהם במשחק אחד בלבד, וההבדל בין מקום שלישי לרביעי הוא כנראה ההבדל בין סדרה מול האלופה לבין סדרה מול בוסטון – אך חשוב מכך הוא המומנטום, שכידוע לנו – הוא גורם מרכזי בסיכוייה של קבוצה להתקדם.

דבר מעניין שניתן להגיד על טורונטו הוא שהמשחקים שלה מפסיקים להיות צמודים – 5 המשחקים האחרונים שלה נגמרו ב-13 הפרש לפחות לאחד הצדדים, ומאז האול-סטאר רק משחק אחד נגמר בפער של פחות מ-5 נק'. מעניין ביותר.

אם המשחק יהיה חד צדדי, אני מאמין שזה יהיה ניצחון קנדי. למה? כי איבדתי תקווה.

כל החששות מתחילת העונה התגלו כמדוייקים בהקשר של קבוצתי האהובה – שיקגו. הבה נפרוט אותם:

1. קליעה מבחוץ: 30, 29, 29. זה הדירוג של שיקגו בקליעות מחוץ לקשת, זריקות מהדאון טאון ואחוזים מהשלוש.
2. מאבקי אגו: רונדו כבר על הספסל (טוב, זה קשור גם ליכולת), התקשורת כבר שימשה לא פעם להעברת מסרים – בקיצור – לא משהו.
3. פציעות: וויד סיים את העונה, היחיד שהשלים את 70 המשחקים הוא רובין לופז, כשהשני אחריו הוא באטלר עם 64 – כל השאר מאחורה.
4. פרד הויברג: האם המאמן הצליח ליצור שיטה התקפית שעובדת באופן קונסיסטנטי? האם הוא חשב על רעיונות שיוציאו את הקבוצה מהמקום שהיא נמצאת בו?

בקיצור, כמו בכל שנה בשנים האחרונות: דיבורים כמו חול…

1:30 ברוקלין נטס (56-13) – דטרויט פיסטונס (36-34)

רק נגיד שהנטס נראים מעט יותר טוב, כשלאחרונה הם השיגו ניצחון כפול על היריבה העירונית, בנוסף לניצחונות על סקרמנטו וממפיס. עדיין, המקום האחרון לא בסכנה.

במקרה של דטרויט אי אפשר להגיד שהמקום שלהם לא בסכנה: למיאמי התשיעית יש בדיוק את אותו המאזן של הפיסטונס, כך שהם לא יכולים לנוח על זרי הדפנה אף לא לשנייה.

לוח השנה של הפיסטונס – שבדיוק קטעו רצף של שלושה הפסדים רצופים עם ניצחון על הסאנס בליל שלשום – הוא מעט מבלבל. מצד אחד, אולי חוץ מיוסטון וטורונטו, הקבוצה של סטאן ואן גנדי יכולה בהחלט לנצח כל יריבה שנשארה לה עד לפלייאוף. אך מהצד השני, החלק הארי של המשחקים הוא בחוץ, כשבנוסף יש לקבוצה ממישיגן עוד 4 באק-טו באק כולל 4 משחקים ב-5 ימים.

הלילה חובה כמובן.

1:30 מיאמי היט (36-34) – פיניקס סאנס (48-22)

החום פוגש את השמשות לקרב שבמציאות כנראה לא היה מתקיים (שמש וחום הולך ביחד עד כמה שאני יודע)

על הסיפור המדהים של מיאמי כבר קשה להוסיף עוד פרטים. הרנסנס שקרה בקבוצה הזאת בנקודת זמן שרירותית היא פשוט מדהימה. כל כך מדהימה עד שהיא גרמה לגיא להמר עליהם כקבוצה שיכולה להגיע לגמר המזרח (תקן אותי אם…)

בשביל לעשות זאת, הם יצטרכו, נראה לי לפחות, לעלות לפלייאוף. כמעט לא פחות חשוב מכך, המקום ה-8 הוא אסור בתכלית האיסור. האם ההיט תוכל להגיע אפילו למקום ה-5? לדאבונה, היא לא תלויה לחלוטין בעצמה. אני בכל זאת מאמין שהם יוכלו להגיע לפחות למקום ה-7, כשגם המקום ה-6 לא נראה באופק הרחוק, אלא קרוב יותר.

ההיט מגיעים אחרי הפסד ללילארד ופורטלנד בלילה שמחבר בין יום ראשון ליום שני.

אחרי ההתעוררות של הסאנס, הם טיפה נרגעו, אך עדיין אין ספק שהקבוצה נראית טוב יותר משלבים אחרים של השנה. עם זאת, הם מחזיקים ברצף של 4 הפסדים רצופים.

יודעים מה הכי מטופש?

כל מה שההתעוררות הזמנית הזאת נתנה לפיניקס הוא שהלייקרס יעקפו אותם בדרך ללוטרי. כאן נכנסת שאלת המוסר ארוכת השנים אם עדיף לעשות טאנקינג או לא. אשאיר לכם את החושבים.

אני חושב שהלילה השאלה הזו תהיה פחות רלוונטית. כי ההיט לא עוצרים באדום ובטח שלא בצהוב/כתום.

2:00 ניו אורלינס פליקאנס (41-29) – ממפיס גריזליס (30-40)

האם הפליקאנס ויתרו סופית על הפלייאוף לשנה זו?

אני מאמין שכן. למרות כמה משחקים מרשימים ו-4 ניצחונות ב-5 משחקים, המומנטום של פורטלנד וההפרש שדנבר צברה נמצא בעוכריהם של הקבוצה מעיר הג'אז.

האם דיוויס כבר למד לשחק עם בן הדוד? זה תהליך שייקח זמן לדעת אותו בוודאות, אך כרגע נראה שההגעה של הסנטר המאסיבי עושה טוב לדיוויס, אם כי קצת פחות לקאזינס עצמו, לפחות מבחינה מספרית (מודה שראיתי רק חלק ממשחק אחד שלהם – יא', מתכונות, בגרויות וכהנה וכהנה תירוצים.)

בנוסף, הצמד נראה מאוד טוב בצד האפור של המגרש, סימן חיובי.

מהצד השני, בממפיס ראו שאוקלהומה מתחילה לנצח ואף עוברת אותם בטבלה ועצרו את רצף ההפסדים שהם היו בו.

רק בכדי לסבר את האוזן, ממפיס החזיקה במאזן של 5 הפסדים רצופים, כולל מול קבוצות כמו דאלאס וברוקלין (!). עכשיו הדובים מרגישים חזקים יותר עם ארבעת הניצחונות, וניצחון הערב יעלה אותם, לפחות זמנית, למקום ה-6 במערב.

כידוע לכם, ההבדל בין המקום ה-6 למקום ה-7 במערב, הוא מעט כמו ההבדל בין המקום ה-7 ל-8 בקונפרנס השני: לפגוש אחת מאריות הליגה, או לפגוש קבוצה טובה מאוד/מצויינת. זה הבדל עצום.

אנקדוטה מעניינת: ארבעת הניצחונות של ממפיס הגיעו בדיוק ברגע שבו צ'אנדלר פארסונס הפסיק לשחק. רק אומר.

2:30 דאלאס מאבריקס (39-30) – גולדן סטייט ווריורס (14-56)

דאלאס היא עוד קבוצה שנראה שסיכוייה לפלייאוף קטנים מאוד עד קלושים. אמנם המאבריקס הראו שיפור משמעותי אחרי האולסטאר, וגם הם נמצאים במומנטום די חיובי, אך בחלק הזה של טקסס יש אי של אי יציבות.

קבוצה השואפת ברצינות לפלייאוף לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד ב-42 נק' לפילדלפיה, ב-22 לטורונטו, ובטווח לנצח את וושינגטון. צריך יציבות ולהגיע ערב ערב עם היכולת בכדי לתפוס כרטיס בודד שיש לפלייאוף המערבי.

עדיין, אין ספק שזו לא אותה קבוצה עלובה של תחילת השנה וטוב שכך.

עכשיו בואו נדבר על גולדן סטייט.

לא פעם כבר הזכרתי את הזיכרון הקצר שלנו, אוהדי הספורט. אז גולדן סטייט מזכירה לנו שהיא הייתה קבוצה נפלאה גם ללא קווין דוראנט, עם ניצחונות מרשימים יותר ופחות, אך ניצחונות שהביאו לה פער של 2.5 משחקים מסאן אנטוניו. אם היכולת ובעיקר התוצאות ימשיכו, נראה שפעם נוספת הלוחמים יסיימו כאלופי העונה הרגילה.

דוגמא טובה למשחק שבו גולדן סטייט הייתה דומיננטית הוא זה שהתרחש הלילה, כשבמחצית המשחק כבר היה גארבג' טיים מול אוקלהומה סיטי, כשהם מגבילים את ווסטברוק ל-15 נק' ב-25% מהשדה בלבד, אחד המשחקים הפחות טובים של הגארד האקספלוסיבי העונה.

בקיצור ולעניין, אין למה להסיק מסקנות מהמשחקים הללו, וזה גם כנראה לא משנה כי זו קבוצה אחרת עם דוראנט – כמעט תמיד לטובה – והוא צפוי לחזור לפלייאוף.

3:30 מיניסוטה טימברוולבס (41-28) – סאן אנטוניו ספרס (16-53) – ספורט 5

איני יודע האם עומרי כספי יערוך הערב את הבכורה שלו במדים הכחולים של הוולבס, אך אם כן, אין ספק שזו אחת מהמסוכות הקשות ביותר שהוא יכול היה לקבל.

מיניסוטה גם היא חלק מהמועדון (המאוד מלא) של קבוצות שבשלב מסוים בעונה פלרטטו עם הפלייאוף ויצאו בידיים ריקות.

האם הגיע הזמן שאנו נציב למיניסוטה את הפלייאוף כמטרה ריאלית? אני מאמין שבשנה הבאה, בהחלט, כשהשנה הם עדיין נהנים מימי חסד. אך שנה הבאה, עם קיץ ארוך של עבודה של ת'יבס עם וויגינס&טאונס, נראה שלא תהיה סלחנות לאי העפלה, או לפחות להגיע למשחקים האחרונים של העונה עם סיכוי ממשי.

ובמעבר חד. לעניות דעתי, גרג פופוביץ' כבר ויתר על המקום הראשון. גם אם הוא לא יעלה שמות שאנו לא מכירים לפני הפלייאוף, מנטלית, הוא ושחקניו כבר מסתכלים עמוק אל הפוסט-סיזן.

האם זה אומר שהם לא ינצחו הלילה? את זה לא אני אמרתי. הספרס קבוצה כה איכותית ומאוזנת, שפרט למשחקים מול גולדן סטייט וקליבלנד (שם הם יצטרכו להתאמץ), גם ללא מאמץ הספרס כנראה ינצחו את כל המשחקים שנשארו להם, או כמעט את כולם.

הדבר שהכי מעניין בספרס כרגע, אם אתם שואלים אותי, זה קוואי לאונרד. או יותר נכון, הפרסים שקוואי לאונרד יקבל או לא יקבל בסוף העונה.

4:00 פורטלנד טרייל בלייזרס (37-32) – מילווקי באקס (35-34) – ספורט 5

הבלייזרס לוהטים. פחות מזה שהם לוהטים, הם רוצים. עם שני הפסדים ב-10 המשחקים האחרונים, הצגות של לילארד, התקפה קטלנית, אין ספק שהבלייזרס רוצים. גם על ההפסדים שווה מאוד להסתכל בהקשר הזה: ההפסד לוויזארדס היה קורע לבבות, עם קאמבק מטורף בסופו. ההפסד לניו אורלינס היה ירידת מתח דרמטית וקיצונית שנמשכה למשחק אחד בדיוק.

מעניין מאוד.

הבלייזרס הם כמו ילד שלא הכין שיעורים ונזכר בכך בלילה. הוא מנסה להספיק, מידי פעם מחפף, אך האם בסופו של דבר הוא יספיק או לא? זו השאלה המרכזית. ושלא תחשבו, פורטלנד היא ילד מפוזר – זו לא הפעם הראשונה שבה הוא לא מכין שיעורים בזמן – רק שהפעם הוא נזכר ממש מאוחר.

גם מילווקי סובלים מסינדרום דומה. הם הביאו ניצחונות רבים לאחרונה, פרט לשתי תבוסות מקובלות לחלוטין לגולדן סטייט ולממפיס שהמקרה שם הוא בכלל אחר.

השאלה המרכזית היא האם יאניס ישחק. אך גם בלעדיו, אני חושש שהמורה של פורטלנד הרבה יותר כועסת מזו של מילווקי. לכן, הרבה יותר דחוף ללילארד לקבל ציון טוב ולעשות את שיעורי הבית שלו לפני שהזמן תם.

4:30 לוס אנג'לס לייקרס (50-20) – לוס אנג'לס קליפרס (29-42)

אין מה להגיד על הלייקרס, באמת. אין סיבה שאפלה אותם, כי ללא השם סביר להניח שהם היו שם עם ברוקלין מבחינת כמות השורות שאני מקדיש להם.

אז בואו נדבר על הקליפרס. ועל כך שזה דרבי.

הקליפרס מודל 2017 היא אחת הקבוצות הפחות יציבות שהיו לעיר ל.א בשנים האחרונות (הלייקרס הסריחו באופן יציב). הדבר החשוב מבחינתם הוא שכריס פול ובלייק גריפין יתייצבו:

הוא נראה לא רע במשחקים האחרונים – לא הכוכב שהוא אמור להיות והיה לפני שנתיים – אך הוא נראה לא רע, כמעט לא דופק נפקדות מוחלטת ומביא את הדברים שהוא בד"כ מביא ובעיקר – לא מכריח את המשחק על עצמו, שזה דבר חשוב מאוד שיש רכז כמו כריס פול.

כריס פול לעומת זאת, זו סיטואציה שונה. לצד המשחק 0 מ-8 יש משחקים של 30 נק' ושל 18 ו-14 אס'. לצד משחקים של 0 איבודים יש כאלו של 6 (לפול זה המון), כנל עם אסיסטים, פלוס מינוס וכו'. או בקיצור – יש משחקים שהוא טוב, ויש משחקים שלא מספיק. בפלייאוף הוא יצטרך להביא את משחק ה-A שלו כל משחק ומשחק, כי אם לא, נראה שאפשר יהיה להיפרד מהקליפרס בסיבוב הראשון.

דרבי. מהו דרבי? האם זה דרבי.

דרבי אמור להיות מפגש מלא ברגש, מלא באגרסיביות, קצת מכות, קונפטי מהקהל, זריקת ירקות בצבעים והלאה. דרבי זה משחק טעון.

זה לא דרבי. לא באמת. זו הדעה שלי, אתם יכולים לטעון כנגדה.