כחלק מסדרת הכתבות של צוות הופס על ה-MVP, אני רוצה להציג לכם את הבחירה שאני אצביע לה בסקר סוף השנה המסורתי שלנו (המשגיח?) וכמו כן, הבחירה שהייתי מצביע לה גם אם הייתי עיתונאי בעל השפעה על התוצאה: איזייה תומאס.
לא אנסה להיות פרובוקטיבי ולגרום לכם להאמין ולהצביע לבחירה הבלתי-קונסרבטיבית-בעליל הזו. איני חושב שאיזייה הוא השחקן בעל הערך הגבוה ביותר לקבוצתו (ראשי התיבות של ה-MVPׂ) או השחקן הכי טוב בליגה, למרות שבשתי הקטגוריות הוא מאוד קרוב.
אשמח להראות לכם כמה דברים שבהם תומאס גם עליון על מתחריו לתואר ה-MVP. מספרים וקטגוריות שהם לא בהכרח הדבר הראשון עליו מסתכלים כשמסתכלים על איכות של שחקן, אך חשוב לראות אותם (תודה רבה לעידו גילרי הכל יכול בעזרה באיסוף הנתונים).
אז ככה:
איזייה ממוקם במקום ה-3 באחוזי ts (מדד המשקלל את האחוזים מכל הטווחים) לשחקנים שזורקים מעל 15 זריקות, מעל כל המועמדים האחרים לתואר (לווסטברוק יש למשל 54% לעומת ה-62% של תומאס). מה שמראה שתומאס לא כופה את עצמו על המשחק של בוסטון בניגוד לחלק מהמתמודדים האחרים לתואר.
5.8, 5.4, 4.2 (וקוואי שמשחק בספרס וגם מוביל כדור הרבה פחות מהשאר עם 2.1). אלו ממוצעי איבודי הכדור של הארדן, ווסטברוק ולברון בהתאמה. לתומאס, שמשחק אותן דקות פחות או יותר כמו ווסטברוק והארדן, ויש לו מדד usg חמישי בליגה, זה נתון מאוד מרשים. כמו כן, הוא מוביל על כל המועמדים ביחס-איבודים אסיסטים עם 2.27, אף על פי הממוצעים הדו ספרתיים של ווסטברוק והארדן בתור הבונבוניירות.
נראה שתומאס באמת רוצה בהצלחת הקבוצה ולא רודף אחרי מספרים גדולים, אחרת איך אתם מסבירים את זה? כך גם קורה שקבוצה שאומנם יש בה הרבה כשרון, אך גם הייתה נטולת סופרסטאר אמיתי (עד השנה) מגיעה עד לפתחו של המקום ה-1 במזרח ויכול להיות שבוסטון תעשה סנסציה ותיקח את המקום ה-1. תומאס צריך לקבל על זה הרבה קרדיט.
נגדיר קלאץ' באופן די שרירותי – כמובן שזה נתון לוויכוח – 5 הדקות האחרונות, כשההפרש עומד על עד 5 נק' לכאן או לכאן. מבין המועמדים תומאס קלע הכי הרבה נק' בקלאץ', חוץ מיודענו ראסל ווסטברוק (200 לעומת 206), אך בעוד ווסטברוק עשה את זה באחוז הנמוך יחסית שהוא קולע גם בשאר הזמן (55% ts) איזייה תומאס שדרג את אחוזיו בקלאץ' ל-67% ts. מרשים ביותר. בכלל, תומאס מוביל את הליגה בנק' ברבע האחרון עם יותר מ-10 בממוצע למשחק.
יש לי עוד כמה מספרים בשרוול, אך נראה לי שאעזוב את זה. בכלל, את כל המספרים שהבאתי כאן (הידעתם שתומאס הקלעי השלישי בליגה עם 29.1 נק' בממוצע למשחק – נתון הקרוב מאוד לזה שהיה ללארי בעונתו הטובה ביותר בקטגוריה. just sayin).
במקרה של איזייה תומאס המספרים לא מספרים את הסיפור. זה השחקן עם הלב הכי גדול בליגה. וזה השחקן עם היחס גובה/יכולת מהטובים בהיסטוריה. אתם תאמינו לזה שהוא קולע הכי הרבה נקודות בכניסות לסל?
אני רוצה להזכיר לכם שמדובר בבחירה ה-60 בדראפט, שחקן שעבד את דרכו אל הדרך למעלה, למרות שהוא נמוך יותר מהכותב (הלא גבוה בכלל). הוא השראה למיליוני ילדים ברחבי העולם, החושבים שהם לא גבוהים מספיק בשביל לשחק כדורסל. אני יודע שלא אשכנע אתכם שזו הבחירה הנכונה והצודקת, אבל כפי שאני מניח שכבר למדתם – לפעמים, צדק הוא רק כוכב. אני גם לא ממש יכול לטעון רציונאלית (חוץ מהמספרים למעלה) שמגיע לו, אבל אני מניח שאנשים שמתעוררים ב-1/2/3 (בחר את שעת ההתעוררות שלך) בבוקר בשביל לצפות בחבורה של אתלטים מהקצה השני של העולם מנסים להכניס כדור לתוך חישוק, יש בהם גם צדדים לא רציונאלים. איזייה תומאס, הוא בדיוק הסיבה שבגללה אנו מתעוררים. הוא מרגש, הוא רוצה לנצח, הוא מראה שגובה לא משנה ובחירה נמוכה לא משנה. אפשר לבחור בג'יימס הארדן או ראסל ווסטברוק אם אתם מאמינים גדולים במספרים, קוואי לאונרד תהיה בחירה מעולה אם אתם חושבים שניצחונות הם הם החשובים. לברון? כנראה השחקן הטוב בליגה כבר שנים רבות, אם נהיה כנים. אך אם אתם רוצים לבחור מהלב, איזייה תומאס הוא הבחירה שלכם.
יפה!
זה שתומאס הפך לאולסטאר ביגת עמוסת כישרון,
זה מדהים.
זה שהוא בכלל בדיון על ה-MVP, זה בכלל מדהים.
אבל לצערם של אוהדי הסלטיקס, רחוק יותר, הוא לא יגיע.
השנה.
עם קצב ההתקדמות שלו, עם העובדה שפעם אחר פעם הוא מנפץ את הצפיות –
מי יודע?
מעולה. אין ספק שבלב הוא עולה על כולם, מלך הרבע הרביעי הבלתי מעורער. מה שהוא עושה השנה בלתי נתפס בעיני. באמת צריך להמציא בשבילו קטגוריה מיוחדת.
גם את וול הייתי שם ברשימת הסוסים השחורים שאולי יגנבו קול או שניים בבחירה הסופית.
ג'ון וול לפני אייזיאה. אבל במדד הפופולאריות והמרקט אין ספק שאייזיאה
אחלה כתבה, ויש לו קייס לחמישיית ליגה שנייה ולשחקן משתפר (שיפור עצום בנקודות ובאחוזים שהמספר דקות לא כזה גדל), אבל לא יודע אם באמת MVP. ההגנה פחות מבינונית וזה לא מספיק, גם זה שבוסטון עם המאזן של המקום הרביעי במערב.
אבל – אי אפשר לשנוא אותו. גיימר ברמה הכי גבוהה שיש.
אם חמישיית הליגה לא היתה נקבעת לפי עמדות אז הוא היה נכנס.
לא בטוח בכלל. הארדן, ווסטברוק, לברון, קוואי ה-4 הראשונים. דוראנט לדעתי החמישי למרות שהוא יפספס איזה 20 משחקים (70% מהעונה זה מספיק והוא היה פנטסטי העונה), גם ג'ון וול אולי לפני.
יש פה שחקן שנותן כמעט 30 נקודות למשחק ומוביל את הקבוצה שלו לקרב על המקום הראשון במזרח, במרחק של שני משחקים בלבד מקבוצה הסטורית כמו קליבלנד (עם חומר שחקנים ה ר ב ה יותר טוב משל בוסטון). מה עוד איזייה צריך לעשות בשביל לקבל כבוד כאן??
את דוראנט אני אוהב אבל סורי, ברגע שהוא עבר לשחק בקבוצה שהביאה 73 נצחונות הוא איבד הרבה מהקרדביליטי לטעון לתארים אישיים סוג א. אני נותן לו מקום של כבוד בחמישייה השניה.
לגיטימי
נפלא
צריך להמציא בשבילו קטגוריה חדשה שהאמת אני לא מבין איך כאן בהופס לא ייסדנו כבר מזמן: השחקן הכי גב-גבר בליגה.
GGP
Gev-Gever Player
1+
2+
זה צריך להיות באנגלית ולא תעתיק מעברית!!!
3+ חייב לקרות חד משמעית מקווה שמישהו יקח יוזמה על העניין בפרויקט של סוף שנה!
אם היה קטגוריות "הכי חמוד וחביב הקהל " קרי לא היה מנצח בשנתיים האחרונות את המויפי
יהיה סקר גם העונה, וכן, אייזאה יהיה מועמד גם שם
אם בוסטון מסיימת ראשונה במזרח, הmvp שלו.
בכל מקרה אני חושב שאלמלא המספרים המשוגעים של ווסטברוק והארדן, הוא היה צריך להיות איתם ראש בראש.
לפי מיקום בטבלה זה כאילו בינו לבין קאוואי. יחסית לכשרון בקבוצה שלו הוא תכלס עדיף על כולם. הסגל של יוסטון אוקלהומה ספרס קליבלנד עולה בכל דרך שתרצו על הסגל של בוסטון. אם הם גומרים ראשונים במזרח יש לו קייס חזק ביותר.
זאת הזדמנות להודות לעומר, אפלטון, ולדי ויונתן על ההשתתפות בסדרת הכתבות בת השבוע הזאת. היה כיף.
אוי, כמה שאני אוהב את הדיונים (המגוחכים) האלו.
נקודה אחת שאני לא מצליח להתחבר אליה בכלל –
הרבה כתבו שאם הספרס מסיימים ראשונים, קוואי צריך לקחת.
תהרגו אותי, אבל אני לא מבין למה שחקן יכול לזכות רק בגלל כמות ההפסדים של קבוצה אחרת (כששם אין אף מתחרה על התואר).
מה, אם גולדן סטייט מפסידה 5, אז מגיע לקוואי לזכות?
אם היא מפסידה רק 4, אז מגיע להארדן?
היכולת של קבוצה שאינה רלוונטית לדיון אמורה להשפיע?
פשוט לא מצליח להתחבר לטיעון הזה (בניגוד כמובן לטיעון שווסטברוק לא יכול לזכות בגלל המאזן – יש הבדל בין הצלחה קבוצתית, לבין מיקום ספציפי – את הטיעון הזה אני בהחלט מקבל, גם אם לא מזדהה ב100%).
אולי דווקא בניגוד למה שכתבתי עכשיו – אם קליבלנד מפסידים את המקום הראשון, לברון חייב לעוף מהתחרות. אבל כל עוד הם במקום הראשון, המאזן הלא מאוד מחמיא לא אמור לפגוע בו (לטעמי כמובן).
כל עוד הם מקום ראשון, אז גם אם המאזן לא מחמיא, לברון עשה כל מה שמצופה ממנו, ועשה את זה בצורה אישית מרשימה (אף אחד לא חשב שהם צריכים ללכת על ביתיות בגמר, ולכן המאזן כבר כמעט לא רלוונטי).
אם מה שהוא עשה, לא מספיק בשביל המקום הראשון במזרח, זה, כבר כשלון ופאדיחה אל מול הציפיות.
אה, וכמובן תודה גדולה לכל הכותבים
טוב, אם זה סוף הפרויקט, אז הנה מתנה לחובבי קשקושים על mvp עם טיעונים בעייתים מבוססי סטטיסטיקה *
http://www.espn.com/nba/story/_/id/18869287/wonky-tonkiest-nitty-grittiest-most-analytically-correct-mvp-debate-all
*כן, אני מתכוון אליך גיא
כן זה היה מצחיק.
נפלא, יונתן !
איזייה הוא ה MVP האמיתי שלי. מהלב ומהשכל.
לא יודע אם השחקן הכי טוב שראיתי השנה בלייב, אבל ללא ספק הוא היה הכי מלהיב.
חחחח כתבה מרגשת +1
תכלס, איזאה לא באמת מועמד פוטנציאלי לתואר. אבל בדיון שחלק גדול ממנו מורכב ממספרים יש לתומאס לא מעט מספרים משמעותיים לקרוא תיגר על התואר. וגם המספרים הקבוצתיים ביחס לציפיות משחקים לצידו. לא מאמין שהיה מישהו שהאמין שבוסטון יכולה להוות יריב במאבק על המקום הראשון בקונפרנס. נכון שלקאבס היו לא מעט פציעות אבל כך גם לבוסטון.
במספרים האישיים האחוז האפקטיבי שלו מדהים וזה נתון סופר חשוב. גם כמות האיבודים הנמוכה שדי מאזנת את החסרון באסיסטים מול הארדן, ווסט ולברון.
וזה שהוא שומר גרוע לא מאוד משמעותי ליד הארדן וראסל.
או בקיצור, באמת מועמד ראוי לתואר.
פוסט מעולה, תודה רבה!
תראו, אם עכשיו יש נניח ילד כלשהו שזו העונה הראשונה בה הוא ממש צופה ב-nba, והוא לא הכיר אף שם ופרצוף של כוכב ליגה מסוים לפני חודש אוקטובר 2016, אז בהחלט סביר להניח שהוא רואה את תומאס באותה רמה של לברון, הארדן, ווסטברוק, קוואי, דוראנט וקרי.
הבעיה? בסופו של דבר רובינו שופטים במידה כזו או אחרת גם על סמך ההיכרות ההיסטורית עם השחקן.
תומאס, עד העונה שעברה, היה נחשב לאחלה גארד, כזה שיכול פתאום להפציץ במשחק מסוים, אבל להיעלם במשחק הבא. היו אף כאלה שטענו כי עדיף לבוסטון להביא רכז אחר שיפתח לצד בראדלי בקו האחורי, ותומאס יהיה השחקן השישי שמביא אנרגיות מהספסל.
ובואו נודה שעד כ-30 משחקים לתוך העונה, בוסטון ותומאס לא היו נראים כמי שעשו קפיצה משמעותית לעומת שנים קודמות.
אבל אז הגיע הזמן של הקבוצה להתחבר, כמובן בהובלת אייזה הקטן, והם לא מביטים לאחור.
האמת שהמקרה שלו העונה מזכיר לי קצת את קרי של 2015 – לפני עונת האליפות כולם ידעו שקרי רכז נחמד עם ידית קטלנית, אבל לא תפסו אותו כמגהסטאר שיהיה mvp.
ההבדל בין קרי של אז ותומאס של היום? קבוצה חזקה יותר ויציבה יותר, הם היו הרי חזקים לאורך כל אותה עונה וסיימו עם 68 ניצחונות, ככה שלמרות האלמוניות היחסית של קרי לפני אותה עונה, לא יכלו להתעלם ממנו.
הקייס של תומאס היה יכול חזק אם בוסטון היו חזקים ויציבים יותר מתחילת העונה. בהתחשב בכך שזהו לא המצב, אני חושב שהוא ייווצר מחוץ לדיון. אבל – אם יציג יכולת דומה בעונה הבאה, כבר אי אפשר יהיה להתעלם ממנו. מה שנקרא – בזכות העונה הזו, תןמאס נכנס רשמית לשורת הסופרסטארס. קשה להיכנס למעמד כזה ולזכות ישר בעונה הראשונה שלך בו.