הייתי שם: הפסד שלישי בחמישה משחקים לגולדן סטייט, נצחון לסלטיקס באורקל/אריק טל

משבר? דוראנט פצוע והווריורס מפסידים שוב, הפעם בבית. זו השנה השניה ברציפות שהסלטיקס מנצחים באורקל, אבל בעונה הקודמת זו רק היתה מכה קלה בכנף בדרך ל-73 ניצחונות. הערב, זה מרגיש קצת אחרת. הווריורס לא משחקים טוב זה זמן מה, עוד לפני הפציעה של דוראנט, אבל מאז הפציעה אי אפשר להחביא את זה. הווריורס פגיעים, ואין מי שיושיע. סטף וקליי בכושר לא טוב, כל השאר פוחדים לזרוק. ריצה אחת של הסלטיקס, עמוק בתוך הרבע הרביעי, הספיקה לשבור את גולדן סטייט. בסיום: גולדן סטייט ווריורס (12-52) 86 – בוסטון סלטיקס (24-41) 99. פעם שנייה מאז הפציעה של דוראנט שהווריורס שוברים שיא עונתי שלילי של נקודות למשחק.

ההיעדרות של דוראנט משפיעה על גולדן סטייט כמעט בכל אספקט של המשחק, ובעיקר בהתקפה: 102.4 נקודות למשחק ב-5 המשחקים האחרונים לעומת 117.0 בכל העונה. נכון, חלק מזה קשור לירידה בקצב המשחק, אולם בהגנה כמעט אין שינוי: 104.2 ב-5 המשחקים האחרונים לעומת 105.4 בכל העונה. גם כמות האסיסטים ירדה משמעותית: 25.6 לעומת 30.6. ריבאונד? סיפור דומה: הווריורס לקחו בממוצע 5.6 ריבאונדים פחות מהיריבה ב-5 המשחקים האחרונים, כשהממוצע העונתי עומד על פלוס 0.9 כדורים חוזרים למשחק. אבל המקום בו הווריורס סובלים הכי קשה לאחרונה זה דווקא במקום בו הם נוהגים להצטיין: אחוזי הקליעה, בעיקר כשמדובר מעבר לקשת, ובעיקר כשמדובר בספלאש ברדרס. זה נכון: הקו האחורי הטוב בהסטוריה מבחינת יכולת קליעה, נמצא בכושר קליעה חלש. ללא דוראנט, הלחץ עליהם גובר, תרתי משמע: גם הלחץ לייצר נקודות, גם הלחץ של שחקני ההגנה. הנה המספרים: מהשדה קאר ירד ל-43% לעומת 46.3% בכל העונה, קליי עם 34.7% לעומת 46.2% בכל העונה. מעבר לקשת המצב מחמיר: קארי עם 17 מ-57 לשלוש (29.8%) לעומת 39.7% בכל העונה, קליי עם 12 מ-49 (24.5%) לעומת 40.3% בכל העונה. החיים קשים.

מאט בארנס במדי גולדן סטייט

יש לא מעט ספקות לגבי הסיכויים של גולדן סטייט לשמור על המקום הראשון ללא דוראנט. צ'ארלס בארקלי, כמובן, לא נותן להם סיכוי. כשהזכירו לו שאותה קבוצה שברה שיאים עונה קודם לכן ללא דוראנט בהרכב, הכריז בארקלי: "זו לא אותה קבוצה בלי האריסון בארנס ואנדרו בוגוט". עם כל הכבוד לשני השחקנים הנ"ל, שללא ספק יש להם הרבה מניות בהצלחה של גולדן סטייט בשנים האחרונות, הקבוצה היא קודם כל שלושת הגדולים: סטף, קליי ודריימונד. גם שני שחקני הספסל הטובים ביותר, ליוינגסטון ואיגודלה, עדיין כאן. נכון, כמה חלקים חשובים עזבו, ביניהם גם ספיידס וברבוסה, אבל גם כמה שחקני רוטציה טובים הצטרפו. זו עדיין קבוצה מפוצצת בכישרון. לפני שנתיים הווריורס זכו האליפות כשהם מייבשים את בוגוט על הספסל בגמר נגד קליבלנד, ושנה שעברה הווריורס התגברו בקלילות על פציעה ארוכה של האריסון בארנס במהלך העונה הרגילה והמשיכו לנצח בלעדיו. הבעיה הגדולה של הווריורס, לדעתי, היא עייפות, פיזית ומנטאלית, אחרי כל כך הרבה משחקים בשנתיים האחרונות. זו הסיבה שבקרב האוהדים מתרבים הקולות לתת לכוכבים לנוח ולוותר על המאבק על יתרון הביתיות מול סן אנטוניו. לולא הפציעה של דוראנט, כל זה לא היה רלוונטי.

התחושה היא שגורל העונה תלוי בחומרת פציעתו של דוראנט, ואכן השאלה הראשונה ששאלו העיתונאים את סטיב קר לפני תחילת המשחק היתה על מצבו של דוראנט. "הוא מתאמן על האופניים" ענה קר. כצפוי, אין שום עדכון רפואי, וגם לא צפוי כזה בקרוב. דוראנט אמור לנוח וייבדק שוב ע"י הרופאים בעוד שלושה שבועות. מדבריו של קר ניתן היה ללמוד שקיימת אפשרות ש-KD יחזור לשבוע האחרון של העונה הרגילה. זה, כמובן, התסריט האופטימי ביותר. אין לדעת מתי יחזור דוראנט לשחק, ובאיזה כושר משחק יהיה. הנה דבריו של קר על הפציעה של דוראנט:

קר גם התייחס בקצרה לצירופו של מאט בארנס. "הוא מתאים לנו" אמר קר, "הוא יכול לשחק מספר עמדות". הורסטיליות הזו היא אחד המפתחות העיקריים להצלחה של הווריורס בשנים האחרונות, בעיקר בהגנה. היכולת לעשות חילופים אוטומאטיים מאפשרת לווריורס ללחוץ על הכדור בהגנה ולהעמיד הרכבים לא שיגרתיים בהתקפה. מאט בארנס הוא גם ריבאונדר איכותי, נקודת תורפה של גולדן סטייט. בעיקר מאז הפציעה של דוראנט. אבל יותר מכל הסטטיסטיקות והניתוחים היבשים, חזרתו של מאט בארנס משמחת את האוהדים של גולדן סטייט משום שהוא היה חלק מעונת ה-"WE BELIEVE", לפני 10 שנים. מצחיק איך אוהדים שבשנתיים האחרונות נהנו מהצלחות חוזרות ונישנות תוך שבירת שיאים, נזכרים בחיבה בקבוצה שבסך הכל ניצחה סדרת פלייאוף אחת. עד היום מדברים ב-BAY AREA על הקבוצה ההיא, עם בארון דייויס. אלמלא הייתי אחד מאותם אוהדים, הייתי מביט בתופעה בהשתאות. הנה דבריו של קר על הצטרפותו של מאט בארנס:

עם תחילת המשחק, בגולדן סטייט ניסו לחזור למקורות. 73 ניצחונות בעונה הרגילה, ללא דוראנט. איך? עם הרבה פיק-אנד-רול של קארי וגרין. כך היה בהתקפה הראשונה, אולם המעבר סביב החסימה היה רך וגרין לא נותר חופשי לתקוף את הסל. גם הסלטיקס לא היו חדים בפתיחה ושתי ההתקפות הראשונות שלהם הסתיימו באיבודי כדור. הראשון להתחמם היה קליי תומפסון, עם 5 נקודות רצופות. גם קארי פתח היטב, והספלאש ברדרס קלעו את 15 הנקודות הראשונות של גולדן סטייט, אבל לא הצליחו לפתוח פער. תומאס הצליח להתגבר על השמירה של קארי, וגם מקאו לא הצליח להצר את צעדיו. הרגע הרועש ביותר ברבע הראשון נרשם כאשר עלה מאט בארנס מהספסל לשחק עבור הווריורס באורקל, לראשונה מאז ימי "WE BELIEVE". מזמן לא שמעתי תשואות כאלה. הרבע הראשון הסתיים ביתרון 3 לגולדן סטייט: 28-25.

הרבע השני נפתח עם תומאס וקארי על הספסל, אבל לווריורס עדיין היו שני אולסטארס על הפרקט. הבעיה היא שרק אחד מהם רוצה לזרוק לסל. ההתקפה של הווריורס היתה צפויה, ולמרות כמה ג'אמפים של קליי, הסלטיקס הצליחו לעצור את התקפת הווריורס וליטול את ההובלה. יותר מדי שחקנים לא רוצים לזרוק. גם האנרגיה היתה טעונת שיפור: אחרי שקליי איבד כדור בהתקפה הוא נישאר להתווכח עם השופט במקום לרוץ חזרה, והשאיר את ווסט לשמור על שני שחקנים במתפרצת. תומאס וקארי חזו לפרקט כשהסלטיקס ביתרון 4, אבל המומנטום לא השתנה. איגודלה וליוינגסטון נתנו דקות טובות מהספסל, וחסימה של מאט בארנס במתפרצת הקפיצה את הקהל, אבל הסלטיקס המשיכו להוביל. רק כשעברו הווריורס להרכב ה-SMALL-BALL, עם מקאו בתפקיד דוראנט, הם הצליחו להחזיר לעצמם את היתרון. 50-46 לגולדן סטייט בהפסקה.

גם החצי השני נפתח עם ריצה של 0-5, אבל הפעם של הסלטיקס. שוב יתרון לאורחים. דקות טובות של קליי, עם 11 נקודות ב-6 דקות, החזירו את היתרון לגולדן סטייט, אולם המשחק נשאר צמוד. שלשה של קארי עם הבאזר חתמה את הרבע השלישי: 72-74 לווריורס. את הקהל הלהיבו בעיקר שני אוהדים שזכו בפרסים בפסקי הזמן: אחד זכה ב7,500 דולר לאחר שהלציח במשחק דמוי כדורת, השני קלע ארבע שלשות תוך פחות מ-30 שניות וזכה במכונית. בדיעבד, אותו נהג מאושר קלע בפחות מ-30 שניות כמות זהה לנקודות שקלעו הווריורס כולם ברבע הרביעי.

קארי שומר על תומאס. לא בכל יום יש לסטף יתרון גובה.

שוב, ללא קארי, בפתיחת הרבע הרביעי לסלטיקס הקשוחים לא היו שום בעיות לעצור את התקפת הווריורס. 3 וחצי דקות לקח לווריורס להשיג נקודות ראשונות. קארי חזר, אך גרין וקליי ירדו לנוח והמצב הסתבך. הסלטיקס רצו 0-15, ועלו ליתרון 14 ארבע דקות לסיום. הקהל התחיל לזרום החוצה. היה ממש מוזר, אגב, לשמוע את הקהל היום. המון אוהדי סלטיקס. ניתן היה לשמוע אותם כל המשחק. פעם ראשונה שאני שומע קהל משמעותי של היריבה באורקל. אוהדי הווריורס הובכו והחלו לעודד את הקבוצה המקומית ברמות של פלייאוף, אבל זה היה מאוחר מדי. המשחק היה גמור. לווריורס לא נותרו קלפים לשלוף. 12 נקודות עלובות והתפרקות טוטאלית ברבע הרביעי. הווריורס הובכו והושפלו ברבע האחרון, כשגם האוהדים, בסופו סל דבר, נוחלים תבוסה. קריאות LET'S GO CELTICS ו-MVP לאיזייה תומאס המצויין חתמו את הערב. סטף קארי נשאל אחרי המשחק על קריאות האוהדים, הוא לא היה מוטרד יותר מדי:

לבוסטון יש מאצ'אפ טוב עם הווריורס, אבל יש להם גם קבוצה טובה בלי שם קשר. איזייה תומאס תותח. פשוט שחקן מעולה. שאר השחקנים משחקים בצורה יעילה וחכמה: הנעת כדור, הגנה קשוחה, רואים שיש להם מאמן מצויין. במיוחד הרשים אותי אוליניק: גבוה לא אלתטי במיוחד, אבל חכם בצורה בלתי רגילה. הוא האכיל את הווריורס הרבה קש הערב. אפילו אל הורפורד, שחתם הקיץ בבוסטון, לא מנסה לכפות את עצמו על המשחק. הוא נראה מעט אנמי, אבל סיים 31 דקות משחק עם 10 נקודות ב-50%. לשם השוואה: פצ'וליה, מגי, ווסט ומקאדו ביחד סיימו עם 6 נקודות ב-39 דקות של משחק. בכלל, מאז שפצ'וליה ודייויד ווסט חזרו לשחק, הדקות של מגי ומקאדו ירדו בצורה משמעותית, ואיתן גם התפוקה. שני הותיקים שחזרו, לעומת זאת, לא שיחקו טוב היום. בכלל, לא זכור לי משחק טוב של פצ'וליה לאחרונה.

בדרך חזרה הביתה נקלעתי לפקק תנועה על הכביש המהיר, מה שאיפשר לי להקשיב להרבה תגובות של אוהדים ברדיו המקומי. מדהים איך שאוהדים של קבוצה, בעלת המאזן הטוב בליגה, כל-כך קטני אמונה בנוגע לעתיד הקרוב. לא היה אפילו אוהד אחד שביקש לעצור ולהרגע – אחרי הכל, לווריורס עדיין המאזן הטוב בליגה, וכשדוראנט יחזור הם גם אמורים להיות הקבוצה הטובה ביותר בכל מקרה, עם או בלי יתרון ביתיות. לא מעט אוהדים הוסיפו שאפשר לנשק לשלום את המקום הראשון. למה כל הפסימיות הזו? קודם כל, צריך לזכור שמדובר באוהדי גולדן סטייט. לא הלייקרס, לא הספרס. להרבה שנים של אכזבות יש השפעה מצטברת. מי שרגיל להפסיד. לא ממש מצפה לנצחונות. אבל יש סיבה נוספת: הווריורס בכושר לא טוב. פירטתי על כך בתחילת המאמר, והצורה בה הם משחקים מזכירה את הימים הקשים בפלייאוף בשנה שעברה: משחקים 3 ו-4 נגד אוקלהומה, ומשחקים 5, 6, ו-7 נגד קליבלנד. אם לא יבוא שינוי חד ביכולת, הווריורס הולכים לספוג תבוסה צורבת בסן אנטוניו. גם המשחק ביום שישי במינסוטה יכול להגמר בהפסד. תוכלו לקרוא על המשחקים הללו באתר שלי, כאן:

http://www.israeliwarriorsfan.com
GO WARRIORS

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. עידן עופר

    9 מרץ 2017 19:46:58

    נהדר, תודה. גולדן סטייט במשברון. מעבר לעובדה שקרי לא פוגע לאחרונה וגרעו לא קולע כמו שסטיב קר היה רוצה, הבעיה הכי גדולה היא הספסל שחסר את ברבוסה וספייטס השנה ומרגישים את חסרונם.

  2. סומסום

    9 מרץ 2017 20:12:34

    מעולה כרגיל, תודה.
    הפציעה של דוראנט יכולה להיות blessing in disguise. למען האמת היא *חייבת* להיות כזו, כי לאיש אין מושג ברור באיזה מצב הוא יחזור.

    אז זה הזמן של האחד להתעלות, ולהראות שיש לו את זה. אני משוכנע שכן. שהוא לא סתם קלע וירטואוז חייזרי. לגולדן סטייט יש מה שאין לאף קבוצה בעולם – את סטפן קארי. זה חייב להיות הזמן שלו.

  3. רועי ויינברג

    9 מרץ 2017 20:49:58

    אני חושב שההצבה של מאט בארנס בחמישייה תפתור חלק מהבעיות. הוא יכול לזוז יותר טוב ממקאו ויוכל, אולי, לאפשר לתומפסון (הבחור לא סמול פורוורד) ולדריימונד להתמקד יותר בהתקפה.

    תומפסון ב-5 המשחקים האחרונים עם 35% מהשדה ו-26% מהשלוש. הוא חייב להתעלות בשביל שיהיה להם סיכוי, וצמד המשחקים בסופ"ש זה התחלה טובה מאוד בשביל זה. גם קרי לא בדיוק נראה כמו המכשף של שנה שעברה, אבל אני חושב שעלייה ברמה של דריימונד (4.75 אס' ב-4 המשחקים האחרונים) וקליי תפתור את זה.

  6. Berch

    9 מרץ 2017 21:26:02

    סיקור משובח.
    נראה שהקבוצות למדו אותם. נדבקים לקרי ולתומפסון הרבה יותר… היה גם הרבה זמן בפגרה ללמוד אותם:-)

  7. גיא א

    9 מרץ 2017 21:51:46

    מכל השחקנים המעולים שראיתי השנה בלייב, איזייה תומאס היה זה שהכי הלהיב אותי וזה עוד במשחק שבוסטון הפסידו. זו פריבלגיה לראות אותו, שחקן חסר פחד עם לב גדול וסגנון משחק ממזרי במיוחד.

  8. אפלטון

    9 מרץ 2017 21:53:00

    סיקור נהדר, תודה רבה.
    אני עדיין חושב שגולדן סטייט יסיימו במקום הראשון. כל קבוצה עוברת סלאמפ בשלב כלשהו, לא צריך להתרגש מזה. קר צריך למצוא את הרוטציות הנכונות, וקרי צריך להתאפס ולהבין שזה עליו עכשיו.
    שיעור בצניעות לאוהדים

  10. הציפור הנדירה

    10 מרץ 2017 09:52:59

    בכתבה הקודמת באתרך כתבת והחמאה של הווריירס בעונה שעברה היה פיק אנ רול בין קארי לדוראנט.
    זה לא היה כי דוראנט הגיע רק בקיץ האחרון אחרי העונה שעברה…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט