בחודש שעבר ניצחה גולדן סטייט את ממפיס, קבוצה שהיא מתקשה נגדה באופן מסורתי, כאשר מי שמוביל אותה לניצחון הוא דריימונד גרין, שסיים עם שורה סטטסיטית הנדירה של 12 ריב', 10 אס', 10 חט', 5 חס' ו-4 נק'.באותו משחק, פספס גרין שתי הזדמנויות.

האחת הייתה להיכנס למועדון ה 5 כפול 5 (לפחות 5 בכל עמודה), והשנייה, הנדירה יותר, להיכנס למועדון הקוורדורפול- דאבל (ספרות כפולות בארבע עמודות), שכולל ארבעה שחקנים בלבד.

עם זאת, גרין רשם הישג שאף שחקן לא רשם לפניו.

גרין הפך לשחק הראשון בהיסטוריה של הליגה שהשיג טריפל דאבל עם פחות מ-10 נק'.

לאחר המשחק סיפר שבסך ניסה "לשחק את המשחק בצורה נכונה". מי שלא היה עוקב אחרי גרין היה מניח שמדובר באדם צנוע למדי, אך זהו לא המקרה, וזו בדיוק אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים לא סובלים אותו.

נתחיל מההתחלה. לאחר 4 שנים במכללת מישיגן סטייט, בה התחיל כשחקן ספסל וסיים כאחד מכוכביה, גרין נבחר בשנת 2012 במקום ה-35 בדראפט על ידי גולדן סטייט.

גם בגולדן סטייט גרין התחיל כשחקן ספסל, כאשר בשנתו השנייה זכה לפתוח כמה משחקים בחמישייה של מארק ג'קסון, וסיים עם ממוצעים של 6.2 נק' ו-5 ריב' למשחק. לא רע בשביל בחירה 35.

עם זאת, בפלייאוף 2014 גילינו שגרין מסוגל להרבה יותר.

עקב פציעה של אנדרו בוגוט ויכולת מאכזבת של ג'רמיין אוניל קשישא נגד הקליפרס, דריימונד הוקפץ לחמישייה.
למרות שהוא מתנשא לגובה של 2.01 מ' בלבד, גרין עשה הכל כדי למרר את חייהם של גבוהי הקליפרס, הכריח אותם לצאת מהצבע כשקלע מבחוץ, ונלחם על כל וכל כדור.

גולדן סטייט הפסידה לבסוף בשבעה משחקים, אך היא הרוויחה בגדול את דריימונד גרין, שמאז ועד היום, לא ירד מהחמישייה.

עם הגעתו של סטיב קר, גרין הפך להיות שחקן חמישייה דומיננטי, כאשר מלבד יכולתו למצוא את חבריו ולקלוע מבחוץ,  הפך לעוגן ההגנתי של הקבוצה, והתגלה כמי שמסוגל לשמור על כל עמדה במגרש.

העונה המדהימה של גרין והקבוצה הסתיימה עם אליפות היסטורית לאחר 40 שנה, וסידרה לו בקיץ חוזה עתק  בסך של 82 מיליון דולר ל-5 שנים.

על רקע החששות שהחוזה הגדול (שכיום נחשב ל"מציאה") יפגע במוטיביציה של השחקן שיודע לדקלם את שמות 34 השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט, גרין רק לקח צעד קדימה, והמשיך לקבע את מעמדו כאחד השחקנים הטובים בליגה כולה.

https://www.youtube.com/watch?v=GJ3GINIaJ5k

גולדן סטייט עצמה נהנתה מיכולת שיא של גרין, סטפן קרי וקליי ת'ומפסון בדרך לעונה הרגילה הטובה בהיסטוריה, שהסתיימה במפח נפש בגמר, לא לפני אותה הרחקה מדוברת ממשחק מס' 5.

לאחר תום הסדרה, החלו לצוץ שמועות על כך שגרין פגע בחדר ההלבשה עם התנהגותו המוחצנת, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהגותו על הפרקט.

כל זה לא מנע מגרין להמשיך ולהתערב בענייני הקבוצה, כאשר בקיץ נחשב כאחד התומכים הגדולים ביותר בצירופו של קווין דוראנט.

יש שראו את גישתו של גרין כהבעת אי אמון בחבריו לקבוצה, אבל זו לא הדרך הנכונה להסתכל על כך.  האמת היא  שגרין פשוט רוצה לנצח, כאשר מבחינתו המטרה מקדשת את האמצעים, וכצפוי  גישה זו רכשה לו לא מעט אויבים.

פרשנים ושחקנים בליגה כבר התלוננו על התנהלותו של גרין, שלא מהסס לצעוק על חבריו, או לפצוח בטראש טוק נגד יריביו.
הוא גם מואשם לא פעם (ולפעמים בצדק) בביצוע חסימות לא חוקיות ועבירות מלוכלכות, מה שלא מונע ממנו לצעוק ולגעור בשופטי הליגה, גם במחיר של עבירה טכנית.

אבל לגרין כנראה לא אכפת להיות האיש שכולם שונאים, כל עוד הוא מנצח.
הוא אולי לא השחקן עם האופי שכל קבוצה הייתה רוצה, אבל הוא כן השחקן שכל קבוצה צריכה.

גרין הוא גם שחקן ההגנה מס' 1 של הקבוצה, כאשר העונה הוא נמצא בדרכו לזכייה ראשונה בתואר שחקן ההגנה של העונה (התואר ככל הנראה יילך אליו או לרודי גובר).

הוא ריבאונדר טוב לגובהו (8.2 ריב' למשחק), מפריע ללא פחות מ-14 זריקות במשחק (רביעי בליגה), מצליח להסיט מעל ל-4 כדורים שנמסרים ליריביו (שני בליגה), ומדורג שני גם בחטיפות כדור (2.1 חט').

גרין הוא למעשה ה"דבק" שמחבר בין סך חלקיה של הקבוצה, ויש שיאמרו שהוא השחקן החשוב בסגל.

האופי "הרע", הרעב האינסופי, והרצון התמידי להוכיח שאתה הטוב ביותר, אלו המאפיינים שהביאו את גרין עד הלום, וקריטיים להצלחת הקבוצה, בהתחשב בכך שחבר'ה כמו קרי דוראנט ות'ומפסון נחשבים ל"ילדים טובים".

כעת, עם פציעתו של דוראנט (שייעדר לפחות לחודש), הרבה מתשומת הלב תופנה לקרי, בתקווה שישחזר את יכולתו המדהימה מהעונה שעברה.

ואולם, עם כל הכבוד לקרי, ויש המון כבוד, הוא לא יוכל לעשת זאת בלי גרין, האיש שמסדר לו ולחבריו באופן מצטבר יותר מצבי קליעה מכל אחד אחר, בין אם הוא עושה זאת דרך מסירה לשחקן פנוי (7.3 אס'), או חסימה שמשחררת שחקן לקליעה (2.3 למשחק).

אז נכון, גולדן סטייט תתקשה יותר בלי דוראנט, אבל כל עוד גרין שם, היא תהיה בסדר.