כולם אוהבים את דריימונד? \ רון טחן

בחודש שעבר ניצחה גולדן סטייט את ממפיס, קבוצה שהיא מתקשה נגדה באופן מסורתי, כאשר מי שמוביל אותה לניצחון הוא דריימונד גרין, שסיים עם שורה סטטסיטית הנדירה של 12 ריב', 10 אס', 10 חט', 5 חס' ו-4 נק'.באותו משחק, פספס גרין שתי הזדמנויות.

האחת הייתה להיכנס למועדון ה 5 כפול 5 (לפחות 5 בכל עמודה), והשנייה, הנדירה יותר, להיכנס למועדון הקוורדורפול- דאבל (ספרות כפולות בארבע עמודות), שכולל ארבעה שחקנים בלבד.

עם זאת, גרין רשם הישג שאף שחקן לא רשם לפניו.

גרין הפך לשחק הראשון בהיסטוריה של הליגה שהשיג טריפל דאבל עם פחות מ-10 נק'.

לאחר המשחק סיפר שבסך ניסה "לשחק את המשחק בצורה נכונה". מי שלא היה עוקב אחרי גרין היה מניח שמדובר באדם צנוע למדי, אך זהו לא המקרה, וזו בדיוק אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים לא סובלים אותו.

לא חברים

נתחיל מההתחלה. לאחר 4 שנים במכללת מישיגן סטייט, בה התחיל כשחקן ספסל וסיים כאחד מכוכביה, גרין נבחר בשנת 2012 במקום ה-35 בדראפט על ידי גולדן סטייט.

גם בגולדן סטייט גרין התחיל כשחקן ספסל, כאשר בשנתו השנייה זכה לפתוח כמה משחקים בחמישייה של מארק ג'קסון, וסיים עם ממוצעים של 6.2 נק' ו-5 ריב' למשחק. לא רע בשביל בחירה 35.

עם זאת, בפלייאוף 2014 גילינו שגרין מסוגל להרבה יותר.

עקב פציעה של אנדרו בוגוט ויכולת מאכזבת של ג'רמיין אוניל קשישא נגד הקליפרס, דריימונד הוקפץ לחמישייה.
למרות שהוא מתנשא לגובה של 2.01 מ' בלבד, גרין עשה הכל כדי למרר את חייהם של גבוהי הקליפרס, הכריח אותם לצאת מהצבע כשקלע מבחוץ, ונלחם על כל וכל כדור.

גולדן סטייט הפסידה לבסוף בשבעה משחקים, אך היא הרוויחה בגדול את דריימונד גרין, שמאז ועד היום, לא ירד מהחמישייה.

עם הגעתו של סטיב קר, גרין הפך להיות שחקן חמישייה דומיננטי, כאשר מלבד יכולתו למצוא את חבריו ולקלוע מבחוץ,  הפך לעוגן ההגנתי של הקבוצה, והתגלה כמי שמסוגל לשמור על כל עמדה במגרש.

העונה המדהימה של גרין והקבוצה הסתיימה עם אליפות היסטורית לאחר 40 שנה, וסידרה לו בקיץ חוזה עתק  בסך של 82 מיליון דולר ל-5 שנים.

על רקע החששות שהחוזה הגדול (שכיום נחשב ל"מציאה") יפגע במוטיביציה של השחקן שיודע לדקלם את שמות 34 השחקנים שנבחרו לפניו בדראפט, גרין רק לקח צעד קדימה, והמשיך לקבע את מעמדו כאחד השחקנים הטובים בליגה כולה.

https://www.youtube.com/watch?v=GJ3GINIaJ5k

גולדן סטייט עצמה נהנתה מיכולת שיא של גרין, סטפן קרי וקליי ת'ומפסון בדרך לעונה הרגילה הטובה בהיסטוריה, שהסתיימה במפח נפש בגמר, לא לפני אותה הרחקה מדוברת ממשחק מס' 5.

לאחר תום הסדרה, החלו לצוץ שמועות על כך שגרין פגע בחדר ההלבשה עם התנהגותו המוחצנת, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהגותו על הפרקט.

כל זה לא מנע מגרין להמשיך ולהתערב בענייני הקבוצה, כאשר בקיץ נחשב כאחד התומכים הגדולים ביותר בצירופו של קווין דוראנט.

יש שראו את גישתו של גרין כהבעת אי אמון בחבריו לקבוצה, אבל זו לא הדרך הנכונה להסתכל על כך.  האמת היא  שגרין פשוט רוצה לנצח, כאשר מבחינתו המטרה מקדשת את האמצעים, וכצפוי  גישה זו רכשה לו לא מעט אויבים.

פרשנים ושחקנים בליגה כבר התלוננו על התנהלותו של גרין, שלא מהסס לצעוק על חבריו, או לפצוח בטראש טוק נגד יריביו.
הוא גם מואשם לא פעם (ולפעמים בצדק) בביצוע חסימות לא חוקיות ועבירות מלוכלכות, מה שלא מונע ממנו לצעוק ולגעור בשופטי הליגה, גם במחיר של עבירה טכנית.

אבל לגרין כנראה לא אכפת להיות האיש שכולם שונאים, כל עוד הוא מנצח.
הוא אולי לא השחקן עם האופי שכל קבוצה הייתה רוצה, אבל הוא כן השחקן שכל קבוצה צריכה.

גרין הוא גם שחקן ההגנה מס' 1 של הקבוצה, כאשר העונה הוא נמצא בדרכו לזכייה ראשונה בתואר שחקן ההגנה של העונה (התואר ככל הנראה יילך אליו או לרודי גובר).

הוא ריבאונדר טוב לגובהו (8.2 ריב' למשחק), מפריע ללא פחות מ-14 זריקות במשחק (רביעי בליגה), מצליח להסיט מעל ל-4 כדורים שנמסרים ליריביו (שני בליגה), ומדורג שני גם בחטיפות כדור (2.1 חט').

גרין הוא למעשה ה"דבק" שמחבר בין סך חלקיה של הקבוצה, ויש שיאמרו שהוא השחקן החשוב בסגל.

האופי "הרע", הרעב האינסופי, והרצון התמידי להוכיח שאתה הטוב ביותר, אלו המאפיינים שהביאו את גרין עד הלום, וקריטיים להצלחת הקבוצה, בהתחשב בכך שחבר'ה כמו קרי דוראנט ות'ומפסון נחשבים ל"ילדים טובים".

כעת, עם פציעתו של דוראנט (שייעדר לפחות לחודש), הרבה מתשומת הלב תופנה לקרי, בתקווה שישחזר את יכולתו המדהימה מהעונה שעברה.

ואולם, עם כל הכבוד לקרי, ויש המון כבוד, הוא לא יוכל לעשת זאת בלי גרין, האיש שמסדר לו ולחבריו באופן מצטבר יותר מצבי קליעה מכל אחד אחר, בין אם הוא עושה זאת דרך מסירה לשחקן פנוי (7.3 אס'), או חסימה שמשחררת שחקן לקליעה (2.3 למשחק).

אז נכון, גולדן סטייט תתקשה יותר בלי דוראנט, אבל כל עוד גרין שם, היא תהיה בסדר.

לפוסט הזה יש 41 תגובות

  1. פינקי

    1 מרץ 2017 22:04:12

    כתיבה מעולה, תודה רבה.

    הסרטון שבו הוא מדקלם את כל אלו שנבחרו מעליו מעיד המון על הבן אדם.
    לא אחד שהייתי רוצה כחבר, אבל כן שחקן שהייתי רוצה בקבוצה שלי.

  3. גיא

    1 מרץ 2017 22:14:11

    אני מחבב את גרין. הוא היחיד שם עם ביצים שלא מהסס לומר מה שהוא חושב, הוא מזכיר את טראמפ בהתנהגות הזאת.

    הוא מכביסט במובן הטוב והרע של המונח.

  6. אפלטון

    1 מרץ 2017 22:46:32

    מעולה. השחקן שאני הכי מחזיק ממנו בגולדן סטייט. מה שהוא עושה שם השנה בהגנה זה באמת מיוחד. שחקן ההגנה של השנה.

  9. מנחם לס

    1 מרץ 2017 23:35:17

    הוא הבנזונה שאתה אוהב לשנוא, וכמה שאתה יותר שונא אותו – ככה הוא אוהב זאת יותר. כתבה מצויינת על השחקן הכי חשוב בגולדן סטייט אחרי סטפן. הוא אוצר לקבוצה. הוא האחד שדואג שאף יריב לא יעיז להתעסק אתך בצורה לא הוגנת.
    אני ממש שונא אותו, מה שמראה כמה הוא טוב.

  10. ד"ר מלבי

    1 מרץ 2017 23:42:29

    כתיבה מעולה, בלעדיו לגולדן אין צורה (כמו שאמרת- הדבק).

    שחקן נדיר בימינו בגלל הרעב האמיתי שלו למשחק, לא רודף אחרי היילייטים (נושא אחר לדיון, כי לליגה אין אינטרס לשחקנים כאלה), לא אחרי סטטסטיקה (אחרת היה קולע עוד 4 נקודות בקלות), אחד הבודדים בליגה שעושה לשחקנים שהוא שומר עליהם את המוות (בטח בין שחקנים בלבל אולסטר, אותו ניגוד אינטרסים של הליגה ממקודם אגב), אין אצלו סלים קלים, בקיצור הוא אולי השחקן היחיד בגולדן סטייט שראוי להיקרא "לוחם" (לייד כל היורמים האדישים (והמוכשרים) שהוא משחק ליידם).

    אפשר לבקר (בצדק) התנהגות מלוכלכת, אבל אחרי ההפסד במשחק 7 שכל שחקני גולדן סטייסט לא ידעו מה לעשות עם עצמם (חלק נעלמו, אחרים לא האמינו איך זה קרה להם, היו שנשארו ללעוס את המגן שיניים שלהם…) הוא היה השחקן היחידי שידע להפסיד עם מספיק כבוד כדי ללכת ולברך את השחקנים של קליבלנד, קיבל אצלי הרבה מניות על המוב הזה.

  11. אורן

    2 מרץ 2017 00:07:25

    אני זוכר שבימי בלאט, הייתי כל כך Cavs Head, ששנאתי אותו שנאת נפש פשוט עם כל המשחק המלוכלך שלו.. אבל תוך כדי המשחק הראשון בינהן בעונה הרגילה פשוט לא יכולתי לעצור ולהתפעל… ומאז אני מעריץ אותו. שינוי הכי מהיר שניתן לתאר. שחקן נדיר ביכולותיו ודווקא האופי שלו בא לי טוב.

  12. OB

    2 מרץ 2017 00:18:33

    בנוגע לדיון, מי השחקן שהיית בוחר ראשון כדי לבנות קבוצה? לברון? הארדן? ווסטברוק? אולי אנתוני דיויוס?
    התשובה שלי היא לא משנה מי אבל בטוח לוקח את גרין בתור בחירה שנייה.

      2. OB

        2 מרץ 2017 12:14:36

        מבחינתי גרין הוא תשתית עליה אתה בונה קבוצה. הוא לא היה וגם לא יהיה הסקורר והפליימייקר העיקרי, אך הוא יהפוך את הקבוצה ליחידה מנצחת. הוא הקצפת וסטף הוא הדובדבן. תחליף את הדובדבן בפיצפוצי שוקולד, הקצפת עדיין תמרח את כולם.
        בתור תרגיל מחשבתי, קח את סדרות הגמר של השנתיים האחרונות, אותו סגל בשתי הקבוצות, רק תעשה סוויץ פשוט, קרי תמורת קיירי. להרגשתי, הלוחמים משתדרגים פלאים.

        1. Ish

          2 מרץ 2017 12:35:15

          לשים את לברון לצד הקלעי הטוב בהיסטוריה?

          אני לא חושב שהווריירס משתדרגים כאן אבל בטוח הפכת בכך את הקאבס למפלצת שאי אפשר לגעת בה.

          1. OB

            2 מרץ 2017 13:12:42

            קרי אמנם קלעי מחונן שיכול לצלוף שלשות מכדרור אולי יותר טוב מכל שחקן בעולם, אבל הוא גו טו גיי פחות טוב מקיירי. ללוחמים היה חסר שחקן שישבור את הסטאנץ כאשר ההתקפה תקועה וקיירי היה עושה עבודה נפלאה שם
            קרי לצד לברון – כל סט אפ שוטר היה עושה את אותה עבודה פחות או יותר

  13. סומסום (אוהבים אותך KD)

    2 מרץ 2017 01:51:09

    דריימונד גרין, הווינר הגדול. של העיר קליבלנד.
    חסיד אומות עולם.

    תראו כמה רעש עצמי ויחסי ציבור יכולים להשפיע – האיש הוא שחקן מעולה בלי ספק. אבל גם הסיבה מס' 1 – לדבריו-שלו ולדברי אוהדי גולדן סטייט, זה לא אני אומר – בתבוסה בגמר האחרון, ולניפוץ אגדת ה-9-73. היה חלום – ואיננו.

    בכל מקום אחר היו מורחים אותו בזפת ונוצות עד סוף ימיו. כאן מיהרו לסלוח, כי דריימונד הוא הרי "שחקן נשמה", בגלל השופוני, לעשות שרירים מול היציע, לנפנף בכנפיים אחרי כל האסל פליי, לפתוח את הפה ולקלל בטוויטר. גבר-גבר, דריימונד!

    מסתבר שזה עובד – וההרחקה מהמשחק הקריטי בסדרת הגמר נתפסת היום בתור הערת שוליים. לכל שחקן אחר היא היתה גומרת קריירה, לפחות תדמיתית.

    1. הייט אשברי

      2 מרץ 2017 07:50:30

      סומסום – בלי דריימונד והעליה המטאורית שלו , לא רק שלא היינו ב-2 סדרות הגמר בשנתיים האחרונות , גם את גמר הקונפרנס לא היינו רואים . לא צריך ללכת רחוק – מספיק לראות את הרקורד של הלוחמים בפלייאוף בשנתיים שקדמו לעונת האליפות . האחים לבית ספלאש כבר היו שם , וצלפו מכל עבר . ועדיין עברנו סיבוב אחד בעונה הראשונה מהשתיים , ועפנו בראשון בזו שאחריה. דריימונד היה זה שחסר לפאזל ( עדיין היה בספסל ). .

  15. הייט אשברי

    2 מרץ 2017 07:44:19

    מה עוד אני יכול להוסיף על דריימונד , שלא נאמר ?

    הוא כמובן השחקן החשוב ביותר שלנו .
    לא בגלל שהוא הטוב ביותר . מכייוון שכדרוסל הוא עדיין בראש וראשונה הופס , אז התואר של הטובים ביותר יילך תמיד לקלעי העילית . ויש לנו שלושה כאלה בקבוצה ( אחד מהם שאתמול הושבת לתקופה לא ידועה ).
    אבל זה העניין – אנחנו יכולים לשחק עם שניים מהשלושה ועדיין לשרוד . הפלייאוף בשנה שעברה הראה שאם אחד מהשלושה תופס יום ענק , אפשר לשרוד גם עם אחד ( ע"ע קליי תומפסון במשחק מס' 6 בגמר הקונפרנס . ואז עוד היו לנו רק שניים – השלישי היה בצד השני של המגרש ) .
    אבל אנא אנו הולכים ללא דריימונד ? לו אין תחליף .
    נבואה קטנה שלי – ההיעדרות של KD עד תום העונה הסדירה תמריץ את דריימונד עוד יותר , והוא ייקח את הקבוצה על הגב . בדרך ההיעדרות הזאת גם תבטיח לו את ה- DPOY .

    ולכל מספידינו לאור הפציעה של KD – כל עוד דריימונד משחק במרכז ההגנה שלנו , כדאי שתמתינו קצת .

  16. סימור סקגנטי

    2 מרץ 2017 07:58:57

    פשוט כתבה מצוינת, קלעת בול לבנאדם. אי אפשר להפריד בין האיש הרע והמעצבן שהוא לבין השחקן המצוין. ביום שבו הדחף לנצח יפחת, הטראש טוק יעלם והמשחק המלוכלך יתעדן, זה היום שבו גם השחקן הנהדר יעלם ויישאר משהו בינוני במקומו. בתקווה שהיום הזה לא יגיע במהרה….

  17. שגיא נאור

    2 מרץ 2017 08:04:30

    מעולה רון. מסוג השחקנים שאתה מת עליו אם משחק בקבוצה שלך ומתעב אם משחק ביריבה. בכל מקרה, אי אפשר לא להעריך ולכבד אותו. בליגה בה כל סנטר 7 פיט תופר שלשות, שחקן כמוהו שמשלב הגנת חוץ אדירה לצד הגנת פנים עילאית ועוד מנהל את המשחק הכי קבוצתי בערך מאז הלייקרס והשואו טיים זה פשוט שילוב נדיר.

  18. Berch

    2 מרץ 2017 09:35:17

    עוד עשרים שנה המנג'ר של גולדן סטייט יעיף אותו מהאולם בליווי שוטרים כי גרין תקף אותו על זה שהוא מחרב את הקבוצה…..

  19. יניב

    2 מרץ 2017 09:42:42

    האמת שאחרי מה שהוא עשה השנה נדמה לי זה היה במשחק מול הקליפרס שכל השטויות האלה חזקות ממנו והוא לא שולט עליהם.קצת מזכיר לי את סוארס שאתה אומר לעצמך איך שחקן ברמה הזאת נושך שחקנים.זה כנראה משהו שחזק מהם ושנורא קשה להיפטר ממנו.

  20. הסקרן שהרג את החתול

    2 מרץ 2017 11:12:14

    מסכים איתכם לגמרי שחקן גדול, בעיקר בזכות האופי שלו תחרותיות מדהימה, רק לחשוב על קבוצה שמורכבת נניח ממנו ומווסטברוק.. חיות שיטרפו את המגרש.
    עוד נקודה קטנה, מנחם היה מעלה אותה הרבה למרות התדמית של ה״ילדים הטובים״ ללא ספק יש בקבוצה הזאת רוע חיובי (עד כמה שאפשר להיות חיובי עם המילה הזאת), מתבטא בעיקר אצל ילד הפלא סטף והלהטוטים שלו מול שחקני היריבה.. ממש ג׳ון סטוקטון מפותח.

  21. חגי

    2 מרץ 2017 11:23:11

    אני אישית מאוד אוהב אותו, את המשחק הסופר חכם והקשוח שלו, את הרעב האינסופי והקשיחות שלא נגמרת. השחקן הכי חשוב בגולדן סטייט, בלעדיו לא היו מגיעים לגמר nba בשום עולם. חסרים עוד שחקנים רעים כאלה בליגה, של טראש טוק וקשיחות והגנה לא נגמרת

  22. עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס

    2 מרץ 2017 13:13:45

    תראו, הוא שחקן ענק, אין ספק בכך. יודע לעשות את כל הדברים הנכונים בשביל הקבוצה שלו, לתת האסל, הגנה, אסיסטים, תנועה בלי כדור, כל מה שצריך, ובלי כשרון קליעה גדול. בחור חכם על המגרש ומחוצה לו.
    אהבתי אותו כשרק עלה לחמישיה ומהראיונות ההזויים שלו גיבשתי דיעה שהוא קצת טיפוס אבל ניתן לסלוח לו על השטויות שהוא עושה.
    בשנתיים האחרונות הבנתי שהוא head case רציני, יותר מדי מטורלל. והבעייתי ביותר, חסר שליטה עצמית. זה מה שהפסיד להם את האליפות בשנה שעברה. ימים יגידו אם הוא יתמתן וילמד לשלוט על עצמו או שהוא ימשיך לכיוון סוג של התחרפנות.

  23. נמרוד

    2 מרץ 2017 14:04:05

    מעולה רון, פגעת בול.

    מה שהוא עושה בהגנה זה פשוט תענוג לראות, כ"כ כיף לראות את האינטיליגנציה הזאת בשילוב עם היכולות והאופי, אני מבין כל מי שלא אוהב אותו אבל מבחינתי הוא אחד השחקנים האהובים עליי בליגה, צריכים עוד שחקנים כאלה

  24. יובל

    2 מרץ 2017 14:51:42

    1000000+ רון! ענק! השחקן האהוב עליי בליגה היורש של גארנט בהרבה אספקטים לטעמי.. ווינר אמיתי ושחקן עם לב ענק
    הבנזונה שהייתה רוצה בקבוצה שלך ללא ספק וכמו שאמר OB לגמרי השחקן השני בלי ספק
    זו פעם שלישית השבוע שאני רואה ביקורת חיובית ומעריכה סוף סוף כלפיי האנדרייטד המובהק הזה
    הדבר שמעצבן אותי יותר מהכל זה שכשמדברים על גס תמיד אומרים על הביג 3 שלהם (יחד עם קליי) וגם בעונה שעברה יחסו לקליי הרבה יותר חשיבות מלענק הירוק.. Shame.. אין לי משהו אחר לאמר!

    1. יובל

      2 מרץ 2017 14:52:50

      ראוי עם זאת לציין שמאז שדוראנט בגס אני לא יכול לאהוד את גולדן.. מתסכל לאור העובדה שהשחקן האהוב עליי בקבוצה..

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט