דייויד רובינסון (חלק ב´)
כשהספארס החתימו את דיוויד ("האדמירל") רובינסון ב-1986-1987 הם ידעו שהוא לא ישחק עבורם לפחות חמש שנים. אך הם כל כך רצו אותו שהיו מוכנים לחכות. אז אחרי ששוחרר מהצי שלוש שנים אח"כ, הגיע לקבוצתם שחקן שישנה אותם לעד!
הספארס זכו בו סוף-סוף ב-1989 אחרי עונה של 61 הפסדים ו-21 ניצחונות. עונה אח"כ הוא היה הגורם הראשי ל-TURNAROUND הגדול בהיסטוריה של הנבא כשהוא מוביל את קבוצתו החדשה לרקורד מרשים של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים, עונה אחת בלבד אחרי ה-61 הפסדים!
כבר באותה עונה הם העפילו לפלייאוף והגיעו עד הסיבוב השני בפלייאוף ב-1990. באותה עונה (1989-1990) הוא נבחר לרוקי השנה ברוב מחלט. כולם הצביעו עבורו, אם-כי היו שאמרו שהוא "לא ממש רוקי". מיד אחרי הפלייאוף חברת הסרטים SEGA החליטה ללכת איתו על כל הקופה, ויצרו סרט בכיכובו – "בית המשפט העליון של דייויד רובינסון" שזכה לביקורות חיוביות ביותר.
כמה שעליון היה משחקו, הספארס לא הצליחו אף-פעם לעבור את השלב השני של משחקי הפלייאוף. מיד החלו השמועות לפרוץ: הוא שחקן טוב, אך שחקן ללא ´גאטס´. לא משנה שהוא שיחק מצויין ב-1992 עם הדרים-טים של מג´יק-לארי-מייקל, הוא עדיין נחשב לשחקן מצויין, אלגנטי, אך שחקן ללא קילר אינסטינקט וללא "נשמה".
ב-1993-1994 הוא רץ "ראש בראש" עם שאקיל אוניל לתואר "קלעי העונה". במשחקו האחרון – פארסה אמיתית – הוא קלע 71 נק´ נגד הקליפרס. ב-1995 הוא זכה בתואר ה-MVP של הליגה וזכה בתואר "מלך הסלים"., ושנה אח"כ, בעודו שחקן פעיל, הוא ניבחר כאחד מ-50 האגדות. אך עם כל ההישגים האישיים, הוא חייב היה לחכות עוד כמה עונות לפני שזכה בטבעת האליפות של הנבא. וזה קרה רק אחרי עונה גרועה מאד של הספארס (20 ניצחונות, 62 הפסדים).
בגלל העונה הגרועה מאד של הספארס הם זכו ביכולת לקבל את הסיכויים הרבים ביותר בהגרלת השחקן מס´ אחד בדראפט. הפעם שיחק מזלם: הם זכו בבחירה הראשונה, ומיד ניצלו אותה לבחירת שחקן בשם טים דאנקן מאוניברסיטת "ווייק-פורסט". עם דאנקן ורובינסון, הספארס חרשו בפלייאוף של המערב כשהם קוברים את כל יריביהם במערב כאילו היו שחקני חטיבת ביניים (11 ניצחונות, רק הפסד אחד).
בפלייאוף של הנבא הספארס חיסלו את הוולבס, הלייקרס, והטריילבלייזרס ללא כל בעיה. בגמר נגד הניקס – כשהוא משחק סנטר ודאנקן משחק פאוור-פורוורד, הספארס ניצחו בקלות את הניקס בגמר הנבא. ב-2003 הספארס זכו בעוד אליפות כשגברו במשחקי הגמר על ניו-ג´רסי נטס, (כשהאדמירל קולע 13 נק´ עם 17 ריב´) ואז יצאו עיתוני ניו-יורק לראשונה בכינוי "מגדלי התאומים" כשהם מדברים על האדמירל ודאנקן. באותה עונה (2003) ספורטס אילוסטרייטד בחר בו כ-"ספורטאי השנה".
6 שנים אח"כ הוא פרש, והדבר הראשון שעשה היה לקנות 22% מקבוצת הספארס, בה הוא מעורב בכל מיני תפקידים עד עצם היום הזה. מאז שפרש הוא הפך לאחד הפילנתרופים הגדולים של הליגה, כשהוא תורם לבתי ספר באזורי הגטו של סאן אנטוניו, שיקגו, ולוס-אנג´לס. ספורטאי דגול ואזרח למופת.
וואללה לא ידעתי שיש לו כל כך הרבה מניות בספרס. סחטיין עליו, תהיתי מה הוא עושה עכשיו
כי זה לא כל כך הרבה . זה בסביבות 2% מה שגם הופך את הקנייה הזו לעסקה לא רעה בכלל עם איך שערך הקבוצה עלה בעשור + מאז.
נראה לי שהשקעה בקבוצת nba למי שעשה את זה לפני יותר מ-10 שנים זו בערך העסקה המשתלמת ביותר שקיימת.
בעלי המועדון קנו אותו ב-76 מיליון לפני 20 שנה, השווי שלו היום קרוב ל-1.2 מיליארד. לא מבין בכסף אבל הייתי אומר שזו תשואה לא רעה
כשרובינסון קנה ב-2003 הם היו שווים בערך 300 מיליון. תוספת של 300% ב-13 שנה. נראה לי לא רע.
אז 2% או 20%?
נראה לי יותר הגיוני 2% אם שווי הקבוצה בזמן הקנייה היה 300 מליון, 20% היה קצת גדול עליו גם עם משכורת של כוכב כדורסל…
גם מ-2% הוא ראה תשואה די מרשימה.
1.88% אם אתה ממש רוצה לדייק.
יופי של טורים. אכן דמות אצילית, כמעט כמו "האציל"…
צריך יותר שחקנים כאלה בליגה שהם גם כוכבים אבל גם תרבותיים וצנועים. כמובן שחייבים גם פסיכים כמו ארטסט, קאזינס ושות', אחרת לא יהיה מעניין.
מנחם, החלק הזה חסר. 14 שנים בליגה, שתי טבעות (אולי ניתן לטעון שבעיקר בזכות דאנקן, אבל בכל זאת). מצד שני רובינסון הוא היחיד בהיסטוריה שזכה לאורך הקריירה בכל התארים: מלך הסלים, מלך הריבאונדים, מלך החסימות, רוקי השנה, שחקן ההגנה של העונה וה-MVP של העונה.
לאורך קריירת ה-NBA שלו העמיד רובינסון ממוצעים סטטיסטיים של 21.1 נקודות, 10.7 ריבאונדים, 3 חסימות ו-2.5 אסיסטים למשחק. בנוסף, הוא אחד ממספר מצומצם של שחקנים שקלעו בקריירה שלהם למעלה מ-20,000 נקודות במסגרת ה-NBA. הוא גם אחד מארבעה שחקנים בלבד שהשיגו "קוואדרופל-דאבל" (34 נקודות, 10 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חסימות במשחק נגד דטרויט פיסטונס בפברואר 1994), ואחד מחמישה שחקנים שקלעו 70 נקודות ומעלה במשחק NBA. רק אלג'ין ביילור, וילט צ'מברליין, דייוויד תומפסון וקובי בראיינט הגיעו להישג זה חוץ ממנו.
נתון מעניין, הזכייה בכל התארים.
רק חובה לציין שאת התואר "שחקן ההגנה של העונה" התחילו לחלק בעונת 82/3 ,
קארים, עד לאותה עונה נבחר 5 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה, ו-5 פעמים לחמישיית ההגנה השנייה.
סביר להניח שגם הוא "שווה" זכייה אחת כזו.
גם קארים היה מלך ה-נקודות, רב', חסימות.
MVP, ורוקי השנה. רק שלהבדיל מרובינסון, לקארים יש גם MVP של הפיינלס.
נראה לי שהוא פרש לפני 2009 (6 שנים אחרי 2003). אולי התכוונת 6 חודשים אחרי?
הוא פרש מיד אחרי הזכייה. הוא הודיע לפני אותה עונה שזו תהיה האחרונה שלו.
כיף לקרוא למרות שמכירים כל נתון
מדובר בדמות ומופת לחיקוי.
אבל יש גם נקודה רלוונטית
אחד הדברים המעניינים לגבי הספרס העתידיים שבאמצעות ניהול נכון הם יכולים להשתחרר מסכומי כסף פסיכיים:
מאנו – 14 מליון
פאו – 16 מליון
עם טרייד על אולדרידג' (21 מליון) + גרין (10 מליון), הספרס יכולים לקנות את השחקנים החופשיים היקרים ביותר או להביא את בחירות הדראפט הגבוהות ביותר.
ואז נשאלות השאלות החשובות:
– האם הספרס בכלל מסוגלים לשלב כוכב בקבוצה?
– האם יש איזשהו כוכב בליגה בעל תכונות כמו האדמירל או טימי דאנקן שיוכל להכיל או להשתלב בארגון יוצא הדופן הזה?
– האם יש בקרב בחירות הדראפט הצפויות מישהו עם התכונות הללו?
סמוך על הספרס ,ארגון שכבר שנים כל פעם מנסים להספיד אותו והוא ממציא את עצמו מחדש
לברון לספרס לשנות הפרישה
🙂
הוא ופופוביץ' ביחד באותה קבוצה, אני באופן אישי מוכן לשלם הרבה כסף בשביל להיות זבוב על הקיר במתחם האימונים וחדר ההלבשה של הספרס כשזה יקרה.
אתם צריכים פוינט עם יכולת קליעה, ויש אחד לא רע כזה בקיץ הקרוב, חופשי-חופשי מכל חוזה – סטפן קארי נדמה לי זה השם.
כריס פול, קוראים לזה, כי יש גבול כמה אפשר לדפוק את הראש בקיר של הקליפרס. נחזיק אצבעות
איזה כיף לפרוש כשאתה וזכה באליפות. אני תמיד אזכור את רובינסון כמי שאולאג'ואן עשה ממנו חוכא ואיטלולא בפלייאוף של 95 ודרס את ה-MVP של הליגה באחת מתצוגות היחיד וה-1 על 1 הגדולות שנראו.
המספרים לא עושים חסד עם דיוויד.
צריך לראות אותו בפ]עולה כדי להבין איזה נשק קטלני הוא היה.
זה גריק פריק משודרג.
אם היה משחק היום היה קורע את הליגה בקלות
מאמר מעולה 🙂
תודה לכולם. היתה חסרה נקודה. במקום 20% היה צריך להיות 2.0%
לרענן כץ ישנם גם כן כמה אחוזים בודדים במיאמי היט
צריך לדבר עוד יותר ושוב על ס"א של העונה. מדורגת ראשונה בהגנה ורביעית בהתקפה. יש לה עומק אדיר. פאו ולמרקוס ליד קאוואי, ווסט דדמונד. בשום פלייאוף לא הייתי מהמר נגד פרקר וג'ינובלי ופטי מיילס. כל הרוסטר מקבל דקות ותורם ומרגיש חלק ויתן כתף ואפקטיביות בפלייאוף. אני חושב שכל הקבוצות יעלו רמה בפלייאוף, אבל יש מצב שהמצב אצלם יותר מאוזן ויותר עמיד מכל שאר הקבוצות.
מודה למנחם על חלק א' האדיר, (לא אספיק את חלק ב' היום)
רובינסון הוא דוגמה חינוכית ענקית לילדים ובכלל ואני אוהב אותו,
אהבתי מאד את התיאור על מכללת הצי וחווית מנחם במקום,
ועל ווסט פוינט ודומותיה,
כתבת ענק!!! מנחם,
תודה רבה!!!