אילו לברון ג'יימס היה חוטף 22 הפרש כשהוא 1 מ-11 מה-3 הוא היה בורח לחדר ההלבשה ומסתגר שם, מאשים את ההפסד בניתוח הברך של קווין לאב (6 שבועות בחוץ), מאשים את דייויד בלאט על שהחדיר בקבוצה יסודות לא נכונים, ועל זה שבעלי הקבוצה לא הביאו לקאבס פוינט גארד.
מה וכיצד הגיב סטפן קרי על הקריעה הטוטאלית בדנבר?
"We just got served a humble slice of cupcake."
ככה מגיב ספורטאי בנשמה שהוכנע כמו שצריך – ומבלי להזכיר ברבע מילה את חסרונם של קליי ת'ומפסון, דייויד ווסט, וזזה פקוליה.
"דנבר האכילה אותנו חתיכת CUPCAKE", והעוגייה הרכה הזאת, ה-CUPCAKE הרך הזה, הפכה לקריקטורה שיצרו אוהדי הת'אנדר כשדוראנט החליט לעזוב ולהתחבר לגולדן סטייט, הלוגו של "רכות" אופיו, עד ש-CUPCAKE הפך לכינוי המנסה לגחך את כל הווריורס.
אז במשפט אחד שייכנס ללקסיקון הכדורסל האמריקאי לעולמי עולמים, הוא הצליח להעלות חיוך בפני כולם על ה-BLOWOUT הרציני שהם חטפו, ולעשות ממנו עוד גומה קטנה בדרך לאליפות, לא יותר.
מה שסטפן קרי אמר, המשפט הזה של "האכילו אותנו חתיכת קאפקייק" הוא LEGENDARY. הנכדים שלכם ילמדו לומר זאת כשהם משחקים ונקרעים.
סטפן קרי הגדול הצליח להפוך הפסד מביך לרגע של חיוך ועליזות.
אני מעריץ אותו על כך!
אפשר להגיד הרבה דברים טובים (וגם כמה רעים) על השחקן הזה, אבל הוא העלה לכל כך הרבה אוהדים את האהבה להופס, שאי אפשר שלא לפרגן לו על כך.
מקומו בהר ראשמור עוד יבחן בשנים הקרובות, אבל השפעתו על הליגה כבר היום שמה אותו עם ווילט, לארי ומייקל.
פלצן
אבל מריח טוב
מל יש לי שאלה – האם אתלטיות יכולה להווצר בעקבות גדילה?
קראתי כתבה על שחקן התיכונים Zion Williamson (שכתבתי עליו פה באחת התגובות) שאומר שאחרי Growth Spurt של 5 אינץ' :
“Once the pain went away,” Williamson said, “I picked up all this newfound athleticism. I don’t know where it came from. I just accepted it"
אני לא מנחם,
אבל התשובה היא כן.
הסומטוטרופין שמשפיע על הגדילה בגובה בגיל ההתבגרות, משפיע גם על סינטזת החלבונים, ועל צמיחת מסת השריר לצד ירידת מסת השומן.
גיא הרשע (הטוב) ענה במקומי
אוהב את השחקן הזה מאוד. מתאר לעצמי שהוא מאלה שישחקו גם עם רגל שבורה או חור בריאות…
הכל מתחיל ונגמר במה שיעשו בפלייאוף. כמו שכולם זוכרים להם את ההפסד בגמר אחרי יתרון 3-1 (ולא ממש את ה-73-9) ככה שאם יקחו אליפות לאף אחד לא משנה מה קרה "בהפסד ההוא לדנבר".
על הווריורס ידברו השנה ב"לקחו אליפות" או לא.
גם הם מבינים שב-NBA לא מתאבלים על הפסדים כי מחר יש משחק חדש.
מנחם, קצר וקולע!
אחלה טור, אבל אתם רואים את ג'ורדן אומר את זה אחרי שהוא חטף 22 הפרש במשחק הכי רע שלו העונה? את קובי?
אמרה נחמדה, אבל חסרת קילר-אינסטינקט במימד מסויים.
1 +
זה בגלל שמה שאתה יודע על ג'ורדן הוא פוסטר פרסום שנוקה ולוטש שנים בשביל ליצור את התפיסה של המותג שאתה ורבים אחרים קונים היום.
בנוסף היום אתה שומע כל פיפס אחרי כל רבע. גם אם בכלל טרחו להוציא ממישהו סאונד בייט אחרי הפסד בזמנו, הוא כבר מזמן נקבר עמוק בתהום האבדון. גם את האמרה הזאת אף אחד לא יזכור עוד עשרים שנה.
מעולה. מכניס לכל הוינס לומברדי וונביים שם בחוץ.
אפשר להגיד כמה דברים רעים על סטף אבל הקוליות שלו היא הדבר. גם המשחק שלו הוא נונשלאנטי . לא נראה לי שהיה עוד שחקן בהיסטוריה שדומה לו בתכונה הזאת
אני דווקא זוכר את הספורטאי ה"אדיר" הזה לא מברך את שחקני הקאבס על האליפות ורץ לחדר הלבשה כמו אפס. רק גרין ברך את לברון.
זה הכל קר חברים.
כבר בראיון עם ביל סימונס לפני איזה חודש הוא נשאל על איך הם מתמודדים עם זה שהם הפכו לרשעים של הליגה.
הוא אמר כבר אז שהדרך שהם בחרו להתמודד עם זה היא הומור ולנסות לקחת דברים בקלות.
כולם מנסים לעזור לדוראנט להתמודד, הוא רגיש המסכן
טור גדול
פנטסטי
פרספקטיבה מאוד מעניינית
גם לי דבריו נשמעו כמו כוס מים קרים ביום קיץ חם.
יפה. בהחלט קלאסה.
אבל סיינפלד כבר אמר את זה יפה יותר: "That's a pretty big Matzah Ball"
מרחמים על החלשים, המוגבלים, המיעוטים,
ברגע שמישהו מצליח, מחפשים את הרע,
הוא הגיע חלש ורזה כשאף אחד כמעט לו מאמין בו,
ועבד קשה מאד, הגיע לקליעה אומנותית יפייפיה,
כשהוא צריך להלחם בענקים וחזקים ממנו,
פעם אחת חייך יותר מידי, או התפרץ משמחה
מה שהיה קורה לכל אחד מכם במקומו,
אני אוהב את קארי, הוא עדיין הכי שווה צפיה בליגה
וגם זז הצידה בחוסר אגו לתת לאחר להתאקלם,
גם תורם כספים ואיש שלא כועס אלא מחייך
והוא הדוד היחידי מול גוליית לברון, ועדיין יכול לו.
חלק ממני איבד עניין וחשבתי לפרוש,
קארי ותתפלאו אתם בכתיבה הנהדרת לא נותנים לי לפרוש
לא מפרגנים למצליחים
עושה רושם של בחור עם ראש על הכתפיים, לא אחד מאלה שעסוקים כל היום ב'מורשת' שלהם
מדהים כמה אני רואה את הדברים אחרת.
המחשבה הראשונה שלי כששמעתי אותו היתה – איזה חולרה, מעביר את הפוקוס חזרה למערכת יחסים המתוסבכת של דוראנט ו-OKC.
קשה לי להאמין שדוראנט מבסוט במיוחד מהבדיחה הזו של קארי.
הוא באמת נחמד ומעלה חיוך, ולכן הוא לא יגיע לקרסוליו של לברון. לא פייטר, לא מנהיג. מה לעשות.
לשאוף להגיע לקרסוליים של לברון? איזה יעד נמוך ולא מאתגר.
מבחינת כדורסל זה מאתגר מאוד כי לברון הוא גדול ברמה היסטורית. הוא מעולה בשני צדי המגרש ושחקן חכם מאוד ומגוון מאוד. בגמר שנה שעברה הוא הוא הוביל את שחקני שתי הקבוצות בכל 5 הקטגוריות העיקריות.
הוא היה ציני ציפור
איכשהו לברון קשור להכל, מניח שאם היה אומר זאת היו יורדים עליו יומיים עד השטות הבאה על חוסר בקילר אינסטינקט ושג'ורדן בחיים לא היה מתבטא כך.
לברון לא יכול להפסיד כמו קאפקייק,זה לא האישיות שלו והמורשת שהוא משאיר בליגה.
אתה מוזמן לצפות במשחק הזה והשניים שקדמו לו:
http://www.basketball-reference.com/boxscores/201005130BOS.html
זה יותר גרוע בהרבה מלהפסיד כמו קאפקייק
אם לא מספיק טוב לך אתה יכול גם לצפות בסדרת הגמר של שנה אחרי
אין שחקן גדול ללא משחק שכזה או סדרה שכזו.
ג'ורדן באותו גיל כמו לברון בדוגמה שלך, פגש את דטרויט בגמר המזרח.
הבולס כבר הובילו 2 – 1 בסדרה, אבל שביקה של ג'ורדן במשחק 4 , החזירה את הפיסטונס לסדרה, כאשר הפיסטונס מנצחים גם את משחקים 5 ו -6.
ג'ורדן סיים את משחק 4 עם 5 מ-15 מהשדה, 23 נק', 2 רב' ו-4 אס'.
מג'יק ג'ונסון, משחק מספר 3 בפיינלס של 83'. הסיקסרס ניצחו ב-2 המשחקים הראשונים בסדרה שחזרה ללוס אנג'לס.
הלייקרס חייבים ניצחון, אבל הם נכשלים מול הסיקסרס הנהדרים.
מג'יק מסיים עם מנת האסיסטים הרגילה (13 אסיסטים) אבל עם 18 נק' ב-3 מ-12 מהשדה.
לארי בירד. גמר המזרח של 88'.
הפיסטונס מובילים בסדרה 3 – 2 אחרי שגנבו את הביתיות עם ניצחון חוץ במשחק 5 (לא מעט בגלל בירד שנתן משחק גרוע עם 9 מ-25 מהשדה),
הסלטיקס עם הגב לקיר.
בירד ידוע כאחד מהווינרים הגדולים בתולדות המשחק.
את המשחק זה, הוא ירצה לשכוח.
16 נק', 4 מ-17 מהשדה, 14 רב', 5 אס'.
פתאום המספרים של לברון בדוגמה שלך נראים הרבה פחות גרועים…
(ולא שאני חושב שלברון נופת צופים, או שהוא לא הציג מספר סדרות מביכות בקריירה. אבל כשבוחנים את מלוא היקף הישגיו בקריירה, התוצאה מרשימה.)
דא, אני סתם מאכיל את הטרול מתוך שעמום
יש יוצאים דופן, הווריורס היא הקבוצה היחידה שהפסידה בגמר הנבא כשהיא הובילה 3-1.
אין יותר קאפקייק מזה וכן הקאפקייק גם יכול לחלום על הפעמים שלברון הגיע לגמר.
שאקיל,לברון,אנתוני פארקר – וואו
זה היה קצר וקולע.
יפה כשאתה רוצה אתה יכול .