מעורב הופס ליום רביעי / מנחם לס

 1. פיל ג'קסון מעליב את כרמלו אנטוני בטוויטר שלו

2. היום לפני 29 שנה: תחרות הדאנק בין מייקל לדומיניק

הייתי שם. לדעתי דומיניק וילקינס ניצח את התחרות, אבל הדאנק של מייקל מקו הפאול גנב לו את האליפות!!

*

3. פרד הויברג חייב ללכת

עד לפני שלושה-ארבעה שבועות הייתי אחד מאוהדיו השרופים של פרד הויברג באתר. אני זוכר אותו כשחקן לוחם בבולס – לא אתלטי ולא מוכשר במיוחד, אך לוחם אולטרמטיבי שלא ויתר על אף כדור ולאף אחד, ותמיד ענה באינטיליגנטיות ובידידות לכל שואל או מראיין, לא שראיינו אותו יותר מדי.

חשבתי שהנה הגיע גואל להחליף את תום ת'יבודו , ושיקגו תחזור להיות הקבוצה שהיתה פעם – חופשית ומשוחררת, משחקת מהר, ומהנה לציפייה.

חיכיתי וחיכיתי. קיויתי שיגיע השינוי הגדול.

זהו.סיימתי לחכות.

הקבוצה היא 26-26, אוחזת בציפורניה במקום שביעי במזרח, ומשחקת משחק מוזר שלא ניתן להגדירו: לא מהיר ולא איטי. לא סמול בול ולא "ביג בול".

ישנן כמה עובדות שאולי אינן אשמתו:

  1. לקבוצה אין מספיק טלנט
  2. לקבוצה אין מנהיג

אבל לקבוצה יש עומק, ישנו ניסיון, יש לה כוכב עליון, ועוד כוכב שהיה עליון ועדיין מסוגל לתת משחקים טובים מאד. להרבה מאמנים אין את כל הנתונים הדרושים להקמת קבוצה מעולה. אם זה היה כל כך קל אז לא היו משלמים למאמנים מיליונים. תפקיד המאמן  ליצור יש מאין. לא ממש מאין, אבל אם לקבוצה אין מספיק טלנט, עליו ליצור טלנט, כמו שהפלח עושה. אם אין לו מנהיג עליו לעזור ליצור אחד.

אבל אולי לפרד הויברג אין את זה. הוא נראה שקט ופסיבי מדי, וחסר כל כריזמה להיות נערץ ע"י שחקניו – או לשנוא HIS GUTS כפי שהיה פעם עם פט ריילי שהיה שנוא ועדיין נערץ בעת ובעונה אחת.

גם באיובה סטייט הוא לא הרעיד עולמות. כן, הוא הביאם לטורניר המכללות כמה פעמים, אבל אף פעם לא רחוק מדי.

יש לי רושם שבבולס אמרו "הוא אחד משלנו; הוא צעיר ואינטיליגנטי, ובמכללות אומרים עליו שהוא מאמן טוב אז יאללה, בואו ניקח צ'אנס עליו."

 

כשהוא הגיע הוא אמר לבוסים שלו: "אני רוצה שנרוץ הרבה". אז הם הסכימו והעבירו את השניים שלא יכולים יותר לרוץ – דריק רוז ויואקים נואה – לקבוצות אחרות. אז מה הביאו פתאום את דוויין ווייד שגם לא יכול לרוץ כמו פעם?

לבולס אין הגנה טובה במיוחד, ואין לה סגנון משלה. אתה לא יודע אם היא רוצה לשחק מהר או לאט, SMALL BALL או משחק עם גבוהים תחת הסל.

הסגל של הקבוצה אינו מלהיב ביותר אבל הוא טוב יותר מ-26-26. אני יודע שפרד הויברג הוא גבר סימפטי ואהוד, אבל כנראה שהוא מאמן מחורבן.

 

4. מי זה בריאנט וובר

הווריורס החתימו את בריאנט וובר,פוינט גארד נמון מה-D-LEAGUE לחוזה של 10 ימים. זה הצעד הראשון לפני שהוא מקבל חוזה מלא. כדי לשחרר עבורו מקום בסגל הם נופפו את הסנטר הברזילאי אנדרסון וורז'או.

בריאנט – שלא נבחר בדראפט – הוא בוגר וירג'יניה קומונוולת' (VCU) עבורה שיחק 3 עונות ורבע עד שקרע את רצועת ה-ACL בשנת הסניור שלו. הוא נבחר לחמישיית ההגנה של המכללות, והוא מחזיק בכמה שיאי גניבות כדור של ה-NCAA. בקבוצת ה-D סו פולס הוא קלע 16 נק' עם 7 ריב' ו-7 אסיסטים למשחק. הוא 1.89 מ' שהדבר היחידי שאני יכול לומר עליו זה שהוא FEROCIOUS בהגנה – פראי ממש, וישנם שכינו אותו 'אכזרי' – וכנראה יתחבר טוב לדריימונד גרין.

לתת סנטר ענק עבור ג'וק קטן פראי ומשתולל בהגנה?

שיהיה להם לבריאות.

5. THE STARTERS מאמש

6. בחירות  אמצע העונה של הרוקי'ס  (של BR)

.

Coach of the Year: David Fizdale, Memphis Grizzlies


Sixth-place conference finishes are nothing to brag about, but the Memphis Grizzlies are on track for 48 victories and haven't skipped a beat under first-year head coach David Fizdale. This, despite enduring protracted absences from Mike Conley and Chandler Parsons, who has yet to start playing like his Dallas Mavericks self.

"They had a lot of good things going on before I got there," Fizdale said, per the Los Angeles Times' Paul Coro. "They had a toughness that was already built—a resiliency, a grit, a defensive mindset. I wanted to sustain those things and bring another level of accountability to view ourselves as champions."

Fizdale has sprinkled a contemporary offensive foundation into that defensive ipseity. The Grizzlies still struggle to generate consistent spacing and scoring, but he has them exploring previously untapped depths of versatility.

This is the first time in franchise history Memphis is averaging more than 22 three-point attempts. Neither Conley nor Marc Gasol has ever been more aggressive, and the latter is now a lethal deep-ball threat.

And then there are the other little things—such as getting Zach Randolph to buy into a backup role behind JaMychal Green, or the use of Green himself.

To be fair, Fizdale is not beating out an exceptionally crowded field. The Brooklyn Nets' Kenny Atkinson and Los Angeles Lakers' Luke Walton are the league's lone other sideline kiddies. We can push the pool to five members by excluding the partial-season tenures in which Tyronn Lue (Cleveland Cavaliers) and Earl Watson (Phoenix Suns) began their incumbencies.

But let's not get wrapped up in sample size: Coach Fizzy takes home the hypothetical hardware even when we use loopholes to expand the battleground.

Runner-Up: Luke Walton, Los Angeles Lakers

Most Improved Player: Brandon Ingram, Los Angeles Lakers

 

Study Brandon Ingram's season-long performance, and you're bound to leave disappointed.

His three-point stroke hasn't translated to the NBA (28.7 percent), and he's shooting under 36.0 percent from the field overall. He is as rail-thin as advertised, to the point where the Lakers cannot yet test out many lineups that feature his 6'9" frame at power forward.

Still, there has been progress on offense, particularly since the turn of the calendar:

Ingram: GP PPG FG% 3P% USG% AST% TOV%
Before Jan. 1 36 7.4 34.7 25.0 15.4 10.1 13.4
Since Jan. 1 17 9.1 38.5 34.8 16.1 9.5 10.7

Walton likes to use Ingram as a second-unit facilitator—a vessel through which the ball travels to its next destination. That's not a role the 19-year-old is familiar with, so the learning curve was always going to be steep.

But Ingram's potential assists are up a tick since Jan. 1, and he's turning the ball over at a lower clip amid higher usage. His outside touch is rounding into form as well; he's shooting 37.5 percent on spot-up triples in the new year, compared to 26.7 percent beforehand. And his development on defense is even more pronounced.

"We love that he can guard multiple positions," Walton said, per NBA.com's David Aldridge. "We love that he can get in and rebound in the paint with people down there. His length, we can play him on point guards. We can switch the defense with him."

Though the Lakers still don't improve on the less glamorous end with Ingram, he looks far more comfortable shimmying between assignments. It's easy to see him playing the role of lengthy terror once he packs on additional muscle and those around him also learn the ins and outs of NBA defense—a lucid trajectory that qualifies as salient growth.

Runner-Up: Buddy Hield, New Orleans Pelicans

Sixth Man of the Year: Malcolm Brogdon, Milwaukee Bucks

 

It's fortunate for Malcolm Brogdon that the Milwaukee Bucks have resumed bringing him off the bench. We all know where the MVP award is headed, and this Sixth Man of the Year honor permits us to gush poetic without a runner-up caveat.

Brogdon places fifth or better among rookies in every statistical category that matters. He leads the pack in assist (24.0) and three-point percentage (42.2) while trailing only Kris Dunn in steal rate (2.3). And his 0.086 win shares per 48 minutes have been matched by just one other rookie guard with similar court exposure over the last half-decade: Damian Lillard (2012-13).

People often expect 24-year-old novices who played four years in college to start out better than their peers. But Brogdon is playing like a veteran.

Milwaukee liberally switches up his defensive assignments without fear of stark blowback. He has a knack for shutting down pick-and-roll ball-handlers and is able to stifle bigger guards in the post.

Brogdon's turnover rate (15.4) is less than ideal for someone finishing only 17.9 percent of his team's plays while in the game, but he's run almost as many pick-and-rolls (157) as Giannis Antetokounmpo (158) in noticeably fewer minutes. Better ball control will come with experience.

In the meantime, Brogdon will remain one of the Bucks' most valuable players, period.

Both Milwaukee's offensive and defensive ratings improve with him in the lineup, and only two other players are rivaling his assist and three-point clips: Stephen Curry and Goran Dragic.

Runner-Up: Jamal Murray, Denver Nuggets

Defensive Player of the Year: Joel Embiid, Philadelphia 76ers

 

 

OK, let's get the playing-time disclaimer out of the way: Joel Embiid barely ranks in the top 15 of total floor time among newbies. He has yet to crack the 800-minute plateau and doesn't play both ends of back-to-backs.

More recently, a bone bruise in his left knee has kept him off the court altogether. He's missed five straight games, and head coach Brett Brown, while not worried, isn't quite sure when he'll return, per Philly.com's Keith Pompey.

Can we really give someone the nod over Embiid, though? (No. No, we cannot.)

Embiid has saved almost twice as many points on the defensive end than any other rookie, according to NBA Math. He doesn't get phased when switching onto ball-handling wings, and challenging him near the rim is a fool's errand. As The Ringer's Jonathan Tjarks wrote:

The most important thing a center can do on defense is protect the rim. For as vital as the 3-point shot has become in today's game, the foundation of an elite defense is still the ability to shut down the paint and prevent opposing teams from getting easy shots around the basket. It's almost impossible for teams to lock down opposing offenses if they have a sieve as the second line of defense. It's not so much about blocking shots as it is making them more difficult, and no big man in the NBA has been better at doing that this season than Embiid.

Opponents are shooting 41 percent around the basket when attacking Embiid. Not one of the other 126 players who contest at least three close-range looks per game matches that stinginess—and Embiid defends almost eight of those shots a night.

These stands are infectious. With Embiid anchoring the middle, as both a paint protector and help defender, the Philadelphia 76ers' perimeter corps can play fast and loose without failed gambles coming back to haunt the scoreboard.

Sixers: Def. Rtg. Rank Opp. FG% Rank Opp. 3P% Rank
With Embiid 99.1 1 42.4 1 33.0 2
Without Embiid 108.8 26 47.2 28 38.4 28

Between Nov. 10 and Jan. 27 (Embiid's last outing), the Sixers owned the Eastern Conference's best defensive rating (fifth overall)—a 38-game stretch that feels like the beginning of a new standard thanks to Embiid. He's the best deterrent of this season's rookie class, and it's not even sort of close.

Runner-Up (tie): Kris Dunn, Minnesota Timberwolves; Rodney McGruder, Miami Heat

MVP: Joel Embiid, Philadelphia 76ers

Spotty availability does not dampen Embiid's MVP case relative to his fellow fledglings.

Sure, this is basically the Rookie of the Year award. And no newcomer has earned the honor while averaging less than 29.1 minutes per game—almost four minutes more than Embiid is averaging now. Patrick Ewing (1986) and Brandon Roy (2007) are the only players of the lottery era who received the distinction after missing more than 15 games.

This is us not giving a damn.

Embiid's absences hurt him in All-Star and actual MVP discussions, where the competitive landscape is larger and more established. Rookie-year recognition shouldn't emphasize quantity as much, because not everyone is playing a bazillion minutes out of the gate.

What a player does during his time on the hardwood, however brief or extensive, trumps everything else. And none of this season's basketball cubs are matching Embiid's performance—few throughout NBA history have.

Tim Duncan and David Robinson are the only rookies in league history to match Embiid's scoring, rebound, assist and block averages.

Embiid is so good, he makes the Sixers good. They go from being outscored by 11.0 points per 100 possessions without him to a plus-3.2 whenever he's in the lineup—the distance between a dead-last and top-eight net rating.

So forget about minutes caps, not playing back-to-backs, injuries and everything in between. Embiid is the most valuable new kid on the block by a hopelessly wide margin.

Runner-Up: Malcolm Brogdon, Milwaukee Bucks

Dan Favale covers the NBA for Bleacher Report. Follow him on Twitter (@danfavale) and listen to his Hardwood Knocks podcast co-hosted by B/R's Andrew Bailey and Adam Fromal.

Stats courtesy of Basketball-Reference.com or NBA.com and accurate leading into games on Monday, Feb. 6.

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. תודה מנחם. עושה רושם שהססטיטיקות שמראות כמה אמביד טוב בהגנה "בושלו" קצת לטובתו.
    בכל זאת זה מאיר עיניים לדעת שהוא טוב גם בהגנה. חשוב מאוד לשחקן שיהיה סופרסטאר לשחק בשני הצדדים של המגרש.
    אם אני כרמלו אני נשאר בניו יורק ושפיל ג'קסון יעזוב בעצמו

        1. וכמו שהסברתי זה לא. כשאתה רוצה להשוות את התפקוד של הקבוצה לקבוצות אחרות זה מה שאתה יכול לעשות. עכשיו אם אתה רוצה לבדוק בהשוואה לשחקנים אחרים זה לגיטימי. כמו שהדגשתי אז לאמביד יש את הדיפנסיב רחיטינג השני בטיבו בליגה לשחקנים שהיו 25 דקות בממוצע למשחק על הפרקט במשך 30 משחקים.

      1. הבישול הוא בהסתכלות חלקית ולא משקפת על התרומה של שחקן (לא נוגע לאמביד דווקא).
        לוקחים סטטיסטיקה אחת בה הוא מס' 1 או 2. אבל ישנם הרבה חיתוכים אחרים ואולי בחלקם הוא מס' 10 בליגה או נמוך יותר.

        1. אז בוא תגיד מה אתה רוצה לראות ונבדוק. לא מדובר פה בסתם סטטיסטיקות שנבחרו רנדומלית. מדובר ברייטינג ההגנתי שהוא פחות או יותר המדד הכי בסיסי לכמה ההגנה היא יעילה. בנוסף יש את אחוזי הקליעה מהשדה ומהשלוש. לא בדיוק מדדים רנדומלים לכמה ההגנה עוצרת את היריבה. אז נכון היה אפשר לרכז את זה למדד אחד – אחוז הקליעה האפקטיבי. הנה אני אעשה את זה בשבילך.
          כשאמביד על המגרש היריבות קולעות ב-47.7% אפקטיבי (שווה ערך למקום ראשון בליגה)
          כשאמביד על הספסל היריבות קולעות ב-52.5% אפקטיבי (שווה ערך למקום 25 בליגה).

          1. סבבה לגמרי ומראה שהוא שחקן הגנה מצוין.
            אני לא מת על הסטטיסטיקות מסוג "קולע באחוז אפקטיבי הגבוה ביותר לשחקני שנה ראשונה ששיחקו לפחות 30 משחקים עם 25 דקות והגובה שלו גדול מ-2 מטר".
            אלו הן סטטיסטיקות מבושלות בשבילי

          2. אף אחד מהנתונים המופיעים שם הוא לא כזה אז אני עדיין לא מבין למה אתה קורא לזה נתונים מבושלים. אם אתה מתייחס למה שכתבתי למתן. הסיבה היא רשמתי 25 דקות למשחק ו-30 משחקים היא להוציא שחקנים ששיחקו מעט דקות במעט משחקים. אם תרצה לא חיפשתי מתי הוא מס' 2 אלא קבעתי מראש מה נראה לי סף הגיוני ומדובר בכל הליגה לא באיזה חתך ספציפי של שחקנים. שוב אף אחד מהנתונים שהמאמר הביא או שאני האתי למתן לא מבושל לטובת אמביד. אם אתה חושב שכן אז תסביר למה.

  2. אחלה מעורב. מסכים בקשר להויברג, הוא לא המאמן המתאים לקבוצה הזאת (אני לא יודע כמה מחורבן, אבל ממש לא מאמן של קבוצה עם שאיפות פלייאוף מההתחלה).

    לדעתי וובר הוא רק שומר מקום בסגל עד למצב שבו הם יחתימו איזה וטרן שיקבל ביי-אאוט אחרי הדד-ליין. יש כמה שמות פוטנציאליים כאלו ואני לא אופתע אם איזה לואיס סקולה יחתום שם בסופו של דבר.

    אני מסכים עם הבחירות של B/R, הנה חמישיות הרוקיז שלי:

    ראשונה: ברוגדון, הילד, סאריץ', סאבוניס, אמביד

    שנייה: יוגי, מלקולם דילייני, מארי, אינגרם, הרננגומז (וילי מהניקס).

    1. בדיוק.
      ובדרך להציק לפול, הארדן או פארקר.
      סטף חלש מדי – כולנו זוכרים מה קרה, ערב אחרי ערב. וממילא ליווינגסטון בחמישיה השניה לא בנוי לזה. החתמה נבונה של הדאבס.

    2. מי שמזלזל בהחתמות שעושה מועדון שמעסיק את גרי ווסט צריך לשאול את עצמו מה הוא למד משנים של מעקב אחרי הליגה. בלי קשר ורזאו נראה סוס מת.

  3. 1. פיל ג'קסון כבר לא מאמן ולא פסיכולוג. אולי יבין זאת ביום האחרון בחוזה שלו. זהו גם ככה התפקיד האחרון שלו בליגה…

    2. מסכים. אני גם מעדיף עוצמה וגובה בהטבעות. לכן גם אהבתי את גורדון יותר שנה שעברה.

    3. מי המאמן הפנוי שהייתם לוקחים? הסגל הזה מלא רעל ורגשות שליליים. הצעירים פוחדים על המקום שלהם וכל משחק הרוטציה אחרת לחלוטין. ככה לא נוטעים ביטחון בצעירים. אם אני פילי אני יוצא מעיסקה עם הפליקנס וגונב לבולס כמה צעירים לא מוערכים כבובי פורטיס ודאג מקדרמוט.

      1. לא ממש. מדובר על מאמן זר שלא דובר אנגלית ברמת שפת אם וצריך להתמודד עם תרבות שהוא עוד לא הפנים בקיבוץ של פופ. ג'ימי וויד ורונדו צריכים שריף. הם צריכים דמות גדולה שתרגיע. אם הבולס יפוצצו את הקבוצה וישאירו רק צעירים אז אולי זה יכול לעבוד…

        1. היי, אני בעד. כל מה שצריך לעשות זה לתת את רונדו למרבה במחיר (טוסטר וכרטיסים להמילטון יספיקו) ואת באטלר במכירה פומבית בין בוסטון, פילי ומינסוטה, והם מסודרים לעתיד.
          אבל במצב כזה עדיף כבר את הויברג.

          אז עם מי נשארנו? הרזה למשפחת המלוכה ואן גנדי, מקהייל וסקוט סקיילס? לא ממש מקפיץ גבות.

  4. אני לא חושב שנכון לבצע משפט שדה בהויברג. רשמתי גם בתגובה שלי אתמול בכתבה אחרת כאן:

    הויברג לא הגיע לקבוצה שיש עכשיו. קשה לי להאמין שיש מאמן, כישרוני ככל שיהיה, שמסוגל לאמן בשנה הראשונה שלו קבוצה מסוג כזה. בנוסף, ההתנהלות של פקסון ופורמן היא זאת שפוגעת בקבוצה הרבה יותר. ההחלטות שלהם לא טובות ולא יושבות אחת עם השנייה ועם ההיגיון בכלל. כולם, כולל כולם, ידעו שלא נכון להביא את וייד ורונדו לקבוצה עם באטלר. היה נכון לבנות מחדש ובמקום זאת הם הכליאו קבוצה בצורה גסה ומעוותת. ושוב – זאת החלטה אחת מיני רבות שהיו גרועות. אם באמת אכפת להם מהמועדון, שילכו הביתה. ואם האגו שלהם לא ייתן להם להודות בטעותם, אז שהבעלים ייקח את המפתחות מהם חיבור אותם לאדם שיידע לבצע החלטות נכונות למועדון הזה. בכל מקרה, ההתנהלות שלהם שרפה להויברג את הקדנציה בקבוצה. ואין לדעת אם יכול היה להצליח, מכיוון שלטעמי היא מעולם לא נבנה על פי רצונו, או מינימום במתכונת שיוכל בכלל לאמן ולהשתלט עליה.

    1. מאמן כיום אם לא קוראים לו פופ הוא לא מרכז הפרנצ'ייז. המאמן צריך להתאים לשחקנים ולא הפוך. לא שזה נכון אבל זו עובדה קיימת ב-90% מהפרנצ'ייזים

      1. נכון, אבל על הGM מוטלת האחריות לבחור את המאמן תוך כדי התחשבות בחומר השחקנים, ולהיפך.
        זה היה די ברור שלשלישיה הזאת לא יתאים מאמן רוקי

      2. אתה רק ממשיך לגבות את מה שאמרתי….הויברג בא לפני וויד ורונדו. וכשהביאו אותו השיח היה על בנייה מחדש סביב באטלר ככוכב אחד ויחיד העונה. זה גם נאמר לאחר שראו שהקבוצה הקודמת לא התאימה לשיטה שלו (ופה צריך להבין שהוא בא לתוך קבוצה שלא בנוייה על פי ההשקפה שלו). ההנהלה היא זו שלא עשתה את ההתאמות וממשיכה לעשות מה שהיא רוצה ולא מה שנכון למועדון בכלל ולשיטת המאמן בפרט. לכן, לדעתי זה לא נכון להגיד שצריך שהויברג יתאים את עצמו גם עכשיו, כי זה לשקר לכולנו בפנים. במיוחד להויברג עצמו. אין לדעתי אדם שיכול להצליח בסיטואציה כמו שהויברג (שנה שנייה בליגה) נמצא בה

        אמנם ב- ℅90 מהמועדונים בליגה המאמן הוא לא המרכז, אבל זה לא הנתון הקריטי שמשקף לנו התנהלות נכונה. אני דווקא מציע לך לברר בכמה מועדונים ניתן לראות בבירור שיש סנכרון בין ההתנהלות של ההנהלה ושל המאמן. המאמן וקבוצת השחקנים הן שתי הידיים של ההנהלה. ברגע שהן לא תואמות אחת לשנייה, הידיים נראות פגומות בהתנהלותן, אך כמו המחקרים שהוכיחו – זה לא בהכרח הידיים שבעייתיות בסיפור, אלא המוח שמשדר להן מסרים לא טובים

  5. אני משוחד באהבתי לממפיס אבל פייזדל בהחלט ראוי להיות מאוזכר במירוץ למאמן העונה עד כה , למרות שאני חושב שעד כה מי שראוי לתואר הוא דאנטוני ומה שעושה עם יוסטון עד כה

  6. תודה מנחם אחלה מעורב.
    הויברג צריך ללכת אבל האשמה היא על ההנהלה.
    כבר הצלחתם להיפטר מנורה ורוז ולהתחיל בנייה מחדש מסביב לבאטלר. ואז הבאתם את ווייד, נו ניחא, האריה הזקן ללמד את האריה הצעיר איך להנהיג. ואז אתם מביאים את רונדו? כל בניית הקבוצה היא כישלון והויברג פשוט לא יכול לאמן את ה'הויברג בול' כי אין מי שיעשה םייס אנד ספייס. אז הוא הפך לשק החבטות של השחקנים. פשוט הכניסו אותו לסיטואציה אומללה. הבעיה של הבולס זה שהם עדיין משלמים מלא כסף לת'יבודו כדי שלא יהיה שם. אז עכשיו ישלמו עוד מלא כסף להויברג שילך ויביאו עוד מאמן מסכן שלא יהיה לו מה לעשות עם הסגל העקום הזה?

  7. ג'קסון מכין את הקרקע התקשורתית לסיבה שבגללה הוא הטריד את כרמלו בשביל כל כך מעט כמו שנראה לו שהוא יקבל כרגע…

    פיזדייל הוא מאמן העונה – נקודה.
    ולא רק של הרוקיז.
    אני אומר את זה כבר חודשיים.

  8. יש הרבה סיבות להקל עם הויברג, אבל בשורה התחתונה, שיקגו בולס, בהרכב הנוכחי של השחקנים, ולמרות המגבלות, היא לא קבוצה שצריך להיות סימני שאלה לגבי התאמה לפלייאוף והאחריות היא עליו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט