האלופה עושה שרירים, דרמה גדולה באינדיאנה, ניו אורלינס ומינסוטה. סיקור יום שני העמוס/ שגיא נאור ועידו גילרי

האלופה עושה שרירים, דרמה גדולה באינדיאנה, ניו אורלינס ומינסוטה. סיקור יום שני העמוס/ שגיא נאור ועידו גילרי

אז גיא הרשע יצא לחופשת סופרבול כמו כל אמריקאי ממוצע ועוד לא התאושש ממה שקרה ביוסטון בסופרבול ה-51.

לגופיית הסאנס הגדולה שלו (120 קילו של חדר כושר לפי התיאורים השונים) יכול להיכנס רק עידו גילרי, פרופ' לכדורסל ובכלל.

עם סיום עונת הפוטבול חזרנו להתמקד בכדורסל ואיזה לילה נפלא קיבלנו. הארכות, מהלכים גדולים, סלי קלאץ', הכל מהכל. יאללה ניגש לעניינים.

 

ניו יורק ניקס 107 (31-22) – לוס אנג'לס לייקרס 121 ( 36-18 )

הלייקרס הגיעו ל-msg וקיבלה אירוח כמו שנותנים השכנים של דובי מערד. התוצאה הסופית טפילו עושה חסד עם הניקס כי הלייקרס כבר הובילו בהפרש שהתקרב ל-30.

הניקס קיבלו בחזרה את דרק רוז אבל זה לא השפיע על הלייקרס שכבר ברבע הראשון עלו ליתרון עשר. ברבע השני המשיכה המגמה כשהחבורה מהוליווד בורחת ליתרון 57-30. כרמלו אנטוני הוביל ריצה קטנה של הניקס בנסיון למזער נזקים ובמחצית זה 61-45 כשמלו קולע 16.

אם האוהדים קיןו לקאמבק של הניקס הם קיבלו ברבע השלישי בריחה נוספת של הלייקרס וסל של לו ויליאמס סיים את הרבע ביתרון 97-73 מהדהד.

הרבע האחרון היה גארבג' טיים כשהניו יורקים רק מנסים טו סמולר דה השפלה.

הספסל של הלייקרס שוב נראה מעולה כמו בתחילת השנה וקלע 63 נק' בהובלת לו ויליאמס עם 22 שהוביל 7 לייקרים בספרות כפולות. רוז היה חלש מאוד כמו כל הקבוצה וסיים עם 5 נק ב-2/8 מהשדה, פורזינגיס המשיך לאכזב עם 16 באחוזים נמוכים כרק מלו מופיע עם 26 ב-10/17 מהשדה.

וושינגטון ויזארדס 136 ( 21-30 ) – קליבלנד קבלירס 140 (15-35 )

משחק מטורף קיבלנו בוורייזון כשבסיומו האלופו קוטעת את רצף 17 נצחונות הבית של וושינגטון ומוכיחה לכל המפקפקים שהיא עדיין הטים טו ביט במזרח.

המשחק הלך צמוד מתחיחתו ועד סופו כששום קבוצה לא מצליחה לברוח. המחצית.הראשונה הסתיימה ביתרון 57-54 למקומיים כשלברון מפרגן 10 אס לצד 13 נק, 12 ללאב וקיירי שחזר מפציעה רק עם 8 מול 16 של ביל ו-13 של פורטר. רבע שלישי ענק של לאב עם 15 נק עזר לאלופה לרדת בסיומו ביתרון 4 אבל וושינגטון לא נשברה והסתכלה לקאבס בעיניים עד הסוף. שלשה של לאב מהאסיסט ה-17 של הקינג העלתה את קליבלנד ליתרון 116-112 דקה ורבע לסוף אבל ביל ענה עם שלשה מהצד השני לשוויון. תומפסון קלע רק אחת מהקו ומרקיף מוריס העלה את הקבוצה של סקוט ברוקס ליתרון 118-117 ואחרי החטאה של לברון, ג'ון וול קבר 2 זריקות עונשין ליתרון 3. גמור? לא ולא אומר מוטי. שלשה אדירה של לברון עם הלוח 0.9 שניות לסיום שולחת אותנו להארכה.

במקום להשתלט על הארכה לבאון קיבל עבירה שישית אבל איזה רובין יש לו בקבוצה. קיירי, שהיה שקט לגמרי נכנס לפעולה ואחרי 12 נקודות בלבד הוסיף עוד 11 בתוספת הזמן. 5 נקודות רצופות שלו הפכו פיגור ליתרון 136-133 ואחרי סל מצמק של גורטאט קיירי קבר 2 מהקו ושלשה של ביל לשוויון יצאה החוצה.

השלישיה הגדולה היתה ענקית כשלברון מסיים עם 32 באחוזים מדהימים ו-17אס, לאב 39 וקיירי 23 אבל מלך בקלאץ'. האלופה קלעה מצוין מכל הטווחים כולל 19 שלשות ב-50%.

ביל נתן הצגה עם 41 נק ו-8 אס, וול ניסה עם 22 ו-12אס ופורטר המשיך עונה נהדרת עם 25.

 

אינדיאנה פייסרס 93 ( 22-29) – אוקלהומה סיטי ת'אנדרס 90 (23-30)

משחק דרמטי נגמר עם 2 החטאות של ראסל ווסטברוק בנסיון לשלוח את המשחק להארכה.

התאנדר פתחו מצוין והוליכו במחצית הראשונה אבל הפייסרס רצו להגדיל את רצף הנצחונות ל-7 ולמרות ערב קליעה רע מכל הטווחים (38% מהשדה, 31% לשלוש, 65% מהקו) הצליחו להתגבר על 27 נק',18 ריב ו-9 אס של ראסל כשהם עוצרים את אוקלהומה על 38 נק במחצית השניה. ויקטור אולדיפו לא הצליח להמשיך את התקופה הטובה ונעצר על 4-16 מהשדה ל-14 נק, 15 לסטיבן אדאמס ו-11 בנק וריב' של אנדרה רוברסון לא הספיקו מול חלוקה מאוזנת של אינדי בהובלת פול ג'ורג' שקלע 21 וג/ף טיג שתרם 17.

טורונטו ראפטורס 118 (21-32) – לוס אנג'לס קליפרס 109 (31-21)

דמאר דרוזן חזר וסחף את הקנדים לנצחון גדול שגם בו התוצאה קצת משקרת. הרפטורס הוליכו לכל אורך המשחק וברבע האחרון היתרון כבר עלה ל-20 כשבדקות האחרונות הספסל של הקליפרס רק מצמצם במעט.

הקו האחרוי הנדר של טורונטו קיבל עזרה יפה מיונאס וולנציונאס כשדרוזן חוזר עם 31 נק, 24 ו-8 אס' ללאורי ו-21 נק עם 12 ריב' לסנטר ליטאי.

בלייק גריפין היה מעולה הלילה עם 26 נק, 11ריב ו-11 אס', ריברס הצעיר קלע 22, קרופורד וספייטס קלעו 15 ו-14 בהתאמה מהספסל אבל ההגנה היתה הבעיה העיקרית שלהם.

אטלנטה הוקס 95 ( 22-30) – יוטה ג'אז 120 (19-33)

ההוקס רצו לתת לאוהדים בעיר מעט שמחה אחרי המפלה הגדולה בתולדות הסופרבול אבל לג'אז היו תכניות אחרות. הם פתחו חזק וגם כשההוקס צמצמו לקראת סיום המחצית את ההפרש ל-4 בלבד הם לא נבהלו וניצחו את הרבע השלישי 37-23 ומזה אטלנטה כבר לא חזרו.

גורדון היוורד היה נפלא עם 30 נק ב-30 דקות, דריק פייבורס התעורר עם 20 נק' ו-10 ריב ג'ורג' היל נתן את שלו עם 21 ו-8 אס' וכל 13 השחקנים מסיימים עם מדד פלוס מינוס חיובי והקבוצה קולעת 61% מדהימים מהשדה.

אצל ההוקס אפשר לציין לטובה רק את דניס שרודר שקלע 21. פול מילסאפ איכזב מול האקסית עם 4-14 מהשדה ל-14 נק' ודוויט האוורד ניגף מול גובר ותרם 10 נק עם 8 כ"ח.

דטרויט פיסטונס 113 ( 28-24) – פילדלפיה 76' 96( 33-18)

פילי קיבלה חזרה מפציעה את קובינגטון ונואל אבל ללא אמביד היא סופרת הפסד נוסף.

הפיסטונס הציגו חלוקת נק' שלא היתה מביישת את הספרס – 7 שחקנים בספרות כפולות כשאף אחד לא חוצה את ה-20 נק, האריס עם 9 נק' וסטנלי ג'ונסון 8. דראמונד שלט ברחבות עם 16 נק ו-17 ריב' כשכל הקבוצה קוטפת 60 ריב מול 41 בלבד של הסיקסרס שלפני שבועיים עוד חלמה לדגדג את הפלייאוף והיום היא סופרת הפסד 6 ב-7 משחקים האחרונים.

ניו אורלינס פליקנס 111 ( 32-20 ) – פיניקס סאנס 106 ( 36-16)

אין הרבה טעם להרחיב את הדיבור על משחק בין הסאנס שמכוונים חזק לבחירה הראשונה מול הפליקנס שלא ברור לאן הם מכוונים אבל כרגע מנסים להביא את ג'אליל אוקפור בתור ישועה. המשחק היה צמוד לכל אורכו כשהפליקנס מובילים במרבית שלבי המחצית הראשונה שהסתיימה ביתרון 42-47. הרבע השלישי היה צמוד כשברביעי הסאנס לוקחים את המושכות לא מעט בזכות האנרגיות של ליאנדרו בארבוסה וטאקר הותיקים ומובילים בהפרש קטן שהגיע עד ל-5 נקודות  96-101  שתיים וחצי דקות לסיום. מכאן אבל הסאנס התפרקו כהרגלם כשניו אורלינס מסיימת את המשחק עם ריצת 5-15  כש10 מתוכן מגיעות מקו העונשין (בלאההה).

בפליקנס הצטיינו אנתוני דיוויס עם 34 נקודות 9 ריבאונידם ו-5 חסימות וג'רו הולידאי עם 30 נקודות, 9 ריבאונדים 7 אסיסטים ו-3 חסימות משלו. בסאנס סיימו 6 שחקנים בספרות כפולות  כשטי ג'יי וורן קולע 20 ודווין בוקר מרבה להחטיא עם 5 מ-20 מהשדה כולל 1-8 לשלוש  ו-14 נקודות. הקבוצה כולה סיימה עם 5 מ-27 עלובים מחוץ לקשת.

 

מינסוטה טימברוולבס 113 ( 33-19 ) – מיאמי היט 115 (30-22)

מיאמי היא ה-feel good story של השבועות האחרונים ב-NBA. קבוצה שנראית על המסלול הבטוח לטאנקינג מתחברת לה פתאום לסדרה של 10 ניצחונות רצופים. מולם ניצבה הלילה קבוצה שהיא הנגטיב המושלם. מינסוטה של העונה היא אכזבה אדירה וגם במגרשם הביתי הטימברוולס לא הצליחו לעצור את הרצף המרשים של ההיט שעלה ל-11 ניצחונות.

שחקני מיאמי ניצלו כבר מהפתיחה את ההגנה הנרפית של מינסוטה כשהם קולעים 40 נקודות ברבע הראשון ועלו ליתרון 57-71 במחצית. שחקני מיאמי מצאו את עצמם פעם אחר פעם חופשיים לזריקות שלוש כשגוראן דרגיץ' מנצל זאת לערב של 7 מ-9 מחוץ לקשת והקבוצה כולה מסיימת עם 15 מ-28.  למרות שלא הובילו לשנייה אחת במהלך המשחק הטי-וולבס לפחות הצליחו לשמור את המשחק קרוב כדי לתת לעצמם צ'אנס ובחצי השני הם נגסו אט אט בהפרש.

חצי דקה לסיום ההיט עדיין הובילו ב-7 הפרש אבל אז שלשה של וויגינס שלאחריה חטיפה וסל +עבירה צמצמו ל 113-114.עוד חטיפה של וויגינס הייתה יכולה להפוך את הסיפור אבל החטאה שלו שלאחריה  קליעת עונשין של וויטסייד נתנה למינסוטה כדור אחרון עם אפשרות להשוות או לנצח. הזריקה האחרונה הייתה גם היא של וויגניס אבל הוא פספס מיד-ריינג' תחת שמירה שנתן למיאמי את הניצחון.

בהיט בלטו דראגיץ' עם 33 נקודות ו-9 אסיסטים כשלצידו חסאן וויטסייד מספק את הסחורה עם 19 נקודות ו-13 ריבאונדים.  בצד השני וויגינס קלע 27 בעוד שקארל אנת'וני טאונס שם 35 נקודות  באחוזים טובים לצד 8 ריבאונדים. ריקי רוביו הוסיף 14 נקודות ו-13 ריבאונדים.

דנבר נאגטס 110 (28-23) – דאלאס מאבריקס 87 ( 31-20)

דאלאס בתקופה טובה וניתן היה לצפות שמול הנאגטס שחסרו את גאלינארי, מודאיי ופאריד הפצועים יוכלו להמשיך את המגמה. אבל וויל בארטון שקיבל הזדמנות בחמישיה חשב אחרת והסתערות שלו יחד עם חבריו הובילו לבור עמוק עבור המאבס שירדו למחצית בפיגור של 22 נקודות 37-59 כשבארטון קולע 19 נקודות.  המחצית השנייה הייתה בעיקר גראבג' טיים כשדאלאס עוד מצליחים לצמק ל 71-82 בתחילת הרבע הרביעי לאחר שההפרש צמח כבר ל-27. אבל הנאגטס התאפסו בעיקר בזכות ווילסון צ'אנדלר וגארי האריס וההפרש טיפס בחזרה עד ל-23 בסיום.

בנאגטס הצטיין כאמור בארטון עם 31 נקודות ב12 מ-18 מהשדה (5 מ-7 לשלוש) בתוספת של 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. עזרו לו גארי האריס עם 20 ו4 מ-5 מחוץ לקשת, צ'אנדלר עם 14 נקודות ו-10 ריבאונדים ויוקיץ' עם 13 נקודות ו-9 אסיסטים.

עבור דאלאס 6 שחקנים תרמו מעל 9 נקודות כשיוגי פרל וסת' קרי מובילים עם 15 כל אחד.

ממפיס גריזליס 89 (22-32) – סן אנטוניו ספרס 74 ( 12-39)

הספרס עלו מול ממפיס בלי קאווי לנארד  הנח בגלל פציעה. ביום בו למארכוס אולדריג' קולע ב4 מ-19 מהשדה ועדיין ללא פאו גאסול לא היה להם הרבה מה למכור מול הגאסול השני וחבריו. במשך שלושה רבעים התנהל משחק צמוד בקצב זחילה בעיקר בשליטה של הדובים.  אבל מהרגע שהגריזליס עלו ל-8 הפרש בתחילת הרבע הרביעי הסיפור היה בעצם גמור. עד לסיום הפער גדל עד ל-15 כשהספרס קולעים רק 9 ברבע האחרון. שתי הקבוצות קלעו מתחת ל-40% מהשדה כששתיהן גם מרבות לאבד עם 16 לספרס ו-13 לממפיס, במשחק שלא היה נעים לצפייה בלשון המעטה.

בגריזלייס היה זה כרגיל מאמץ קבוצתי כשראנדולף וגאסול מובילים עם 15 נקודות כל אחד וקונלי מוסיף 12 נקודות עם 9 אסיסטים.  בספרס אין הרבה מה לציין למעט דיוויד לי שקלע 14 נקודות ב6 מ-6 מהשדה.

סקרמנטו קינגס 107 (32-20) – שיקגו בולס 112 (26-26)

הקינגס והבולס הן שתי קבוצות עבורן יציבות והיגיון הם עקרונות זרים. הקינגס הודיעו לפני המשחק שקאזינס לא יוטרד וגם הבולס נראה כרגע שישמרו על הסגל המתוסבך שלהם. המשחק התנהל בהתאם כשג'ימי באטלר צופה מהצד. הקינגס שיכורים מן הניצחון על הווריורס רק לפני יומיים אפשרו לבולס לקפוץ עליהם מן הפתיחה עם 11-27 ברבע הראשון. הבולס כבר הגדילו את ההפרש ל-27 55-82 4 דקות לסוף הרבע השלישי אבל כאן הם כנראה החליטו לנסות ולהפסיד את המשחק. עד סוף הרבע לוסון וקוליסון בעיקר הורידו ל-16 הפרש.

בסוף הרבע התפתח עימות בין מאט בארנס לטאג' גיבסון שבמהלכו דמארקוס קאזינס דחף את ג'ים בויילן עוזר המאמן של שיקגו וספג טכנית כתוצאה. זה לא הפריע לקינגס להמשיך ולקזז בהפרש במהלך כל הרבע הרביעי עד ששלשה של קאזינס ולאחריה לייאפ חצי דקה לסיום הישוו את התוצאה 107-107. פאול שנעשה על קאזינס במהלך גם נתן זריקת עונשין שהייתה יכולה לתת לקינגס יתרון אבל הסנטר הפרובלמטי החטיא כשמהעבר השני  ווייד קובר ג'אמפר שנותן לבולס את היתרון בחזרה.  חטיפה של וייד בהתקפה הבאה של הקינגס שבעקבותיה דאנק מהדהד סגרה את הסיפור. קאזינס עוד הספיק לחטוף טכנית נוספת בשניות הסיום שהעלתה את מאזנו ל-16 סה"כ ותקנה לו מנוחה יזומה במשחק הקרוב.

בשיקגו הצטיינו ווייד עם 31 נקודות 6 ריבאונדים ו-3 אסיסטים באחוזים מצויינים כשלידו מייקל קארטר וויליאמס בערב קליעות נהדר תורם 21 נקודות ב8 מ-12 מהשדה יחד עם 6 ריבאונדים ו- 4 אסיסטים שחיפו על חסרונו של באטלר.

בסקרמנטו קאזינס עם 18 נקודות 14 ריבאונדים ו-5 אסיסטים אבל רק ב5 מ-16 מהשדה. לעומתו לוסון בארנס וקוליסון נתנו את שלהם עם 22, 19 ו-14 נקודות באחוזים טובים בהתאמה.

לפוסט הזה יש 152 תגובות

  1. תודה חברים על סיקור של לילה אדיר.
    כמה דברים לא ברורים כמו התבוסה של אטלנטה שהצטרפה לתצוגת המחצית השנייה של הפלקונס, תבוסת דאלאס לדנבר אחרי שבועות שהם רודפים כדי להצטרף למאבק על המקום השמיני ונראו כמו ילדים שתפסו אותם במסיבה עם תעודת זהות מזויפת.
    הניקס שזה לא ברור אם יותר עצוב או מצחיק (עצוב) וכמובן התצוגה הנהדרת.מוושינגטון, במיוחד קווין לאב שמראה עד כמה הוא עדיף על כרמלו, אם מישהו תהה.

    1. "זה טראש", לברון לא צריך כוכב כמו מלו לידו כדי לקחת אליפות.

      אם למישהו היה ספק שיש רק אמויפי אחד בליגה הזאת אז היום הוא קיבל את זה לפנים: גם שלשת קלאץ',גם 17 אסיסטים וגם באחוזים של מיפלצת.

  2. בזמן אמת עוד קצת התווכחנו, אבל אחרי צפיה נוספת, קבלו את דעתי המוסמכת –
    המשחק הכי טוב של העונה. זאת אומרת, היו לגולדן סטייט תצוגות מפלאנטה אחרת (תרתי משמע), אבל זה *המשחק* הכי טוב, של שתי הקבוצות.

    למי שמתעצל – גשו 4 דקות מהסוף, במצב של 102-101 לקליבלנד. מה שקורה בהמשך הוא היילייט אחד אחרי השני, כו-לם מעולים, ודרמה עילאית.
    המשחק הכי טוב של קליבלנד מאז תצוגות השיא בפיינאלס, ובערך התקרה של וושינגטון. והיא גבוהה לאללה. עוד חיזוק קטן (אפשרי?) והוויזארדס, אפילו לפני בוסטון וטורונטו, תהיה הטוענת לכתר השניה של המזרח.

    לכו לראות, לא תצטערו.

      1. חד משמעית.
        יש שם סטטיסטיקות עבור שנה. קח אחת (ספוילר) – ממצב הקלאצ' שציינתי, שתי הקבוצות המשיכו ביחד ל-8 מ-9 מהשלוש. אחת מהן עם הקרש…

        וכן, בסוף בסוף וושינגטון קצת שבקו. שיחקו על אדים. חייבים דחוףףף ספסל.

        1. (להשלמת הספוילר –
          קליבלנד עם 4-5 לשלוש בקלאצ', ועוד 2 מ-3 בהארכה.
          וושינגטון עם 4-4 לשלוש בקלאצ', ועוד 2 מ-4 בהארכה.
          סה"כ כ"א עם 6-8, 12-16 ביחד, 75 אחוז מהשלוש לשתי הקבוצות בקלאצ'. זה נתון פסיכי ממש).

      1. קצת סבלנות, לברון מעלה הילוך רק אחריי האולסטארס.
        אנחנו עדיין נימצאים קצת אחריי משבר אמצע עונה יזום.

  3. אין לוויזרדס סיכוי עם חמישיה וקצת קלי אוברה, זה זועק לשמיים ואני מאוד מגווה שבשבוכיים הקרובים יצליחו להנחית חיזוק. אולי אפילו במקום אוברה שהמניות.שלו גבוהות. הייתי מאוד שמח לראות את לו ויליאמס נוחת שם אבל לא רואה איך זה עובד. אם לא היו נותנים לפאקינג יאן מהינמי 64 ל-4 היו יכולים להרכיב ספסל ראוי.

    1. איזה טרולים? אני היחיד שמגן על המורשת של לברון ולא מדבר כמו הליצנים האלה.
      עצוב לי שבאתר של מנחם לא מצליחים להבין את זה.

      1. אתה יכול להגיד את זה גם על לו ועל קר ועל רבים וטובים אחרים.

        בשורה התחתונה, ספולסטרה הוכיח את עצמו, לפני ואחרי לברון וגם כשהוא אימן את לברון.

  4. משחק חושך של הספרס… אולדריג' לא החמיץ באחוזים כאלה מאז גן חובה… אבל שתי נקודות יותר כלליות:
    א. ממפיס טובים. אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה. ממפיס טובים.
    ב. הספרס מאד תלויים בקוואי – נקודות, הגנה, אסיסטים, מאניטיים, הכל. ללברון יש את קיירי ולאב, לגולדן סטייט יש חמישה שחקנים מעולים, אבל לספרס יש אחד כזה. קצת מפתיע, שהרי בספרס עסקינן, אבל מול הגדולות זה המצב.

    1. מי החמישי בגולדן סטייט? פצ'וליה? מגי? אני מניח שאיגי אבל נראה לך שאיגי שווה יותר מאולדרידג'? לא צריך להפוך את הספרס בלי קאווי לברוקלין. נפלו הלילה מול ממפיס, נכון, אבל לספרס יש עוד מספיק כלים.

      1. הספרז נמצאים במצב מורכב תמידית.
        זו קבוצה שהיא קונטנדרית קבועה כבר, כמה, עשרות שנים?
        זאת אומרת, היא צריכה להציג יכולת-על, ותוך כדי זה – לבנות את עצמה. בניגוד לקליבלנד עם האול-אין שלה בחלון הזמן שנשאר ללברון, ובניגוד לגולדן סטייט שהצטרפה למירוץ החימוש עם דוראנט – הספרז מסתכלים גם על עכשיו וגם קדימה רחוק.
        וזה מרתק, הריקוד הזה של פופ. מתי להכניס שחקנים משולי הספסל, מתי לתת להם להתנסות בכמה רגעי קלאצ' – תוך כדי שהקבוצה נשארת מס' 2/3 בליגה. ותראו כמה שחקנים משתתפים שם. כמה חמישיות שונות הוא מנסה, על רטוב, לא באימונים.
        ואנחנו ממהרים לשכוח אבל הספרז איבדו את העוגן המרכזי שלהם, את דאנקן. זו כולה העונה הראשונה בלעדיו (וכמה שזה נראה רחוק). במקביל, מאנו ופארקר, השותפים, לא נעשו צעירים יותר. פארקר גם נעדר מהמון משחקים. דיאו ודיוויד ווסט, על הדרך, גם עזבו.
        כלומר, מה שאנחנו רואים זו "הספרז החדשה", לגמרי, אבל מתייחסים אליה עדיין בתור "הספרז הישנה". גם כשמתאכזבים. לא פשוט.

        1. הספרס עשו את עסקת העשור עם הטרייד על קאווי והוא אמור להשאיר אותם קבוצת צמרת ב-5,6 השנים הבאות לפחות. מה עוד שהוא חתם על הארכת חוזה שהולכת להיות מגוחכת עם החוזים החדשים. סביבו ההנהלה האדירה של הספרס תצליח לבנות קבוצה מצויינת בלי ספק.

      2. אכן איגי. במאניטיים אני לא בטוח שהייתי מהמר על למרכוס ולא על איגי. אני לא טוען שהספרס הם ברוקלין, אבל כן שבלי לאונרד אין להם את הרמה הדרושה לנצח קבוצות צמרת אחרות. נכון שגם קליבלנד במצב הזה בלי לברון, אבל ג"ס יותר רידנדנט.

  5. תודה על סיקור מעולה לערב חזק ביותר.
    בזמן שלא מעט קבוצות מנמנמות לקראת פגרת האולסטאר וושינגטון ומיאמי רותחות ונראות נהדר למרות ההפסד של וושינגטון.
    מה אתם אומרים: וול וביל הבק קורט הטוב בליגה כרגע (במחילה מפורטלנד, ג"ס ואולי בוסטון)?

  6. לדעתי אתם מפספסים את הסיפור בין הקאס לוויזארדס, הסיפור זה לא הניצחון של קליבלנד אלא היכולת של וושינגטון. וושינגטון הוכיחה שהיא יכולה להסתכל לקאבס בלבן של העיניים ושהקאבס צריכים יכולת שיא נגדם והרבה מזל, זה היה משחק פלייאוף לכל דבר. חוץ מזה עליית המדרגה של וושינגטון היא בעיקר ההתקדמות המטאורית של ביל, שהפך להיות שחקן עצום וכרגע מבחינתי הוא המספר 2 הכי טוב בליגה(עובר את קליי). קיצר הוא המספר 2 המספר 1 🙂

    1. אכן משחק מצוין של וושינגטון.
      אבל… קליבלנד לא השתמשה בכל ארסנל יכולות ההגנה שלה על וול וביל (ג'יי אר פצוע וליגינס סתם לא שיחק). אם תהיה סדרה כזו זה ייראה אחרת לגמרי – שומרים יתחלפו ויישארו טריים ואני מאמין שהרכבים הגנתיים יפותחו. ולוושינגטון כאמור יש הרבה פחות עם מה לשחק ולאלתר (זה עדיין שווה ניצחון או שניים).

      1. מצד שני השלישייה הגדולה של בקאבס ותומפסון ביכולת שיא ועדיין המכשפים הביטו חזק בלבן של העיניים ואילולא שלשה שגם אם תיתן עוד 10 כאלה פנויות ללברון ספק כמה ייכנסו היו מנצחים.

        1. יכול להיות שהתקרה ההתקפית דומה. השאלה היא כמה הילוכים כל קבוצה יכולה לעלות בהגנה. לטעמי לקאבס תקרה הגנתית גבוהה משמעותית ולכן וושינגטון בסגל הזה לא באמת מאיימת.

          1. אני מניח שלאורך סדרה רוב הסיכויים שאתה צודק אבל פרט לבוסטון כרגע מבחינה זו אני לא רואה אף אחת במזרח שיכולה לאיים על לברון מלהמשיך את השליטה במזרח

  7. אטלנטה זה בושה. בתחילת שנה עוד חשבנו שרק המערב נחלש אבל נראה שכל הליגה נחלשה ונשארו רק 2 קבוצות חזקות

  8. לקאזינס קשה לשלוט ברגשותיו. והוא קיבל טכנית. הבעיה היא שגם השופטים מתקשים לשלוט ברגשותיהם כלפיו. במשחק ראיתי לפחות 4 פאולים שלא נשרקו לטובתו (לא 50-50 או מגע סביר- אלא עבירות ברורות שכל שחקן אחר מקבל כולל משיכת חולצה ברורה מטר מעיני השופט).

    בנוסף יש ריח לא נעים כשעוזר מאמן בחליפה של הבולס נכנס לתחומי המגרש ומחליט שתפקידו לדחוף את קאזינס מחוץ להמולה. קאזינס הושיט יד לדחוף חזרה וחוטף טכנית. עכשו שהליגה תשלוט ברגשותיה כלפי קאזינס ותועיל נע לצפות במשחק ולהחליט האם יש כאן אפקט פיגמליון שבעיני הוא איסור בתכלית האיסור במשחק כדורסל שצריך להישפט כל פעם כמו דף נקי. בעיני התגובות של קאזינס יחסית למה שספג הם סבירות בהחלט. ואין סיבה שיורחק במשחק הבא מול בוסטון במשחק שיש לו משמעות גבוהה במאבק מול דנבר.

  9. כצפוי הלילה לא אכזב
    אולי וכחומר למחשבה כדאי לשקול להוריד את כמות משחקי הבק טו בק למינימום האפשרי
    קבוצות משחקות הרבה יותר טוב לאחר יום מנוחה אחד לפחות

      1. אני גם בעד להוריד בק2בק ולמתוח את הליגה אבל אני לא חושב שהמשחקים הצמודים הלילה מעידים בהכרח על איכות. חצי מהקבוצות הלילה קלעו פחות מ-35% מהשלוש, רובן גם פחות מ-30%.
        הספרס והגריזליס, אטלנטה, פילי, דאלאס כולן היו חלשות למרות המנוחה.

          1. דווקא כבר הוחלט על הקדמת הליגה בשבוע על חשבון משחקי ההכנה, החל משנה הבאה.
            אני התייאשתי מהתקווה שהליגה תקוצר, אין אפילו דיבור קטן על זה. כרגע רק החלטה רפואית דרמטית של איגוד הרופאים או משהו בסגנון יכול להביא לשינוי. הכסף מדבר יותר מהכל.

      1. אכן משחק מהנה, אבל לדעתי אתה קצת נסחף עם הסופרלטיבים . המשחק של הקאבס מול הספרס לדוגמא היה טוב יותר.
        נראה שלברון מסתכל בקליפים של סטף קרי (ואני לא מתכוון לשלשות מכדרור אלא להחטאת לייאפ מנצח).

        1. והקביעה שלך נסמכת על מה?
          אולי על העובדה שהקאבס הפסידו שם.
          בדקתי. הערב היה משחק טוב יותר:

          המשחק עם סן אנטוניו:
          ס"א עם 48-96, 10-26
          יחס איבוד לאסיסט: 32-13
          בלוק וחטיפות: 6-6
          עונשין: 12-14

          תצוגות מרשימות (מינ' 20 נקודות):
          קוואי עם 41-6-5

          קליבלנד:
          45-91, 12-22
          איבוד-אסיסט: 25-18
          בלוק-חטיפות: 7-1
          עונשין: 12-22
          **** תכלס, הקאבס הפסידו משחק על קליעות עונשין גרועות. לא היילייט בכלל.
          תצוגות יחיד: לברון, קיירי עם 29 כ"א

          *** משחק הערב ***

          וושינגטון:
          50-99, 12-29
          איבוד-אסיסט: 29-12
          בלוק-חטיפה: 9-5
          עונשין: 23-26

          תצוגות יחיד:
          ביל, 41-5-8
          וול, 12-22

          קליבלנד הערב:
          49-92, 19-38
          איבוד-אסיסט: 31-20
          בלוק-חטיפות: 7-2
          עונשין: 23-28

          תצוגות יחיד:
          לברון, 32-17-7
          לאב 12-39
          טריסטן 12-22
          קיירי 23, מתוכן 11 בהארכה

          במשחק הערב היו יותר נקודות. היו סטרצ'ים פנומנליים, שתי הקבוצות קלעו יחד בקלאצ' 8 מ-9 מהשלוש בפינג-פונג מסחרר, ואז עוד 3 שלשות הארכה, וביחד – 75% מהשלוש בקלאצ' ובהארכה.
          ועוד כל מיני – רצף הבשלשות של ביל, רצף השלשות של לברון, הנקודות הרצופות של קיירי בהארכה, כולל שלשת העתק לגיים 7. וכמובן הבאזר ביטר המטורף אחרי מסירת טום בריידי.

          לטעמי – נו קונטסט.

          1. הנאה ממשחק היא ענין סובייקטיבי, ולכן כל מה שקובע כאן הוא מראה עיניים/ מצב רוח ביום נתון.
            לעניין המשחק – זה היה iso-heaven קלאסי. אז הרבה זריקות נכנסו אבל למעט כמה מהלכים ממש יפים של לברון ושל וול (שגרמו לי לחשוב מה היה קורה אם הם משחקים ביחד) לא תמיד זה היה כדורסל מרשים. עכשיו גם במשחק מול הספרס היה די הרבה מזה אבל לפחות הרגשתי שההגנה הייתה יותר טובה. נניח עם ביל במקום לחגוג כל סל גם היה עושה משהו כדי לעצור את אירווינג זה היה עוזר.
            אבל בסופו של דבר היה משחק ממש מהנה.

        2. היה פאול ברוררר של גורטאט עליו (נגע לו ביד) ולכן החטיא. אבל היי, זה לא דוראנט מותר לעשות עליו פאולים שלא ישרקו בפוזשנים מכריעים

          1. אבל בזה לא היה שום דבר משעשע. חוץ מזה זה לא עד כדי כך ברור. אבל מעבר לכך יש איזה הסכם בלתי כתוב שעם לברון מאפשרים יותר מגע כשמהצד השני נותנים לו לעשות עבירות תוקף וצעדים חופשי.
            זה צודק? לא. אבל זה ככה כבר שנים.

  10. אני הבנתי שבחירת דראפט מוגנת יורדת במיקום משנה לשנה. לפני שנתיים הבחירה של הלייקרס היתה מוגנת טופ-5 והם בחרו את ראסל. בשנה שעברה הם היו מוגנים טופ-3 ובחרו את אינגרם.
    יכול להיות שהשנה הבחירה שלהם לא מוגנת ותעבור לפילי?

  11. עכשיו סיימתי לצפות בקרב בין הקאבס לוויזארדס.
    איזה משחק גדול. הרבה זמן לא ראיתי משחק של וושינגטון וממש נהנתי מרמת הכדורסל. חסר להם עוד כוח אש מהספסל והם חייבים להשיג איזה גארד סקורר בטרייד דד ליין והם יכולים ללכת רחוק השנה אם יישארו בריאים ויציבים

    1. טרייד של שון קילפטריק על הבחירת דראפט סיבוב ראשון של הוויזארדס השנה (אני מאמין שתהיה משהו באזור 20-25) צריך לקרות. יעזור מאוד ל-2 הקבוצות.

  12. כיף לקרוא את כל התגובות, גם כאן וגם בבלוג החי.
    לרועי – צדקת בקשר לווסטברוק. אני קצת חששתי מוצע הכ"ח שלו שהחל לרדת לקו האדום אבל היום הוא פיצה עם 18 כ"ח, שנותן לו עוד קצת חמצן לסיים את כל העונה עם ממוצע TD.

  13. כרגיל, שום ערב בליגה הזאת לא מתנהל ע"פ הציפיות.

    כמה רשמים מהעונה עד כה:

    1 – אטלנטה. אני לא מבין מה הקבוצה מנסה לבצע שם…בתחילת העונה הם הביאו את האוורד ונפטרו מטיג כדי לתת מקום לשרודר בטענה שהם הולכים לרוץ ככה. אחרי זה היו דליפות מתוך המועדון על כך שהם מנסים להעביר את מילסאפ וללכת לכיוון של בנייה מחדש. אחרי זה הם התחרטו והחליטו לרוץ כמו שהם. לפני כשבועיים הם עשו טרייד על אחד מהשחקנים הכי קריטיים שלהם – קורבר. וזה לא שהם קיבלו עליו תמורה שווה. זה היה מהלך מובהק לכיוון בניה מחדש. וגם אם לא, בוודאות החליש את הקבוצה. אז נשאלת השאלה – מה הולך שם במועדון? ההתנהלות לא מובנת, בלשון המעטה. הקבוצה ללא ספק תקועה ולא הולכת להשתפר באופן יוצא דופן. לא בטוח גם שמילסאפ (שכבר עבר את גיל 30) ירצה לחזור למועדון, שמלבד להעניק לו חוזה טוב יותר, לא ניחן ביתרונות אחרים בשבילו. אני משער שבגלל שהקבוצה מכילה הרבה אנדר-אצ'יברים הם לחצו לנסות לרוץ הכי טוב שאפשר עם מה שיש. אבל אם זה נכון, כנראה שה-GM לא מתאים לתפקיד שהוא מבצע. המטרה שלו היא לבצע את מה שאנו לא רואים בספורט – את הצד של הביזנס. והוא צריך לברך את המעמסה הזאת על גבו.

    שורה תחתונה: הטרייד דד-ליין מתקרב. הדראפט מפוצץ כישרון. מלבד ברוקלין, כל "הגרועות" בליגה מנסות להתחרות. אין סיבה טובה לא לנסות לרוץ ALL-IN לתוך בנייה מחדש כבר מעכשיו.

    2 – וושינגטון. חייב להודות, כמו הרוב אני האמנתי שאת המקום בטופ 4 במזרח, לצד קליבלנד, טורונטו ובוסטון, תהיה דטרויט. אך נראה שכרגע דטרויט במשבר זהות. בקבוצה מתחילים להבין שהרשמים מהעונה הקודמת שהצמד דראמונד את ג'קסון יכול להריץ את הקבוצה, נוחל אכזבה עצומה. לעומת זאת, אותו סוג של משבר חוותה עד כה קבוצה כשרונית אחרת – וושיגנטון. אחרי קיץ בו דוראנט והורפורד די השפילו את הקבוצה ביחס שלהם לחיזורים שלה + המתיחות המתוקשרת בין ביל/וול שרק ממשיכים להאכיל אותה לא עזרה. ואז, משום מקום, הקבוצה התחילה לפתח את מה שדחף אותה קדימה לאן שהיא היום – חוצפה. וזאת הזהות שלהם.

    שורה תחתונה: ההגעה למשחק של בוסטון כשהם לבושים ALL-BLACK הייתה קצת "חיה בסרט" ואחרי התגובות של וול לכמה המשחק של וושיגנטון מול קליבלנד חשוב, מראה שהם עדיין צעירים במחשבה. אבל זה כבר טוב שהם צברו ביטחון אמיתי בעצמם ופיתחו זהות מסויימת לעצמם. נשאר רק לחכות ולראות מה יעשו בהמשך…

    3 – מיאמי. לטעמי ההוכחה הבלעדית לכך שכימיה בקבוצה היא זאת שמרימה או מפילה קבוצה יותר מכל כוכב וכישרון כולל שיהיה בה (כשמכבי כדורסל העונה היא האנטיתזה לכך). רצף דו ספרתי של נצחונות יש למיאמי. העונה השיגה זאת רק גולדן סטייט, לדעתי. אולי הספרס או הקאבס גם. כשיגיע הטרייד דד-ליין אני די בטוח שריילי לא ייגע בוויטסייד, דראגיץ' וויטרס. הם נהנים לשחק יחד ויש בהם EDGE שניזון כל הזמן מהחוסר הערכה של קהילת הליגה כלפיהם. ותזכרו שאחד השחקנים החשובים שלהם פצוע לעונה – ווינסלו. שהוא, ללא ספק בעיניי, הולך להפוך לקראודר 2.0.

    שורה תחתונה: אם הם מצליחים להביא סטאר נוסף לשם, הם לחלוטין מפתחים משהו חדש ומלהיב שם מכלום.

    4 – גיבוי גדול מדי לעמדת ה-GM בליגה. בעיניי, העונה מראה כמה גיבוי GM מקבלים בליגה, מבלי לעלות ולתת להתנהלות שלהם גב בפניי ההנהלה הבכירה. שימו לב לכמה מקרים לא מובנים הגענו בליגה העונה:

    אורלנדו. בונה קו קדמי כזה צפוף ועכשיו הם לא רק רוצים, אלא די חייבים, להעביר את אחד משני השחקנים הכי מוכשרים שלהם באותם עמדות – איבקה/ווצ'וויץ. רק לי המקרה הזה מזכיר מאוד את העונה של פיניקס עם אייזאה תומאס, דראגיץ' ובלדסו בקו האחורי? הריי היו תקדימים למקרים כאלו. לא הייתה סיבה אמיתית לבצע את הטרייד על איבקה ועדיין הוא קרה ועוד אחרי זה החוזה הדי מופרח לביומבו.

    אטלנטה. כבר מפורט הכל למעלה…

    ניו יורק. יש יותר מדי מה להרחיב פה…? האמת שכן!
    עונה שעברה, הקבוצה הייתה באותו מאזן בזמן הזה של העונה וג'קסון החליט לפטר את פישר בטענה שהמועדון לא נע קדימה ומשתפר מספיק בהשוואה לרמת הכישרון של הקבוצה. העונה? אותו מאזן. מאמן הרבה יותר טוב. כישרון כולל טוב יותר. אז מה עכשיו? השחקן שנלחם בשיניים להגיע לאותו מועדון וממש לא מוערך מספיק על כמה שהוא עושה למען הפרנצ'ייז והעיר בכלל, נזרק לכביש הפעם. נכון, המועדון צריך להבנות מחדש. וג'קסון קורא נכון את המפה בשני המקרים. אבל זה לא העניין כאן. מדובר על הדרך שזה נעשה. בין אם אנתוני יעבור או לא, הדרך בה ג'קסון פועל היא מכוערת (כנ"ל לגביי היחס וצורת הפיטורים של פישר) והיא תתנקם בו בסוף, כששחקנים חופשיים יוקירו רגליים מהגעה לעיר בגלל אותה התנהלות.

    שיקגו – האמת שאני רק רוצה להבין איך לעזאזל הצמד פקסון את פורמן מצליחים עדיין לשרוד במועדון כשהם לחלוטין מבזים אותו בכל דרך אפשרית. בניית קבוצה פופוליסטית וחסרת פשר בקיץ. שוב – במקום לבנות מחדש כבר עונה שנייה ברציפות. התנהלות חוזרת ונשנה של השחקנים אל מול התקשורת, ביצוע החלטות מעוררות מחלוקת פעם אחר פעם…לדוגמא, הבאת הויברג, מאמן מאוד מוכשר לטעמי, לקבוצה שפתאום מכילה את וויד, באטלר ורונדו ולצפות שיידע להרים מפה קבוצה? שום מאמן צעיר, טוב ככל שיהיה, לא יצליח להריץ קבוצה שמכילה 3 שחקנים מוחצנים כמו וויד, רונדו ובאטלר (כל אחד והמטען שסוחב על עצמו מהעונה הקודמת) עם אישיות מוחצנת (+ יכולת בינונית מינוס מינוס בקליעה) ושאר תלכיד של צעירים חסרי ניסיון. אני גם בטוח שביום שהוא חתם השיח לא היה על קבוצה מסוג כזה. אבל מה אפשר לעשות עכשיו, נכון? המצב שם קטסטרופלי ולא נראה שמישהו מלמעלה מתכוון לשים לזה סוף בקרוב.

    שורה תחתונה: GM חייבים לקבל יותר גיבוי מכל אחד אחר בליגה. התפקיד שלהם הוא אולי הקשה והמשפיע ביותר שיש. אבל…המקרים שתיארתי רק ימשיכו לבוא ויקרו בשכיחות גבוהה יותר אם מישהו לא יחליט לשים לזה גבול מסויים. כי ה-GM לא נראים כמו אלו שיקחו צעד אחורה וימסרו את המפתחות חזרה.

    1. מסכים בקשר להכל. באטלנטה, אני חושב שהם רצו לראות כמה רחוק הם יוכלו להגיע בשיטה שלהם עם ביג-מן גדול ורכז עם תקרה גבוהה מהרבה בטיג. הבעיה היא שזה אותו מקום אליו הגיעו עם הורפורד וטיג, או עם ג'ו ג'ו וג'וש סמית'.

  14. אני הייתי מקצר את העונה לאזור ה 60 משחקים, וכדי שישתלם לבעליי הקבוצות, מאריך את הסדרות להטוב מ 9.

    1. מוריד כמובן את העומס מהרוב המוחלט של השחקנים. כשרק הקבוצות בשלבים המאוד מתקדמים מגיעים לכ +80 משחקים.

    2. הרווח מפרסום, כרטיסים, שידורים ,מרצ'נדייז, וכ"ו בפלייאוף המוארך, גדול מהעונה הרגילה, ומפצה באופן מסויים על קיצוץ המשחקים.

    3. קבוצות שהולכות על טנקינג מפסידות הרבה כסף.

    4. הליגה פחות נמתחת כמו מסטיק עם משחקים חסרי חשיבות – כל משחק חשוב. האופציה לקבלת סדרות אלמותיות שהולכות ל 9 משחקים (5-4)

    5. מקטין את הסיכוי שקבוצות מחורבנות כמו קליבלנד יקחו אליפות.

          1. וואלה.. אני לא יודע מאיפה להתחיל…

            נעשה את זה אחד אחד..

            כוכב המשפיל את הבעלים, המאמנים והשחקנים בתקשורת..

            צ'ק ?

          2. תמשיך כפרה.. ציינת את 2 מהשחקנים השנואים עלי ב שתי קבוצות שנואות עלי. (את שיקגו של רוז לפני הפציעה ציינתי לא מזמן כאחת האהובות עלי)

            בוא תלמד עלי משהו – עם כל הפקה פקה שלי, השחקנים והארגונים שאני אוהב, שקטים כמו מים, אולי בגלל שאני מקנא באופי שלהם – סטוקטון, דאנקן, קארי, קוואי, נאש, וכ"ו וכ"ו

          3. אתה יכול להשוות את הכדורסל של ס"א 2014 ל לכדורסל בידודים של קליבלנד ?

            אז קיירי, ולברון שחקני על, אבל זה פשוט לא זה.

          4. לא אני לא יכול להשוות. אבל אתה אמרת שקיצור העונה ימנע מקבוצות כאלו לקחת אליפות. לא מבין איך, כי כדורסל יש להם. אמנם אחר אבל כזה שמאד קשה לעצור.

          5. ההיגיון המתמטי הוא נורא פשוט.

            אם אני חושב שג"ס יותר טובה מקליבלנד, אז ככל שיש יותר משחקים הסיכוי של קליבלנד פוחת. (ותעשה לי טובה אל תזכיר את הדיזסטר של השנה שעברה – סומסום 1 זה די והותר.)

            מצד שני – באמת אם יש פחות משחקים בעונה לקבוצה מבוגרת, זה מאפשר לה לבוא יותר רעננה.

            ובכלל כתבתי את הסעיף הזה חצי בצחוק, חצי ברצינות, אין לי בעיה עם סינדרלות, בתנאי שהן נראות טוב.

          6. אבל בזה אתה מניח שקבוצות כמו גולדן סטייט או סן אנטוניו יהיו תמיד. מה שרחוק מאד מהמציאות. יותר סביר שזה דווקא מגדיל את הסיכוי של קבוצות "מחורבנות" כמו שאתה קורא להן לזכות.

          7. קבוצה מחורבנת מנצחת 5 משחקים ?

            עזוב נו, הסעיף הזה באמת חצי היתולי, ונכתב בשלוף, הוא לא העיקר ברעיון ליגה החדש.

            אני בעד סינדרלות.

          8. מה לעזוב? כשאני כבר מחפש תגובות מלפני חודשיים?
            סתם, סתם עוזב.
            אני לגמרי איתך בענין קיצור הליגה אבל זה בחיים לא יקרה.

          9. ואגב, גם קבוצה "מחורבנת" כמו קליבלנד זו חתיכת הפקה, שלא קורית כל יום..

            א. השחקן שנחשב להכי טוב ב12 שנים האחרונות
            ב. 3 בחירות דראפט ראשונות.
            ג. בעלים שמשלם הכי הרבה אי פעם בליגה
            ד. הקונפרנס הנכון (יתבטל כאמור בליגה החדשה)
            ה. הרבה מאוד מזל.
            ו. קומישנר חם ואוהב..

          10. כי בניגוד לחשבון שלך כולם יצטרכו לוותר על חלק מהרווחים ולא השחקנים ולא בעלי הקבוצות יסכימו לכך.

          11. בוא נשאל זאת כך : כמה זמן אתה נותן לליגה הזו להתקיים ? עוד 100 שנה ? 200 ? מה זה "בחיים לא יקרה" ?

            גם כשדרישות וקצב המשחק עולה ועולה ושחקנים יפצעו יותר ויותר, ?

            מתישהו יהיו מוכרחים לתת תשובה לעניין המנוחה של השחקנים.

          12. הייתי בטוח שתסתור אותי עם ההתקדמות הטכנולוגית של טיסות במהירות האור, וצ'יפים אלקטרוניים תת עורי שעושים עיסויים לשרירים בזמן השינה במלון וכ"ו…

            סבבה.. אני רץ למרחקים ארוכים

    1. אהבתי את הרעיון מאוד.

      58 משחקים זה פגז. 2 נגד כל קבוצה, בית וחוץ. ביטול הקונפרנסים, ובפליאוף 1 נגד 16, 2 נגד 15 וכן הלאה.

      אין יותר הוגן מזה. הפורמט הנוכחי ממש לא שיוויוני.

      אם מצרפים עוד 2 קבוצות לליגה של 32 קבוצות, אז בסיום עונה של 62 משחקים (20 פחות מהיום), אבל עם סידרת פרי פליאוף חדשה ראשונה נגד אחרונה שניה נגד 31 וכל הלאה, אז בכלל אפשר לעשות חגיגת הכנסות שתפצה על 20 המשחקים החסרים.

    2. הקבוצות שלא מגיעות לפלייאוף ירוויחו הרבה פחות (אלא אם יש לנו מנגנון שיפצה אותן ולו באופן חלקי) – המהלך נופל עוד לפני שהתחיל.

      1. ולא פרקטי לבטל את הקונפרנסים, משיקולים של זמן וטיסות ארוכות קוסט-טו-קוסט

        1. וזו אחת הסיבות לקיצוץ המשחקים לאזור ה55.

          קבוצה יוצאת למסע קטן של 5 משחקים במזרח לדוגמא עם מנוחות, ומסיימת חמישית מהעונה שלה שם.

          1. כאמור, הבעיה בהקטנת מספר המשחקים היא הקטנת הרווח.
            אני בעד הארכת העונה על פני 12 חודשים אם מרווח יותר גדול בין משחק למשחק. 11 משחקים בערב זה יותר מדי בשבילי, וגם "חופשת קיץ" של 4 חודשים זה ארוך מדי.
            שישחקו הנערים לשחק לפנינו כל השנה.

          2. לא אמור להיות בעיה עם הרווח בתכנון מוקדם נכון.

            אפשר בהחלט לקצץ איזה חודש מהחופשת קיץ ולהיעזר בזה. אבל לא הכל. השחקנים רוצים את החופש שלהם, ויש כל מיני התחייבויות שיווקיות של הליגה והמועדנים.

        2. אינני זוכר מתי והיכן קראתי את זה, אבל לפני כמה שנים נתקלתי בכתבה מנומקת מאוד לפיה תכנון לו״ז נבון יהפוך את השיקול שאתה מעלה למשני אם לא מינורי. לדעתי מדובר בעיקר במסורת שיהיה קשה מאוד לשנות, לאו דוקא עניין פרקטי.

      2. לגבי המרמור של הקבוצות שלא מגיעות לפלייאוף – אפשר לארגן משהו, לא על זה זה יקום או יפול. נניח ארגון מסעות שיווקיים בחו"ל עם הארלם גלוב.. סתם זורק.

    3. 1. תוספת שתי קבוצות. סיאטל!
      2. מספר המשחקים לא יקוצר. אפשר לתכנן 82 בצורה שונה – כולם נגד כולם (62) ועוד 20 עפ"י מיקום בעונה שעברה. יותר חזקות נגד חזקות וחדשות נגד חלשות. להגביר שוויון.
      3. פלייאוף מעורב בלי קונפרנסים. אפשר של כולם.
      4. סדרות של הטוב מ-5 להגביר דרמה והפתעות. פרט לגמר שיישאר הטוב מ- 7.
      5. אם רק 16 בפלייאוף אז גם טורניר מקביל ל-16 החלשות. בנוק אאוט מארצ' מדנס. הפרס יתבטא בשיפור הסיכוי בדראפט. עוד תחרות כיפית.
      6. וצריך עוד משהו שיצ'פר קבוצות לוטרי גבוהות. למניעת טנקינג כמה שאפשר.
      7. תקרת שכר קשיחה. בלי הגבלה על שכר לשחקן. למנוע עיקום הכללים ולהגביר שוויון.
      8. מניעת עסקאות פיקטיביות שמחבלות בהנ"ל.

      1. טורניר – לוטרי זה רעיון אדיר, אבל הקיבעון המחשבתי בדרגים הגבוהים שם לא יאפשר זאת (וגם זה יכול לדפוק את הקבוצות החלשות).

          1. כן חשבתי על זה. זה בהחלט מגדיל את הסיכוי שלהן אבל עדיין מכריח אותן לנצח 3 משחקים כדי לקבל בחירה ראשונה.

          2. יופי זה לא צריך להיות מוגש להם בכפית על מגש. ההבדלים ברמה בין הקבוצה ה17 בליגה ל32 לא כאלה גדולים, כך שלנצח כל קבוצה שמגיעה לטורניר היא לא בלתי סבירה. בנוסף ההבדלים ברמה בשיטה הזו צפויים להיות עוד קטנים יותר כיוון שקבוצות לא יזרקו שחקנים בעבור חופן בוטנים בשביל להחליש את הקבוצה, כפי שרואים היום כמעט כל שנה.

            זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים שקבוצות ישאפו למטה בשביל בחירת דראפט טובה יותר. אנחנו לא רוצים שקבוצות שמתאמצות להשתפר יתקעו בשום מקום.

          3. כן כבר אמרתי שאני אוהב את הרעיון. רק צריך להיזהר שלא ידפקו באופן קבוע . למרות שככה הם לא יוכלו לבחור נמוך מ-8. אתה יודע מה קניתי סופית.

      2. את חמש אני אוהב.
        כלומר, לא טורניר נוקאאוט, זה מגוחך. אבל טורניר מקוצר בין 16 החלשות בתחרות למקום הראשון בדראפט. ככה החזקה בין החלשות מקבלת בוסט נחמד לפלייאוף הבא, מחלישים את ההגרלה למקום הראשון, אבל משאירים מספיק יכולת חיזוק דרך הדראפט לקבוצות החלשות ביותר שצריכות את זה.

      3. 2. לא אוהב את הרעיון של חזקות נגד חזקות ולהיפך, זה סותר את כל המהות של הליגה

        4. לא אוהב סדרות של 5
        5. עכשיו זה רעיון !

  15. בשקט בשקט בלי שאף אחד אומר כלום על יוטה, היא נותנת עונה מעולה.
    קבוצה הגנתית טובה עם אחלה שחקנים.
    ימשיכו בקצב הזה ויוכלו להיות במקום השלישי במערב שזה די מדהים.

    1. הם עדיין נפצעים בכמות מסחרית, אבל השנה בניגוד לשנים קודמות יש להם ספסל חזק מאוד. מאק, ג'ונסון, אינגלס, ליילס ודיאו זאת אחלה חמישייה שנייה. כשמוסיפים לזה את בורקס, נטו ואקסום יש פה את אחד הספסלים הטובים ביותר בליגה.

  16. כיף של לילה וכיף של סיקור!

    ההתעוררות המטורפת של קיירי בהארכה ממש הזכירה לי את הפרסומות של הדוד דרו 🙂

  17. בפינת המספרים המיותרים של היום:

    ג'ו אינגלס פר 36 דקות – 4.6 ריב', 3.9 אס', 1.9 חט'.

    קליי תומפסון פר 36 דקות – 4.1 ריב', 2.1 אס', 0.9 חט'.

    ההבדל הוא שקליי קולע יותר ובאחוז טוב בהרבה (ובכללי שחקן טוב יותר בפער)

    1. אשך פר אשך – 5 קרשים (זקפות), 1 חיצים (השפרצות), 2.5 בונבונים (חפינות)

      אשך פר 2 אשכים – 7.2 קרשים, 1.5 חיצים, 3.3 בונבונים

      רואים שרמת האפקטיביות יורדת עם עליית מס' האשכים

      * כל המספרים פר יום לפי מדד האשך הלא-מנורמל

  18. בעקבות ההמלצות הנלהבות על המשחק בין וושינגטון לציר הרשע, הלכתי לראות את המשחק. כלומר, רק את ההארכה. אני רק חצי מזוכיסט. זה בהחלט אחד המשחקים הטובים של השנה. אם הסטנדרטים שלכם נתקעו בשנות ה-90. ביל, וול וקיירי לוקחים כדור ורצים לבד לנסות לנצח את המשחק. מדי פעם שחקנים אחרים מצליחים לקחת פירורים, בדרך כלל אחרי ריבאונד התקפה. השופטים עושים ככל שהם יכולים כדי לדאוג שהרכבת תמשיך לדהור (לאב נתקל ברגל של שחקן עומד שלא רואה אותו במינוס נקודה והולך לעונשין. מנגד, גורטאט מתחזה למנתח ומנסה להחליף את מפרק הירך של קיירי בשלו, והשופטים נותנים למשחק להמשיך ולגורטאט להמשיך לסל, יחד עם הירך החדשה שלקח מקיירי).
    מתח? כן, בטח. למה לא. כדורסל? בקושי. המשחק הכי טוב? ממש לא.
    יש לי פה יותר עניין בבית כשהפועלים (בניין עובר תמ"א) מזמינים בטון, ואז מתמזמזים עם העניין כשעבודה של שעתיים נמשכת מהבוקר עד לשש בערב ואנשי הבטון מתחילים לצעוק עליהם שהם רוצים כבר ללכת הביתה. יש את הדרמה המטורפת של שני צדדים שרוצים דברים מנוגדים, מתח – מי הראשון שיפנה את הבטון אל עבר הצד השני שיתווסף לעמודי התווך של הבניין, ואותי, חושב בעיקר מתי לעזאזל הזוועה הזו כבר תיגמר, הם יזיזו את מערבל הבטון ואוכל לצאת סוף סוף מהבניין. רמת הכדורסל כמעט זהה. יש פה אפילו פועל אחד שנראה כמו לברון, עם הזקן והכל, והוא גם עסוק בעיקר בלעשות פרצופים ולהראות כמה גדול יש לו (נולד לו בן לאחרונה).

    1. 100+ להכל חוץ מזה שהסטנדרטים בשנות ה-90 היו הרבה הרבה יותר גבוהים מהיום.

      היום יש משחקי אחד על אחד מרובי משתתפים ו"שיפוט" שכונתי שמבוסס באופן loose ביותר על חוקת הכדורסל.

  19. מישהו יכול להסביר לי למה KD וקאווי מוזכרים כפונטציאל mvp ולברון פחות? 25.8 נק' 8.8 אס' (שיא קריירה) 7.9 ריב' 58% אפקטיביות מה זה אם לא מועמד לmvp?

    1. מישהו כבר כתב על זה באתר. לברון עושה את זה כל הקריירה (כלומר לא בדיוק את המספרים האלה, אבל זה הסטנדרט). כדי לזכות ב-MVP חמישי צריך משהו מעבר.
      אני לא בטוח שאני מסכים עם זה, אבל ההסבר הגיוני.
      בכל מקרה, הולך להיות קשה מאד לבחור 2 מתוך ה-3 לחמישיית העונה.

    2. אני לא חושב שהוא יזכה. אבל מועמד הוא צריך להיות כי הוא נותן עונה טובה יותר מלאונרד ודוראנט וביעילות גבוהה בהרבה מרודפי הTD

      1. KD נותן עונה זהה ללברון בנק' ואחוזים ועם חצי מהאסיסטים שלו ואין מצב שהוא (או לאונרד עם מספרים דומים) מוזכרים לפניו כמועמדים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט