עובדות וסיפורי נ.ב.א (42) \ רון טחן

השבוע בפינתנו, נספר על חברים\אויבים לשעבר לקבוצה, על שני חבר'ה נחמדים שחולקים הישג עם ג'ורדן, ונסיים עם אלוף ענק. תהנו.

1. בעונה שעברה (2015-6) זכה קובי בראיינט למסע פרידה מכובד ביותר, במהלכו הרעיפו עליו מאמני ושחקני הליגה שבחים, והיללו את הישגי העבר שלו.
בנוסף, בראיינט זכה כמובן להמון כבוד והערכה גם מפרשנים ואוהדים של המשחק, שבטח עוד יתגעגעו אליו.

עם זאת, יש להניח שלפחות שחקן אחד ששיתף פעולה עם בראיינט לא ימהר לשבח אותו בתקשורת.
שם השחקן הוא סמוש פארקר, ששיחק עם בראיינט בלייקרס, ולא נהנה משיתוף הפעולה, בלשון המעטה.

"אל תשכח לא לדבר איתי אחרי המשחק"

לדבריו של פארקר, שבתקופתו בלייקרס קלע 11.3 נק' למשחק, בראיינט (שכינה את פארקר כשחקן גרוע שבכלל לא היה צריך להגיע לנ.ב.א), לא רק שלא החזיק ממנו מקצועית, אלא גם "אסר" עליו לדבר עמו מחוץ לאימונים ומשחקים.

*

2. בשנת 1995 נבחר ג'ו סמית בבחירה הראשונה של הדראפט על ידי גולדן סטייט, שלאחר שנתיים וחצי נחמדות החליטה לוותר עליו ושלחה אותו בטרייד לפילדלפיה.

לאחר שלא הרשים במדי הסיקרס סמית' הפך לשחקן חופשי וחתם בקבוצה חדשה, מקרה שעוד יחזור בהמשך.

עד לסוף הקריירה שלו, החליף סמית לא פחות מ-12 קבוצות, שיא נ.ב.א.
מה שלא פחות מפתיע הוא שסמית הוא לא היחיד שהגיע להישג מפוקפק זה, וחולק את השיא עם שלושה שחקנים אחרים: צ'אקי בראון, טוני מסנברג, וג'ים ג'קסון.

*

3. כשמינסוטה ואורלנדו הצטרפו לליגה הן בחרו שחקנים בדראפט האקספנשן של 1989. כל קבוצה יכלה להגן על 8 שחקנים כשהקבוצות המצטרפות יכלו לבחור שחקנים מתוך רשימת השחקנים הלא מוגנים.

האלופה הטרייה מדטרויט בחרה שלא להגן על הפאוור פורוורד הפותח שלה ריק מהורן, אולי מתוך תקווה שהקבוצות החדשות יהססו לקחת שחקן עם אוריאנטציה הגנתית מובהקת.

מינסוטה לא היססה בכלל ובבחירה הראשונה שלה לקחה את מהורן שהיה שבור מהעזיבה המאולצת.
מהורן הודיע שלא יסכים לשחק עבור הטימברוולבס שבסופו של דבר שלחה אותו תמורת מספר בחירות דראפט לפילדלפיה של צ'ארלס בארקלי, מבלי ששיחק אפילו דקה עבור הקבוצה (תודה לעידו גילרי).

*

4. שלושה שחקנים בלבד הובילו את הליגה בקליעת נקודות וחטיפות באותה עונה.
הראשון שעשה זאת היה מייקל ג'ורדן, השני לא אחר מאלן אייברסון, ובעונה האחרונה (2015-16) הצטרף אליהם סטפן קארי.

 *

5. עונת 1969-70 הייתה העונה הגדולה בקריירה של וויליס ריד, הסנטר האדיר של הניקס, שזכה במהלכה בתואר השחקן המצטיין של משחק הכוכבים, הוביל את הניקס למאזן הטוב בליגה, וזכה בתואר השחקן המצטיין של העונה.

ואולם, העונה של ריד כמעט ונגמרה באופן טראגי.

לאחר ארבעה משחקים בסדרת הגמר של הניקס נגד הלייקרס, בהם שלט ללא עוררין בקרב נגד סנטר היריבה, ווילט צ'מברליין, ריד סבל מפציעה רצינית ברגלו.

הניקס הצליחה לנצח במשחק 5 עם תרומה זעירה מריד (7 נק'), אך בלעדיו, צ'מברליין תפר אותה עם 45 נק' במשחק מס' 6 (לעומת 19.7 נק' בלבד בחמשת המשחקים הראשונים), בו הלייקרס הביסה אותה ללא תנאי.

אל המשחק השביעי בגארדן הלייקרס הגיעה בהרגשה שהיא יכולה לנצח, והופתעה כמו כולם כאשר לקול תשואות הקהל, ריד דידה אל המגרש כדי לשחק למרות הפציעה, רגע לפני השריקה לפתיחת המשחק.


4 נק' של ריד בתחילת המשחק הובילו לטירוף מוחלט בקרב הקהל הביתי והחם, שזכה לראות את וולט פרייזר והחברים מתפוצצים בדרך לניצחון גדול במשחק מס' 7.

ריד היה פחות משמעותי במשחק זה, ולא הוסיף לקלוע, אך ההקרבה של גופו למען הקבוצה חיזקה את חבריו, והוא אף זכה להניף את תואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. עידן עופר

    28 ינו 2017 09:07:08

    במוד פארקר, איזה שחקן מיותר. הוא גם אמר שהוא וקובי היו יכולים להיות הקו האחורי הטוב בהסטוריה של הלייקרס. תודה רון, מעניין כמו תמיד.

  2. עידו גילרי

    28 ינו 2017 09:34:43

    השם המקובל לשחקנים כמו סמית',ג'קסון,בראון ומאסנברג הוא: journeyman. מונח שמתאר יפה את חייו של שחקן שחי על המזוודות וצריך לעבור כל פעם מעיר לעיר. האמת היא שלמעט ג'קסון כל שאר השלושה עברו קבוצה 14 פעם כשהם חוזרים לשתי תחנות לביקור שני. כשמאסנברג אפילו עושה עם הגריזליס את המעבר מונקובר לממפיס.
    בחלק מהמקרים התרומה שלהם הייתה ממש זניחה לעיתים בחוזה של 10 ימים או סתם כמחזיקי ספסל. ג'קסון אבל רשם תרומה סבירה בכל אחת מהקבוצות כששיחק לפחות 90 דקות וקלע לפחות 20 נקודות עבור כל אחד מהמועדונים.
    אמנם כרגע מעמדם של 4 הנוודים נראה יציב אבל יש מועמד נהדר לנשל אותם מהפסגה. איש סמית' רק 7 עונות בליגה וכבר הספיק לשחק עבור 10 מועדונים שונים. עם האנרגיות שהוא מביא למגרש לצד יכולת לא תמיד מרשימה יש סיכוי לא רע לראות אותו עובר בחצי מקבוצות הליגה עד תום הקריירה.

  3. רועי ויינברג

    28 ינו 2017 09:35:51

    אחלה מעורב. סמוש פארקר סיפור עצוב, שחקן עם רקע מאוד קשה שלא הצליח להיות יציב יותר מדי על המגרש או מחוצה לו.

    מבחינת מעברי הקבוצות שווה להזכיר את איש סמית'. 10 תחנות שונות בקריירה (יוסטון, ממפיס, גולדן סטייט, אורלנדו, מילווקי, פניקס, אוקלהומה, פילדלפיה, ניו אורלינס ודטרויט). רק את 2013/14 הוא התחיל וסיים עם אותה קבוצה.

  9. מנחם לס

    28 ינו 2017 18:27:45

    חובה להזכיר (למקרה שהחמצתי אבל לא זכור לי שקראתי) שריק מהורן זכה עם הבולס באליפות של 1989 ואפילו עלה בחמישייה בהרבה משחקים כשהוא הופך ל:"חיית הגנה" של הבולס.

    2. Smiley

      28 ינו 2017 19:43:40

      ריק מהורן לא שיחק בבולס בשום עונה. הבולס גם לקחו אליפות ראשונה ב-91. ב-89 ו-90 היו 2 אליפויותשל הפיסטונס מול LA ופורטלנד(ששנתיים אחר כך שוב היו בגמרים והפסידו לבולס)

  11. מנחם לס

    28 ינו 2017 18:29:41

    ריק מהורן היה גם אחד השחקנים היחידים מהבולס שמייק לא 'התעסק' איתו. ריק מהורן היה קצת דפוק בראש ותמיד היתה לי הרגשה שמייקל חשש מלהתעסק איתו. אפילו עם דניס רודמן מייקל לא חשש 'להתעסק'; רק לא עם מהורן.

  12. אלון

    28 ינו 2017 21:09:14

    לגבי ריק מהורן, הפיסטונס לא הגנו עליו כי היה להם את דניס רודמן הצעיר אחרי עונת פריצה בה התחיל לרשת את מקומו של מהורן

  13. אלון

    28 ינו 2017 21:13:25

    עוד פרט מעניין לגבי מהורן – הוא זכה בשתי אליפויות wnba עם דטרויט שוקס כעוזר מאמן של ביל ליימביר, חברו מהבאד בויז.

  16. דדי

    29 ינו 2017 07:42:23

    הקטע האירוני הוא שממש אתמול ראיתי ידיעה על זה שהיחסים בין קובי לסמוש שוקמו, והם אפילו בקשר.
    אני מניח שזה קרה אחרי הפרישה…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט