עמית תמיר למי שזוכר, ולמי שהיה עדיין צעיר מדי להכיר, היה אחד הגבוהים המבטיחים בארץ בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. תמיר החל את הקריירה כשחקן צעיר בקבוצת הפועל ירושלים הנהדרת של אפי בירנבוים, ולאחר שלוש שנים יצא לשחק במכללת ברקלי שם נתן שלוש שנים טובות מאד. כשלא הצליח להיבחר בדראפט תמיר חזר לאירופה וחתם בפאוק סלוניקי שהייתה אחת הקבוצות החזקות בליגה היוונית. בהמשך שיחק גם בא.א.ק אתונה ובקבוצות נוספות ביבשת, וגם בארץ עבר לא מעט תחנות, ביניהן גבעת שמואל, עירוני אשקלון, ועירוני רמת גן ובין השאר גם זכה באליפות היסטורית במדי הפועל חולון בעונת 2008. כיום עמית משחק בקבוצת מכבי מעלה אדומים מהליגה הארצית כסנטר הפותח ושחקן מוביל, בניסיון לעזור לקבוצה להעפיל לליגה הלאומית.

נפגשתי עם עמית לשיחה מעניינת על הקריירה, על כדורסל ישראלי, ועל חוויות שעבר ועל מה שעוזר לו להמשיך גם היום בגיל לא צעיר, ואחרי פציעה קשה להמשיך במשחק שהוא כל כך אוהב. הראיון התקיים לגמרי במקרה ביום ההולדת ה-37 של עמית.

שלום עמית. תודה רבה שהסכמת להתראיין לאתר הופס.

בכיף.

אז ראשית מזל טוב ליום ההולדת, ואני מאחל לך שתמשיך לשחק כל עוד אתה נהנה.

תודה רבה

עמית מאחוריך הרבה שנים של משחק, שיחקת במכללה, בליגת העל, וגם באירופה ביוון ובלגיה. במבט לאחור, איך אתה חווה את הקריירה שלך?

שיחקתי בהרבה קבוצות בקריירה, יצאתי לשחק כשחקן צעיר במכללה, וחוויתי הרבה מאד חוויות. היו תקופות ששיחקתי יותר ולפעמים פחות, היו הרבה שיאים בקריירה, וגם תקופות של משבר, אבל בסך הכול אני תופס את הקריירה שלי כמוצלחת. ראיתי עולם, פגשתי מאמנים רבים שלמדתי מהם הרבה, שיחקתי עם הרבה מאד שחקנים שחלקם הפכו לחברים טובים, זכיתי באליפות מרגשת בהפועל חולון, ואני מאד שלם עם הקריירה שהייתה לי.

הכדורסל עבר שינויים רבים מאז הימים שבהם היית שחקן צעיר. הכדורסל השתנה מאד בשנים הללו, הפך מהיר הרבה יותר, וכיום שחקנים נדרשים להיות ורסטיליים מאד. אתה שחקן גבוה עם יכולת קליעה נדירה מבחוץ. אתה לא מרגיש שקצת הקדמת את זמנך?

אני חושב שהיו מאמנים שידעו להעריך את היכולות שלי ולהשתמש במה שאני יודע לעשות. אני תמיד ניסיתי לא להגביל את עצמי למשחק תחת הסל בלבד, ולנצל את היתרונות שלי. מאמנים שנתנו לי זמן מספיק זמן פרקט ולא הורידו אותי לספסל אחרי כל טעות,ואפשרו לי לשחק חופשי יותר ולנצל מיס מאץ' מול היריב, נתתי והפקתי מעצמי יותר וגם הקבוצה הרוויחה מזה.

אני זוכר שבתחילת הקריירה שלך בהפועל ירושלים, דיברו הרבה מאד על הפוטנציאל שלך לצמוח ולהפוך לסנטר אמיתי לשנים רבות. אבל הרושם היה שאתה מעדיף לברוח מהמאבקים תחת הסל ולנצל את יכולת הקליעה המצוינת שלך, והתחושה הייתה שאתה עוד שחקן גבוה ומוכשר שלא ממצה את היכולת, והציפיות הגבוהות שתלו בך, ואתה מעדיף ללכת למקומות בהם הכישרון הטבעי הבאמת נדיר לשחקן במימדים שלך בא יותר לידי ביטוי. איך זה נראה מנקודת מבטך?

אני חושב שבמקומות ושלבים בקריירה שלי ציפו ממני להיות מישהו אחר, ולא באמת נתנו לי לשחק על היתרונות שלי. אני מבין את הציפייה שאהיה שחקן פוסט אפ ואשחק רק תחת הסל, אבל יש לי הרבה יתרונות אחרים, שלא תמיד אפשרו לי להביא אותם לידי ביטוי. חלק מזה היה גם בגלל שבתקופות מסוימות לא הערכתי מספיק את עצמי, ואיבדתי ביטחון, וזה הקרין גם על המשחק שלי. בתקופות שבהן ידעתי לעשות את האיזון בין משחק הפנים, למשחק תחת הסל, ולשחק משוחרר הבאתי את עצמי לידי ביטוי בצורה טובה ותרמתי הרבה.

שיחקת במכללת ברקלי כמה שנים, וכבר בעונה הראשונה נתת משחק בלתי נשכח של 39 נקודות מול אורגון והובלת את המכללה בכ"ח. היית שחקן מרכזי בקבוצה והיו לך שם שנים מוצלחות מאד מבחינה אישית עם שתי עונות של מספרים כפולים בנקודות. איך הייתה החוויה לשחק בקולג' והאם היית ממליץ היום לשחקן צעיר שרוצה להשתפר ולצבור דקות לצאת לקולג'?

החוויה בברקלי הייתה נהדרת. השתפרתי שם מאד כשחקן ועבדתי על הרבה מאד יכולות. הגעתי למכללה שמאד רצתה אותי, וגם אני מבחינתי הרגשתי רצוי ואהוב מאד והרגשתי שהמכללה בחרה בי לא כברירת מחדל אלא מתוך אמונה והתרשמות ממני ומיכולותיי. אני מאד ממליץ לכל שחקן צעיר שרוצה להשתפר מבחינת יכולות ויסודות משחק, ולצבור דקות משמעותיות לצאת לשחק במכללה. אבל חשוב מאד לעשות שיעורי בית, ולבדוק היטב. צריך למצוא מכללה שבאמת תאמין בך ותהיה מתאימה מבחינת הרכב השחקנים, ואופי המכללה. חשוב גם להתרשם מהמאמן ולראות שיש חיבור טוב לפילוסופית המשחק שלו ולקשר האישי איתו. אני יצאתי מהקולג' שחקן הרבה יותר בשל ושלם ואני שמח מאד שיצא לי לחוות את החוויה הזו.

*

ב-2005 אחרי שלא נבחר בדראפט חתם עמית בפאוק סלוניקי שהייתה אז אחת המובילות בליגה היוונית שנחשבה אז לאחת הליגות החזקות באירופה. עמית שיחק שנתיים כ23-20 דקות למשחק, והיה שחקן חשוב ברוטציה וקלע שם יותר משמונה נקודות בליגה ובגביע יול"ב (יורוקאפ). אח"כ עבר תמיר לשחק ב-א.א.ק אתונה שם שיחק שנה אחת שהייתה מוצלחת פחות, אבל בסך הכול עמית זוכר את התקופה ביוון כמוצלחת מאד.

איך היה לשחק ביוון, ומה זכור לך מדי במיוחד מהתקופה שם?

בפאוק באמת קיבלתי הרבה דקות, והייתי שחקן משמעותי. אולי זה מפתיע אבל דווקא ביוון נתנו לי הרבה יותר מרחב לתהליך ההשתלבות ולטעויות. פה בארץ הלחץ כל כך גדול וכל משחק עלול להסתיים בעריפת ראשים, ומאמנים מרגישים כל הזמן את ההנהלה על הראש, והדבר שנמצא בעדיפות הכי נמוכה היא לאפשר לשחקנים צעירים לצבור דקות ולהשתפשף, כי הכול נמדד במשחק הקרוב ומי יודע מה אורך החבל שניתן למאמן. ביוון שיחקתי גם עם אחד הרכזים הגדולים של תחילת המילניום דאמיר מולאומרוביץ. אמנם הוא היה אז בשלהי הקריירה, אבל עדיין שחקן גדול. נהניתי מאד לשחק איתו, ולמדתי ממנו המון.

עמית בוא נדבר קצת על כדורסל ישראלי. בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי, אפשר לציין הרבה מאד שחקני חוץ גדולים שהשאירו חותם והפכו לשחקנים מובילים בארץ ובאירופה. התמונה משתנה כשמסתכלים על שחקנים גבוהים משמעותיים. התחושה שלי היא שלפחות בארץ בליגה שנשלטת בעיקר על ידי גארדים שמכתיבים קצב משחק מהיר ואתלטי, וכשסנטר יכול להיות שחקן בגובה 2:00 מטרים, קשה מאד  לגבוה ישראלי צעיר למצוא את מקומו במיוחד כשהציפיות הן לתפוקה מיידית.  לאור הניסיון שלך והעובדה ששיחקת גם בנבחרת כשחקן גבוה, מעניין אותי לשמוע מה הקשיים שעומדים בפני שחקן גבוה?

אני חושב שלשחקן גבוה, לוקח יותר זמן להבשיל ולהתגבש, ובמיוחד כשאין לנו הרבה גבוהים בארץ, וכשכבר צומח שחקן מוכשר וגבוה, צריך להשקיע ולעבוד איתו נכון כדי שיהפוך לשחקן משמעותי. הבעיה היא כמו שציינת שמדובר בליגה של גארדים, ולקבוצות הרבה יותר זול להביא שחקן חיזוק זר, במיוחד היום במציאות של זרים רבים לכל קבוצה. תוסיף לזה את הלחץ הרב שקיים אצלנו, והתכנון לטווח קצר, והשינויים התכופים במשך העונה, וההתפתחות האיטית יותר של שחקנים גבוהים ותקבל את התוצאה העגומה הנוכחית.

*

עמית תמיר עבר תקופה קשה לפני כשנתיים, כששיחק במדי עירוני רמת גן. עמית ספג את אחת הפציעות הכי קשות לספורטאי, כשקרע במהלך  משחק את גיד אכילס. הוא עבר שיקום של תשעה חודשים, וחזר שוב לשחק ברמת גן. עמית זכה לרגע מאד מרגש כשקלע שלשת ניצחון בשנייה האחרונה בניצחון מול רעננה והוביל את קבוצתו לסדרת ניצחונות נהדרת, אבל אז ספג שוב מהלומה קשה, כשאביו עבר נפל מסולם תוך כדי עבודתו כחשמלאי, ולאחר כמה שבועות של אשפוז, למרבה הצער הוא נפטר.

עמית ברמה האישית עברת לפני כ-שנתיים תקופה מאד לא פשוטה ומלאת עליות וירידות. עברת פציעה קשה מאד של קריעת גיד אכילס. פציעה לא פשוטה בשום שלב בקריירה אבל בוודאי בגיל 35, תקופת שיקום ארוכה עד לחזרה למגרשים. חווית גם פטירה פתאומית של אבא שנפצע בתאונת עבודה אחרי שנפל מסולם, חודש לפני שהתקיימה החתונה שלך. מה עובר לך בראש ברגעים כאלה? מאיפה שואבים את הכוחות להמשיך הלאה ולחזור למגרש?

קודם כל זו הייתה תקופה מאד קשה. אחרי הפציעה עברו לי בראש מחשבות על פרישה, חשבתי על חברים שעברו פציעות דומות כמו טל בורשטיין וגיא פניני והבנתי מה הם עברו. היו רגעים ששקלתי לפרוש במקום לעבור את הסבל של שיקום וחזרה לכושר משחק, אבל בשלב מסוים קיבלתי החלטה שאני אסיים את הקריירה בתנאים שלי ולא כשסוחבים אותי על אלונקה. זו הייתה החלטה לא קלה במיוחד כשאני כבר לא ילד, ולעבור שיקום בגיל 35, אחרי הרבה שנים של משחק זה לא פשוט, אבל כדורסל הוא משהו מאד מיוחד עבורי, ואני מאד אוהב את המשחק ומרגיש מחובר אליו, וזה נותן לי המון כוח ומוטיבציה להתגבר ולחזור לשחק גם אחרי פציעה כל כך קשה. גם הזיכרונות מאבא שלי שאהב מאד לראות אותי משחק וליווה אותי תמיד, נתנו לי כוחות להמשיך לשחק גם עבורו.

עמית מדברים הרבה על החסרונות של הכדורסלן הישראלי בגובה ואתלטיות לעומת שחקנים אירופאים, ובוודאי מול שחקנים אמריקאים. מהניסיון רב השנים וההיכרות שלך עם הרבה מאד שחקנים ישראלים בקבוצות ובנבחרת, מה לדעתך היתרונות שהשחקן הישראלי מביא איתו למגרש?

אני יכול לדבר על הדור שלי שבו היו הרבה שחקנים ישראלים מצוינים, שהביאו למגרש הרבה מאד חכמת משחק, שחיפתה על המחסור בסנטימטרים ואתלטיות. שחקנים כמו טל בורשטיין שבאו עם הבנה ברמה גבוהה של המשחק והפכו לשחקנים משמעותיים מאד. היום יש יותר ישראלים אתלטים שיכולים לרוץ מהר את המגרש, אבל נראה לי ששמים פחות דגש על הבנת המשחק. אני עובד היום כמאמן בקבוצת הילדים של הפועל ת"א וזה אחד הדברים שחשוב לי להעביר לילדים. לדעת להשתמש ביתרונות שיש לך וללמוד את היריב כדי לנצח אותו. זה גם אחד הדברים שתמיד ניסיתי לעשות בקריירה שלי. לא להיות חד ממדי ותמיד לנסות ללמוד דברים חדשים.

האם יש איזה מאמן שהשפיע עליך במיוחד?

תמיד השתדלתי לקחת משהו מכל מאמן שהיה לי, אבל מאמן שבמיוחד השפיע עלי הוא עופר רון שאימן אותי בהפועל ירושלים, ותמיד האמין בי גם בתקופות שאני לא האמנתי בעצמי.

איזה רגעים משמעותיים אתה לוקח איתך בזיכרונות?

היו הרבה רגעים שלא אשכח: המשחק בברקלי בעונה הראשונה כשקלעתי 39 נקודות, הזכייה באליפות עם חולון, שלשת הניצחון ברמת גן כשחזרתי מפציעה, המשחקים ביוון מול קהל מוטרף, אלה באמת רגעים שתמיד ילוו אותו לכל מקום.

שחקנים גדולים שיצא לך לשחק לצידם? 

יצא לי לשחק בליגת הקיץ עם דוויט האוורד. הוא היה אתלט מטורף. שיחקתי עם לאון פו שהיה בסלטיקס, דאמיר מולאומרוביץ ששיחקתי איתו בפאוק והיה שחקן נפלא, וכמובן חברים מהנבחרת.

אתה רואה את עצמך כממשיך בענף?

כן בהחלט! כבר היום כמו שאמרתי אני מאמן ילדים בקבוצת הפועל ת"א ובהחלט רואה את עצמי ממשיך להיות קשור לענף.

עמית תודה רבה על הזמן שהקדשת לי, היה לי עונג לשוחח איתך, ואני מאחל הרבה הצלחה בהמשך.

תודה רבה היה לי נעים מאד לשוחח.

*

בנימה אישית:

לי יוצא פעמים רבות כצופה מהצד ואוהד בלהט המשחק והאמוציות הנלוות אליו, לשפוט ולבקר שחקנים, מאמנים, ושופטים והנהלות על החלטות של רגע, ועל טעויות גורליות במשחקים חשובים. יותר מדי פעמים קל מדי לחרוץ דין ולשפד על הגריל, בלי רחמים, תוך שכחה שבצד השני נמצא אנשים עם רגשות וחיים שלמים גם מעבר למשחק עצמו.  כשבאתי לשיחה עם עמית תמיר, לא באמת ידעתי למה לצפות. לא ידעתי כמה שיתוף פעולה אקבל, ואיך בדיוק יתנהל הראיון, אבל היה לי חשוב לבוא נקי וליצור מפגש אמיתי ולנסות להעביר את הדברים כפי שהשתקפו בעיני במפגש בינינו. אבל החששות נעלמו מהר מאד. פגשתי בחור מאד נעים, ללא שמץ של התנשאות וגאווה. לפני הראיון צפיתי באימון הקבוצה, ואפשר היה לראות עד כמה תמיר גם כשחקן בכיר בקבוצה, משתלב היטב ואהוב על חברי הקבוצה. גיליתי בחור אינטליגנט ורגיש שעבר לא מעט בחיים ובכדורסל, אבל עם עוצמות גדולות שאפשרו לו להתגבר ולהמשיך לשחק ולהוות מודל גם עבור צעירים שמשחקים איתו וגם בכלל ליכולת של אדם להתגבר גם על רגעי משלא קלים ולחזור לחיים. אני בהחלט שמח שניתנה לי האפשרות לראות איך נראים הדברים מהצד השני ולקבל גישה לחוויות ורגשות של שחקן ואדם שחווה וספג המון בקריירה הארוכה שלו, ועל כך אני מודה מאד לעמית.

עם זאת מבחינה מקצועית התחושה שלי היא שעמית תמיר עם רמת הכישרון והאינטליגנציה הגבוהה יכול היה להגיע רחוק יותר, ולהפוך לשחקן משמעותי הרבה יותר בוודאי בנבחרת ישראל וגם בקבוצות בהן שיחק. כמובן שיש נסיבות ודברים מתפתחים בדרך מסוימת, שלא תמיד יש אפשרות אמיתית להשפיע עליה, ובשורה התחתונה כששאלתי את עמית האם היה משנה משהו, הוא אמר שהוא מאד שלם עם הקריירה שלו ומהבחירות שלו, ואולי בעצם על זה מדובר. היכולת לקחת את הקלפים שקיבלת ולהפיק מהם את המיטב קודם כל בעיני עצמך, לדעת לחיות בשלום עם האופן שבו  הדברים מתגלגלים, בלי לוותר על השאיפה למצוינות ולהשתדל להישאר נאמן למי ולמה שנועדת להיות.

עמית תמיר ללא ספק אחד הגבוהים הטובים והמשמעותיים בעשור וחצי האחרונים והטביע חותם בקבוצות רבות בליגה. עמית תמיר בעיני הקדים קצת את זמנו מבחינת הוורסטיליות שלו אבל גם היום בגיל 37 תענוג לראות את חכמת המשחק שלו, מגוון התנועות ויכולת המסירה והקליעה הנקייה והנהדרת שממשיכה לחרוך רשתות. 

*

מי  ששידך ביני לבין עמית תמיר, הוא מאמן הנוער של קבוצת מכבי מעלה אדומים הוא יאיר גבירץ, שהסכים להיפגש לשתף  ולספר על האתגרים והעניין שבאימון קבוצת נוער. אני מעריך מאד את נכונותו לשתף ומצרף את הראיון המעניין שערכתי עם יאיר.

יאיר בן 30 גדל ושיחק במחלקת הנוער של מעלה אדומים. לפני הגיוס התלבט אם להמשיך כשחקן כדורסל או לשרת שירות משמעותי. לבסוף החליט להתגייס ליחידה מובחרת. לאחר השחרור החל לאמן במחלקת הנוער בקבוצת מכבי מעלה אדומים. בשנת 2010 היה שותף להקמת קבוצת בוגרים שהחלה את דרכה בליגה ב', והעפילה תוך שנתיים לליגה הארצית, שם היא חברה קבועה בצמרת. יאיר משמש כקפטן הקבוצה, ובעונה שעברה זכה המועדון בגביע האיגוד (גביע המדינה לקבוצות ליגה ארצית וליגה א').

יאיר מה זה כדורסל עבורך?

כדורסל עבורי הוא הרבה מעבר למשחק, זו דרך חיים. דרך לאתגר את עצמך, לדחוף את עצמך לקצה, להתמודד עם אתגרים, עם הצלחות וגם נפילות. לעבוד על ערכים של חברות, כבוד לאחר, לתת הכול על המגרש, אבל לשחק הוגן, לעבוד על הגבולות שלך מול עצמך ומול אחרים, ולהכיר את עצמך טוב יותר ולשפר את עצמך כאדם.

כשחקן כדורסל אתה מביא איתך כשחקן המון אנרגיות וקשיחות למשחק ונראה שאתה דורש מעצמך 100% מאמץ. איך הצד הזה שלך כשחקן בא לידי ביטוי בעבודה שלך כמאמן?

אני יודע שאני לא השחקן הכי מוכשר בקבוצה, ולא הכי גבוה או חזק, אבל אני מבין שהיכולת שלי לתרום היא בלחימה, בלהטריף את הקבוצה ולהכניס את כולם למחויבות מאד גבוהה, בעיקר בדקות בהן יש רפיון וירידה באנרגיות. אני משתדל לכוון את השחקנים שלי לפי הקו הזה. הרי ברור שלא כולם הם עילוי בכדורסל ולא כולם מוכשרים באותה רמה, אבל קבוצה שיש בה רק כוכבים לא תמיד מצליחה להגיע להישגים. קבוצה צריכה היררכיה, וכמובן צריכה כישרון, אבל קבוצה שכולה בנויה מכישרון בלבד לא בהכרח תצליח יותר מקבוצה מאוזנת שיש בה תמהיל נכון. קבוצה שבנויה נכון נותנת מקום לכל שחקן וכולם מרגישים שיש להם מקום חשוב והם משמעותיים לקבוצה. כשמצליחים ליצור מחויבות אצל כולם הקבוצה כולה נתרמת ומצליחה. לכן אני מנסה להעביר לשחקנים שלי מעבר לטקטיקות ותרגילים את הלחימה והמאמץ הקבוצתי. בשביל לתת 100% מחויבות ומאמץ לא צריך כישרון מיוחד. צריך קודם כל רצון ואמונה ואת זה כל אחד יכול להשיג.

איך משיגים את המחויבות והרצינות הזו שהכרחית להצלחה איך הופכים חבורת נערים שכל אחד כוכב בעיני עצמו לקבוצה מגובשת שעובדת ביחד והופכת ליחידה מנצחת? מה אתה מביא איתך כשחקן וכאדם עם סט ערכים במובן של כיוון וסיוע לשחקנים צעירים?

אני מאד מאמין בדוגמה אישית. אני כמאמן לא יכול לדרוש מהשחקנים מחויבות ורצינות בהקפדה על זמנים, בתרגול וביצוע יסודי של תרגילים ובקשר האישי עם השחקנים. השחקנים שלי רואים אותי גם כשחקן בקבוצה הבוגרת, ואני מאמין שגם לזה יש השפעה. כשהשחקנים שלי רואים את רמת המחויבות שלי לקבוצה, את הלחימה על המגרש אבל בגבולות הספורטיביים, ואת הגישה החיובית שאני מביא איתי, בעיני זה שווה יותר מאלף מילים.

כדורסל הוא דרך מצוינת לקבל הצצה לעולם קבלת ההחלטות והתמודדות של אדם עם מערכת של לחצים, יחסים חברתיים, והתמודדות עם דרישות חיצוניות ופנימיות. איך אתה כמאמן של צעירים רואה את תפקידך במקום הזה? איך אתה כמאמן מתמודד עם מתחים שצצים בקבוצה בין שחקנים, מאבקי אגו ומלחמות על הכדור, ואיך מחנכים למצוינות ולא לדורסנות?

תפקיד של מאמן בעיני הוא לא רק להנחיל ידע מקצועי ולשפר יכולות אישיות של שחקנים, אלא גם לגבש קבוצה ליחידה ששלמה מסך חלקיה ויחד עם זאת מצליחה גם לתת מקום לכל שחקן כאינדיבידואל להביא את יכולותיו לידי ביטוי אופטימלי. אני עורך הרבה שיחות אישיות עם השחקנים שלי ומשתדל לכוון ולעזור ולהיות דמות משמעותית עבורם. אני משתמש גם בכל מיני משחקים ותרגילים חברתיים כדי לעזור לקבוצה להתגבש ולכל אחד למצוא את מקומות בקבוצה, אבל כמובן שהרבה מאד תלוי גם ביכולת והנכונות של כולם לאפשר מקום גם לחברים שלהם. בלחץ של משחקים ותחרותיות הרבה פעמים שחקנים בלהט המשחק נסחפים לפעמים, ואני כמאמן צריך לתת מילה טובה, להרגיע, לכוון  ולפעמים גם לנזוף ולהעמיד גבולות. בסופו של דבר חשוב לזכור שמדובר במשחק ספורטיבי וצריך לשמור על פרופורציות, אבל לחשוב לראות גם את הרווחים הגדולים שצומחים לשחקנים: התמודדות עם אתגרים, כושר גופני, פיתוח של יחסי חברות, שייכות לקבוצה ועוד. אני בהחלט רואה יתרונות רבים בלהיות שייך לקבוצה, ואני שמח מאד שיש לי האפשרות לעסוק בתחום הזה.

מחלקת הכדורסל פה במעלה אדומים מפותחת מאד, ומגיעה להישגים יפים. איך המחלקה עובדת? מהם העקרונות המנחים שמובילים את המחלקה, ואיך הם באים לידי ביטוי בעבודה מגילאי הילדים לגילאי הנוער? האם יש איזו "תורת" אימון אחידה שעוברת בין קבוצות הגיל השונות, כשכל מאמן מבליט ומוסיף דגשים משלו, או שכל מאמן עובד אחרת?

בגדול כל מאמן מביא את הדגשים שלו ואת ההשפעות שהוא מביא מהניסיון שלו וחומר השחקנים שעומד לרשותו. לי אישית יצא לעבוד עם הרבה מאמנים גם בקבוצת הבוגרים וגם כשחקן במחלקת הנוער, ולמדתי הרבה מאד מהניסיון שלהם, ואני מביא את זה איתי גם לקבוצת הנוער שאני מאמן, ובינתיים יש לנו עונה מוצלחת מאד ללא הפסדים. חשוב לי מאד כמאמן, וזה דגש חשוב במחלקה כולה, לשמור על רוח חיובית בקבוצה, לשמור על הגינות ספורטיבית במשחקים ובאימונים, ולהתמיד. כדי להגיע להישגים צריך התמדה והשקעה, וחשוב לי ליצור אצל השחקנים מחויבות וגאוות יחידה.

נהוג לומר שהכדורסלן הישראלי מביא איתו סוג של ערמומיות וחשיבה מחוץ לקופסא, מצד שני הפן של המשמעת לא בדיוק בולט אצלנו. איפה אתה פוגש את זה כמאמן? ואיך מרוויחים את היכולות האלו על המגרש מבלי לפגוע במשחק מתוכנן ומסודר ובלי להתפרע?

התפישה שלי כמאמן היא לנסות לאפשר חופש פעולה בתוך המסגרת הקבוצתית. אבל בגילאים צעירים חשוב לשים דגש משמעותי על מסגרת של קבוצה כי הנטייה הרבה פעמים של שחקנים צעירים היא להוכיח את עצמם מבחינה אינדיבידואלית, לכן חשוב מאד, לעבוד הרבה על עבודה קבוצתית, הנעת כדור, תנועה בהתקפה, והגנה קבוצתית, גם כדי ללמוד לעבוד ביחד, וגם כדי שיבינו שבלי לעבוד ביחד כיחידה אחת, קשה מאד להצליח.

במובן הזה למשמעת אישית וקבוצתית יש חשיבות רבה, אבל כמובן חשוב לא להפוך שחקנים לרובוטים ולאפשר להם גם לנצל את היכולות שלהם, בהתאם להתפתחויות במשחק. חשוב לי לאפשר לשחקנים להתנסות ולטעות כל זמן שהם לא מפרקים את המסגרת הקבוצתית.

 *

לפני שנפרדים

הכדורסל נכנס לחיי לראשונה בשנת 1987, כשצפיתי לראשונה במשחקי מכבי ת"א בערוץ הראשון והיחיד בישראל, (כן כן היה פעם ערוץ אחד בלבד אי שם בין עידן האבן לתקופת הברונזה) והקשבתי באדיקות רבה לתכנית "אחד על אחד" ברשת ב, ו"צעד וחצי" בגלי צה"ל, שסיקרה בשידור חי ברדיו את משחקי הביצה המקומית בימי ראשון בימים בהם מחזור שלם התקיים באותו יום, ומאז אני מלווה את הליגה במשך כמה עשורים. אני אוהד גדול של הליגה המקומית למרות כל החוליים והבעיות. אני מקווה שיינקטו מהלכים שיביאו לצמצום מספר הזרים ולהחזרת הצביון הישראלי שיאפשר לכישרונות צעירים לקבל ניסיון ולצמוח, אני מקווה שקבוצות ישקיעו יותר בראייה ארוכת טווח, ובטיפוח צעירים, כדי לחזור לימים היפים בהם היו ישראלים מובילים בכל קבוצה ולא אסופת זרים. אבל עד שזה יקרה אני רואה חשיבות להרים את תרומתי הצנועה, ולהראות שכדורסל טוב יש בכל הארץ, והאהבה למשחק והשאיפה למצוינות נובעת גם במקומות מחוץ למרכז הארץ. כשפגשתי את יאיר, ראיתי מאמן שמדבר על כדורסל בעיניים בורקות, ושרואה בכדורסל דרך לשינוי ערכי וחינוכי ולהשפעה חברתית בד בבד עם חינוך למצוינות ומקצוענות.

אני נהניתי מאד מהפרויקט שלקחתי על עצמי, ומקווה שהצלחתי להעביר את התחושות אל הכתב.