
מילווקי באקס 98 (17 – 16) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 94 (21 – 14)
המשחק הבטיח, וקיים.
המשחק היה צמוד מההתחלה עד לסיום. אוקלהומה פתחו טוב יותר את הרבע הראשון, מילווקי נתנו את הריצה שלהם ברבע השלישי.
הרבע האחרון התחיל ביתרון 7 נק' למילווקי, אבל לקח לת'אנדר 6 דקות דקות לעלות ליתרון אחרי סל של ווסטברוק (יתרון 88 – 86).
6 הדקות האחרונות התאפיינו בהרבה לחץ, הרבה החטאות, והרבה איבודי כדור,
כאשר (במפתיע) זה היה ברוגדון הרוקי, ששמר על ראש צלול, וגילה הרבה קור רוח, בדקות האחרונות –
4 מ-4 מהעונשין, ריבאונדים חשובים, ואסיסט לסל של האנסון שהחזיר את היתרון למילווקי (יתרון אותו לא אבדו עד לשריקת הסיום), היו לשחקן הצעיר, שהוא ללא ספק הגניבה של הדראפט.
לת'אנדר היו מספר הזדמנויות לעלות ליתרון, או להשוות, בדקות הסיום, הזדמנויות שהסתיימו בפול אפ ג'אמפרס מה-3 של ווסטברוק, והוחטאו.
ווסטברוק הוביל את קלעי אוקלהומה עם 30 נק' (9 מ-28 מהשדה), 7 רב', ו-6 אס',
אדאמס סיים עם 20 נק' באחוזים מצויינים (9 מ-11 מהשדה), ו-8 רב'.
אולדיפו סיים עם 18 נק' (7 מ-12 מהשדה, 4 מ-7 מה-3).
בשורות הבאקס הצטיינו הגריק פריק (26 נק', 10 רב'), פארקר (19 נק', 6 רב'), ומונרו שנתן דחיפה משמעותית מהספסל, בדקות בהן הוא היה היחיד שהצליח לעצור את משחק הצבע של הת'אנדר (סיים את המשחק עם 15 נק', ו-7 רב').
קליבלנד קאבליקס 90 (26 – 7) – ניו אורלינס פליקנס 82 (14 – 22)
אחד המשחקים הגרועים שיצא לי לראות לאחרונה.
קיירי אירווינג לא שיחק הלילה, וכאשר הקאבס חסרים את יכולתו לרווח את המשחק (לצד ההיעדרות של ג'יי אר סמית' ומייק דאנליבי), קווין לאב מסיים משחק עם 0 מ-7 מהשלוש, ולברון מסיים עם 0 מ-4 מהשלוש, אז זה לא ממש מפתיע שניו אורלינס הובילו בפתיחת הרבע האחרון.
רק כאשר הזריקות מבחוץ התחילו להיכנס (הקאבס החטיאו 19 מ-21 הזריקות הראשונות משלוש במשחק), הקאבס הצליחו לנצל יום רע (כרגיל) של ניו אורלינס מהשדה, ולעלות ליתרון אותו הגדילו בהתמדה עד לשריקת הסיום.
הנתון של המשחק –
הקאבס סיימו עם 37.8% מהשדה, הפליקנס עם 36.4% מהשדה.
בשורה התחתונה, ניצחה הקבוצה שהצליחה להחטיא פחות.
לברון הוביל את קלעי הקאבס עם 26 נק', 7 רב', 6 אס', כאשר לצדו הצטיינו ג'פרסון (12 נק', 12 רב'), פריי (14 נק', 6 רב', 4 מ-7 מה-3), ופלדר (12 נק') שעלו מהספסל.
דייויס (20 נק', 17 רב'), והילד (20 נק', 4 מ-6 מה-3) הצטיינו בשורות הפליקנס.
ברוקלין נטס 89 (8 – 25) – יוטה ג'אז 101 (22 – 13)
רבע אחרון חזק (31 – 19 ליוטה) הספיק לג'אז בשביל להשיג את ניצחון החוץ בברוקלין.
הנטס הצליחו להשאר צמודים עם הג'אז במשך 3 רבעים (בעיקר בזכות הספסל "שניצח" את ספסל הג'אז 30 – 20), אבל רודני הוד וגובר עם רבע אחרון דומיננטי (ב-2 צדי המגרש) הכריעו את ההתמודדות בזכות ריצה של 12 – 2 במהלך הרבע אחרון, ריצה שפתחה פער של 10 נק', 7 דקות לסיום, פער אותו הנטס כבר לא הצליחו לסגור.
הייוורד (30 נק'), וגובר (15 נק', 16 רב', 3 חס') הצטיינו בשורות הג'אז.
בוקר (17 נק', 15 רב') הצטיין בשורות הנטס.
ניו יורק ניקס 103 (16 – 18) – אורלנדו מג'יק 115 (16 – 20)
ללא פורזינגיס, הניקס נראו אבודים הלילה, במשחק בו ההגנה שלהם לא תפקדה, וגם ההתקפה לא הייתה משהו מיוחד…
אורלנדו שלטו במשחק לכל אורכו, והם ניצחו את כל אחד מ-4 הרבעים במשחק מאחורי יום קליעה מצוין מבחוץ (המג'יק סיימו את המשחק עם 15 מ-31 מהשלוש).
בשורות הניקס, רוז (18 נק', 4 אס') ניסה להוביל את הקבוצה לניצחון ביתי שישאיר אותם במיקום השווה פלייאוף, אבל כאשר כרמלו אנתוני מסיים משחק עם 6 מ-17 מהשדה, לניקס קשה לנצח.
באורלנדו, מיקס (23 נק', 6 מ-7 מה-3), גורדון (22 נק', 6 רב', 6 אס'), ואיבקה (22 נק', 6 רב'), ובעיקר פייטון מהספסל (13 נק', 14 אס') –
היו מצוינים, כאשר הם מנצלים את היעדרותו של פורזינגיס בשביל להשיג נק' קלות בצבע.
שיקגו בולס (17 – 18) 118 – שארלוט הורנטס 111 (19 – 16)
משחק אדיר של באטלר הספיק לבולס בשביל להשיג ניצחון ביתי קריטי לסיכויי הפלייאוף של הקבוצה.
באטלר היה אדיר לאורך כל שלבי המשחק, הןא פתח את הרבע האחרון כאשר יש לו כבר 35 נק'.
אבל אז הוא העלה הילוך, והפך משחק מצוין שלו, למשחק אדיר.
17 נק' נוספות הוא הוסיף למאזנו, כאשר הבולס שהיו בפיגור 7 בתחילת הרבע, לוקחים את ההובלה בדקות הסיום, ובניצוחו של באטלר, שומרים על הניצחון הביתי.
באטלר סיים עם 52 נק', 12 רב', 6 אס', ו-3 חט',
כאשר לצדו רק 3 שחקני בולס נוספים עם דאבל פיגררס (מירוטיץ' 12, מקדרמוט 11, קארטר-וויליאמס 10).
שארלוט הובילו לאורך רוב שלבי המשחק, כאשר קמבה ווקר (34 נק', 11 רב', 4 אס') מציג גם הוא יכולת נהדרת, רק לא כזו שמצליחה לנצח את הבולס ביום כמו זה של באטלר.
יוסטון רוקטס 101 (27 – 9) – וושינגטון וויזרדס 91 (16 – 17)
משחק נהדר שוחק הלילה ביוסטון.
וושינגטון הגיעו לרבע הראשון כאשר הם משחקים את הכדורסל המצוין אותו הם מציגים לאחרונה –
משחק הגנה חזק, שליטה בקצב המשחק, וחדירות אפקטיביות לסל.
מאחורי האנרגיות שלהם, ותוך ניצול יום רע של יוסטון מה-3 ,
הם עלו ליתרון מבטיח ומפתיע, 29 – 14 בסיום הרבע הראשון.
הרבע השני היה משחק של הגנות, כאשר הקצב נשאר קצב "וויזרדי",
והקבוצות ירדו להפסקה כאשר וושינגטון מובילים ב-12 הפרש.
לרבע השלישי יוסטון הגיעו במטרה לחזור ולהשתלט על קצב המשחק, ואת זה הם עשו.
הגנה חזקה שגרמה לאיבודי כדור + קצב משחק מהיר יותר + גורדון שפגע מצויין מה-3 (גורדון סיים עם 6 מ-12 מה-3, שאר הקבוצה סיימו עם 6 מ-27 מה-3),
אפשרו לרוקטס לרוץ, ולנצח את הרבע 37 – 17 .
הרבע האחרון היה צמוד מאוד, כאשר יתרון 5 הנק' של הרוקטס נמחק במהרה (82 – 82 , 5 דקות לסיום).
מי שהובילו את הריצה שניצחה עבור יוסטון את המשחק הם גורדון והארדן, עם 3 שלשות ב-2 דקות, כאשר יוסטון פותחים הפרש, אותו הוויזרדס כבר לא יכלו לסגור.
ביל (27 נק'), וול (18 נק', 12 אס'), וגורטאט (13 נק', 14 רב') הצטיינו בשורות הוויזרדס.
גורדון (31 נק') והארדן (23 נק', 10 רב', 10 אס') הצטיינו בשורות הרוקטס.
לוס אנג'לס קליפרס 109 (23 – 14) – פיניקס סאנס 98 (10 – 25)
גם הלילה הקליפרס שיחקו ללא כריס פול ובלייק גריפין.
למזלם, הלילה הם פגשו את הסאנס.
המשחק נפתח בקצב מהיר, כאשר מצד אחד הסאנס מתקשים לעצור את הקליפרס (57% מהשדה במחצית), ומהצד השני, הקליפרס מאבדים המון כדורים (14 איבודי כדור במחצית הראשונה),
יום הקליעה הטוב של הקליפרס, הספיק בשביל יתרון 64 – 58 במחצית.
לרבע השלישי הגיעו רק שחקני הקליפרס, כאשר ריצה של 25 – 12 פותחת פער של 20 נקודות.
ברבע האחרון, הסאנס עוד ניסו לחזור למשחק, אבל הצליחו רק לצמצם את הפער ל-6 הפרש, דקה לסיום (אחרי שרוב הרבע האחרון היה הפרש דו ספרתי לטובת הקליפרס).
קרופורד (18 נק'), רדיק (22 נק'), ודאנדרה ג'ורדן (9 נק', 20 רב', 3 חס'), הובילו את הקליפרס.
טי ג'יי וורן (24 נק', 8 רב'), ובלדסאו (22 נק', 8 רב', 9 אס') הובילו את הסאנס.
גולדן סטייט ווריאורס 127 (23 – 5) – דנבר נאגטס 119 (14 – 20)
גולדן סטייט הגיעו למשחק, אבל במחצית הראשונה, שכחו את ההגנה בבית…
68 – 64 , הובילו גולדן סטייט בסיום המחצית הראשונה, במשחק שמתאפיין בעיקר בסלים קלים.
ברבע השלישי, הקצב ירד, ההגנות השתפרו, אבל התוצאה נשארה דומה לרבעים הקודמים:
גם את הרבע הזה, גולדן סטייט ניצחו, והם פתחו את הרבע האחרון ביתרון של 9 נקודות.
10 נק' ב-4 דקות מצדו של ווילסון צ'אנדלר עוד הורידו את ההפרש ל-6 נק' בלבד, 8 דקות לסיום,
אבל זו הייתה שירת הברבור של הנאגטס.
גולדן סטייט פתחו מחדש פער דו ספרתי, פער אותו הנאגטס הצליחו להוריד עד ל-6 בלבד, אבל לא יותר מכך.
ווילסון צ'אנדלר (21 נק'), גאלינרי (19 נק', 8 רב') וג'וקיץ' (21 נק', 13 רב', 5 אס')) הצטיינו בשורות הנאגטס,
דוראנט (21 נק'), קרי (22 נק'), קליי(25), ודריימונד גרין (15 נק', 10 רב', 13 אס') הובילו (כרגיל) את גולדן סטייט.


תודה רבה גיא.ערב סביר מינוס.
בטעות נתת ניצחון לברוקלין
תודה, תוקן.
סיקור יותר מהיר מנהג מילוט
תודה רבה ! אין עלייך
יצא לך תוצאה הפוכה בברוקלין
תודה על הסיקור הזריז.
לפי הפרסומים, לברון ולאב היו חולים.
סיקור זריז ביותר. רציתי גם להאיר על התוצאה ההפוכה בברוקלין אבל מומי (כרגיל) השיג אותי….
תודה על הסיקור הזריז והנהדר!
מצטרף לחובבי מילווקי. בהחלט קבוצה כיפית ואנרגתית, מקווה שימשיכו להתברג בפלייאוף המזרח. אף קבוצה לא תרצה לפגוש אותם.
מבסוט על העובדה שהניצחון של יוסטון הושג לשם שינוי גם דרך ההגנה, ומול קבוצה בכושר טוב. מה גם שהויזארדס בסוף לא חסרו את ביל, בזמן שביוסטון קאפלה עדיין חסר, וגם בברלי שוב ישב בחוץ. מקווה שבברלי יחזור למפגש הקרוב מול הצ׳יטה, אחרת אנחנו בבעיה.
בכל מקרה – טוב לראות שגם ביום לא משהו מה-3, יוסטון לא מאבדים את הראש. אותו דבר היה בהפסד האחרון לסן אנטוניו, רק שהכל התפרק ב-3 הדקות האחרונות.
+ על הכל
תודה רבה, גיא, על סיקור משקף ומדויק ביותר.
רק תיקון אחד – המשחק של הקאבס היה אפילו יותר נורא.
תודה גיא.
חייבים לומר יוסטון זה נראה כדבר אמיתי.כל הכבוד להם
לחדשות הטובות: ביני לביני הכרזתי הודנא בקרב מזרח-מערב, מפאת שיעמום. את דמו של ה"א נשתה בסוף העונה!
ועכשיו למזרח-מזרח. נדמה לי שהלחץ מדבר בתקופה האחרונה אצל הקבוצות הגדולות של המזרח, שהשנה חייבות לעשות פלייאוף –
הניקס, שיקגו, דטרויט, ובמידה מסוימת גם אינדיאנה.
הלחץ מחלחל. הירובול, קהל עצבני במיוחד, חיכוכים שעולים מחדר ההלבשה, שחקנים שמוקפאים בלי הסבר מניח את הדעת, וכמובן הגיליוטינה שמתחילה כבר לקצוץ את ראשי המאמנים.
לי אין כמעט ספק שכ"א מהמאמנים של הפרנצ'ייזים הגדולים האלה ימצא עצמו מחוסר עבודה בסוף העונה, אולי עוד הרבה קודם, אם המטרה הזו לא תושג. לחץ לחץ לחץ, שמתבטא בהרבה משחקים פשוט לא טובים. להסתכל מהצד על מילווקי ולקנא.
הערב אגב, דטרויט מארחת את אינדיאנה.
אם יש משהו אחד לקחת ממילווקי –
זו הסבלנות.
לא "תהליך" כמו זה של הסיקרס, שם ה-GM חושב שהוא פילד-מארשל רומל, מוביל עוצבת טנקים,
אלא תהליך בריא, בו מאפשרים לשחקנים להתפתח, בו לא החוזה של השחקן קובע את כמות הדקות שלו (ע"ע מונרו), בו מאפשרים למאמן להמשיך ליישם שיטה, למרות עונה שנחשבת לכישלון.
אני לא יכול להסכים יותר –
מעורר קנאה.
מה שאני אוהב במילוויקי זה את המחויבות של קיד לשחקן שיכול לתת לו את הנצחון. בלי וידאו או יועצים. מי שטוב משחק.
הלילה החמישייה הראשונה של OKC נצחה ב +/- אבל קיד השועל שם את יאניס מול החמישייה השנייה . וקיבל +15 כמעט על החמישייה השנייה של OKC שבילי דנובן הכניס כמו שעון 6 דקות ברבע השני ועוד 6 דקות ברסע השלישי.
אין ספק שיציבות זה שם המשחק והגב שיש לקיד מחייב את כולם להתיישר. אפילו אם זה השחקן מקסימום שהגיע אליך כשחקן חופשי ואתה מייבש אותו על הספסל כל פתיחת העונה. בסוף הוא מתיישר ונותן תפוקה חשובה מהספסל.
אבל הסיפור האמיתי זה פארקר, ששיפר את הקליעה דרמטית מ-25% לשלוש ל-38% השנה, עם 3.3 זריקות למשחק השנה לעומת 0.5 למשחק בשנה הקודמת. זה נותן כל כך הרבה אפשרויות לריווח שלא היו בעונה הקודמת שאפילו החיסרון של מידלטון לא מורגש כמו שיהיה.
וכמובן גניבת הדראפט ברוגדון שלא יודע מאיפה הקריצו אותו.
להאמונד יש עין לשחקנים שאין דברים כאלה
* לא מורגש כמו שחשבנו שיהיה
תודה על פריוויו וסיקור מצוינים!
אם מידלטון חוזר בריא ונכנס לענייניםהחמישיה של מילווקי יכולה להיות חזקה מאוד עם ברוגדון, הפריק, פארקר ומידלטון.
יוסטון היא המרענן הרשמי של הליגה. יש להם עומק בלתי נתפס בהרבה עמדות. קחו לדוגמא את הספסל של וושינגטון לעומתם. נאדה.
לא ברור הסיפור הזה עם היל. כל פעם פציעה אחרת. חבל כי הוא שחקן אדיר. בינתיים אינגלס נהנה מההפקר.
אחלה סיקור גיא, ממש.
יוסטון איכשהו מצליחים לנצח משחקים ששנה שעברה היו מפסידים כבר ברבע ראשון. יש שם חוזק מנטלי ומגיע למאמן ד'אנתוני שאפו ענקי.
אבל יהיה להם קשה להמשיך ככה עם שני שחקני חמישייה מחוץ לסגל. אני לא מבין למה מקדניאלס לא רואה דקות כי העומס על הארדן הוא בלתי נתפס, כשאניס הוא לא באמת שחקן nba.
בכל מקרה אריק גורדון נותן עונה מהסרטים שמחפה על הכל. חייב להיבחר לשחקן השישי של העונה. איתו הספסל של הרוקטס מנצח משחקים ומחזיר אותם למשחק כשנראה שהוא בורח.
מכת פציעות מהסוג שיוסטון עוברת (לא פציעות מסיימות עונה) יכולה לדרדר קבוצה,
אבל היא גם יכולה לבנות אותה.
לפעמים שחקנים שלפני כן לא זכו למספיק הזדמנויות, פורחים, והקבוצה זוכה לעומק ולביטחון עצמי, שלא בהכרח היו לה, אלמלא הפציעות.
(יוסטון תרוויח כושר משופר של הראל וננה,
וקאבס מרוויחים את פלדר, ליגינס, ומקרי)
הלילה כשצפיתי ביוסטון, התמקדתי בהארדן.
אין בכלל ספק, השנה הוא שיפר את ההגנה שלו פלאים.
כבר אין את ה-"בלאקאאוט" שהיו נופלים עליו לפרקים, בהם שחקני היריבה היו חולפים על פניו בקלילות,
וממש אפשר לראות איך רב' ההגנה בקבוצה הוא מאמץ קבוצתי, איך כל השחקנים (כולל הארדן) משתתפים בבוקס אאוט.
זה נכון. כמו בעונה של 2014.
אבל ננה בן 36, הוא לא יכול לשחק הרבה דקות. הראל הוא 2.07 ומשחק סנטר, הסמול פורוורדים של הרבה קבוצות גבוהים ממנו.
בלי קפלה זו מצבת גבוהים דלילה למדי.
ומצד שני זו ההזדמנות למקדניאלס להיכנס לעניינים והווא לא רואה פרקט. וטיילר אניס עם כל הכבוד הוא לא שחקן nba.
ככה שזה לא ממש הזדמנות לשאר להיכנס לכושר אלא יותר עומס על שחקני החמישייה.
לא מגיב עח כדורסל בדרך כלל אבל הפעם המשחקים מלמדים על שיטה .
ניו אורלינס עברו לקצב מהיר לזה הביאו את המאמן הנוכחי. הילד נכנס לקצב שמתאים לו ולמרות משחק לא טוב בקליבלנד השיטה עובדת והקבוצה מתקדמת.
מילווקי וושינגטון יוסטון מראים איכות אימון ומוכיחים כי השלם גדול מסכום חלקיו חפש את המאמן ותמצא .
עכשיו התיחסות ליומן פיניקס האחרון שלך דיברת על הכל חוץ מהמאמן .
אני לא מצליח להבין איך פוינט כמו ברבוסה שהוביל שינוי בכוחות עצמו בסדרות פלייאוף בווריורס לא בא לידי ביטוי ולא גורם לשיפור אצל בוקר.
כתבת הם הולכים לבידודים כלומר אין תרגילים שמשחררים שחקן חופשי לזריקה .
שורה תחתונה אימון ומאמן ארל ווטסון לא השחקנים .
*** חדשה מרעישה ***
משחק השפעת flu game של לברון
היום לברון שיחק עם שפעת. חום גופו היה גבוה מ-38 מעלות (איך אני יודע? כי גם כשאתם משחקים בריאים חום הגוף שלכם כזה) והוא קלע 27 נ"ק עם 6-7 אסיסטים וכ"ח.
השחקן הגדול בהיסטוריה ללא ספק. בגלל שהוא כל כך צנוע הוא לא אמר על זה כלום.
אגב לג'יימס הארדן היה משחק פלייאוף ענקי לפני שנתיים, לא זוכר מול מי, שבו היה חולה אפילו יותר ופונה לבית חולים בסיום המשחק.
זה משהו שלא מעריכים אצל הארדן.
הבן אדם לא מפסיד משחקים. הוא משחק פצוע באופן קבוע, ואף פעם לא מדבר על זה. שיחק עם קרסול נקוע, כתף נקועה, חולה, משלשל, מה לא. והוא סוחב כבר כמה שנים הכי הרבה דקות בליגה.
יש שחקנים כמו בברלי שמתנהגים קשוח, ויש פשוט להיות שם בכל משחק. שזה לא פחות Bad ass
לגמרי! זאת אחת הסיבות שאני מת על הזקן שלו. חוץ מזה שהקליעה שלו ביד שמאל מאוד יפה לעין, החדירות שלו נהדרות והמסירות שלו חכמות. בקיצור הקייס שלו לMVP בינתיים הכי חזק השנה.
נדמה לי שהמשחק ההוא היה נגד דאלאס. משחק לפנתיאון שבגלל השנאה/זלזול בהארדן עבר לכולם מתחת לראדאר.
רק תחשוב מה היו התגובות המשתפחות אם ג'ורדן היה עושה את זה.
שחקן טוב הארדן אבל היה צרחך מאמן שיבנה אותו מחדש כרכז ויתן לו את המפתחות למנהיגות אין לו אותם לבד .
והוא לא האמין בעצמו אז התפתח לשחקן אנוכי .
דאנתוני הצליח לשנות את הגישה והתפיסה שלו .
רוראים לזה כימיה .
מענין מה החה קורה אם פופהחה לוקח אותו כפוינט הבא שלו ונותן לו להתפתח בשיטה שלו כפי שעשה עם סימונס.
מזל טוב וכל הכבוד למילווקי על הניצחון ה-2000 שלהם בתולדות הליגה הסדירה. בהצלחה באלף הבא עלינו לטובה…
מאדרפאקינג ג'יימס הארדן… איזה שחקן. כל הכסילים פה שטוענים שהוא שחקן מגעיל, לא עושה הגנה, מאבד בצרורות… מדובר על שחקן על, גאון כדורסל (האינטיליגנציה שלו מחוץ לפרקט לא משהו, אגב). איפה הוא ואיפה ווסטברוק – זה המועמד מס 1 לmvp ולמרות שאני לא מסמפט את היוסטון רוקטס, מגיע לבחור הזה שכבר 4 עונות מזלזלים במיקום שלו כשחקן עלית של טופ 10 בליגה.
עכשיו שיעוף משם ויבוא לLA…
אחלה סיקור שלצערי קראתי באיחור. קאי פלדר בארבעת המשחקים האחרונים עם 11.8 נקודות ב-53% מהשדה (2.3 אס' וחטיפה במשחק). האם קליבלנד מצאו את הגארד המחליף שהם כל כך צריכים?
תשובה חלקית. לא הייתי מנצל את האקספשן על גארד, וכן מביא חוזה של עשרה ימים למריו צ'למרס, משהו שיקרה בקרוב מאוד.
אמש הייתי מרותק לפן סטייט נגד USC ברוז בול ואז אאוברן נגד אוקלהומה באורנג' בול, אז החמצתי את כל הכדורסל. קריאה מהירה של מה שכתבת נתנה לי מושג מה קרה