מעורב הופס ליום ששי / מנחם לס

1. לברון עונה על השאלה אם הוא שחקן "דומה" למייקל

"No. He was much more of a scorer, at that point [age 32] did a lot of post work, but our games are just different," James said to reporters at practice Thursday, per the Cavaliers' official website (via Pro Basketball Talk's Kurt Helin). "His body is different; my body is different than his. You recognize the dominance in someone at that age, but there’s no similarities in our game at all."

בקשר לזריקת הג'אמפ שלהם:

 "Our shots are different. He had much more lift in his fadeaway than mine. That was definitely a go-to move of his, but our games are completely different."

לברון הוא 2.03 מ' השוקל 113 ק"ג. מייקל היה 1.99 מ' ושקל 89 ק"ג.

הקפיצה מהמקום:

Physical masurements: Jordan's incredible full 4 foot vertical leap put the top of his head 6 inches above the rim and the bottom of his feet higher than the rest of all NBA players.  Jordan jumps 5 inches higher than Vince Carter, 4 inches higher than James, and an incredible 20 inches higher than the NBA averag

למייקל היה ניתור ב-10 ס"מ גבוה משל לברון, והיה מהיר וזריז מלברון. לברון חזק יותר עם פריצה לסל חזקה יותר מכל שחקן NBA אחר שלא היה סנטר.

Because of the size difference, each player has excelled in areas where the other has struggled. Jordan was more lethal from mid-range, while James arguably attacks the rim better than any non-center in NBA history.

 

The two have diverging approaches to the game as well, which is why Kobe Bryant is more often juxtaposed with Jordan, while James is compared with Oscar Robertson and Magic Johnson. 

אולי הויכוח צריך להיפסק. לא יהיה מייקל ג'ורדן אחר, אבל אולי יום אחד יגידו שגם שחקן כלברון ג'יימס אחר לא יהיה.

 

2. ראסל ווסטברוק נזרק נגד ממפיס על טכני שני

3. שאלה לאוהדי הלייקרס: למה לוק וולטון מעלה את דנג במקום אינגראם?


( לואל דנג אומר שאינגראם יהיה שחקן מצויין לאורך זמן רב. הוא כבר, והשאלה היא למה הוא לא עולה במקום דנג)

 

לא שזה חשוב לי במיוחד אבל אני סתם סקרן: למה לוק וולטון מתעקש להעלות את לואל דנג בחמישייה לפני ברנדון אינגרם, ולתת לשניהם בערך אותן מספר דקות? ברנדון היה בחירת הדראפט מספר 2 שלהם, אז למה הם מחכים?

שניהם משחקים באותו תפקיד והסטטיסטיקה שלהם בערך שווה. אז למה להעדיף מבוגר שעבר את שיאו על צעיר הנמצא בראשית דרכו עם סיכוי לעשות הרבה טוב ללייקרס?

דנג הגיע עייף אחרי שיקגו ומיאמי. השמירה שלו היא לא שמירה. מצד שני תנו מבט על השמירה של אינגרם על טרבור בוקר: הוא "לוקח" את המגע, משחק FUNDAMENTAL POST, ומסיים עם חסימה קלה בגלל אורכו ואורך גפיו.

 .

L

4. טרנס רוס הופך לכוכב בטורונטו

(הערב נגד פיניקס)
5

5. פופוביץ' מבקש מלמרכוס אולדרידג' להיות יותר "אנוכי"

"We need you to be more selfish! " – דברי הפלח לשחקנו הגבוה הטוב ביותר.

הוא מבקש מלמרכוס להיות יותר אנוכי בקבוצה הפחות אנוכית בכל הליגה.

פופוביץ' אמר לו: "יש לך אור ירוק ממני לזרוק מתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. אם אתה 'מרגיש' באצבעות שיש לך זריקה – זרוק! ואגב, לא משנה מאיזה מרחק! תרגיש חופשי כאן בדיוק כפי שהרגשת בפורטלנד!"

במשחק הנצחון נגד שיקגו (100-119) הוא קלע 33 נקודות עם 9 ריב'. אלה מספרים שהיו לו רק בפורטלנד כשהוא היה מוציא לפועל הראשי, פלוס כל הדברים האחרים. בספארס עד עתה – כאילו – 'לא היה לו נעים' לקלוע משחקים של 30+ בקבוצה כמו הספארס המתגאה בשיווי משקל בכל חלקיה. הפלח אמר לו (לא במילים שאני אשתמש בהן אך הכוונה היתה אותה כוונה): "לא שיווי משקל ולא בטיח. אנחנו לא קומונה בקיבוץ. יש לך את רשותי להיות ההוט-ומספר אחד בקבוצה שלי".

ראו את השינוי במשחקו ממש מהדקה הראשונה. הוא לקח זריקות שעד עתה היו מסירות, וכשאתה קולע ב->60% גם אני הייתי אומר לו לזרוק כל כדור שנראה לו כשר.

אחרי 9 עונות בפורטלנד המעבר לספארס לא היה קל. הוא חייב היה לשנות את כל דרך משחקו ולהפוך מהפרימדונה הראשית לחייל רגיל בקבוצה. פופוביץ' גילה סוף-סוף שככה הוא לא יסחוט את הטוב שבאולדרידג', ורק אם הוא ירגיש חופשי להיות השחקן שתמיד היה, הספארס תהנה ממנו ביותר.

טוני פרקר אמר: "גם אני ביקשתי ממנו כל העונה שעברה לזרוק יותר. רק אם הוא עצמו, הוא עוזר לכולנו כי זה מוריד את הפרשר מכולנו, ובעיקר מקאווי לינארד. אמרתי לו שככל שהוא זורק יותר, קאווי יהנה מזה יותר כי יהיה עליו פחות לחץ שמירה".

פופ רוצה שהוא ייקח "לפחות 22 זריקות למשחק".

"זה לא כל כך פשוט כשיש לך ליאונרד ופאו גאסול אתך, אבל לאט-לאט אנחנו מוצאים את השיטה הטובה ביותר ואת חלוקת הזריקות הנכונה. בפורטלנד זה היה אחרת כשלפעמים הרגשתי שאם אני לא מביא נקודות, לא תהיינה נקודות. כאן הכל אחרת. זהו PROCESS ואנחנו הופכים ליותר ויותר COMFORTABLE אחד עם השני".

6. חמישיית כל הזמנים של ההורנטס (כולל ספסל)

אוהדי ההורנטס מה'הורנטס ניישיון' ("AT THE HIVE") בחרו את חמישיית הקבוצה והספסל הטובים בכל הזמנים:

ההורנטס של כל הזמנים:

פוינט גארד – ברון דייויס

שוטינג גארד – דל קרי

סמול פורוורד – גלן רייס

פאור – לארי ג'ונסון

סנטר – אלונזו מורנינג

ספסל: אנטוני מייסון, מגסי בוגוס, ג'רלד וולאס, אדי גונס, קמבה וולקר, גמ'אל משבורן, דייויד ווסלי.

בחר את החמישייה והספסל הטובים בכל הזמנים של הקליפרס

7. האינסטגרם של הבלייזרס: "ג'ורג' קרל לא יפסיק עד שכולם ישנאו אותו"

ומתחתיו: "מוטב שתפסיק ג'ורג'. אתה שתוי!"

8. ג'ימי באטלר מנסה לסדר חתיכות לדוויין ווייד

9

9. אנדרה דרמונד עושה קפיצה לעמדת השידור הערב

9

10. עד אמש לא ידעתי

עוד מעט תבינו את פשר ה-BOXSCORE המוזר הזה. מה פתאום הבוקס-סקור של משחק של יום רביעי בערב כשסקרמנטו קינגס באה לבקר את הבלייזרס?

הנה ה-BOXSCORE:

Starters MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
D. CousinsPF 35 8-19 3-6 9-10 1 7 8 6 2 1 2 5 -3 28
M. BarnesSF 29 5-11 1-4 2-2 1 4 5 2 1 1 3 5 -14 13
K. KoufosC 23 3-3 0-0 0-0 3 7 10 0 0 1 1 1 -13 6
D. CollisonPG 20 2-7 0-1 2-2 0 1 1 5 0 0 0 1 -5 6
B. McLemoreSG 19 2-9 0-2 1-1 0 0 0 0 2 0 1 1 -11 5
bench MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
A. TolliverPF 29 1-6 1-4 0-0 0 4 4 3 0 0 1 1 -2 3
O. CasspiSF 14 2-3 1-1 1-2 0 5 5 2 0 0 1 1 +0 6
W. Cauley-SteinC 10 0-0 0-0 0-2 0 2 2 0 0 0 0 1 -5 0
T. LawsonPG 29 2-8 1-4 3-4 1 0 1 1 1 0 1 1 -11 8
G. TempleSG 31 6-13 2-6 0-0 0 3 3 1 2 0 1 3 -1 14
S. LabissierePF DNP-COACH'S DECISION
G. PapagiannisC DNP-COACH'S DECISION
M. RichardsonSG DNP-COACH'S DECISION
TEAM 31-79 9-28 18-23 6 33 39 20 8 3 11 20 89
39.2% 32.1% 78.3%
Trail Blazers
Starters MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
A. AminuSF 31 3-6 0-1 2-2 1 6 7 2 0 0 2 1 +8 8
M. HarklessSF 33 5-7 2-3 0-0 0 4 4 1 1 0 2 3 +10 12
M. PlumleeC 23 4-6 0-0 4-5 2 12 14 2 0 0 2 2 +8 12
A. CrabbeSG 33 4-8 3-4 2-2 0 2 2 2 2 1 1 2 +12 13
C.J. McCollumSG 35 6-18 2-6 6-7 0 2 2 7 1 0 2 0 +11 20
bench MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
N. VonlehPF 17 1-3 0-0 2-2 2 1 3 0 1 1 1 0 +5 4
M. LeonardPF 25 5-13 3-6 3-3 0 5 5 1 0 1 0 2 +5 16
S. NapierPG 13 2-5 2-4 0-0 0 2 2 0 0 0 0 3 +2 6
E. TurnerSG 30 5-8 0-1 1-1 0 6 6 4 1 1 5 3 +4 11
E. DavisPF DNP-COACH'S DECISION
J. LaymanSF DNP-COACH'S DECISION
P. ConnaughtonSG DNP-COACH'S DECISION
T. QuartermanSG DNP-COACH'S DECISION
TEAM 35-74 12-25 20-22 5 40 45 19 6 4 15 16 102
47.3% 48.0% 90.9%
+/- denotes team's net points while the player is on the court

שלשום בבוקר, לפני המשחק,  העתון "ORAGONIAN" – העתון היומי של פורטלנד יצא עם הכותרת הזאת:

"DeMarcus Cousins and Meyers Leonard have the weirdest beef in the NBA"

הם שניים מהשונאים הגדולים ב-NBA? מה פתאום?

לא היה לי מושג. ככה זה, כל יום אתה לומד דברים חדשים. מתחת הכותרת הראשית היה כתוב:

"For some reason, Boogie and Leonard flat-out don’t like each other. Here’s how that beef evolved".

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 60 תגובות

  1. הם לא אוהבים אחד את השני זה ידוע, קאזנס ןכריס פול אפילו עוד יותר, כל משחק יש איזשהי תקרית ביניהם.

    מה שאני למדתי מהמשחק בפורטלנד , למרות שזו דוגמית קטנה,שיש מצב שקארל צודק והבליזרס באמת יותר טובים בלי לילארד.
    הרבה יותר שחקנים מעורבים במשחק וההגנה יותר חזקה.
    אוון טרנר ומקהלום הם צמד לא רע בכלל.

    הקינגס של ייגר חסרים מאד, לדעתי משהו ברוטציות שלו ובכל ההתנהלות קצת מוזר:
    אפללו נעלם כבר כמה משחקים, מאט בארנס מקבל קרדיט שממש ממש לא מגיע לו,גיי לא התלבש שוב למשחק האחרון ןלרוקיז הוא בכלל לא נותן לשחק.

    1. הסיפור עם אפללו שייגר ייבש אותו כמה משחקים.
      באחד המשחקים שבוע שעבר ייגר אמר לו לעלות ברבע הרביעי. הוא הסתכל עליו ואמר- You know what? I'm good coach. סרב לעלות לשחק. מאז הוא לא שיחק בקבוצה. בגלל זה שאלתי אותך מה הולך שם. חוץ מזה יש עוד מלא סיפורים הזויים על מה שהולך שם בסקרמנטו עם השחקנים, שאף אחד מהם לא קשור לכדורסל.

      1. כן ולא כי מאז שזה קרה הוא כבר שחק ואז הוא מייבש אותו שוב שני משחקים.

        בגדול לייגר יש הרבה יותר כיילים ממה שהוא משתמש בהם.
        הוא הצליח עם כמה שחקנים בעיקר עם לאוסון,טמפל ולטוליבר.
        מצד שני מקלמור, בארנס וקופוס מקבלים יותר מידי דקות וקוליסון בשנת שפל.
        שחקני כמו כספי , קאולי סטיין והרוקיז מקבלים פחות מידי דקות.
        עם כל הביקורת על דיואץ הוא פגע טוב בדראפט עם ריצארסון ולביסייר שכל פעם שמקבלים איזשהו מפירור נראים מתאימים.

        הקינגס במלכוד מסוים: מה עושים קדימה כי המצב הנוכחי הוא לא משהו.
        הקבוצה גבולית לפלייאוף ואם תגיע כנראה תובס, מצד שני יש דראפט שעשוי לשנות את הליגה והקינגס עלולים להפסיד את הבחירה, מצד שלישי, חצי קבוצה עלולה לעזוב, מצד רביעי האוהדים רעבים לפלייאוף ומפעילים לחץ…

  2. אולי "לידיעת הציבור" יודע איפה ה-NSA שומרים את ההקלטה של שיחת הטלפון בין קאזינס ללאנרד –
    שיחה במהלכה סיכמו על "ברית דמים", כזו שתחלץ את לאנרד מהאלמוניות, ותסדר לקאזינס קצת מוניטין של "רוע" בו הוא כל כך חושק…

  3. לאנס סטפנסון ולברון?

    (מה קורה עם סטפנסון? שחררו אותו מהפליקנס בתחילת נובמבר אחרי שנפצע. אני חושב שהוא צפוי להיות זמין בסוף ינואר. תמורת חוזה מינימום הוא בהחלט יכול להוות תוספת משמעותית בשורות קונטנדרית.)

  4. תודה על המעורב. תשובה לאתגר עם הקליפרס (אני מתייחס רק לתקופה בלוס אנג'לס):

    חמישייה: כריס פול, ג'מאל קרופורד, דני מאנינג, אלטון ברנד, דיאנדרה ג'ורדן

    ספסל: בארון דיוויס, רון הרפר, קורי מגטי, בלייק גריפין, כריס קיימן, לוי ווט, ג'יי ג'יי רדיק

    1. אחד לאחד מה שבחרתי, חוץ מזה שהייתי מחליף את ברנד בגריפין. ברנד היה נחמד אבל לא עשה כלום ברמה הקבוצתית, גריפין הפך את הקליפרס למשתתפת קבועה בפלייאוף, ויש לו קייס בעיני לשחקן הקליפרס הגדול בכל הזמנים.

      1. בעצם צודק, עשה יותר מברנד. לא רציתי לשים 80% מהחמישייה הנוכחית של הקליפרס בחמישיית כל הזמנים, למרות שזאת הקבוצה הכי חזקה שלהם אי פעם (קבוצת פול-גריפין-דיאנדרה)

  5. אחלה מעורב מנחם.
    לגבי אינגראם, הגוף שלו עדיין לא מוכן להרבה דקות במשחק nba. הוא עדיין ממש ילד ומתפתח ולייקרס מראש ידעו שהם הולכים לתת לו להתפתח בקצב איטי כדי לא להזיק לו לטווח הרחוק. הם עושים בשכל לדעתי. מהמעט שראיתי ממנו, דווקא הוא עם הפוטנציאל הכי גדול משם להיות פרנצ'ייס פלייר. לא ראסל ולא נעליים.

    1. + הם כנראה מבינים גם כמה גדול הדראפט הנוכחי וזה מתאים להם להיות בינונים. דנג במצבו לא יביא אותם לשום מקום.
      יש מצב שהדראפט הקרוב הוא הטופ טן הכי גדול בכל הזמנים.
      זה דראפט לא מאד עמוק אחרי הלוטרי אבל מלא בכוכבים בבחירות הראשונות.

        1. לא מדויק.
          הםמחליפים עם פילי בחירות עם זו של פילי נמוכה יותר.
          אבל הם מוסרים את הבחירה לשיקאגו אם היא לא טופ טן.
          זה הדראפט הכי גרוע שיש להיות בסיטואציה כזו.
          זה לא סתם שהם לא מצליחים להשיג בחירות סבוב ראשון עבור הטריידים שהם רוצים. הם רוצים בטרייד עבור גיי , גם בחירתסבוב ראשון וזה לא הולך להם. גם עבור כספי רוב הקבוצות לא מוכנות לתת בחירה.

          תעיפו מבט ב ארבעת המאמרים של דין על הדראפט: הסחור מבין הרבה מאד והוא ממש גבוהה על הדראפט הזה, כולל סליפרים שאף אחד כרגע לא סופר כמו אנדרו גונס מטקסס:https://deanondraft.com/

          1. המצב אצל הלייקרס שאם הבחירה שלהם נמוכה יותר מהבחירה השלישית הם מעבירים אותה לפילי.
            בנוגע למה שכתבת על הקינגס הם תקועים לפי מה שאמרת במלכוד 22 הם לא יכולים לקבל בחירה ממש גבוהה כי היא תלך לפילי והם לא יכולים להצליח באופן יחסי כי הבחירה תלך לשיקגו. התסריט היחיד שהם מקבלים את הבחירה שלהם היא אם הם נשארים כמו תמיד בסביבות הבחירה השביעית אבל אם זה קורה הם מאכזבים את האוהדים שדווקא בשנה שהם יכולים להגיע לפלייאוף הם נכשלים.

      1. לזיו, כמעט כל דראפט אומרים שהוא יהיה הכי טוב ,והאמת היא שאף אחד לא יודע איך החבר'ה האלה יבשילו ,קח לדוגמא את הדראפט של וויגינס וג'בארי פארקר

        1. ממש לא מדויק.
          השנה אמרו שיהיה דראפט חלש וששנה הבאה יהיה מאד חזק וזה פשוט נכון.
          הדראפט הזה יהיה מאד חזק בקנה מידה היסטורי.

          מרקל פולץ זה סופר סטאר בהתהוות ויש עוד כל כך הרבה שחקנים טובים.

  6. אני לא אומר זאת מקטע של שנאה או ילדותיות
    אבל הנתונים הפיזיים של לברון והיכולות שלו חשודה על גבול הלא אנושית
    גם מייקל היה נדיר בעיקר כשחזר מהפרישה השניה שלו ועדיין היה אתלטי בגיל 40
    אני מקווה שלא יגיע יום שיהיה שחור עבור הליגה שבדיקות סמים יאפילו על ההישגים של שחקנים בליגה
    צריך להיות נאיבי בשביל להאמין שכדורסל הוא הענף היחיד ללא שערוריית סמים

    1. זה קצת מזכיר לי את הימים בהם אימא של פרס הייתה ערבייה…

      כשאתה כותב "הנתונים הפיזיים" אתה רומז על שימוש ה-HGH על מנת להגדיל את מסת השריר.

      צריך להבין – הגדלה כזו של מסת שריר מגדילה את הסיכוי לפציעות, ומקטינה משמעותית את ה-longevity של כל ספורטאי בענף בו לסיבולת השריר יש משמעות גדולה יותר (להבדיל מבייסבול, לדוגמה).
      לכן במקצועות כמו powerlifting או ספרינטים בהם לכוח/כוח מתפרץ יש חשיבות עליונה, לאורך השנים היו הרבה מאוד מקרים של שימוש ב-HGH. אלו ענפים בהם לסיבולת יש חשיבות פחותה בהרבה.

      אני לא טוען שאין שימוש בחומרים אסורים ב-NBA, צריך להבין רק למה חומרים שכאלו יכולים לתרום.
      HGH (טסטוסטרון לדוגמה) יכול לשמש גם לצורך קיצור זמני התאוששות. זה אומר שאפשר לעשות יותר אימונים בפרק זמן נתון. הבעיה היא שלאורך זמן, שימוש מוגבר בטסטוסטרון גורם לבעיות –
      עודפי הטסטוסטרון הופכים לאסטרוגן, ולאורך זמן פוגעים בבלוטת יותרת הכליה.
      לכן השימוש לאורך זמן בטסטוסטרון פסק (גם בקרב הספורטאים שמרמים), וכיום השימוש הנפוץ הוא בתקופת ההתאוששות מפציעות. שימוש מדוד ב-HGH יכול לקצר את זמן ההתאוששות מפציעות (לדוגמה – פגיעה ברצועות) בעד 40% מזמן ההחלמה.
      דוגמה מפורסמת היא חזרתו של ריי לואיס מפציעה של קרע בטרייספס (שריר הזרוע התלת ראשי), פציעה שהייתה אמורה לגרם לו לסיים את העונה, והקריירה (זו הייתה עונת הפרישה שלו).
      הדיווחים היו שהוא השתמש ב-deer-antler (ספריי המופק מקרניים של אייל) אשר הוא למעשה מטילטסטורון – חומר סינטטי שהגוף מגיב לו כמו ל-HGH. השימוש בחומר אפשר לריי לואיס לחזור בזמן לפלייאוף, ולעזור לרייבנס לזכות בסופרבול.

      ואחרי כל הנאום הארוך – הפואנטה:

      לברון ג'יימס פשוט לא עונה לקריטריונים של שימוש ה-HGH.
      הקריירה שלו ארוכה מדי, והעובדה שהוא לא סובל מפציעות לא מעידה על שימוש בחומרים אסורים, אלא להפך, היא מעידה על משטר אימונים נטול חומרים אסורים.

      עכשיו תחשוב על ספורטאים שחזרו מפציעות מהר מהצפוי, ואת השאלה ששאלת, תפנה עליהם.

      1. תגובה ארוכה כאורך הגלות כמו תשובה בבגרות להיסטוריה לפי התזה שגם תשובה ארוכה תזכה בנקודות
        לברון חשוד יותר מארמסטורונג שבשעתו היה זך ונקי
        מי שמאמין שבכל הליגה אין סמים חי בבועה אם חברתיים או אם ממריצים
        קראתי מספיק חומר בנושא ולא מעט כתבות עם סממנים לפיהם לברון אכן משתמש ולדעתי הוא לא היחיד
        לברון והארדן ( שהיה שחקן מחליף ) הוא היחיד מהסגל האולימפי של 2012 שלא עבר פציעה רצינית , זה נבע מעונה מקוצרת + פלייאוף + אולמפיאדה
        ועכשיו תספר לי על קארים שהיה ממש לא עם אותה מאסה של לברון , שחקן חזק ארוך ורזה

        1. גם אם לברון השתמש בסטרואידים אנאבוליים או חומרים אחרים, זה מבחינתי ומבחינת הליגה לא משנה שום דבר למורשת שלו.
          בבייסבול השימוש בחומרים אלו נתן יתרון משמעותי ולכן ההטייה לטובת השימוש בחומרים היתה כל כך בעייתית.
          הכדורסל מושתת על סקיל ומגוון יכולות ולכן אין כאן שום יתרון מובנה, אם היה, כולם היו משתמשים בו.
          אם מדובר על שימוש בחומרים לעזרה בהתאוששות מפציעות אז אדרבא, עוד יותר טוב. למה שנהיה נגד משהו שעוזר לאדם ולספורט שבו הוא משתתף?

          1. אפלטון
            אני מתכוון באופן כללי
            אם חלילה לברון יתפס הלך על המורשת שלו
            בארי בונדס ורוג׳ר קלמנס לא יהיו HOf. קרוב לוודאי

        2. התגובה הארוכה היא בגלל שאני מרגיש את הצורך לנמק את הקביעות הנחרצות שלי.

          אני אשמח לקישור למאמר רציני שמסביר איך לעובדה שלברון לא נפצע זו ראייה לכך שהוא משתמש ב-PED .
          אני גם אשמח לקישור למאמר רציני שמראה סממנים לשימוש ב-PED מצדו של לברון.

          אתה גם לחלוטין מתעלם מהעובדה שכתבתי שאני חושב שכן משתמשים ב-PED, רק לשימושים שונים מאלו אותם אתה מציין.

          בהעדר נימוק, זה כבר לא דיון, זו התנצחות.
          סתם לקבוע שלברון לוקח חומרים אסורים ללא נימוק,
          זה להתחפש לג'ורג' קארל…

        3. מידן, מוזר לי שלעולם לא התלוננת על קובי לאור חרושת השמועות הקצת יותר מבוססת שהתרוצצה ב-2013 אחרי החזרה מהפציעה בגיד האכילס שלו (יותר ממקור אחד פרסם שהוא השתמש באותו deer-antler בו השתמש ריי לואיס)

        4. אני לא אתייחס לעניין של לברון, אבל לגבי לאנס זה פשוט לא נכון.
          היו כתבות עם עדויות ותוצאות של בדיקות שטויחו שהאשימו אותו. הדברים אף הגיעו לבית המשפט. מספר פעמים. נכון שלאנס הצליח לזכות (עד שכבר לא), כי המערכת המשומנת שלו הצליחה לעבוד מופלא, אבל ודאי שהדברים צפו. זה לא שביום בהיר אחד הוא הלך לאופרה להתוודות.

      2. תשובה מנומקת.
        שתי נקודות:
        1. בליגה עושים בדיקות ארעיות
        2. ישנו הבדל גדול בין לקיחת אנבולים סטרואידיים בכמויות כדי לפתח גוף הנראה כמו קנדום ממולא בבוטנים, לבין לקיחת הסטרואידים במשורה ותחת פיקוח. עד כמה שאנחנו יודעים, לקיחת סטרואידים תחת פיקוח וללא הגזמה, מביאים רק טוב מכל הבחינות, מלבד יכולת הבולבול להזדקף כמו מלפפון קשה.

        1. אתה צודק מנחם,
          רק שאז הסייקלים (המחזורים של משטר השימוש ב-HGH) הם כאלה, שבדיקה מזדמנת תתפוס את המשתמש (או לפחות הסיכוי לתפוס גדול יותר)

        2. בדיקות ארעיות בנבא=בדיחה,עצם זה שאף אחד לא ניתפס אומר הכל .

          לא כל מי שמישתמש בסטרואידים\חומרים אסורים צריך להיראות כמו באדי בילדר מוגזם,הדוגמה הכי טובה זה ארמסטרונג הרוכב אופניים .

    2. לברון האחרון שצריך להיות מוזכר בנושא של חומרים אסורים,
      דוגמה לשחקן שמעבר להיותו אתלט גם יודע לשחק את המישחק ועם האייקיו הכי גדול בליגה.

      כמו שנאמר ג'ורדן היה נמוך,זריז,קל וקופץ גם יותר גבוה אבל האם הוא היה יותר דומיננטי מלברון? לא.

      שום קבוצה בהיסטוריה לא חזרה מפיגור של 3-1 בסידרה עד שלברון שבר גם את זה.

        1. היריבות של ג'ורדן בשנות ה-90' היו נמושות למעט אולי הג'אז שגם יזכרו כלוזרים ניצחיים. אין מה להשוות בין רמת הקבוצות והכוכבים שלברון היה צריך להיתמודד בדרך.

          לברון בשיא ועדיין לא אמר את המילה האחרונה כשזה בא למיספר טבעות.

          1. הלייקרס היו נמושות? פורטלנד הייתה נמושה? סיאטל שניצחה באותה עונה אם אני לא טועה 64 משחקים הייתה נמושה? על מה אתה מדבר. ונגד איזה כוכבים בדיוק לברון היה צריך להתמודד בדרכו לפיינלס? בוסטון קשישה? שיקגו של רוז הילדון? או אולי אינדיאנה המטורפת של פול ג'ורג' שרק הגיע לליגה עם רוי היברט שכולם שכחו ממנו? לברון קיבל את הקונפרנס הכי חלש מזה עשורים, וכדי להבטיח כרטיס כניסה חופשי לפיינלס קיבץ את כל תותחי המזרח לידו בפעם הראשונה (בוש, וויד ואז גם אלן קפץ לעגלה) ועוד צמד אולסטארס צעירים ומבטיחים בפעם השנייה. סתם לשם השוואה לברון ניצח בכל הקריירה שלו 8 קבוצות פלייאוף עם יותר מ50 ניצחונות לעומת ג'ורדן שניצח 20 כאלה וקובי שניצח 25 כאלה.

          2. כמות המשחקים שהקבוצה ניצחה הוא לא פקטור בדברים האלה. הם מנצחים ביחס לליגה של אותה רמה. למשל, לא בטוח שהלייקרס שעשו 69 ניצחונות ב-1971/72 היו מגיעים ל-50 בחוקים של היום.

          3. מבחינת רמה הלייקרס של שנות ה70 היו אוכלים חצץ מפילדלפיה של היום בכל סט חוקים שתבחר (אבולציה של המשחק), אני לא אוהב את ההשוואה בין גורדן ללברון מבחינת יכולת (אבולציה של המשחק 20 שנה הבדל זה המון,התקדמנו בכל כך הרבה תחומים של תזונה אימונים… השחקנים היום טובים הרבה יותר כן לברון שחקן טוב ממיקל מבחינת יכולת בכמה רמות, שוב אבולציה) מה שניתן להשוות הוא את ההישגיים ההיסטוריים ובזה מייקל נמצא עדיין מעל ללברון.

          4. זה לא מספר אקראי, 50 ניצחונות מראה על העובדה שהקבוצה נמצאת בפער משמעותי מעל הרמה הממוצעת בליגה, ולא סתם לברון כמעט ולא נאלץ להתמודד מול קבוצות כאלה, הוא שיחק במשך המון שנים בקונפרנס הכי חלש בפער. לא אמרתי שהקבוצות נגדן שיחק בפיינלס היו נמושות, סן אנטוניו וגולדן סטייט הן מהגדולות בהיסטוריה של המשחק, אבל הדרך שלו לשם הייתה משמעותית מאוד קלה, בטח אחרי מקבץ הכוכבים שהוא עשה.

  7. כל הקטע הזה עם הסמים לא ברור לי. הרי ברור שהשחקנים, וספורטאים בכלל, לוקחים מלא תוספי תזונה, חלבונים ומה לא. זה לא סוד( היתה כתבה עכשיו על הגודאי הזה, שסיפר על כמה דברים שהוא לוקח).
    אז מה ההבדל בין זה לבין סמים אסורים? שהם יותר מסוכנים? שהחליטו שהם אסורים?
    מבחינתי זה לא פוגע בהישגי העבר וההווה. הרי גם המפסידים לוקחים את אותם הדברים בגדול..

  8. תודה על המעורב, קבלו חפירה לסופ"ש המתייחסת להרבה דברים שעלו באתר המדהים הזה השבוע.

    לברון Vs אלוהים – אני משוחד לטובת ג'ורדן הגדול בשחקן, וחושב שלברון עדיין רחוק ממנו. עם זאת, אם לברון מצליח למשל להביא תריפיט לקליבלנד מול המפלצות של הלוחמים, הרי שיהיה לו קייס רציני למספר 2 שמסתכל על אלוהים מקרוב. לכן, לדעתי לברון ראה בקבוצת הכוכבים אמנם איום אמיתי, אך גם הזדמנות לגדולה היסטורית.

    דוראנט בקלאצ' – אחרי שמהתגובות פה אפשר היה לחשוב שמדובר בעופר פליישר, השתדלתי לבדוק את העניין לעומקו. ראיתי אינספור זריקות ניצחון ( או שוויון) של דוראנט בקלאצ' מכל הסוגים – חדירות, הטבעות, שלשות, פול אפ, מיד ריינג', פשוט הכל. גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף (תשאלו את ממפיס אם דוראנט קלאצ'…). בכלל, באחד המאמרים התייחסו לדוראנט בפברואר האחרון (אחרי שלשת ניצחון שלו מול אורלנדו) כשחקן קלאצ' הגדול ביותר בנבא, בטח אם צריכים שלשה. מסתבר שמהגעתו לליגה, מוביל דוראנט בגאון את הנבא במספר שלשות ניצחון/שוויון בשניות האחרונות עם 7 כאלה. הבא אחרי זה ריי אלן עם 4 סה"כ. נראה לי שהלוחמים מבינים את גדולתו של דוראנט ושהם חייבים את הביטחון שלו ברבע האחרון, ומוכנים לשלם על כך גם בהפסדים וגם באגו של האולסטארים לידו. זה ישתלם בעתיד.

    חמשיית אולסטאר של המערב – באמת בלתי אפשרי לבחור. אני חושב שעד האולסטאר הלוחמים יפתחו פער בהובלת הליגה ויהיו עם מאזן מפלצתי (משהו כמו 50-6), ואז יהיה קל יותר להכניס שחקנים נוספים שלהם למשחק. לכן, בסוף קרי יוציא מהחמישייה את הארדן או ווסטברוק ולדעתי יהיה שחקן נוסף שלהם על הספסל.

    אוקייסי – כל הכבוד לווסטברוק ולמה שהוא עושה. הערכתי שהמאזן שלהם בדצמבר יהיה קצת פחות טוב ממה שהוא. עדיין, הם נכנסים לחודש מהגיהנום (שהתחיל אתמול מול ממפיס) עם בלי סוף משחקי חוץ קשים. לדעתי, בסוף החודש הרעמים יהיו מקום שביעי במערב עם פער משמעותי ממקום שישי. אם גם כאן אני אטעה, אצטרך לחשב מסלול מחדש לגבי העוצמה של הקבוצה. אגב, גם אני חושב כמו רבים מהמגיבים כאן, שהסגל של הרעמים טוב, ואם ראסל היה מפחית קצת מהדומיננטיות, הם היו קבוצה טובה יותר.

    1. לגבי טענות הקלאצ' אני מסכים איתך שאלו טענות מגוחכות.
      הארדן היה במשך שנתיים או שלוש רצופות שחקן הקלאצ' הטוב בליגה, השנה הוא אחד מהגרועים. האם זה אומר משהו לגבי היכולת שלו או המצב המנטלי שלו בסיום משחקים? לא. תמיד הוא ירצה לקחת עליו את המשחק בסיום. תמיד זה גם יהיה בידוד שעם כל הכבוד למשחק הקבוצתי הוא המצב הנפוץ ביותר והנוח ביותר לסיטואציה הזו. לפעמים זה ילך פנימה ולפעמים לא. תמיד אנשים מחפשים להדביק תוויות מגוחכות על מצבי משחק מסויימים, גם אני, זה חלק מהכיף. ווינר/לוזר שחקן קלאצ' או לא, אתה רוצה את הכדור בסוף אצל השחקן הכי טוב שלך ביד. נקודה.

      1. אני מסכים עם המשפט האחרון שלך לגבי קבוצות כמו יוסטון או אוקלהומה – ששם ברור שהארדן ווסטברוק יקחו את הכדור האחרון וזה גם המהלך הכי יעיל שהקבוצה יכולה לייצר. אבל מה יותר נכון בווריורס או בקאבס? לשים את הכדור בידיים של לברון או קיירי? דוראנט, קרי או תומפסון?

        1. התשובה הנכונה היא רוטציה. וזה בדיוק מה שקליבלנד עושים העונה. פעם לברון מתחיל את המהלך (הרבה פעמים מוציא כשמתכווצים עליו) ועפם קיירי מתחיל (והוא לרוב גם הולך עד הסוף). ככה להגנה אין מושג במי להתרכז.

  9. אמרו את כל הקטע של הדראפט גם על 2014 (שהוא הכי טוב מאז 1984 וכו').

    בסך הכל מה שיצא מהדראפט הזה זה שחקן אחד מצויין (אמביד), עוד אחד טוב מאוד (פארקר) ועוד כמה שחקני חמישייה אבל לא כאלו שמשנים מועדונים. רק אמביד ופארקר בסקלה הזאת כרגע.

    ודרך אגב, שחקן שבאמת הייתי מחכה לו הוא לוקה דונצ'יץ'. אולי הפרוספקט הכי מעניין שמגיע לנבא מאירופה מאז נפילת מסך הברזל.

    1. רועי זה לא המקרה בדראפט הזה.
      הדראפט הזה מאד מאד חזק.

      אני באופן אישי לא עפתי על הדראפט של לפני שנתיים והרבה יותר על הדראפט של שנה שעברה.
      ושוב הדראפט הזה לא דומה, מפוצץ בכשרון חבל על הזמן!

        1. +++מרקל פולץ+צליק מונק
          יש גם שחקנים לבנים לא רעים בכלל מעמו איתן האף מויסקונסין וטי גיי ליף.
          יש לך פה חמישה שישה שחקנים שבכל דראפט אחר מתחרים עלהמקום הראשון. שחקנים בלי הרבה מגרעות.
          מרקל פולץ הוא סופרסטאר שהיה נבחר לדעתי ראשון ברוב הדראפטים האחרונים.
          הוא פשוט לייט בלומר ומשחק במכללת וושינגטון שאין לה יחסית הרבה חשיפה, אבל איך שהילד הזה משחק, זה וואו.
          מה שהכי מרשים אותי אצל בול, זה יכולת הריבאונד. בנוסף לכל המעלות הוא גארד שעושה ריבאונד כמו שחקן פנים.
          או איך שטאטום שולט בכדור ובגוף זה מדהים.
          יש פה חבורה מאד יחודית השנה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט