סיכום שנת 2016 (7) ה-NFL/ גיא רוזן

 

יש חלוקה מעניינת בין העונה הקלנדרית לבין עונת הפוטבול.
העונה הקלנדרית נפתחת כבר בחודשה הראשון בפלייאוף של העונה הקודמת,
כאשר עד לערב השנה החדשה, משוחקת העונה הרגילה כמעט במלואה.
לכן את סיכום 2016 אקדיש לחלוקת הפרסים של העונה הרגילה, עונת 2016:

 

הפציעה של השנה:
דרק קאר.
12 ניצחונות, 3 הפסדים. הריידרס, שכבר שנים מאכלסים את תחתית הליגה, השנה נתנו את הקפיצה שכולם חשבו שהם מסוגים להשיג-
הם הציגו השנה פוטבול התקפי מצוין, והמון אופי, אחרי שורה של ניצחונות קמבאק מרשימים.
יש כמה וכמה גורמים להצלחת הקבוצה.
יש את חליל מאק, שחקן ההגנה המצטיין של הקבוצה, שההתעלות שלו בחצי השני של העונה, היא אולי הגורם המשמעותי ביותר שהפך אותם מקבוצה מלהיבה, לקונטנדרית (בצרף 6 הניצחונות שהיו לקבוצה, בין 2 ההפסדים לצ'יפס, היו לו 8 סאקס, אחרי שאת הסאק הראשון שלו הוא השיג רק במחזור הרביעי).
יש את צמד הרסיברים הנהדרים של הקבוצה, אמרי קופר (1,110יארד, 4 טאצ'דאונס) ומייקל קראבטרי (956 יארד, 8 טאצ'דאונס), שמהווים איום מתמיד על הסקנדרי של הטובות בהגנות.
ויש את דרק קאר.
זו רק העונה השלישית של קאר בליגה, וכבר הוא הפך למעומד לגיטימי ל-MVP.
28 מסירות לטאצ'דון, ורק 6 אינטרספשינס. אלו מספרים נהדרים עבור קווטרבאק צעיר,
אבל הערך המוסף הגדול שהוא מביא לקבוצה, זו היכולת להתעלות במאני טיים. פעם אחר פעם הוא הוביל דרייבים מכריעים, כאלו שניצחו עבור הקבוצה את המשחקים הצמודים של תחילת העונה, ואשר שמו את הריידרס בעמדה נוחה להעפלה לפלייאוף.
ואז, מחזור אחד לפני סיום העונה, הוא נפצע, והעונה החלומית שלו הגיעה לסיומה.
יש לא מעט קבוצות שהבליחו ואז נעלמו. זה לא פשוט להצליח בליגה תחרותית כמו ה-NFL, לפעמים קבוצתך מנצחת כמה משחקים צמודים, ואז היא על הסוס (ע"ע הברונקוס שלי, רק בעונה שעברה),
ולפעמים הפסד או 2, על חודם של פילד גול שנכנס או הוחטא, וקבוצתך מחוץ לפלייאוף (ע"ע הברונקוס שלי, העונה).
אבל אני מאנין שהריידרס אתנו להישאר. יש להם שלוב מעניין של שחקנים צעירים שאפשר בהחלט לבנות על המשך הצלחה בעתיד.
בינתיים – קאר זוכה בתואר המפוקפק, "פציעת השנה".

 

 

 

אכזבת השנה.
יש לא מעט מעומדות נהדרות לתואר הנחשק. יש את הברונקוס שנכשלו להעפיל לפלייאוף אחרי שזכו בסופרבול,
יש את אריזונה שהייתה ההרגשה שהנה, סוף סוף יגיע הזמן שלהם, ושוב יחזרו לסופרבול,
רק בכדי לסיים עונה עם מאזן שלילי אחרי שרשרת של תצוגות נפל מצד פאלמר, הקווטרבאק של הקבוצה.
(יש גם את סינסנטי עם סיפור דומה לזה של אריזונה. אבל הם יכולים להיחשב כ-"אכזבה" רק אחרי שישיגו ניצחון פלייאוף…)
אבל מעל כולן, יש את קרולינה.
הם סיימו את העונה שעברה עם מאזן של 15 ניצחונות לצד הפסד בודד.
הם העפילו לסופרבול אחרי תצוגות משכנעות בפלייאוף.
ואז הגיעה העונה הנוכחית, והם מוצאים את עצמם עם מאזן של 6 ניצחונות מול 9 הפסדים.
קשה להסביר את שורשי הקריסה. "סופרמן" ניוטון אולי לא הציג יכולת MVP כמו של העונה הקודמת, אבל הוא גם לא קרס כמו פאלמר מהקארדינלס,
ההגנה, ברובה, נשארה ההגנה של העונה שעברה (למעט ג'וש נורמן, הקורנר המוכשר והקולני, שעזב לרדסקינס),
כך שהקריסה שלהם לחלוטין מפתיעה.
כשבודקים את הפרטים, מגלים שכרגיל ב-NFL, למזל היה חלק עצום בקריסה.
הם פתחו את העונה עם ניצחון בודד ב-6 משחקים.
מתוך 5 ההפסדים, אחד הסתיים בנקודה הפרש (מול הברונקוס, אחרי החטאת שער שדה שהייתה מנצחת עבורם את המשחק), השני הסתיים בהפסד ב-3 הפרש (מול טמפה ביי, אחרי שער שדה של טמפה ביי בשנייה האחרונה), והשלישי הסתיים גם הוא ב-3 הפרש (אחרי שכבר היו בשוויון, 3 דקות לסיום. שער שדה של ניו אורלינס סגר סיפור, 11 שניות לסיום).
כך שניתן לראות שבקלות המאזן של קרולינה יכל להיות 9 יצחונות ו-6 הפסדים, ואז בשבוע הבא הם היו משחקים על העלייה לפלייאוף.
אבל "מה אם" הוא רק תרגיל לדמיון, ובינתיים, קרולינה זוכים בתואר "אכזבת העונה".

 

 

רוקי השנה בהגנה.
ג'ואי בוסה. הוא החמיץ 4 משחקים השנה, אבל ב-11 המשחקים שהוא כן שיחק בהם –
וואו, הוא משפיע על המשחק. 9.5 סאקס ב-11 משחקים יש לדיפנסיב אנד הצעיר של הצ'ארג'רס,
כאשר בעונה רבויית פציעות וכשלונות, המשחק שלו הוא מנקודות האור הבודדות של הצ'רג'רס העונה.
(נקודת אור נוספת לצ'ארג'רס הוא קייסי הייוורד, הקורנר שהגיע מגרין ביי, שסיים עונה נהדרת עם 7 אינטרספשינס ו-20 PD (פאס דפנדד), בשניהם הוא מוביל את ה-NFL.)

 

 

ראוי לשבח –
דיון ג'ונס, הליינבקר הצעיר של אטלנטה. הוא אחת מהסיבות שההגנה של אטלנטה השתפרה מספיק השנה בכדי להתמודד שווים מול שווים כשהם פוגשים את אריות הליגה.
102 תאקלים, 3 אינטרספשינס, 2 טאצ'דאונס. ככה מתחלים קריירה!

 

 

רוקי השנה בהתקפה.
יחזקל אליוט, הראנינג באק של דלאלס.
דק פרסקוט, הקווטרבאק של דאלאס.
נתחיל דווקא בפרסקוט. זה לא קל להיות הקווטרבאק של דאלאס. הצפיות בשמיים, הקהל בטקסס לוחץ, והעיתונות דוחפת את האף (אחרי הכל – הקאובויז הם "הקבוצה של אמריקה").
ראינו לאורך שנים איך יורדים לחייו של טוני רומו, למרות שהוא הציג פוטבול מצוין.
ראינו בשנה שעברה, איך אחרי שנפצע, הקווטרבאקים המחליפים קרסו תחת הלחץ, למרות שהם נהנו מאותם כלים (קו ההתקפה מס' 1 בליגה) מהם נהנה רומו בעונה שעברה, ופרסקוט, השנה.
ועם כל הלחץ הזה, פרסקוט השנה פרח.
23 מסירות לטאצ'דאון, 6 טאצ'דאונס בריצה, 3,630 יארד.
והכי חשוב?
רק 4 אינטרספשינס.
מאחורי משחקו המוצלח הקבוצה סיימו ראשונים ב-NFC, 2 מחזורים לסיום העונה.

 

 

כמובן שזה קל בהרבה להצליח עם משחק המסירה כאשר משחק בקבוצה ראנינג באק דומיננטי.
ו-WOW, אליוט הוא ראנינג באק דומיננטי.
1,631 יארד על הקרקע, 108.7 יארד למשחק, 5.1 יארד לניסיון ריצה. 15 טאצ'דאונס בריצה, וטצ'דאון אחד הוא קיבל ממסירה. הוא מהיר, הוא חזק, הוא זריז. הוא סבלני מספיק בשביל לחכות לחורים שקו ההתקפה המוכשר יפתחו בהגנת היריבות, הוא מהיר מספיק בשביל לנצל את אותן שניות בודדות בהן הפער קיים, הוא חזק מספיק בשביל להשיג את היארדים הנוספים גם אחרי התיקול של שחקני קו ההגנה. שחקן שלם.
כמובן שכל זה לא היה יכול להתאפשר, ללא –

 

להקת השנה.
השנה הוספתי פרס.
ההצלחה של דאלאס לא הייתה מתאפשרת ללא ההצטיינות של קו ההתקפה האדיר שלהם.
טיירון סמית', דאג פרי, רונלד לירי, זאק מרטין, וטרוויס פרדריק. הם הרוויחו ביושר את הזכות שנציין אותם אחד, אחד. הם אלו שעוצרים פעם אחר פעם את ההגנות החזקות בליגה. הם מונעים מהליינבקרים, ומהדיפנסיב אנדס מלהגיע לפרסקוט, הם נלחמים בסנטרים הענקיים של היריבות, ופותחים עבור הראנינג באקס את הדרך להשיג את היארדים על הקרקע.
כך ש-"להקת השנה" שלי, וללא תחרות, הם האופנסיב ליין המדהימים של דאלאס.

 

 

שחקן ההתקפה של השנה.
טום בריידי.
לא צריך להרחיב במילים על מי שככול הנאה ייזכר כקווטרבאק הגדול בכל הזמנים.
הוא לא שיחק ב-4 המשחקים הראשונים של העונה, אחרי ששילם על חלקו ב-"דיפלייט גייט",
אבל מהרגע בו עלה על המגרש –
הוא לא פחות מבלתי עציר. 25 טאצ'דאונס, 298 יארד למשחק, והכי חשוב –
רק 2 אינטרספשינס, המאזן הכי טוב ב-AFC, והעובדה שבכלל לא מרגישים שגרונקובסקי פצוע.
הסיבה שהוא "רק" שחקן ההתקפה של השנה, ולא ה-MVP?
הקבוצה שלו טובה מדי. המאמן שלו טוב מדי.
הוא קיבל קבוצה עם מאזן 3 – 1 אחרי שעונש ההשעיה שלו הסתיים. וזה למרות שבמשחק וחצי זה היה הקווטרבאק מס' 3 של הקבוצה שעלה לשחק.
אני מעדיף את הגיבורים שלי נלחמים בשניים,
בריידי נראה יותר כמו כוכב קולנוע…

 

שחקן ההתקפה של השנה 2#
מאט ראיין.
בשנה שעברה אטלנטה פתחה נהדר את העונה, אבל לא הצליחה לסיים את העונה חזק כמו שפתחה אותה, והם סיימו מחוץ לפלייאוף.
השנה, ההגנה של הקבוצה השתפרה פלאים, והתקפת הקבוצה קבלה הזדמנות לפרוח.
יש לקבוצה את אחד הרסיברים הדינמיים בליגה (חוליו ג'ונס, שמוביל את הליגה עם 101 יארד למשחק),
יש לקבוצה משחק ריצה יציב (דבונטה פרימן, עם עונה של 983 יארד, ו-10 טאצ'דאונס),
יש לקבוצה את הקווטרבאק עם הסטטיסטיקות הטובות ביותר –
מאט ראיין.
ראשון בליגה הן בקווטרבאק רייטינג, והן ב-QBR, שלישי ביארדים למשחק (308 , אחרי בריס וקאזינס), שני במסירות לטאצ'דאון (35 , אחרי ה-36 של ארון רודג'רס).
השורה התחתונה –
התקפה נהדרת יש לפלקונס, ובלבה, מאט ראיין.

 

 

שחקן ההגנה של השנה.
לנדון קולינס.
השנה, סוף, סוף, הג'איינטס חוזרים לפלייאוף, לראשונה מאז הזכייה ב-2011
ומי שמובילים את הקבוצה לפלייאוף, הם לא איליי מאנינג (בעונה בינונית להחריד), או אודל בקהאם ג'ונייר (סופרסטאר, אבל אופי כמו של ג'סטין ביבר…),
מי שמובילים את הקבוצה הם שחקני ההגנה של הקבוצה,
כאשר מעל כולם,
לאנדון קולינס, הסייפטי של הקבוצה (זו השנה השנייה שלו בליגה, אחרי שלמד אצל הטובים ביותר – אלאבמה)
הוא עושה הכל. הוא ממובילי הליגה בתאקלים (96 כאלו), יש לו 3 סאקס, 13 PD, 5 אינטרספשינס!, פורסד פאמבל אחד, וטאצ'דאון אחד.
הוא יחידת חיסול של שחקן בודד, הוא מסוגל לעשות הכל. הוא יודע להגיע לקווטרבאק, הוא יודע לעזור נגד משחק הריצה, והוא מדהים בכיסוי המסירה.
למעשה, מאז ג'יי ג'יי וואט של לפני שנתיים, לא היה שחקן הגנה עם עונה כל כך ורסטילית כמו קולינס.
למעשה, כשחושבים על זה, הוא בהחלט ראוי להיות בדיון על ה-MVP, ולא רק על שחקן ההגנה של השנה.

 

 

ה-MVP.
אני מעניק את ה-MVP שלי למישהו שעדיין לא הבטיח את השתתפותו בפלייאוף.
ארון רודג'רס. יש לו ולפקרס עוד את המשחק בדטרויט בשבוע הבא, המשחק שהמנצחת בו תסיים כאלופת הדוויזיה, ואם הפקרס מפסידים באותו משחק –
הם עלולים למצוא את עצמם מחוץ לפליאוף (בתנאי שוושינגטון תנצח את המשחק שלה נגד הג'איינטס)
אז למה רודג'רס הוא ה-MVP?
בגלל המשקל שהוא סוחב.
אחרי ההפסד של הקבוצה בוושינגטון, הפסד שבסיומו לקבוצה היה מאזן של 4 ניצחונות ו-6 הפסדים,
רודג'רס בראיון, הבטיח שהקבוצה לא תפסיד משחק נוסף עד לסיום העונה, ושהם יעפילו לפלייאוף.
5 משחקים אחר כך, המאזן של הפקרס הוא 9 – 6 , והם מרחק ניצחון אחד על הליאונס מקיום ההבטחה של רודג'רס.
מי שצופה במשחקי הפקרס יודע שרודג'רס מוציא מים מהסלע. פעם אחר פעם הוא מצליח להפיח חיים במהלכים מתים, ולגרום למצבים בלתי אפשריים להסתיים עם דאון ראשון.
היכולת הזו, לא לוותר, חלחלה לכל מערכי הקבוצה, וכל מי שראה איך במשחקם האחרון קליי מת'יוס חוסם נסיון מסירה של בראדפוד, למרות שהוא משחק אחרי שסבל מפריקת כתף, מבין עד כמה מוכנים השחקנים להקריב כאשר רודג'רס הוא המנהיג של הקבוצה.
גם הסטטיסטיקות "היבשות" שלו, לא רעות בכלל –
29 טאצ'דאונס, 12 אינטרספשינס, 275 יארד למשחק.
הוא עדיין בצמרת הקווטרבאקים, למרות שלקבוצתו 0 משחק ריצה, ולמרות שקו ההתקפה של הקבוצה בינוני מינוס (מאפשר 34 סאקס על רודג'רס, למרות שרודג'רס הוא אחד מהקווטרבאקים החמקמקים בליגה).
השורה התחתונה –
נוציא את רודג'רס מגרין ביי ונקבל קבוצה שמתחרה עם קליבלנד על תואר הקבוצה הגרועה בליגה.
כך ש- ארון רודג'רס. ה-MVP.

 

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. דויד

    27 דצמ 2016 14:13:25

    מתקשה מאוד להסכים עם קרוליינה כאכזבה כי לי באופן אישי לא היו ציפיות ממנה. אני משוכנע שעונה שעברה היא הייתה זו החריגה ולא נקבל שום דבר שקרוב לסופרבול בשנים הקרובות מהקבוצה הזו. אוקיי ההגנה טובה אבל ניוטון הוא ילד לא מפותח במיוחד מבחינה שכלית (קיבל בתחילת העונה מספר דגלים על חגיגות מוגזמות אחרי דאון ראשון בפיגור 20 נק') כמו כן יש להם מאמן עלוב במיוחד או לכל היותר בינוני מינוס. טמפה התחזקה וניו אורלינס תמיד קבוצה מאתגרת ואטלנטה פשוט טובה הרבה הרבה יותר. אנחנו לא נראה את קרוליינה בשום מקום בשנים הבאות.

  3. עידו גילרי

    27 דצמ 2016 14:59:07

    בדיוק כשג'יי ג'יי וואט חשב שהתואר הנכסף בידיו לאחר שהצליח לגבור על הגרונק בא דרק קאר ועקף אותו בסיבוב. נשאר עוד שבוע אחד. בריידי, רוג'רס?

        1. גיא

          27 דצמ 2016 17:17:07

          השאלה היא כזו –
          עד לאן אתה חושב שאוקלנד בריאים היו מגיעים בפלייאוף?
          אני חושב שהם לא עוברים, לא את קנזס, ולא את הפטס.

          סיאטל, להבדיל,
          כשהם בריאים – הם מידית בצמרת המעומדים לזכייה בסופרבול.

        2. גיא

          27 דצמ 2016 17:20:18

          זה לא סתם שדרגתי את הפציעה של קאר במקום הראשון.
          זו קבוצה צעירה, שממש זקוקה לניסיון בפלייאוף. יחד עם קאר, אולי השנה הם היו מפסידים לפטס/קנזס/סטילרס,
          אבל בשנים הבאות, עם הסגל הצעיר שלהם, הם היו יכולים (והם עדיין יכולים) להפוך לכוח משמעותי בליגה.
          לא בשונה מראסל ווילסון וסיאטל. הם לא זכו בניסיון הראשון, הם צמחו והפכו למפלצת שהם בשנים האחרונות.

      2. תומר

        28 דצמ 2016 12:58:38

        מסכים לגמרי
        תומאס נפצע בנקודת השיא של הסיהוקס כשכולם דיברו עליהם בתור מועמדים וודאיים לסופרבול. אחרי הפציעה שלו הם לא דומים לשום דבר, סופגים מעל 20 נקודות למשחק והקו האחורי שלהם נחלש בפרט.
        בספק אם ישרדו משחק אחד בפוסטסיזון

  4. אפלטון

    27 דצמ 2016 15:22:27

    מעולה גיא.
    עם כל הכבוד לפציעה של קאר, ויש כבוד. פציעת השנה היא של טוני רומו בקדם עונה.
    ולגבי ה-MVP, בחירה מעניינת. בריידי הביא עונה מהסרטים אחרי שהחמיץ את פתיחת העונה. גם אליוט נתן עונה שלא מגיע להתעלם ממנה (למרות קו ההתקפה הנהדר) אבל וואללה רוג'רס רק על הקאמבק הזה, אם הפאקרס מנצחים שבוע הבא, מגיע לו.

  5. מנחם לס

    27 דצמ 2016 16:02:55

    MVP שלי: הרנינג בק של דאלאס יחזקאל אליוט. אחריו תום בריידי. גם דרק קאר הקוורטרבק של הריידרס שווה איזכור.
    מאכזבת השנה: קרולינה פטריוטס.
    רוקי אוף זה ייר: פרסקוט
    הפתעה השנה (קבוצה): ריידרס, דאלאס, מיאמי
    שחקן ההגנה: חליל מאק מהריידרס. גם לנדון קולינס מהג'איינטס שווה איזכור

  7. ולדי קוגן

    27 דצמ 2016 16:22:59

    אם גרין ביי עושים פלייאוף, אני מסכים שרוג'רס ה-mvp. כרגע אני נותן אותו לפרסקוט, הוא פשוט נותן לך תחושה שהכל יהיה בסדר, ואפשר להיות רגועים. אליוט לעומת זאת יסתפק בתואר רוקי העונה, שזה גם לא רע בכלל.

  8. קובי

    27 דצמ 2016 16:38:51

    אחלה כתבה,
    רוג'רס לא יהיה MVP למרות שאין לי ספק שהוא השחקן הטוב בליגה לעמדתו,
    בריידי נתן עונה מדהימה ולמרות ארבעת המשחקים החסרים הוא הפייבוריט מספר 1 אבל לא הופתע אם זה יהיה פרסקוט/אליוט שהרימו את דאלאס השנה מהבינוניות האינסופית שלהם בתקופת רומו.

    1. עידן

      27 דצמ 2016 19:23:20

      +1 בזכות הפריוויואים שלך גיא בתחילת העונה התחלתי לראות פוטבול והפוסט השבועי הכניס אותי יותר לעניינים.אני עוד מעט מסיים עונה סדירה ראשונה שלי כצופה פוטבול ונהניתי מאד.תודה גיא

  11. p

    27 דצמ 2016 21:31:39

    תודה רבה גיא.
    מבחינתי אתה הMVP! תודה על שנה מלאה בפריוויוז וסיכומים נפלאים!

    מוסיף מועמדות לפרס קאמבק השנה לג'ימי גראהם. השחקן שבעיני כולם היה פשוט גמור, לא מצא את עצמו שנה שעברה ואז נפצע וגמר את העונה וסיאטל התחילו לפרוח.
    השנה נתן תפוקה מעולה.

    מועמד נוסף לMVP שלא דובר כאן. עוד שחקן שפספס את תחילת העונה בעקבות השעיה. לביון בל. ממוצע היארדים שלו למשחק (ריצה ומסירה) הוא השלישי הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה עם 157 יארד (לדייויד ג'ונסון 138.3 ולאליוט 132.9 לצורך השוואה).

    והכי חשוב, זכיתי בפנטזי של הליגה שלי!!!
    בהצלחה לסיאטל בפלייאוף!!

      1. גיא

        28 דצמ 2016 13:44:15

        ואני יותר ממסכים עם כל התשבוחות לבל. זו טעות לא להכניס אותו לרשימת הפרסים. מה שהוא עשה במשחק האחרון של הסטילרס נגד הרייבנס זו שירה בתנועה.

        אני גם חושב שאולי כדאי לפטס לקחת מנוחה יזומה במשחק נגד מיאמי. אני חושב שעדיף להם לפגוש את קנזס מאשר את הסטילרס. בל הוא בדיוק הסוג של שחקן שיודע להעניש את הפטס (ע"ע ההפסד של הפטס בקנזס בעונת האליפות האחרונה שלהם)

        1. עידו גילרי

          28 דצמ 2016 13:47:56

          מסכים שעדיף לפגוש את הצ'יפס מהסטילרס אבל פיטסבורג נעולה במקום ה-3 אז עדיף להם להשקיע מול מיאמי ולהימנע מהם עד גמר החטיבה.

    2. עידו גילרי

      28 דצמ 2016 13:35:22

      בל נותן עונה ענקית והוא הסיבה המרכזית שהסטילרס בפלייאוף. עוד קצת פרספקטיבה? ה-157 יארד למשחק היו שוברים לאורך עונה שלמה את השיא של כריס ג'ונסון מ-2009 ב-3 יארד. מעבר לכך רק 8 פעמים נוספות הצליחו שחקנים לחצות את גבול ה-150 יארד למשחק לאורך עונה שלמה (10 משחקים לפחות). 3 מהם על ידי (ההשוואה מתבקשת) מארשל מארשל מארשל פולק בעידן ה-greatest show on turf.
      מי השניים שעברו את בל? יאללה ניחושים.

    3. גיא

      28 דצמ 2016 13:37:40

      מזל טוב.

      לי יש את התחושה שביום שאצטרף לפנטזי ליג, במחזור הראשון,חצי מהשחקנים שאבחר יגמרו את העונה.
      וזה כבר נטל גדול מדי על המצפון…

      (זה כבד מספיק לדעת, שרק בגללי הסאנס לעולם לא יזכו באליפות…)

  12. עגל

    27 דצמ 2016 22:07:24

    לפני כמה זמן ראיתי את הסרט concussion עם וויל סמית' על בעית זעזועי המוח בפוטבול. האם היה באמת שחקן כזה איירון מייק (ולא טייסון)? מדובר שם על רופא שזיהה את הסימפטומים והוא ממוצא ניגרי (קרוב של האקים?). יש רגליים לדבר הזה?
    הסרט קצת שמאלצי מדי וישנה שם דמות מיותרת לגמרי, החברה של הרופא. באנו לראות פוטבול וחקירה רפואית, את מי מעניינת כאן החברה?!
    🙂

    נ.ב. גיא הוא אכן ה MVP

    1. עידו גילרי

      27 דצמ 2016 23:11:10

      הרבה לפני טייסון מייק וובסטר הנהיג את קו ההתקפה של הסטילרס בשנות האליפות שלהם. הסרט ברובו מתבסס על סיפור אמיתי לחלוטין.

    1. נתי

      28 דצמ 2016 10:43:03

      גדול!
      אגב, כשלעצמו אפשר להבין מאיפה מגיעה הבעיה של הליגה. אני לא מסכים עם הפתרון, אבל מה היית עושה? או שמשאיר ככה, ללא שינוי? שזה גם בסדר…

      1. עידו גילרי

        28 דצמ 2016 12:18:57

        אני חושב שאם אין התגרות ישירה בשחקני הקבוצה השניה אז לא צריכה להיות שום בעיה. שיעשו מה בראש שלהם. המצב כרגע פתטי שעל כל שטות כמו מלאך שלג או סתם יריית חץ זורקים דגל. אם הליגה מודאגת מאורך החגיגות אז אפשר פשוט לתת דגל על דיליי אוף גיים שיהיה בבעיטת XP שאחרי. מהר מאד תראה שלא יהיו חגיגות ארוכות מדי וכל אחד יוכל עדיין יוכל לתת את השואו שלו.
        דרך אגב אותו סיפור לגבי האנאליות של הליגה לגבי קוד הלבוש . לא ייתכן שכל חריגה של מ"מ או מחווה קטנה יהפכו לקנס ואפילו איומי הרחקה.

  15. נתי

    28 דצמ 2016 11:13:11

    גיא, בנושא ה- MVP: אני לא חולק. אני מת על בריידי וחולה על רודג'רס. רבים מאיתנו, כשהעסק תקוע, יעדיפו את אהרון, היות ויש יותר סיכוי שהוא ייצר משהו מכלום. באמת אין לי בעיה עם זה.
    הבעיה שיש לי עם זה היא הקריטריון המשתנה והאופן בו מוצגים הדברים: לבריידי זה בא בקלות, המאמן מצויין וכו'. קודם כל הקטע של "בא בקלות" זה הכל יחסי: כמו שציינת תוריד מההתקפה של רוב הקבוצות את גרונק ואמנדולה וזה לא יבוא כל כך בקלות. אתה רוצה לומר שאין הבדל עבור רודג'רס אם וכמה נלסון פצוע?
    שנית, שנה שעברה בריידי שיחק נטול קו התקפה, ובמחצית השניה נטול לואיס, אדלמן, גרונק לפרקים, ללא ריצה בכלל ועוד. הוא החזיק אותם עד לפלייאוף שם חזרו חלק מהפצועים. אז עכשיו זה משחק נגדו?
    האמת שאני לא מת על הפרסים האלה בכלל, אבל בפוטבול בפרט זה נראה לי יותר בעייתי בין היתר בגלל הסיבות האלה. אגב איך נקבע ה-MVP? מי בוחר? שחקנים? עיתונאים?

    1. גיא

      28 דצמ 2016 11:53:19

      מי שבוחרים ב-MVP הם העיתונאים.

      אני לא חולק אפילו על מילה אחת שלך,
      זה הרי כל כך סובייקטיבי.
      להבדיל מכדורסל (גם אז, מאוד סובייקטיבי), בפוטבול ההצלחה של כל שחקן בודד תלויה מהותית בחלקים האחרים של הקבוצה.
      בנוסף, איך אפשר להשוות בין התרומה של ליינבקר, לתרומה של קווטרבאק?
      הם לא נמדדים על פי אותם מדדים.
      לכן בסופו של יום, לסיפור יש השפעה מכרעת. ואם ארון רודג'רס מוביל את גרין ביי לפלייאוף השנה, אז לטעמי, הסיפור שלו שווה MVP.

  16. אור בן-יעקב

    28 דצמ 2016 14:13:34

    דריק קאר נראה בדיוק כמו שציפו מאח שלו להיראות עד עכשיו. מסכים עם הבחירה בקרוליינה לאכזבת העונה.
    וגם בעיני רודג'רס ראוי להיות MVP – עד היום אני שואל את עצמי מה היה קורה עם הניינרס היו בוחרים בו בדראפט במקום באלכס סמית'.
    וצריך לשים לב ללביון בל – לדעתי הRB הכי טוב בליגה היום.

  17. מסר לראש המוסד עפר שלח

    28 דצמ 2016 20:46:38

    במוקדם או במאוחר תצטרך לחשוב על פעולה יצירתית יותר מלשלוח לפלאפון שלי הודעות על שגיאת חיבור

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט