מתאבנים
מרוב התרגשות בקושי הצלחתי להגיע אל אולם הפאלאס.
אם אתם זוכרים, הכתבה הראשונה שפרסמתי עבור האתר הייתה אודות ההתאהבות שלי עם משחק הכדורסל, עם ליגת ה-NBA, עם ה"BAD BOYS" של דטרויט. הערב, הגשמתי חלום!
בחרתי לבקר בפעם הראשונה בחיי באולם הפאלאס (אותו דטרויט פיסטונט עתידה לעזוב בתום העונה) במשחק נגד אלופת המערב והקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר ב-NBA השנה – הלוחמים של גולדן סטייט. זאת הפעם הראשונה מתוך פעמיים בהן ייפגשו הקבוצות במהלך העונה הסדירה.
תחושת הלחץ והציפייה שהייתה לי בטרם הגעתי לפאלאס חלפה מהר מאוד עם הכניסה שלי לאולם, כשעה וחצי לפני תחילת המשחק. האנשים פה ממש נחמדים, הרבה יותר מהסדרנים ואנשי התקשורת שפגשתי באולם האייר קנדה בטורונטו, והכווינו אותי לחדר האוכל של המדיה. חדר אוכל נחמד ביותר, אין הרבה מבחר של אוכל ובאולם הקיו הרבה יותר טעים לאכול, אבל היתרון המשמעותי הוא העובדה שהחדר הזה נמצא במרחק עשרה צעדים מהכניסה למרכז המגרש. המקומות של העיתונאים פה בפאלאס הם מטורפים!! שתי שורות מעל הפרקט, אלכסונית לסל שקרוב לספסל הקבוצה המארחת, כשמעליי מצד אחד דגלי האליפות של הקבוצה מהעונות 1989, 1990 ו-2004, ולידם שתי החולצות האחרונות שהועלו לתקרת האולם ע"י הקבוצה – חולצה מס' 1 של צ'ונסי בילופס, MVP הגמר של 2004, וחולצה מס' 3 של האיש בעל האפרו ויכולת ההגנה שגרמה לי להתאהב בו – בן וואלאס. פשוט תענוג!!
בצד של הקבוצה המארחת, עוזר המאמן – טים הרדוואי הגדול, שיודע דבר או שניים על הגולדן סטייט ווריורס, אימן את רג'י ג'קסון, בנו אודריך, אנדרה דראמונד, מרכוס מוריס וחבריהם.
מהצד השני זאזא, שון ליווינגסטון ודריימונד גרין זרקו לסל גם הם. לפתע נשמעו צעקות וצווחות שלא היו מביישות את מעריצותיו של ג'סטין ביבר והשחקן האהוב ביותר באולם, סטף קרי, נכנס עטוי קפוצ'ון על הראש. הוא התחיל עם הריטואל הקבוע של כדרור שני כדורים מאחורי הסל, המשיך באימון קליעות וכשנמאס לו לקלוע 90% מהזריקות שלקח עבר לחתום לכל המעריצים שחיכו לו באהבה גדולה. ממש מרשים לראות את הסבלנות שיש לו לכל אחד מהאוהדים, הוא עוצר, חותם, מצטלם ונותן חיוך גדול. מעורר הערכה. אחריו עלו קווין דוראנט וקליי תומפסון וגם הם שימנו את הנשקים שלהם בטרם המשחק מתחיל.
מנה עיקרית
בחימום לפני המשחק הלכתי לצד של הלוחמים ונהניתי מכל רגע. העליתי סרטון לייב לפייסבוק והתמסרתי עם סטף – אין דברים כאלה! לא מאמינים לי? תחפשו אותי בפייסבוק (Shay Goldenberg)…
חמישיות: מארחים – רג'י ג'קסון, קנטביוס קולדוול פופ, טוביאס האריס, מרכוס מוריס ואנדרה דראמונד.
אורחים – סטף קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, קווין דוראנט וזאזא פ'צוליה.
המשחק יצא לדרך עם סל ראשון של קליי תומפסון שנענה מהר מהצד השני עם 4 נקודות של אנדרה הגדול.
מהר מאוד התותחים הכבדים של גולדן סטייט פתחו פער והכתיבו את קצב המשחק אבל הבוכנות הצליחו להתאשש ולהחזיר את המשחק לשוויון 13 לאחר שני מהלכים מוצלחים שתוכלו לראות כאן.. לא קל לצלם וידאו מהמיקום של העיתונאים כאן, עמכם הסליחה.. 🙂
קנטביוס קולדוול פופ הגיע למשחק הלילה לשמחתי הרבה (שחקן אצלי בקבוצת פנטזי) ועם 10 נק' ברבע, שמר את הפיסטונס במרחק נגיעה מהלוחמים, שבהובלת דוראנט, קליי וסטף הראו את העליונות שלהם לאורך כל הרבע. היו גם רגעים מביכים ללוחמים. זאזא התחפש לסביבון ואיבד כדור בצעדים, והתקפה לאחר מכן סטף זרק אייר-בול לא אופייני מהשלוש. אחד השחקנים שהכי כיף לראות על מגרשי הכדורסל, ג'אוול מגי – הקינג של שאקיל, עלה למגרש ואני יכול להגיד שהופתעתי, ובגדול. הבחור סנטר לא רע בכלל, בטח יותר טוב בהתקפה מזאזא הגרוזיני המפחיד. אחד השחקנים המכוערים בליגה, אהרון ביינס, קיבל אסיסט יפה מאוד מאיש סמית', והרבע הראשון בא לסיומו בתוצאה 33-32 לאורחים מאוקלנד.
ברבע השני, סטף קיבל קצת מנוחה ומי שעבר לכסא הנהג אצל הלוחמים היה קווין דוראנט. השחקן הכי מדובר בקיץ האחרון הוא תופעת טבע. צנום כל כך, אבל עם הידיים הארוכות שלו והצעד הראשון שמשאיר כל שומר מאחוריו, מדובר במכונת ייצור מצבים ונקודות שקשה מאוד לעצור. תענוג לעיניים הרואות.
המארחים שיחקו את אחד המשחקים הכי טובים שלהם השנה ברבע השני, ובאמצעות משחק הגנה מלא באנרגיות, שמוביל להתקפות תמציתיות הצליחו גם לעלות ליתרון על הלוחמים.
לפעמים מרגיש, שהלוחמים מתמסרים יותר מדי, עם כל הכלים ההתקפיים שלהם. זה גורם להם לאבד לא מעט כדורים, או כמו שהכרוז של הפיסטונס היטיב לתאר את ההתקפה של הלוחמים: "Too Much! It’s too much!".
12 איבודי כדור היו ללוחמים במחצית הראשונה שהובילו ל- 17 נק' מהצד של הבוכנות. וזאת בדיוק הסיבה שבגללה דטרויט הצליחו לרדת להפסקה ביתרון מינימלי של 59-57.
הרבע השלישי נפתח עם נקודות של הרכז של הפיסטונס, רג'י ג'קסון. איזה שחקן! השאיר מאחוריו את הפציעה שלו, שהחזירה אותו למגרשים ממש לא מזמן, וניווט את המשחק של הפיסטונס כמו שצריך.
מהצד השני סטף התחיל להתחמם ולצלוף את השלשות שלו. יש פעמים שהוא מקבל את הכדור מעבר לקשת ואתה רואה שמבחינתו מדובר בצעד וחצי, כשהכדור עושה את דרכו אל תוך הטבעת, בדרך לעוד "רק רשת". קואץ' סטן ואן גנדי, כוכב הפורנו מס' 1 של מישיגן, קלט את קצב התחממות הלוחמים והוריד את הקבוצות לפסק זמן בשוויון 69, כמחווה.
ג'אוול מגי, כן ג'אוול מגי המשיך לחזק את הדברים שחשבתי עליו במהלך המחצית הראשונה, כשעלה והמשיך להיות דומיננטי מאוד מתחת לסלים, לקלוע מהעונשין, ולסיים מהלכים קבוצתיים יפים של הלוחמים בהטבעות מרשימות. 15 נק' היו לו בסיום הרבע השלישי (6/7 מהשדה, 3/3 מהעונשין). אולי אחרי הכל סנטה קלאוס בכל זאת קיים.
בסיום הרבע השלישי, 88-84 צמוד-צמוד לטובת הלוחמים.
יופי של משחק קיבלתי פה הערב, כשאפילו אהרון ביינס מצליח לקלוע שני סלים ולהלחיץ את סטיב קר, שהזעיק פסק זמן כשפיסטונס עלו ליתרון 93-90, 9:42 דקות לסיום המשחק. מי שלא אהב את הטבעות של הפאלאס הלילה היה קליי תומפסון, שהיה קר מאוד, נכון לאותה נקודת זמן, עם 4/12 מהשדה ורק 2/7 מהשלוש.
גולדן סטייט חזרו מהפסק זמן הזה מחוזקים בהגנה ותפסתי רגע יפה שבו הם הצליחו למנוע מדטרויט לזרוק לסל ב-24 השניות הנתונות, אבל ביום כמו היום קנטביוס קלע גם את השלשה המוזרה הזאת, שכמובן לא נכנסה למאזן הנקודות.
פשוט משחק מעולה היה הלילה בפאלאס!! ברבע האחרון שני השחקנים שהדליקו את המגרש היו קולדוול פופ מצד אחד, וסטף קרי מהצד השני. שלשה שפגעה בטבעת, עלתה 3 מטרים לאוויר, וחזרה פנימה של פופ נענתה מיד עם שלשה גדולה של סטף ושוב שחקן הפורנו נאלץ להוריד את הקבוצה שלו לפסק זמן כשהלוחמים מובילים ב-3 נק' – 107-104, 3:08 דקות לסיום המשחק.
מהפסק זמן הזה, הפיסטונס חזרו עם שלשה של טוביאס האריס שגם כן היה נפלא הערב, בשלב הזה עם 26 נק', והמשחק חזר לשוויון.
רג'י ג'קסון קלע 1/2, רגע לפני שקווין דוראנט בשלשה מהזדמנות שנייה, העלה את הלוחמים ליתרון 110-108. שוב, רג'י ג'קסון על הקו, קלע את הזריקה הראשונה שלו מהקו, לפני שסטיב קר לקח פסק זמן של 20 שניות ביתרון נקודה ללוחמים. המתח היה בשיאו, 1:40 לסיום המשחק.
חזרו מהפסק זמן והוא קלע את השנייה שלו. שוויון 110.
דאנק מדהים של דריימונד תוך כמה שניות העלה את הלוחמים שוב ליתרון. קולדוול פופ תפס אוויר בזריקה ל-3 ובהתקפה לאחר מכן קליי תומפסון, שיודע מתי חשוב לקלוע את הסלים, העלה את הלוחמים ליתרון 114-110. 53 שניות לסיום, פסק זמן לבוכנות, נראה שלמרות הלחימה שלהם, המשחק הולך לכיוון של הקבוצה האיכותית יותר של גולדן סטייט.
חזרו, קולדוול פופ הצליח לקלוע סל קשה ולהוריד ל-2 הפרש. אבל, ובאמת שאין דברים כאלה, קליי תומפסון, שהיה חלש כל הערב, הצליח שוב לסיים מהלך קבוצתי יפהפה של הלוחמים עם שלשה מהפינה ולעלות ל-117:112 מזה כבר נראה היה שהבוכנות לא יכולים לחזור.
אנדרה דראמונד עוד הספיק לקלוע 1/2 מהקו. הלוחמים איבדו כדור מניסיון הוצאת חוץ וב- 14.5 שניות לסיום, כדור אצל הבוכנות בפיגור 4 נקודות.
התקפה מפוזרת של הפיסטונס לא הצליחה להוביל לנקודות, השלשה של פופ הלכה רחוק מחוץ לטבעת וסטף קרי סיים את המשחק עם 2 נק' מהקו.
בסיום, הקבוצה האהובה עליי נשארת רק עם מחמאות על משחק באמת יוצא מן הכלל, בהתחשב באופן שהם משחקים השנה, והלוחמים של גולדן סטייט מסמנים W בחוץ, 119-113, בטרם הם ממשיכים לביקור אצל יריבה אחרת מהמיד-ווסט, ביום ראשון הקרוב, משחק חג המולד נגד האלופה מקליבלנד.
בלטו אצל המנצחים: קווין דוראנט, 32 נק' (13/18 מהשדה עם 3/4 מהשלוש ו-8 ריבאונדים. סטף קרי עם 25 נק', 5/9 מהשלוש, 8 אסיסטים ו-2 חטיפות (5 איבודים). קליי תומפסון, היה האס במאני-טיים וסיים עם 17 נק' בערב קליעה חלש. ג'אוול מגי עם 15 נק' באחוזים מעולים. דריימונד גרין היה שקט בהתקפה עם 5 נק' בלבד אבל תרם 12 אסיסטים ו-10 ריבאונדים וכרגיל היה הברומטר בהגנה של הלוחמים.
בלטו אצל המארחים: טוביאס האריס, 26 נק' ו-7 ריבאונדים. קנטביוס קולדוול פופ, 25 נק'. רג'י ג'קסון עם 16 נק' ו-6 אסיסטים (כמו הרכז שמנגד גם הוא עם 5 איבודים). דראמונד סיים עם 15 נק', 9 ריבאונדים ו-2 חסימות.
קינוחים
בגלל שאני לא מתמצא באולם חיפשתי לאן הולכים שאר הכתבים, ובאופן לא מפתיע מצאתי את עצמי מחוץ לחדר ההלבשה של הגולדן סטייט ווריורס. בניגוד לקיו, או לאייר קנדה סנטר, פה לא נכנסים לחדר ההלבשה של האורחים. ככה שהקשבתי למה שהיה לסטיב קר, דריימונד גרין, קליי תומפסון, זאזא, קווין דוראנט וסטף להגיד ופספסתי הזדמנות לראות את חדר ההלבשה של שחקני הדטרויט פיסטונס.
על מה דיברו האורחים? בעיקר על המשחק הקרוב נגד הקאבס. כולם שם מנסים לשדר שהם לא מתרגשים, שמדובר במשחק רגיל לחלוטין של עונה סדירה, שהתוספת של קווין דוראנט היא מצויינת עבורם אבל לא משנה מהחשיבות של המשחק ועוד דיבורים שמנסים להקטין את החשיבות של המשחק. אני אומר חארטה. אין דבר שהלוחמים רוצים יותר מאשר ל"נקום" באלופה המכהנת ולנצח באוהיו. אם הם יצליחו לנצח את החבר'ה של קינג ג'יימס, זה ישדר שדוראנט הגיע לעבוד, שהלוחמים חמים על הטבעת שאבדה להם בשנה שעברה, ושהקאבס צריכים לפחד מהשחזור, שנראה בלתי נמנע נכון לשלב זה של העונה, של גמר ה-NBA מהשנה שעברה.
אני נהניתי מאוד מהביקור הראשון שלי בפאלאס. הזיכרונות שלי ממסכי הטלוויזיה השונים בהם צפיתי במשחקים של הבאד בויז בתור ילד קטן ובקבוצה הלוחמת של תחילת שנות ה-2000, צפו במשך כל הערב, העלו חיוך גדול על הפנים שלי, ומילאו אותי נוסטלגיה מענגת.
אני מקווה שעוד אחזור לכאן במהלך השנה, אולי בפלייאוף, ובינתיים אמשיך ליהנות משבת רגועה באן ארבור, מישיגן. ביום ראשון אחזור לקריית אקרון שבאוהיו, ואסקר עבורכם את ה-משחק של השנה עד עכשיו. שיהיה לכולם בוקר טוב בארץ הקודש וממני לילה טוב מהפאלאס וחג חנוכה שמח!!!
סומסום
24 דצמ 2016 08:29:58סיקור נהדר –
ואולי אתה הקמע של דטרויט העונה. הבאת לנו משחק נהדר, שאני מקווה שישמש תפנית לעונה.
די-טרויט, בסקטבול!
Berch
24 דצמ 2016 08:44:54אתה מעביר מצוין את החוויה
תודה:-)
Mbk
24 דצמ 2016 09:24:46הקטע עם סטף ענק !
חיי את החלום ! פוסט ענק
עידן עופר
24 דצמ 2016 09:38:51שי, פוסט ענק! כיף לקרוא את החוויות ועוד נפלת על משחק צמוד אז בכלל טוב, תודה רבה.
הייט-אשברי
24 דצמ 2016 09:42:58נהדר . וגדול הקטע עם קרי בפייסבוק . משחק כדורעף – חחח .
המשגיח
24 דצמ 2016 09:53:02תודה שי. אני מקווה שאתה הולך כבר עכשיו לקליבלנד לתפוס מקום טוב
רועי ויינברג
24 דצמ 2016 09:59:28סיקור מעולה למשחק הכי טוב של הלילה. אני מאוד אוהב את הכתבות שלך
ולדי קוגן
24 דצמ 2016 10:30:59וואו, מהמם. תיהנה ביום ראשון במשחק העונה, מקווה שלא יהיה באסט
אפלטון
24 דצמ 2016 11:58:30מניאק! אין מילים, הקנאה אוכלת אותנו.
להתמסר עם סטף קרי יא אלוהים! עוד רגע תעביר לקיירי בין הרגליים בחימום
אורן
24 דצמ 2016 12:04:29איזה סיקור כיפי 🙂
יואב מודעי
24 דצמ 2016 13:03:38מדהים שי!
Acheshin
24 דצמ 2016 14:21:17קינאה!!!
מקווה שיצא לך ללכת גם לבר של הפאלס… אחרי משחקים הייתי יושב שם להימנע מהפקקים, וגם רואה שחקן או שתיים…
סיקור נהדר!! רק היה שינוי בחמישיה של הפיסטונס… תהנה באן ארבור (האלמנ מאטה שלי – אוניברסיטת מישגן).
ומקווה מאד שתזכה להגיע לפאלס שוב בעיקר לקראת האביב 🙂
גיא
24 דצמ 2016 14:37:32מעורר קנאה!!!
תמיר
24 דצמ 2016 18:16:14מעולה בכל מימד אפשרי. אין כמו הסיקורים האלו שנותנים לך תחושה כאילו שהיית שם.
האווי לאסוף
24 דצמ 2016 18:25:16נהדר, כולי קנאה (רק חבל שנטול פייסבוק שכמותי לא יכול לראות את הקטע עם סטפ, אבל הנכות היא שלי ועליי לשלם…)
מנחם לס
24 דצמ 2016 18:32:17כל הכבוד לשי.
ואני, שגרתי שנתיים בקנט, שכנה לעקרון, יודע מה זאת נסיעה לדטרויט. כל דבר לוקח שעות. תודה לשי על האנרגיה ועל ההשקעה, ואני מקווה שהפיצוי הולם!
אניט הייתי בפאלאס בפעם האחרונה לפני איזה 35 שנה
אשך טמיר המקורי
25 דצמ 2016 17:12:35נפלא ממש!
כל הכבוד על פועלך!