מעורב הופס לשבת: האמינו או לא, לברון 'ספורטאי השנה'!! (כולל אתגר) / מנחם לס

 

1.למתרגמים (אבל גם לאחרים): מאמר נפלא לתרגום.

(מסקנות והערות שיפתיעו אתכם מנצחון השיקגו בולס על הקאבס הערב, ב-"מעורב מס' 10")

היום קבלתי את ספורטס אילוסטרייטד עם מאמר מצויין וחשוב מאד של בכריס בלארד, אחד הכתבים המוערכים עלי ביותר בכל כתיבת הספורט האמריקאי, שהוא סניור רייטר בספורטס אילוסטרייטד.

המאמר הוא על האדם הפיקח מכולם בכדורסל – סם הינקי – ומה הוא עושה היום בסיליקון וואלי, ומתכנן את צעדו הבא. שם המאמר הוא

http://www.si.com/nba/2016/11/30/sam-hinkie-after-the-process-philadelphia-76ers

"מה אחרי הפרוצס".

מאמר מצויין ודי ארוך. מי שלוקח על עצמו לתרגם  מאמר טוב שכתוב מצויין, אנא פנו אלי ל- sefersheli@hotmail.com

את התמונות השאירו לי להכניס.

תודה,

מ.ל

2. לברון – 'ספורטאי השנה' של ספורטס אילוסטרייטד!

אני לא יודע מה יאמר האשך על כך, אבל ספורטס אילוסטרייטד בחר בלברון ג'יימס כ-ספורטאי השנה' של 2016', בעיקר בגלל תרומתו הגדולה בהבאת אליפות ראשונה לעיר אחרי 55 שנות בצורת.

בכך הפך לברון לניבחר השני מאז טייגר וודס לזכות בתואר פעמיים, מאז התואר החל להינתן ע"י מגזין הספורט המפורסם והקריא ביותר בעולם בשנת 1954, ושבחירתו נחשבת ליוקרתית מכולן.

לברון הגיב:

 ‘‘I'm honored,’’ James said. ‘‘I'm more happy for my family, my kids, for my wife, my mom, and for my foundation, for the kids that I represent and the kids that use me as a role model and an inspiration.”

3. דוק ריברס התרושש ב-15 'גדולים'.

(הדוק ב-TIRADE שכמוהו לא ראיתי ממנו!)

את ה-TIRADE (התפרצות גינויים וקללות) הזה של דוק ריברס ראיתי  בטיווי בבוקר יום רביעי בעיר הנקראית הוד השרון. דוק ריברס LOST IT COMPLETELY. הוא התפרץ על הזיברות בטרוף כזה שחשבתי שהוא עומד לזרוק מהלומה או שתיים, ולהיזרק מהליגה לאיזה עונה או שתיים.

במקום זה הוא קילל את יום הולדתם, בריאתם, מי שהפך אותם לשופטים, ולך תדע – אולי גם את מי שהכניס את אמהותיהם להריון.

הם זרקו אותו מהמגרש והוא סירב לעזוב. הכל קרה בהפסד בהארכה של הקליפרס לברוקלין נטס, בברוקלין, 122-127.

כמה עלה לו ה-TIRADE? הוא יצא בזול. רק 15 גדולים. הליגה החליטה שהיא צריכה $30,000 באותו יום, אז היא החטיפה אותו קנס לאנדרה דרמונד על מרפק שהוא תקע בעורפו של רוי היברט, בערב הנצחון של דטרויט על שרלוט 112-89. אחרי שהוא חטף את הקנס הפיסטוני טען ש-"זה היה בקושי ליטוף בעורפו של רוי היברט שלא הפסיק להכניס לי ברכיים לדבר שבין רגלי".

4. סתם לשבת: תוצאות ההפסד הנמוכות בתולדות הליגה מאז שעון ה-24 שניות!

5) אינדיאנה פייסרס – סן אנטוניו ספארס 74-55

לקראת סיום העונה ב-28 למרץ, 1998, אינדיאנס פייסרס עמדה לסיים את עונתה המוצלחת בתולדותיה. אבל לקראת הסוף הם פתאום עלו על מחסום בדרך והפסד ביתי מאד מביך נגד הספארס 74-55 כשהקבוצה עם רג'י מילר וכריס מאלין – שני קלעי הליגה המובילים בשיאם  – מביישת את עצמה עם 23% מהפארקט.

4) טורונטו פטורס – מיאמי היט 54-96

מאוחר בעונת 2008 מיאמי היט היתה חסרה כמה שחקנים והופיעה בטורונטו רק עם 7 לבושים. למיאמי היתה עונה גרועה גם כשהיתה במלואה. טורונטו נילחמה על מקום בפלייאוף. ריקי דייויס, מרק בלאונט, וכריס קווין נאלצו לשחק את כל 48 הדקות. הם היו0 מ-16 מה-3.

3) שיקגו בולס – יוטה ג'אז 54-96 (פלייאוף!)

הפלייאוף של 1998 התחיל ביוטה ב-1-1. המשחק השלישי (וכן הרביעי והחמישי) בשיקגו. המשחק השלישי החל צמוד עם שיקגו מובילה 14-17 אחרי הרבע הראשון. אז באה הפריצה הגדולה של מייקל ג'ורדן והאחרים, והמשחק הסתיים 54-96 למרות ערב מצויין של קרל מלון שהיה 9 מ-11 ל-22 נק'. אבל שאר הקבוצה היתה 13 מ-59…

2) דטרויט פיסטונס – דנבר נאגטס 53-74

בתחילת שנות ה-2000 הדנבר נאגטס לא היתה טובה. הדוגמא הטובה היתה עונת 2002 . ב-16 לנובמבר 2002 באאובורן-הילס דנבר שברה שיא NBA שלילי כשהיא קלעה ברבע הטוב ביותר שלהם במשחק 15 נקודות, שיא הקיים עד היום. חואן האווארד הובילם כקלעי הטוב ביותר עם 5 מ-18 ל-12 נק', והנאגטס גרמה ל-33 פאולים ו-21 איבודי כדור במשחק העתוב הזה.

1) שיקגו בולס – מיאמי היט 82-49

אחרי האליפות הששית של הבולס ב-1999, הם העלו ב-10 לאפריל קבוצת מחליפים נגד מיאמי שהחלה להשתפר והגיעה לשיקגו עם רקורד של 11-22. מיקל ג'ורדן לא שיחק, האמינו לי. קורנל דייויד הוביל את הבולס עם 13 נק', וטוני קוקוץ' בייש את "חוורי אירופה" עם ערב של 4 מ-16, כשהבולס כולה היא 0 מ-9 מה-3.

 

5. פרן בליינברי מ-NBA.COM מציין את 13 הדברים החשובים שקרו בחודש המשחקים הראשון:

Fran Blinebury

Fran Blinebury NBA.com

Dec 1, 2016 10:26 AM ET

James Harden is once again carrying a heavy all-around burden for the Rockets.

So what if we’ll have to skip the clocks ahead again before we even finish the long grind of the regular season? Does it really matter that it will take more than seven months for somebody to hoist the Larry O’Brien Trophy? It’s never too soon to leap to conclusions about a few of the things we know — or think we know — five weeks into the 2016-17 regular season.

Confidence game in Cleveland: It’s amazing what one little old ring on the finger can do for a team. This time last year, the Cleveland Cavaliers were still living under the cloud of great expectation, self doubt and the smug, condescending personality of coach David Blatt. Now with a championship under their belt and brain cramps Tuesday night at Milwaukee aside — hello, J.R.! — LeBron James and friends know exactly who they are, what needs to be done and how to get there. The 13-3 start has the defending champs counting the days till June.

Warriors keep on rolling: While everybody was wondering how Kevin Durant was going to fit in with his new teammates, it seems the world managed to forget that his teammates were already pretty good. That said, Stephen Curry, Klay Thompson and Draymond Green are all encouraging Durant to assert himself even more in the offense. The team that’s not out to set records this time around is still hovering above the rest of the Western Conference at otherworldly heights. In fact, the only place the Warriors fall short is in wearing their supposed image as the NBA’s new villains. They’re still cuddlier than 3-point-shooting Smurfs.

DeRozan rising in Toronto: One big question coming into the season was how the Raptors could improve on their franchise-record 56 wins from 2015-16. It was a tall task, but one way is for DeMar DeRozan to take his game up to the next level. Toronto began by rolling behind a fiery DeRozan. His five consecutive 30-point games to open the season was a first since Michael Jordan did it in 1986.  Never mind that DeRozan is still doing it without a real perimeter game. The No. 2-rated offense in the league has Raptors thinking good can turn into great if they can mix in just a little defense.

Harden doing it all … again: Let’s just say it. Nobody but nobody carries more of the burden for his team on his shoulders than James Harden, who has to score like the world is ending each night and hand out helpers like a blackjack dealer just for the Rockets to have a fighting chance to beat anybody. He’s strong. He’s crafty. He’s quick. He’s relentless. He’s willing. He could be only the second player in NBA history after Tiny Archibald in 1972-73 to lead the league in both scoring and assists. New coach Mike D’Antoni’s offense and vision for Harden has the Rockets much better than the 41-41 team from last season. But how far can one man take you and will he simply wear out?

Westbrook unleashed in OKC: Is there a town in the NBA with a bigger chip on its shoulder than Oklahoma City? Spurned by Durant, rattled by the almost-weekly earthquakes, the Thunder have not been shaken to the core. Now the one-man twister that is Russell Westbrook is making a run at MVP as well as Oscar Robertson’s historic feat of averaging a triple-double for the entire season. The pieces that GM Sam Presti has added behind him are true believers that the Thunder can still be among the elite in the West. And they might be right.

1:00

Embiid finally arrives in Philly: It’s been two long years, more surgeries and missed games than anybody wanted. But here is Joel Embiid finally on the court for the Sixers and having the joyful time of his life just playing basketball again. He’s chomping at the bit to get his minutes restriction lifted and Philly is still a long way from being competitive. But just watching Sam Hinkie’s gambling pick from the 2014 Draft has to bring a smile to your face. And maybe more than a few Kia Rookie of the Year votes down the line.

Knicks not-so super after all: If the long-range future in Philly is best seen through a telescope, it’s still better than the view in New York, where the Knicks are anything but the “super team” that Derrick Rose proclaimed back in the summer. While not close to 2011 MVP form, Rose has been good enough for the Knicks to think about offering him a contract extension. Not so with worn-out center Joakim Noah, who often looks like the oldest 31-year-old on the planet. Knicks fans can enjoy Kristaps Porzingis and only wish that club president Phil Jackson had a “process.” Or a real plan.

Have things changed in Clipperland?: Every year the Clippers are like Lucy teeing up that football and swearing to Charlie Brown that they won’t pull it away. So forget that they won 56, 57, 56 and 53 games in the past four seasons yet failed to win more than a single playoff series. This time everything about Chris Paul, Blake Griffin and DeAndre Jordan and a solid bench put together by Doc Rivers is for real in a 14-2 start. Until they remember that they’re the Clippers and drop three straight going into Cleveland Thursday night. What is it they say about doing the same thing repeatedly and expecting a different result?

Grow-time for new Showtime crew: After straining at the tight leash of old-school coach Byron Scott and dealing with the special circumstances of Kobe Bryant’s grand tour last season, the Lakers are enjoying themselves under coach Luke Walton. Just like that, D’Angelo Russell, Julius Randle and Jordan Clarkson are having fun again and, perhaps not coincidentally, success. Give first-round pick Brandon Ingram time to settle in and the happy times in Laker Land might not be as far off as everyone thought. Maybe Jim Buss won’t have to turn over control of the basketball operation to Jeannie Buss after all.

The beat goes on in San Antonio: Back when he was just a quiet rookie five years ago, Kawhi Leonard was called a “future face of the franchise” by coach Gregg Popovich. Now without Tim Duncan in the Spurs lineup for the first time in nearly two decades, the steadily-improving Leonard has positively exploded into everything they could have wanted in San Antonio. Already the two-time Kia Defensive Player of the Year, Leonard has asserted himself as an offensive force and made and early case for Kia MVP votes.

Ain’t no Mardi Gras: For the second year in a row, the Pelicans were practically grounded before Thanksgiving. Anthony Davis leads the league in scoring and is back to being an all-around monster. The Pelicans are 5-2 since Jrue Holiday made his belated season debut after taking care of his wife following brain surgery. But Tyreke Evans (right knee) and Quincy Pondexter (left knee) still haven’t played at all, Dante Cunningham (right knee) is back on the shelf and it’s likely the best hope in New Orleans is once again reaching for a bottom rung on the playoff ladder.

Sweet home Chicago: Everybody who didn't think that Jimmy Butler, Dwyane Wade and Rajon Rondo could work together can raise their hands. Yes, that’s a lot of hands. Yet here the Bulls sit ranked in the top 10 on both offenseand defense and are playing in harmony. Rondo isn’t stopping the ball, Wade is embracing the mentor role for Butler’s ascendancy to superstar level and the Bulls are off and running.

Tough times in D.C.: If there’s still discontent and gridlock in the nation’s capital following election day, things certainly are no better in the monumental disconnect that is the Washington backcourt. How much longer is everybody going to wait on the combination of John Wall and Bradley Beal to live up to their potential and make the Wizards great — or even good — again?

Fran Blinebury has covered the NBA since 1977. You can e-mail him here, find his archive here and follow him on Twitter.

The views on this page do not necessarily reflect the views of the NBA, its clubs or Turner Broadcasting.

6.  ווריורס – סופר-טים במוזיקל מצויין!

 

7. הטריפל דאבל הרביעי של הארדן!

8. 10 פארודיות לפנתאון על ה-NBA!

 

9. הכדרורים והקרוס-אוברים הטובים ביותר עד כה העונה:

 

10. מסקנות והערות מהסתכלות בוחנת ביותר בבולס (נגד הקאבס) שניגמר זה עתה!

 

אלה הן מסקנותי מנצחון הבולס על הקאבס במשחק שהסתיים זה עתה, ושאשאר נאמן אליהן עד סוף העונה אלא אם-כן תהיינה פציעות; על הקאבס אנחנו יודעים כמעט הכל ואין צורך לחזור על יישותה ויכולתה. הבולס היא-היא הפחות ידועה והאנדרדוג שמהיום ועד סיום העונה היא המועמדת שלי לשחק בגמר המזרח נגד הקאבס, עם סכוי גדול לנצחה. משהו כמו 42-58% לטובת הבולס. הנה למה:

  1. שיקגו בולס היא קבוצה טובה יותר מקליבלנד קאבס.

2. אני אומר זאת לא רק מהתבססות על המשחק הזה – למעשה אני מתבסס עליו מעט מאד במסקנתי – אלא בגלל שאני רואה בשיקגו קבוצה בתהליך שיפור, קבוצה מושלמת ומחוברת יותר וקבוצה שישנן לה 3 כוכבים ברמה של לברון, קווין לאב, וקיירי אירוינג והם ג'ימי באטלר, ראז'ון רונדו, ודוויין ווייד, אבל שאר שחקני שיקגו טובים יותר משאר שחקני הבולס.

3. שיקגו היתה מנצחת הערב בהפרש של 15-20 אילו קלעה מה-3 את הממוצע הרגיל שלה, במקום 16% ב-3 מ-18 מאחורי הקשת. אחת הסיבות כמובן היא שדאג מקדרמוט פצוע ולא שיחק, והסיבה השנייה היא שכדורים מה-3 מיאנו להיכנס כשכבר נראו בפנים.

4. ראז'ון רונדו שיחק הערב את אחד ממשחקיו הטובים ביותר בעונות האחרונות. הוא שחקן שכשהוא רואה יריב רציני לפניו מהסוג של קיירי אירוינג – או סטפן קרי, ג'יימס הארדן, או כל גארד גדול אחר – הוא מסוגל להעלות את משחקו למדרגה הגבוהה ביותר בה נמצא יריבו. הערב הוא היה בפרוש טוב בהרבה מקיירי אירוינג כמעט בכל פרמטר. לאלה החושבים שראז'ון ניגמר ישנן לי חדשות: הוא רק חוזר לעצמו ברמה שהיה בסלטיקס, אבל הוא חזר שחקן שונה לחלוטין שהפך למנהיג אמיתי שכולם מקשיבים לו, מרכז מצויין, ופוינט גארד שקליעתו השתפרה מאד. אני אפילו לא מסתכל על הסטטיסטיקה שלו ואין לי מושג מה ממוצעו, אבל שמתי לב לשיפור מחלט בביומכניקה של זריקתו, והוא הפך לג'אמפ שוטר אמיתי.

5. ג'ימי באטלר מסוגל להפיק זיג על כל זאג של לברון ג'יימס. האם לברון שחקן טוב ממנו? ייתכן שבסך הכל הכללי הוא עולה במקצת על ג'ימי. אבל ג'ימי צעיר, אתלט מצויין המתקרב לשיא יכולתו, וזה משחקו ה-12 ברציפות שהוא קולע לפחות 20. הוא ודוויין ווייד למדו לשחק מצויין ממש ביחד. דוויין הוא השוטינג גארד הנפלא שלא ניגמר, וג'ימי יודע בדיוק כיצד לשחרר לו מקום וכיצד להתפנות לזריקה שלו בעמדתו כמספר 3 אידיאלי.

6. דוויין ווייד משחק העונה טוב יותר מאשר בעונה שעברה. הוא נראה מאושר. הוא מחייך. הוא משתתף בכל מאפייני הקבוצה כאילו נולד בה. הוא עשה היום כמה תרגילים על לברון שהשאירו את לברון פעור-פה. דוויין הוא כנראה השחקן היחידי בכל ה- NBA ללא כל רגשי נחיתות מכל צורה שהיא נגד לברון, ואם השתיים תיפגשנה בגמר המזרח, דוויין ידאג לכך שלברון לא ישתלט על המשחק כפי שעשה נגד הווריורס. היו הערב לדוויין כמה MOVES שהוא עשה אותם רק בימיו הגדולים ביותר במיאמי. הוא היה שחקן מצויין  הערב.

7. טאז' גיבסון מרגיש מצויין כשחקן חמישייה ולא שחקן מחליף. הוא הפך לקלעי בטוח, כוח רציני תחת הסל, והוא מתחיל להראות איזה שחקן טוב הוא – סוד גדול שמשך שנים לא היה ידוע ברבים.  יש לו מחליף מצויין – מרוטיץ', שהערב לא מצא את הסל (1 מ-9) אבל בימים רגילים, הצמד גיבסון-מירוטיץ' יכול להיות אחד הצמדים הטובים בליגה בעמדה מספר 4.

8. ברוס לופז הוא סנטר לכל דבר העושה את שלו, ולא נופל בשום פרמטר מטריסטן ת'ומפסון. הוא יסתדר גם עם כל סנטר של הווריורס. רק דיאדרה ג'ורדן יעשה לו קצת בעיות, אבל דייה לצרה בשעתה.

אז ככה: לראז'ון ישנו מחליף מאד אמין – אייזיה כנען. לא רק ששמו נשמע כאילו הוא מאיזה חור בעמק הירדן, אבל הוא שחקן ממש טוב. וישנו כמובן את מייקל קרטר-ויליאמס שיכול לשחק 1 או 2 בכל עת שתרצו, כשיחזור מהפציעה. דאג מקדרמוט עוד יהפוך לאחד מקלעי הפרימטר (והשלשות) הטובים בליגה. אני יודע שלפני פציעתו פרד הויברג נתן לו לעלות בחמישייה במקום גיבסון, אבל אני בטוח שזה לא יקרה יותר, ודאג ייכנס כמחליף לגיבסון, או לתת מנוחה לג'ימי באטלר אותו דבר נכון לבי בובי פורטיס שאולי מעט איכזב עד עתה העונה, אבל לדעתי רק בגלל שהוא לא קיבל את הדקות של העונה שעברה בינתיים.

וכמובן לא שכחתי את אחד המועדפים עלי, דנזל וולנטיין. כפי שאתם רואים עם שאר שחקני הקולג'ים, השנה הראשונה ואפילו השנייה היא קשה מאד עבור רובם. אך הוא מחכה בסבלנות לרגע שיתחיל לשחק דקות משמעותיות עבור ג'ימי באטלר, והא מסוגל גם לשחק סטרץ' 4 כשצריך.

ודבר אחרון, אני אומר לכם שפרד נויברג הוא המאמן האידיאלי לבולס. עם שחקנים כראז'ון אתה לא צריך לדבר הרבה, אבל לדבר כשצריך. הוא עושה זאת בצורה נפלאה, ולי נראה שלשחקנים ישנו המון כבוד והערכה אליו.

בקיצור, חכו וראו. אני מודה שהעונה לא ראיתי הרבה בגלל הביקור בארץ. אבל לעיניים של הדוק מספיק משחק אחד להסקת מסקנות רבות, והחשובה שבהן היא שלדעתי הבולס, ולא הקאבס, תהיה העונה אלופת המזרח.

והקאבס? אני לא זוכר אלופה שהפסידה שלושה משחקים רצופים חודש ומשהו אחרי שזכתה באליפות. אני רואה שם בעיות רבות הצפות ועולות בהתמדה, והעניין שם נראה לי כלל לא פשוט עם כמה משחקניה שלא מתפקדים, לא יוצרים, וחסרה להם גאווה של אלופים.

 

Cavaliers
STARTERS MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
K. LovePF 42 5-14 3-7 2-3 0 9 9 3 1 0 3 3 — 15
L. JamesSF 45 13-22 1-3 0-0 0 5 5 13 0 0 8 2 — 27
T. ThompsonC 27 5-5 0-0 1-4 2 4 6 1 0 0 2 2 — 11
K. IrvingPG 38 9-21 0-3 2-3 4 2 6 8 1 0 2 1 — 20
J.R. SmithSG 33 3-8 3-8 0-0 0 2 2 2 1 0 1 3 — 9
BENCH MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
C. FryePF 21 5-6 1-2 0-0 0 2 2 0 1 0 0 2 — 11
R. JeffersonSF 15 1-1 1-1 0-0 0 0 0 0 0 1 0 0 — 3
I. ShumpertSG 19 4-6 1-2 0-0 0 3 3 3 1 0 2 2 — 9
C. AndersenPF DNP-COACH'S DECISION
K. FelderPG DNP-COACH'S DECISION
J. McRaeSG DNP-COACH'S DECISION
D. LigginsSG DNP-COACH'S DECISION
J. JonesSG DNP-COACH'S DECISION
TEAM 45-83 10-26 5-10 6 27 33 30 5 1 18 15 105
54.2% 38.5% 50.0%
Bulls
STARTERS MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
T. GibsonPF 40 10-13 0-0 3-3 2 9 11 5 1 0 1 3 — 23
J. ButlerSF 42 8-20 0-3 10-12 3 5 8 6 3 2 1 1 — 26
R. LopezC 26 5-10 0-0 0-0 4 1 5 0 0 0 1 2 — 10
R. RondoPG 36 7-12 1-1 0-0 3 8 11 12 3 1 3 4 — 15
D. WadeSG 37 11-23 1-4 1-2 3 2 5 4 2 0 4 2 — 24
BENCH MIN FG 3PT FT OREB DREB REB AST STL BLK TO PF +/- PTS
N. MiroticPF 22 1-9 0-5 0-0 1 7 8 2 2 1 2 1 — 2
I. CanaanPG 28 4-8 1-5 0-0 0 0 0 0 0 0 0 2 — 9
J. GrantPG 6 1-1 0-0 0-0 0 1 1 2 0 0 0 1 — 2
D. ValentineSG 4 0-0 0-0 0-0 0 0 0 0 0 0 0 0 — 0
B. PortisPF DNP-COACH'S DECISION
C. FelicioPF DNP-COACH'S DECISION
P. ZipserSF DNP-COACH'S DECISION
R.J. HunterSG DNP-COACH'S DECISION
TEAM 47-96 3-18 14-17 16 33 49 31 11 4 12 16 111
49.0% 16.7% 82.4%

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. גיא א

    3 דצמ 2016 07:19:46

    מנחם הבולס נראו פשוט נהדר היום ואין ספק שאם ניקו מירוטיץ (ומקדרומט כשיחזור) יתחיל למצוא את הסל הם יהיו איום רציני. אבל, וזה אבל גדול, הכל יקום ויפול על דוויין וייד שהוא שחקן בן 35 עם ברכיים שעלולות בכל רגע נתון לעבור למצב ספגטי ואז הכל יהיה יותר קשה

  2. גיא

    3 דצמ 2016 07:37:21

    לשיקגו חסרה מאוד יציבות.
    רק להזכיר, את המשחק הקודם הם הפסידו בבית, ללייקרס.
    גם הלילה, זה היה ניצחון לא ממש משכנע –
    בבית, נגד קבוצה בצד הלא נכון של באק-טו-באק, הם היו צריכים לגמור את המשחק כבר במחצית, ולא לרדת להפסקה בפיגור.

    בכל הנוגע לקליעה של הבולס מבחוץ –
    רונדו, ווייד, ובאטלר, כולם קולעים באחוזים גבוהים מהממוצע שלהם. בדרך כלל, סטטיסטיקות כאלו מתיישרות, אני דווקא חושב שיש להם מקום לדאגה – כשהאחוזים ירדו, יהיה להם קשה בהרבה לנצח.

    הקאבס –
    הם מתחילת השנה משייטים. היה די צפוי שיגיע הרגע בו הבועה תתפוצץ.
    בגדול, אני מסכים שכיום אין להם את ה-"סטייט אוף מיינד" של קבוצה שרוצה לזכות באליפות (בעיקר ג'יי אר. הוא מציג רק רמז של שמץ של צל של עצמו. וגם החלק שמופיע, זה החלק המשוגע…)

    מה המשמעות של רצף הפסדים של הקבוצה?
    הדעה שלי היא שאין לרצף משמעות מרובה.
    הוא ייתן ללו הזדמנות לשחק אותה קשוח, וללברון (שיש לו חלק לו קטן בחולשה של הקבוצה) את הזדמנות לתרגילי מנהיגות ילדותיים.
    בעבר, בקבוצות של לברון, מיני משברים כאלו הסתיימו בריצות משכנעות –
    הדוגמה הבולטת ביותר היא מיאמי של 2012 , שאחרי שהפסידו 6 מ-10 אחרי חג המולד, הם נתנו ריצה של 27 ניצחונות רצופים.

  3. רועי ויינברג

    3 דצמ 2016 08:47:48

    לברון לא צריך להיות ספורטאי השנה, במיוחד בשנה אולימפית. בלי קשר לזה שהוא לא נתן עונה סדירה מדהימה או השתתף באולימפיאדה, פלפס יכול להבחר לפניו (5 מדליות זהב) וכך גם ביילס או לדקי.

    2. גיא

      3 דצמ 2016 09:04:19

      ברמה הספורטיבית, לדעתי, אתה צודק.

      אני חושב שלמעורבות הפוליטית שלו הייתה השפעה לא קטנה בבחירה,
      וגם בחזית הזו, לדעתי – בצדק.

      בעידן בו הסופרסטארים הם מכונות כסף,
      מרענן לראות אתלטים כמו לברון, כרמלו, קפרניק,
      לא מפחדים מההשלכות של הבעת דעה.

    3. סומסום

      3 דצמ 2016 11:02:27

      לברון נתן את הסדרה הגדולה של שחקן בתולדות ה-NBA, שהיא במקרה גם סדרת הגמר, שנכנסה היישר לפנתיאון אגדות הספורט –
      בלי קשר לבייאס של SI, הבחירה הזו היא נו בריינר. ונכון, גיבורים של שנה אולימפית מגיעים פעם ב-4 שנים – השנה שלברון הביא אליפות לקליבלנד הגיעה פעם ב-50 שנה.

  4. אסף

    3 דצמ 2016 10:08:09

    +1 לגיא, ורק הערה בקשר לבולס -מעבר לתלות בוויד והקליעה מבחוץ יש להם גם תלות בברגים של רונדו, אם השלושה האלה יתחברו הם בהחלט יהיו סוס שחור במזרח

  5. Berch

    3 דצמ 2016 10:47:37

    מעורב מצויין.
    בקשר לאלופת המזרח… את הכסף סופרים במדרגות, בזמן שהאישה השמנה שרה…. נחכה לסוף העונה.
    בכללי נראה שהמזרח התחזק והשליטה של הקאבס כבר לא אבסולוטית.

  7. Mbk

    3 דצמ 2016 12:11:55

    מיאמי קלעה פעמיים 56
    יוטה וטורונטו פעם אחת

    המשחק שיוטה קלעה 54 מול הבולס היה בגמר 98 והוא נגמר בהפרש הגבוה ביותר למשחק גמר ( 42 )

    ג'ורדן פרש ב 99 ( לפני שחזר לוויזארדס ) , היו לו 39 משחקי קריירה עם 50 פלוס למשחק כולל פלייאוף רק לציין כמה עגום השיא של הבולס שהייתה אלופה מכהנת

  8. קובי

    3 דצמ 2016 14:50:41

    מנחם,מופתע ממך,שיקגו? באמת.
    לא שהמזרח גדול או משהו אבל קליבלנד טובה מכולן ב-3 רמות,
    טורונטו עם סגל שרץ ביחד זמן רב מספר 2 ברור לא פחות.
    שיקגו קבוצה מעניינת אבל זאת עונה ארוכה והצרות עוד מעט יתחילו,
    אם יגיעו לחצי גמר זה יהיה הישג מכובד מאוד.

  10. אודי

    4 דצמ 2016 00:08:52

    56 נקודות במשחק

    1999 – יוטה נגד סיאטל 56-71,
    2000 – מיאמי נגד שארלוט 56-65,
    2001 – מיאמי נגד יוטה 56-95,
    2003 – טורונטו נגד מינסוטה 56-73,
    2011 – מילווקי נגד בוסטון 56-87,
    2012 – אורלנדו נגד בוסטון 56-87,

כתיבת תגובה

סגירת תפריט