מעורב הופס לשבת / מנחם לס

mifgasg

 

1.מפגש הופס התשיעי

הנפגשים – והכדורסל – ממשיכים לעלות מדרגות. דרגת הכדורסל היתה ממש טובה. כמה שחקנים הפליאו אותי בידע, בתכנון, במסירות, ברצון, ובנסיונות שמירה. רון טחן בא למפגש חולה – אולי 40 מעלות חום – והראה כדורסל אמיתי עם נסיונות (שלא תמיד הצליחו אבל הבנתי את הכוונת הטובות!) לפיק-אנד-רול, לסקרינים, ועוד כמה דברים שאפרט רק מחר.

היה מפגש נהדר אבל להפתעתי (הטובה!) איזה שליש מאנשי הצוות והגולשים הם מסורתיים, אז לכבודם אני שומר את תאור המפגש למחר.

היה עשר מכל הבחינות.

2. האם מישהו יכול להסביר לי מה לא לגאלי בדאנק הזה של זאק?

3. ראיון ענק עם פט ריילי: "אני מצטער על הדרך בה זה נגמר עם דוויין ווייד" (באנגלית קלה; אילו הייתי בבית הייתי אולי מתרגם)

(אם התמונה כוללת "PLAY" למטה מימין היא וידיאו)

Heat president Pat Riley (left) has big plans for young Heat center Hassan Whiteside.

“Pat Riley,” the screenwriter Robert Towne once said, “is as sane as any obsessive man can be, and as obsessive as any sane man can be.” This is as correct now as when Towne said it more than 30 years ago. (Towne, who wrote “Chinatown,” tried to change the arc of Riley’s life by offering him a lead role in his film “Tequila Sunrise” in 1988, a cop who wore custom made suits and had slicked-back hair. Riley declined; the part went to Kurt Russell.)

But the quote is the thing here; all these years later, and Riley still is obsessed with winning and building another title contender. He’s now been in Miami as the Heat’s president longer, 21 years, than he was with the Lakers, where he burst upon the public’s consciousness as the team’s dapper and driven coach, leading the franchise to its greatest triumphs — four championships with Magic Johnson, Kareem Abdul-Jabbar and James Worthy.

Overall, Riley has nine rings — one as a player with the Lakers ('72), one as a Laker assistant under Paul Westhead ('80), the four as coach ('82, '85, '87, '88), one as Miami’s coach (2006) and two as the Heat’s president ('12, '13). The last two — along with two other Finals appearances — came after Riley orchestrated the construction of the SuperFriends, with LeBron James and Chris Bosh joining Dwyane Wade in Miami. But that group had a shelf life; James tired of Riley’s rules and limits, and the inability to retain role players like Mike Miller, and went back to Cleveland in 2014 — a clear rebuke of Riley’s impassioned plea to stay in Miami “if you’ve got the guts.”

But even that was a prelim for this past summer. First, Miami couldn’t clear Bosh, who’s missed most of the last two seasons with blood clots, to play this season, even though Bosh insisted (and insists) he’s healthy and able to go. Then, the Heat and Wade — certainly the most important player in franchise history — couldn’t agree on a new contract, and Wade left for a two-year, $47 million deal in Chicago. It has left the 71-year-old Riley in a familiar yet odd position — rebuilding again, but without any of his proven superstars, having to depend now on center Hassan Whiteside (whose four-year, $98 million deal was Riley’s priority; that was part of what bothered Wade in the first place), second-year forward Justise Winslow and other young players with potential, but not a track record.

5:18

Last week, Wade returned to Miami for the first time with the Bulls, and received thundering applause. Riley was reflective, and wistful, but still ready to roll his sleeves up again to build again.

Me: As someone who’s been around long enough now to do multiple rebuilds, other than obviously looking for talent, what kinds of characteristics do you look for in players when you’re beginning the process of starting over?

Pat Riley: Well, right now, it’s talent. It’s not the same level of talent that we saw in Dwyane or Caron Butler, what we saw in Alonzo Mourning when we traded for 'Zo. It’s the raw talent that we can find. So talent is still, always and will forever be at the top of the list. So we feel that with Hassan, and with Justise and Tyler (Johnson) and Josh (Richardson), and some of the new guys who we got this summer, four or five of those young guys can create a nucleus. We have a pick this year. I have intentions, if it’s possible, to try and get another pick. And then we will have room. And so from that standpoint, you start making a plan and formulating what it looks like down the road, but you’re going to have to get some breakthroughs — from Hassan, from Justise, from Tyler, from Josh. And then you’ll see where you go from there..

Me: You’ve coached or acquired any number of great centers, all number one number ones — Kareem, Pat Ewing, Shaq and so on. Hassan is not a number one No. 1, but he’s young. So what’s the tradeoff between his maybe not being as talented as those others, but being a late bloomer with potential?

PR: No, he’s bloomed. He’s already bloomed. He’s not finished. And the nights that he creates awe, I mean, he does, when he’ll go for 27 and 16 and 8, and being right on everything. You can see it there. I do believe his level of maturity and becoming a focused, all of the time player (can improve). I sort of break ‘em down — are you an all-of-the-time guy? You a some-of-the-time guy? You a none-of-the-time guy?…we expect Hassan, somewhere, will be an all-of-the-time guy, and like every great center that I’ve coached and had the ability and was fortunate enough to coach, they had 20 games a year when they were none-of-the-time guys. You have to live with that. We really feel fortunate, and lucky, that we were able to sort of semi-stumble into him, but be on top of it and have Hassan in the fold here. And I think he’s going to have a great career for us

Me: You churned through so many centers after Shaq — Eddy Curry and Greg Oden and Chris Andersen. What flashed with Hassan that made you think this guy was worth investing more time in?

PR: We almost drafted him. Chet (Kammerer, the Heat’s vice president of player personnel) and I were in Dallas, at Southern Methodist, watching him play down there (for Marshall). They had him stand in the lane with his arms out, and they were playing the zone, so you never could really tell or not if he could play man to man or any kind of offensive moves. That’s when we drafted, just ahead of Sacramento, the kid from Texas — Dexter Pittman was drafted just ahead of him. To make a long story short, we had a history with Hassan because we really liked him. And we scouted him and we looked at him and we followed him. So when he came back after his sojourn around the world, and went to the NBDL and put up those numbers, and we brought him in, then we sent him back. And when we sent him back he had 40 and 28, or whatever it was. We said ‘get him back here.’ But then there was this one-day contract he signed with Memphis, because they didn’t have enough players. They said they were going to waive him the next day. And I said, ‘we lost him.’ When he signed with them, I said, we’ve lost this guy. But they cut him. And we picked him up and signed him.

Me: You’ve never shied away from paying guys, from Alonzo and Juwan Howard to LeBron and Chris Bosh. But they were all proven NBA commodities. Was there any trepidation with paying Hassan the max — because unlike the others, he hasn’t played at that high level for nearly as long?

PR: Well, let me take out some money (reaches into his back pocket for his wallet) and give it to them.

Me: Good point.

"I’m telling you, within a year, we’re going to be running a lot of offense through this guy."

Heat president Pat Riley, on Hassan Whiteside

PR: No, there was no trepidation. When you look at how the game is played now, when you look at how it has evolved and how it’s played, he’s the perfect center. As a matter of fact, give me one team in the league that runs its offense through its center. There isn’t one. But there are a lot of centers that are mobile, that can leap, that are long, that are good in pick and roll. There’s a verticality to their game. They can catch it above the rim. They’re good defensive players. They can block shots. They can defensive rebound. I’m telling you, within a year, we’re going to be running a lot of offense through this guy. He’s never had that kind of pressure on him … These (superstar) guys, you went through them seven or eight possessions in a row. It didn’t make any difference. You knew you were going to get a shot. You would get one through them, or you were going to get one on the other side of the court because of the double team. But there’s a real focus on how to play the game when you’re going to see these kinds of defenses. He’s not ready for that yet, but also, that’s not the game we need him for right now.

Me: Besides his shot, what other improvements do you need from Justise?

PR: Just, he’s 20. Just experience, more and more experience. He needs — I hate to say this — he needs more and more failure.

Me: What do you mean by that?

PR: He just needs more and more, he was so highly touted and there was so much that came to him. He’s not making the shots that he’s been working on. Everybody’s examining and micro-managing his 3-point shot. But this kid is a player. He’s a competitor. He is one of the all-time heart guys and can make an impact defensively, on rebounds, tough dig-outs, offensive boards. His offensive game is going to come when people shut up about it … I’m not concerned about Justise. We have a winner there, and we were very fortunate to get him.

Me: What are your feelings about Dwyane being back? (Interview conducted before the Bulls-Heat game last Thursday.)

1:59

PR: …There’s been a lot written about it. The last two years have been hard on the franchise. We’ve had a very, very tough time. LeBron left, we thought we could get a facsimile of him with (Luol) Deng. Just to fill it. And so we’d have Deng and Whiteside, and we’d have CB and we’d have Dwyane, and then we immediately made a trade for (Goran) Dragic. I said that’s a nice five. We had (Josh) McRoberts coming off the bench. CB goes down. And then Dwyane leaves. We’ve had a tough two years. But we’ve been through it before.

I remember 2001, or 2002, in that summer, when I met with Alonzo and his agent, he came into my office in August, when I was planning for a big year and we were looking at these players and signing this guy and doing trades. And I remember ‘Zo came in with his agent after playing an entire year the year before, and he said he was not going to be able to play for the season because of the kidney problem. And I went to my staff and said ‘you know what? We’re going to lose ‘Zo for the year. Let’s get ready to take the hit. We’re not going to tank, but we have to get ready to take the hit. We’ve got to rebuild.’ And those two years, we got Caron and we got Dwyane. And we had Eddie (Jones) and we had Brian (Grant). We signed (Elton) Brand (to an offer sheet), and the Clippers matched, and then we got Lamar (Odom). And we had a great little team that could. But it wasn’t going to win anything.

Of course, I was impatient, and guess what? Diesel came on the market. Shaq came on the market. And we moved very quickly to try to win. And I think that’s the one thing that Micky (Arison, the Heat’s owner) — you mentioned giving players millions and millions of dollars. Well, it’s not my money. I don’t think Micky has ever made a bad multi-million dollar deal with players. He’s willing to pay for the talent that he knows will make a difference. How do I feel? We’ve gotten to this point. We got the prodigal son coming back. He really is. There’s been a lot made about what happened and how it went down. It doesn’t make any difference. It doesn’t. It really doesn’t, from the standpoint of what happened. It’s how you deal with it, it’s how you come back from it and move on. It’s how Dwyane went on from it and how we’ve gone on from it.

We’ll always love him. We’ll never forget him. I can listen to ‘The Way We Were’ by Willie Hutch and I’ll come to tears just thinking about him. Or I can listen to “Always Together” by the Dells. See, only you and I know these songs. And I’ll come to tears thinking about him. I’m a cold-assed, cold-hearted Irishman. And I was raised in that kind of environment by a coach, by Dad, three brothers that were in the military that were athletes, eight coaches that were tough-minded guys. Believe me, that was a tough hit when Dwyane left.

Me: I’m sure his jersey’s going up in the rafters. Any idea when?

PR: I think you have to wait until after they retire. I really do think. Four years ago when I talked to Dwyane he said, ‘Coach, I’m going to play two more years. That’s it. I’m done.’ ‘Cause he was getting hurt and all that stuff. Now I read where he said he wants to play until he’s 40. That would be five, six years from now. We’re saving a spot for him up there. He’s just a special, special player, and he’s been a special player for this franchise. There’s a great line in the book ‘Liar’s Poker.’ The guy who was the very, very best always said ‘okay, I’ll play you one game. Ten million. No tears and no regrets.’ The guy that wanted to play him went back and sat in his stall, ‘cause he didn’t want to play for $10 million. Dwyane would have played for $10 million. He was that kind of guy. He’d go for it. He’d go for the win. That’s why I think we had an affinity for each other. He knows how I was when I coached him, and he knows how we are as an organization. Regardless of what people think about us, we’re rebuilding and he knows we’re going to do it the right way.

"If we ever had to do it again … if we ever had to do it again, when LeBron left (in 2014), we should have given Chris the max, and Dwyane the max."

Miami Heat president Pat RIley

2:03

Me: This is one of those situations where I understand Dwyane’s position as a player, but I also understand yours representing the organization. Do you agree that both sides’ positions had merit?

PR: I want to give you some names. Now, it’s up for debate. George Mikan. Bill Russell. Willis Reed. Havlicek. Magic, Kareem, Worthy. Jordan, Thomas, Dumars. Pippen. Duncan, Ginobili, Parker. Kobe. Dirk Nowitzki. A partner. What you want to do as a president and as an owner is, even though there’s no agreements, there’s no undisclosed agreements or promises, is that you know there are people that are going to be partners with you for their career.

And the one thing that we always wanted to do for Dwyane, and it probably was a mistake, was that we always wanted to try to get him another guy to help him win, to help him enjoy the end of his career. But we also knew that we were going to have to ask him to sacrifice. So we always tried to slide another guy in for him, and at the same time letting him know — really, without letting him know, because he was a partner — he was going to get his, whatever it was over the next four or five years that he played. One of the greatest feelings I ever had was one time when Magic called me on the phone, right after he retired. And he said, ‘guess what? I’m an owner … Dr. Buss let me buy some equity in the Lakers.’ That’s sort of what you envision and what you think can happen along the way, and I think that’s how we always sort of looked at Dwyane.

But all of those names that I mentioned, they all sort of become partners. They understand how hard it is to give the player everything that he wants and also give him everything he needs, which is winning. Dwyane needs winning. And if we gave him all that he wanted, he would have been very angry with me. He would have been in my office and he’s going to be saying to me, ‘where are they? Where are the players?’

It’s the same thing with the Big Three, when we signed the Big Three. I told all of them, and told all of their agents, ‘look, we’ve got the room. We’ve got $16.8 million for each guy. We’ve got $49 or $50 million of room, and you’ve got it all.’ And they said, ‘well, who do you got to play with them?’ I said we’ve got Mario Chalmers at the point guard, and Joel Anthony. So we’ve got Anthony at center, CB at power forward, LeBron at small forward, Dwyane and Mario Chalmers. ‘Well, who else you got?’ ‘Nobody. But we’ve got the three of you.’ And that’s when they all of a sudden became philanthropic — ‘oh, we want Udonis, we want Mike Miller,’ and they started giving money back. We never asked them to do that. But they were partners in winning at that time. It’s not an easy thing.

If we ever had to do it again — and Andy (Elisburg, the Heat’s Senior VP of Basketball Operations and General Manager) bang our fists on the table — if we ever had to do it again, when LeBron left (in 2014), we should have given Chris the max, and Dwyane the max. And that was it. Instead of trying to say to Dwayne, I want to get another guy for you, but you have to sacrifice. And that was wrong. I should have given him — we should have given him — that then. Now, that’s a big second guess. But that’s on me. If I could have pushed that, and I could have pushed that. But I didn’t. I said we need to get more talent for him. But somebody was going to sacrifice. Like I said before, it doesn’t matter what happens to you, it’s how you deal with it. And we’re dealing with it. He’s dealing with it.

4. תזכרו את דברי הדוק: הבן של סבוניס יהיה שחקן לגיטימי טוב בליגה

(חלקים ממאמר זה מבוססים על מאמר באוקלהומה-סיטי סטאר)

 

את הבן של ארבידאס סבוניס זרקו ישר אל תוך מדורת אש בוערת באוקלהומה-סיטי. מעט מאד שחקני קולג' עולים ל-NBA ומיד נזרקים לחמישייה, ועוד פחות עושים זאת בקבוצות עם אינספירציה לפלייאוף.

הת'אנדר לוקחים הימור גדול מאד על הליטאי בן ה-20, שבשנתיים לימודים כמעט סיים את לימודיו בגונזגה, האוניברסיטה של ג'ון סטוקטון. עם הקרדיט שקיבל מהקורסים שלמד בתיכון בליטא הוא קיבל מספיק קרדידס להתחיל כסופומור, והוא הבטיח לאביו שתוך שני קייצים הוא מביא לו B.A הביתה ("אני אהיה הבוגר האוניברסיטאי הראשון במשפחה וזה חשוב מאד לאבי" הוא אמר ל-ESPN).

הוא נבחר 11 בדראפט, והוא היה אחד מהשלושה שהת'אנדר קיבלו עבור סרג' איבקה (האחרים ארסן איליסובה וויקטור אולדיפו). הדיעה הרווחת היתה שאיליסובה יאייש את המשבצת הרביעית אבל לביל דונובן היתה תכנית אחרת, וחוץ מזה הוא נשלח מזרחה לפילדלפיה אחרי חודש משחקים.

הווה אומר, קומראדים, שהת'אנדר לא בחרו בדומנטס שיהיה טוב באחד הימים, כמו 'עוד שנתיים-שלוש' אלא "עכשיו", כמו "ברגע זה". כמו "במשחק שעבר".

היה לו את אחד המשחקים הטובים נגד יוסטון מאז שהחל את העונה עם 8 חיצים, 4 קטיפות, 2חלוקות, והכל ב-80% קליעה. הת'אנדר ניצחה נצחון חשוב ביותר 105-103, וביל דונובן הזכיר את סבוניס כאחד הגורמים לנצחון.

אם אתם מסתכלים על 12 משחקיו הראשונים אתם לא ממהרים לרקוד קרקוביאק (או לך תדע מה הוא הריקוד הלאומי של הליטאים; אמי הליטאית מעולם לא גילתה לי), אבל מה אתה מצפה מילד בן 20 שנזרק משנת הסופומור בגונזגה ישר נגד הטובים בעולם ב-NBA כמעט ללא הכנה?

שני שחקנים מהדראפט נזרקו ישר לחמישיות הליגה – השני פסקאל סיאקם מטורונטו. סיאקם קיבל את הצ'אנס אחרי הניתוח של ג'רד סולינג'ר, אבל ביל דונובן טוען שסבוניס היה תמיד בתוכניותיו, וזאת היתה הדרישה בטרייד המשולש.

מה משונה בכל העסק? שאפילו בגונזגה הוא לא עלה בחמישייה. אבל לקראת סוף העונה מאמני גונזגה הבינו איזה פאשלה עשו עם סבוניס כשכשפרזמק קרנובסקי נפצע והמשבצת נפתחה עבור סבוניס שמיד החל לשים מספרים מפלצתיים כשלצידו משחק קייל וילצ'ר שנחשב לאחד הלבנים הטובים במכללות אבל היום הוא משחק בינתיים ב-"D LEAGUE."

סבוניס הוא 2.11 נטו, 115 ק"ג הנראה מבוגר מגילו ומשחק מבוגר מגילו. ברגע שבגונזגה הכניסו אותו לחמישייה הוא הגיב עם 17.6 נק' ב-61.1% ו-11.8 קרשים למשחק.

בגונזגה הוא שיחק סנטר אבל הוא נמוך מדי ל-5 ב-NBA אז הוא משחק מספר 4, ואחת הבעיות שלו הן ידיו הקצרות (קצרות באינטש אחד לשחקן בגובהו) מה שמקשה עליו בחסימות ובגניבות LOOSE BALLS. יש לו קליעה נקייה מרחוק והוא מבלה כחצי מהזמן בפרימטר.

מה שכן יש לו – ולפעמים זה שווה יותר משניים-שלושה סנטימטרים בידיים – הן כמה אונקיות שכל יותר מפאוורים וסנטרים אחרים ב-NBA. יש לו את העורמה והחוכמה של אביו, חוש מיקום מצויין, והעונה הוא 15 מ-33 מאחורי הקשת, ו-45% משם לענק כמוהו היא מתנת אל.

עם ראסל ווסטברוק המאלץ חצאי הגנות להצטופף עליו, סבוניס חופשי מ-3-5 מטרים הוא סל באחוז גבוה.

בעייתו היא הבעייה של כל הרוקי'ס: הגנה. זאת היתה גם חולשת אביו. אבל לבן ישנה תנועת רגליים מהירה מאשר לאביו והוא כבר POSITIONAL DEFENDER טוב. מה שעליו ללמוד עכשיו זה "החלפות בהגנה" ו-"CHANGING POSITIONS". ביל דונובן כבר אמר שלדומאנטס הוא צריך לומר מה שיש לו לומר פעם אחת בלבד והדבר שוקע כמו בבור סיד. עוד בעייה? אוקלהומה סטאר מגדיר אותה כך:

  Dropping him back in the pick-and-roll will probably never be effective, since offensive players can shoot over the top of him. The problem is that being aggressive on defense without fouling is a hard balance for a young player to manage.
אבל אלה דברים שלומדים, והוא ילד בן 20 שנזרק למדורת אש, ויצא ממנה קצת שחום אך ללא כל פציעות רציניות. הוא לומד ומשתפר מיום ליום, ומה שכולם אוהבים אצלו היא בגרותו: לא משנה מה קורה, הוא אף פעם לא נראה אבוד או חסר אונים. קרעו אותו פעם אחת בדבר חדש? זה כמעט לא יקרה פעם שנייה. במילים אחרות – כולם בת'אנדר אוהבים את ה- MENTAL TOUGHNESS שלו והעובדה שאף אחד לא מצליח לערער אותו, או "TO SHAKE HIM" כמו שכתבו ב'סטאר'.

לי ישנה מחשבה שהוא יכול להיות מספר 3 נהדר לצד סטיב אדאמס ואנס קנטר. תארו לכם את הת'אנדר עם שלושת הענקים הלבנים האתלטיים האלה ביחד!!!

זה יהיה משהו לראות. לא הייתי אומר שהוא יכול למלא את מקומו של קווין דוראנט, אבל הוא יכול להקטין בהרבה את הפגע. כשאתה מכניס רוקי לחמישייה אתה לוקח צ'אנס ומוותר על ניסיון ואולי אפילו על יכולת רגעית. אך לעת עתה סבוניס הוא אחד הלומדים המהירים ביותר בליגה, והוא נראה לי שייך מכל הבחינות.

 

5. ג'יימס הארדן טריפל דאבל בשלושת רבעי משחק

למי שהיו שאלות לגבי ג'יימס הארדן, אפלטון ענה עליהן שוב ושוב אפילו לפני שנשאלו.

כל מי שחשב שלשחק עם ג'יימס הארדן כפוינט גארד זו שגיאה, שיחשוב פעמיים. תראו אותו מוצא אנשים כטרבור אריזה, ריאן אנדרסון, ואריק גורדון בנצחון המצויין על הקליפרס 109-126.

שימו לב לזקן (שני קמצים; לא קמץ וצירה) המכוון את אריזה לשלשה מהפינה עם ה-EURO-STEP המקפיא את סיג'יי מקלולום מספיק כדי ליצור זריקה נקייה ללא שמירה.

תסתכלו על ההיילייטס מהרבע הראשון:

 

 

 

 

 

 

 

6. ג'בארי פרקר מחקה את קובי בריאנט

 

הנה קובי:

הנה ג'בארי פרקר

 7. הגריק פריק הרגיש ששכחו ממנו – במיוחד שבן קבוצתו תפס כותרות – אז הוא החליט לעשות את שלו:

אבל איכשהוא עם כל הטלנט, מילווקי הפסידה למיאמי!

8. ג'ון וול מתעתע בניקס

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. דורון האסטבן

    19 נוב 2016 00:25:55

    תודה למנחם ומידן על ארגון המפגשים,
    החמצתי את רון יאיר (אם הופיע) ועוד אנשים יפים וטובים.
    האתר נהדר ומפגיז כתבות פיצוציות ומצחיקות אינסופיות.
    יש פה אהבה גדולה בכתיבה שלכם (הכותבים והמגיבים כאחד).
    הרבה אהבה והצלחה לכולכם.

  4. Tahel Baron

    19 נוב 2016 01:18:58

    תודה מנחם!
    היה ממש כיף,אני חייב לציין שרון נתן משחק מטורף . סיימנן ב50% ניצחונות,אבל טראסט דה פרוסס…
    סיימתי עם שורה סטטיסטית של 0 0 0 וקיבלתי בלוק מהדהד מיואב.
    אבל בסהכ היה כיף.

  5. אפלטון

    19 נוב 2016 01:27:18

    אחלה מעורב והבנתי שהיה אחלה מפגש.
    סבוניס מרשים מאוד בהסתגלות שלו לקצב ב-nba. הוא נראה שייך וזה לא דבר של מה בכך אצל רוקים.
    על הארדן אם כבר מדברים כל הזמן על ההתקפה שלו צריך גם לדבר על ההגנה. זה לא שהוא קוואי לאונרד אבל הוא נותן הגנה העונה.
    שחקנים קולעים עליו ב-4.2% פחות מהממוצע שלהם בליגה (בדיוק כמו דריימונד גרין). גם היעילות ההגנתית של הקבוצה עולה כשהוא על המגרש (107 נק' ל-100 פוזשנים לעומת 113 כשהוא על הספסל).
    מבחינת יעילות התקפית הקבוצה איתו קולעת 119 נק' ל-100 פוזשנים, (לעומת 87 נק' מחרידות ל-100 פוזשנים כשהוא על הספסל).
    תגידו מה שתגידו אם זה לא most valuable player אז אני לא יודע מה כן

  6. עומר

    19 נוב 2016 01:51:58

    הארדן מדהים במשחקים האחרונים. ראיית המשחק שלו מרשימה!
    עדיין חושב שיוסטון חייבים עוד דקות שבהן הוא לא מוביל כדור, בדיוק בשביל שלא יהיה ההבדל הזה בהתקפה שהוא יורד לספסל

    1. אפלטון

      19 נוב 2016 01:57:37

      עכשיו כשבברלי חזר יהיה יותר טוב, זו הסיבה שהביאו את גורדון.
      מוביל כדור מהספסל שיודע לייצר מצבים לעצמו ולקבוצה.

      1. יואל

        19 נוב 2016 10:24:00

        הארדו השחקן שאני הכי אוהב בעולם, אבל הטענות על ההגנה שלו נכונות חלקית.
        באחד על אחד הוא מגן ממש טוב אבל בהגנה קבוצתית הוא בעזרה (מה שדבר טוב) אבל שוכח שיש גם לו איש לישמור עליו והאיש עושה מה שהוא רוצה.
        אם הוא יהיה קצת יותר ערני כשהכדור אצל מישהוא שהוא לא האיש שלו (כאן ניכנס לתמונה החלפת העמדה לפוינט גארד- הוא שומר על מישהו שיש לו את הכדור מלכתחילה) אז הוא אפילו יהיה מגן מצויין.

  15. Smiley

    19 נוב 2016 12:53:25

    1. כל הכבוד על המפגש, אשמח לראות עוד תמונות משני המפגשים.
    2. לאבין נכנס הרבה לפני הזמן בזריקת העונשין. לדעתי רק ברגע שהכדור עוזב את היד או פוגע בטבעת (לא זוכר מה מהשניים) מותר להיכנס לצבע.
    3. בטח שריילי מצטער, במיוחד שהוא רואה כיצד וויד משחק ואיך הקבוצה שלו נראית. ריילי גם הבין (מודה בטעותו) שככה לא מתנהגים לשחקן שנתן הכל בשביל המועדון ולדעתי באמת שרצה לסיים שם את הקריירה. וויד הוא אגדה בהיט והיה ראוי לקבל את החוזה.
    4. סאבוניס מראה יכולות יפות של סטרץ' 4. נייד מאוד וחכם. יקח לו זמן שישתפר בחוזק ובאתלטיות, אבל אלו דברים שהשיטה האמריקאית תשפר אצלו.
    5. הארדן + דאנטוני = מפלצת מספרים. דאנטוני משחק עם הארדן בדיוק כפי ששיחק עם נאש. הכל עובר דרך הארדן והוא מחליט מה לעשות. להבדיל מנאש שהיה בעל ראיית משחק פנומנלית הארדן בעל יכולות 1 על 1 מקסימלית.
    6+7. ג'אברי פרקר מתחיל להראות מדוע נבחר גבוה בדראפט. מבחינה התקפית יש לו את כל הכלים. השאלה באמת מה יהיה עם מילווקי כי נראה שהם לא ממש מוצאים את הדרך עד כה.
    8. ג'ון ווך אשף כדור – כמו שהוא אשף תלונות

    1. עידו גילרי

      19 נוב 2016 13:53:45

      לגבי הדאנק של לאבין. הוא נכנס לצבע רק עם הזריקה. הענין הוא שהשחקנים שלא עומדים משני הצדדים חייבים להישאר מחוץ לקו השלוש ומעל העונשין עד שהכדור עוזב את יד הזורק.

  17. אור בן-יעקב

    19 נוב 2016 15:39:30

    לגבי הדאנק של לאווין – לפי מה שאני יודע לשחקן שמחוץ לקו ה-3 אסור להיכנס לתוך הקשת לפני שהכדור עוזב את היד של הזורק. כמו שזה נראה כשהכדור יצא מהיד לאווין כבר עשה שני צעדים לתוך הקשת.

  18. רוצקי פוצקי

    19 נוב 2016 19:06:37

    נראה שנהניתם מאוד (:
    אם אפשר להוסיף שמות לתמונה, שגם מי שלא היה במפגש יוכל להכיר פרצופים, זה יהיה מעולה. שבוע טוב!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט