מעורב הופס ליום ששי – מכבי על קזאן / מנחם לס

1. קזאן נגד מכבי

אני כל כך התרגלתי לכתוב 'מעורב' או 'היום לפני', או ה'יומן 'שאני כותב שאני לא יכול לצפות יותר בטיווי בלי לכתוב. אז כשסוף-סוף הצלחתי לקלוט את קזאן – מכבי (בתחילה הסתכלי בטיווי ללא HD בבייסמנט והמשחק משודר רק ב-HD) באופן אוטומטי ניפתח הלופטופ והמילים החלו להישפך.

זה היה עוד משחק די טוב, די מהנה לציפייה, ומי שלא מצפה לראות את הווריורס נגד הספארס, יכול מאד ליהנות ממשחק כזה. עבורי ההנאה היא בוודאי בקנה מידה אחר מאשר אצלכם כי עבורי זה "לנצח את הרוסים ברוסיה". זה ישראל הקטנה נגד רוסיה הגדולה, אפילו ששחקנה הטוב ביותר של קזאן הוא קית' לנגפורד, שחקן אוניברסיטת קנזס ששיחק עם ניק קוליסון, קירק היינריך, ברנדון ראש, ובתחילת שנת 2005 עלה בחמישייה של קנזס כשמחליפו הוא…מריו צ'אלמרס.

ומה אמר לי חברי אלכס? הוא אמר לי שלפני 5 שנים הוא שיחק במכבי ת"א.

הייתי רוצה לדעת מי נתן לו ללכת כשהיה למכבי אוצר. הרי קית' לנגפורד הוא מין ג'יימס הארדן לענייים, אבל לא כל כך עניים. הוא בדיוק השוטינג גארד שמכבי צריכה כדי לחזור ולקחת אליפויות אירופה. שוטינג גארד / פוינט גארד, לא משנה.הוא הגארד מהסוג של ג'יימס הארדן, שמאלי מריח סלים שאתה לא יכול לעצור, והוא יתן לך 20 נקודות בערב של אולקוס עם אקסנשוס, מיניסקוס, ודיסקוס בעמוד השידרה, ו-30 נק' בערב בריא.

כמעט שאין וונילים בעולם שהם מסוג השחקנים של לנגפורד, ומכבי חייבת אחד כזה. גארד שיכול לשים נקודות בכל אחיזת כדור והוא פותח את כל ההגנה בגלל האיום הקבוע והנון-סטופ במשחקו. ג'ורדן פארמר לא היה שחקן מסוגו, וגם לא טוני פארקר. מכבי צריכה אחד כמו לנגפורד לצד אחד כמו טוני פרקר.

בכל ההסטוריה של מכבי הגארדים המפורסמים שלה היו בעיקר ישראלים – חן ליפין, מוטי ארואסטי, עודד קטש. עכשיו יוגב אוחיון. או גל מקל. זה לא זה. למכבי לא היו מספיק דריק שארפ'ים והם צריכים כאלה. היה שאראס יאסיקבוצ'יוס שרק בגלל שם משפחתו הייתי מושיב אותו על הספסל. אני יודע שבארץ סוגדים לו, אבל תנו לי קית' לנגפורד אחד כזה וקחו שני שאראס'ים, שהמיגבלות הווניליות שלו התגלו מהר מאד באינדיאנה.

אז במקום איזה דווין סמית' כזה (שהיה טוב מאד), או טוני ווימס, או ויקטור ראד,הביאו גארד קטן, מהיר מהצל, אחד מהסוג של לנגפורד שאתה מוצא בכל מכללה כמעט ללא יוצא מין הכלל בדיביזיה הראשונה, ועשית את הצעד הראשון שהוא חובתי. הפורוורדים האירופאים יכולים להסתדר פחות או יותר עם האמריקאים, אבל לא עם הגארדים הנמוכים ("נמוכים" – 1.85 עד 1.93 אלא אם נופל לידיך איזה אייזיה תומאס כזה) המהירים.

אני לא זוכר את אנדרו גאודלוק ואני לא יודע אם הוא אחד מהשחורים האלה מהסוג של לנגפורד, כי זה בדיוק הגארד שמכבי חייבת שיהיה לה, וישנם כאלה בכל קבוצת ליגה D, וזאת הבטחה שלי.

השחקן השני שמכבי צריכה לשפר ולשמר ולתת לו להרגיש שהוא-הוא הסנטר של מכבי ולא אף אחד אחר הוא קוטון אייברסון. כבר כתבתי עליו במשחק נגד פנרבחצ'ה. אם לרמי הדר ישנו רגש לכדורסל – ולמרות שהוא נראה לי כמו דוד יורמ'י כזה יש לי רושם שהוא מרגיש ויודע כדורסל – הוא חייב לתת לו את המפתחות למשבצת 5 ולתת לו לשחק  כאילו המשבצת שייכת לו והוא לא מתחלק איתה עם אף גרמני. הוא שחקן שניתן להפוך לסנטר מצויין שיביא 20 נקודות ו-12 ריב'אונדים כל משחק, ומלבד זה הוא מסה רצינית קשה כאבן תחת הסל עם מרפקים חדים כי הוא – איך אומרים – קצת חסר קואורדינציה. יש לו דברים שהיו לג'ו קליין, לג'ק סיקמה, ולמיץ' קופצ'אק. מין דביליות כדורסלנית לא מזיקה לרוב, שעוזרת מאד לקבוצה. הוא רואה רק דבר אחד: את הסל, והוא יעשה הכל להגיע אליו לסל או לריבאונד.

חייבים להביא לו מאמן מיוחד ומכבי יכולה להפוך אותו לסנטר שיהיה כוכב ביורוליג ויוכל לעזור לה מאד להגיע לטופ. אני לא מתבדח אתכם.

אני החלטתי ליהנות (לנסות ליהנות) מהמשחק בלי להשוותו ל-NBA. בטיווי רואים את ההבדל האמיתי בין ה-NBA והיורוליג. פתאום בטיווי השחקנים נראים איטיים, הססנים, לא יודעים בדיוק מה לעשות והמשחק צולע. מין ליגת מקומות עבודה. אני לא בא מאמריקה הגדולה להעליב או להקטין, אבל רק כשאתה מתרגל למשחק NBA בטיווי ואז רואה את מכבי ת"א – קזאן פתאום כל ההבדלים נעשים ריאליסטיים ואמיתיים.

פשוט כדורסל אחר, אבל אתם בוודאי יודעים זאת. אין שאלה שישנה התקדמות ביורוליג, אבל זוהי עדיין ליגה מאד נחותה ל-NBA. בהיכל עם כל הצרחות והטרוף הכל רוקד ורועד ואתה מבחין פחות בהבדלים בין ה-NBA ומה שאתה רואה. אבל בטיווי, מרחוק, ובשקט, המשחק האירופאי נראה שונה ונחות לחלוטין. אגב, זה לא אומר שאי אפשר ליהנות מכדורסל כזה. פעם נהניתי ממכבי ת"א נגד משמר העמק במגרש פתוח כשגשם קל נוטף על ראשינו כמעט מתחילה עד הסוף.

 

2.גריזליס מנצחת בקליפרס כשמארק גאסול חוגג שלשות ב'פלמינגו'

 

 

 

3. כיצד דרוזן הפך לסופאר-סטאר

(הרוב נילקח מבליצ'ר)

אחרי שהוא עשה את האול סטאר השני שלו, ניצח בפעם השנייה סידרת פלייאוף,זכה במדליית זהב אולימפית, וחתם על חוזה של 138 מיליון דולארים, הוא התחיל את העונה כשחקן אחר. שחקן משופר בהרבה.

בשבוע השלישי של העונה הוא מוביל את הליגה עם 33.3 נק' למשחק ב-50.6% דיוק, ויש לו כבר שני משחקים של 40+.

הוא אמר ל via the Toronto Sun's Ryan Wolstat

"I'm a very rebellious person," DeRozan said Tuesday. "When somebody tells me I can't do something, I'ma do it just to show you it can be done. The cool thing I find is when I see people say, 'The midrange game is not dead.' That's the cool thing for me because I never let nobody tell me how I should play basketball. If I can get it done, if anybody can get it done any type of style, that's all that matters."

הוא החליט להתאמן ולפשר כל אספקט ממשחקו, מהחלק הפיזי ועד המנטלי. הנה סידרת וידיאו המסבירה את יכולתיו השונות שכולן בשיפור לא יאומן ממש מאז הגיע לליגה פני 8 שנים.

 

היכן השתפר ביותר"?

 

  1. יצירת SPACE עבור עצמו ואחרים טוב יותר מאי פעם:

שימו לב לטריק הבא: צעד SMOOTH הצידה כששומר עליו שחקן גבוה, במקרה זה חבר קבוצתו לשעבק רודי גיי:

דיברו עליו כמנסה להעתיק את קובי בריאנט ודוויין ווייד והוא שמח ללמוד משניהם. אבל ה-MOVE הזה נגד וושינגטון הוא יותר תנועה של סטפן קרי. הוא מטעה את רודי, רודי הוא כאן לשנייה ודהרוזן ממנו והלאה יוצר זריקה נקייה ב-CLUTCH SITUATION:

 

מה שעוזר לדרוזן הוא שהוא למד להסתדר עם חתיכת פרקט קטנה ביותר. כאן הוא עושה את ה-STEPBACK, מכה את אנדרה רוברטסון עם PUMP FAKE לפני שהוא BANKS IT!

כאן הוא6 יורה "BAD SHOT" – הוא הולך 'אחד נגד אחד' נגד מגן ווינג סולידי ואז שולח את הכדור עם יד בפניו לפני שהשעון מסתיים. אבל רואים את הסבלנות שלו שמוציאה את המיץ ליריב.

2. הוא פיתח יד שמאלית אמינה

את הקיץ של 2014 דרוזן בילה שמאלי: אכל ביד שמאל, הקיש במחשב באצבעות יד שמאל, כתב בידו השמאלית, וזרק ומסר קיץ שלם ביד שמאל.

בתחילה זה נראה מצחיק, אבל לא כשהוא פיצח את הדאבל טים עליו בשרלוט באמצע עם סל ב-BANK:

 

באותו משחק הוא הולך "LEFTY" כי אחרת טוני זלר היה חוסם אותו

3. מנטליות של התקפה

"זה הדבר שחיקיתי את דוויין ווייד. אטאק, אטקא, אטאק.

הטעות הגדולה בליגה היתה שהוא "לא איש של שלשות:".

"אני לא זורק שלשות לא בגלל שאני לא יודע אלא בגלל שהרבה פעמים אני לא רוצה כי אני מעדיף להתקיף בנשק אחר", הוא אומר.

כגון כניסה לסל במקום להשליך מרחוק ולסיים עם FLOATER:

:

כניסה מסוג אחר לסל. כל זמן שהוא יכול לקלוע 95% בכניסות, למה לירות 38% שלשות?

:

Impeccable balance on in-between shots. 4.

DeRozan's leaners and floaters allow him to score from pretty much anywhere inside the arc. It's hard to guard a guy who can race down the court, hit you with an inside-out dribble and Eurostep right into a runner. He did just that against the Knicks, treating a made basket like a fast-break opportunity:

 

הוא מחזיק את כל שומריו OFF BALANCE כי הוא למד להיכנס משני הצדדים, לזרוק בשתי הידיים, ולהשתמש ב"יורו" או ב-"FLOATER"

 

When DeRozan turns the corner on a pick-and-roll, defenders are concerned first with him getting to the basket and either scoring or drawing a foul. They're also worried about him getting free for a jumper. That sometimes means in-between shots are available, and DeRozan has become an expert at making them.

בכניסות לסל אתה אף פעם לא יודע אם הוא ייכנס עד הסוף או ייעצר באצ\מצע לזרוק A ^ FOOTER. "את זה למדתי מסטיב נאש שהיה הכי טוב בזה", הוא אומר.

5. שליטה עילאית בכדור

דרוזן אף פעם לא נודע כשליט על הכדור עד שהוא שיפר גם יכולת זו. רטאו מה הוא עושה לנורקיץ' מדנבר:

:

DeRozan isn't breaking ankles all the time, but he's confident going to his dribble moves to get to his sweet spots. He loves the elbows, for example, and against the Miami Heat's Justise Winslow, he created a jumper off the dribble with a between-the-legs crossover:

6. הוא התחזק מאד בגופו

משקולות, משקולות, ומשקולות. בריו דה ג'ניירו הוא היה מתעורר ב-5:30 בשעה שכל חבריו נוחרים להרים פלדה.

"אני אוהב להתאמן" הוא אומר. "אני מרגיש חזק. לא פוחד מקונטקט עם אף אחד. ההרגשה של חוזק נותנת גם בטחון נגד פציעות!"

תראו מה קרה כשהוא 'נשען' על ברטון:

אולי הוא קצת BULLY כאן אבל התוצאה? 2 נקודות!

4. עשרת הפלייז הטובים של אתמול


מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. MBK

    17 נוב 2016 22:46:28

    מנחם
    לנגפורד הסכים לוותר על כסף ולחזור לתל אביב לטענתו גורמים בהנהלה של הקבוצה סיכמו עימו בעל פה ולאחר שטווימס חתם הם נעלמו ולא ענו לטלפונים שלו
    יש מדיניות קצת מוזרה כי גם גארדים כמו גרמי פארגו וטייריס רייס לא המשיכו בקבוצה

    אחלה מעורב

      1. אלעד אייל

        18 נוב 2016 15:30:32

        לנגפורד הגיע למכבי אחרי שהיה פצוע ואף קבוצה לא הסכימה להמר עליו. הוא שיחק בעיקר בקבוצות הדרג השני ביבשת ומכבי שהייתה במצוקה הימרה עליו ונתנה לו את הזמן לחזור לעניינים ובאמת הוא נתן חצי עונה מצויינת וסדרה נהדרת מול פנאתינייקוס, אבל בקיץ המניות שלו עלו והוא קיבל הצעה גבוהה מאד ממילאנו שמכבי לא יכלה/התכוונה להשוות.

  3. נדב ש.

    18 נוב 2016 00:03:37

    אהבתי את הניתוח על מכבי ואני מתחבר אליו ולאינסטינקט שלך לגבי קולטון אייברסון (שגם לי מזכיר קצת את האפמן) ושחקנים מסוגו של לנגפורד.

    טייריס רייס, שחתום לא מעט על אליפות היורוליג האחרונה של מכבי, מזכיר אותו וחבל שלא נשאר.

  4. עידן עופר

    18 נוב 2016 01:37:01

    מעולה מנחם תודה. כנראה שהבאת את המזל למכבי עם הניצחונות האחרונים. דרוזן מדהים, שילוב של קובי ו-וויד לדעתי, אפילו שהוא קיבל הארכת חוזה הוא לא מפסיק לעבוד על המשחק שלו ותענוג לראות למה שהוא הפך.

  5. IDO

    18 נוב 2016 03:25:28

    איזה תמונה! מגרש הכדורסל בקיבוץ ליד הנגריה והחשמלייה של פוטו אבא של אור וגלעד גורן. בזמני זה היה המגרש שלנו ( חברת הנוער) כי כבר בנו את האולם ביער.

    היום עומד שם צי הרכבים הדיגיטלי שלהקיבוץ.

    המקום החביב עליי בישראל.

  6. שמייקל

    18 נוב 2016 08:40:27

    אחלה ניתוח למכבי ולגביי דרוזן אז זה מעניין עם היד השמאלית, זה משהו שהרבה שחקנים לא מנסים לפתח. חוץ מזה מנחם שמת לב לעונה ההיסטורית שיש ב-NBA?? כרגע יש 3 שחקנים שהממוצעים שלהם קרובים לטריפל דאבל, הכי קרוב זה ראס 31.8-9.8-9.5 הארדן 28.7-12.6-7.8 ולברון- 23.4-9.6-8.9. אתה זוכר מצב כזה מנחם? מעניין אם מישהו יגיע לממוצע טריפל דאבל, סיכוי קלוש אבל ראס ממש קרוב.

  7. אור בן-יעקב

    18 נוב 2016 08:46:41

    אהבתי את מה שכתבת על ההבדלים בין הNBA לכדורסל האירופאי.
    חברה שלי חובבת מכבי מגיל צעיר וכל פעם שהיא מנסה לראות איתי NBA היא לא מבינה מה קורה כי המשחק רץ מהר מדי בשבילה

  8. שי אבן צור

    18 נוב 2016 09:08:26

    לא יכול להסכים יותר לגבי אייברסון. הוא משחק "נכון" ונראה כמו משהו שבהחלט אפשר לעבוד איתו.

    אם דרוזן שעלה מדרגה יציג המשכיות, טורונטו תהווה סכנה במזרח להרבה שנים. עכשיו זה הזמן שמסאיי יוג'ירי יראה לכולם למה הוא נחשב לכזה מנג'ר מוצלח

  9. נתן

    18 נוב 2016 09:38:17

    יפה לראות שחקנים כמו דרוזן שעובדים על המשחק שלהם בהצלחה. באופן כללי בכדורסל, גארד שיש לו יכולת חדירה לסל וגם מסוגל לעצור לג'אמפ הוא בלתי עציר.

  11. MJ234523

    18 נוב 2016 10:43:41

    השהייה בארץ עושה לך רק טוב!!

    אם תצא ממגדיאל ותקפוץ לנוה- נאמן רחוב שמעון הצדיק – תהיה לך הזדמנות גם לנסח טוב יותר

  13. Guyd

    18 נוב 2016 11:04:23

    נראה לי שגאודלוק הוא בדיוק השחקן המהיר שיכול לשים סל על כל שומר ואם תתן לו מטר ישים לך טריפל על הראש. חבל שהוא שומר בינוני ביום טוב..

  14. רנדי אורטון

    18 נוב 2016 12:01:23

    כל שנה אומרים שבטורונטו עלו מדרגה ובפלייאוף הם עדיין יקבלו סוויפ מלברון או יתרגשו מול קבוצה יותר חלשה.

  15. הייט-אשברי

    18 נוב 2016 15:04:17

    טוב – היה מפגש מוצלח ומהנה . היה כיף לפגוש פנים אל פנים את כל אלה שהיו עד היום כינויים עבורי . הנוכחים הרשימו מאוד . כמובן שמנחם ניצח על הכל והיה ארגון מופתי .

    שבת שלום ושנת NBA פוריה ( רצוי עם סיום הפי-אנד עבורי בניגוד לשנה שעברה – כדי שבשנה הבאה לא אצטרך לספק תירוצים ) .

    1. Tahel Baron

      18 נוב 2016 15:12:41

      מצטרף,היה מפגש נהדר,כולם זרמו והיו נחמדים מאוד.כמישהו שבא פעם ראשונה מאוד נהנתי לשוחח עם כולם גם פנים מול פנים ולא רק בתגובות. בשיחה במעגל שמעתי ונחשפתי לדברים שעוררו בי אמפתיה והבנה כמה האתר הזה הוא אתר מיוחד במינו,ומקווה שנמשיך כך.

  18. אשך טמיר המקורי

    18 נוב 2016 16:08:42

    מעורב נהדר.
    כיף לראות שחקן כדרוזן מצליח – טרנד השלשות הלך רחוק הרבה יותר מדי, אנשים שוכחים איך כדורסל צריך להיות משוחק וזריקה מחצי מרחק (לחם-חוקם של הרבה שחקנים) הפכה למילת גנאי ול"זריקה לא טובה".

    זה מתחבר לי עם דבריו של פיל ג'קסון על כך שלא שורקים צעדים ושהמשחק כבר לא משוחק נכון.
    גם שמוקים לפעמים צודקים.

  20. Smiley

    18 נוב 2016 16:47:32

    1. אין מה להשוות את המשחק האירופאי לNBA כי הדברים פשוט שונים. כל אמריקאי שמצליח באירופה זה בגלל שהוא נשר ו/או לא שיחק כמעט בNBA. רוב החברה שם הם ראש לשועלים כי אין להם סיכוי בכלל להיות זנב לאריות.
    לאנגפורד מצויין לאירופה, אבל שים לב שהכל הוא עושה במן איטיות כזו שבאירופה היא בלתי עצירה ומול אמריקאים היא איטית להחריד.
    במכבי, כמו תמיד, חושבים להביא שחקנים שהיו טובים בעבר (בסוג של הודעה בטעות) חוץ מפרקר (שהיה עילוי באירופה) זה אף פעם לא צלח (פרמאר, פרגו, סופו, הנדריקס וכד').
    2. ממפיס מתבררים כממפיס, קבוצה קשוחה שמנצחת בדם, יזע ודמעות. קונלי, שיחגגו עד סוף הקריירה שלו על החוזה, נותן עונה מצויינת עד עכשיו. וצריך לזכור שזאת היתה האופציה היחידה להשאיר אותו (והוא היה הPG הבכיר בשוק) וגאסול נראה כאילו החלים לגמרי מהפציעה. צוות האימון גם נותן שם עבודה יפה מאוד עם שחקנים שאף אחד לא הכיר לפני.
    3. דרוזן סקורר בחסד. הוא פשוט מרגיש שהוא יכול להגיע לטבעת בכל הזדמנות ולכן מוותר על הזריקה מבחוץ. הוא בהחלט נתן קפיצת מדרגה (ואני חושב שהשתתפותו באולימפיאדה עזרה). נשאר לו רק לתרגם את היכולת הזו לפלייאוף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט