סיקור משחקי מאנדיי נייט ב-NBA / גיא רוזן

לילה נטול הפתעות עבר על ה-NBA,
כאשר כל הפייבוריטיות מנצחות,
כאשר המאכזבות ממשיכות לאכזב (פייסרס),
כאשר המפתיעות ממשיכות להפתיע (הורנאס).
אהה, כן. הלילה גם למדנו שיש שחקן אחד בודד שמוביל את המירוץ ל-MVP,
ושה-MVP המכהן, הוא עדיין הקלע מס' 1 ב-NBA.
ג'יימס הארדן.
בכל עונת 2015/6 , ובמשחקים ששוחקו העונה, יש לכל ה-NBA בסך הכל 4 משחקים בהם שחקן הגיע לרף ה-30+ נק', 15+ אס'.
להארדן לבדו יש העונה כבר 4 משחקים עם 30+ נק', 15+ אס'.
(ואנחנו אחרי פחות מ-10% של העונה. מדהים.)
וסטפן קרי. מול הלייקרס הוא היה 0 מ- 10 לשלוש.
משחק אחד אחר כך, הוא קובע את שיא השלשות למשחק בודד,
כאשר הוא מסיים את המשחק עם 13 שלשות (מ-17 נסיונות).

 

פילדלפיה סיקסרס 84 (0 – 6) – יוטה ג'אז 109 (5 – 3)

היוטה ג'אז פתחו את העונה בכלל רע. הם היו במאזן של 3 – 3 ללא גורדון הייוורד. הם היו טובים מספיק, כך שהוא לא הוזכר מספיק בשיח על "מי חסר".
אז עכשיו כשהוא חזר, הג'אז משחקים אפילו טוב יותר,
ובאמתחתם 2 ניצחונות חוץ במשחקים באק-טו-באק.
הייוורד גם הלילה היה מצוין (קלע 28 נק' במשחקו הראשון העונה, אתמול בניו יורק), כאשר הוא מסיים את המשחק עם 20 נק', 7 רב', 5 אס'.
יוטה לא הזדקקו לרבע מוחץ, או לריצה גדולה בשביל להביס את הסיקסרס. הם היו טובים יותר מהדקה הראשונה.
הם הובילו ב-6 נק' אחרי רבע, ב-9 במחצית, וב-16 בסוף הרבע השלישי.
דרק פייבורס (16 נק', 14 רב', 3 חס') היה הגבוה הדומיננטי באולם,
כאשר הגבוהים מהצד השני היו לא יותר מסבירים-
אוקפור עם 15 נק' (22 דקות משחק) ואמביד עם 14 נק', 9 רב' (19 דקות משחק).
(לזכותם חובה לציין שהם היו היחידים ששיחקו סביר בשורות הסיקסרס.)

 

 

וושינגטון וויזרדס 106 (1 – 5) – יוסטון רוקטס 114 (4 – 3)

 

זה לא היה ניצחון קל עבור הרוקטס.
הם נקלעו לפיגור מוקדם מול הוויזרדס (סיימו את הרבע הראשון בפיגור של 7 נק'), הרבה בגלל ערב קליעה בינוני של הארדן (סיים את המשחק עם 9 מ-19 מהשדה, אבל פתח את המשחק עם אחוזים רעים), והרבה איבודי כדור (8 איבודים להארדן, 18 לרוקטס)
אבל הארדן של השנה הוא הרבה יותר מסקורר. השליטה שלו במשחק ההתקפה במשיכה גם מול הוויזארדס, כאשר שאר הרוקטס קולעים 14 מ-30 מה-3, רובם של הסלים מאסיסטים של הארדן.
רבע שני אדיר של הרוקטס העלה אותם ליתרון 9 בהפסקה,
אבל כאמור – קל זה לא היה, והוויזרדס החזירו ברבע שלישי מצוין משלהם,
והקבוצות פתחו את הרבע השלישי כשיוסטון מובילה רק בנק' בודדת.
8 דקות לסיום הוויזרדס הובילו 93 – 91 , אבל זו הייתה ההובלה האחרונה שלהם במשחק.
הארדן השתלט על המשחק עם רצף של שלשות ואסיסטים לשלשות, והרוקטס סגרו את המשחק,
הארדן סיים עם 32 נק', 6 רב' ו-15 אס'.
אנדרסון עם 23 נק', ואריזה עם 15 נק' הצטיינו לצדו של הארדן בשורות הרוקטס,
פורטר (20 נק'ף 8 רב'), גורטאט (14 נק', 12 רב'), וול (21 נק' באחוזים טובים, 8 אס'), וביל (20 נק') הצטיינו בשורות הוויזרדס.

 

שארלוט הורנטס 122 (5 – 1) – אינדיאנה פייסרס 100 (3 – 4)
לפני המשחק השוותי בין הפייסרס לבין גבינה מסריחה.
ובכן, נמצא מקור הסירחון.
הפייסרס ספגו 43 נק' ברבע הראשון, 75 נק' במחצית (שבסופה הם היו בפיגור של 20 הפרש)
אין דרך אחרת לכנות את ההגנה שהם מציגים חוץ מ-"מסריחה".
שארלוט ניצחו על ידי שלוב של הגנה שהשאירה את כל החמישייה של הפייסרס עם (+/-) שלילי שנע בין מינוס 14 למינוס 30 ,
ושל התקפה מאוזנת, כזו שמציגה 8 שחקנים עם 10+ נק' (באטום עם 9 נק', היה שחקן החמישייה היחידי שלא חצה את רף 10 הנק')
נק' האור היחידה עבור הפייסרס היא מהספסל –
C J מיילס סיים עם 21 נק', אל ג'פרסון סיים עם 12 נק' ו-9 רב', ובדקות שהם שיחקו, הפייסרס שיחקו קצת פחות גרוע.
ההורנטס?
קשה למצוא מילה רעה לכתוב על הקבוצה שכרגע ממוקמת במקום השני במזרח, הן במאזן, והן ביכולת.

 

שיקגו בולס 112 (4 – 3) – אורלנדו מג'יק 80 (3 – 4)
לא כוחות.
רבע ראשון התקפי אדיר, ורבע שלישי שהשאיר את המג'יק על 11 נק' ב-12 דקות,
הספיקו לבולס לקחת את המשחק בקלות (מפתיעה?)
ווייד (16 נק' באחוזים טובים), גיבסון (16 נק', 11 רב'), ובאטלר (20 נק', 5 רב', 7 אס', 4 חט') ממשיכים עם כושרם הטוב, וביכולת כזו, הבולס נראים כמו מי שלא רק יאבקו על מקום בפלייאוף, אלא על ביתיות בפלייאוף.
באורלנדו אך אחד לא הצטיין. רק 3 שחקנים קלעו 10+ נק' (ווצ'ביץ 11 נק', פורניר 13 נק', גורדון 15 נק'), ואין בקבוצה אפילו שחקן אחד שסיים עם (+/-) חיובי.

 

אוקלהומה סיטי ת'אנדר 97 (6 – 1) – מיאמי היט 85 (2 – 4)
לפני המשחק ההיט היו חותמים בעיניים עצומות על השורה הסטטיסטית של ווסטברוק למשחק:
14 נק' (5 מ-16 מהשדה), 5 רב', 11 אס', 5 איבודים.
רק מה?
זה היה המשחק בו הת'אנדר הראו שהם לא רק ראסל.
קנטר (24 נק', 10 רב', 10 מ-12 מהשדה) ממשיך להראות שהוא אולי מוביל את המירוץ לתואר "השחקן השישי", אולדיפו (17 נק' באחוזים טובים) מראה שהטרייד על איבקה השתלם, ואפילו סבוניס ג'וניור הגיע לשחק (15 נק', 10 רב', 4 מ-7 מה-3).
ואז ישנה השורה התחתונה. 6 ניצחונות מול הפסד בודד. מקום ראשון במערב.
עם שורה שכזו, קשה מאוד להתווכח.
ההיט, הם לא ממש הגיעו לשחק הלילה. הם אפשרו לת'אנדר 39 נק' ברבע הראשון,
הם קלעו ברבעים השני והשלישי 33 נק'. ביחד.
ורק רבע אחרון של גארבג' טיים אפשר להם לצמצם את ההפרש ל-12 נק' בסיום המשחק.

 

לוס אנג'לס קליפרס 114 (6 – 1) – דטרויט פיסטונס 82 (4 – 3)
רבע אחד. זה כל מה שהקליפרס היו צריכים בשביל לגמור את המשחק, ולהשאיר 3 רבעים של זמן-זבל.
33 – 15 , הייתה התוצאה בסוך הרבע הראשון, רבע בו ההגנה של דטרויט נכשלה בלעצור את הקליפרס (סיימו את הרבע עם 50%+ הן מהשדה, והן מה-3), בעוד ההגנה של הקליפרס ממשיכה ביכולתה הגבוהה העונה, ומשאירה את דטרויוט על פחות מ-40% מהשדה ברבע.
במחצית ההפרש קפץ ל-30, וההמשך?
הוא היה משעמם למדי…
החשודים הרגילים (גריפין – 13 נק', 10 רב', 9 אס', פול – 24 נק', 6 רב', 8 אס', רדיק – 20 נק') הובילו את הקליפרס.
בדטרויט, דרומונד היה המצטיין היחיד (15 נק', 12 רב')

 


(הם לא הולכים על מספרים מטורפים. לחלוק את המקום הראשון במערב זה מספק…)

 

גולדן סטייט ווריאורס 116 (5 – 2) – ניו אורלינס פליקנס 106 (0 – 7)
ברבע הראשון זה עוד היה צמוד. דייויס המשיך ביכולתו הטובה העונה (12 נק', 5 רב' ברבע),
והפליקנס סיימו את הרבע רק במינוס 4 (אחרי שהיה שוויון רוב הרבע).
אבל דייויס לא יכול לשחק 48 דקות במשחק. אחרי 12 דקות ברבע הראשון, הוא ירד לספסל לנוח, וגולדן סטייט רצו 35 – 25 לגולדן סטייט ברבע, ויתרון של 14 נק' במחצית.
קרי, שחזר לעצמו בגדול, סיים את המחצית עם 23 נק', ואת המשחק עם 46 נק',5 רב', 5 אס', ו-13 מ-17 מהשלוש!!!
ברבע השלישי שוב זה היה דייויס שהחזיר את הפליקנס למשחק, כאשר הפליקנס עולים ליתרון נקודה, 2 דקות לסיום הרבע.
המשחק המשיך להיות צמוד גם ברבע הרביעי, כאשר כל ניסיון של גולדן סטייט לברוח, נבלם בריצה של הפליקנס שמצמצמת את התוצאה.
ריצה שכללה 3 שלשות של קרי בדקה אחת, סגרה את המשחק, כאשר הפליקנס רושמים הפסד נוסף
אבל נשארים עם המחמאות.
דוראנט (22 נק'), וקליי(24 נק'), הצטיינו אף הם.
בניו אורלינס זה היה כמעט רק דייויס (33 נק', 13 רב'). כרגיל.

 

לפוסט הזה יש 100 תגובות

  1. Mbk

    8 נוב 2016 08:33:12

    קארי עשה את מה שחשבתי שיקרה כבר בשנה שעברה
    לא מפתיע אבל העיתוי ….
    אחרי 0 מ 10 לתת לילה של 13 מ 17
    לזה אני קורא ליישר את הסטסיטקה

        1. עידו גילרי

          8 נוב 2016 08:57:45

          כן. זה לא משהו קבוע אלא לילה אחד. לגבי האחוזים זה לא רלבנטי אבל שהוא ישים 13 שלשות? זה לגמרי היה באויר.

          2. אחד העם

            8 נוב 2016 09:33:58

            מסכים איתך.
            ואחרי 0 מה 10 ושבירת הרצף ברור שהמוטיבציה שלו להוכיח שוב שהוא הקלעים הגדול בהיסטוריה הרבה יותר גבוהה מהרגיל.

          3. Care Bear

            8 נוב 2016 12:36:26

            איך שלא תסתכלו על זה, זה מדהים!
            בעיני הוא תעלומה.
            מגיב כאחד שקורץ מהחומר של הגדולים ביותר למשחק הנפל שלו מול הלייקרס ומשום מה בפלייאוף הוא מאבד את המנטליות הזו פעם אחר פעם.

  3. tripledouble

    8 נוב 2016 08:34:55

    יופי של סיקור . שארלוט מפתיעים אותי לטובה, מאוד מעניין אם יוכלו להמשיך בקצב הזה. אוקלהומה ראשונה במערב אבל בינתיים הם בעיקר פוגשים קבוצות תחתית , נראה מה יקרה כשיתחילו להילחם בטופ-אמצע טבלה בצורה סדירה. שיקגו סיימו עם 3 מ19 מה3 וכיסחו , מי צריך קליעה מהשלוש?
    וקרי פשוט חייזר, איזו התעלות אחרי הזיוף במשחק הקודם

  5. סומסום

    8 נוב 2016 08:45:19

    היה רגע אחד דרמטי הערב, ואני מתכוון תחרותי, לא הישג סטטיסטי.

    וושינגטון מצליחה ב-2 חטיפות בזו אחר זו לצמצם ל-111-106מול יוסטון. והכדור שלה, 33 שניות לסיום. טיים אאוט.

    בדרך לטיים אאוט, ג'ון וול נותן מאחור כתף קטנה לאחד השופטים. בום! טכנית, שניה, והוא בחוץ. הסתכלתי על זה כמה פעמים – לא אומר לו מילה, אני לגמרי לא בטוח שזה מכוון.

    זה לא עוזר. וול עף החוצה. וההמשך ידוע.

    1. אפלטון

      8 נוב 2016 09:16:57

      השופט אמר שהוא קילל אותו אחרי שהוא העיר לו על הדחיפה. גם אני לא ראיתי שהוא אמר כלום אבל לפי ההסתכלות לצד השני בדיוק ברגע הבאמפ, טריק ידוע, ברור שזה היה באמפ מכוון. וול נותן לתסכול שלו להשתלט, וחבל, עד שלביל ולו היה משחק טוב ביחד (טוב, סביר).
      וול גם שבר את שיא האסיסטים של המועדון הערב.

      1. סומסום

        8 נוב 2016 09:23:41

        אם זה ככה אז הוא ממש אידיוט, שצריך להיענש בחומרה.
        במצב של 5 הפרש, מספיק זמן, והכדור בידיים שלך אחרי מיני-קאמבק – זה על גבול החבלה המכוונת.
        וול נזרק, גורטאט כמובן לא ידע מה לעשות עם הכדור בפוזשן הבא, והמשחק הלך לאיבוד.

  6. רועי ויינברג

    8 נוב 2016 08:51:49

    תודה על הסיקור. כמה מסקנות:

    – אם הביג 3 של ג"ס קולעים 94 נקודות והם צמודים עד הסוף מול הקבוצה החלשה במערב, הם בבעיה

    – חבל על מיאמי. לא יודעים להרוג משחקים. מקווה לראות את דראגיץ', טי ג'ונסון. ג'יימ ס ג'ונסון. וינסלו וחסן כמה שיותר ביחד.

    -ממש אוהב את שרלוט. קמבה מצויין וההגנה מעולה. קו קדמי של קיד גילטריסט, וויליאמס, היברט, זלר, הוז וקמינסקי הוא אנדרייטד וטוב מאוד.

    – לא מבין למה לוויד יש משחקים מדהימים מהשלוש וכאלה שהוא בקושי זורק מהמרחק הזה.

    – סאבוניס ג'וניור ואדאמס הם קו קדמי לעשור. משלימים טוב אחד את השני ודומטאס מתרגל טוב לליגה.

    1. עידו גילרי

      8 נוב 2016 09:00:46

      אם נשים בצד לרגע את השואו של סטף הווריורס באמת לא נראים טוב עדיין. הטיילת בצבע נמשכה גם במשחק הזה. בצד ההתקפי זה נראה שהם לסרי סבלנות. יותר מדי התקפות נגמרות מהר מדי מבלי שהם ייתנו להנעות הכדור הרגילה שלהם לעשות את שלה. מצד שני בסופו של דבר הם מגיעים להמון זריקות פנויות שפשוט לא נכנסות. השלישייה של גרין,תומפסון ואיגואדלה מחפשת את הזריקה שלה שלא ברור לאן נעלמה. שון ליבינגסטון לא מקבל מספיק זמן מגרש.

        1. אחד העם

          8 נוב 2016 12:05:17

          בתחילת העונה הצעת ללכת לקליי לעלות בחמישיה השניה. בעיני רעיון יותר נכון. שחקן כמו דוראנט לא יסכים לעלות מהספסל וכמובן שגם לקבוצה לא נכון שלא להעלות שחקן כזה מהשנים הראשונה.

        2. Smiley

          8 נוב 2016 12:28:23

          לג"ס יש ארבעה שחקנים (טוב 3 כי גרין פחות סקורר) שיכולים לתת הרבה נקודות) ככה שאין בעיה לתת לשניים לנוח והשלישי ישאר על המגרש, ככה שתמיד יהיה אחד מקארי-תומפסון-דוראנט שמסוגל לתת נקודות.
          בנוסף יש את גרין שיכול לקלוע ולנהל משחק זה כבר 4. ככה שאין סיבה שמישהו יעלה מהספסל, פשוט לחלק את דקות המנוחה שלהם בצמדים.

      3. נמאצק

        8 נוב 2016 14:39:13

        ואתה אומר שההבאה שח דוראנט והבעיטה בתחת של שחקנים חשובים שנתנו את הנשמה לא פגעה במרקם החברתי ובמןטיבציה שח אלו שנשארו ?

  7. סומסום

    8 נוב 2016 08:59:22

    אמרנו בתחילת העונה, mkg יכול להיות החיזוק האמיתי של שרלוט העונה. מוכיח את עצמו עם ריבית.

    שרלוט קלעה 30 נקודות ב-5 וחצי הדקות הראשונות! יש לזה תקדים?

    זה נקודה ל-11 שניות, 261 נקודות למשחק. סטף קארי – האתגר הבא.

  8. Berch

    8 נוב 2016 09:23:07

    תודה על הסיקור המצויין.
    גם ההרחבות בתגובות תרמו (הסיפור עם וול שכנראה סגר את הסיפור וקצב מכונת היריה של שארלוט)

  9. bobby

    8 נוב 2016 09:25:23

    תודה רבה על הסיקור המהיר והכתיבה המעולה!

    עם כמה שקרי והארדן היו גדולים הלילה, הקבוצות שלהם באמת לא הרשימו מי-יודע-מה הערב, אבל לפחות רשמו w.
    מי שבהחלט הרשימו, ברמה הקבוצתית, אלו אוקלהומה, עם ניצחון בזכות משחק טוב מהצוות המסייע, ולא שוב המופע של ראס.
    וכמובן שגם הקליפרס וההורנטס הרשימו והן ממשיכות עם פתיחת עונה אופטימית.

  10. אפלטון

    8 נוב 2016 09:26:49

    תודה על הסיקור גיא.
    אינדיאנה ממשיכה לאכזב בענק, משהו שם מאוד מוזר.
    שארלוט מבחינתי היא הפתעה גדולה. ציפיתי שיחלשו השנה אחרי שאיבדו כמה שחקנים חשובים ברוטציה אבל הם נראים פשוט נהדר, רועי נתן להם קבוצה טופ 4, אני אפילו לא שמתי אותם בשמיניה הראשונה במזרח. נראה שהם מאכילים אותי סומבררו. לא רק התוצאות אלא איך שהם נראים.
    אוקלהומה גם ממשיכים לתת בראש, למרות לוז פתיחה קל יחסית, זה בטח יתן להם ביטחון להמשך.
    הארדן, אין מילים, גורם לזה להיראות קל ולחשוב לעצמך, איך רק עכשיו הוא נותן כזו כמות אסיסטים?

  12. אוהד ס"א

    8 נוב 2016 09:49:13

    שארלוט מסתמנת כהפתעה קטנה. יש קבוצות שה- DNA שלהם הוא להסריח.
    איך אמרו את זה פעם: "המילווקיות של הליגה"
    אולי זאת קללת ג'ורדן (כבעלים), אולי בגלל שמדובר בשוק טלוויזיה זניח במזרח.
    העובדה שמתגבשת יציבות של קבוצת פליאוף סולידית מעוררת אופטימיות

    1. שייקה

      8 נוב 2016 12:30:45

      לא הייתי אומר כזו הפתעה, למרות שאני מסכים שזה עושה טוב ותורם לאופטימיזם.

      מה שכן, כבר כמה עונות הם בתהליך שיפור אמיתי, עם ליבה קטנה (עדיין לא ותיקה אבל בדרך לשם) ולא מפתיע שהם מראים התקדמות כל עונה.

      מה שכן, יפה בעיניי לראות את השיפור שלהם במקביל לשיפור במזרח – זה מראה שהם על אמת ולא סתם תעתוע.

    1. אחד העם

      8 נוב 2016 12:09:53

      יש מצב שאם הווארד המפונק היה משחק פיקנרול זה היה קורה כבר שנה שעברה.
      ואגב, לדעתי זה היה משפר משמעותית גם את הווארד עצמו שהיה מאד מאד חד גוני בהתקפה.

          1. עידו גילרי

            8 נוב 2016 12:12:30

            ההבדל בין משחקים שמשחקים נגד קבוצות מזרחיות ומעבריות הוא רק 22 משחקים בעונה. אם משקללים את ההבדל בחוזק היחסי (אם קיים) ולא תהיה השפעה של מעבר לניצחונות בודדים בנוסף.
            לגבי הפלייאוף הטיעון הזה גם ככה לא אומר הרבה כי זה תלוי בחוזק היריבות ולא כל הקונפרנס.

  15. שמייקל

    8 נוב 2016 10:55:46

    הדבר הכי משמעותי במשחק של גולדן סטייט זה שקליי קלע 24, אם קליי מתפקד הם ינצחו. מתחילת העונה הוא עם 17 נק', ירידה משמעותית, קליי כשחקן מוביל בקבוצה אחרת שווה 30 נק' לערב.

  17. דה שוט

    8 נוב 2016 11:00:52

    ראס עם פלוס 25 בערב קליעה גרוע ותפוקה אישית נמוכה יחסית. שיחק 26 דקות. נתון מעודד מבחינת אוק סיטי. ג״ס מפלצת. תרשמו. הארדן נותן מספאים מדהימים אבל יוסטון ללא האווארד – לדעתי – יהיו חלשים מהשנה שעברה (זה לא בהכרח יתבטא במיקום). המערב שוב מראה עליונות על המזרח.

      2. דה שוט

        8 נוב 2016 13:42:24

        כוונתי הפוכה. בשנה שעברה הם היו חזקים יותר אך בגלל פציעות וחוסר מזל נקלעו למקום 8 וקיבלו את ג"ס בסיבוב הראשון. השנה אולי יצליחו יותר במערב, אולי ינצחו יותר ויתברגו גבוה יותר – אולי; אבל ללא האווארד, הם חלשים יותר. הארדן נותן פתיחה גדולה אבל הוא לא שומר טוב וזה תנאי לסופרסטאר. נחכה ונראה. אולי אני טועה.

        1. אפלטון

          8 נוב 2016 13:57:48

          עובדתית זה לא נכון. הפציעות לא היו גורם משמעותי שנה שעברה. בשנה לפני כן, כשהווארד החמיץ 41 משחקים הם הגיעו למקום השני במערב.
          למרות זאת אני מסכים איתך שהיה כאן פספוס רציני עם הווארד שאני מעריך אותו מאוד כשחקן. עיקר הפספוס הוא על המאמנים שלא הצליחו לשלב אותו בהתקפה ולהסביר לו, מה שבודנהולצר מסביר לו עכשיו באטלנטה, שהפוסט שלו רק תוקע את ההתקפה ולא יעיל, והוא חייב לעשות כמה שיותר פיקנרול. כמובן שגם האופי העקשן וסרבנות הלמידה שלו לקחו חלק בזה

  18. Etayle

    8 נוב 2016 11:19:32

    אותי אישית שארלוט לא מפתיעים . קבוצה מצויינת , שהמשיכה עם אותו סגל פחות או יותר . אני נותן את רוב הקרדיט לקרופורד , מאמן מצויין.
    אוקלהומה ממש מפתיעה עד עכשיו , גם לנצח קבוצות פחות טובות צריך לדעת.
    הקליפרס נראים מצויין , בעיקר בהגנה .

  21. עגל

    8 נוב 2016 11:45:04

    קליי מתחיל לחזור לעצמו, אבל שימו לב לאיגואדלה – 8 אסיסטים! האיש חזר לעצמו. שחקני המשנה (מצחיק לקרוא לקליי שחקן משנה) לומדים להסתגל למצב החדש שבו הם זורקים פחות. ג"ס צריכה לעבוד דחוף על ההגנה ואז הכל יסתדר לה.
    דטרויט ואינדי מאוד מאכזבות עד כה.
    הארדן – כל מילה מיותרת.

    1. עידו גילרי

      8 נוב 2016 11:51:37

      איזה לחזור? איגי קלע בדיוק 0 סלי שדה. גרין קלע רק 4 נקודות.
      תומפסון, איגואדלה וגרין אתמול מחוץ לקשת: 2מ-12.
      מתחילת העונה 18 מ-89 לשלוש.

    2. אפלטון

      8 נוב 2016 12:14:27

      הארדן כל מילה מיותרת אבל בכל זאת כמה עובדות:
      הארדן עד עכשיו עם ממוצע של 31.6 נק', 12.7 אס', 7.1 ריב'.
      ועדיין לא קיבל את 'שחקן השבוע' במערב. ללברון יש כבר 2 כאלו העונה.
      מאז ג'ורדן ב-89 אף שחקן לא עשה 5 משחקים רצופים של 30+ נק' ו-10+ אס' למשחק. להארדן יש ארבעה כאלו ברצף.
      מאז 86' מג'יק הוא המוביל במספר המשחקים לעונה עם 30+ נק' ו-15+ אס', עם 6 כאלו בעונה. להארדן כבר יש 4 כאלו ב-7 משחקים.

      כל זאת הוא עושה עם 50% מהשדה, 41% לשלוש, 85% מהקו ואחוז קליעה אמיתי של 66.4%.
      למישהו יש משהו להגיד על ההגנה שלו פאקרס?

        1. אפלטון

          8 נוב 2016 12:44:59

          נראה לי שיש לו עוד כמה כאלו בכיס..
          זה רק מחזק את הטענה שלי שתספיק לו עונה סטנדרטית מבחינתו כדי לזכות ב-mvp שהליגה מרגישה שחייבת לו אחרי הגמר משנה שעברה.
          לגבי הארדן, התשקורת הגזענית לא תנצח אותנו. נמשיך לחשוף את האמת והאפליה נגד הזקנים בעולם כולו

  23. שייקה

    8 נוב 2016 12:54:25

    סיקור מעולה גיא.

    כמה נקודות שלי מהלילה:

    1. שארלוט נראים מעולה. אינדיאנה לא. למרות זאת, מאמין שידברו חזק בפלייאוף

    2. לא יודע כבר מה לחשוב על הארדן. בחיי שאני לא אוהב אותו (סובייקטיבית), המשחק שלו מעצבן אותי, הטריק המגעיל שהוא עושה לשומרים שלו כשהוא מחזיק להם את היד מרתיח אותי (למרות שזה פאקינג גאוני), הזקן שלו תמיד נראה לי מצחין ובאמת שהוא לא יודע לשמור. א-ב-ל – גאון התקפי, מוסר בחסד (מסתבר) ומועמד מוביל ל MVP. אבו זקן, הצלחת לבלבל אותי.

    3. הלוחמים נראים רע. הם משחקים במעט בכאוס. קרי היה ויהיה קלעי מעולה אבל מול הפליקנס none of that shit matters. מרגיש לי לעיתים שהם כופים את סגנון ההתקפה שלהם על הרכב שפשוט לא מתאים לזה. נכון, יש עוד זמן וזה (כנראה) עוד יתחבר אבל השאלה האמיתית היא – האם זה יספיק? לא בטוח. חוץ מזה, קרי שחצן רציני וקצת נהיה מגעיל לראות אותו חוגג. או לראות אותו באופן כללי.

    4. מרחם על האוהדים של פילי. על השחקנים לא ממש. היו להם שנים של תהליך כדי פאקינג ללמוד איך לסגור משחק בבית. הלו, להתעורר שם!

    5. סומסום, מה נסגר עם הפיסטונס??

    1. סומסום

      8 נוב 2016 13:25:29

      באק קורט ביום נורא, איש סמית', kcp ובנו אודריך ב-2 מ-25, רג'י ג'קסון חסר דחופפפפ. זה, והקבוצה הכי חמה בליגה שפשוט התעללה ועשתה מה שהיא רוצה, אחרי רבע הכל היה בקבר.

    2. tripledouble

      8 נוב 2016 16:16:05

      השליטה של הארדן על תנועות הגוף שלו ביחד עם השליטה בכדור יוצרת שילוב מדהים- הוא לא מכדרר ברמה של קארי ואירווינג אבל משהו בסגנון שלו בלתי ניתן לפיצוח והיריבים לא יודעים איך לאכול את זה.

        1. tripledouble

          8 נוב 2016 17:49:03

          גם אותי הוא מעצבן במיוחד עם השריפת שעון שלו במקופ לנסות לפחות להניע כדור בתחילת המהלך אבל לפעמים זה מלהיב

      2. הייט אשברי

        8 נוב 2016 16:41:03

        אין שחקן מעצבן לצפיה יותר ממנו . לדעתי הוא אוברייטד מאוד , ובפלייאוף כשההגנות חזקות יותר , הוא ידעך , בדיוק כפי שקרה בפוסט סיזן של 2 העונות האחרונות .

        1. tripledouble

          8 נוב 2016 17:54:12

          מעצבן אני יכול להבין ואפילו מזדהה חלקית, אבל הוא לא אוברייטד. כל הזמן דואגים לציין את האין ההגנה שלו וכמות האיבודים הגבוהה אבל שוכחים שהוא נותן ממוצעים באזור חיוג של ה30 נק וה7 אסיסטים במשך שנתיים כבר, כשהוא גם מראה יכולת ריבאונד לא רעה בכלל לגארד. שנה שעברה קשה להתייחס להופעה שלו בפלייאוף כי הוא שיחק רק 5 משחקים ונגד קבוצה שהייתה ב3 רמות מעל הקבוצה שלו. אבל לפני שנתיים היה לו פלייאוף אדיר כשהוא קלע כמעט כמו בעונה הסדירה וכמעט באותה יעילות.

  24. ינון יבור

    8 נוב 2016 13:02:04

    מישהו יכול לרשום כאן איך רואים תקצירים? באתר החדש הזה אני לא מצליח להגיע לזה וכל הזמן מפנים אותי לליג פאס

  25. מחפש שם מגניב

    8 נוב 2016 15:54:57

    מישהו יודע איפה אפשר למצוא מאזנים לפי מסננים שונים ?
    למשל מאזנים של קבוצות מבית מסוים מול בית אחר או מאזן מזרח מול מערב.

  26. אסף

    8 נוב 2016 16:48:04

    שארלוט מפתיעים לטובה , ממשיכים את הקו של סיום העונה שעברה וקמבה ווקר נפלא וממשיך במגמת העלייה שלו כל עונה.
    סאבוניס ג׳וניור מראה הסתגלות יפה לליגה ושלפחות את יכולת הקליעה המגוונת מטווחים שונים קיבל מאבא

  27. john

    8 נוב 2016 17:04:56

    "אשר הגבוהים מהצד השני היו לא יותר מסבירים- אוקפור עם 15 נק' (22 דקות משחק) ואמביד עם 14 נק', 9 רב' (19 דקות משחק)"… אם נכפיל את הדקות משחק של אמביד נקבל 38 דקות, 28 נקודות 18 ריבואנדים 4 חסימות ב-50% מהשדה… לא רע. מצד שני לא ראיתי את המשחק. יכול להיות שהם באמת לא היו יותר מסבירים.

    יוטה ואינדיאנה מראות שוב כמה יש חוסר תשומת לב כמה חשוב להתאים שחקני מפתח אחד לשני גם כשהם לא סופר סטארים. את ג'ורג' היל הייתי לוקח ל80% מהקבוצות כפוינט פותח. הגנת פיק אנד רול מצויינת בעמדה הזאת שווה יותר מעוד 10 נקות למשחק שתקלע ועוד 4 אסיסטים נוספים בהתקפה שהופכות אותך לאול סטאר. ההגנה של יוטה מדהימה וכעת הם מאוזנים כקבוצה כאילה יש להם לוגו של פרסה על חולצה. זו אחד הקבוצות הכי מאוזנות כיום בליגה מבחינת גיל, גובה, בין העמדות, ספסל וכו'. זו קבוצה שכדאי להיזהר ממנה בפלייאוף.

    אינדיאנה נבנתה כמו קבוצת NBA 2k השנה. שמות בלי סוף ואין מה לאסוף. אין היררכיה, פול ג'ורג' משחק ללא חשק חצי מהפוזשינים, ומיילס טרנר מקבל כדורים רק כשאין ברירה. טיג את מונטה זה אחלה שמות אבל אין שם הרבה character. הם עדיין יכולים לעשות פלייאוף אבל הם ממש לא מאיימים כפי שניסו להגיד

    נחמד לי הסיפור של הרוקטס כי אני אוהב זהות מקורית של קבוצות וטוב לי שיש קבוצות שיודעות מהן ולא מתחפשות למשהו שהן לא. אבל באו לא נתנהג כאילו המספרים של הארדן הם בעלי משמעות עמוקה. בדיוק כמו שסטיב נאש לא למד אצל דנטוני למסור 7 אסיסטים יותר למשחק כך גם הארדן. בדיוק כמו ווסטברוק מדובר על מוסר מצויין אבל במספרים יוצאי הדופן הם פועל יוצא של שיטה שבה הקבוצה עפה למתפרצות גם על חשבון הגנה ושהכדור בידיים של הכוכב לבידוד עד שיש מצב זריקה או מסירה לזריקה (או פאול). יוסטון במקום ה-7 באסיסטים אבל כשמחלקים אסיסטים בזריקות שנכנסו מקבלים 62% סלים מאסיסטים שזה מקום 9. OKC מקום 20 באסיסטים עם 20 למשחק אבל שוב כשמחלקים ביחס לסלים שנקלעים OKC יורדת למקום 23 (52% סלים מאסיסטים).

    לא מבין את שיקגו. כשהם משחקים בהנאה ומטיסים כדורים מצד לצד כשלפחות 7 שחקנים שם יודעים ליצור לעצמם זריקה או לאיים על הסל אז הם בטופ של המזרח מתחת לקליבלנד. כשפתאום הם עוצרים ונזכרים שיש שמה סופרסטארים שצריכים להשתלט הם נראים כמו מול הניקס. דאג מקדרמוט הוא כוכב ואולסטאר פוטנציאלי בליגה. שחקן סופר חכם יעיל מגוון ואתלטי. יש בי הרגשה לא נעימה (הלוואי שאני טועה) שזה שהוא אמריקאי לבן עוצר אותו מבאמת לקבל מושכות. אולי אמריקאים לבנים ב-NBA יכולים לקבל מושכות רק במקומות כמו יוטה או מיניסוטה.

    ברור ש-OKC היא לא רק ווסברוק. היא גם לא הייתה רק דוראנט ווסטברוק שנה שעברה. אחד הסיבות שאני לא רואה בחומרה את המעבר של KD לג"ס היא שאני מאמין שאילו KD היה נשאר הוא היה משחק בקבוצה טובה יותר מג"ס השנה. חמישייה של ווסטברוק, אולדיפו, KD, סבוניס ואדמס המשופר יחד עם הספסל העמוק ברשות קנטר הייתה יותר מפייבוריטית אל מול ג"ס השנה ללא בארנס ואזילי (נניח שהיו מחתימים את בוגוט ומו ספייטס אילו לא היה עסקת דוראנט. בארנס היה שומר הכנף היחידי שהיה שווה משהו חוץ מאיגי. לי היה ברור ששנה שעברה הייתה תחילת הירידה של איגי בגלל פציעות גב כרוניות. ולי היה ברור שנכון שג"ס איבדה את דרכה בגמר, אבל קליבלנד בטח לא שיחקה מול ג"ס של פברואר (קארי לא היה 100% וכיום הוא כבר מודה). הם שיחקו מול קבוצה ללא רים פרטקטור (בוגוט נפצע כשהובילו 3-1), עם בארנס ללא ביטחון ואיגי עם כאבי גב קשים ששיחק על זריקות. ברור לי ש-OKC השנה עם דוראנט הייתה אוכלת את ג"ס בסדרה. לגבי קליבלנד אלוהים גדול. קליבלנד אוהבים להזכיר את ה-4-3 אבל שוכחים להסביר איך מול ג"ס ב-90% כוח הם היו בפיגור 3-1.

    אם התקווה היחידה של גולדן סטייט לקבל רים פרוטקשן היא דימיון ג'ונס הרוקי אז המצב לא טוב. אני גם לא אוהב את הסיכוי של איגי להישאר בריא למרות ש-KD שומר מצויין בכנף

כתיבת תגובה

סגירת תפריט