November 2, 1986 New York
מאז שנת 1978, השנה הראשונה שהיא נירשמה לרוץ את הניו יורק מרתון, גרטה וויטץ היתה כה דומיננטית במרוץ שתמיד נראה היה כאילו היא רצה לבדה.
היום היא רצה שוב את המרוץ כאילו לבד בנצחונה ה-8 , וה-5 הרצוף כשהיא מסיינת את ה-42 ק"מ בזמן 2 שע', 28 דקות ו-6 שניות, כשאת רוב המרוץ היא רצה עם גברים כשאין אף נקבה בסביבתה
"אני לא יודעת מה קרה", אמרה הנורווגית בת ה-33. "התחלתי עם כל כך הרבה נשים ולפתע הרגשתי שאני רצה רק נגד גברים".
היא סיימה ביתרון של למעלה ממייל מהרצה השנייה ליסה מרטין, ואחריה לאורה פוגלי.
זמנה היה כמעט 3 דקות איטי יותר מזמנה של אליסון ראו מ-1981, הרצה היחידה שגברה עליה בניו יורק.
"היום היה עלי להתרכז בגלל הרטיבות הרבה באוויר", היא אמרה.
את תחילת הריצה הובילה האוסטרלית מרטין בת ה-26 שפתחה מהר – מהר מדי – וליד גשר 'פולסקי' היא החלה להאט ווייץ עברה אותה.
בסיום היא אמרה: "עכשיו נראה לי שזה היה מרוצי האחרון כאן, אבל לעולם אין לדעת".
היא צדקה. בשנה הבאה היא ניצחה את מרוצה ה-9, והאחרון.
*******
It was in 1978 that her association with the New York City Marathon began; she was invited to run there by race co-founder and director Fred Lebow, and in her first appearance she not only won but took a full two minutes off the women's world record. She went on to win the race nine times and broke the world record three years in a row. In all, she lowered the women's world record by nine minutes, taking the standard from Christa Vahlensieck's 2:34:47 down to 2:32:30 in 1978, 2:27:33 in 1979, 2:25:41 in 1980, and finally to 2:25:29, which she ran at London in 1983. Besides her marathon victories in New York and the 1983 World Championships in Helsinki, Waitz also won the London Marathon in 1983 and 1986 (the latter in a personal best of 2:24:54), as well as the Stockholm Marathon in 1988 at 2:28:24 (which as of 2011 is still the Stockholm course record for women)
********
פרד לבו, האבא של הניו ורק מרתון רץ את המרתון האחרון שלו ב-1992 כשהוא סובל מסרטן מוחין. הוא בחר בגרטה ווייטס להיות בת זוגתו לריצה ושניהם סיימו יחד בזמן 5:32.35 דק'.
היא עצמה ניפטרה ממחלת הסרטן בגיל צעיר של 57 כשממשלת נורוויה מחליטה לארגן לה לווייה וקבורה מלכותית, למרות שהיתה אישה פשוטה מהעם, אבל גיבורה נורווגית.
רועי ויינברג
2 נוב 2016 18:24:14אחלה סיפור על אחת מחלוצות המרתוניות. תודה רבה.
shohat
2 נוב 2016 18:53:39מנחם, שובב אני מחמיא לך על הפינה הנהדרת הזו. תמיד מעניין וזווית ההתייחסות מיחודת.
בסיום ריצת המרתון הראשונה שלה, בניו יורק, גרטה וייץ – שהיתה רצת מסלול מצטיינת – "לעולם לא ארוץ את הדבר הזה שוב". זה היה הראשון מבין תשעה ניצחונות רצופים שלה במרתון ניו יורק.
אגב מרתון ניו יורק ייערך ביום ראשון הקרוב.
מנחם ברשותך (אני מקוה שזה בסדר) אשתף כאן את אחת הכתבות החשובות ביותר שכתבתי (באתר מועדון ארוחת הבוקר): "ההיסטוריה המרתקת של נשים בריצות למרחקים ארוכים".
לאחר שסוף סוף תוקן העוות של איסור השתתפות לנשים, במהלך שנות השבעים (הדרך לשם מתוארת בהרחבה בכתבה), גרטה וייץ היתה האלופה הגדולה הראשונה (מבחינת רמת הריצה) וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליה אינגרד קריטיאנסן בת ארצה, ג'ואן בנוי האמריקאית (אלופת המרתון האולימפי הראשון לנשים 1984) ורוזה מוטה מפורטוגל.
http://bc-running.com/bcrunning/?p=1246
מאוד אשמח אם תקראו.
עידו גילרי
2 נוב 2016 18:55:31בדיוק עמדתי להכניס את הלינק לפוסט הזה שלך. אחד האהובים עלי יחד עם הציטוט האלמותי הזה שלה.
shohat
2 נוב 2016 19:17:31תודה רבה עידו!
גרטה וייץ זכתה גם במדלית הכסף במרתון האולימפי בלוס אנג'לס, אחרי בנויט.
מנחם לס
2 נוב 2016 19:26:21שוחט, היא לא ניצחה 9 ברציפות. היתה לה מעידה אחת.
אני לא הבנתי בדיוק את כוונתך. היית רוצה שאפרסם את הכתבה שלך כאן?
עידו גילרי
2 נוב 2016 19:37:33היא זכתה 9 פעמים. זה מופיע אפילו בציטוט וויקיפדיה שהכנסת למעלה.
עידו גילרי
2 נוב 2016 19:38:40זה אמנם לא היה ברציפות. כאלו היו לה רק 5.
עידו גילרי
2 נוב 2016 20:01:25דרך אגב אני חושב שמה שנחשון התכוון הוא שהיא זכתה בתשעה רצוף בהם התחרתה.
shohat
2 נוב 2016 20:06:14נכון. אני טעיתי.
עידו גילרי
2 נוב 2016 20:55:25טוב אחרי שקראתי עוד קצת, ב-1981 היא התחרתה אבל נאלצה לפרוש בגלל כאבים קצת אחרי חצי המירוץ.
shohat
2 נוב 2016 20:05:02אתה צודק. היא ניצחה 9 פעמים במהלך 11 שנים. הניצחון האחרון שלה בני יורק היה ב1988. ב1987 ניצחה פרסילה וולש (גם הסיפור שלה מאד מעניין. התחילה להתחרות בגיל מאד מבוגר).
הכוונה שלי היתה לבקש רשות בנימוס לעצם העלאת הקישור לפוסט, בתגובות (כלומר לוודא שזה בסדר מבחינתך). אם תמצא שיש מקום לפרסמו גם כאן כפוסט, זה יהיה לי לכבוד. אכסניה מאוד ראויה. לשיקולך.
עידו גילרי
2 נוב 2016 20:54:30מסתבר שמי שדחף ושכנע את ווייץ לנסות לרוץ מרתון היה מאמנה ובעלה ג'ק. כפי שנחשון ציין במאמר שלו היא מעולם לא רצה מעבר לחצי מרתון עד המרתון של ניו יורק ב-1978.
הנקמה על הסבל שהוא גרם לה לעבור התעכבה אבל הגיעה בסופו של דבר כשמ-1987 ג'ק התחיל גם הוא להשתתף בחוויה ורץ במירוץ במשך כעשור.