לילה לא מסעיר עבר על ה-NBA,

עם ניצחון מרשים לבולס (עלו למאזן 3 – 0 . בפעם האחרונה שהם פתחו עונה עם 3 ניצחונות רצופים, הם גם זכו באליפות),

עם ניצחון קשה מהצפוי לטורונטו (דרוזן הוא השחקן הראשון בתולדות המועדון שפותח עונה עם 3 משחקים רצופים של 30+ נק'),

עם תצוגת תכלית של אטלנטה (אין שום דבר חדש או מסעיר באטלנטה. רק קבוצה שיודעת לנצח גם כשההתקפה לא מתקתקת),

ועם הפסד צפוי, אם כי בתחילה, צמוד משניתן היה להאמין, של הסאנס לקליפרס (וברוך הבא, טיילר יוליס. פעם ראשונה שהוא מקבל קצת דקות משחק, והוא הראה שיש לו את זה).

טורונטו ראפטורס (2 – 1) 105 – דנבר נאגטס (1 – 2) 102

זה היה צמוד משנתן היה לחשוב לפני המשחק.

טורונטו דווקא פתחו את המשחק היטב, וסיימו את הרבע הראשון עם יתרון מבטיח (11+ בסוף הרבע),

הרבע השני היה צמוד יותר, ועדיין טורונטו המשיכו לשלוט במשחק, וירדו למחצית ביתרון 15.

לרבע השלישי דנבר עלו כמו קבוצה חדשה. הגנה טובה (פאריד בדקות מצוינות), ומשחק קבוצתי בהנהגתו של גאלינרי, אפשרו לקבוצה לצמצמם את ההפרש, וטורונטו סיימו את הרבע בפלוס 4 בלבד.

הרבע האחרון היה פחות כדורסל, ויותר קרב אחד על אחד. בעוד שבדנבר עוד ניסו להכניס כדורים לשחקני הפנים, ולפתח משחק קבוצתי, בטורונטו זה היה דרוזן נגד דנבר, או לאורי נגד דנבר,

בדרך כלל אחרי נסיון ליצור מיס מאצ' של אחד מה-2 מול גבוהי הנאגטס.

הרבע הסתיים בתוצאה 17 – 18 לטובת הנאגטס, מה שלא הספיק להם בשביל להשיג את הניצחון (הם כבר היו ביתרון של 6 נק', 6 דקות לסיום המשחק).

את הרבע הרביעי טורונטו סיימו עם 0 אסיסטים.

מול הנאגטס זה הספיק,

והמשך הדרך? אני בספק עם זה יספיק.

דרוזן סיימם את המשחק עם 33 נק' (13 מ-23 מהשדה), לאורי עם 29 נק' (10 מ-20 מהשדה, רק 3 אסיסטים), JV סיים עם 12 נק', 9 רב'.

בדנבר 6 שחקנים שונים קלעו בין 12 ל-16 נק' כל אחד (החמישייה, ונלסון),

והם יכולים לראות את עצמם מאוכזבים מעוד כמעט ניצחון על קבוצת פלייאוף.

אטלנטה הוקס (3 – 0) 106 – סקרמנטו קינגס (2 – 2) 95

זה היה אמור להיות הקרב בין קאזינס לדווייט, רק שקאזינס לא ממש הגיע היום למשחק.

זה היה משחק של חתול ועכבר. הקינגס לאורך כל המשחק ניסו לתפוס את אטלנטה, כאשר אטלנטה פותחת פער, והקינגס מצמצמים, ואז שוב אטלנטה פותחים פער, והקינגס מצמצמים.

כך לאורך כל המשחק עד לסיומו.

אטלנטה כבר היו ביתרון 13 ברבע השני, הקינגס הורידו ל-2,

אטלנטה כבר היו ביתרון 11 ברבע השלישי, הקינגס הצליחו לעלות ליתרון 5 נק' משל עצמם,

ואז אטלנטה עלו ל-7 יתרון (עדיין ברבע השלישי!),

טוב, אני יכול להמשיך ככה עוד הרבה, הכוונה ברורה.

2 הקבוצות ביום התקפי בינוני מינוס, משחק של ריצות, כל פעם לקבוצה אחרת.

הראשונה שנגמר לה הכוח היו הקינגס, שדקה בתוך הרבע הרביעי היו ביתרון נקודה, ואז די הפסיקו לשחק עד להפסד.

רודי גיי היה טוב מאוד עם 22 נק' באחוזים מצוינים, 5 אסיסטים, ו  (+/-) של 10+

קאזינס היה בינוני עם 14 נק', 12 רב', ואחוזים רעים.

הספסל של הקינגס היה בינוני מינוס, כאשר כל פעם שהם עלו למגרש ההפרש גדל.

באטלנטה עסקים כרגיל. כולם זורקים, קכולם קולעים, ואין שחקן עם יותר מ-20 נק'.

בלטו קורבר (ברוך הבא!) עם 17 נק', ו-5 מ-8 מה-3 ,

ודוויט האווארד עם 18 נק', 11 רב', 4 חס', ו-9 מ-20 מהעונשין.

(הכי מצחיק זה שאחוזים כאלו מהעונשין הם החלום הרטוב של דרומונד ודאנדרה ג'ורדן…)

ברוקלין נטס (1 – 3) 88 – שיקגו בולס (3 – 0) 118

לא כוחות. הבולס הפכו את המשחק ל-"זמן זבל" כבר אחרי רבע אחד בלבד,

כאשר בסוף הרבע הראשון כבר הובילו 38 – 20 .

הבולס נראים כמו קבוצה "על אמת",

אבל אנחנו נדע עד כמה הם טובים בעוד חודש, כאשר 11 מ-13 המשחקים הקרובים הם משחקי חוץ (כולל 3 באק-טו-באק).

את הבולס הוביל באטלר עם 22 נק',

לצידו היו עוד 6 שחקני בולס בדאבל פיגרס.

טיי גיבסון המשיך את פתיחת העונה המצוינת שלו, וסיים בדאבל דאבל נוסף (14, 11) באחוזים מעולים (7 מ-9 מהשדה)

בברוקלין וויתרו על המשחק מוקדם, ואין שחקן שקלע יותר  מ-15 נק', ורק הולינס (30 דקות) עבר את רף 25 הדקות.

לוס אנג'לס קליפרס  (3 – 0) 116  – פיניקס סאנס (0 – 4) 98

תוצאה לא מפתיעה, הדרך – אולי קצת.

במשחק חוץ קשה, בלוס אנג'לס, הסאנס הצליחו לשמור את המשחק צמוד לאורך יותר זמן ממה שניתן היה לשער.

שוויון 24 אחרי הרבע הראשון, ולמרות שהקליפרס ירדו להפסקה עם 12+ הפרש,

ברבע השלישי שוב הצליחו הסאנס לצמצם כל הדרך עד להפרש של נקודה בודדת.

כמובן שבסופו של דבר פערי האיכות, בעיקר של החמישיות הכריעו את המשחק,

כאשר הקליפרס שוב פתחו פער, כזה שהפעם הסאנס כבר לא הצליחו לחזור ממנו.

את הקליפרס הובילו החשודים הרגילים –

גריפין (21 נק', 10 רב', 4 אס'), פול (24 נק', 4 רב', 8 אס', 2 חט'), ג'ורדן(19 נק', 11 רב', 2 חס').

את הסאנס, טוב, עליהם קשה לכתוב שמישהו "הוביל אותם" או "הצטיין" בשורותיהם,

אבל בכל זאת –

נייט סיים עם 18 נק'  באחוזים סבירים, אבל "רק" עם 0!!!  אסיסטים, ו-0 רב',

בלדסאו היה וורסטילי (12 נק', 8 רב', 5 אס') אבל קלע באחוזים רעים (5 מ-14 מהשדה).

נקודות האור הם טיילר יוליס ומרכיז כריס, הרוקיס –

יוליס שיחק 18 דקות, בהן קלע 4 נק',  מסר 6 אסיסטים, והשיג 2 חטיפות.

כריס היה טוב –  הן בהגנה, והן בהתקפה (סיים עם 7 נק', 2 רב', אסיסט, וחטיפה ב-14 דקות)

וזה נכתב לפני המשחק:

יום שני בקטנה. שבוע לא קל עבר על ה-NBA, שם נאלצו להתמודד עם מבול סטטיסטי באוקלהומה (ראסל ווסטברוק), בצורת ניצחונות מאיימת (וושינגטון ודאלאס), ומגפת סכיזופרניה (קליבלנד מנצחים. ולא רק בכדורסל!)

אז לרגל סופו של שבוע המשחקים הראשון,
הלו"ז מזמן לנו ערב משחקים קליל –
4 משחקים בסך הכל.

טורונטו ראפטורס (1 – 1) מארחים את דנבר נאגטס (1 – 1)
(01:30 לפנות בוקר)

נתחיל דווקא באורחים.
הנאגטס הם קבוצה לא צפויה. הם התגברו על משחק גדול של אנתוני דייויס, וניצחו בניו אורלינס,
הם פספסו הזדמנות לנצח מועמדת לפלייאוף (פורטלנד), ועשו מספיק שטויות בשביל לאפשר ללילארד לתת משחק ענק.
אז מי הם הנגאטס של העונה?
הם קבוצה של קצב משחק מהיר, הרבה שחקנים נוגעים בכדור, הרבה שחקנים קולעים.
אין שחקן בקבוצה שאחרי 2 משחקים קולע יותר מ-20 נק' למשחק,
אבל יש 6 שחקנים שקולעים בדאבל פיגרס (4 מתוכם קולעים יותר מ-16 נק' למשחק)
השנה כבר רואים שבדנבר רוצים לאפשר לצעירים של הקבוצה לקחת את המושכות, וזה בולט – גם נורקיץ', וגם ג'וקיץ', מקבלים דקות ונותנים תפוקה.
כשמוספים למשוואה את מודאיי הצעיר, ואת וויל ברטון "הוותיק" (עונה שישית בליגה) –
רואים שבדנבר מתכוננים להחלפת משמרות.
אני לא אופתע לקרוא על טריידים אפשריים על כל השאר (גאלינרי, פאריד, צ'אנדלר)

מולם ישחקו הראפטורס.
זה קצת מוזר שעדיין אפשר לקרוא לא מעט תגובות שמזלזלות בטורונטו –
הקבוצה היא היחידה במזרח שגרמה לקליבלנד להזיע בפלייאוף (ניצחו את הקאבס רק משחק אחד פחות מאשר גולדן סטייט),
וגם העונה, כשפגשו את הקאבס, הם גררו אותם למשחק צמוד במיוחד.
אז מה יש לנו בטורונטו?
יש את דרוזן, שנראה כמי שהולך להצדיק את החוזה החדש עליו חתם (36 נק למשחק ב-2 המשחקים הראשונים של העונה),
ויש את יונאס ואלנציאונס (להבא – JV), שמקבל השנה יותר דקות, ומצדיק כל אחת מהן (21 נק', 14 רב', ב-2 המשחקים הראשונים של העונה).
כשלצידם שחקנים כמו לאורי, דמרה קארול, קורי ג'וזף, וטרנס רוס,
לדעתי – הראפטורס לא יפסידו הרבה משחקים בבית, ואני חושב שהם בדרכם למקום השני במזרח.

אז למה בכל זאת מזלזלים בהם?

אפרים קישון כתב:
"מה ההבדל בין המשיח לבין השרברב המצוי? המשיח עשוי לבוא."
אז שרברב לא יבוא, משיח לא יבוא, וטורונטו לא יצליחו לטפס את המדרגה הנוספת, ולהעפיל לפיינלס.
או לפחות, זו הדעה הרווחת. ועד שתהיה קבוצה במזרח שתראה שהיא באמת קונטנדרית,
שהיא מסוגלת לגרש את השד הנורא, לברון –
את טורונטו (ושאר צמרת המזרח) לא ייקחו ברצינות.
התחזית:
ניצחון לראפטורס בהפרש דו ספרתי.

ברוקלין נטס (1 – 2) מארחים את שיקגו בולס (2 – 0)
(01:30 לפנות בוקר)
עבורי, מדובר ב-2 הקבוצות הכי מפתיעות של השבוע הראשון של העונה.
קודם כל – שיקגו.
לקבוצה 2 ניצחונות מרשימים על מתחרות בולטות על מקום בפלייאוף –
בוסטון ואינדיאנה.
וזה לא רק הניצחונות עצמם. זו הדרך. במשחק נגד הסלטיקס, ווייד, באטלר, ורונדו הפציצו מה-3.
במשחק נגד אינדיאנה, הקבוצה קלעה 55% מהשדה.
שיקגו שקולעת 111 נק' למשחק, עם 6 שחקנים בדאבל פיגרס, כאשר 73% מסלי השדה הם אחרי אסיסט (אחוז מטורף!), ו-10 השלשות שהיא קולעת במשחק הן ב-43.5% מהשדה –
זו שיקגו שלא הכרנו, קבוצה מפחידה.
גם על שיקגו, היה לקישון מה לומר –
"מה טוב בכובע מזכוכית? שלא צריך להרים אותו אם הוא נופל…"
ועד עכשיו – כובע הזכוכית מבריק, נוצץ, ואפילו קולע מ-3 (כובע זכוכית, ברכיים מזכוכית. סמנטיקה…)

וברוקלין – מי שהימר שהם יהיו עם מאזן סלים חיובי אחרי 3 משחקים, 2 מתוכם משחקי חוץ (סלטיקס, פייסרס, באקס),
הוא כרגע כנראה עשיר בהרבה…
הם מקרה קלסי של מעז יצא מתוק. אין להם מה להפסיד –
בחירת הדראפט לא שלהם בכל מקרה, אז מה נשאר להם לעשות חוץ מלנסות לנצח?
אספו קבוצה של שחקנים שסבלו לא מעט בוז במהלך הקריירה שלהם, ואני מוכרח להודות –
התוצאה מבדרת. הם נלחמים בכל משחק, עד הרגע האחרון.
אם אני הייתי תושב ברוקלין, הם בהחלט היו זוכים לאהדה שלי.
אחרי תקופה ארוכה שכל "כוכבי" הקבוצה בחרו לגור במנהטן,
המהדורה הנוכחית בחרו לגור ברובם בברוקלין,
וממש נתין להרגיש את הלכידות של הקבוצה.
התחזית:
לתחושתי, הנטס מפתיעים את הבולס, ומשיגים ניצחון שמחזיר אותם למאזן של 50%

אטלנטה הוקס (2 – 0) מארחים את סקרמנטו קינגס (2 – 1)
(01:30 לפנות בוקר)
מצד אחד, אטלנטה. עוד קבוצה אנדרייטד, שהחליפה כוכב, בכוכב לשעבר.
ביננו – הם לא באמת צריכים את אל הורפורד. בהעדרו, מילסאפ פורח כ-PF במשרה מלאה, עם 22.5 נק' למשחק.
וחשוב יותר – נכון ל-2 המשחקים הראשונים של העונה (שהגיעו נגד קבוצות פח, כך שקשה באמת לשפוט), ההגנה שלהם עושה רושם טוב. דווייט עוד לא התחבר למשחק ההתקפי, אבל בהגנה הוא כבר תורם.
מולם הם יפגשו את מי שנראה שהחליט להוכיח השנה שהוא הסנטר מס' 1 בליגה –
דמרכוס קאזינס.
30 נק', 9.7 רב', 53% מהשדה, ותצוגות דומיננטיות הן מול הגבוהים של הספרס, והן מול טאונס והצעירים ממינסוטה.
מה שמייחד את סטקרמנטו של השנה, זה שנראה שהם החליטו (סוף, סוף) להגן. דייויד ייגר, מאמנם החדש, אחרי שבילה קצת זמן בממפיס – החליט לשכנע את הקינגס שאולי עם קצת הגנהף יגויעו גם הניצחונות.
התחזית:
אני חושב שייגר צודק. אני גם חושב שסקרמנטו מנצחים הלילה.
(אי אפשר בלי עוד משהו קטן של קישון –
אז לרגל הקשר הטרי בין ייגר לקינגס:
"בכל נישואין מגיע רגע האמת שבו צריך להתחיל לשקר"
נקווה עבור סקרמנטו שרגע זה עוד רחוק…)

לוס אנג'לס קליפרס (2 – 0) מארחים את פיניקס סאנס (0 – 3)
(04:30 לפנות בוקר)
"איבדנו את התקווה, אסור לאבד את הייאוש."
(מיומנו של אוהד הסאנס)
(כן, גם קישון אמר את זה פעם…)
אני אתחיל דווקא בסאנס.
אם מתעקשים לחפש בקבוצה סימנים כל שהם לאופטימיות,
צריך באמת לחפש לעומק.
כי על פניו –
אין הרבה (או בכלל) סיבות שכאלו.
ההגנה איומה (סופגת 110 נק' למשחק).
לקבוצה מיליון גארדים. אבל הם קולעים רק 25% מה-3 .
דווין בוקר, ההבטחה הגדולה, קולע 38% מהשדה.
טיילר יוליס, מהמצטיינים בקיץ, משחק רק 5 דקות למשחק.
ברנדון נייט מוסר רק 3.3 אס', וקולע 28.9% מהשדה!
(מי שחשב שאפשר לעשות עליו טרייד משתלם – הרכבת הנ"ל כבר עוזבת את התחנה…)
מנגד יש את הקליפרס.
בזמן שכולם מתעסקים בטריפל דאבלים של ראסל, בדוראנט ובקרי, בסלי הניצחון של לילארד,
הם פשוט מנצחים.
זה מה שבאמת צריך לעשות כשרוצים להצליח ב-NBA, לנצח.
התחזית:
גם הלילה הקליפרס ינצחו.
(למה? כי יש להם הגנה מצויינת. אולי החלק בקבוצה שהוא הכי אנדרייטד.
בפתיחת הוענה ההתקפה עדיין קצת מגמגמת.
אבל יש לזה פיתרון נפלא –
הסאנס. הם כאלו נחמדים, שהם מרשים לכולם לקלוע כמה שהם רוצים…)