עלייתם ונפילתם/רועי ויינברג

טרייסי מקגריידי, אלן אייברסון וגילברט ארינאס הם שלושה שחקנים מתוך כיכבו בליגה, ונפלטו ממנה תוך מספר שנים. האם מדובר בתהליך טבעי, או שיש משהו מאחורי זה? יצאנו לבדוק.

***

ילדות

(לצרכי המאמר נשווה בין אייברסון, ארינאס ומקגריידי).

מקגריידי
מקגריידי. גדל ללא אבא.

מקגריידי: הילדות של מקגריידי לא הייתה קלה. אימו רק סיימה התיכון, ואביו לא לקח חלק משמעותי בחייו. בפועל אימו וסבתו של טי מאק גידלו אותו, והוא קרה לשתיהן "אמא". הוא חי באובורנדייל שבפלורידה-עיר של 9,000 אנשים. דודתו נתנה לו את הכינוי "ראש דלעת", וכל תושבי העיר קראו לו כך. החיים בעיר לא היו קלים-אחד הזכרונות הקשים ביותר של מקגריידי היה הרצח (ירי) של חבר בת דודתו, וזה שכנע אותו לא לבלות את שנותיו כמבוגר באובורנדייל.

ארינאס: גם הילדות של גילברט הייתה קשה. אמו, שהייתה מתבגרת אז, לא הייתה מוכנה להיות הורה. היא ניסתה לגדל את גילברט לבדה, ללא הצלחה, ושהרשויות שמו לב למצב, הם שלחו אותו למשפחה אומנת. אביו של ארינאס רצה לטפל בבנו, ולאחר שדיבר עם הרשויות הוא קיבל משמורת על בנו, והם עברו להוליווד. עברו 20 שנה עד שארינאס ראה אימו הביולוגית שוב.

אייברסון: אייברסון נולד לצמד הורים מתבגרים (האם בת 15). אביו נטש אותו, אבל גבר אחר (מייקל פרימן) עבר לגור עם אן (והיו להם 2 בנות בנוסף לאלן), ותמך באייברסון. למרות זאת, חייו של אייברסון לא היו קלים. יותר מפעם אחת במהלך ילדותו לא היו לאייברסון טלפון וחשמל בדירה, וצינור ביוב מפוצץ דלף פעם לדירת משפחת אייברסון-פרימן, לאורך חודש.


לסיכום, ניתן לראות כי הילדות של 3 הנבחנים לא הייתה קלה, הם נולדו למשפחות בהן לאחד מההורים הביולוגיים לא היה קשר ממשי עם הילד, מצב כלכלי רעוע, והורים צעירים מאוד.

***

תיכון, קולג' והכניסה ל-NBA

מקגריידי: במהלך שנים אלו, טרייסי עשה טעות פטאלית. מקגריידי שיחק בתיכון המקומי באוברונדייל, למשך שלוש שנים. לאחר מכן, עקב המעמד הרעוע של טרייסי ומשפחתו באוברונדייל, הוא עבר לתיכון הנוצרי "הר ציון" בצפון קרוליינה, עם משפחתו. הוא קיבל הצעות ממספר מכללות לאחר שסיים את הלימודים, אך ויתר על הקולג' והלך ישר ל-NBA. הוא נבחר בבחירה התשיעית, על ידי טורונטו ראפטורס.

ארינאס
ארינאס. שיחק שנתיים במכללת אריזונה, ועבר את המסלול של תיכון-קולג'-NBA

ארינאס: ארינאס שונה ממקגריידי בקטגוריה זו. הוא למד בתיכון גרנט בקליפורניה למשך 4 שנים, וקיבל הצעת מלגה מאוניברסיטת אריזונה. הוא מימש אותה, למד שנתיים באריזונה, ונבחר לחמישיית הפאק-10 ב-2001. באותה שנה הוא נרשם לדראפט 2001, ונבחר בבחירה ה-30 על ידי גולדן סטייט ווריורס.

אייברסון: בניגוד למקגריידי, גם אייברסון עשה את המסלול הקלאסי של תיכון-קולג'-NBA. הוא שיחק בתיכון בטאל בוירג'יניה, והצטיין בכדורסל ופוטבול. הוא הלך למכללת ג'ורג'טאון (בחר להתמקצע בכדורסל-אם לא, יתכן והיה מככב כיום ב-NFL), כיכב שם למשך שנתיים, ולאחר מכן הלך לדראפט המאוד כשרוני של 1996. הוא נבחר ראשון, על ידי פילדלפיה 76', והמנג'ר האנק גרינברג (כיום מאמן מכבי חיפה).


לסיכום, הפעם תוצאות 3 הנבחנים היו שונות: כולם כיכבו בתיכון, אבל לעומת אחד שזינק ישירות ל-NBA, השניים האחרים בילו שנתיים כל אחד במכללה.

***

העלייה והירידה

זה מתומצת מאוד, והעיקר כאן זה התארים והמשכורות שלהם, שהופכות מחוזי רוקי למשכורות עתק.

מקגריידי: מקגריידי מצטיין באורלנדו, קולע בצרורות, מוכתר כשחקן המשתפר, מלך הסלים, ואול-סטאר. באורלנדו, מקגריידי מקבל בממוצע 11 מיליון דולר לעונה (סכומים עצומים לילד עני שגדל ללא אב), ולאחר כמה שנים עובר בטרייד לרוקטס. ברוקטס הוא מקבל חוזה ענק, ששיאו מגיע בסכום של 23 מיליון דולר לעונה (את זה הוא מקבל בניקס-עבר לשם מאוחר יותר), הוא משחק יחד עם יאו מינג, ולמרות ההבטחה בציוות שלהם, זה לא מצליח עקב פציעות, והם נתקעים בסיבובים המוקדמים של הפלייאוף. לאחר מכן טי מאק עובר לניו יורק ניקס, אז לדטרויט (תמורת משכורת מינימום של 1.4 מיליון דולר לעונה-ירידה קיצונית מ-23 מיליון), ואז באותה משכורת הוא עובר לאטלנטה. כיום הוא חוזר להרוויח סכומים מטורפים בליגה הסינית, כנראה כי איבד חלק גדול מהשכר שהרוויח במהלך השנים.

ארינאס: אייג'נט זירו הרשים מאוד בווריורס כשחקן צעיר, זכה בתואר השחקן המשתפר וה-MVP של משחק הרוקיז נגד הסופרמורס (כסופרמור). לאחר מכן, הוא חותם על חוזה של 60 מיליון דולר ל-6 שנים בוושינגטון. הוויזארדס מנצחים עם ארינאס סדרת פלייאוף לאחר עשור (הם לא הצליחו עם ג'ורדן), נבחר לחמישיות הליגה ולאול-סטאר שלוש פעמים, ולאחר עונת 2006/07 הוא הופך לשחקן חופשי. הוויזארדס מחתימים אותו בשנית, תמורת 42 מיליון דולר ל-3 שנים. הוא נראה כעתיד של הוויזארדס, אבל מתחיל להפצע, והדברים מגיעים לשיא בתקרית האקדחים-ארינאס, ועוד שחקן בשם ג'רוויס קריטנטון, מתחילים לריב, ושולפים אקדחים לא טעונים, בחדר ההלבשה של וושינגטון, עקב הימורים. ארינאס נשפט על החזקת אקדח ללא רישיון, והוא הושעה ממשחק עד שהמשפט הגיע לסיומו. סטרן בעצמו אמר שהוא לא מתאים כרגע לשחק משחק NBA. בפועל, הוא נשפט ל-30 יום בבית הכלא ועוד שנתיים על תנאי. הוא ריצה את העונש, ובעונה שלאחר מכן, הוא עבר לאורלנדו, משם לממפיס וכיום הוא גם מככב בליגה הסינית. כך אדם שלא ראה אימו 20 שנה, הפך לכוכב NBA ונהיה אסיר משוחרר. חומר לסרט.

אייברסון
אייברסון. MVP ואלוף המזרח ב-2001.

אייברסון: הקריירה של אייברסון הכי הצליחה מבין השלושה. הוא הוביל את פילדלפיה להצלחה מסחררת, קלע המון והיה השחקן הכי טוב בליגה (שחקן מצטיין בעונת 2000/01), הוביל את פילדלפיה לגמר באותה עונה, ונלחם כמעט לבדו במפלצת הדו ראשית של קובי בראיינט ושאקיל אוניל. הוא המשיך לככב בליגה עם פילדלפיה של לארי בראון "המאמן הכי טוב בעולם", להגדרתו, נבחר לקפטן נבחרת ארצות הברית, והיא בשיאו ב-8 השנים הראשונות של הקריירה.

הבעיה הגיעה שבראון עזב, והחליף אותו עוזרו, (הרכז של הסיקסרס הגדולה של ד"ר ג'יי ומוזס מלון) מוריס צ'יקס. תקרית שבה אייברסון וכריס וובר הגיעו למשחק באיחור של 90 דקות (שחקנים צריכים להגיע למשחק 90 דקות לפניו, הם הגיעו בכדור הביניים). היו שמועות שרוצים להעביר אותו לכל קבוצה בליגה, והיה מעין נתק בינו ובין צ'יקס. מנג'ר הסיקסרס אז אמר שהוא רוצה לעבור, והם יעשו זאת במהירות האפשרית. הוא עבר לדנבר, שיתף פעולה עם כרמלו אנטוני (אז הם היו במקומות הראשון והשני בטבלת מלך הסלים), אבל שיתוף הפעולה לא הצליח, הוא עבר לדטרויט, לא הצליח גם שם, ונדד בין קבוצות (הגיע גם לסיקסרס בשנית), וכיום הוא שחקן חופשי, למרות ששיחק בפורטו ריקו, בשקטיאש, והיה מועמד אפילו למכבי חיפה.

מבחינת המשכורות, הוא הרוויח בקריירה 154 מיליון דולר, והפסיד חלק עצום מהם (אם הוא משחק בבשקטיאש ופורטו ריקו).



לסיכום, כל הכדורסלנים המתוארים בכתבה עלו מהר לתהילה, הרוויחו סכומים דמיוניים, ועקב בעיות הפסידו את הכסף והמעמד, והפכו לשחקנים שוליים ב-NBA.

******

איך אפשר למנוע עוד מקרים כאלה?

חוץ מארינאס, אייברסון ומקגריידי, היו עוד המון שחקנים שכיכבו בליגה, הרוויחו המון, ואז נעלמו כלעומת שבאו, בלי להותיר חותם מסוים. כדי שלא יהיו מקרים כאלה, שיפגעו בליגה (בהנחה שלא יהיה להם מיידית מחליף מבחינת מרצ'נדייז וכו'), ניתן לעשות את הדברים הבאים:

להקטין את המשכורות-אייברסון, ארינאס ומקגריידי קיבלו משכורות מטורפות, ושרפו רוב הכסף. בהקשר זה, ידוע כי חלק משמעותי מהזוכים בלוטו מאבדים לאחר שנה את כל הכסף. אז או שהמשכורות יהיו קטנות יותר, או שבכל קבוצה יהיה רואה חשבון או משהו בסגנון, אשר יהווה מדריך פיננסי לשחקנים.

טיפול פסיכולוגי טוב יותר– ישנם לא מעט שחקנים שהגיעו מרקע מאוד קשה לליגה (כמו אייברסון, ארינאס ומקגריידי), אז הקבוצות צריכות להתכונן למקרים כאלה ולטפל בהם פסיכולוגית. שחקנים ממוקדים יותר טובים יותר, ויריבו פחות עם המאמנים, והשחקנים האחרים.


לשנות המעבר מהמכללות לאנ.בי.איי-בעבר הרבה שחקנים מסוג זה פשוט דילגו על התיכון ובגיל 18 הלכו לאנ.בי.איי. היום אין זאת, עקב החוק של שנת החובה במכללות, אבל הרבה פעמים שחקנים משחקים שנה אחת במכללות ואחר מכן הולכים לאנ.בי.איי. הרעיון שלי, זה לחייב שחקנים להיות בעלי תואר, כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד גם לאחר פרישתם ממשחק, ולא ישארו עניים מרודים.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. צביקה

    20 ינו 2013 15:28:29

    רועי – סקירה מעניינת אבל מה לך ולניתוחים פסיכולוגיים (בגרוש) של החבר'ה הללו? ומה לך ולמסקנות הללו? קודם כל אתה באמת צעיר מידי מכדי להכנס ככה לראש של האנשים. בנוסף – תכל'ס, הם היו כוכבי ענק – אחרת לא היות מקבלים את החוזים הגדולים הללו – וזה לגמרי לא כמו לזכות בלוטו – הם היו צריכים לעבוד רציני ולהתמיד בתפוקה שלהם כספורטאי-על כדי להמשיך לקבל כאלו משכורות, וכל אחד מהם עשה זאת במשך שנים לא מעטות בהצלחה לא קטנה בכלל.

  2. מנחם לס

    20 ינו 2013 16:07:50

    אני מסכים עם צביקה. שלושת השחקנים האלה הגיעו כמעט לטופ של הכדורסל. אייברסון למעשה הגיע לטופ כשהיה האחראי היחיד להגעת הסיקסרס לגמר ה-NBA. הוא הגיע לטופ שהגיע עם גובהו, והוא ייזסכר לעולם כאחד הטובים ששיחקו. למעשה הוא ישה מעל ומעבר למה שציפו ממנו אחרי ילדות כה קשה. זה שהגיע לג'ורג'טאון בכלל היה הישג-על לבן רחוב/בן גטו/ בן שכונה קשה ובית של הורה אחד.

    גם מגריידי וגם ארינאס גדלו באווירה וחברה קשה מאד, ללא אבות, ועצם העובדה שהגיעו לנבא הוא כבר הישג אדיר. זה שהם כה הצליחו הוא הישג בלתי יאומן. אבל כמו מייק טייסון (שהשתקם והיום יש לו הצגת יחיד בברודוויי) הם השתקמו בכדורסל, והצליחו ככל שיכלו עם כשרונם. ארינס לא היה מייקל ג'ורדן וכן מגכריידי, אבל לשניהם היתה הצלחה ב-NBA שהייתי אומר שלא יותר מ-10-15% מהשחקנים מגיעים אליה. זה שמגריידי לא הפך לקווין דוראנט? הוא פשוט לא מוכשר כמוהו.

    יכול להיות שטיפול פביכולוגי, או הדרכה, היו עוזרים להרבה שחקני NBA. אבל העובדה שהם החזיקו מעמד בכדורסל מקצועני מעל 15 שנים היא לבדה סימן להצלחה. עם אנשים עם בקגראונד כזה עצם העובדה שסיימו תיכון הוא כבר ציון לשבח, לעומת מאות עם כשרון כמו שלהם סיימו בכלא או 10 אמות מתחת לאדמה.

    אבל כל הכבוד לרועי שלקח על עצמו נושא כזה כבד, ועשה כמיטב יכולתו להסיק מסקנות אישיות.

  3. אורי

    20 ינו 2013 17:06:15

    רועי ניסיון אמיץ מאוד לחקור את אחת מהשאלות הגדולות בענף : "מה הופך שחקן מוכשר למגה כוכב?" , אהבתי את הכתיבה + התבנית היחסית לוגית שיצרת בפוסט.
    אבל הכנראה שיש משהו שהוא מעל ההבנה שלי ושלך בחיים ומה קורה לבן אדם בראש , עוד יצא לך במהלך חייך לפגוש חבר'ה שהכישרון משפריץ להם מהאוזניים אבל הם מעדיפים למכור פלאפל או לנקות חלונות , דוגמא הוליוודית היא "סיפורו של ויל הנטיג"
    ושווה להזכיר את ליאון פו שגם לו יש סיפור חיים קשה מאוד ושהוא נתן הופעה מדהימה בסדרה מול הלייקרס ולקח אליפות עם בוסטון , אחרי זה אני חושב שהוא התגלגל לקאבס או משהו…

  4. יואל שרוין

    20 ינו 2013 17:43:20

    אוי אייברסון… הסיבה שהתחלתי לראות כדורסל בכלל וNBA בפרט. עד היום יש לי פוסטר שלו מימיו בסיקסרס. אני חושב שהייתי האיש הכי עצוב בארץ כשהוא עזב אותם, הבנתי שזה אומר שהוא מתחיל לוותר… שחקן ענק. האהוב עליי ביותר. עשה את הקרוס-אובר הכי טוב שאני זוכר בימי המועטים.
    http://www.youtube.com/watch?v=QZARgv6ulkg

  5. Ori88

    20 ינו 2013 18:22:52

    איזה קרוס-אובר ! לא להאמין

    ראשית, תודה רבה על המאמר והעלאת הנושא.

    לגבי האישיות של השחקנים:
    אייברסון וארינס יכולים להיכנס למאמר של מנחם לס על "השרוטים" (כמעט כמו שלום עולמי).
    טי-מאק סבל מפציעות, למיטב זכרוני, וזה מה שפגע בו.

  6. סוסמעץ

    20 ינו 2013 19:20:47

    אייברסון ממש לא שייך לקטגוריה של טרייסי וארינס.
    הוא אינו כוכב שהבליח לרגע, אלא מגה סטאר אמיתי שעוד יגיע
    להיכל התהילה.

  7. דוני

    20 ינו 2013 19:46:57

    מנחם לס אתה טועה
    יכולותיו של מקריידי משתוות בקלות ליכולתם של הגארדים המובילים כיום ללא ספק

    בקשר לכתבה
    בעיתו של מקריידי שונה משל אייברסון וארינס שהייתה להם אישיות בעייתית הבעיה שלו היא פשוטה-פציעות
    אל הרשימה הייתי מכניס גם את וינס קרטר,לא יודע על ילדותו אבל ללא ספק נעלם אחרי המעבר מהנטס הישנה

    לפי דעתי השאלה האמיתית שצריך לשאול היא לא מה השפיע על אותם שחקנים ספצפים אלא מדוע אחרי המשבר לא מצליחים לשקם את הקריירה שלהם-שלושת השחקנים אומנם לא בגיל העשרים אך עדיין שחקנים עם יכולות מעולות שיכולים להחליף בכיף את כל הבינוניות בליגה אז כן סטארים הם לא יהיו אבל לפחות לשחק!!(ראו מייקל רד)

  8. יותם

    20 ינו 2013 20:27:54

    אני לא חושב שאייברסון שייך לכתבה הזאת, אמנם הקריירה שלו הסתיימה בצורה די מדוכדכת, ואת הימים באירופה ובדנבר אני מאמין שהוא ירצה שנשכח, אבל אייברסון הוביל קבוצה לגמרי לבד לגמר ה-NBA והפך את הקבוצה הזאת לבדו לקבוצה לגיטימית בליגה ואף בפלייאוף. כמה שחקנים היו מצליחים לקחת לפלייאוף חמישייה שהצוות "המסייע" שלה הוא איגודאלה בתחילת דרכו, קייל קורבר, כריס וובר על כסא גלגלים וסמואל דלמבארט?
    כבודו של אייברסון במקומו מונח, והוא לא שייך לרשימה הנ"ל.

  10. ניר אורון

    20 ינו 2013 22:35:57

    רועי כל הכבוד על הרעיון למאמר ועל הפרשנות האישית שלך.
    באופן אישי, אני חושב שהנפילה של אייברסון הייתה בעיקר מחוץ לכדורסל מכיוון שהוא הסתבך יותר מידי וממש הצליח להפסיד את מאות המיליונים שעשה בקריירה.
    על הפרקט, הוא היה אחד הגדולים ללא ספק ולכן לא הייתה לו דעיכה מיוחדת בקריירה, אלא רק כזו שהגיע עם הגיל.

    מקריידי היה סופרסטאר ענק במשך שנים רבות, ואם לא הפציעות כנראה שהיה טוב הרבה יותר ומושך את הקריירה שלו עוד קצת ברמות הגבוהות.

    גילברט ארינאס זה כבר באמת סיפור נפילה קלאסי ופה אני איתך, הבן אדם עלה כמו מטאור, קיבל חוזה ענק ומעולם לא הצדיק אותו, הוא הסתבך מחוץ לפרקט, על הפרקט ובעיקר דעך מהר מאוד למימדים של עוד שחקן בליגה ובטח לא הסופרסטאר שחשבו שיהיה.

  11. תום

    20 ינו 2013 22:59:05

    הסרט Broke מסדרת 30 פור 30 של ESPN מסביר בצורה די טובה איך ספורטאים שמרווחים עשרות ומאות מיליונים במהלך הקריירה שלהם, נשארים חסרי כל בסופו של דבר.

  12. Mbk

    20 ינו 2013 23:19:09

    אחלה כתבה . הייתי מוסיף בכייף את לאטרל ספריוול שון קמפ וסטיב פרנסיס.
    ספירוייול סירב ל 21 מיליון דולר ל 3 שנים , לא מספיק להאכיל את ילידיו , והיום הוא פושט רגל . קמפ היה פושט רגל והשתקם , פתח מסעדה בסיאטל. פרנסיס לא מעניין אותי אחרי שביזה את עצמו בליגה הסינית.
    שאמרת שהם צריכים פסיכולוג טוב , התכוונת לפסיכיאטר טוב ?
    שלום עולמי הרג אותי מצחוק שהודה לפסיכיאטרית שלו בראיון שאחרי האליפות .

  13. פדרו

    20 ינו 2013 23:51:30

    אייברסון לא עשה לגמרי נפילה כזכור לי.
    הוא היה לבד בסיקסרס של לארי בראון והצליח.
    כמו שכתוב, עם המאמן החדש ושינוי במעמדו הוא רצה לעבור, עבר לנאגטס והציפיות היו עצומות מהשילוב עם מלו.
    בתכלס הדעה הכוללת היתה שאייברסון (למרות עונה הגמר) הוא כוכב של קבוצה קטנה ולא שחקן שיכול לשחק בקבוצה אמיתית (בפילי הוא עשה הכל לבד ולארי בראון בנה עליו צורת משחק אבסולוטית ומעולה).

    גם בילאפס, שעבר בטרייד לנאגטס במקום אייברסון כמה עונות אחרי זה המשיך את הדעיכה של AI. אייברסון דעך בנאגטס אבל בדטרויט הוא לא השלים עם מעמדו בקבוצה אמיתית ודעך לגמרי.
    בילאפס מצד שני הצעיד את הנאגטס להיות קבוצה רלבנטית וטובה שוב.
    אחרי שדטרויט כבר לא רצתה את אייברסון, אף קבוצה בליגה כבר לא רצתה אותו. הוא זיגזג שבוע פה-שבועיים שם בין ממפיס ופילי וכאלה אבל לא הסתדר כשחקן רוטציה ולא הסכים לעלות מהספסל (למרות הצהרותיו שהוא בסדר עם זה) ובכללי פשוט לא היה טוב מהספסל.

    השחקן שלמדתי ממנו הכי הרבה בתוך שחקן בעצמי. מובים מדהימים ושליטה בכדור מעוררת השראה. ראיתי סרטונים שלו בריפלייס מאות פעמים ללמוד כל תנועת גוף הכי קטנה ואני עדיין מלמד על פיו.

    אבל תמיד יישאר שחקן ענק וגדול וסקורר אחד הגדולים שלא הצליח להשתלב בקבוצה אמיתית

כתיבת תגובה

סגירת תפריט