מחשבות ומסקנות של פרופסור לכדורסל על מיאמי באל.איי
1. התחלתי לחזות במשחק עם הידע שהלייקרס מבקשת לרשום "STATEMENT" רציני עם מספר תשובות בדף הכדורסל של ה-NBA.
סיימתי לחזות במשחק עם המסקנה שעכשיו ללייקרס ישנן הרבה יותר שאלות מתשובות. למעשה, לא איכפת לי מה השאלות שהלייקרס שואלת את עצמה, כי לי יש את השאלות שלי, והשאלה החשובה ביותר שהתעוררה אצלי היא "מה הוא ה-IDENTITY של הקבוצה"? חשבתי שהם בחרו במשחק הביתי נגד מיאמי העייפה להתחיל עונה חדשה לחלוטין של כדורסל, ומסתבר שכל מה שהם עשו היה להמשיך לשחק כדורסל ללא כיוון, ללא דגש מסויים, ללא אופי, וכדורסל שאין לו הגדרה:
א. האם הם רצו לשחק משחק מהיר עם סטיב נאש מאחור, וצעיר אתלט כמו קלארק מנתר ומשתתף? אם כן, אז מדוע הם עשו רק 5 פאסט ברייקים בעוד מיאמי עשתה 21 מפאסט ברייקים?
ב. האם רצו לשלוט בצבע במשחק איטי, HALF COURT, כי לדווייט האואארד ופאו גאסול יתרון של איזה 20 סנטימטרים על ג'ואל אנטוני ויודניס האסלם? אם כן, אז איך זה ייתכן שמיאמי הגמדית עשתה עליהם שיא-עונה של 68 נקודות בצבע נגד בדיחה של 28 נקודות 'צבע' של הלייקרס?
ג. האם רצו שסטיב נאש יתן כדורים לשני המגדלים בצבע שיהיו דומיננטיים על ההיט הנמוכה, וכך לנצח ב-"ביג בול" את ה-"סמול בול" של ההיט? אם כן, אז איך זה שהוא (וקובי, ודוהון, וכל אחד אחר שמחזיק בכדור) איפשר להאווארד רק 7 זריקות לסל ב-48 דקות משחק, ולפאו גאסול 7 זריקות ב-48 דקות? מה הולך כאן? איזה מין משחק משחקת הלייקרס הזאת?
2. ההיט היתה פגועה נפשית, וחבולה רגשית אחרי ההפסד ליוטה ג'אז שנתן לה רקורד של 9-7 במשחקי חוץ. רק 7 נצחונות לאלופת ה-NBA? המאמן ספואלטרה הושיב את כוכביו דוויין ווייד וכריס בוש על הספסל כל הרבע הרביעי בשעה שהמחליפים הקטינו את הפרש הג'אז ולא היו רחוקים מלנצח. שני דברים יכולים היו לקרות כתוצאה מהימור המאמן הצעיר:
א. דוויין ווייד וכריס בוש – דוויין הסמל של מיאמי היט אפילו יותר מלברון – יכולים היו להתחיל מרד בקבוצה. הם יכולים היו להיעלב, לעשות פרצוף חמוץ, לשחק אותה נגד גולדן סטייט כדי שלספואלטרה יהיה עוד הפסד חוץ, ואחריו הפסד ללייקרס, וההיט היתה חוזרת הביתה עם 11-7 – 11 הפסדי חוץ, כולל 3 רצופים לג'אז, לגולדן סטייט, וללייקרס, ובמיאמי היה מתחיל כדור שלג להתגלגל, ועליו כתוב "GET RID OF ERIC!".
ב. או לקחת את צעד המאמן כגברים, להבין שהגיע להם לשבת על הספסל כמו ילדים בכיתה ג' שסרחו וחטפו עונש מהמורה, ולחזור ביתר און ואנרגיה נגד הגולדן סטייט, ואז להמשיך ככה נגד הלייקרס. הם בחרו באופציה השנייה: קרעו את הגולדן סטייט קריעה רצינית ביותר כשהם לוחצים את הווריורס בשמירה כזאת טובה שהם לא ראו כמוה כל העונה, ומחזיקים אותה על ה-% הנמוך העונה בקליעות לסל. נצחון מוחץ ביותר על קבוצה ביתית מצויינת. חסרונו של סטפן קורי פגע מעט אבל לא היה משנה דבר. אבל זה היה כלום לעומת השמירה על הלייקרס: כיצד קבוצה נמוכה כמו ההיט עושה 21 פאסט ברייקים לעומת 5 של הלייקרס, כשהלייקרס לוקחים 42 ריבאונדים לעומת 35 ריבאונדים של ההיט? כיצד? איך? ע"י הגנה חונקת! הלייקרס לא "איבדה" 20 כדורים. הלייקרס איבדה אולי 3. השאר – 17 מהאיבודים – היו חטיפות כדור של הגנה העושה 'סוויצ'ים' ללא הפסק, 'דאבל' ו-'טריפל' טימינג, ועדיין מספיקה להגיע לשחקנים החופשיים, וקוראית למפרע רבים ממהלכי הלייקרס. דוויין ווייד במקום להיות 'פגוע' שמר את קובי בצבת משך שלושת רבעי המשחק, כשקובי קולע 2 מ-16 בדקות שדוויין שמר עליו. ובהתקפה? הוא עשה לקובי כמה תרגילים שקובי לא הבין מאין באו. הטעייה ימינה וכניסה פשוטה משמאל, ואז הטעייה בשמאל וכניסה פשוטה מימין. הוא סיים עם 11 מ-20 ל-27 נקודות גדולות (ועוד 4 הורדות, ועוד 5 בונבונים) ונתן משחק של "9" מ-"10", שהיתה ה-"נה לך באוזן" לאריק ספואלטרה, דבר שאריק רצה שיקרה מלכתחילה. אריק הוא אחד המאמנים האינטיליגנטים והחכמים ב-NBA, וכל הסיפור שהתחיל ביוטה והסתיים בסטייפל סנטר הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. אגב, לספואלטרה ישנה עוד מעלה מיוחדת: הוא יודע בדיוק מתי לקחת טיים-אאוט. איך אני יודע? כי ברגע שאני אומר לעצמי 'קח טיים אאוט', הוא כבר לקח אותו.
3. מה בדיוק הוא הסיפור של קובי?
א. האם הוא אחד מגדולי השחקנים?
ב. האם הוא לא הרבה יותר מילד מבוגר שהכשרון יוצא לו מהאוזניים, אבל ראשו דפוק ללא תקנה?
ג. האם הוא מגן מצויין, או שחקן שמבלף בהגנה כל הזמן?
יש תשובות "כן" ו-"לא" לכל אחת מהנקודות. אין ספק שהוא אחד מגדולי השחקנים מאז ומעולם. מי שחזה בעשר הדקות האחרונות של המשחק הבין ללא ספק שמה שקובי פתאום עשה לא היה מבייש את מייקל ג'ורן בימיו הטובים ביותר. אבל…וכאן בא האבל הגדול: זה היה הוא, יותר מכל שחקן לייקרי אחר, שהביא את עצמו למצב בו היה חייב "להציל את המולדת". אילו שיחק משחק חצי נורמלי בשלושת רבעי המשחק הראשונים, הוא לא היה חייב להיות גבור בעשר הדקות האחרונות. לפעמים ישנה בי הרגשה שכאילו הוא מביא את הקבוצה אל פי הפחת רק כדי שהוא יוכל להיות הגבור המושיע ומציל. כמובן שזה לא נכון, אבל שלושת הרבעים הראשונים עם שמירה מתחת לכל בקורת, זריקות ללא תפילה, ועצירת כל שטף במשחק הלייקרס – גורמות לך לחשוב שהכל נעשה כאילו "בכוונה". אמש היה שחקן הרבה יותר גדול ממנו ושמו ג'יימס לברון שנתן משחק של "9.98" עם 39 חיצים ב-17 מ-25, 7 ריב', 7 אסיסטים, ושליטה מחלטת במשחק. בחמש דקות האחרונות קובי התעקש לשמור על לברון – וניכשל בגדול.
ההסבר מעל עונה על "א", "ב", ו-"ג", אבל היה רגע ברבע השלישי שנותן אולי את התשובה הטובה ביותר ל-"ב": קובי שומר על לברון. לברון מטעה אותו בהטעייה נפלאה, וקובר דאונטאון מרחוק. אני נשבע בכל היקר לי שבאותה שנייה אמרתי לעצמי: "קובי לא יעבור על זה בשתיקה". וכך בדיוק היה: לברון שומר על קובי. קובי לא מסתכל בכלל על אף שחקן אחר. כל יישותו ושפת גופו אומרת 'עכשיו אני אראה לך יא בנזונה!'. ואז הוא מתחיל בסידרת ימין-שמאל, הטעיות גוף, ראש,, קרוסאובר. לברון מסתכל רק על הכדור ולא שם לב לשאר הצגות הגוף של קובי. ואז – כשלברוןן לפניו בעמדת שמירה מצויינת – קובי עולה לנסיון מרחוק כשידו של לברון מכסה את כל האוויר שלפני קובי, ולזריקה אין תפילה. הרבנג' לא עבד. לפעמים הוא כן עובד. לא זאת הנקודה: הנקודה היא שידעתי על בטוח שקובי הולך 'אחד-על-אחד' נגד לברון, COME HAIL AND HIGH WATER! זה קובי, טייק הים אור ליב הים.
4. האם לברון ג'יימס ממשיך להשתפר?
טוב. בואו נסתכל על מה קרה אתמול בדקה ה-43 או משהו (4:55 דק' לפני סיום המשחק: ההיט הגיעו ממסע של 6 ערים ב-10 ימים. אם הלייקרס היו משחקים אמש את המשחק הששי בעשרה ימים, בעיר הששית, אוהדי הלייקרס היו זועקים השמיימה: "אלוהים! אולי תעשה משהו בקשר לדוויד סטרן הזה שהוא שונא לייקרס מושבע – מה, אלוהים, שכחת שהוא ביטל את ההעברה של כריס פאול אלינו? – ושולח אותנו הרוגים למשחק ששי, ועוד נגד אלופת ה-NBA! עליך לעשות משהו בנידון. עזור לנו!"
. אז ככה:
א. 5:07 לפני שריקת הסיום. 86-83 להיט. הכדור עף מתגלגל על הפארקט לעבר קו החוץ. ג'יימס לברון משתטח על הפארקט, הראש והזרועות מובילים גוף חזק ונפלא לעבר ה-LOOSE BALL. הוא מגיע אליו לפני קובי. הוא 'מצא' את רגליו, נעמד. מתחיל בשעטה עם הכדור לעבר סל הלייקרס. האם לפרוץ לבד? לא! הוא מוצא את ריי אלן, (3-0 עד אז מה-3 ו-2 מ-8 עלובים ס"ה). מסירה לאלן שפישל כל המשחק אבל לברון יודע מאיזה חומר עשו את אלן. מסירה. אלן קובר את השלשה שלו, ולמרות כל ההחמצות האיומות לפני, היה זה הסל החשוב ביותר בכל המשחק!. 89-83. זה היה סוף המשחק. הלייקרס הפסידו ברגע זה את המשחק, והכל התחיל בהשתטחות אדירה במשחק הששי בעיר הששית, וכולו בעשרה ימים!
ב. מה היתה החולשה העייקרית של לברון כל השנים? חוסר צעד ראשון מהיר, כזה שיש לקובי, לדריק רוז, וראסל ווסטברוק. אמש ראינו לברון חדש לחלוטין: אני לא יודע בדיוק מתי זה קרה לו, אבל פריצותיו עם הכדור אמש היו הטובות ביותר בקריירה שלו. הצורה שהוא השאיר את שלום עולם (אגב, באופן כללי הגנה פלוס התקפה השחקן הנורמלי היחיד שהיה ללייקרס אמש) מאחוריו שוב ושוב – ושלום עולם הוא אחד המגינים הטובים בליגה, השאירה אותי פעור פה. אם הפריצות הללו של אמש ימשיכו להוות כוח אש בארסנל שלו, הבנאדם יהיה בלתי ניתן לעצירה.
השיחה האחרונה בין דוויין ווייד ללברון ג'יימס – שני החברים הטובים ביותר המוסרים אחד לשני בברייק-אווייס בשעה שכל אחד מהם יכול להוסיף 2 נקודות לעצמו, אבל האחד רוצה שהשתיים יירשמו לשני ולא לעצמו – דבר כזה של שיתוף לא ראיתי מעולם בין שני כוכבי-על בליגה המפרגנים אחד לשני יותר מאשר לעצמם-הם – היתה הסיכום המתאים ביותר למסע עשרת הימים הזה: לפי אתר האוהדים של ההיט לברון שאל את דוויין בדרך למטוס כיצד הוא מתכנן לבלות את יום הולדתו ה-31 שחל 6 שעות אחרי סיום המשחק.
-"I"LL BE FLYING ALL NIGHT", ענה דוויין.
-"אל תדאג", ענה לברון, "הטיסה הביתה תהיה הקצרה ביותר אי-פעם!". תודות לנצחון הגדול אמש.
By far the best explanation on the game that I read!
Excellent "Basketball Professor"
תודה. אבל האמן לי שכתבתי מהלב ולא כאוהד מיאמי.
Why Mike Miller don't play?
I HAVE NO IDEAץ MAYBE INJURED? OR FLU? )THERE IS FLU EPIDEMIC HERE!(
סליחה על הבלבול. כתבתי אולי פצוע? אולי מגיפת השפעת שהתפשטה בכל ארה"ב?
מנחם
אתה כל כך לא סגור על עצמך!
מיאמי שלך ברכבת הרים תמידית, קבוצה משובחת או קבוצה בהתפרקות.
אתה פשוט יורה מהמותן.
שהם טובים אז הם טובים וכשהם מסריחים, הם מסריחים. מה פה ירייה מהמותן? אני כותב על ה-LEGACY שלהם בעוד מאה שנה, מה יגידו עליהם אז על איך היו בינואר 2013? אני כותב היום. עכשיו.
מנחם שלום עולמי מעבר לשיא כשומר, הוא לא זריז כפי שהיה
וללברון יש חסרון נוסף במשחק שלו -קליעה לא יציבה מרחוק.
לברון הגיעה לטבעת בקלות כי ההגנה של הלייקרס מביכה. ואין עזרה בהגנה. בכלל, קשה לי להאמין שלברון שיפר בצורה משמעותית את הצעד הראשון שלו – אבל יש לו יתרון כוח וגובה על כל השומרים שלו ובנוסף הטכניקה שלו לא רעה בכלל והוא מגוון.
תענוג לקרוא את הטור הזה.
ניתוח מצויין . הסמול בול של מיאמי עדיף על הנו בול של הלייקרס.
קובי זה קובי ,לנצח יעורר ויכוחים לגבי יכולותיו . הוא גדול , הוא קטן , הוא עוצר נשימה , הוא נשמה , הוא מרגש , בא לך להקיא , הוא מסריח את המגרש .
אג אני חושב שההגנה של קובי קצת אובר רייטד לאורך השנים . איך לעזאזל נבחר 9 פעמיים לחמישיית ההגנה של הליגה ? מצד שני איך היה MVP פעם אחת בלבד.
כאוהד הלייקרס 30 שנה , לא נגעלתי מהם כמו השנה , כולל השנים של ניק ואן אקסל.
אגב המהלך של לברון שהכריע את המשחק היה צעדים ברור
והשיפוט היה מיאמי בכל השריקות הקריטיות, גם הפאול של נאש על אלן עם 3 שניות ל 24 לא היה
עם פוזשיין אחד הולך לכיוון הלייקרס היו דיבורים שונים, כמו איך קלארק השתפר, ואיך הם נשארו קרובים למרות כל החטיפות והסלים הקלים של מאימי
לא ממני! ממני לא היית שומע סיפור שונה בגלל ONE POSSESIONץ הלייקרס היו צריכים 3 פוזשיונס לנצח.
אבל כל הספורט הוא עניין של פוזשיון או תפישה, זריקה, או טאצ'דאון אחד. רגע אחד מאט ריאן מהפלקונס היה הקוורטרבק הגרוע והלוזר ביותר בעולם ורגע אח"ע עם זריקה לאבדון שניתפסה הוא הפך לגאון. זה ספורט, ואם אתה לא מסתדר עם זה, מציע שתעבור לחליליות
הלייקרס שיחקו טוב יותר ממיאמי במשחק הזה ומיאמי ניצחו בעיקר בזכות השופטים.
נכון. אתה צודק. באל איי השופטים היו עם מיאמי.
ישנם באתר 4-5 אוהדי לייקרס שרופים. בכל הרצינות אני אומר שאף פעם לא נתקלתי בתופעה כזאת שגולשים נעלמים ממש ברגע שקבוצתם מפסידה משחק חשוב.
מה קרה? זה רק ספורט. לא סוף העולם. אני מתחיל לחשוש לכתוב דברי ביקורת על הלייקרס כי אני כנראה מבריח אותם מהאתר.
אבל אני אמשיך לכתוב מה שאני מוצא לנכון, ומה שעיני רואות, ואם זה מבריח אותם, SO BE IT!
מוזר. מוזר ביותר.
מנחם, זאת התגובה שכתבתי ישר אחרי המשחק באחד הפורומים ברשת:
רוצים הסבר למה הלייקרס מפסידים את המשחק הזה??
ההסבר הוא כמות השלשות שנזרקה.
כל כך אידיוטי לזרוק כל כך הרבה שלשות מול קבוצת הגמדים של מיאמי שבכל אחד מ-6 משחקי החוץ האחרונים שלה נאנסה מתחת לסלים, במקום להוציא פאסט ברייקים לסלים פשוטים מתחת לסלים, במקום לחפור בצבע ולייאש את מיאמי(להוציא עבירות), לקחו עוד ועוד שלשות במעבר, עם 17 שניות על השעון כל כך אידיוטי.
האוורד ואפילו גאסול(ראיתם איזו תפוקה הוא נתן מעמדת הסנטר? אמרתי לכם ימיו כפאוור פוורד נגמרו, נראה מתי דאנטוני יבין את זה) נתנו תפוקה בצבע.
האוורד היה טוב במחצית הראשונה, בשנייה חיפשו אותו פחות ופחות ואתה לא יכול לבנות עליו שילך לקו מכל מיני עבירות שהוא השיג בסקנד צ'אנס.
כל תרגילי ההתקפה היו לבידוד בפרימטר במקום לחפור בפוסט או בצבע וזו החולשה המרכזית של מאמן כמו דאנטוני שצריך לאמן קבוצה שיש לה את הכלים הכי טובים לתת למיאמי מלחמה עם יתרון ברור בצבע.
מדוויט אני לא דואג,
הוא נותן מספרים קבועים שנים על גבי שנים,
כן אין לו היכולות של דיוויד רובינסון בפוסט או מלון בפיק אנד רול אבל גם לו היה משחק לפני 20 שנה היא מהסנטרים המובילים בליגה ולו 20 נק' למשחק עם 14 ריבאונדים, הגנה טובה משל כל הסנטרים המובילים ששיחקו לפני 20 שנה, חוסם מצוין.
אני יודע שדוויט מתחילת העונה משחק 70 אחוז ואחרי הפציעה האחרונה מי יודע מה המצב הנוכחי, בטח גרוע יותר, בגובה הזה עם המסה הזאת פציעה בכתף לא עוברת סתם ככה אחרי שבוע וחצי.
וזה באשר לקובי:
הופעה נוראית, הוא נראה לי עייף מאוד, אולי אחרי שני משחקים שהיה צריך ממש לשמור על הכוכב של הקבוצה השנייה משך משחק שלם לא נשאר לא אוויר.
וויד עשה לו את המוות בהגנה.
ועדיין אם אני אוהד מיאמי(ואין הרבה כאלה) אני דואג מאוד אחרי ההופעה הזאת.
לנצח את הלייקרס העלובה בקושי רב ואחרי שהלייקרס מאבדים רק במחצית 19 כדורים?? מדאיג מאוד.
אף אחד פרט ללברון וויד לא מצליח לשים כדור בטבעת וזה כבר לא משחק ראשון.
בעניין השיפוט:
לא משהו קיצוני, שריקות גבוליות לכאן ולכאן.
אני כן חושב שאחרי החטיפה של קובי ללברון כשלברון ירד לפרקט והתגלגל עם הכדור היה מקום לשרוק לצעדים, מצד שני אני גם מבין שעל דברים כאלה לא שורקים לסופרסטארים לכאן ולכאן.
K-700
למיאמי קלעי השלשות הטובים בליגה. יש להם כמה משחקי משבר. הקליעות תחזורנה לריי אלן, מייק מילר, צ'אלמרס, בטייה, וג'ונס (כשיישחק). אל תדאג למיאמי שלי. דאג ללייקרס שלך.
מאמר נהדר.
תודה רבה. הלייקרס הם סיפור עצוב השנה
אני לא אוהד לייקרס אבל בתור חובב כדורסל לא יכולתי להישאר אדיש לכדורסל טיפש – מצאתי עצמי צורח על מסך הטלוויזיה – "תטחנו אותם בצבע!! קיבינימאט תטחנו אותם בצבע!!!"
לי מאד מוזר לא לקרוא את דדי במדור כזה שהוא אשכרה לייקרס. כשהם מפסידים הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
וזה עוד משחק חוץ!
בעז״ה אני יהיה במשחק בית של מיאמי נגד הלייקרס. יש לי תחושה שיתנו לי שם הופעה!
מיאמי יכולה לצאת מבסוטית מאוד מהמשחק הזה, למרות שאפחד פרט ללברון וויד לא פגע. לנצח את הלייקרס בחוץ במשחק שקובי אמר עליו שזה משחק מבחן בשבילהם…
מה עוד שלפני תחילת העונה של הלייקרס, ניחשתי שגאסול די נחלש. אבל חשבתי ששלום עולמי כבר לא מסוגל לשמור, ושלא נדבר התקפה. שמשנה לשנה ירד בתפקוד כשבעונה האחרונה קלע משהו כמו 5 נק׳ למשחק, והשנה קולע 14 נקודות.
נכון
28 נקודות מהצבע לליקרס מול 68 של מיאמי עם הסמולבול שלה! זה בלתי נתפס העניין הזה. 20 איבודים מתוכם 6 של קובי, 4 של נאש ו-3 של גאסול, לעומת 6 למיאמי (2 של ג'יימס). נראה לי שמי שהפסיד כאן זה המאמן. אם לא הייתה לא תכנית לנצל את היתרון מתחת לסל הוא אדיוט, ואם היית לא תכנית והיא לא בוצעה מספיק טוב, אז הוא היה צריך לשנות ולהחליף שחקנים עד שזה יעבוד. מיאמי הסריחו מהשלוש, אבל בסופו של דבר מה שהכריע את המשחק זה היתרון בפוזישינים של מיאמי בגלל שהם גנבו את הכדור 14 פעמים! כמה זריקות של הגבוהים עמוק בצבע ואפשר היה להוציא תוצאה אחרת.
פשוט לא ייאמן הלברון הזה