היום ייפתח בדוחא שבוע אליפויות העולם באופני כביש. מדובר בסדרה של תחרויות חד יומיות בקטגוריות שונות – מירוץ כביש, נג"ש ליחידים ונג"ש קבוצתי – לגברים, נשים ולרוכבים ורוכבות מתחת לגילאי 19 ו-23. האליפות, המאורגנת ע"י ה-UCI (איגוד האופניים הבינלאומי), מתקיימת בכל שנה במדינה אחרת, כאשר השנה הוחלט לקיים אותה בקאטאר. רוב התחרויות מתחילות ומסתיימות בפנינת קאטאר – אותו אי מלאכותי מרהיב שנבנה מכספי הנפט של הנסיכות. ההחלטה על המיקום הנוכחי לכאורה לא צריכה להפתיע – בשנים האחרונות המעורבות של נסיכויות המפרץ בענף הרכיבה גוברת והולכת. הטורים של עומאן, קאטאר ואבו דאבי נחשבים יוקרתיים למדי (גם אם הם לא ברשימת ה-WorldTour), ומושכים אליהם רוכבים רבים מצמרת הענף. בנוסף, אנו צפויים לקבל בשנה הבאה קבוצת WorldTour חדשה ומסקרנת מבחריין בשם בחריין-מרידה. עדיין, מדובר בהחלטה בעייתית מאד בכל הקשור לרכיבה נטו, וזאת בעיקר בגלל מזג האוויר: למרות דחיית האליפות לאמצע אוקטובר, האקלים המדברי של קאטאר צפוי להכות ברוכבים בכל הכח, והטמפרטורות עלולות להגיע ל-40 מעלות בחלקים מהמסלול. גם לרוחות המדבריות עשוייה להיות השפעה רבה על המירוצים. פרט לתנאי מזג האוויר, מדובר במסלול שהוא שטוח לחלוטין לכל אורכו, דבר שאף הוא לא נפוץ במיוחד באליפויות עולם (הפעם האחרונה בה ראינו מסלול שטוח כזה באליפות העולם הייתה בקופנהאגן ב-2011).

הנה מבט לאירועים העיקריים באליפות:

מירוץ הכביש: אצל הגברים, מסלול המירוץ צפוי להשתרע על פני 257 ק"מ. מדובר במסלול הרבה יותר ארוך מאלו שאנו מכירים מהגרנד טורים או מהמירוצים החד יומיים. המסלול יתחיל בכ-150 ק"מ של סיבוב במדבר, החל מדוחא וחזרה, וימשיך לשבע הקפות (אולי בגלל שמחת תורה) של פנינת קאטאר, כ-15 ק"מ כל אחת. אלא מה – ב-UCI מודעים לחום הכבד הצפוי לשרור לאורך המסלול, בעיקר בחלקו הראשון והמדברי, ולכן הכינו מראש "פרוטוקול חום", הצפוי להיות מופעל אם הטמפרטורות יעלו מעל לרמה מסויימת. אם יופעל הפרוטוקול, המסלול צפוי להיות מקוצר בכ-100 ק"מ.

כפי שגם ראינו באולימפיאדה, התחרות כאן היא של נבחרות לאומיות ולא של הקבוצות שאנו מכירים משאר מירוצי העונה. גם כאן, מדינות עם דירוג גבוה יותר כוללות מספר גבוה יותר של רוכבים, אלא שבניגוד לאולימפיאדה, כאן הנבחרות עם הניקוד הגבוה ביותר (למשל ספרד, בריטניה, בלגיה או קולומביה) יכללו תשעה רוכבים. אלה שבדירוג אחריהן יכללו שישה רוכבים, ואלה שאחריהן יכללו 3, 2 או רוכב בודד (לצערנו ישראל לא זוכה להיכנס אפילו עם זה). כפי שקורה ברבים מהמירוצים מהסוג הזה, הנבחרות החזקות יותר ינסו לנצל את גודלן, והפעם גם את המסלול הארוך ומשופע הרוחות, על מנת לדלל את הפלוטון ולהגיע עם יתרון יחסי לקו הסיום. עדיין התנאים העוינים, והעובדה שמדובר בנבחרות לאומיות שלא מתורגלות לרכב ביחד (ודאי כשמדובר במיאוץ סיום הדורש תיאום רב יותר), עשויים להוביל למירוץ כאוטי למדי.

התוואי השטוח של המסלול מביא הפעם בעיקר את המאיצים המצטיינים אל האליפות. הנה המועמדים העיקריים לזכות, וללבוש את חולצת הקשת של UCI בעונה הבאה:

מארק קבנדיש (בריטניה): קבנדיש, שכבר זכה באליפות עולם אחת (בקופנהאגן ב-2011), נחשב בצדק למועמד העיקרי לזכות במירוץ. מדובר במאיץ המנוסה ביותר מבין המשתתפים, והוא גם נתמך ע"י נבחרת בריטית חזקה. בדוחא הוא ירגיש בבית, לאחר שזכה בטור של קאטאר בפברואר האחרון (כולל ניצחון בשני קטעים). הבריטי כבר נחשב לגדול המאיצים בכל הזמנים, וזכייה באליפות רק תקבע עוד יותר את מעמדו זה.

אנדרה גרייפל (גרמניה): גרייפל הוא עוד מועמד חזק מאד לזכות בתואר. הגורילה עבר כמה שבועות מתוחים עד שהוכרז כמועמד המוביל של נבחרת גרמניה. התחרות שלו עם מרסל קיטל הובילה לנסיונות נואשים של כל אחד מהם להוכיח למאמן הנבחרת (שהוא במקרה גם מאמן קבוצת אטיקס, זו של קיטל) שהוא הראוי להוביל אותה. זו למשל הייתה אחת הסיבות העיקריות למאמץ שלהם באנקו טור. בסופו של דבר נבחר גרייפל המנוסה יותר, ולקיטל יינתן תפקיד חופשי יותר במירוץ. הנבחרת הגרמנית כוללת עוד את ג'ון דגונקולב, מאיץ מצויין בזכות עצמו, ואת טוני מרטין האגדי, אך גודלה היחסית קטן (שישה רוכבים מול התשעה של הנבחרות המובילות) עשוי להיות לה לרועץ במהלך המירוץ.

פטר סאגאן (סלובקיה): אלוף העולם המכהן נתן עונה אגדית, בה הצליח לזכות בין השאר בלא מעט קטעי מיאוץ. האחרונים שבהם היו באנקו טור ובאליפות אירופה (הצמודים). סאגאן הוא מאיץ פחות טהור מרוב אלו שישעטו איתו אל קו הסיום, אך הוא מפצה על כך באינטלגנציית רכיבה שהביאה לו חלק ניכר מאותם הישגים, גם ללא קבוצה משמעותית מאחוריו. זה בדיוק יהיה המצב גם בתחרות זו, כאשר פרט אליו, הנבחרת הסלובקית לא כוללת אף שם גדול. שאר הנבחרות, המודעות לנתון זה, ינסו לבודד אותו בניסיון למנוע ממנו את שהוא עושה כל כך טוב. סאגאן עצמו אגב די מפקפק בסיכוייו לזכות באליפות, בטענה לעייפות מצטברת הנובעת מכל המירוצים האחרונים בהם השתתף.

ארנו דמאר ונאסר בוהאני (צרפת): שני הספרינטרים הצרפתים נבחרו להוביל את הנבחרת במשותף (בריאן קוקאר נשאר בחוץ, אולי טעות). בניגוד לנבחרת הגרמנית, אף אחד מהם לא הוכרז כמוביל, לפחות לא בפומבי, שזה לא דבר רצוי במיוחד בקטעי מיאוץ. דמאר נראה כבכיר מבין השניים, לכן הסבירות הגבוהה היא שהוא יהיה זה שיוביל.

אליה ויוויאני וג'אקומו ניצולו (איטליה): בדיוק כמו במקרה הצרפתי, גם כאן יש לנו שני מובילים. במקרה זה, הם נחשבים אף פחות טובים מאלו מהמדינה השכנה.

פרננדו גביריה (קולומביה): קולומביה ידועה בפס הייצור האימתני שלה למטפסים דווקא, וגביריה הוא מהבודדים מבני ארצו המתמחים במיאוצים. הוא נחשב לאחד ממאיצי העתיד, אם כי זה עדיין לא מגובה בהישגים של ממש. באליפות מהסוג הזה הוא יכול להוות סוג של סוס שחור.

רוכבים נוספים העשויים להיות בתמונה: דילן גרונבייגן (הולנד), אותו זכינו לראות באנקו טור. אלכסנדר קריסטוף (נורבגיה), יותר סוג של אול אראונדר, אך בעל יכולות ספרינט לא רעות עם נבחרת חזקה מאחוריו. מייקל מתיוס (אוסטרליה) – כנ"ל. גרג ואן אוורמארט (בלגיה) – כנ"ל בריבוע.

המירוץ ייערך ביום ראשון עוד שבוע, ערב סוכות הבעל"ט.

אצל הנשים המירוץ ייערך יום לפני כן (שבת), וייארך 134 ק"מ. המועמדת הנחשבת ביותר לזכייה היא ההולנדית אנה ואן דר ברחן, האלופה האולימפית. הנבחרת ההולנדית מלאה בכישרון, שיאפשר להולנדיות גמישות בתרחישים שונים (כמו קבוצות בריחה). מועמדות נוספות הן קלואי הוסקינג האוסטרלית וליזי ארמיסטד הבריטית (אלופת העולם הנוכחית).

נג"ש אישי: מסלול הנג"ש בדוחא ברביעי הקרוב יהיה בן 40 ק"מ. כריס פרום החליט לסיים את העונה המתישה (וכבר פרסם תמונות שלו משתכר במסיבות). גם קאנצ'לארה החליט לוותר על הנסיעה למזה"ת, לאחרי שסיים את קריירת הנג"ש המפוארת שלו עם עוד זהב אולימפי. גם בלעדיהם צפוי לנו מאבק מעניין מאד. הנה כמה מהמובילים:

טום דומולן (הולנד): ההולנדי המוכשר הוא מבכירי השענים בנמצא, זאת בנוסף ליכולות המוכחות האחרות שלו. הוא זכה בטור דה פרנס האחרון בקטע הנג"ש המישורי, היה שני לפרום בקטע הנג"ש המשופע, ונכנע רק ליכולת פנומנלית של קנצ'לארה בריו. עכשיו כשהשניים לא באיזור, יש לו הזדמנות פנטסטית לקטוף תואר עולמי ראשון.

רוהאן דניס (אוסטרליה): כמה אכזבות היו לאוסטרלי השנה. בריו תקלת טכנית שלחה אותו אל מחוץ לפודיום, ובאנקו טור הוא הוביל (לאחר שזכה בקטע הנג"ש האישי) עד לקטע האחרון, רק כדי שהתרסקות בקטע זה תשלח אותו הביתה. תואר עולמי יהיה כנראה פיצוי נאות, ונראה שזה יהיה מאבק ראש בראש בינו לבין דומולן.

טוני מרטין (גרמניה): הגרמני בעל השם הבריטי הוא אגדת נג"ש, המחזיק בשלושה תארים עולמיים בתחום. למרות שהוא כבר מעבר לשיאו, הלב הענק שלו יכול להביא לו את התואר (בדומה למה שראינו עם קנצ'לארה בריו).

מועמדים נוספים: טיילור פיני (ארה"ב), נלסון אוליברה (פורטוגל), וסיל קיריינקה (בלארוס, אלוף העולם הנוכחי), יאשה סוטרלין (גרמניה).

נג"ש קבוצתי: מירוץ בן 40 ק"מ המתקיים ביום הראשון של התחרות (היום). הנג"ש הקבוצתי הוא מירוץ שהוכנס בשנים האחרונות לאליפות. מדובר למעשה במירוץ היחיד בין קבוצות, מהסוג שאנו מכירים, ולא בין נבחרות לאומיות. המירוץ מוגדר כמירוץ וורלד טור, דבר המאלץ את 18 קבוצות הוורלד טור להשתתף בו. השימוש במילה "מאלץ" כאן הוא כיוון שבניגוד למירוצים אחרים, בהם לקבוצות השונות יש תמריצים כספיים לזכייה והשתתפות בהוצאות הנסיעה, כאן הקבוצות נאלצות לספוג את כל ההוצאות ללא תמורה נאותה. לאחר מחאה שקטה בשנים הקודמות, השנה הקבוצות התאגדו, וקיבלו החלטה משותפת להחרים את התחרות. ה-UCI, שהבין את גודל הצרה, החליט לבסוף להפוך את ההשתתפות במירוץ לאופציונלית, וכך נזכה לראות בו כחצי מהקבוצות הבכירות – את אלה להן יש סיכוי ממשי לזכות בתחרות. המועמדת העיקרית לזכייה היא קבוצת BMC, האלופה הנוכחית. BMC הפכה את הנג"ש הקבוצתי לסוג של אומנות, והיא כוללת את מיטב השענים כרוהאן דניס וטיילור פיני. המתמודדות העיקריות מולה על התואר הן מוביסטאר (עם אוליברה וסוטרלין) ואטיקס-קוויק סטפ (עם טוני מרטין).

רוב התחרויות משודרות חי ביורוספורט ובעוד מספר מקומות באינטרנט (לינקים יפורסמו באירועי דיומא).