החלטתי להתפרע ואני מזמין כל אחד מהכותבים לכתוב איך ייראה העתיד של הקבוצה שלו.

תקציר הפרקים הקודמים:

עונת 2016/17:

כמו בשנת 2016, הספרס להטו במהלך העונה הסדירה של 2017. אמנם שניים רק לגולדן סטייט, אבל עם 2 נצחונות ביתיים מול הרכב חסר של הגולדנים ועוד ניצחון בית על האלופה מהמזרח גרמו בטקסס לפנטזיות על אליפות נוספת. פופ היה מאמן דגול כמו תמיד: קאווי ואולדרידג' הובילו את הקבוצה עם מעל ל-40 נקודות למשחק תוך שילוב את הצעירים בסגל של מעל עשרה שחקני רוטציה, כשאף אחד לא משחק מעל 36 דקות. לספרס היו 5 שחקנים בממוצע של 10 נקודות ומעלה, והקבוצה הפגינה יכולות הגנתיות מרשימות לעיתים ומשחק קבוצתי מהנה.

פאו גאסול גרם לאוהדים קצת לשכוח מפרישתו של טימי דאנקן, דיוייד לי נתן גוף מהספסל, דז'ונטה מארי נכנס לרוטציה והפך לרכז השני של הקבוצה עם 8 נקודות למשחק. ג'ונתן סימונס הפך לשחקן כנף מהנה ומאנו קלע 5 באזר ביטרים שהמתיקו את ה-14 מיליון דולר שהוא מרוויח העונה. לצידם בלטו דיוויס ברטנס הלטבי ובראיין פורבס עם קליעות מרחוק.

אחרי עונה של 60 ניצחונות וסוויפ על הג'אז בסיבוב הראשון, הספרס פגשו פעם נוספת את הקליפרס. סן אנטוניו סבלה מרכות מעצבנת מול גריפין וג'ורדן בצבע ובעמדת הרכז כריס פול ניצח את פארקר הבלתי מורגש והפצוע. המפגש הסתיים במפח נפש ובהפסד ביתי במשחק השביעי בסדרה. הקליפרס, למקרה שתהיתם, הפסידו בגמר אחרי שהובילו 3-0.

עונת 2017/18 – המשבר:

פופוביץ' הודיע על פרישה, קיבל אחוזי בעלות על המועדון והפך למאמן הנבחרת האמריקאית (ממנה פוטר לאחר שהפסיד את אליפות העולם) ובמקומו התיישב על כס האימון היורש הטבעי, אטורה מסינה. לקראת תחילת העונה מנג'ר הקבוצה, אר סי ביופורד, עשה כמה טריידים: דומאטס סאבוניס הגיע מאוקלהומה תמורת דני גרין, קייל אנדרסון ובחירת סיבוב ראשון ב-2019. בנוסף, הספרס בחרו את גרייסון אלן (Grayson Allen) מדיוק, שחקן שהיה אמור להיות בחירת טופ 20 אבל לא נבחר בשל משחקו המלוכלך. בכל אופן, הוא הצטיין בקליעה מרחוק ונחשב לשחקן אתלטי למרות היותו הלבן השנוא ביותר במכללות. אנדרו בוגוט הגיע כשחקן חופשי מדאלאס המתפרקת על חוזה של 40 מיליון דולר ל-4 שנים. החוזה נחשב כגבוה מדי, אבל הייתה ציפייה שהאוסטרלי עדיין יתן 10-15 דקות טובות למשחק. ג'ינובילי הודיע על פרישה וחולצתו נתלתה על גג האולם לצד זאת של דאנקן בטקס במהלך העונה.

עונת 2017/18 הייתה משבר מבחינת הספרס. מסינה הקשוח והקפדן לא התאים לכבוד ולחופש שהיו רגילים חלק מהשחקנים לקבל אצל הפופ. למסינה לא היו האוטוריטה, הניסיון והכבוד שקיבל פופ. פארקר, בעונתו האחרונה בספרס, לא קיבל הארכת חוזה למרות בקשתו, במשחק ה- 40 הוא נפצע בקרסול בפציעה המטרידה שלו ולא חזר לשחק עד תום העונה. בוגוט לא הצליח לחזור בריא ומיעט לשחק כשהוא משאיר את הצבע חשוף. פאו גאסול נחלש משמעותית ואף נפצע לקראת תום העונה הסדירה.

לה מרקוס אולדריג' הביע תסכולו מהמצב, במיוחד כאשר פורטלנד עברה אותם בטבלת המערב. לאחר מריבות לא פוסקות עם מסינה הוא דרש טרייד, משהו שלא נראה בסן אנטוניו כבר הרבה זמן, ובפגרת האול-סטאר הועבר ליוסטון תמורת 3 בחירות סיבוב ראשון עתידיות. הספרס סיימו את העונה עם 51 ניצחונות והודחו מול פורטלנד בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

עונת 2018/19 – תקווה חדשה:

בסוף 2017/18 מסינה הודיע על התפטרותו (עלו ספקות האם מדובר בהתפטרות או שהקבוצה דחפה אותו לכך) וקיבל תפקיד של מאמן ראשי בניו אורלינס. במקומו מונתה לתפקיד בקי האמון, המאמנת הראשית הראשונה בתולדות ה-NBA. האמון היא מאמנת של שחקנים. לא מתודית כמו מסינה או מהפכנית כמו פופ אבל כן מישהי שהשחקנים יעשו הכל כדי לרצות, והיא תקרע להם את הצורה.

עזבו: טוני פארקר ופאו גאסול פרשו ודיוויד לי עזב לאחר שסיים את החוזה.

הגיעו: רודי גובר (שחקן חופשי מיוטה), ריבאונדר ומגן טבעת מצויין. הסנטר מרקיז בולדן הגיע בדראפט ונחשב לפוטנציאל מאוד מעניין – מחד גיסא שחקן הגנה מצויין, מצד שני אתלט שהעניק לספרס מימד שלא היה בפוסט מאז ימי דיוויד רובינסון. מת'יו דוולדובה הגיע מאחת מקבוצות הצמרת של המזרח, מילווקי, תמורת 2 בחירות סיבוב ראשון מהרוקטס.

בהתחלה הכל הלך לאט. הצעירים נאבקו על מקומם והמשחק הקבוצתי גמגם. הספרס הגיעו לפגרת האולסטאר עם 30 נצחונות מ- 50 (הכי נמוך שלהם מאז שטימי הגיע), אבל במהלך השנה נוצרה ההיררכייה, התיאום ההגנתי השתפר מאד וגם התרגילים התחילו לעבוד בהתקפה. הספרס התגלו כמפלצת הגנה שגרמה ליריבות רבות לוותר מראש על משחקי החוץ מולה.

סן אנטוניו חזרה מפגרת האולסטאר עם 25 נצחונות מ-32 משחקים כדי לסיים רביעית במערב עם 55 נצחונות, כשלצידו של לנארד כיכבו סאבוניס ודז'ונטה מארי עם מעל ל-15 נקודות למשחק כ"א. בסיבוב הראשון היא ניצחה מול יוסטון ואולדרידג' ב-5 משחקים רק כדי להגיע להתמודד מול אלופת השנתיים האחרונות, גולדן סטייט. קרי, דוראנט, קליי, דריימונד הבלתי מנוצחים זלזלו בספרס. "עכשיו באים?" קראו הכותרות מהמפרץ.

"ילדים, לכו לישון", נתלו שלטים באולם ע"י אוהדים מושחזים, ואכן משחקים 1 ו–2 היו חד צדדיים. כאשר הסדרה חזרה לטקסס, ה"גולדן בויז" התחילו להזיע. במיוחד כשהפסידו במשחק מס' 4 ב- 22 הפרש כשקרי נפצע שוב. משחקים 5 ו–6 הלכו לכל אחת מהקבוצות הביתיות, והסדרה הלכה למשחק 7. האם האלופה בדרך להיות מודחת? האם המכשפה מהמערב חזרה?

היה נראה שכן. הספרס הובילו עד ל- 2 דקות ו- 42 שניות לתום המשחק השביעי. עבירה לא ספורטיבית של דלבדובה על קרי הביאה להרחקתו ובעקבותיה החלה התפרעות שבסיומה הורחק גם גרייסון אלן. הגודלרים נצחו בקליעת 3 עם הבאזר של קרי וזכו באליפות השלישית הרצופה שלהם אחרי נצחונות על מינסוטה ובוסטון. הספרס נשארו עם המחמאות.

עונת 2019/20 – Spurs redemption 2.020

הספרס אולי התאכזבו מאיך שנגמרה עונת 2019. אבל היה מי שזכר היטב את הפסד האליפות הטראומטי מ- 2013. העיתונים דיברו בתחילת העונה על שנת Redemption (גאולה). כאשר לכולם היה ברור שהשנה המטרה היא אליפות ולכולם היה ברור שהאליפות תעבור בסדרה חוזרת מול האלופה הנצחית. דאנקן התראיין לטלוויזיה המקומית, ואמר שיותר מכל הקבוצה הזאת מזכירה לו את זאת של 2003, שניצחה את הלייקרס בלוס אנג'לס כדי לשבור את השושלת של קובי ושאק. כשנשאל מי צריך לקחת את ההובלה, הוא אמר ללא היסוס: קאווי.

קולין סקסטון, הבחירה השמינית בדראפט, הצטרף לקבוצה. סקסטון הוא רכז אגרסיבי עם קליעת מיד-ריינג' יעילה שיודע ללחוץ בהגנה כשצריך. הוא הצטרף לקבוצה שאיש לא רצה להתעסק איתה, כזאת שכללה 4 וטרנים עם אליפויות (לנארד, מילס, בוגוט, דוולדובה), 3 מתוכם משחקים ביחד בנבחרת אוסטרליה, 2 בלקנים (סאבוניס הליטאי וברטנס הלטבי) עם ראיית משחק מצויינת, אמריקאים צעירים שהצטיינו בהגנה וידעו להגיע לטבעת (בולדן, סקסטון, ג'ונתן סימונס ומארי) יחד עם רודי גובר ועוד קלעי שלשות יעילים מקצה הספסל.

למרות כל אלו, היריבות הכי פחדו מדוולדובה ואלן, הצמד הקשוח שעשה את המוות ב-2 צדדי המגרש עם משחק כמעט אלים. אלן סחט לא מעט השוואות לביל למבייר, הרול מודל שלו, ודוולדובה הראה את ההשפעה של מאמנו האישי, ברוס בואן. הקהל, והאמון, השתגעו עליהם. כולם שנאו את הספרס ששנאו את כולם ונראו כגרסה המערבית של ה-bad boys. הם שמרו על הבית כל העונה וניצחו 63 פעמים, מה שהספיק למקום השני במערב.

בסיבוב הראשון הם טיאטאו את הקליפרס ובשני עברו את מינסוטה ב-5 משחקים. אז הגיע הרי-מאץ' מול גולדן סטייט בגמר המערב. אחרי 4 משחקים צמודים הגיע המשחק החמישי שהיה שייך כולו ללנארד, שעם תצוגה גדולה השתלט על הביתיות וניצח את הסדרה ב-6 משחקים. אז הגיע גמר ה-NBA. הגאולה הושלמה מול הקאבס של לברון, אירווינג, אנטוני דיוויס, כרמלו ודווין וויד. הביתיות הייתה של הספרס ואחרי 1:1 הם ניצחו את צמד משחקי החוץ בתצוגה שהזכירה לרבים את הקבוצה של 2014. הסדרה נגמרה ב-4:1, לנארד קיבל את ה-MVP השני שלו, ושושלת הספרס נולדה מחדש.