זכוכית מגדלת: המאמן (4)-דווין קייסי / רועי ויינברג

screenshot_4

בסדרת הכתבות הדו שבועית אנו מפנים את זכוכית המגדלת אל עבר מאמני הליגה.

בפוסטים הקודמים נכתב על:

והיום תחת הזכוכית:

דווין קייסי

קבוצה נוכחית: טורונטו ראפטורס.

גיל: 59.

קבוצה קודמת: מינסוטה (2005-2007), היה עוזר מאמן בדאלאס.

מאזן ב-NBA: 253-263 (51% הצלחה).

טיפוס מאמן: ה"חברמן" (Player's Coach)

הדרך של דווין קייסי לתפקיד מאמן ראשי ב-NBA הייתה ארוכה, בדומה להרבה מאמנים אחרים שלא היו שחקני עבר. הוא היה כוכב כדורסל בתיכון ובגיל 18 הצטרף לקנטקי של ג'ו האל, היורש של אדולף ראפ. עם אותה קנטקי הוא ניצח בטורניר ה-NIT (טורניר אליו מוזמנות הנבחרות שלא הגיעו לריקוד הגדול) ב-1976, ושנתיים לאחר מכן היה המחליף של קייל מקי בקבוצה שעשתה 30 ניצחונות ב-32 משחקים וזכתה באליפות המכללות.

שנה לאחר מכן, קייסי סיים את לימודיו בהצטיינות עם תואר במנהל עסקים, ולאחר שהבין שאין לו ביקוש ב-NBA, עבר לאימון. ב-1980 הוא הפך להיות עוזר המאמן של האל למשך שנה אחת, ואז עבר לווסטרן קנטקי כדי להיות הסייד-קיק של קלם האסקינס, מאמן ותיק ועוזר מאמן בדרים טים של 1996. לאחר חמש שנים נטולות הצלחות משמעותיות, הוא חזר לקנטקי בתור מגייס שחקנים בכיר ועוזר מאמן.

הקדנציה השנייה בקנטקי נקטעה 3 שנים לאחר תחילתה, כשחברת מטוסי תובלה גדולה (Emery Worldwide) פתחה בטעות מעטפה שיועדה לאביו של כריס מיליס, שחקן שקיבל הרבה עניין מקולג'ים (ושיחק עשור באנ.בי.איי). השולח, שהפר את חוקי ה-NCAA, זוהה כקייסי. במהלך החקירה הוא הודיע על התפטרותו, והושעה למשך 5 שנים מהמכללות. נראה כאילו קריירת האימון המבטיחה שלו נבלמה, אז הוא הלך למקום הכי רחוק שרק אפשר.

ב-1989, דווין קייסי התחיל לאמן בליגה היפנית. הוא אימן שם חמש שנים, ב-2 קבוצות שונות, לצד עבודה כעוזר המאמן של הנבחרת. המאמן היה פיט ניוול, שאימן את נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה של 1960 ונכנס פעמיים להיכל התהילה (כמאמן הנבחרת הזאת וכמאמן). באותו זמן ה-NCAA ביטל את העונש של קייסי לאחר שהוכח כי הוא לא היה מעורב בשליחת החבילה.

מהנקודה הזאת, כוכבו של קייסי רק התחיל לעלות. ג'ורג' קארל הציע לו לעבוד בתור עוזר מאמן בסיאטל, והוא עבד שם במשך 11 שנה. הוא הגיע עם הסופרסוניקס לגמר אחד כעוזרו של קארל ושיתף פעולה גם עם פול ווסטפול ונייט מקמילן. הוא אימן את גארי פייטון, שון קמפ, ריי אלן ורשארד לואיס והפך למומחה הגנתי מאוד מוערך. מוערך מספיק בשביל להחליף את קווין מקהייל על הקווים של מינסוטה טימברוולבס.

שנה וחצי קייסי אימן את מינסוטה. הוא לא הרשים שם יותר מדי, סובל מהקבוצה החלשה (מאוד) שהייתה מסביב לקווין גארנט. בעונה הראשונה הוא הגיע למאזן חלש של 49-33 שהספיק למקום ה-14 במערב. נראה שלמינסוטה יש תקווה כשהם בחרו את ברנדון רוי המוכשר בדראפט, אבל הטימברוולבס החליטו להעביר אותו לפורטלנד תמורת רנדי פוי. פוי לא תרם יותר מדי למינסוטה, ואחרי 40 משחקים ומאזן חצוי (20-20) הם החליטו לפטר את קייסי. בסיום אותה עונה גארנט הועבר לבוסטון.

לאחר מכן, קייסי חזר לתפקידו הותיק כעוזר מאמן, הפעם של ריק קרלייל. לצד קרלייל מומחה ההתקפה, קייסי שימש כאיש ההגנתי של המאבריקס ויצר הגנה חזקה סביב טייסון צ'נדלר. הוא הגיע עם דאלאס עד לאליפות הראשונה (והיחידה עד כה) שלו בתור מאמן ראשי, בקבוצה שהוציאה ארבעה מאמנים ראשיים: קרלייל, קייסי, טרי סטוטס (עוזר מאמן) וג'ייסון קיד (שחקן חמישייה).

זה, כמובן, הרים את המניות של קייסי לשמיים. ההגנה האפקטיבית של דאלאס עבדה מצויין מול מיאמי בגמר והוציאה את לברון ג'יימס מאיזון, כששחקנים שנשכחו מהזיכרון הפכו לשחקני מפתח בהגנה (מישהו זוכר את בראיין קרדינל ודה-שואן סטיבנסון?). קייסי זומן לראיון לתפקיד המאמן הראשי של טורונטו ראפטורס, קבוצת תחתית שהשיגה 22 ניצחנוות באותה עונה. הוא קיבל את המשרה והפך למאמן הראשי של הקבוצה הקנדית.

עונת הרוקי של קייסי עם הראפטורס לא הפתיעה, לטוב ולרע. הם ניצחו 23 משחקים, טיפה יותר מהשנה הקודמת, והראו שיפור בעיקר בצד ההגנתי. בשנה לאחר מכן היה זינוק מסויים, כשהקבוצה הגיעה ל-34 ניצחונות, אבל השיא בא ב-2013/14. הראפטורס העבירו את רודי גיי לסקרמנטו, ופתאום ניצחו עוד 14 משחקים וזכו באליפות הבית האטלנטי. הם הודחו בסיבוב הראשון בפלייאוף מול ברוקלין המנוסה ב-7 משחקים. שנה לאחר מכן, אותו סיפור בקבוצה הקנדית: הרבה ניצחונות (49) ומקום בטופ 4 המזרחי והדחה מול פול פירס בסיבוב הראשון.

בעונה האחרונה, 2015/16, טורונטו עשתה קפיצה של 7 ניצחונות למקום השני הודות לשיפור של כוכביה (לאורי ודה-רוזן). הקהל היה אדיש ורצה לראות מה הקבוצה הזאת שווה בפלייאוף, כשהכסף על השולחן. בסיבוב הראשון, לא חף מטעויות של קייסי, הראפטורס הגיעו עד ל-7 משחקים מול אינדיאנה המנוסה. כולם ציפו שפה הראפטורס יקרסו, בין היתר בגלל המשחק המזעזע של קייל לאורי ודמאר דרוזן, אבל הם עצרו את הפייסרס על 84 נקודות ועלו לסיבוב השני במשחק גדול של דמאר (30 נק').

בסיבוב השני, מול דווין וויד ומיאמי, הראפטורס שוב שיחקו כדורסל מזעזע. הם הצליחו לנצח במיאמי ולשמור באופן יחסי על הבית, כשהשחקן הטוב ביותר שלהם בפלייאוף, ג'ונאס ואלניוצ'אס, נפצע במהלך הסיבוב. ביסמק ביומבו עלה מהספסל במקומו וסיפק הגנה יעילה על הטבעת, מרכיב חשוב בקבוצות ההגנתיות של קייסי, מה שסייע לקנדים לכפות משחק שביעי לצד הפציעות של כריס בוש וחסן וויטסייד. במשחק השביעי, מול קבוצה שהגיעה ל-4 גמרי NBA ב-6 השנים האחרונות, הראפטורס פשוט התפוצצו עם תצוגה ב-2 צדדי המגרש וניצחון ב-27 הפרש. לאחר מכן הם הראו סדרה לא יציבה מול הקאבלירס, עם תבוסות בהפרשים עצומים לצד 2 ניצחונות ו-2-2 בנקודה מסויימת. הקאבס הדיחו אותם ב-6 משחקים כל הדרך לאליפות ראשונה, אבל עדיין מדובר בעונה הטובה ביותר אי פעם של הראפטורס.

סגנון האימון

דווין קייסי מאמן שונה מרוב המאמנים בליגה, שמבססים את ההתקפות שלהם על ספר תרגילים כבד או על תנועה בלי כדור וריווח המשחק. קייסי הוא מאמן של בידודים. המשחק של החמישייה שלו מבוסס על כניסות דורסניות לסל של קייל לאורי ודמאר דה-רוזן, צמד שמספק 44.7 נקודות למשחק וסוחט הרבה זריקות עונשין (14.8). לצד זה, יש בטורונטו אלמנטים של משחק קבוצתי, בייחוד בדקות של החמישייה השנייה החזקה ביחד. קורי ג'וזף, פטריק פטרסון, טרנס רוס וביסמק ביומבו נתנו דקות טובות ב-2 צדדי המגרש כששיחקו, מה שעדיין לא מנע את ההירו-בול של לאורי ודה-רוזן.

אותה שיטה בדיוק קרסה בפלייאוף היותר פיזי. האחוזים של לאורי ודה-רוזן הדרדרו מ-43.5% משותפים מהשדה ל-39.8% בפלייאוף, והצמד זכה להרבה פחות זריקות עונשין, 11.4 למשחק. באותו פלייאוף ג'ונאס ואלניוצ'אס היה אחד מהשחקנים הטובים ביותר של הקנדים עם 13.8 נקודות בממוצע, אבל הוא המשיך לא לקבל כדורים בפוסט עם 10 זריקות במשחק (יותר מה-8.9 בעונה הסדירה). זה מעלה לא מעט שאלות בקשר ליכולת של צמד האול-סטארים להגיע רחוק בפלייאוף, אבל העונה, עם הרבה קופים על הגב ומשחק מזעזע, הם הצליחו להגיע לגמר המזרח. יכול להיות שזה מסמל עידן חדש שבו הם יוכלו לתפקד כמו שצריך בפוסט-סיזון.

למרות כל זה, המומחיות האמיתית של קייסי הייתה ונשארה ההגנה. טורונטו היא אחת הקבוצות הפחות מוערכות הגנתית ב-NBA, עם הגנה שכופה קצב איטי ושומרת בצורה נפלאה על זריקות מבחוץ (שנכנסות ב-37.3%, הנתון השני הכי נמוך בליגה של 2015/16). הראפטורס מצטיינים בעבודה על הקרשים ומאפשרים ליריבות שלהם לקחת קצת פחות מ-41 ריבאונדים למשחק, נתון מרשים במיוחד בהתחשב בצבע החלש שלהם.

ההגנה של הראפטורס היא הגנת פרימטר יעילה במיוחד (בטווח של 5 עד 9 פיט מהסל ומחוץ לקשת) עם חולשה כואבת, ההגנה על זריקות מיד ריינג'. הראפטורס צריכים להשתפר בזה, והשילוב של דמארה קארול שחוזר מפציעה (שיחק 26 משחקים שנה שעברה) ושל ג'ראד סולינג'ר בחמישייה הפותחת אמור לסייע בתחום הזה. יחד עם שיפור אפשרי והכרחי של ג'ונאס ואלניוצ'אס בהגנה על הטבעת, יכולה להיווצר פה קבוצת הגנה יותר מפחידה מעכשיו. סביר להניח שזאת המטרה של קייסי בקיץ הזה.

יחסים עם השחקנים וההנהלה:

מצויינים, תודה ששאלתם. בניגוד למאמנים אחרים קייסי לא אוהב להפציץ במסיבות עיתונאים או למשוך לעצמו אש מיותרת ונחשב לבחור שקט יחסית ואהוד על שחקניו (קייל לאורי אמר בפומבי במהלך העונה, שהייתה השנה האחרונה בחוזה של קייסי, שהוא רוצה אותו בחזרה). קייסי ניהל משא ומתן שקט עם הראפטורס על חוזהו החדש בעונה האחרונה ומערכת היחסים שלו עם מסאי יוג'ירי, מנג'ר הקבוצה, נחשבת לטובה.

הוא גם הסכים לרדת לתפקיד של עוזר מאמן אחרי שהיה מאמן ראשי במינסוטה, לא דבר של מה בכך. הוא עבד עם הרבה מאוד מאמנים אגדיים, מבוב האל ופיט ניוואל עד ריק קרלייל וג'ורג' קארל כסייד-קיק, מה שמצביע על היכולת שלו להסתדר עם אנשים כטובה. אנחנו לא יודעים יותר מזה, הוא אחד המאמנים השקטים בליגה, אבל יכול להיות שככה מביאים את השקט התעשייתי שכל קבוצת NBA צריכה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. נשמע ממש אנדרייטד…..
    מעניין אם הוא יצליח לשפר את הקבוצה או לפחות לא לדרדר אותה.
    יש לו איזשהו עוזר מאמן התקפי טוב במקרה או מה שהיה שנה שעברה בצוות האימון הוא שיהיה ?

    תודה על הפוסט

  2. תודה רועי, נהדר.
    משהו אחד אני כבר יכול להבחין אחרי 4 מאמנים.
    כל המאמנים, אפילו מי שחשבנו שלא שיחקו מעולם כדורסל, היו כוכבים לפחות ברמת התיכונים. נראה אם המגמה תמשיך.
    קייסי הוא ההגדרה של 'מים שקטים חודרים עמוק' ובאמת נראה שהוא אנדרייטד ביכולת שלו להוציא מהקבוצה יותר ממה שמצפים. עם ג'מ כל כך מוחצן כמו יוג'ירי זה דווקא טוב לכל המערכת שהוא נחבא אל הכלים ומתמקד בעבודה במקום בכותרות.
    רק מי זה ריץ' צ'ו?

  3. מאמן טוב ומצליח
    צנוע שעושה את העבודה אבל לא ראיתי ממנו גדולות ונצורות
    אין מאמנים יוצאי דופן בליגה זה הפך למשחק של שחקנים

    1. זה נושא מעניין. האם המאמנים היום פחות טובים מפעם? האם זו לא תמיד היתה ליגה של שחקנים?
      היום יש מאמנים וותיקים שנחשבים כגדולים מכולם ונערצים (פופוביץ', קרלייל) ויש דור חדש של מאמנים שמנסים דברים חדשים.
      בסוף הסדרה אולי ננסה לראות מה מצריך ממאמן היום, אבל נראה שמאמני ה'מוטיבציה' ששלטו בעבר, פחות נחשבים היום, והמאמנים החדשים, עכברי הסטטיסטיקה והאנליטיקה, גם מבינים שיש יותר בקבוצת כדורסל ממספרים ובסוף צריך לנהל אנשים.
      אני חושב שאנחנו כרגע בתהליך של חילוף דורות, אבל דווקא ההצלחה של קבוצות כמו ג"ס, סן אנטוניו ודאלאס מראות את החשיבות העצומה של המאמן. (לא לכל קבוצה בליגה יש את לברון)

      1. שאלה טובה. לדעתי זה לא רק שחקנים טובים אלא גם לדעת איך לחבר אותם (ע"ע פיל ג'קסון). יכול להיות שזה מתאים יותר ממאמן שיעשה הכל כדי להשליט את רצונו

      2. ההצלחה של גודלן סטייט …
        לקר יש חלק גדול מאוד באובדן האליפות
        מבחינתי אני חושב שמאמן טוב מוציא מהשלם יותר מסך חלקיו
        להוציא הפופ השיטתי מאוד אין מאמני על בליגה
        קרלייל ווגל בסדר גמור
        תראה מאמן כמו דוק ריברס עם 0 עגול בתרומתו לקליפרס
        לדעתי אין היום מאמנים כמו פט ריילי , צ'אק דיילי ואפילו לנו ווילקנס ודון נלסון
        בכל מקרה ואתה צודק שחלק גדול מזה הוא בכך שיש דור של מאמנים צעירים ויכול להיות שבעוד עשור אחשוב אחרת

  4. עבור מאמן שנחשב הגנתי הרפטורס משחקים הגנה שרחוקה מלהרשים. 37.3%מחוץ לקשת הם כמעט הכי גרוע בליגה וזה די מפתיע מכיוון שהשנה קארול הצטרף

  5. מעולה רועי, תודה רבה. מאמן טוב אין ספק. מידן אמר נכון שזו ליגה של שחקנים ולא של מאמנים ואני מאוד מסכים איתו, אך יש קבוצות שלעולם לא היו מגיעות לאיפה שהן עכשיו ללא המאמן..וההפך כמובן. במקרה הזה ההתאמה היא טובה מאוד וחומר השחקנים שיש לו מאוד מתאים אחד לשני, השאלה היא איך יתפקד בקבוצה אחרת.

  6. מאמן שקט שלא מעוניין להרתיח את המים. הוא טוב לקבוצה שקטה השמחה להגיע לסיבוב השני של הפלייאוף. אבל לעשות את הצעד הבא – לאיים, ולתת לקאבס פייט אמיתי – לא נראה לי שיש לו ת הטמפרמנט המתאים, או האישיות המתאימה.
    הוא גם תמיד מתפאר בהגנה, אבל ההגנה של הרפטורס היתה מתחת לכל בקורת בגמר.

    פוסט מצויין בסידרה מצויינת

  7. מדהים איך הוא עבד עם כל כך הרבה מאמני התקפה טובים (קרלייר, קארל) ושום דבר מזה לא נדבק.
    חייב ללמוד איך להוציא יותר מהשחקנים שיש לו ובעיקר איך להסתגל לגור של הפלייאוף.

  8. לא יודע למה לא מחזיקים ממנו. לקח קבוצה מאפרוריות הליגה לקבוצה מספר 2 במזרח.
    גם משחק של בידודים ופיק&רול הוא נכון, בטח אם עובד.
    וגם הגנתית טורונטו נתנה ליריבות לקלוע ב36.6% למשחק (מקום רביעי בליגה), ומספר 2 בליגה בכמות הנק' שספגה ברבע הרביעי.
    מאמן שעושה עבודה מצויינת, ולא מקבל מספיק קרדיט

    1. בידודים ופיק׳נ׳רול יכולה להיות שיטה מעולה. השאלה היא אם זה מבחירה, כי הוא חושב שהשיטה הזו הכי טובה לשחקנים, או שזה נובע מחוסר ברירה כי אין לו הבנה יותר טובה בנושא. זה נראה לי, כצופה מהצד, לא מעורה, כאופציה השנייה.
      השיטה הזו טובה לשחקן וחצי בקבוצה, ומבטלת את השאר. כשהשיטה נתקעת, אין לקבוצה לאן ללכת (ראה הפלייאוף שעבר).
      הגנתית הוא כנראה באמת מוצלח. עכשיו צריך עוזר מאמן התקפי, כזה שלפי מה שקרה בליגה עם עוזרי המאמן ההגנתיים, בעתיד ייקח את המושכות של המועדון.

    2. אפלטון,לא ברור לי למה אתה מתכוון כאן. אם ההגנה של הראפטורס הייתה מאפשרת רק 36% למשחק ליריבה אז היא הייתה אלופה היום. זה גם היה מאד מפתיע לאור זה שהם מאפשרים אחוזים גבוהים יותר מ-3.
      גם לגבי הנקודות שנקלעות מולם ברבע ה-4 זה לא מדויק (אולי אתה מתכוון לפלייאוף?). בכל מקרה צריך לזכור שהרבה מזה נובע מכך שהם משחקים בקצב מאד איטי.
      סך הכל לא מודבר בהגנה מרשימה במיוחד. אני אישית לא מתלהב מעבודת האימון של קייסי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט