באחד המעורבים של הדוק בשבוע שעבר היה סרטון היוטיוב הבא
בכדי לקצר ולחסוך 8 דקות, הסרטון בחר ב 10 משחקי הפלייאוף הבלתי נשכחים ( הדירוג המלא )
10 – לייקרס – בוסטון 08 ( בוסטון חוזרת מפיגור 24 )
9 בוסטון – הוקס 88 ( ההצגה של דומיניק ובירד במשחק 7 )
8 קליבלנד – דטרויט 2007 ( ה-ההצגה של לברון שקלע את 25 הנקודות האחרונות במשחק )
7 משחק 6 גמר 80 ( מג'יק בעונת הרוקי משחק כסנטר ומנפק משחק של 42\15\7 )
6 משחק 5 יוטה – שיקגו ( AKA משחק השפעת של מייקל)
5 מיאמי – ספרס משחק 6 ( השלשה של ריי אלן )
4 בוסטון – שיקגו ( משחק ה 63 של מייקל *)
3 בוסטון – פילי 1965 ( גמר המזרח משחק 7 האבליצק "גונב" את הכדור )
2 משחק 4 גמר 1987 מג'יק מנצח בבוסטון גארדן
1 משחק 6 גמר 1998 מייקל ג'ורדן קולע על ראסל ומשיג אליפות מס 6
הסרטון הזה גרם לי להעלב בשם המשחק שאני כל כך אוהב , מי דירג ולמה ? למה בכלל צריך לדרג ? ומה הקדנדידט לדירוג ? דירוג נוסף שבו מייקל ראשון ( השחקן הכי גדול , הקאמבק הכי גדול , מוכר הנעליים הכי גדול , המשחק הכי גדול לשחקן עם חום וכו וכו )
כדורסל מלבד היותו משחק של מספרים הוא מעל הכל משחק של רגעים , במאות משחקים שצפיתי לאורך השנים ציפיתי בשקיקה לרגעים , רגעים שאקח איתי הלאה עד סוף החיים
ההאלי אופ של שאק מקובי במשחק 7 של גמר המערב , השלשה של הורי על הקינגס , משחק ה 60 של קובי , ביירון סקוט מפוטר מהלייקרס
בתגובות לפוסט הגבתי –
שכחו את הקטע שבירד חוטף מהפיסטונס ומוסר מסירה גאונית לא פחות ל DJ ג׳ונסון שגונב את המשחק
בעייני הרגע הכי גדול בכדורסל זה הבייבי הוק של מג'יק בגארדן על הביג 3 , אי אפשר לתאר כמה הרגע הזה גדול וחשוב בהיסטוריה של הכדורסל ושל הלייקרס בפרט ( כרגיל בדירוגים האלו מייקל תמיד ראשון ולא תמיד בצדק )
עידו גלירי היקר ( באמת ) הביע התעניינות למה הרגע של מג'יק הוא כה גדול בעייני
וזו הייתה תשובתי –
מג'יק במו ידיו מחסל את בוסטון ,זה סל על הביג 3
עד מג'יק בוסטון ניצחה את הלייקרס כל הזמן
ב 85 הייתה הפעם הראשונה , ב 87 השנייה
זה נותן לליקרס מאזן 1:2 בסדרות מול הבוסטון באייטיז
יכול להיות שזה פרץ של נוסטלגיה אבל עם כל הכבוד לסל של מייקל על ביירון (מי) ראסל
הסל של מג'יק הוא חתיכת רגע וגם הרגע של בירד חייב להיות שם
מג'יק שלימים נודע כמג'יק "חיים של מומי " ברגע כל כך גדול מנצח את בוסטון ( כוחות הרשע) במגרש הבייתי כשהביג 3 בתמונה , זה רגע שמזכיר ניצחון של גלדיאטור , שירה בתנועה , ניצחון הטוב על רע , זכרון ילדות קסום
עם כל הכבוד למספרים , אחוז אפקטיבי , PER , ממוצע נע וכו יש לכל שחקן את ה"רגע" שלו , רגע שמזוהה איתו יותר מכל דבר אחר , כמו חתימה שנשארת איתו לכל החיים
החטיפה של בירד על הפיסטונס, רג'י מילר משמיד את הניקס ב 19 שניות , נשיקת המוות של מריו אלי , החסימה של לברון על איגאודלה בגיים 7 . איך אפשר לדרג אותם ?? ולמה בכלל צריך ?
המטרה של הפוסט היא לא לדרג את הרגע הכי גדול , לתת הזדמנות לכל אחד ואחד מאתנו לחלוק את ה"רגע" שלו מהמשחק , זה עניין כל כך סוביקיטבי שנראה לי שאין שום דירוג בעולם שמסוגל לשכלל את המטען הרגשי של כל רגע ורגע עבור כל אוהד, תנסו להראות את רגע מס 1בקליפ לאוהד של יוטה ואני בטוח שהקיבה של תתהפך פעמיים , זה הטופ 1 של משחקים שחובה לשכוח !!
אז מה הרגע שלכם ?
———————————————————————————————————————————–
אפרופו רגעים הזדמנות להוסיף אחלה רגע לאוסף , הייתה התענינות באתר לגביי המופע רדיו אינשאללה http://www.hoops.co.il/?p=75424
אז לאלו מכם שרוצים ,מחר בערב ( לינק עם הטבה לגולשי האתר ולא רק ) – הבימה 4 תומש ייתן בראש – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=795390670602458&set=a.123543154453883.24463.100003945983914&type=3&theater
ממולץ בחום
איזה פוסט נכון!
תודה מידן. אני לא חושב שיש סתירה בין הדברים. כלומר, כדורסל הוא גם משחק של רגעים, גם של מספרים וגם של דירוגים.
אבל אני לחלוטין מסכים איתך שבמישור הרגעים אין שום יכולת וצורך לדרג. יותר מכל דירוג אחר הוא סובייקטיבי בשל החוויה שאותו רגע השאיר עליך.
הרגעים המשמעותיים ביותר שלי הם כמובן לא מתחום ה-NBA, אלא מהיציעים במשחקי מכבי.
בתקווה שאני לא חורג מכוונתך ומשתף רגע של ספורט שאינו מה-NBA, אז הרגע שלי הוא שער הניצחון 2:3 על פ.ס.ז'. הפעם היחידה בה סיימתי את חגיגות השער לא רק לא ליד המושב שלי, אלא אפילו לא בשורה. היתה הרגשה שג' הולך להתמוטט.
ואם בכל זאת משהו מה-NBA, אז בגמר בין ניקס לרוקטס היה קטע בו יואינג עלה להטבעה בכל הכוח (וכוח לא חסר לו), חאכים חסם אותו ושניהם נפלו על הרצפה. מאותו רגע פשוט ידעתי שלא משנה כמה קשה זה ילך לו, חאכים יסיים את הסדרה הזו אלוף.
בעוד 20 שנה אתה אתה תהיה זקוק את הבסקטבול-רפרנס לבדוק את ה PER של לברון או ה TS
את החסימה שלו על איגאדולה או את זה שהוא הוביל 5 קטגריות בגמר תזכור לנצח
אכזבת אותי קשות עם הרגע הירוק שלא מעולם הכדורסל , בפעם הבאה אשקול לחסום לך את ה IP 🙂
פוסט טוב ואני מסכים איתך. אי אפשר לבחור את "משחק הפלייאוף הגדול ביותר". זאת הגדרה כל כך סובייקטיבית.
די הגיוני שאתה, בתור אוהד לייקרס שגדל על התקופה הזאת, תלך על המשחק הזה, אבל אני נגיד אלך על המשחק השישי (והזריקה האלוהית של ריי אלן) מגמר 2013, גור בטח ילך על אחד המשחקים מגמר 2010 של קובי, מנחם יכול לבחור את המשחק השביעי של גמר 1970 עם ריד עולה למגרש פצוע ופרייזר נותן משחק מדהים, וכן הלאה.
זה תלוי באיך אתה תזכור את זה, ולכל אחד יש את המשחק שהוא יזכור איתו גם 30 או 40 שנה אחר כך. אין באמת משהו שיכול להיות "הרגע הכי גדול בהיסטוריה של הכדורסל", אולי מלבד המשחק ההוא שג'יימס נייסמית' ארגן ב-1891.
מאוד מעניין מה "הרגע" של הדוק
תלוי באיזה יום אתה שואל אותו.
למה מדרגים? ובכן, כדי ליצור עניין ודיונים, וסתם כדי להיזכר ברגעים גדולים.
ועכשיו: אחד הרגעים שאני תמיד אזכור הוא החסימה המדהימה של טיישון פרינס על רג'י.במשחק 6 של גמר המזרח 2004.
זה היה מהלך כל כך מרהיב, במשחק פלייאוף ענק (נגמר 65-69), שסיים את העונה הסדירה הטובה בהיסטוריה של אינדי, ונתן את האות להמשך בו דטרויט הקשוחה לקחה אליפות.
איזה גג זה היה !!!
https://www.youtube.com/watch?v=_GD8feepwrE
למה מדרגים? כדי שיהיה על מה לאונן, וכולנו משתתפים בחגיגה, מהבחינה הזו הופס ממש אתר פורנו. גם טוב שיש איזה כומר (MBK) שיעיק על המצפון, זה מגביר את ההנאה.
סה"כ פוסט טוב, הפוסט השני הכי טוב השבוע ובין ה 100 הכי טובים בכל הזמנים בדירוג שלי….
מצוין מידן.
גם בעיני אין הרבה משמעות לדירוגים הנ"ל וכל אחד נשאר עם הרגעים שלו.
רק לחדד טיפה משהו מהדיון אז. היה ברור לי לגמרי למה הרגע הזה עבורך (וגם עבורי) הוא גדול. מה שלא הבנתי ואני עדיין לא מרגיש שקיבלתי כעליו ממש תשובה הוא למה הוא כל כך חשוב מבחינה היסטורית. בכלל קשה לי לחשוב על רגע מסויים שהיה בעל חשיבות היסטורית למשחק.
אולי נסחפתי קצת עם ההיסטורית
כל כך צודק!
https://www.youtube.com/watch?v=ILaX18BWFs0
(1:11)
הרגע שלי –
משחק 4, חצי גמר המערב, 2007 .
הסאנס שהיו בפיגור לאורך כל המשחק, בקמבאק נהדר עולים ליתרון ראשון פחות מדקה לסיום. נאש במסירה מאחורי הגב לאמרה שמסיים בליי אפ על דנקן.
במהלך הבא – שוב זה נאש, שוב במסירה מאחורי הגב, שוב לאמרה, שוב סל . הפעם הסל שמבטיח לסאנס את הניצחון.
באותו רגע, הייתי משוכנע שהסאנס מצליחים להתגבר על שערוריית השיפוט ממשחק 3 (המשחק שבו טים דונהי שפט),
ושהם בדרכם לעבור את הנמסיס מטקסס.
עבורי, זה היה ניצחון הכדורסל היפה. נאש הראה שאפשר לנצח גם עם מסירות מאחורי הגב.
אבל התברר שהרגע המכריע במשחק (ובעל החשיבות להיסטוריה של המשחק) התרחש שניות אחר כך, כאשר בואן מעיף את נאש בעבירה גסה, ונותן ל-NBA את האפשרות לתת את הסדרה לספרס.
בואן היה הטייפ קאסט של השחקן המגעיל
בגללו לא סבלתי את הספרס בשנים ששיחק שם
טוב שיש את דרק פישר
https://www.youtube.com/watch?v=Mav2iBA1cwo
זה לא היה בואן…
רוברט הורי
צודק, התבלבלתי. בואן זה הבעיטה בנאש במשחק 3
זה כיף כשאתה אוהד לייקרס ויש לך כל כך הרבה רגעים יפים חקוקים בזיכרון. הרשימה שלי הולכת משהו כזה:
השלשה של ג'ון פקסון
הנשיקה של מריו אלי
התחת של רוברט הורי
קובי ברייאנט
…. הכיוון ברור.
אבל כדי להיות חיובי אסיים ברגע שמוצמד לגראבטר שלי.
ההטבעה של KJ על האקים לא הייתה רק יפה היא גם הייתה מן קריאת השכמה לקבוצה שפיגרה מול יוסטון ב-10 קרוב לסיום. זה כמובן לא עזר והסאנס הפסידו את המשחק ואת הסדרה ב-7 משחקים. אבל המהלך נשאר לי בראש כסימן למנהיגות ולנחישות של KJ ומה שתמיד חסר כל כך לקבוצה שלי.
https://www.youtube.com/watch?v=ifx_gRF-ouU
בשבילך
אגב בשנים שבין מג'יק לשאק ( בכל זאת ואן אקסל ) הקבוצה האהודה עליי הייתה הסאנס בעיקר בזכות בארקלי ו KJ כמובן
קבוצה שהקדימה את זמנה , סמול בול יו נוו
אם כבר לינקים –
https://www.youtube.com/watch?v=aS25dibHOR0
האמת שלמרות הקצב המהיר והכל זו לא הייתה קבוצת סמול-בול. בשנתיים הראשונות תמיד היו את מארק ווסט ואוליבר מילר על הפרקט. הדבר האחרון שאפשר להגיד על מילר זה שהוא – סמול. בשנתיים שאחרי (הפחות מוצלחות) היו לא מעט רגעי סמול -בול אבל זה היה בעיקר בגלל אילוצי סגל ולא מבחירה.
למה, מילר זרק שלשות
אוליבר מילר לא קלע אפילו שלשה אחת בקריירה שלו.
ב-493 משחקי עונה רגילה הוא זרק פעם אחת ל-3,
ב-49 משחקי פלייאוף הוא זרק 5 פעמים ל-3.
וכאמור, קלע 0
אבל עם התכוונת לספרדי משולש, אז כאלו הוא הוריד בכמויות…
בודאות מילר קלע שלשות. אבל זה הרבה פחות ממה שנדמה. זה פשוט היה כל כך לא מקובל אז (כמו מאנוט בול לדוגמא שזרק הרבה יותר ממנו אבל לא כל כך הרבה).
אופס, טעות שלי. רשמתי רק את הנתונים של 2004
בקריירה (עונה רגילה) הוא 5 מ- 43 ל-3
אשך צודק אבל בזה שהוא שיחק לא מעט בחוץ ופינה מקום לגבעה בפנים.
זוכר נהדר את ההטבעה הזו. נשארתי פעור פה שניות ארוכות.
אני איתך מידן,כמובן גם ברגעים.בNBA הרגע הזה של מג'יק והשלשה של הורי הם 2 הרגעים הכי זכורים לי.
בכלל הרגע שהכי זכור לי הוא ממשחק שבכלל לא הייתי בו.
השנה היא 1987 ביתר י-ם בדרך לאליפות היסטורית,משחקת מול ביתר נתניה(כן הייתה פעם קבוצה כזאת).בסיבוב הראשון נגמר 6-0 לירושלים.הקיצר חזרתי מטיול עם ההורים שלי וכמובן הכרחתי אותם לשמוע שירים ושערים.כל המשחק היה 1-1 ואני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי ואז דקה 90 נשמע האיתות מבלומפילד.פה הלב בכלל ירד לתחתונים ואז לא מספיק השדר אומר ככה "2-1 לנתניה.סמי מלכה כבש בדקה ה-90" ואני לא הצלחתי להבין מה קורה סמי מלכה הוא שחקן ירושלים.לא ידעתי האם לבכות או לצחוק ואז איזה דקה אחרי השדר הבין שהוא טעה והכריז שזה 2-1 לירושלים.אחד הרגעים המאושרים בחיי 🙂
🙂
זוכר את הרגע
אני הבנתי שבית"ר ניצחה רק בערב כי הטרנזסטור הכתום שלי נשבר
זוכר זאת אפילו שאני דתי…איכשהו שמעתי התבאסתי ובכיתי ובמוצאי שבת מאוחר בתוכנית ממגרש הספורט הקריאו שבית" ר ניצחה …לא היה אז אינטאנט אז חיכתי למשחק השבת ב 21.30 אז סיפקו שירושלים ניצחה בדרך לאליפות היסטורית של יוסי מזרחי ,חנן אזולאי ,אודי אשש ,אבי כהן (ירושלמי אלא מה…) שלמה שירזי (להיזהר).
משה בן הרוש ,יעקב שוורץ ,סמי מלכה (סמי גם) ,אורי מלמליאן (כל תפוח ,אגס מלמליאן ….ועוד ועוד) אוחנה ,גולדר והמחליפים קדוש ,יעקב בוזגלו (בקושי שותף) השוער אורי סוויסה (שיחק במשחק ה 3-4 מול מכבי נתניה)
והאיש והאגדה גארי ונרמולן …היה גם את דידו הברזילאי ששיחק אחרי שהובטחה האליפות …ומאד אשמח לדעת את מי פספסתי…המאמן היה קשטן האגדי …היו ימים !
אצלי זה חד משמעית השלשה של רוברט הורי בסוף משחק 4 נגד הקינגס (2002).
ישבתי בפאב במנהטן, וכמובן שהייתי היחיד שקפץ וצעק YESSSS כשהכדור נכנס. כמה מבטי שנאה שקיבלתי…
מי שלא ראה, לא מבין כמה טובה הייתה סקרמנטו של אותן שנים, הקבוצה היחידה שממש הפחידה את הלייקרס
שוב כמו כל דירוג סובייקטיבי לגמרי, מבחינתי הרגע הכי זכור זו השלשה של סטוקטון על הבאזר מול יוסטון ששלח את הג'אז והצמד סטוקטון-מאלון בפעם הראשונה לגמר, סוג של ניפוץ תקרת זכוכית שלקח להם מעל עשור בליגה לשבור. לצערי ולמרות שאינני אוהד יוטה התחברתי אליהם בתור אלו שייצגו מבחינתי את האנדרדוג הקלאסי, קבוצה של שני שחקנים ומהלך אחד שנעשה בשלמות.. (בתיאור גס כמובן). מבאס שהם נתקעו פעמיים בקיר הבלתי עביר של שנות ה-90 מייקל ג'ורדן.
הסל. של בירד בגמר 81 כשקלע לאחר החטאה שלו וקרא את מעוף הכדור.
סל הניצחון של בירד בגמר המזרח 81 נגד פילי כשהוא קולע תוך כדי. איבוד שיווי משקל..
הט"ד של בירד במשחק השישי בגמר 86 כשהוא משיג בגמר ממוצע של 24 נקודות ו-9.7 כ"ח ו-9.5 אס' ו-2.7 חט' וזה היה הקרוב ביותר לממוצע ט"ד בגמר.
אצלי זה אפילו לא סל, לא חסימה, לא אסיסט ולא ריבאונד. זה מעשה גאונות שכאילו לא קשור למטרות הישירות של המשחק. זה רגע שמפגין שאר רוח, מחשבה, ממזריות, ראיית מגרש פנומנלית ויכולת ביצוע ודיוק עד למילימטר. זה רגע שנותן ניצחון בסידרת גמר המערב בלי יתרון ביתיות, של קבוצה שנמצאת לכאורה בירידה מול הכוח הצעיר והעולה. פשוט רגע של קסם, רגע של מג'יק:
ביתרון נקודה והכדור האחרון של פורטלנד. כדאי לראות הכל, אבל המהלך המדובר מתחיל ב-4:15:
https://www.youtube.com/watch?v=I4YTifBU1tE
מג'יק זרק את הכדור וזה מהלך שלא שחוזר או אפילו היה ניסיון לשחזר אותו
איזה גאון , כל נגיעה בו הייתה 2 זריקות וכדור מהצד
היה איזה אידיוט מטורונטו שזרק כדור לשמיים לא מזמן, רק שהוא לא העריך נכון את הזמנים, הכדור ירד ושחקן יריב קלע מהחצי לכפות הארכה…
אז כשמג'יק עושה את זה זה גאוני?
זה גאוני כי הוא הראשון והוא גם הצליח – בניגוד לטמבל מוושינגטון.
זה היה נגד טורונטו:
https://www.youtube.com/watch?v=UNJXjJKbvdQ
🙂
🙂
זה רגע לשאקטין א פול לא לפוסט הזה
גדול ינון בכלל שכחתי את זה .איזה כיף לצפות.
מישהו קלט מה היה אחרי זה בNBC
משפחת קוסבי וחופשי על הבר. זאת נוסטלגיה
אצלי זה ה-רגע.
רגע שמאפיין את כל מה שטוב במג'יק
מאמר נפלא ומהנה.
חשבתי שהמופע הגדול של מג'יק היה כאשר קארים היה פצוע …
כאן קארים על המגרש ! דרך אגב, מגיק יכול היה למסור לקארים לאחלה סל קל.
רגעים נפלאים
לגבי המופע של תומש (גולש יקר באתר …)
————————————————-
חברים יקרים, הייתי במופע.
מדובר על נגנים נפלאים ותומש המפליא בשירה וקטעי קישור מדהימים !
המופע לא רק מומלץ, הוא חובה לכל חובב מוזיקה ואומנות !!!
תתנפלו על הכרטיסים שעוד נשארו.
+1
יופי של נקודה,
ואם כבר אז רגי מילר והשביקה, טרייסי והלא זוכר כמה נקודות מול הספרס (למרות שזה לא בפלייאוף), החדירה של קובי לאיזור העונשין עם לוב ענק לשאק, גאסול במשחק 6 או 7 מול סלטיקס, שארפ בנס זלגיריס, קטש קובר את מכבי בגמר 2001, מאנו ובולוניה שובקים מול מכבי ב118-74, רובוט הורי (תבחרו איזו זריקה), האקים מנער את האדמירל, שאק מרסק את הזכוכית באורלנדו, ואפילו ה45 של לברון מול הסלטיקס אפילו שהתבאסתי. יש עוד המון אבל הזכירו לפני
אתה מתבלבל עם מאנו הוא בכלל לא היה באותה קבוצה ב2004,הוא כבר זכה באליפות הNBA באותה שנה
נכון לחלוטין, טעות
לא מכיר אוהד פיסטונז שלא יתחיל כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=8QJ4iwqnLKc
1+
אני חושב שרוברט הורי צריך לככב בחמש מתוך ה-10.
אם אני צריך לבחור את הרגע הספורטיבי שלי מחוץ ל-nba הוא בלי שום ספק השער של זה*י בטדי אני לא חושב שייצא להתחבק ביציע עם מאבטחים עוד פעם
ב-NBA הרגע הוא רגע שהרבה לא זוכרים- בדקות האחרונות של משחק חמש בגמר 2014 טיאגו ספליטר הוריד בלוק אדיר ללברון שעלה לדאנק בלוק שמזכיר את מה שלברון עשה לו במשחק 2 שנה לפני, זהו הנקמה נסתיימה והמעגל נסגר סופית אפשר להמשיך הספרס החזירו למיאמי סופית
אם אני צריך רגע יותר מוכר אז זה דווקא השלשה של קיירי דקה לסוף הגמר העונה
לך תזדיין גנבתם אליפות,
וסליחה על החוסר נימוס אתה התחלת.
מכיר אוהד פיסטונס אחד (אני) שמתחיל כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=BQRYE-p1muA
ממש נכון !! לכל אחד יש את הרגע שלו שנבע מהסטיאוציה בה הוא צפה בזה ובאהבה שלו למשחק.
אני כמובן בתור אוהד לייקרס וגם צעיר אז כמובן שיש שני רגעים בולטים:
2. השתי זריקות של קובי עם האכילס נגד גולדן סטייט.
1. ה-60 נקודות של קובי במשחק האחרון שלו. אני זוכר את המשחק בעל פה. אני זוכר איך התרגשתי ואיך בכיתי כשהוא קלע את סל ההובלה (הכל כך ״לא חשוב״ הזה).
מה, כולם שכחו ממקגריידי גומר על סאן אנטוניו בחצי דקה?
https://youtu.be/e3EqY5gPrcU
הזכרתי את זה
צודק.
לפחות הוספתי קישור. ראיתי את הדקה הזאת בין 50 ל-100 פעם נראה לי 🙂
מקסים..
בשניה הראשונה עלתה השלשה של קני סמית' מול אורלנדו במשחק האן.בי.איי הראשון שצפיתי בו ברצינות ועם מידת הבנה מסוימת. אבל אז נזכרתי ברוברט הורי, באחד ממשחקי הכדורסל הטובים והלא מוערכים שראיתי. במשחק 5 ב2005 התחושה היתה שמי שלוקחת את המשחק לוקחת את הסדרה. לא ניכנס לפרטים, אבל הרגע שלי הוא לא השלשה של הורי אחרי אותה עזרה משונה של וואלס שהותירה אותו פנוי, אלא כמה דקות קודם לכן, כשרוברט הורי דפק דאנק מהסרטים על הראש של ריפ המילטון. זה היה כל-כך מוגזם וקיצוני בראש שלי, שדפקתי חתיכת צעקה בבית. זו הפעם היחידה שבה ראיתי יד מתארכת סטייל ספייס-ג'אם בלייב. זה היה פשוט מופלא וצעקני ונחוש והזוי. לא היה לי ספק ברגע הזה שהספרס לוקחים את המשחק (והאמת, אני יכול לכתוב שישה טורים על הסדרה הנפלאה הזו, שאיכשהו היא אחת הפחות זכורות, אבל זה היה הרגע).
מחוץ לאן.בי.איי יש את גמר הגביע שלקחנו בארץ ב2008 בכיכובו של ג'יימי ארנולד (האמת שיש לי טור כתוב בעניין). לילה שכולו הזיה.
זה היה דאנק אדיר. זכור ביותר. חלק מהופעה אדירה שלו ברבע הרביעי פלוס הארכה – נראה לי בערך 20 נקודות.
כן.. לדעתי 21
תרגיש חופשי לשלוח את הטור 🙂
1. סל הניצחון של מאליק דיקסון ואליפות לחולון.
2. שלשת הניצחון של טולברט וגביע לחולון (הייתה לו גם קליעה מחצי מגרש בסוף המחצית)
3 הדקירות בלב מרוברט הורי. נגד הקינגס… הספרס…
טור מצויין
אוי כמה אני יכול לכתוב כאן .
אני כותב כאוהד כדורגל +סל ובכלליות …פעם תכננתי פרויקט רגעים שלם כזה …מי יודע אולי יקרה.
הרגע שלי ללא תחרות היא השלשה ההיא של שארפ שהביאה את מכבי בדרך נס לפיינל פור 2004 בדרך לזכייה ביורוליג 2004 .
עוד רגעים גדולים ….(רק של הבזאר עצמו ולא מה שקדם…לכן לא יכנס כאן למשל נס מילאנו או הניצחונות ההירואים של מכבי בפיינל פור 2014 ).
מהארץ .
1. סל הניצחון של עדי גורדון מעל צימברס בגמר גביע 1996.
2. סל הניצחון של מאליק דיקסון בגמר פיינל פור 2008 שהביא לחולון אליפות היסטורית.
3. הסל המדהים של טולברט שהביא לחולון ניצחון בבזאר בגמר הגביע על חיפה המסכנה (שלשה כמובן ).
מאירופה :
1. השלשה של ג'ורג'ביץ בשנייה האחרונה בגמר גביע אירופה 1992 שמביאה לפרטיזן ניצחון סנסציוני על חובנטוד.
2. החסימה הלא חוקית של וורנקוביץ שמאושרת בטעות ע"י וורוונייק השופט הישראלי ומביאה לפאו גביע ראשון על חשבון ברצלונה המסכנה. בגמר 1996 ..וורנקוביץ הענק הקרואטי מסיים כגיבור הגמר למרות שלא קלע נקודה ועל הדרך מעניק גביע אירופה לדומיניק וולקיניס וליאנקיס.
3. סל הניצחון של מאנצאריס או יווני אחר שהביא לאולימפיקוס גביע אירופה סנסציוני על קרילנקו ,תיאודוסיץ ויתר החברים מצסק"א בגמר 2012 .
נ.ב.א :
1. הרגע הכואב ביותר היה השלשה ההיא של אלן שהביא להארכה ולניצחון מיאמי במשחק 6 בגמר 2013 בדרך ל ניצחון בהארכה ומשחק 7 .
2. החטיפה ההיא של לארי בירד מול דטריוט בגמר מזרח שנות ה 80 .
כדורגל ישראלי :
1. השער ההוא של עטר דפרנק דה פראנס מול צרפת.
2. ולהבדיל הגול ההוא שחטפנו מהרצוג במשחק המוקדמות המכריע .
3. השער של אוחנה 3 דקות לסיום גמר הגביע הראשון שזכיתי בו כילד…
4. הגול ההוא מנבדל ברור של לנדאו שהביא להפועל תל אביב אליפות באופסייד.
5. גול השוויון האדיר של עופר מזרחי בזמן הפציעות בגמר גביע 89 שלמזלי לא שינה את העובדה שהגביע חזר לירושלים…
6. הגול של זהבי בטדי שהביא לרעים את אליפות הקיזוז.
באירופה :
ליגות .
1. שער האליפות של אגוארו באנגליה עם הסיטי .
2. שער האליפות של אנדרסון של מינכן ב 2001
3. פספוס הפנדל של דיוקיץ מלה קורוניה בדקה ה 90 שהביא לברצלונה את אליפות 1994 .
4. השער השני של מייקל תומאס באנפילד שהביא לארסנל את האליפות על חשבון ליברפול 1989 ואת הבכי שלי …
גביע האלופות /צ'מפיון .
1. מעל כולם צמד שערי היונייטד בגמר 1999 אחת הדרמות הגדולות בכל הזמנים קלאסיקה של ממש !
2. השער של אנייסטה בגומלין חצי גמר 2009 ..בתוספת הזמן .בלי השער הזה צ'לסי בגמר ואז בשנייה אחת ברצלונה בגמר בגלל שער החוץ.
3. שער השוויון של דרוגבה בדקה ה 89 בגמר 2012 בדרך לניצחון צ'לסי בפנדלים על מינכן .
4. השער הכל כך כואב של ראמוס בגמר 2014 שנתן שוויון בדרך זלכיית ריאל בגביע העשירי .
(ליברפול מילאן 2005 לא מוזכר כי לא היה שער בבזאר ).
5. שער העקב של ראבח מאג'ר האלג'יראי של פורטו בגמר 87 בדקה ה 89 מול מינכן ..שעוד הובילה 1-0 עשר דקות קודם לכן …כהכנה לשברון הלב של 1999 .
טורנירי נבחרות .
1. השער של ואן באסטן מול מערב גרמניה בדקה 089 בחצי גמר יורו 88 …גרמניה המארחת הולכת הביתה והולנד תזכ בתואר היסטורי.
2. הגול האדיר של קוסטדינוב את פנב בזמן הפציעות במוקדמות מונדיאל 94 שקבע שלשער של עטר מול צרפת יש משמעות היסטורית ..בולגריה עלתה על חשבון צרפת למונדיאל וסיימה רביעית.
3. שער השוויון של באג'יו מול ניגריה בדקה ה 89 בדרך לניצחון בהארכה שהפך את באג'יו בשנייה אחת מאכזבת הטורניר לאחד מכוכביו הגדולים.
4. השער של וילטורד בדקה ה 90 שמנע מאיטליה את הגביע בגמר יורו 2000 והביא לצרפת את הדאבל…
5. השער של קוסטה מול אנגליה….(תמיד זה מול אנגליה…) שהביא שוויון לפורטוגל בדרך לניצחון ולגמר היורו הביתי ב 2004 ..סקולארי המאמן האמיץ בא על שכרו לאחר שהכניס את אותו קוסטה ע"ח פיגו הכוכב הבלתי מעורער בזמנו .
6. השער של גרוסו ומייד לאחריו של דל פיירו שסיימו את החלום הגרמני בדקותת ה 119+120 בחצי גמר המונדיאל הביתי של גרמניה 2006.
7. העצירה ביד והאדום של סווארס בדקה ה 120 שגרמה להדחת גאנה ומנע מאפריקה נציגה ראשונה בחצי גמר …במונדיאל 2010…עוד רגע אדיר ומעורר מחלוקת של סווארס.
8. השער של קווארסמה שמדיח את קרואטיה החזקה ומעלה את פורטוגל לרבע גמר יורו 2016 בדרך לזכייה בטורניר .
זה מהזיכרון יש עוד רבים .
וכמובן שכחנו להזכיר את נבחרת ישראל סל.
1. הסל של מיקי מול צ'כוסלובקיה שהביא אותנו לגביע העולם 86 (90-92 ישראל שסיימה לבסוף שביעית ).
2. הסל של בורשטיין מול סלובניה בניצחון ישראל בשמינית גמר אליפות אירופה 2003 ..שוב מקום שביעי .
הלוואי עלי הזיכרון שלך.
השער היה של לנדאו, אבל הנבדל של אלי יאני.
ובכדורסל הנבחרות נציין .
1. את הסל של הולדן בגמר 2007 .
2. את הסל של גאליס בגמר 1987 .
3.נ את השלשה של דאמינטינטיס בחצי גמר 2005 מול צרפת בדרך לזכייה יוונית שנייה ביורו באסקט.
בליגות אירופה סל יש
1.שלשה של הררוס שהביאה אליפות ספרדית דרמטית ..במשחקו האחרון לפני פרישה כמדומני.
2. יש שלשה של פרטיזן ממגרש שלם בגמר הדריאטית שהביאה את התואר כמדומני ב 2010 כמדומני מול קבוצה קרואטית…
מן הסתם יש עוד אינספור סיפורים ממרץ המשוגע אך נעצור כאן .
אהרון תודה על ההשקעה
זכר לי שביקשתי רגע
חחחחח
בכותרת כתוב רגעים……
בפוסט כתוב שכל גולש יחלוק רגע , גולשים = אהרון = רגעים 😀
טור מהמם ביופיו דווקא הרגע בחקוק ביותר בזיכרון שלי בא מעולם הפוטבול ונודע לימים בשם הטאקל, כאשר קווין דייסון היה רחוק יארד אחד מטאץ דאון והסופרבול הלך לראמס (הרגע הזה נצרב בזיכרון שלי, יותר מכולם), בנוסף לכך כאוהד על גבול הפנאטי של הלייקרס אני מסכים איתך לגבי הרגע של מגיק למרות שהגזמת בחשיבות ההיסטורית(:
זה באמת היה משחק גדול.
הרגע הזכור לי בעיקר היה המסירה קורט וורנר ל-70 ומשהו יארד, שהעניקה את יתרון הטאצ'דאון של הראמס.
גיא, אתה בקיא גם בליגת נערות ב' של רומניה בכדור נוצה??
פוטבול, NBA.
בכדורגל וכדור נוצה אני בור.
קורט וורנר עם מסירה מדהימה של 73 אבל ללא ספק המהלך שנחקק בזיכרון שלי הוא לראות את קווין דייסון על הדשא מושיט את היד כאשר הוא יארד מאנדזון. קורט וורנר גם שותף בעוד משחק שאני לא אשכח בימי חיי בהפסד לסטילרס.
בהזדמנות לפני הסופרבול אני אעלה מחדש פוסט שכתבתי לפני שנתיים על הסופרבול של וורנר מול הסטילרס.
קוט וורנר זכור מהצד הלא נכון של הטאצ'דאון –
ההחזרה לאנד זון מהפיק 6 שלו, היא המרשימה ביותר שיצא לי לראות.
(עידו גילרי מוחה דמעה)
0.4
דרק פישר?
זה פשוט לא הוגן המאגר האינסופי הזה שלכם.
מגיע לכם להמשיך קצת בתקופת היובש הנוכחית שתלמדו להעריך את כל הטוב הזה.
https://youtu.be/x1pDG6IWIlY
גם בתקופות היובש שלהם יש מספיק סלי ניצחון, כולל הסל הזה על היריבה הכי גדולה שלכם
http://images.bigcartel.com/product_images/171135769/LAKESHOW_RECORDS.jpg?auto=format&fit=max&h=1000&w=1000
מעניין מה הצד השני.
http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2013/04/04/article-2303312-190E09F1000005DC-719_634x854.jpg
איזה נהדר, וואו כמה רגעים כאלו יש לי בראש, לא קלטתי עד שחשבתי על זה.
ומדהים כמה מהם שייכים לאולג'ואן
מאליק דיקסון קולע על מכבי 2 שניות הלב שלי על 200 דופק ובינום זורק מהחצי זה נראה כמו חצי דקה ביציע ואז מורן רוט צווח היסטוריה…
פוסט נפלא
משום מה עלה לי הרגע הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=pCTfxOrX4k8
שהיה מעין נקמה ורפרנס להטבעה המפורסמת של ג'ורדן עליהם בבייס-ליין (אם אני זוכר נכון את הזמנים)
אכן זכרתי נכון. ההטבעה של ג'ורדן הייתה ב-91:
https://www.youtube.com/watch?v=330HeLlv52U
ושל סטארקס ב-93. היא סימנה הרגשה שאוטוטו הנאחס נשבר ושהניקס הולכת לעבור את שיקגו (לא קרה כמובן)
זכור לי גם הרגע של מוטמבו שוכב על המגרש ובוכה עם הכדור לאחר שדנבר העיפו את סיאטל:
https://youtu.be/JQ-iQhaKqBA?t=3m57s
וואי, באמת אחד הרגעים הגדולים . רגע קסום של ספורט
רגע ענק
בשורה התחתונה, הרגעים הגדולים נבחרים בפרספקטיבה של זמן ואהדה.
ואני תמיד אוהב את ההטבעה של מאנו על מיאמי ב- 2014 – הנקמה הושלמה
https://www.youtube.com/watch?v=KdHsowOBYDs
ג'ורדן בעצמו לא מבין מה קורה עם השלשות נגד פורטלנד:
https://youtu.be/SRe-JyhBtsg?t=6m14s
זכור לי קטע שלא הצלחתי למצוא. של צ'אק דיילי מעודד את רודמן לזרוק משלוש – והוא זורק וקולע.
ולשאלה היומית כמה שלשות יותר יש למאנוט בול לעומת דניס רודמן?
מנחש פי 5 יותר.
תחזיק חזק
45-89
לטובת רודמן!!!
מפתיע. חשבתי שבול זרק המון ורודמן כמעט ולא
חחח.
מדי יום מגלים עוד משהו על האל.
פוסט נהדר מידן.
אולי זה לא הרגע הכי גדול אבל בהחלט אחד המאושרים שלי זה הפוטבק של קאווי על מיאמי בגמר של 2014 https://www.youtube.com/watch?v=lpv4JPPTjhM
מעבר לביצוע הנפלא הרגע הזה הבהיר שהספרס יהיו אלופים
1.השלשה של בלינלי ברבע השלישי של משחק 3
2.לברון יוצא חצי מעולף מהמגרש
יופי של פוסט, הרגע שלי, ג'ורדן יורד מהמגרש נשען על פיפן במשחק השפעת, בלתי נשכח.
המהלך שלי קצת שונה ואפילו לא מצאתי אותו ביוטיוב. זה בסוף רבע שלישי בסדרה של מחק סוגר באוקלוהומה. מאנו מתחיל עם הכדור וטימי בא לחסום ומתגלגל. מאנו מוסר למילס שמחזיר בנגיעה לטימי מסירה במהירות כאילו מאנו מסר לו ישירות, איבאקה בא לעזור מהפינה וטימי מוותר על זריקה של 90 אחוז מטר מהסל בשביל זריקה חופשית של דיאוי בפינה, שכמובן קולע אותה.
מעבר לזה שכמו שזאק לואו אומר, גם אנו נפלתי מהספה – זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי לעצמי "פאק, הם עוד יזכו באליפות עם הכדורסל הזה"
עצרתי לבדוק בגלל כמות התגובות, ואף אחד לא אמר השלשה האחרונה של מג'יק במשלק האולסטאר "ההוא" ?
מפתיע.
או שלא 🙂
בכל זאת, משחק ראווה
איך אתה צודק דודי. אני זוכר את ההתרגשות של קודם כל האם הוא ישחק בכלל ואחרי שהובטח שהוא ישחק. איך חיכיתי שהמשחק יתחיל. ואז הופעה מביית טיפוסית עם השלשה הבלתי נשכחת. בהחלט אחד הרגעים
אחלה פוסט.
את הרגע שלי גיליתי מחדש לפני איזה שנתיים כשצפיתי שוב ברגע של חולשה אסוציאטיבית טיפוסית בסל האחרון של מייקל ב 98. ההתקפה מתחילה בזה שג׳ורדן חוטף ממלון את הכדור – חטיפה שהיא סופר אנדרייטד (מטעמים מובנים). אז אני יושב לי וצופה ופתאום עולה בי תחושת נוסטלגיה כזו חזקה שזרקה אותי בבת אחת לגיל 12 או משהו, כוסס ציפורניים ומת מפחד שמייקל לא יצליח הפעם (אבל יודע עמוק שברור שכן).
ואז הבנזונה חוטף בקור רוח את הכדור ממלון, כאילו הכדור מעולם לא הגיע לו, כאילו זה ברור שעם 20 שניות לסיום והבולס בפיגור נקודה – מה ש-א-מ-ו-ר לקרות זה שהוא נותן בקלאץ׳ לאליפות שישית. אז הוא פשוט לקח את הכדור. מלון אפילו לא מחה. הוא ידע שזה חלק מהעניין. הכל צפוי והרשות נתונה, גרסת שנות ה-90 העליזות (מלבד לאוהדי יוטה. היום, בדיעבד, יש לי אמפתיה חזקה מאוד אליכם).
לילה טוב לכולם,
בהמשך ל promotion שמידן פרסם להופעה של תומש מחר
עכשיו יצאתי ממופע משותף של מעיין בשן ותומש,
"ניתוח גוף פתוח", שעוסק בשפת גוף והבנת הסאב טקסט הנלווה לשפה.
המופע מורכב ממצגת מאירת עיניים של מעיין (מומחית לשפת גוף), אותם מלווה תומש בדמויות ואילתורים קורעים מצחוק. (גם מעיין מתגלגלת מצחוק לא מעט).
מומלץ למי שהתגעגע לראות את כושר המשחק והאלתור של תומש,
ועל הדרך להרחיב אופקים.
(ההופעה הייתה דרך מקום העבודה – למי שרוצה לארגן למקום העבודה שלו).
היה יופי של ערב.
ממליץ בחום.
אופיר
תודה רבה חבר!!
משום מה הרגע שלי הוא לא מהלך מנצח ואפילו לא בשניות הסיום.
הרגע הוא ה move של ג'ורדן מול הלייקרס בגמר 91 במשחק 2 לאחר שהלייקרס ניצחו את הראשון בשיקאגו.
המהלך היה כל כך מפתיע וכל כך מיוחד שלאחריו היה ברור (נראה שגם לשחקני הלייקרס) שאין סיכוי ששיקאגו מפסידה את הגמר.
רעיון נהדר של מידן בתוספת תגובות מעניינות,
לפני חופשה/לימודים שאני יוצא,
כל הכבוד, שאחזור אשלים.
הרגע שלי היה בגמר מיאמי נגד הספרס 2013 כשדאנקן החמיץ לי אפ בסוף משחק שבע והוא הבין שהוא כנראה לא יקח אליפויות יותר בקריירה והיה לו התפרצות רגשות שלא ראיתי ממנו אף פעם שנה אחרכך זה יצא לו הפוך כשהבין שהוא אלוף שוב. רעיונית מבחינתי הרגעים בספורט זה שיש בסצינה יותר אנושיות מהמשחק (אותו דבר המסיבת עיתונאים של גי אר אחרי הגמר אבל זה כבר לא חלק מהמשחק )
הבייבי הוק של מג'יק זה סכין בלב שאני אשא את הכאב שלו עד יום מותי.
הראנר של עדי גורדון מעל צ'ימברס, נדמה לי אחרי שאמר לפיני בפסק זמן: עזוב, תנו לי את הכדור וזוזו הצידה.
https://www.youtube.com/watch?v=bcYQs4C5TCI
ענק אחי. הנה רגע שנחרת, ויש לי עוד הרבה עם ממש משחק, אבל זה יפה במיוחד
[…] הטור של מידן השבוע והתגובות אליו על החוויה הסובייקטיבית מול רגעים מסוימים, החזירו אותי אל אחת החוויות העוצמתיות שהיו לי סביב אירוע ספורטיבי. מעצם היותה סובייקטיבית, היא תלויה בקונטקסט ייחודי, אישי, שקשה להעביר אותו דרך מילה. הוא עובר דרך החושים, דרך העור, דרך תמונות עמומות בזיכרון ודרך המבע הייחודי ששמור רק לאירוע הזה. הטור נכתב כבר לפני כמה שנים, אך מעולם לא פורסם בשום מקום. הרגשתי שהוא אישי ואידיוסינקרטי מכדי שיוכל להפוך לנחלת הכלל. חשבתי שהוא יהיה פרטי מכדי לעניין אנשים אחרים. הרגעים שהועלו השבוע והחיבור שלי לתגובות של אחרים, הדגישו בי לפתע את הייחודיות וההתרגשות במפגש ובהבנה שבין שני אנשים שחווים איזושהי התעלות סביב אותו אירוע גם אם ממקום שונה ואחר. לקרוא על הסל של עדי גורדון או השלשה של ריי אלן החזירו אותי למקום שבו אני הייתי באותם רגעים. יש משהו כמעט קוסמי בחיבור הזה שבין שתי חוויות, חיבור שהוא הנקודה שהחזירה אותי לטור הזה. […]