פגרת הכדורסל בעיצומה, ויומן אליפות ללוחמים יתחיל רק בעוד מספר חודשים. אבל בקרוב, ממש בקרוב, מתחיל הדבר האמיתי. ענף הספורט הפופולרי ביותר בארה"ב, הנצפה ביותר והרווחי ביותר. הוא גם הענף הכי שנוי במחלוקת, הענף שעתידו לוט בערפל ובו שיש הכי הרבה שערוריות. Football season is here!!
אני צופה בפוטבול כבר די הרבה שנים, ומודה שעדיין, כמעט בכל שבוע אני מתוודע לחוק חדש, מהלכים ומושגים, המטרה של היומן (אני מקווה שיהיה שבועי) היא להכניס אתכם לאווירה. סקירה מקצועית אמיתית תוכלו לקבל בפוסטים המעולים של גיא. כמו כן, נאמן למפרץ, אני אכתוב גם על האוקלנד ריידרס וגם על סן פרנסיסקו 49.

מתחילים.

ריידרס – בשנה שעברה, שבעה נצחונות מול תשעה הפסדים, מקום שלישי (אחרי הברונקוס והצ'יפס). הסיפור של הריידרס מאוד פשוט וסבוך באותו הזמן. פשוט – יש קווטרבק צעיר, דרק קאר, שמאמינים בו ושהוכיח שהוא יכול להיות פוטנציאל לפרנצ'ייז קווטרבק. יש הרכב טוב בכיכובו של אמארי קופר, יש מאמן ויש דרך. הקבוצה השתפרה מאוד בשנה שעברה ועושה רושם שהם בדרך לשיפור נוסף וכניסה לפלייאוף.
עד כאן, הדרך הפשוטה, לסיבוך שיש לריידרס יש שני ראשים – ציפיות ובעלות. ברמת הציפיות רק עלייה לפלייאוף תספק את המועדון השנה ומהבית הזה, זה קשה. נכון שדנבר כנראה נחלשה, אבל הצ'יפס קבוצת עונה מצויינת (בפלייאוף? בכל זאת אלכס סמית הקוורטרבק…) ושלושת המשחקים הראשונים של העונה הם ניו אורלינס, אטלנטה וטנסי, משחקים לא מול האריות, על הנייר. הלחץ הזה, לנצח מההתחלה על קבוצה צעירה יחסית והציפיות הגבוהות יכולות ליצור סיטואציה לא קלה. משחקי המבחן היו בינתיים ווניל לגמרי – הכל על מי מנוחות, חושפים קלפים במידה ובטחון גבוה.
ההיבט השני הבעייתי עבור הקבוצה הוא הרצון העז של הבעלים לעבור לעיר אחרת. כבר בשנה שעברה הגישו הריידרס בקשה למעבר ואפילו מחזיקים בהצעה להצטרף לראמס בלוס אנג'לס, כרגע נראה כי הכיוון הוא לאס ווגאס (שכרגע אין בה קבוצות מקצועניות). הרעש הזה סביב הקבוצה עוד יפריע לה, שלטי – "לא רוצים לאס ווגאס" כבר מונפים על ידי האוהדים ושוב נצטרך לראות התעלות מערכתית כשי לסנן את רעשי הרקע האלו.

הפורטי ניינרס – בשנה שעברה התרסקות טוטאלית עם חמישה נצחונות בלבד. כל כך הרבה סיפורים סביב לקבוצה הזו…עד שלשום הייתי מתחיל בלכתוב על קרב הקוורטרבקים, כאשר הקבוצה נכנסת לעונה בלי לדעת מי מהם המוביל, על הלו"ז הקשה של ההתחלה, על המאמן החדש צ'יפ קלי (והצ'יפ שיש לו על הכתף), אבל כל זה מתגמד ליד השערוריה מבית היוצר של קפרניק – ישיבה בזמן ההמנון. מנחם הרחיב וכתב על הפרשה במסגרתה קפרניק לא עמד באף אחד מהמנונים בפרה-סיזון והצהיר שמדובר בצעד מחאה על אפלייה נגד מיעוטים וכי הוא לא יעמוד בהמנונים עד סוף העונה. הפרשה התפוצצה במשחק האימון האחרון (הודלפה לעיתונאי על ידי מישהו מהקבוצה) ולא יורדת מסדר היום התקשורתי. הקבוצה והליגה בינתיים משחררות הצהרות שמביעות תמיכה בזכותו של קפרניק לשבת, אין חוק המחייב עמידה בהמנון, אבל הנושא מזמזם סביב השחקנים. יותר ויותר שחקנים מדברים וכותבים על הצעד הזה, בתמיכה או שלילה שלו ומיצוי הנושא, עוד רחוק. העניין גובר מכיוון ש NFL היא הליגה הכי "צבאית" מהליגות המקצועיות והחיבור של הליגה לצבא הוא עמוק. קפרניק מצידו, לא שותק אבל מצד שני הצהיר שזה צעד אישי ושהוא לא משכנע אף אחד להצטרף. יהיה מעניין.
המקרה שלעיל הוריד את הפוקוס מהתחרות בין קפרניק לגאברט על חולצת ה QB הפותח, בכלל לא בטוח ששווה להיות ה QB הפותח את העונה לאור הלו"ז הרצחני של חמשת המשחקים הראשונים (ראמס, קרוליינה, סיאטל, דאלס ואריזונה) ייתכן שעדיף להתחיל על הספסל ולעלות כמושיע…
המאמן החדש צ'יפ קלי, מגיע אחרי עזיבה לא פשוטה את פילדלפיה, כאשר השמועות מדברות על חוסר יכולת מוחלט שלו להסתדר על המערכת והשחקנים. מה שמטריד את אנשי ה 49 הוא שלא נשמע כאילו קלי מכיר בטעויות שלו, להפך, הוא בטוח בצדקתו. בניינרס מערכת בעלים / ניהול שזוכה להרבה ביקורת בשנתיים האחרונות ונראה כיצד הם יתמודדו עם בעיות שיבואו.
העונה נפתחת בשבוע הבא, לקבוצות עם סינונים של הסגלים אחרונים לקראת העונה וקדימה!