הדרך עוד ארוכה – על הפערים בין נבחרת ארה"ב לשאר העולם \ עידן עופר

 

 

כבר תקופה שהפער בין נבחרת ארה"ב לשאר העולם מוטל בספק. משחקי ההכנה שלהם נגד נבחרות לא טובות, העובדה ש"הכוכבים הגדולים" לא מתייצבים כל פעם מחדש ( למעט כרמלו כמובן ), חוסר ההתאמה למשחק האירופאי ( בעיקר בפן ההגנתי ) ועוד.

ואז הגיעה האולימפיאדה. זה התחיל עם ניצחונות קלים על סין ו – ונצואלה החלשות, אך אז התחילו השאלות לצוץ פעם נוספת. 98-88 על אוסטרליה המעולה, במשחק שלא היה רחוק מהלסתיים בהפסד של האמריקאים, ועוד 2 ניצחונות דחוקים בהפרש של 3 נקודות על סרביה וצרפת התחילו לגרום לאנשים לתהות, האם אפשר לשחזר את אולימפיאדת אתונה ( זכו רק בארד ).

כל השאלות שהועלו גרמו לי לנסות להבין האם הפער באמת הצטמצם, ואיך זה בדיוק קרה.

* משחקי ההכנה של הנבחרת היו מרשימים מאוד. כמה חבל שהם התקיימו מול סין, ונצואלה וניגריה. עם כל הכבוד לנבחרות הללו, הן גם לא מהוות יריב ראוי לנבחרות אחרות מהטופ העולמי. יכול להיות שג'רי קולאנג'לו מעדיף שנבחרתו תשחק מול נבחרות חלשות על מנת לצבור ביטחון, אך לדעתי משחקים מול נבחרות טיפה יותר איכותיות יכולים לתרום יותר למוכנות שלהם.

* חוסר המשכיות זוהי מילת המפתח. 7 שחקנים שהתחלפו מהסגל של 2008 לסגל של 2012 ו – 10! שחקנים שהתחלפו בין 2012 ל – 2016. קחו לדוגמא קבוצות כדורסל בעולם. מתי אתם זוכרים שקבוצה שנבנתה באותה שנה זכתה גם באליפות? נדירים המקרים. המשכיות יוצרת היררכיה ברורה יותר, תיאום והבנת משחק טובה אחד של השני ובעיקר את האפשרות לא להתחיל כל פעם מחדש את אותו תהליך.

מנגד ניקח קבוצות כמו אוסטרליה, צרפת וספרד. 5, 6 ו – 8 בהתאמה, אלו מספר השחקנים שהמשיכו מ – 2012 לריו 2016, יותר מפי 2 מהנבחרת של ששבסקי.

הקאדר שחקנים של TEAM USA הוא הרחב, המגוון והטוב בעולם, אך זה שרק כרמלו אנטוני וקווין דוראנט שיחקו בשתי האולימפיאדות האחרונות מקשה על הנבחרת.

 

זכרונות מ – 2008. ששבסקי עם מדליות הזהב של כל השחקנים.

 

* 35 לעומת 29, זהו ההבדל בין כמות שחקני ה – NBA שלא חלק מנבחרת ארה"ב באולימפיאדה הנוכחית לאולימפיאדה הקודמת ב – 2012. ההבדל הוא לא גדול, אך גם לא קטן. אם מסתכלים לראות מי הם חלק מהשחקנים הללו אפשר למצוא שמות כמו רודי גובר וניקולה יוקיץ' הסרבי. היכולת של מדינות העולם לייצא שחקנים אל הליגה הטובה בעולם היא חשובה ביותר.

ככל שיש יותר שחקנים אירופאים מצליחים ב – NBA ההבנה של איך צריך ואפשר להתמודד עם האמריקאים גדלה.

* הנקודה האחרונה אבל המעניינת ביותר היא ההתאמה של האמריקאים לשאר העולם. בחנתי את המשחקים הצמודים של ארה"ב מול אוסטרליה, צרפת וסרביה ושמתי לב לכמה דברים מעניינים.

בעיה הגדולה של הנבחרת של כרמלו היא בהגנה. בייחוד בצבע וב – Mid – Range Game. מול כל הקבוצות המדוברות ארה"ב ספגה נקודות באחוזים גבוהים של היריבה.

% ל – 2 של היריבה: 57.8% – אוסטרליה, 60% – סרביה, 66.7% – צרפת ( רק במשחק מול צרפת ארה"ב קלעה באחוזים יותר טובים ל -2 נקודות ).

נקודות בצבע: 44 – אוסטרליה ( מול 22 בלבד של ארה"ב! ), 42 – סרביה, 56 – צרפת.

אלו הן 2 נקודות התורפה המרכזיות של נבחרת ארה"ב. כל הנבחרות הנ"ל מציגות קו אחורי וקו קדמי איכותי, בין אם זה פאטי מילס ומת'יו דלאדובה שמשחקים ביחד כבר אולימפיאדה שנייה, ביחד עם אנדרו בוגוט. אם זה ננדו דה קולו, ה – MVP של היורוליג בעונה האחרונה שגם מכיר את ה – NBA מקרוב, בנוסף לבוריס דיאו ורודי גובר המעולים ( טוני פארקר לא שיחק ).

אם רוצים לנצח או לפחות להתקרב לאמריקאים, קודם כל צריך להיות ביום קליעה טוב מכל הטווחים ( חוץ מסרביה אף אחד מהנבחרות האחרות לא קלעה באחוזים טובים מחוץ לקשת ), לא לתת להם לרוץ מכיוון שהם ינצלו כל הזדמנות ( 23 נקודות מול אוסטרליה מאיבודי כדור והזדמנות שנייה, בהתאמה ) ובעיקר ללכת לתוך הצבע.

****

 

השחקנים הוותיקים בסגל הנוכחי. כרמלו ודוראנט.

 

כאמור הבעיות המרכזיות הן סגנון המשחק, ובעיקר ההבנה ההגנתית שלו וההמשכיות. בהתקפה הכישרון מספיק, אך היכולת של הנבחרות האחרות לנצל את החוסר הבנה של האמריקאים במשחק האירופאי גדלה ובולטת לעין. הפתרון לסוגיה הזו היא ההגעה של פופוביץ' לקמפיין הבא, ביחד עם הסגנון משחק האירופאי שלו.

לגבי ההמשכיות יש קושי מאוד ברור, כאשר השחקנים לא רוצים לשחק בקיץ אחרי עונה ארוכה ומתישה. השאיפה צריכה להיות שבכל טורניר ישחקו לפחות 5-7 שחקנים ששיחקו בטורניר שלפניו, אך כמו שציינתי, זו נקודה מאוד בעייתית.

נבחרות העולם מתקרבות לארה"ב, אך זה נובע כי היא לא מתרחקת. אני לא רואה בעובדה ש"הכוכבים הגדולים" לא מגיעים כבעיה. מי שיגיד שג'ימי באטלר, קייל לאורי, דמאר דרוזן, פול ג'ורג' ואחרים לא מספיק טובים, ורק לברון, קרי ו – ווסטברוק יצילו את המצב, טועה.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. Mbk

    19 אוג 2016 16:05:47

    תודה על הפוסט
    לדעתי הסגל של האמרקאים לא מאוזן ובכלל אני לא מבין איך שחקן כמו האריסון בארנס נמצא בסגל
    אין PF אחד לרפואה
    בסגל של 2014 פאריד ודוויס ריסקו כל מה שזז תחת הסל
    חסר גם רכז ותרגילים ועיקר הכשרון בעמדה 3 ( גורג , מלו ודוראנט )
    צריך להפעיל לחץ על מוביל הכדור ולסגור את הקשת
    ארהב כמעט והפסידה ב 3 משחקים וזה המון

    2. Smiley

      19 אוג 2016 17:54:12

      הנבחרת של 2014 באה בגישה של להראות לכולם שהם שחקנים מהשורה הראשונה לאחר שדברו עליהם כנבחרת שבחרו בה בגלל שהשחקנים "הכוכבים" לא באו.

  2. עידן עופר

    19 אוג 2016 16:12:36

    מסכים שזה המון, לגבי האריסון בארנס. כל טורניר יש שחקן בסגל שנמצא שם רק כי ששבסקי מאוד אוהב אותו, כמו מיילס פלאמלי בטורניר הקודם. השנה דיוויס היה פצוע ופאריג לא נתן עונה מספיק טובה. אבל זה גם עניין של המשכיות. הם מסתכלים מי היה ווב בליגה ולא מי היה טוב בטורניר הקודם ( אלא אם הוא כוכב ). חוץ מדיאנדרה ובאטלס אין אף שחקן עם אוריינטציה הגנתית. נכון שדוראנט שומר לרע אבל יש את קיירי שגם בליגה לא שומר טוב. כמו שאמרתי, האמריקאים לא מתרחקים אף על פי שהם יכולים.

  3. רועי ויינברג

    19 אוג 2016 16:13:50

    מאמר שמעלה נקודה חשובה. אני מסכים איתך, הבעיה היא לא רק תחלופת השחקנים (שווה להזכיר שרק 4 שחקנים שהשתתפו בגביע העולם האחרון ישחקו באולימפיאדה) אלא סגל שלא בנוי משהו

    חוץ מקליי, דריימונד ודיאנדרה כולם שומרים ממוצעים ומטה (אולי דוראנט לא) ואין פיור פוינט גארד. זה משפיע, ולמשל פול מילסאפ היה יכול להתאים במקום נניח האריסון בארנס. אני אישית גם הייתי שם את מייסון פלומלי שמתאים לקצב המשחק האירופאי בנבחרת במקום קאזינס או ודיאנדרה

  4. עידן עופר

    19 אוג 2016 16:19:08

    מסכים לגבי מילסאפ, לגבי פלאמלי, אני לא יודע. אין ספק שהוא שחקן טוב, אבל באופן יחסי ל-NBA? לא יודע.. אני חושב שההגעה של פופוביץ׳ תעזור לנבחרת. שחקנים ירצו לשחק בשבילו והסגנון משחק שלו יותר יתאים.

    1. רועי ויינברג

      19 אוג 2016 16:31:57

      פלומלי נתן יופי של פלייאוף מול הקליפרס והווריורס והוא מתאים לשיטה של קבוצות כמו מיאמי (של פוסט הפגרת אול-סטאר ולפני הפלייאוף), פורטלנד ושרלוט.

      שיטה כזאת היא הרבה יותר international friendly לדעתי ממה שהאמריקאים משחקים עכשיו, ויכול להיות שרכז שמצטיין בה (קמבה ווקר/איזייאה תומאס/לילארד שהודיע שלא ישחק) היה הרבה יותר מתאים

      1. עידן עופר

        19 אוג 2016 16:41:49

        הוא אולי מתאים אבל הוא לא יביא אותם לשומקום. בסופו של דבר הוא שחקן משלים טוב. הייתי אומר שאם אתה מסתכל על קבוצות ב-NBA ולא על הנבחרת אז הוא יותר מתאים לשחק ליד אנטוני דיוויס, הוא יכל להיות תוספת מעולה מהספסל לאינדיאנה , אבל זה כמובן בתיאוריה .

  5. מנחם לס

    19 אוג 2016 16:29:07

    הבעייה מספר 1 היא חוסר פוינט גארד אמיתי, שהוא גם מהיר וחודר . מצד שני, בחצי הגמר והגמר האמריקאים יכולים עוד להוכיח שכולנו שגינו בשלילה הגדולה שהדבקנו עליהם, כי כבר נגד ארגנטינה שלשום ראיתי שיפור ניכר..

  6. עידן עופר

    19 אוג 2016 16:39:06

    מסכים. מצד שני ארגנטינה לא ברמה של אוסטרליה וצרפת. הנבחרת טובה, והיא בעיקר תלויה בעצמה, יש כמה שינויים שהם נדרשים לעשות בשביל לא להיות בסימן שאלה זה הכל.

  8. Smiley

    19 אוג 2016 17:52:23

    2010 ו-2014 היו נבחרות שהורכבו משחקנים שלא היו הבחירה הראשונה והם דרסו את כולם (במיוחד ב-2014, ב-2010 היו משחקים צמודים שאני זוכר רק משחק נגד ליטא שהלך צמוד כמעט עד הסוף).
    לגבי PG, גם ב-2014 ארווינג היה שם והיה מצויין כשהארדן וקרי חולקים את עמדות ה-SG וה-SF. כאשר רוז "המוגבל יחסית" הוא המחליף.
    הנבחרת הזו, עושה רושם, בעיקר לא מוכנה מנטלית. שחקן כמו גרין, שהוא המנוע של הווריורס מצא בתפקיד שולי בנבחרת.
    השחקן המרכזי הוא כמובן דוראנט וארווינג, ומשום מה קאזינס לא ממש מסתדר עם השיפוט/חוקים האירופאים ולא דורס כל מה שעומד מולו. מה גם שתומפסון נמצא בכושר קליעה איום (מלבד משחק 30 הנקודות שלו.

    אני גם מסכים שמחקי ההכנה היו בדיחה. בבטורנירים הקודמים האמריקאים שיחקו מול נבחרות רציניות יותר.

  9. שייקה

    19 אוג 2016 18:13:09

    מעניין מאוד.

    בקשר לבעיות ההגנה בצבע ובמיד ריינג׳ – לדעתי אולי יש קורלציה ישירה ביניהן ובין שניים מהתופעות החדשות הכי בולטות ב nba היום, הסמול בול (גדולים ניידים, רזים וורסטיליים יותר), והאנליטיקס (זריקות חצי מרחק פחות יעילות).

    יכול מאוד להיות שאם עליית התופעות הללו הייתה במקביל לתורי הזהב של הנבחרות האירופיות ולא כמו היום – במקביל להזדקנות הלבנים מהיבשת הישנה – היינו רואים אפילו יותר תחרותיות.

  10. יובל שלו

    19 אוג 2016 19:48:00

    כיף לקרוא. מסכים מאוד ועדין למרות שהפער הולך וקטן הם כנראה יקחו זהב שוב. אני חושב שהבעיה העיקרית כמו שאמרת היא ההמשכיות של השחקנים. הליגה האמריקאית היא מאוד עמוסה ואין אימוני נבחרת / מחנות אימונים. הם עושים את הדברים האלה רק לפני הטורנירים הגדולים. לדעתי המשכיות בנבחרת הזאת היא מה שתביא לשינוי הגדול.

  11. המאמן

    20 אוג 2016 01:57:04

    מתסכל לראות כמה כשרון יש על המגרש וכמה הוא לא בא לידי ביטוי.

    זו התוצאה של אימונים לא רציניים ומאמן שהוא לא יותר מסדרן עבודה.

    מביך כמה חסרת ביטחון היא נבחרת ארצות הברית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט