זהו טורו הראשון של עדי רון הצעיר באתר. נאחל לו בהצלחה.
זהו סיפור אהבה בין מאנו ג'ינובילי בן ה-39, לביני, עדי רון בן ה-16. מאנו ואני חברים כבר 12 שנים.
אני מכיר אותו יותר טוב מהרבה אנשים, והוא מכיר אותי יותר טוב מהרבה אנשים.
הוא יודע מתי אני רוצה שיקלע שלשה, ומתי אני רוצה שייתן אסיסט כמו שרק הוא יודע. יש בינינו מין קסם על-טבעי.
בפעם הראשונה שראיתי את מאנו זה היה במדי ארגנטינה, כשניצח את ארצות הברית הגדולה, ומיד התאהבתי. לא פיספסתי שלשה, אסיסט או סל ניצחון שלו מאז.
זורם לי דם מאנו בורידים וזה סיפור שגדול מהחיים.
הבחור הצנוע, המוכשר, הווינר האין סופי, הקלעי, הגאון, מדליסט הזהב, אלוף אירופה, אלוף הנ.ב.א ארבע פעמים, החיית משחק הזאת לא יכIל היה לתת סיום יותר מרגש ומצמרר מהמשחק אמש נגד ארה"ב.
הוא גרם לי ולעוד כמה אלפי אנשים להוזיל דמעה, בעיקר לי.
ההרגשה שהוא נותן לי כשהוא עושה סל, אין להסבירה. הוא תמיד ייתן בשבילי עוד קצת, עוד שלשה, עוד סל ניצחון, ואני מחזיר לו בתשוקתי הגדולה אליו, ולא מפספס משחק!
יש שיגידו שהוא קצת אפור, שהוא עבר את שיאו מזמן, שהוא צריך לפרוש, שהוא לא שחקן כל כך טוב, ושהוא אוברייטד.
אבל, זה השחקן עם הנשמה הכי גדולה שיש, השחקן הכי נאמן שיש, מנהיג גדול, והכל בדרך שלו. כמו שאני מכיר אותו…
כמו בשיר של "התקווה 6" עם שפצור קטן שלי :תן לי איזה מאנו ככה להירגע, תן לי לראות עוד דקה שלך, משהו נעים לנשמה.
אני ומאנו חברים כבר 12 שנים.
איך אפשר שלא להתאהב בך מאנו היקר גרמת לליבי לפעום מחדש.
אחד השחקנים הכי כיפיים לצפייה בליגה. חבל מאוד שעוד מעט יפרוש, אבל סוג של גמר את הסוס. אינטליגנט בטירוף.
אני עוד זוכר את ג'ינובילי כשזכה באליפות אירופה במדי קינדר בולוניה ב99. כבר אז היה חתיכת שחקן.
באמת אחד האינטליגנטים והמיוחדים ששיחקו. התאים כמו כפפה ליד לשחק לצד דאנקן.
יפה מאד עדי תמשיך לכתוב
גם אני. חבל שלא הגיע לנבא קצת יותר מוקדם
לדעתי ב99' עוד שיחק ברגיו קלבריה… זו היתה.הקבוצה של סאביץ ודנילוביץ. מאנו זכה ביורוליג ב2001.
אתה כנראה צודק. הזיכרון מטעה לפעמים. ב99 זו הייתה הקבוצה של דנילוביץ וריגודו
נפלא
אחלה רון.
כתבת יפה ואוטנטי.
עדי רק הערה / הארה קטנה – אני חושב שיכולת להרחיב קצת יותר על החוויה של צפיה בשחקן האהוב עליך, ולתת לנו הקוראים לטעום יןתר מאותם רגשות שהתעוררו וגרמו לך לאהוב אותו. אני יצאתי קצת עם תחושה של משהו שהתחיל להתפתח בתחילת הטור, אבל איפשהו נשאר קצת באוויר ולא הגיע למיצוי.
זו באמת ביקורת בונה ומתוך רצון למקד ולסייע להתפתח בכתיבה.
כן יש בזה משהו..
כתבתי בעיקר מהלב ומהרגש לאהבה למשחק שלו
עדי שלא יהיה ספק נהניתי מאד לקרוא, ובתחילת הקריאה הרגשתי שזה הולך להמריא גבוה, אבל קצת נשארתי עם תחושה של סיפור שהמריא אבל לא ברור בדיוק לאן והפרטים קצת חסויים.
כישרון יש, והלוואי ואני בגילך הייתי כותב כך.
הכי חשוב שמאנו ייתן בראש😁😛😁
מעולה.
איך יכול להיות ששניים מהשחקנים שהכי אהבתי ב-20 שנה האחרונות הגיעו מהקבוצה שהכי שנאתי ב-20 שנה האחרונות?
על מאנו צריך לכתוב שירים ולנגן מזמורים, שחקן פשוט קסם
אחלה פוסט בכורה עדי.
מאוז מוזר לי שמאנו נשאר ודאנקן לא. מעניין איך הוא יתפקד העונה, שבהחלט עשויה להיות האחרונה שלו כשחקן כדורסל פעיל, למרות שמי יודע, הוא עוד מסוגל להגיע לעונת פרישה בארגנטינה.
http://www.si.com/nba/2016/08/12/tim-duncan-president-barack-obama-bruce-bowen-rio-olympics
וואו מאנו, איזה שחקן מדהים. בעיני גאון כדורסל שלא נראה לי נשארו כמוהו.
מסכים עם כל מילה, מהשלושה האהובים עלי.
נקווה שיתן עונת פרישה טובה.
hear hear. קרוע עליו.
תודה על הפוסט
בחירה 57 בדראפט , שחצנות אמריקאית בשיאה
אני לא סובל את ג'ינובילי ( מהימים בקינדר בולניה ) מדובר באחד מהשחקנים הלא אמרקאיים הגדול בכל הזמנים
אלוף יורליג , אלוף NBA , מדליסט זהב
ענק מאנו , ניפק חלק מרגעיי הייליטס המרגשים ביותר שיש , הוא ווינר ענק ותמיד נראה שמעלה הילוך בפלייאוף
כיום היה נבחר טופ 10 בוודאות בכל דראפט
האמת? הוא כבר ניצח ניבחרת ארה"ב יותר חזקה וקשה ליראות אותו מושפל ככה בגיל 39.
חוץ מהתשוקה וכמה ניצוצות הוא כבר לא מזכיר את עצמו.
אחד השחקנים שהכי כיף לראות.
הסרטון ששמת ממש תענוג. מה שרואים גם זה כמה הוא איבד מהמהירות שלו. הוא היה כזה זריז!
לדעתי היה צריך להיות MVP סידרת גמר 2005!
ללא ספק. גניבת ה-mvp הכי בזיונית בהיסטוריה (באשמת שטרן, לא דאנקן).
2+
פוסט מעולה. מאנו הוא אדריכל הקבוצה המופלאה ב2014 ששיחקה את הכדורסל הכי נכון ויפה שהיה. וזה כמובן בנוסף לכל ההשגים שלו
היו טובים ממנו, לא היו טובים כמוהו!
גאון של המשחק, ווינר ענק, פלופר אגדי.
אפשר לראות בקליפ שבשיאו היה גם אתלט מצוין אבל חוכמת המשחק והוווירטואוזיות נשארו איתו גם אחרי השיא.
מהשחקנים שהמאמן והאוהדים רואים מהלכים שלו ובכל משחק יוצא להם לפחות פעם אחת ״מה אתה עושה?! גאון״. בטוח הטריף את פופ אלפי פעמים
שונא את הספרס, מת על מאנו.
את מאנו אפשר לאהוב אבל יותר קל לשנוא.
למה? כי הוא אחד הפלופרים הגדולים שבליגה, ושחקן מלוכלך מאד.
תודה על הפוסט. אחד השחקנים האהובים עליי.
איך ב-2014 הוא הוביל קאמבק אדיר של הספרס מבור של 22:6 במשחק ההכתרה.
החזרת אותי למה שכתבתי בסיכום אותו משחק בטור שלי כאן (לא מצאתי קישור, אנחנו צריכים מערכת של ארכיון באמת):
"כדורסל הוא הרבה פעמים משחק פסיכולוגי…אבל לפעמים מספר המשתנים קטן בהרבה, ומסתכם במה שנמצא בין האוזניים, ומתחת לצלעות, של כמה בודדים ומיוחדים.
משחק 5 נפתח בצורה מאוד מעניינת, עם סוג של דריסה מיאמית. זו לא היתה רק התוצאה, זו היתה גם שפת הגוף של השחקנים המרכזיים בהצגה – לברון מצד אחד שבא נחוש ותקף באגרסיביות, ומצד שני דאנקן, ובעיקר פארקר, שנראו כאילו המקום האחרון שהם רוצים להיות בו זה על הפרקט. טוני נראה כאילו הוא ממש לא רוצה לזרוק כי הוא יודע שיחטיא… זה נראה ממש לא טוב, בעיקר בגלל שפת הגוף הנרפית ששידרו שני הכוכבים שאמורים להוביל את העסק.
ואז – זה קרה. מישהו שכח לספר לבחור הארגנטינאי שיש כבר עלילה מוכתבת לפרק הזה. מאנו ג'ינובילי, לטעמי, היה ה-MVP של המשחק הזה ואולי של הסידרה, וייתכן שבמו ידיו מנע עוד עוגמת נפש דוגמת השנה שעברה. מנקודה בה הכל היה כבוי ועצור בקבוצה, הוא הצית קאמבק, שיותר משהיה "נקודותי" היה מנטלי לחלוטין. הסל ופאול שלו ואח"כ שלשה צימקו אמנם ב-6 נקודות, אבל היו שווים הרבה, הרבה יותר. הוא גרם לקבוצה שלו להאמין. הוא גרם לשחקנים שלידו לצאת מהסכימה שכאילו הוכתבה מלמעלה ובוצעה בשלמות אדישה עד אותה נקודה. הוא הוציא את כל החברים מהתרדמת שנפלה עליהם ואיימה להשתלט עליהם להמשך המשחק. ומאותה נקודה ראית את הפרצופים המאמינים שוב: את קאווי עושה מה שנתן לו את התואר האישי, את טימי עושה את מה שנתן לו בעבר את התארים הקבוצתיים. את כל שחקני המשנה משנסים מותניים, בעיקר בהגנה, וחוזרים להאמין. מהבחינה הזו אני חושב שמאנו הוא הנכס החשוב ביותר לקבוצה. טימי וטוני, וגם האחרים, משחקים כדורסל נהדר ולעיתים מושלם, אבל הם לא יכולים לשנות destiny של משחק, או של קבוצה. אין בהם את האש שיכולה לשנות מומנטום ולהפוך את "הכיוון הטבעי" שהמשחק הולך אליו. בשביל זה יש את נשק יום הדין – השחקן הכי חשוב במכונה, שכל תפקידו הוא בעצם לעשות דברים שהמכונה לא מתוכנתת לעשות, כדי להחזיר אותה חזרה למצב פעולה תקין. "
השחקן החביב על הצ׳אקסטר בפרשנויות שלו בטי.אנד.טי ואינסייד דה אן בי איי.
מי שלא שמע את בארקלי צועק – ג׳-י-נ-וב-ל-י לא שמע אהבה לשחקן מימיו… נתגעגע
שחקן ענק ואחד האהובים עליי אי פעם. על מה שהיה חסר לו באתלטיות ומהירות הוא חיפה באינטליגנציית משחק אינסופית.
אולי השחקן היצירתי ביותר שיצא לי לראות משחק את המשחק.
טור מעולה על שחקן גדול
עיגול הקרחת שהתפתח לו בשנים האחרונות יחד עם מימדיו הצנועים תמיד נתנו לו מימד אנושי….
מאד אהבתי אותו
ובנוסף…. אהבתי את מענק הפרישה שפילדלפיה סידרו לו…. עוד עשרים שנה זה יהיה אחלה סיפור מהתיבה
גם אני מהאוהבים של מאנו.
הוא עוד לא פרש אז נחכה קצת עם ההספדים
(לעדי רון – התאהבת במאנו כשהיית בן 4?!)
בהחלט !
אבא גרם לי לראות את הנשחק נגד ארהב שלו ומאז היסטוריה
לחשוב שלמאנו יש מדליית זהב ולדאנקן לא. מטורף לגמרי. שחקן מדהים.
אני בסטרס קבוע מהפגישה המתקרבת שלו.
נאש הלך לי ועכשיו גם ממנו. עצב.
עכשיו אני יכול למות בשקט. משום מה חשבתי שהוא אנדררייטד כאן באתר ובכלל וזה אכל אותי. אבל אם עדי יכול להיגנב ממנו בגיל 4 אז כנראה שהוא מיוחד כמו שחשבתי. הוקל לי. ההצגה שהוא נתן מול דטרויט ב-2005 תישאר איתי עד הקבר. mvp מול אחת ההגנות אם לא ה….
שלשות, לייאפים, דאנקים, פלואטרים, סלים הגיוניים, סלים הזויים, הכל היה שם. רק לי הוא מזכיר ביצירתיות ובערמומיות את נאש? ד"א, אני לא מסכים שהוא לא אתלט, הלובן שלו מטעה, הוא אתלט מטורף.(כלומר, היה). האגרסיביות המוטרפת במשחק שלו הופכת אותו בעיניי לשחקן הכי כיפי לצפייה בליגה. ראיית משחק מושלמת+. יהיה לי עצוב מאוד כשיפרוש בשנה הבאה.
למי שאוהב את מאנו, קריאת חובה:
http://www.espn.com/nba/story/_/id/17262551/manu-ginobili-built-legacy-love-team-storied-career
שכחתם להזכיר את אפיזודות הbatman המפורסמת שלו..אחד הקטעים החזקים שהיו בלייב בנ.ב.א אולי אפילו שווה להיכנס לפינת הסיפורים … מי שלא יודע על מה מדובר שיגגל בטמן ומנו שחקן מדהים..שבת שלום
Manu is the greatest Argentinian baller ever.
HOF.
The real 2005 MVP finals.
Finest possible mix of intelligence intuition and athlete you can get. He transcends the game
In my mind he's one of the best to ever play the game.
Saying he's dirty is BS. He took any edge he can get.
Absolute artiste.
שאלה למומחים
לאיזה כדורסלנים יש גם אליפות אירופה(יורוליג) וגם נ.ב.א??
אשמח לתשובות
שחקן אגדי וכמו שכולם אמרו – אחד הכיפיים לצפייה!
אפילו סאות'פארק ביססו עליו פרק
http://i.imgur.com/VrZ4gPZ.jpg
No funny stuff בתגובה 19 החזיר אותי למה שכתבתי בסיכום אותו משחק בטור שלי כאן (לא מצאתי קישור, אנחנו צריכים מערכת של ארכיון באמת):
"כדורסל הוא הרבה פעמים משחק פסיכולוגי…אבל לפעמים מספר המשתנים קטן בהרבה, ומסתכם במה שנמצא בין האוזניים, ומתחת לצלעות, של כמה בודדים ומיוחדים.
משחק 5 נפתח בצורה מאוד מעניינת, עם סוג של דריסה מיאמית. זו לא היתה רק התוצאה, זו היתה גם שפת הגוף של השחקנים המרכזיים בהצגה – לברון מצד אחד שבא נחוש ותקף באגרסיביות, ומצד שני דאנקן, ובעיקר פארקר, שנראו כאילו המקום האחרון שהם רוצים להיות בו זה על הפרקט. טוני נראה כאילו הוא ממש לא רוצה לזרוק כי הוא יודע שיחטיא… זה נראה ממש לא טוב, בעיקר בגלל שפת הגוף הנרפית ששידרו שני הכוכבים שאמורים להוביל את העסק.
ואז – זה קרה. מישהו שכח לספר לבחור הארגנטינאי שיש כבר עלילה מוכתבת לפרק הזה. מאנו ג'ינובילי, לטעמי, היה ה-MVP של המשחק הזה ואולי של הסידרה, וייתכן שבמו ידיו מנע עוד עוגמת נפש דוגמת השנה שעברה. מנקודה בה הכל היה כבוי ועצור בקבוצה, הוא הצית קאמבק, שיותר משהיה "נקודותי" היה מנטלי לחלוטין. הסל ופאול שלו ואח"כ שלשה צימקו אמנם ב-6 נקודות, אבל היו שווים הרבה, הרבה יותר. הוא גרם לקבוצה שלו להאמין. הוא גרם לשחקנים שלידו לצאת מהסכימה שכאילו הוכתבה מלמעלה ובוצעה בשלמות אדישה עד אותה נקודה. הוא הוציא את כל החברים מהתרדמת שנפלה עליהם ואיימה להשתלט עליהם להמשך המשחק. ומאותה נקודה ראית את הפרצופים המאמינים שוב: את קאווי עושה מה שנתן לו את התואר האישי, את טימי עושה את מה שנתן לו בעבר את התארים הקבוצתיים. את כל שחקני המשנה משנסים מותניים, בעיקר בהגנה, וחוזרים להאמין. מהבחינה הזו אני חושב שמאנו הוא הנכס החשוב ביותר לקבוצה. טימי וטוני, וגם האחרים, משחקים כדורסל נהדר ולעיתים מושלם, אבל הם לא יכולים לשנות destiny של משחק, או של קבוצה. אין בהם את האש שיכולה לשנות מומנטום ולהפוך את "הכיוון הטבעי" שהמשחק הולך אליו. בשביל זה יש את נשק יום הדין – השחקן הכי חשוב במכונה, שכל תפקידו הוא בעצם לעשות דברים שהמכונה לא מתוכנתת לעשות, כדי להחזיר אותה חזרה למצב פעולה תקין. "
אחד השחקנים הכי חכמים שידע המשחק. שילוב נדיר של תשוקה, חוכמה והצגה
ריגשת