מאמר מצויין מ-ESPN על זריקות מהקו (באנגלית)

Drowning in a sea of bricks: Why NBA bigs struggle at the line — and always will

play

Why big men miss free throws — and practice can't fix it (1:10)

Steph was back.

Six minutes and 2 seconds into Game 4 of the Golden State Warriors' second-round series against the Portland Trail Blazers, Stephen Curry sauntered off the bench for his first live action in two weeks and into the epicenter of the most exciting game of the year. It was as if the lights had come back on after a power outage. The Warriors trailed 16-2, lost in an effervescent maelstrom of brilliant, whirling basketball by the Blazers. Yet here came the MVP, restoring electricity.

Curry took over in the middle of the second quarter, teaming with Klay Thompson to steal the ball, blitzing down the court and making a 10-foot leaner over an airborn 7-foot Mason Plumlee to bring Golden State within nine.

The earthquake of Curry's knee injury — and its anxious aftershocks felt around the league — was history. Everything that rested on his shoulders — the Warriors' march to the NBA Finals, TV ratings, the ongoing long-ball revolution — was saved. Steph was ready to explode.

Until … Just before Curry had a chance to do something amazing, Trail Blazers forward Al-Farouq Aminu put his arms around 7-foot center Andrew Bogut: an intentional foul of the worst free throw shooter on the team — the turd in the punch bowl of Curry's comeback.

As social media groaned, Bogut, a career 55.8 percent free throw shooter, bricked his first attempt and made the second. A minute later, the Blazers fouled him again. And then a third time.

"Stupidest rule in the league," Kerr was overheard grumbling, according to CSNNW reporter Jason Quick. "People pay $8,000 to sit courtside to watch this."

Fans pay to watch the best in the world, Kerr was saying, and instead they were watching a play designed, by the opposing coach, to be terrible. Tall men fumbling at the free throw line has become one of the NBA's signature shortcomings — and it's creeping toward an epidemic. Not because players are worse at free throws than they used to be, but because coaches are more sophisticated and strategic and, some would argue, less gentlemanly. This season, NBA fans were subjected to about 450 intentional free throws shot by some of the league's worst free throw shooters.

Last Tuesday, commissioner Adam Silver announced that the NBA's board of governors approved rule changes to dissuade Hack-a-Shaq tactics by extending the last-two-minute rule from the end of the game to the end of each quarter, trimming the time teams can exploit hack-a-targets. Players like Bogut, in turn, will get eight minutes per game of protection from this tactic, instead of two. Silver said he hoped to see the board of governors expand the rule to the entire game.

In the meantime, keeping the game electric is mostly a case of hoping big men get better at shooting free throws, which seems unlikely. Among the most stable statistics in the sport is the reality that men 6-foot-9 or taller, as a group, make only about 72 percent of their free throws. Within that group of giants lies a trend: 75 percent of the worst free throw shooters in NBA history are 6-foot-9 or taller. But the worst of them have long been among the league's best players — All-Stars and all-timers — who have shot below 60 percent. In the 1950s and '60s, Bill Russell, 6-foot-10, shot 56.1 percent from the free throw line. Wilt Chamberlain, 7-foot-1, made 51.5 percent. Shaquille O'Neal, Dennis Rodman, Tim Duncan, Alonzo Mourning, Ben Wallace, Horace Grant, Vin Baker, Dwight Howard and Blake Griffin — all were named All-Stars during seasons in which they shot worse than 60 percent from the line.

These players are the ready victims of competitive opposing coaches. Kevin Durant, who is listed at 6-foot-9 and is a career 88 percent free throw shooter, spoke for many when he told ESPN's Royce Young back in December, "If you don't want to get hacked, then work on your f—ing free throws."

Asked on The Dan Patrick Show in early May of last year if the league should change the rule, TNT broadcaster Reggie Miller, one of the greatest shooters in NBA history, said: "Make your free throws. It's disrespectful to yourself and myself who spent countless hours in the gym working on our shooting. … We worked on our craft."

Practice more! It makes so much sense. Yet according to those who have gone to the trouble of diagnosing the actual root of the problem, it's the exact opposite of good advice.



A favorite theory of hoops aficionados is that a basketball is relatively small — and thus difficult to control — in enormous hands. Imagine trying to "shoot" a tennis ball.

A compelling argument — until you put it to the test. San Antonio's Kawhi Leonardwhose mitts are almost as massive as Shaquille O'Neal's — drained 87.4 percent of his free throws this past season. Arvydas Sabonis was once thought to have some of the NBA's biggest hands, and he shot 80 percent from the line.

Though a dearth of historical NBA data on hand size makes rigorous, decades-long study impossible, an analysis — based on hand-length data extracted from NBA draft combine measurements — of 118 NBA players who have taken at least 100 career free throws confirmed that hand size is not a statistically significant predictor of free throw success.

Andrew Nicholson has the biggest hands in the database, but the Orlando big man has shot 78 percent from the line in his career. Milwaukee's Michael Carter-Williams, on the other hand, has the smallest hands relative to his height, and he shoots just 69.2 percent from the line.

Hall of Fame coach Rick Pitino is a staunch believer of the Large Mitts theory, which is why last summer he logged onto YouTube and studied Rick Barry's "granny shot" instructional videos. In the practice gym, Pitino taught himself how to make 8 of 10 consistently underhanded before he could properly teach his then-starting center Chinanu Onuaku how to do it.

After Pitino and his staff trained Onuaku, the big man saw his free throw percentage improve from 46.7 percent in his freshmen year to 58.9 percent last season. Onuaku loved it.

"I don't really care what people think," Onuaku said over the phone. "As long as the ball goes in the basket, that's all I care about." In June, the Houston Rocketsrewarded Onuaku by selecting him with the 37th pick in the 2016 draft, making him likely the first NBA player in decades to shoot free throws underhanded.

"If I was an NBA executive again, I would immediately hire Rick Barry to tutorAndre Drummond, Dwight Howard and whomever it would be," Pitino said. "But of course, I've gotten pretty good at it myself."

However, research guru Michael Beuoy, of Inpredictable.com, found some other possible explanations for poor free throw shooting aside from hand size. A deep dive into SportVU-generated granular data revealed to Beuoy that tall players tend to have higher shot trajectories, which means the ball approaches the rim as if it had been dropped from a greater height — i.e., faster. Dirk Nowitzki's free throws approach the rim at 20.4 feet per second; Kyrie Irving's approach at 19.4.

That doesn't matter if the shot is dead on. But if it catches rim, as many do, Nowitzki's shot would bounce off the rim with more force than Irving's. And in basketball, there are plenty of makes to be had from a softly bouncing ball lucking its way into the net.

Beuoy also found that big men were just all over the place with the ball. The starting position, the release point, the velocity and angle of the ball as it left their hands … the best shooters had very little variation in these things. The tallest players had a lot, and the worst free throw shooters had a ton.

In other words, the search for physical differences in tall and short shooters uncovered evidence that the actual difference is not physical at all.


Putting in golf is about as similar an act as there could be to free throw shooting. The essential challenge is to stand before a crowd, size up a target and move your body in a carefully rehearsed way. The sin is surprise. The virtue is in mastering a motion you can replicate no matter the circumstances. And practice is famously the bedrock of succeeding at it.

But it's not the whole story for everyone, every day. Many of the game's finest — from Tom Watson to Sergio Garcia to Johnny Miller to Ben Hogan to even, at the end, the famed Bobby Jones — have seen things turn horribly, irreparably wrong on the greens, more or less because of something happening between the ears.

Ernie Els has won four golf majors, and he said he has hit eight holes-in-one in his career. He's fifth on the list of career golf earnings. Yet, on the first green of the Masters this year, it took him six agonizing putts to find the bottom of the cup — after starting, literally, from 6 feet out.

In golf, they call it "the yips" — when they mention it at all. It has been studied for decades in not just golf, but everything from baseball to darts to concert piano.

One such student is Chris Cassidy. The 46-year-old holds degrees from the Naval Academy and MIT. He was a Navy SEAL sniper for 10 years and an astronaut who completed a record spacewalk. He currently heads NASA's astronaut program, in charge of selecting and training the nation's space cadets. Cassidy is said to be perhaps the most heavily trained human in the history of the United States government.

He is also an NBA fan living in Houston, an epicenter of the "hack-a" epidemic thanks to the presence of Dwight Howard — who recently signed with Atlanta — and his backup, Clint Capela. When news arrived that the Rockets selected Onuaku, the intellectual side of Cassidy brimmed with excitement. But the former astronaut concedes, "As a fan, I just want them to win."

Cassidy's thinking on big men missing free throws has very little to do with big men and a lot to do with how people get competitive jobs: "We have 18,000 applicants for 10 people, and there are so many really good candidates out there," Cassidy said of those wishing to become astronauts. "For me, it came down to me and another guy. And what decided who made the cut was a really, really small thing, something insignificant."

To the best of Cassidy's knowledge, the guy he beat out to become an astronaut had a food allergy. Yes, a food allergy.

The lesson: Any weakness can doom you in such a competitive field. In this way, a 6-foot NBA player is like an astronaut. To separate himself from millions of similarly sized people who'd like to play in the NBA, he must be strong, mentally and physically, in whatever it takes to have a nicely replicable shooting stroke.

If you're a bad free throw shooter at 7-foot, though? Well, OK, you still have a darned-good chance of making it to the NBA simply because there aren't many 7-footers in the world. David Epstein's 2011 book "The Sports Gene" estimates, based on government population data, that a staggering 17 percent of all 7-foot American men between the ages of 20 and 40 are playing in the NBA.

"The 7-footer pool is incredibly small, and they're not groomed to be good free throw shooters," Cassidy said. "But I'm sure big guys in the NBA ever since they were in seventh grade, they were off on the side of the gym shooting free throws, and it doesn't necessarily make them better. So there's got to be something else going on."


At the end of close games, when home fans scream like crazy to distract the road team from making free throws and are respectfully silent when the home team shoots, it's a big advantage for the home team … right?

Not so much. According to a paper presented by researchers Justin Rao and Matt Goldman at the MIT Sloan Conference in 2012, it's the home team that sees its free throw percentage plummet.

The son of a psychologist, Rao said it's the desire to make the shot and delight those fans that forces some shooters to put in extra effort and concentration — a little like Els at the Masters. And that conscious effort can screw it all up.

The Rockets tracked Howard's free throws, and he shot "upper-70s"in the practice gym, according to a team source, but he shot 48.9 percent in games this past season. That's a 30 percentage point gap.

Pistons coach Stan Van Gundy puts Andre Drummond's practice percentage at 65 percent, but Drummond shot 35.5 percent in games this season – another 30 point gap. (It goes without saying that the rest of the league, which shoots 75 percent from the line, could have nowhere near that big of a drop-off.)

"If these guys do much better in practice than the game," Rao said, "it points to psychology."


"When was the last time you drank from a cup?" Dr. Christian Marquardt is on the phone, and he almost makes me spit, because surely he can't know that I have taken a sip of coffee that instant. He's a leading sports psychologist studying the neurological causes of the yips at the Science and Motion facility in Munich, Germany.

I tell him that I literally just took a sip of my coffee.

"Did you put any attention on it, or any thought? Or did you just drink it?"

No thought.

"Now, imagine it was completely filled up with hot liquid. You don't want to spill it. All of a sudden, you will act very differently."

He's right. Thoughts about how tightly I'm gripping the handle, the precise twist of my arm, the angle of the cup to my mouth …

"Because," he explains, "you start thinking about the consequences of failure."

This is how Marquardt begins our conversation about large men missing free throws. He hasn't studied this particular affliction, but he has spent about a decade investigating the anatomy of the yips, studying over 250 amateur golfers and other pros using his SAM PuttLab technology.

Marquardt is not convinced that natural selection totally explains why big men struggle at free throws. He said the heart of the problem goes deeper — down, for some players, to their very neurological roots.

The yips, Marquardt explains, are not mechanical. They go away if you remove the perceived risks. Take the ball away, and golfers can swing normally. But the yips roar back when the ball is returned to the putting green.

They can be distance dependent, too. Six-foot putt? No yips. Five feet? No yips. Four feet? Yips.

"And then it becomes more strange if, for example, you change the attribute of the ball," Marquardt said. "If you place magnets under the ball so the ball can no longer move, what happens? No yips."

As detailed in a 2014 New Yorker story, Marquardt sees this weird phenomenon with world-renowned pianists who deal with focal dystonia, a dysfunction of a limb or joint, particularly the hands. If you remove the piano, their fingers come back to life. Something about the task itself drives the dysfunction.

"If you are in a situation where you are in front of a task which requires precision, in the back of your mind you think: 'How can I do that? How can I be more precise?' And then add consequences. If you fail, you get a different pattern."

Ah, yes. The hot coffee. It turns out free throws aren't the problem. It's free throws in games that cause the basketball yips.


DeAndre Jordan is one of the best players in the NBA, yet the Los Angeles Clippers center spends long stretches of close games on the bench purely so opponents won't send him marching to the free throw line. He said he practices hundreds of free throws a day … to no avail. Jordan's free throw rate the past four seasons (41.4 percent) is no better than his first four seasons (44 percent).

"I'd just think, like, 'OK, don't f—ing air-ball it," he recently told teammate JJ Redick on Redick's Vertical podcast. "Like, you can't air-ball it. Don't do that, and it'll be OK. I don't want to be on 'Shaqtin' A Fool,'" he said, referencing the recurring TNT segment in which O'Neal roasts players for their mishaps.

The consequence of failure is clear: humiliation by your idols that's broadcast around the world.

"All eyes are on you," Jordan said. "There are other things that you can watch that go on [in live action]. But free throws are the one time in the game where everything stops. Everybody 100 percent focuses on one person."

Humiliation can be a powerful deterrent. On March 2, 1962, Wilt Chamberlain scored 100 points while making 28 free throws and missing just four. On hisRevisionist History podcast, best-selling author Malcolm Gladwell points out that Chamberlain missed four out of 32 on that famous evening by shooting underhanded. After converting a career-high 61.3 percent from the free throw line that season, he shockingly reverted back to shooting overhanded the following year.

Gladwell uses this example to demonstrate why some people choose wrong despite knowing what's best for them. Gladwell interviews Rick Barry, who says he tried to get Shaq to change. According to Barry, Shaq turned down his advice, claiming: 'I'd rather shoot zero [percent] than shoot underhanded.'"

Gladwell points out that this humiliation factor also drove Chamberlain away from the granny shot.

"I felt silly, like a sissy, shooting underhanded," Chamberlain wrote in his autobiography. "I know I was wrong. I just couldn't do it."

In other words, Chamberlain felt it was more humiliating to succeed while looking silly than to fail while looking cool. (Or, he defined success as looking cool.)

Howard made 67.1 percent of his free throws his rookie season, but he's only gotten worse as his career has goes on, bottoming-out to a career-low 48.9 percent this past season. Though he said he practices more than ever these days, he claimed the more he practices, the worse he gets.

"It causes us to think more," Howard said.

Howard remembers hitting 465 out of 500 free throws in practice one day with the Los Angeles Lakers. He made 49.2 percent of his in-game freebies that season.

"And for the next two or three games, I was really locked in," Howard said. "But then I started thinking so much about it, I started missing. I was working so hard not to miss, I missed all of them.

"Free throw shooting is all mental. In practice, I don't miss. In warm-ups, I don't miss. When I get into a game, I hear people say, 'He's going to miss,' and it gets inside my head."

Like Jordan, Howard suffers from Shaqtin'-A-Fool-phobia. Hack-a-Shaq only makes it worse.

"Because of all the attention to it, our flaw has been magnified to the whole world," Howard said. "I've got little kids at basketball camps telling me, 'My dad says you suck at free throws.' Other players have flaws, but they aren't getting magnified the way the free throws are."

In Orlando early in his career, Howard said he hired a personal sports psychologist who used to work with Tiger Woods. He has also tried singing songs in his head to keep his mind off the task.

"I used to sing Beyoncé songs, that was my thing," Howard said. "I told her about it when I saw her. I said, 'When I sing your song, I make my free throws.' She seemed to like that."


Rick Ankiel could hear the blood draining from his head. The then-20-year-old St. Louis Cardinals phenom didn't know it at the time, but he was suffering from a mental breakdown on the mound during a 2000 MLB division series game.

"Once I threw the one pitch that didn't sit right, then it all started to unravel," Ankiel said recently.

Ankiel experienced one of sports' highest-profile cases of the yips. After a regular season that earned him second place for National League rookie of the year, Ankiel all of a sudden forgot how to pitch. He threw five wild pitches in one inning, the first to do so since Bert Cunningham in 1890.

He spent the next few years in the minors battling control problems and injury. The struggle became so mentally taxing that he switched positions, eventually making it back to the majors as a power-hitting outfielder.

Ankiel doesn't follow the NBA, but he sympathizes with hack-a-players, who also struggle to hit their targets. When his struggles set in, Ankiel's thoughts were flooded with questions of mechanics. Where's your release point? Is your elbow right? What about the grip? Why can't you just throw it, damnit?

Eventually, his hands went numb.

"I didn't even understand what was happening," Ankiel said. "I couldn't even feel the ball in my hands. The feeling went away."

Ankiel returned to the mound effectively for a brief stint in 2004, but it took years of counseling from famed sports psychologist Harvey Dorfman, who had helped Cy Young winners Greg Maddux and Roy Halladay.

Upon hearing about Jordan's mental "don't f—ing air-ball it" battle, Ankiel chuckled. "I'm not laughing at him, I'm laughing with him because I get it," Ankiel said. "I've been there. Harvey taught me to always tell yourself what you want to do, not what you don't want to do."

Ankiel said the brain blows past those verbal traffic cones and instead goes right to visualizing those forbidden images. Ankiel used to tell himself not to throw it in the dirt, or don't pepper the backstop.

"If I say, 'Don't think about a pink elephant,' what do you see?" Ankiel said. "Right.

"If I say don't f—ing air-ball it, the image you see is the f—ing air ball. The brain doesn't know how to function with that kind of message."

To this day, Ankiel is the only player in MLB history other than Babe Ruth to win 10 games as a pitcher and hit over 50 home runs. Before relearning how to perform a simple task, Ankiel had to relearn how to think. Practice had little to do with it.

"I was one of those people," Ankiel said, "who practiced too much."


A five-mile stretch along Carnegie Avenue in downtown Cleveland is all that separates Brooke Macnamara's office and Quicken Loans Arena, where Cavaliers players put up hundreds of shots before every game. Macnamara is a psychological sciences researcher at Case Western Reserve University, where she has spent the past several years studying the value of all of those practice shots.

Her latest research, published in the May issue of Perspectives on Psychological Science journal, focuses on the 10,000-hour rule, a theory popularized by Gladwell's 2008 book "Outliers." The rule states that to master any skill requires, among other things, about 10,000 hours of proper practice.

What Macnamara discovered is that deliberate practice among elite athletes at the national, international and Olympic levels explained just 1 percent of the variance in performance. Once you get to the top of the sport, more hours in the gym don't necessarily lead to better results.

"Practice isn't as important as these views suggest," she said over the phone. "Practice is overrated."

She also pointed to a 2007 study that shows chess players need as little as 3,000 hours and as many as 23,000 hours of total practice to achieve master status. Even among non-elite athletes, only 18 percent of the variance in performance could be explained by deliberate practice.

"I think it is in line with the American Dream: With hard work and determination, you can become whoever you want," Macnamara said. "It's a very pull-yourself-up-by-the-bootstraps sort of idea. People view that as an overly positive and inspiring [message]. But the problem with it, of course, is if it's not accurate, you have a misconception."

For some athletes, Dr. Christian Marquardt said, practice is not the answer at all — not if the issue is thinking too much about public criticism.

"You think, 'OK, I'm at 85 percent from the line now,' and then you go back into the game and then you have even more reason to think about it when the performance drops again," he said. "Which makes you think more because there's a difference there. You start to wonder, 'What the hell is going on!?'"

The basketball brain is one trained to react. In some ways, it follows Parkinson's law, which says work expands to fill the time available for its completion. In live action, decisions are made in milliseconds. Free throws come with a whole minute or so to ponder. Thoughts expand, like a gas, to fill the space.

"I've got little kids at basketball camps telling me, 'My dad says you suck at free throws.' Other players have flaws, but they aren't getting magnified the way the free throws are."

Dwight Howard

"Sometimes the better you are inside of the game, the worse you are if you have time to think," Marquardt said. "Standing in front of a free throw, your brain starts doing something consciously. But in live action of the game, you don't really know what's going on because there are so many muscles and so many actions involved. There's no time to think."

The crowd boos, anxiety mounts and the shooter concludes that he needs to work harder to do better. But hitting a high number of free throws in practice may only provide a false sense of success. Marquardt calls this the illusion of learning.

"This is a misunderstanding," he said. "Practice does not make perfect. Practice makes permanent."


Think about how Reggie Miller carried himself on the court and off. Or Steph Curry. Have you ever gotten the sense that either really cared whether people liked them?

Then think about DeAndre Jordan, essentially praying nobody would make fun of him.

Somewhere in there is where the most useful work is likely to be, Marquardt said. When it comes to free throws, it's better to accept failure and learn to not fear it.

And here's where we get to the military snipers. Like basketball players, snipers work in an active, high-energy environment. But in the midst of that, they must perform a task that requires calm and focus.

In order to combat this, these highly trained shooters will synchronize low breaths with a slow heart rate to achieve maximal stillness. They call it "breathing down," and once you are calm, you have about a 1.5-second window before your brain takes over again, putting the whole enterprise in jeopardy.

"You've got to control your breathing so that as you go to pull the trigger for the shot, the pointing end of your gun isn't flailing all around with your heart rate," Cassidy explained.

Marquardt suggests working on "ramping down" — i.e., relaxation techniques to calm the central nervous system — before taking a free throw. Focusing on breathing and lowering the heart also lowers stress hormones from deploying and raising anxiety. Think about the process, not the consequence.

"Certainly you need to practice like hell to be a great athlete," Marquardt said. "But you need to have the right practice. You need to learn how to learn."

Cassidy spends his days watching some of the nation's highest-skilled workers perform impossible feats in the space program, but they sometimes think themselves into trouble. He said they must practice situations such as: "I'm working on this thing and that thing right now and — whoops, I just lost power over here; now this is my most important thing. And you start working through all three and keeping your head above water. Maintaining your situational awareness as things get crazier and more dynamic is probably the single-most important attribute to being a good astronaut."

Even after months of training, his astronauts sometimes lose the ability to simply grab an object floating by them in space.

"You do it a thousand times, and all of sudden when people are watching and grading you — it's not the 18th green at the Masters, but still, that's when we see the yips."

Cassidy sees parallels for the NBA free throw shooter, but one trick he picked up during his SEAL days has nothing to do with the hands.

"You wiggle your toes," Cassidy said. "That's a technique I tell people during space walks. If you're getting stressed and nervous and gripping things too hard, just wiggle your toes, and that miraculously relaxes your whole body. Works like a champ. Try it some time."

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!
Subscribe
Notify of
23 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
ישראל קרמר
ישראל קרמר
7 years ago

אין מי שמוכן לתרגם?

yamani1000
yamani1000
7 years ago

שש דקות ו -2 שניות לתוך המשחק 4 של הסדרה בסיבוב השני 'גולדן סטייט ווריורס נגד פורטלנד טרייל בלייזרס, סטפן קרי בנחת מהספסל לפעולה החי הראשון שלו בעוד שבועיים לתוך המוקד של המשחק הכי מרגש של השנה . זה היה כאילו האורות חזרו על לאחר הפסקת חשמל. הווריורס נגרר 16-2, לאיבוד במערבולת תוססת של מבריק, מסתחרר כדורסל ידי בלייזרס. והנה הגיע ה- MVP, חזרת חשמל.
קארי השתלט באמצע הרבע השני, בשיתוף פעולה עם קליי תומפסון לגנוב את הכדור, blitzing לקצה המגרש ועושה רזה 10 רגל מעל Airborn 7 רגל מייסון Plumlee להביא גולדן סטייט בתוך תשע.
רעידת האדמה של ברכו של קארי – ו הרעידות שלה חרד וגששה בליגה – הייתה ההיסטוריה. כל מה מונח על כתפיו – המצעד 'לוחם לגמר ה- NBA, רייטינג בטלביזיה, מהפכה לטווח הכדור המתמשכת – נצל. סטף היה מוכן להתפוצץ.
עד ש … רגע לפני קארי היה לי הזדמנות לעשות משהו מדהים, פורטלנד טרייל קדימה אל-פארוק Aminu חבק מרכז 7 רגל אנדרו בוגוט: עבירה בלתי מכוונת של יורה העונש הגרוע בנבחרת – את החרא בקערת האגרוף של הקאמבק של קארי.
מכיוון שהמדיה חברתית גנחה, Bogut, יורה עונשים 55.8 אחוזי קריירה, בלבני הניסיון הראשון שלו ועשה את השני. דקה לאחר מכן, טרייל וזיהמו אותו שוב. ואז בפעם שלישית.
סטיב הקר – המאמן שנטבע הטרי של השנה – הגיב מייד, ההזמנה וצוות לפרוץ 6 רגל 9 מו Harkless, יורה עונשים 58.9 אחוזי קריירה.
"הכלל הכי טיפשי בליגה," קר נשמעו רטינות, על פי כתב CSNNW ג'ייסון מהיר. "אנשים משלמים 8,000 $ לשבת בצד המגרש כדי לראות את זה."
מאווררים לשלם כדי לצפות את הטוב ביותר בעולם, Kerr אמר, ובמקום זאת הם היו צופים במחזה שנועד, על ידי המאמן היריב, להיות נורא. גברים גבוהים מתעסקים מהעונשין הפכו לאחד ליקויי חתימת NBA – וזה זוחל לעבר מגפה. לא בגלל שחקנים גרועים ב מהקו ממה שהם היו אמורים להיות, אלא בגלל המאמנים הם יותר מתוחכמים אסטראטגי, יש כאלו שיטענו, פחות ג'נטלמני. בעונה זו, אוהדי ה- NBA היו נתונים על 450 מכוון מעונשים נורו על ידי חלק מן יורי עונשים הגרועים בליגה.
ביום שלישי שעבר, נציב האדם סילבר הודיע ​​כי מועצת הנגידים של ה- NBA אשרו שינויים כלל להניא טקטיקות האק-א-שאק על ידי הרחבת הכלל האחרונה של שתי דקות מתום המשחק עד הסוף של כל רבעון, זמירת צוותות הזמן יכול לנצל גרזן-א-מטרות. שחקנים כמו Bogut, בתורו, יקבלו שמונה דקות למשחק הגנה מהשיטה הזו, במקום שתיים. סילבר אמר כי הוא מקווה לראות את חבר הנאמנים להרחיב את הכלל למשחק כולו.
בינתיים, שמירה על חשמל המשחק היא בעיקר במקרה של מקווה הגברים גדולים להשתפר ירי מהקו, אשר נראה סביר. בין הנתונים הסטטיסטיים היציבים ביותר בספורט הוא המציאות שגברים 6 רגל 9 או גבוה יותר, כקבוצה, לעשות רק על 72 אחוז שלהם מהקו. בתוך קבוצה זו של ענקים טמון מגמה: 75 אחוזי יורי העונשין הגרועים ביותר בהיסטוריה של ה- NBA הם 6 מטרים 9 או גבוהים יותר. אבל הגרוע מכל מהם כבר זמן רב בין השחקנים הטובים ביותר של הליגה – All-Stars וכל-טיימרים – אשר ירו מתחת ל -60 אחוזים. בשנת 1950 וה -60, ביל ראסל, 6 רגל 10, נורה 56.1 אחוזים מקו העונשין. ווילט צ'מברליין, 7-רגל-1, עשה 51.5 אחוזים. שאקיל אוניל, דניס רודמן, טים דאנקן, אלונזו אבלות, בן וואלאס, הוראס גרנט, וין בייקר, דווייט הווארד בלייק גריפין – כל נקראו All-Stars בעונות שבו הם ירו גרוע מ -60 אחוז מהקו.
השחקנים האלה הם הקורבנות המוכנים של מאמנים יריבים תחרותיים. קווין דוראנט, שחותם על 6 מטרים 9 ו הוא יורה חינם קריירת 88 אחוזים לזרוק, דבר בשם רב כשאמר יאנג רויס ​​של ESPN בחזרה בדצמבר, "אם אתה לא רוצה להגיע פרוצים, ואז לעבוד על שלך מזיינים מהקו. "
כשנשאל על דן פטריק הצג בתחילת מאי אשתקד אם בליגה צריכה לשנות את הכלל, שדרן TNT רג'י מילר, אחד היורים הגדולים ביותר בתולדות ה- NBA, אמר: "תן בחינם שלך זורק לא מכובד לעצמך עצמי שבילה. אינספור שעות בחדר הכושר עובד על הירי שלנו. … עבדו על המלאכה שלנו. "
להתאמן יותר! זה עושה כל כך הרבה חוש. עם זאת על פי מי טורח לאבחון השורש האמיתי של הבעיה, שזה ההפך הגמור של עצה טובה.
________________________________________
________________________________________
התאוריה אהובה של חובבי חישוקים היא כי כדורסל הוא קטן יחסית – ולכן קשה לשליטה – בידות עצומות. דמיינו שאתם מנסים "לירות" כדור טניס.
טיעון משכנע – שתלבש אותו במבחן. קוואי לאונרד של סן אנטוניו – כפפות אשר הם כמעט מסיבי כמו שאקיל אוניל של – סחוט 87.4 אחוז הפנוי זורק העונה האחרונה. ארבידאס סאבוניס חשבו פעם יש כמה הידיים הגדולות ביותר של ה- NBA, והוא ירה 80 אחוז מהקו.
למרות מחסור של נתוני NBA הסטוריים על גודל יד עושה קפדניים, עשרות שנים במחקר בלתי אפשרי, ניתוח – על בסיס נתונים באורך יד המופקים בדראפט ה- NBA לשלב מדידות – 118 שחקני NBA אשר לקחו לפחות 100 בקריירה מעונשים אשר כי גודל יד אינו מנבא מובהק סטטיסטי של הצלחת עונשים.
יש אנדרו ניקולסון הידיים הגדולות ביותר באתר, אך האיש הגדול אורלנדו ירה 78 אחוז מהקו בקריירה שלו. מייקל קרטר-וויליאמס של מילווקי, ומצד שני, יש את הידיים הקטנות יחסית לגובהו, והוא יורה רק 69.2 אחוז מהקו.
היכל התהילה המאמן הריק Pitino הוא מאמין נלהב של תורת Mitts הגדול, וזו הסיבה בקיץ שעבר הוא נרשם על גבי YouTube ולומד "ירה סבתא" של ריק בארי הדרכת סרטוני וידאו. בחדר הכושר בפועל, Pitino לימד את עצמו איך לעשות 8 של 10 רקח בעקביות לפני שהספיק כראוי ללמד שלו דאז החל מרכז Chinanu Onuaku איך לעשות את זה.
לאחר Pitino וצוותו מאומן Onuaku, האיש הגדול ראה אחוז מהקו שלו לשפר מ -46.7 אחוזים בשנת לימודיו תלמידי שנה א 'כדי 58.9 אחוזים בעונה שעברה. Onuaku אהב אותו.
"אני לא ממש אכפת לי מה אנשים חושבים," Onuaku אמר בטלפון. "כל עוד הכדור עובר בסל, זה כל מה שאני אכפת." בחודש יוני, יוסטון Rocketsrewarded Onuaku ידי בחירה אותו עם הבחירה ה -37 בדראפט 2016, מה שהופך אותו ככל הנראה שחקן NBA הראשון בעשורים לירות מקו רקח.
"אם הייתי מוציא לפועל NBA שוב, הייתי מיד לשכור ריק בארי כדי tutorAndre דראמונד, דווייט הווארד ואת מי זה יהיה," אמר Pitino. "אבל כמובן, קיבלתי די טוב בזה בעצמי."
עם זאת, גורה מחקר מיכאל Beuoy, של Inpredictable.com, מצא כמה הסברים אפשריים אחרים עבור עונשים עניים ירי מלבד גודל יד. מבט מעמיק לתוך נתונים פרטניים שנוצר SportVU נגלים Beuoy ששחקנים גבוהים נוטה להיות בעלי מסלולי ירה גבוהים, כלומר את הכדור מתקרב השולים כאילו הוצנח מגובה רב יותר – למשל, מהר. דירק נוביצקי של זריקות העונשין להתקרב לשפה ב 20.4 מטרים לשנייה; קרית הגישה של אירווינג ב 19.4.
זה לא משנה אם את הזריקה מת על. אבל אם זה תופס שולים, כפי שרבים עושים, בעיטתו של נוביצקי הייתה להקפיץ את השפה בעצמה שכמות אירווינג של. וגם בכדורסל, יש שפע של גורם להיות לו מתוך כדור מקפץ ברכות לאקינג דרכה אל תוך הרשת.
גרי מחקר מיכאל Beuoy, של Inpredictable.com וספר נתונים ממאה אלף יורי עונשי גבהים שונים וקבע כי דירק נוביצקי 7 הרגל ואת 6 המטרים 3 קיירי אירווינג להפגין הקשתות האופייניות ביותר של שחקנים גבוהים וקצרים, בהתאמה. הם משמשים גם יורי עונש גדולים.
כפי שאתה יכול לראות, נוביצקי (בכחול) מתחיל בעיטתו בנקודת שיגור גבוהה, וכמובן, את הכדור לפסגות גבוה יותר גם כן. אבל הדבר המעניין יותר הוא כי אירווינג צריך לירות עם יותר כוח, כפי שמעיד מהירות השחרור הממוצעות שלו של 24.0 מטרים לשנייה, לעומת 22.7 המטרים של נוביצקי לשנייה. מאז אירווינג הוא קצר יותר, הוא צריך לכסות יותר קרקע כדי לקבל את זה למעלה מעל השולי. מנקודת מבט זו, משתלם להיות גבוהה.
אז למה, אם כן, לא שחקנים גבוהים לירות טובים יותר מאשר שחקנים קצרים יותר? משמעותה של קשת גבוהה יותר פירושה מהיר גישה גבוהה יותר, מה שמוביל להקפיץ אלים יותר. אם הוא נוחת מחוץ אפילו קצת, הבית הזה עומד מבודד הרבה.
Beuoy גם מצא כי גברים גדולים היו רק בכל המקום עם הכדור. עמדת המוצא, נקודת השחרור, המהירות ואת הזווית של הכדור כפי שהוא עזב את ידיהם … היורים הטובים ביותר הייתה וריאציה מעט מאוד בדברים האלה. השחקנים הגבוהים היו הרבה, ואת יורי עונשים הגרועים היו טון.
במילים אחרות, את החיפוש אחר הבדלים פיזיים היורים גבוהים ונמוכים חשפו ראיות כי ההבדל בפועל הוא לא פיזי בכלל.
________________________________________
האם לשים גולף הוא כ דומה מעשה כמו יכול להיות שיש לירי העונשין. האתגר החיוני הוא לעמוד לפני קהל, לתהות על קנקנם של מטרה להזיז את הגוף שלך בצורת חזרות בזהירות. החטא הוא הפתעה. היתרון הוא מאסטרינג בתנועה אתה יכול לשכפל לא משנה באילו נסיבות. ומעשה הוא כידוע בסלע להצליח בהם.
אבל זה לא כל הסיפור לכולם, כל יום. רבים מן הטובים ביותר של המשחק – החל טום ווטסון סרחיו גרסיה לג'וני מילר בן הוגאן אפילו, בסוף, בובי ג'ונס המפורסם – ראינו שדברים להחריד, טועה באופן בלתי הפיך על הירוקים, פחות או יותר בגלל משהו שקורה בין האוזניים.
ארני אלס זכה בארבע מגמות גולף, והוא אמר שהוא פגע שמונה חורים-in-One בקריירה שלו. הוא חמישי ברשימת רווחי גולף קריירה. עם זאת, על הירוק הראשון של המאסטרס השנה, זה לקח לו שישה putts מייסר למצוא בתחתית הכוס – מרגע תחילתו, פשוטו כמשמעו, מ -6 מטרים החוצה.
בשנת גולף, הם קוראים לזה "yips" – כשהם מזכירים את זה בכלל. זה נחקר במשך עשרות שנים לא רק גולף, אבל כל דבר, החל בייסבול חצים כדי פסנתר קונצרט.
תלמיד אחד כזה הוא כריס קאסידי. The-בת 46 בעלת תארים מן האקדמיה הימית ו- MIT. הוא היה צלף סמל חיל הים במשך 10 שנתי אסטרונאוט שהשלים הליכת חלל שיא. כיום הוא עומד בראש תכנית האסטרונאוט של נאס"א, האחראי על מיון והכשרת צוערי השטח של האומה. הוא אמר קאסידי להיות אולי האדם המיומן ביותר בכבדות בהיסטוריה של ממשלת ארצות הברית.
הוא גם אוהד NBA חי ביוסטון, למוקד של תודה מגיפת "גרזן-a" נוכחותם של דווייט הווארד – שחתם לאחרונה עם אטלנטה – וגיבוי שלו, קלינט Capela. משהגיעה הידיעה כי הרקטות שנבחרו Onuaku, הצד הרוחני של קאסידי שולי מהתרגשות. אבל האסטרונאוט לשעבר מודה, "כחובב, אני רק רוצה אותם לנצח."
החשיבה של קאסידי על הגבוהים חסרי מקו יש מעט מאוד לעשות עם גברים גדולים הרבה מה לעשות עם איך אנשים מקבלים עבודות תחרותיות: "יש לנו 18,000 מועמדים 10 אנשים, יש כל כך הרבה באמת מועמדים טובים שם בחוץ," קאסידי אמר על מי שרוצה להיות אסטרונאוטים. "בשבילי, זה הגיע עד אליי בחור אחר. ומה החליט מי עשה את החתך היה דבר ממש ממש קטן, משהו חסר משמעות."
למיטב ידיעת קאסידי, הבחור הוא היכה החוצה כדי להיות אסטרונאוט היה אלרגיה למזון. כן, אלרגיה למזון.
הלקח: כל חולשה יכולה לדון אותך שדה כזה תחרותי. בדרך זו, שחקן NBA 6 רגל הוא כמו אסטרונאוט. כדי להפריד את עצמו מן מיליוני אנשים בגודל דומה מי רוצים לשחק ב- NBA, הוא חייב להיות חזק, נפשי וגופני, בכל מה שנדרש כדי להיות שבץ ירי לשכפול יפה.
אם אתה יורה עונשים רע ב -7 רגל, אם כי? טוב, בסדר, עדיין יש לך סיכוי ארור-טוב של מה שהופך אותו ל- NBA פשוט כי אין הרבה 7-תחתון בעולם. ספרו של דוד אפשטיין 2011 "ג'ין ספורט" נערכו אומדנים המבוססים על נתוני האוכלוסייה הממשלה, כי 17 אחוזים מדהימים מכל הגברים האמריקנים 7 רגל בין הגילאים 20 ו -40 משחקים ב- NBA.
"הברכה 7-התחתונה הוא קטנה מאוד, והם לא מטופחים להיות יורי עונשים טובים," אמר קאסידי. "אבל אני בטוח הבחורים הגדולים ב- NBA מאז שהיו בכיתה ז ', הלכו בצד של הכושר ירי מהקו, וזה לא בהכרח עושה אותם טוב יותר. אז יש חייב להיות משהו אחר קורה עַל."
________________________________________
בסוף המשחקים צמודים, כאשר אוהדים הביתה לצרוח כמו מטורף כדי להסיח את דעתו של צוות הכביש מלעשות מקו והם בכבוד שותק כאשר יורה הקבוצה המקומית, שזה יתרון גדול עבור הקבוצה המקומית … נכון?
לא כל כך. לדברי העיתון הציג ידי חוקרים ג'סטין Rao ומאט גולדמן בכנס סלואן MIT בשנת 2012, זה את הקבוצה המקומית רואה מטוטלת אחוז העונשין שלה.
בנו של פסיכולוג, Rao אמר שהוא הרצון לבצע את הזריקה ולשמח אותם אוהד כי כוחות כמה יורים לשים מאמץ מיוחד וריכוז – קצת כמו אלס בבית מאסטרס. וזה מאמץ מודע יכול לדפוק את הכל.
הרקטות במעקב הווארד מהקו, והוא ירה "במעלה -70" בחדר הכושר בפועל, על פי מקור צוות, אבל הוא ירה 48.9 אחוזים במשחקי העונה האחרונה. זהו פער נקודה 30 אחוזים.
הפיסטונס המאמן סטן ואן גנדי מעמיד האחוז בפועל של אנדרה דראמונד ב 65 אחוזים, אבל דראמונד ירה 35.5 אחוזי משחקי עונה – עוד 30 פער לנקודה. (למותר לציין כי שאר הליגה, אשר יורה 75 אחוז מהקו, יכול להיות אפילו לא קרוב כל כך גדול של ירידה- off.)
"אם החבר'ה האלה עושים בפועל הרבה יותר טובים מאשר במשחק," Rao אמר, "זה מצביע על פסיכולוגיה."
The Anti-דראמונד? דמיאן לילארד
למדוד RANK * SD אנדרה (304) SD דמיאן * RANK
האנכי עקבי שחרור זוויתי 1.86 מעלות 141 מעלות 1.45 8
גובים שחרור עקבי 0.36 מטרים 219 0.32 מטרים 116
מיקום אופקי עקבי שחרור 0.45 מטרים 304 0.33 מטרים 191
עקביות שחרור זוויתי אופקית 2.26 מעלות 301 1.5 מעלות 42
עקביות גישה (ארוך / קצר) 0.46 מטרים 290 0.34 מטרים 38
גישה עקבית (שמאלה / ימינה) 0.37 מטרים 304 0.25 מטרים 30
* SD = סטיית תקן = 68% של יריות הם לאובייקטים)

________________________________________
"מתי הייתה הפעם האחרונה שבה שתתה מכוס?" ד"ר כריסטיאן Marquardt הוא בטלפון, והוא כמעט גורם לי לירוק, משום שאין ספק שהוא לא יכול לדעת כי לקחתי לגימה מהקפה באותו רגע. הוא פסיכולוג ספורט מוביל לחקור את גורמי נוירולוגיות של yips במתקן מדע Motion במינכן, גרמניה.
אני אומר לו שאני ממש פשוט לקחתי לגימה מהקפה שלי.
"האם אתה שם לב על זה, או כל מחשבה? או שמא אתה פשוט לשתות אותו?"
איש לא חשב.
"עכשיו, לדמיין את זה היה מלא לחלוטין עם נוזל חם. אתה לא רוצה לשפוך את זה. פתאום, אתה תפעל בצורה שונה לחלוטין."
הוא צודק. מחשבות על כמה חזק אני לופת את הידית, טוויסט המדויק של הזרועות, את הזווית של הכוס אל הפה שלי …
"בגלל," הוא מסביר, "אתה מתחיל לחשוב על ההשלכות של כישלון."

זו הטלה חינם אנדרה דראמונד הוא כמו פתית שלג; אין שני ניסיונות זהים – אשר מהווה בעיה. הוא נאבק על שחרור מאותה נקודה על הרצפה בכל פעם.
עבור יורה ממוצע, 80 אחוזים של היריות שלהם להתחיל בתוך אזור חמישה אינץ '. עבור דראמונד, אזור זה נגמר רגל רחב (14 אינץ '). הוא גם נאבק עם לפגוע במטרה.
בהודעה זוויתי אופקית של אפס משמעו הירייה היא מכוונת ישירות החישוק. עם זאת, 80 אחוזים של יריות של Drummmond ליפול בטווח של 5.64 מעלות.
דמיאן לילארד, במובנים רבים, הוא-דראמונד אנטי. הטווח שלו הוא רק 3.8 מעלות, אשר מדרגת ה -42 בין 304 יורים. איפה לילארד שבולט הוא ביכולתו לשמור קשת ירה שלו (שחרור זוויתי אנכי) כמעט בדיוק אותו הדבר בכל פעם. הוא מדרג השמיני בקרב 304 בתחום זה.
לילארד מדרג מעל ממוצע עקבי חמש מתוך שש הקטגוריות. לא פלא שהוא עשה כ -90 אחוז freebies שלו בעונה שעברה.
כך Marquardt מתחיל את השיחה שלנו על גברים גדולים חסר מהקו. הוא לא למד נגע המסוים הזה, אבל הוא השקיע כ עשור חוקר את האנטומיה של yips, לומד יותר מ -250 גולפאים חובבים מקצוענים אחרים באמצעות טכנולוגיית SAM PuttLab שלו.
Marquardt אינו משוכנע כי ברירה טבעית לחלוטין מסבירה מדוע גברים גדולים להיאבק על זריקות עונשים. לדבריו, בלב הבעיה הולך עמוק – למטה, עבור כמה שחקנים, לשורשים מאוד הנוירולוגיות שלהם.
Yips, Marquardt מסביר, הם לא מכני. הם נעלמים אם תסירו את הסיכונים נתפסו. קח את הכדור משם, גולפאים יכול להניף כרגיל. אבל yips לשאוג בחזרה כאשר הכדור מוחזר הירוק לשים.
הם יכולים להיות מרחק תלוי גם. מכת שש רגל? אין yips. בעומק של כמטר וחצי? אין yips. ארבע רגליים? Yips.
"ואז הוא הופך להיות יותר מוזר אם, למשל, לשנות את התכונה של הכדור," אמר Marquardt. "אם אתה מציב מגנטים תחת הכדור כך הכדור כבר לא יכול לזוז, מה קורה? אין yips."
כמפורט סיפור 2014 New Yorker, Marquardt רואה תופעה מוזרה זו עם פסנתרנים בעלי שם עולמי העוסקים דיסטוניה פוקאלית, תפקוד לקוי של איבר או משותפת, במיוחד בידי. אם תסיר את הפסנתר, אצבעותיהם לתחייה. משהו על המשימה עצם שמניע את התפקוד הלקוי.
"אם אתה במצב שבו אתה מול משימה הדורשת דיוק, בחלק האחורי של המוח שלך אתה חושב: '? איך אני יכול לעשות את זה איך אני יכול להיות יותר מדויק" ואז להוסיף תוצאות. אם לא תצליחו, אתה מקבל תבנית שונה. "
אה כן. הקפה החם. מתברר מקו הם לא הבעיה. זה מקו במשחקים שגורמים yips הכדורסל.
________________________________________
דיאנדרה ג'ורדן הוא אחד השחקנים הטובים ביותר ב- NBA, עדיין במרכז לוס אנג'לס קליפרס מבלה תקופות ארוכות של משחקים צמודים על הספסל גרידא כך יריבים לא תשלח לו צועדים מהעונשין. הוא אמר שהוא מתאמן מאה מקו יום … ללא הועיל. שיעור העונשין של ירדן בארבעת העונות האחרונות (41.4 אחוזים) אינה טובה יותר מארבע העונות הראשונות שלו (44 אחוזים).
"הייתי פשוט חושב, כמו, 'בסדר, לא מזיינים-כדור באוויר", הוא חבר לקבוצה אמרה לאחרונה ג'יי ג'יי רדיק על פודקאסט האנכית של Redick. "כאילו, אתה לא יכול אוויר-כדור זה. אל תעשה את זה, וזה יהיה בסדר. אני לא רוצה להיות על 'shaqtin' a fool '", הוא אמר, בהתייחס למגזר TNT חוזר ב אשר אוניל צלי שחקנים עבור התקלות שלהם.
התוצאה של כישלון ברורה: ושפלה מצד האלילים שלך זה ישודר בכל העולם.
"כל העיניים נשואות אליך," אמר ג'ורדן. "יש דברים אחרים שאתה יכול לצפות כי ללכת על [בפעולה לחיות]. אבל זריקות עונשים הם פעם אחת במשחק שבו הכל נעצר. כולם 100 אחוזים מתמקדים אדם אחד."
שפלה יכולה להיות גורם מרתיע חזק. ב -2 במארס 1962, ווילט צ'מברליין קלע 100 נקודות תוך 28 מהקו חסר רק ארבעה. על פודקאסט היסטורית hisRevisionist, מחבר רבי המכר מלקולם גלדוול מציין כי צ'מברליין החמיץ ארבעה מתוך 32 באותו הערב מפורסם על ידי ירי רקח. לאחר המרת אחוזים 61.3 שיא קריירה מקו העונשין העונה כי הוא חזר בצורה מזעזעת חזרה הירי overhanded בשנה שלאחר מכן.
גלדוול משתמש בדוגמה זו כדי להדגים מדוע אנשים מסוימים בוחרים טועה אף שידע מה טוב בשבילם. גלדוול ראיונות ריק בארי, שלדבריו ניסה לקבל שאק לשנות. לדברי בארי, שאק דחה את עצתו, בטענה: '. אני מעדיף לירות אפס [אחוזים] מאשר לירות רקח' "
גלדוול מציין כי גורם שפל זה גם נהג צ'מברליין הרחק ירה הסבתא.
"הרגשתי מטופש, כמו סיסי, ירי ערמומי," צ'מברליין כתב באוטוביוגרפיה שלו. "אני יודע שטעיתי. אני פשוט לא יכול לעשות את זה."
במילים אחרות, צ'מברליין אמרו שהוא היה משפיל יותר להצליח תוך מבט טיפשי מאשר להיכשל תוך מבט מגניב. (או, הוא הגדיר הצלחה כדורש מגניב.)
הווארד עשה 67.1 אחוז הפנוי זורקת את עונת הרוקי שלו, אך לא נותר אלא רק החמיר את הקריירה שלו יש ממשיכה, שפל-אאוט על אחוזים 48.9-נמוך קריירת העונה האחרונה. למרות שהוא אמר שהוא מתאמן יותר מתמיד בימים אלה, טען וככל שהוא מתאמן, לרעה שהוא מקבל.
"זה גורם לנו לחשוב יותר", אמר הווארד.
הווארד זוכר להכות 465 מתוך 500 זריקות עונשין בפועל יום אחד עם הלוס אנג'לס לייקרס. הוא עשה 49.2 אחוז freebies שלו בתוך המשחק כי העונה.
"ובשביל שניים או שלושה המשחקים הבאים, אני באמת היה נעול," אמר הווארד. "אבל אז התחלתי לחשוב כל כך הרבה על זה, התחלתי חסר. עבדתי כל כך קשה לא להחמיץ, התגעגעתי כולם.
"ירי העונש הוא כל נפש. בפועל, אני לא מתגעגע. בשינה חמה קופצת, אני לא מתגעגע. כשאני להיכנס למשחק, אני שומע אנשים אומרים, 'הוא הולך לפספס," וזה אהיה בתוך הראש שלי. "
דראמונד, DeAndre, דווייט: מה הקטע?

אנדרה דראמונד הוא האיש הגדול בקנה האחד לפחות בשחרור מאותה הנקודה על הרצפה (משמאל לימין), והוא משיק אותו בזווית סופר-גבוהה (55.5 מעלות, הרביעי בגובו בקרב גברים גדולים).
יש דיאנדרה ג'ורדן בעיה אחרת: הוא לא מצליח להפעיל אותו באותו גובה בכל פעם, וכתוצאה שמאלית, הוא נוטה להתחיל דרך ימינה (רק שני שחקנים להתחיל יותר ימינה).
הבעיה של דווייט הווארד? הוא יורה אותו ממותניו, כמעט. אם הוא רשום גובהו באמת של 6 רגל 11, הוא יורה 8 אינץ 'נמוך מהרגיל, בממוצע. וזה גובה החל משתנה באופן ניכר בשבילו (75 מתוך 85 ב עקבי).
השורה התחתונה: הקבוע היחיד לטריו הזה הוא חוסר עקביות.
כמו ירדן, הווארד סובל Shaqtin'-A-ליצן-פוביה. האק-א-שאק רק מחמיר את המצב.
"בגלל כל תשומת הלב אליו, הפגם שלנו כבר מוגדל לכל העולם," אמר הווארד. "יש לי ילדים קטנים בבית מחנות כדורסל אומר לי, 'אבא שלי אומר לך למצוץ מהקו.' יש שחקנים אחרים פגמים, אבל הם לא מקבלים מוגדלים הדרך העונשין הם. "
טים דאנקן: מלך קו-הכונן

טים דאנקן היה אחד- of-a- סוג בקו. לאחר יורה חופשי לזרוק 59.9 אחוזים, הוא השתפר ל 70 אחוזים ידי כך שהם עקביים מאוד עם בעיטתו. במצב המשוחרר האופקי שלו הוא כמעט זהה בכל פעם, רק 1 אינץ שמאל של מרכז, וגובים שחרורו נשאר להפליא עדיין יריתי ירייה על 8.3 מטרים מעל פני האדמה. אבל הדבר הכי שומטת לסת? זווית שחרורו היא רק 45.1 מעלות, יצירת קשת השטוחה ביותר של כל יורה. (שחקן טיפוסי של גובו משיק ב 50.9 מעלות). רוב השחקנים לא יכולים לעשות עבודת עונשי קו-כונן. אבל רוב השחקנים הם לא טים דאנקן.
באורלנדו מוקדם בקריירה שלו, הווארד אמר שהוא נשכר פסיכולוג ספורט אישי שנהג לעבוד עם טייגר וודס. הוא גם ניסה שירים לשיר בראשו להסיח את דעתו מן המשימה.
"נהגתי לשיר שירים ביונסה, כי היה הקטע שלי," אמר הווארד. "סיפרתי לה על זה כשראיתי אותה. אמרתי, 'כשאני שר את השיר שלך, אני עושה בחינם שלי זורק." נראה היה שהיא אוהבת את זה. "
________________________________________
ריק Ankiel יכל לשמוע את הדם מתנקז מראשו. דאז-20-בן Phenom סנט לואיס קרדינלס לא יודע את זה בזמנו, אבל הוא סובל מהתמוטטות עצבה על התל במהלך משחק בסדרת חלוקת MLB 2000.
"פעם זרקתי את המגרש אחד כי לא הסתדר, ואז הכל התחיל להתפרק," אמר Ankiel לאחרונה.
Ankiel חווה אחד המקרים גבוה-הפרופיל 'הספורט של yips. אחרי עונה רגילה, מה שזיכה אותו במקום שני עבור טירון הליגה הלאומית השנה, Ankiel פתאום שכח איך מגרש. הוא השליך חמישה שרפי בר קדנציה אחת, הראשון לעשות זאת מאז ברט קנינגהם בשנת 1890.
הוא בילה את השנים הקרובות בליגה הלאומית הנלחם בעיות מלאות פציעה. המאבק הפך כל כך תובעני נפשי כי הוא החליף עמדות, בסופו של דבר מה שהופך אותו בחזרה המטבעות העיקריות כמו outfielder להכות-כוח.
Ankiel לא פעל NBA, אבל הוא מזדהה עם גרזן-א-שחקנים, שגם להיאבק לפגוע במטרות שלהם. כאשר מאבקיו שנקבעו, המחשבות של Ankiel הוצפו בשאלות של מכניקה. איפה נקודת שחרורך? האם המרפק שלך נכון? מה לגבי האחיזה? למה אתה לא יכול פשוט לזרוק אותו לכל הרוחות??
בסופו של דבר, ידיו איבדה תחושה.
"אני אפילו לא מבין מה קורה", אמר Ankiel. "לא יכולתי אפילו להרגיש את הכדור בידיים שלי. התחושה והלך."
Ankiel חזר התל ביעילות במשך תקופה קצרה בשנת 2004, אבל זה לקח שנים של ייעוץ מן פסיכולוג ספורט המפורסם הארווי דורפמן, שעזר הזוכים סיי יאנג גרג Maddux ורוי האלאדיי.
כששמע על ירדן הנפשי של "לא מזייני אוויר-כדור זה" קרב, Ankiel גיחך. "אני לא צוחק עליו, אני צוחק איתו כי אני מקבל את זה," אמר Ankiel. "הייתי שם. הארווי לימד אותי תמיד לומר לעצמך מה אתה רוצה לעשות, לא מה שאתה לא רוצה לעשות."
Ankiel אמר המוח נושב בעבר אלה גביעי תנועה מילוליים במקום הולך זכות ביטוי חזותי תמונות אסורות אלה. Ankiel נהג לומר לעצמו לא לזרוק אותה לאשפה, או לא פלפל גדר המגרש.
"אם אני אומר, 'אל תחשוב על פיל ורוד," מה אתה רואה? " Ankiel אמר. "ימין.
"אם אני אומר לא מזייני אוויר-כדור זה, התמונה שאתה רואה הוא את הכדור באוויר המזוין. המוח אינו יודע איך לתפקד עם סוג כזה של הודעה."
עד עצם היום הזה, Ankiel הוא השחקן היחיד בהיסטוריה MLB מלבד בייב רות לנצח 10 משחקים כמו כד ופגע מעל 50 הום-ראנס. לפני הלמידה מחדש כיצד לבצע משימה פשוטה, Ankiel שהיה צריך ללמוד מחדש כיצד לחשוב. העיסוק היה הרבה מה לעשות עם זה.
"הייתי אחד מאותם אנשים," Ankiel אמר, "שהתאמן יותר מדי."
________________________________________
מתיחה של שמונה קילומטרים לאורך השדרה קרנגי במרכז העיר קליבלנד הוא מה שמפריד בין משרדו של ברוק מקנמארה ואיצטדיון הלוואות Quicken, שבו השחקנים קאבלירס להקים מאות יריות לפני כל משחק. מקנמארה הוא חוקר מדעי פסיכולוגי באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב, שם היא בילתה את השנים האחרונות לומד את הערך של כל אלה יריות בפועל.
המחקר האחרון שלה, שפורסם בגיליון מאי של פרספקטיבות על כתב העת Psychological Science, מתמקד כלל 10,000 שעות ביממה, תיאוריה לפופולרי ספרו של גלדוול 2008 "חריגים". קובע הכלל כי כדי להתמחות כל מיומנות דורש, בין יתר, כ -10,000 שעות של תרגול נכון.
מה מקנמארה גילה הוא שתרגול מכוון בקרב ספורטאים עלית ברמה הארצית, בינלאומית אולימפית הסביר רק 1 אחוז מהשונות בביצועים. ברגע שאתה להגיע לפסגה של הספורט, יותר שעות בחדר הכושר אינן מובילות בהכרח לתוצאות טובות יותר.
"אימון הוא לא חשוב כמו נופים אלה מראים," אמר בטלפון. "עיסוק יתר על המידה."
היא גם הצביעה על מחקר משנת 2007 מציג שחמטאים צריכים קטן כמו 3,000 שעות ו רב כמו 23,000 שעות של תרגול הכולל כדי להשיג מעמד המאסטר. גם בקרב ספורטאים לא עלו, רק 18 אחוזים מהשונות בביצועים יכולים להיות מוסברים על ידי תרגול מכוון.
"אני חושב שזה עולה בקנה אחד עם החלום האמריקאי: עם עבודה קשה ונחישות, אתה יכול להיות מי שאתה רוצה," אמר מקנמרה. "זה מאוד למשוך את עצמך למעלה-by-the-bootstraps מין שיטה. אנשים להציג את זה בתור [הודעה] חיובי ומעורר השראה יתר על המידה. אבל הבעיה עם זה, כמובן, היא אם זה לא מדויק, יש לך טעות. "
עבור אתלטים רבים, ד"ר כריסטיאן Marquardt אמר, בפועל היא לא התשובה בכלל – לא אם הבעיה לחשוב יותר מדי על ביקורת ציבורית.
"אתה חושב, 'אוקיי, אני ב -85 אחוז מהקו עכשיו', ואז אתה חוזר המשחק ואז יש לך סיבה טובה עוד יותר לחשוב על זה כאשר הביצועים טיפות שוב," הוא אמר. "מה שגורם לך לחשוב יותר כי יש הבדל שם. אתה מתחיל לתהות," מה לעזאזל קורה !? "
מוח הכדורסל הוא אחד מאומן להגיב. במובנים מסוימים, מסקנה הוא חוק פרקינסון, אשר אומר עבודה מתרחבת כדי למלא את הזמן הפנוי להשלמתו. בפעולה לחיות, מתקבלות החלטות אלפיות השנייה. מהעונשין לבוא עם כל דקה בערך להרהר. מחשבות להרחיב, כמו גז, כדי למלא את החלל.
"יש לי ילדים קטנים בבית מחנות כדורסל אומר לי, 'אבא שלי אומר לך למצוץ מהקו.' יש שחקנים אחרים פגמים, אבל הם לא מקבלים מוגדלים הדרך העונשין הם. "

"לפעמים כן ייטב אתה פנימי של המשחק, יותר גרוע אתה, אם יש לך זמן לחשוב," אמר Marquardt. "עמד מול קליעת עונשים, המוח שלך מתחיל לעשות משהו במודע. אבל בפעולה חייה של המשחק, אתה לא באמת יודע מה קורה, כי יש כל כך הרבה שרירים כל כך הרבה פעולות מעורבות. אין זמן לחשוב . "
קריאות בוז הקהל, תושבות חרדת היורה מסכם כי הוא צריך לעבוד קשה יותר כדי לעשות טוב יותר. אבל להכות מספר גבוה של זריקות עונשים בפועל עשוי לספק רק תחושה מזויפת של הצלחה. Marquardt מכנה זאת אשליה של למידה.
"זוהי אי הבנה", הוא אמר. "העיסוק לא עושה מושלם. התרגול מביא קבע."
________________________________________
תחשוב על איך רג'י מילר והתנהג על המגרש ומחוצה לו. או סטף קארי. האם אי פעם קיבל את התחושה כי גם באמת אכפת אם אנשים אוהבים כדורסל?
ואז לחשוב על דיאנדרה ג'ורדן, בעצם מתפלל שאף אחד לא ילעג לו.
אי שם יש שם העבודה השימושית ביותר היא ככל הנראה, אמר Marquardt. כשמדובר מהעונשין, עדיף לקבל כישלון וללמוד ולא לחשוש ממנה.
וכאן אנו מגיעים אל הצלפים הצבאיים. כמו שחקני כדורסל, צלפים לעבוד בסביבה פעילה, אנרגיה גבוהה. אבל בעיצומו של זה, הם חייבים לבצע משימה הדורשת שקט ומיקוד.
כדי להילחם בכך, יורים מאומנים אלה מאוד יסנכרנו נשימות נמוכות עם קצב לב איטי להשיג דממה מקסימלי. הם קוראים לזה "נושף," והפעם אתה רגוע, יש לך על חלון 1.5 שניות לפני המוח שלך משתלט שוב, דבר שמעלה את הארגון כולו בסכנה.
"אתה חייב לשלוט בנשימה שלך כך כמו שאתה הולך ללחוץ על ההדק עבור הזריקה, סוף ההצבעה של האקדח שלך הוא לא מתנופף מסביב עם קצב הלב שלך," הסביר קאסידי.
Marquardt מציע לעבוד על "ramping למטה" – כלומר, טכניקות הרפיה להרגיע את מערכת העצבים המרכזית – לפני נטילת קליעת עונשין. התמקדות בנשימה והורדת הלב גם מוריד את רמת הורמוני לחץ פריסה והעלאת חרדה. תחשוב על התהליך, לא התוצאה.
"אין ספק שאתה צריך להתאמן כמו משוגעים כדי להיות ספורטאי גדול," אמר Marquardt. "אבל אתה צריך לעבור את התרגול הנכון. אתה צריך ללמוד איך ללמוד."
קאסידי מבלה את ימיו בצפייה חלקה מהעובדים הגבוהים ביותר המיומנים של האומה לבצע מעללים בלתי אפשריים בתכנית החלל, אבל לפעמים הם חושבים את עצמם בצרות. הוא אמר שהם חייבים להתאמן במצבים כגון:. "אני עובד על הדבר הזה ודבר ההוא עכשיו – אופס, רק לי כוח אבד לכאן; עכשיו זה הדבר הכי החשוב שלי ואתה מתחיל לעבוד דרך כל השלוש והשמירה את הראש מעל המים. שמירה מודעות מצבית שלך כפי שהעניינים מטורף ודינמי יותר היא כנראה תכונה בודדת-הכי חשוב להיות אסטרונאוט טוב. "

yamani1000
yamani1000
7 years ago
Reply to  yamani1000

גם אחרי חודשים של אימונים, האסטרונאוטים שלו לפעמים מאבדים את היכולת פשוט לגרור אובייקט צף על ידם בחלל.
"אתה עושה את זה אלף פעמים, וכל פתאומי כשאנשים מסתכלים לדירוג לך -. זה לא ירוק ה -18 בבית מאסטרס, אבל עדיין, זה הזמן שבו אנו רואים את yips"
קאסידי רואה הקבלות עבור יורה עונשי NBA, אבל טריק אחד הוא ההרים במהלך ימי SEAL שלו אין שום קשר עם הידות.
"אתה לכשכש הבהונות," אמר קאסידי. "זה טכניקה אני אומר לאנשים במהלך החלל הולך. אם אתה רק מתחיל הדגשת ועצבני מרתק דברים קשים מדי, רק לכשכש בוהן, וכי בנס מרגיע את הגוף כולו שלך. עובד כמו אלוף. נסה את זה קצת זמן."
סטף חזרה.

אפלטון
אפלטון
7 years ago
Reply to  yamani1000

Google translate זה אחד האסונות הגדולים של האנושות.

ברוך רובין
ברוך רובין
7 years ago
Reply to  אפלטון

מפתיע אותי שGoogle לא משקיע במתרגמן מספיק, לא הגיוני שאחרי שהכלי נמצא קרוב ל10 שנים בשוק הוא לא מסוגל להמיר ולפענח נכון את הביטויים מאנגלית לעברית,ולהיפך. סך הכל מאמר מצויין, אך שני הטיעונים שאני מסכים איתם הם: הסיבה הפסיכולגית, ומחסור באימונים (לא הגיוני ששחקן שמרוויח סכומים כסף לא מסוגל לקלוע קליעת עונשין), אני לא אוהב כלל את ההשוואות שעושים שחקנים לצלפים (כמו שלא אהבתי את ההשוואה האווילית של בלאט שמאמנים הם כמו טייסי קרב).אם שאקיל אוניל היה משפר את אחוזי הקליעה שלו מהקו הוא היה ככל הנראה מאריך את הקריירה שלו.

סילפן
סילפן
7 years ago
Reply to  אפלטון

כי מכשיר שמתרגם אוטומטית שפות שונות באופן מושלם ואבסולוטי זה דבר שאמור להיות בנאלי ומובן מאליו?

ברוך רובין
ברוך רובין
7 years ago
Reply to  אפלטון

עם הטכנולגיה של היום כמובן שכן.

yamani1000
yamani1000
7 years ago
Reply to  אפלטון

🙂

האמת שבתרגום בין שפות יותר פופולריות, או יותר דומות, הוא כבר עושה עבודה לא כ"כ רעה. לפחות תקבל פחות משפטים כמו 'אבא שלי אומר לך למצוץ מהקו.'

עברית היא שפה זניחה ושונה…

סומסום
סומסום
7 years ago
Reply to  אפלטון

לא תתפלא לדעת שזה אחד הפרויקטים שעובדים עליהם כבר עשרות שנים, ביחידות הכי מתוחכמות שיש. תרגום אוטומטי טוב משפה לשפה הוא עסק מסובך להפליא.

סילפן
סילפן
7 years ago
Reply to  אפלטון

למה? מישהו חייב לך משהו?

אם אתה כזה מבין גדול בטכנולוגיה אולי תעשה את זה בעצמך?

דוד
דוד
7 years ago
Reply to  yamani1000

אתה עולה חדש?

מנחם לס
מנחם לס
7 years ago

הי YAMANI

תודה על התרגום.

אתה מוכן לתרגם מאמר מצויין, מכתב של דון נלסון על מה שהוא למד מרד אורבך כשחקן ומאמן?

אם כן, תתרגם בוורד אם אתה יכול (אם אין לך וורד אז גם באימייל) ושלח לי ל-

sefersheli@hotmail.com

תודה

אם אתה עסוק מדי נא הודיע לי באימייל ואתן זאת למישהו אחר. הוסף גם את גילך, צקום מגורך, ומעשיך

http://www.theplayerstribune.com/don-nelson-golden-state-warriors/

yamani1000
yamani1000
7 years ago
Reply to  מנחם לס

מנחם, זה היה בצחוק, זה לא באמת תרגום.

תודה רבה אגב על מאמר מצוין ודי קריא (יחסית לנושא). היה שווה את הקריאה בשני חלקים.

עידו גילרי
עידו גילרי
7 years ago

מאמר נהדר!!

איל
7 years ago

באמת מאמר מצויין.
למי שפספס את ההפנייה – ממליץ להקשיב לפודקאסט של מלקולם גלאדוול על זריקות העונשין של ווילט וריק בארי: http://revisionisthistory.com/episodes/03-the-big-man-cant-shoot

ברלה
ברלה
7 years ago

ימאני נשמה, הלכת קצת רחוק עם הבדיחה הזאת.. לקח לי איזה חצי שעה לפתוח את העמוד..
בסופו של דבר ההסבר על התפלגות הגבהים באוכלוסייה הוא כל כך בסיסי ונכון שקשה לי להבין את כל המומחים שמחפשים הסבר אחר. כל ההסברים על זוית הזריקה זאת פשוט חוכמה בדיעבד שטוענת שהיא מסבירה את המציאות בזמן שהיא רק מתארת אותה, או במילים אחרות טוענת לקשר סיבתי במקום מתאמי.

עגל
עגל
7 years ago

המאמר מצוין. כל ההסברים נכונים, גם ההסבר הפסיכולוגי, גם ההסבר הסטטיסטי וגם ההסבר הפיזיולוגי, וכמובן שזה מאוד אישי.
לדעתי הם לא ניתחו מספיק את האפקט הפיזי, של זוית הזריקה ומשמעותי – בתקופת ג'ורדן השחקנים זרקו שטוח מאוד (גם מהשדה), זו היתה אופנה כזו וגם אצלנו בחברה זרקו ככה. אני תמיד זרקתי גבוה בקשת גבוהה כי אז הכדור רואה חתך יותר גדול של הטבעת. לא שהייתי קלע גדול אבל הסגנון הזה יותר מקובל היום. מצד שני בקשת גבוהה הזורק נדרש לנהירות שחרור גדולה ואז מתחילות השגיאות המכניות להצטבר ולהכפיל את עצמן (כתפיים, מרפק, כף יד, כמו שמנחם הסביר במאמר מלפני שנה בערך), וזו נקודה חסרה במאמר.
מה שעוד חזר לי זה ניתוח ההבדל בין זריקה מהשדה שלא תחת שמירה וזריקה מהעונשין.
לפעמים כשיש לי זמן ואני לא ממהר אני דווקא אוהב לראות את האר-א-דראמונד או דיאנדרה, זה סוג של הנאה סדיסטית לשפד את השחקן מול כל העולם וגם תענוג לנחש האם הכדור יכנס או לא, פשוט כל זריקה אצלם יוצאת מהיד בצורה אחרת.
לסיכום – חבל שלשחקני נבא אין אומץ לזרוק זריקת סבתא.

ברוך רובין
ברוך רובין
7 years ago
Reply to  עגל

זה לא קשור לאומץ זו פגיעה תדמיתית קשה, במיוחד בליגה שהיא סופרהומפובית.

עגל
עגל
7 years ago

נו, זה אומץ לא? לזרוק ככה למרות שאצל החברה אתה נחשב סיסי

עגל
עגל
7 years ago

ועוד מסקנה חכמה שנאמרה שם על ידי אחת המאמנות – האימון בזריקה לא מביא אותך לשלמות אלא רק מקבע את ההרגלים.

איל
איל
7 years ago
Reply to  עגל

נכון. מצטט את אחד המרצים שלי בקורס מדריכים (יונתן אלון):
להטמיע תנועה מצריך 5000 עד 8000 חזרות. לתקן תנועה מצריך 10000 עד 12000 חזרות. אם מתרגלים חייבים לתרגל נכון.

אופיר מתתיהו
אופיר מתתיהו
7 years ago

מאמר מצוין ובחירה נכונה,
הם רוב הדברים רלבנטיים גם לג'מפ שוט וללייאפ?

חמי
חמי
7 years ago

בקיצור הלחץ מהכשלון מניע את ההחטאה

סגירת תפריט
23
0
Would love your thoughts, please comment.x