ג'ימי ת'ורפ: סופרמן אנושי / אלעד אייל

ג'ימי תורפ: סופרמן אנושי

זהו סיפורו של  ספורטאי שצומח אחת לדור, שלמרבה הצער אינו עוסק בהישגיו המופלאים, חורג מגבולות הספורט, ומטיל צל כבד על מדינה שחרתה על דגלה שוויון זכויות וחירות.

זהו סיפורו של ג'ימי תורפ.

ג'ימי תורפ הוא אחד הסיפורים הטרגיים (מבחינה ספורטיבית) בתולדות המשחקים האולימפיים. ג'ימי תורפ היה אתלט מופלא בעל יכולות פיזיות יוצאות מגדר הרגיל שלמרבה הצער הקדים את זמנו מבחינה ספורטיבית ובעיקר תרבותית ואידיאולוגית.

תורפ נולד 1888 בכפר אינדיאני קטן בשם שאוון באוקלהומה ארה"ב, והיה ממוצא מעורב – אינדיאני ואירי, אך בעיני רוב האמריקאים נחשב לאינדיאני.

ע"מ להבין את משמעות הדברים צריך להבין את המציאות החברתית באותה תקופה בארה"ב.

הימים היו ימי תחילת המאה ה – 20, מצב המיעוטים באותם ימים היה בכי רע. למרות מלחמת האזרחים שהתחוללה כ – 50-60 שנה מוקדם יותר ובעקבותיה קיבלו האפרו – אמריקאים זכויות שוות, בפועל הגזענות והדעות הקדומות שלטו בכיפה וחוקי האפליה עדיין התקיימו. מצבם של בני הגזע האדום – האינדיאנים היה גרוע עוד יותר. (האינדיאנים של ארצות הברית נדחקו בסוף המאה ה 19 לשמורות תוך שרבים מהם הושמדו בקרבות רבים, עקב התפשטות והשתלטות האדם הלבן על שטחים רבים לכיוון מערב).  ג'ימי הצעיר לא למד בבי"ס ובילה את ילדותו בציד, עבודות שונות ותחרויות ריצה עם סוסי פרא. לא פעם סבל מחרפת רעב, אך קשיים אלו רק חישלו אותו. בגיל 10 נהג לרוץ 30 קילומטר להנאתו !  לכל מי שנחשף לנער הצעיר היה ברור שמדובר בכישרון שמופיע פעם בדור.

ג'ימי תורפ למרבה הצער לא קיבל מלגה לאחת האוניברסיטאות עקב מוצאו, דבר שללא ספק היה מאפשר לו להתקדם מבחינה ספורטיבית. במבחנים האולימפיים לקראת אולימפיאדת 1912, זכה במקום הראשון בקרב 5, קרב 10, קפיצה לגובה (קפץ 1.96 מ' סנטימטר וחצי פחות משיא העולם), ונכלל ברשימת ברשימת הקופצים לרוחק.

אף אחד לא יכול היה להתעלם מהיכולות האדירות שהפגין תורפ, ולקברניטי הנבחרת לא נותרה כל ברירה אלא להכלילו למרות מוצאו בנבחרת למשחקים האולימפיים.

המשחקים האולימפיים שטוקהולם 1912:

קרב 5 כלל אז קפיצה לרוחק, הטלת כידון, ריצת 200 מטר, זריקת דיסקוס, וריצה ל 1500 מטרים. כל התחרות התקיימה באותו יום, ותורפ זכה בקלות במדליית הזהב.

בקרב 10 שנפרש באותם ימים 3 ימים, התחרו בעשרת המקצועות הבאים (כנהוג היום): ריצת 100 מטר, קפיצה לרוחק, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, ריצת 400 מ', זריקת דיסקוס, 110 משוכות, קפיצה במוט, הטלת כידון, וריצת 1500. תורפ בעל החוסן הגופני היוצא דופן ניצח בקלילות בתחרות קבע שיא עולם נפלא לאותם ימים (8412 נקודות,  בניקוד של אותם ימים) שהחזיק מעמד 15 שנה וזכה במדליית זהב שניה.

תורפ זכה לכבוד רב, קיבל שי אישי מהצאר ניקולאי השני הקיסר הרוסי, וכבוד רב מגוסטב החמישי מלך שבדיה שענד לצווארו את המדליות. ראשי הוועד האולימפי האמריקאי שמלכתחילה לא רצו לשלוח את "אדום העור" למשחקים, מאד לא אהבו בלשון המעטה את ה"מטאור" שזרח לפתע, וחיפשו דרך לסלק אותו. באותם ימים עדיין נאסר על ספורטאים מקצוענים להשתתף במשחקים האולימפיים, ומבירור שערכו עלה כי ג'ימי תורפ שיחק בייסבול תמורת משכורת חודשית. למרות כל הסבריו של תורפ, ואף כי ברור היה שהוא כי עשה זאת בתום לב כדי להתקיים, ולא ע"מ להתעשר, לא הועילו הסבריו, והוא הוכרז כמקצוען, ונאסר עליו להתחרות במשחקים האולימפיים. הוועד האמריקאי החזק בעולם, הגדיל לעשות ודרש ואף קיבל מהוועד האולימפי הבין לאומי, ביטול של הזכיות של תורפ באולימפיאדה ( זאת למרות שהערעור הוגש זמן רב אחרי הזמן המוקצב לערעורים).  ג'ימי האומלל נאלץ להחזיר את המדליות, שזכה בהן ביושר, שיאיו נמחקו ושמו הוסר מרשימת המנצחים, וראשי הוועד האמריקאי "שמרו" על טוהר הגזע.

עובדתית ג'ימי תורפ אכן שיחק בליגת הבייסבול, אך מה שהניע את ראשי האיגוד לפסול אותו היה שנאה טהורה, ולא מניעים של צדק ספורטיבי. הם ממש חיפשו בנרות דרך להסירו מדרכם, ועטו על הסיפור כמוצאי שלל רב, ובלהט אמיתי הפעילו מכבש לחצים כדי לפסול אותו.

ג'ימי תורפ בלית ברירה, עבר לשחק בייסבול בין השאר בג'ייאנטס ובסינסינטי, ובליגת הפוטבול. ג'ימי תורפ שיחק פוטבול בקבוצת קנטון בולדוג במקביל לקריירה בבייסבול. ב- 1915הוא חתם בקבוצת קנטון בולדוג אותה הוביל למספר זכיות בליגה שמאוחר יותר הפכה ל – NFL  ת'ורפ היה נשיאה הראשון של הליגה, תפקיד בו החזיק במשך שנה, בטרם פרש על מנת להקדיש את זמנו למשחק ואימון הבולדוג. ב-1922 היה ממקימי קבוצת ה- אאורנג אינדיאנס, קבוצה שהתבססה על שחקנים אינדיאנים בלבד, הוא שיחק ואימן אותה במשך שנתיים. סך הכל שיחק ת'ורפ במשך 9 עונות בליגת ה-NFL ב-6 קבוצות שונות, בטרם פרש ממשחק בשנת 1929, בגיל 41.

עם השנים החלו לחול שינויים חברתיים וב – 1932 הוזמן תורפ לתא הכבוד של סגן הנשיא לחזות במשחקים של אולימפיאדת לוס אנג'לס. ב1950 נבחר תורפ במשאל עיתונאי לגדול האתלטים במחצית הראשונה של המאה ה 20. שנה לאחר מכן יצא לאקרנים סרט על חייו בכיכובו של ברט לנקסטר.

 

סופו של הסיפור הוא טרגיה אמיתית! תורפ חלה בסרטן הלימפה, ואז התברר שהוא עני וחסר כל.

ג'ימי תורפ מת בחודש מרץ 1953 לאחר שלא התאושש ממספר התקפי לב שפקדו אותו ובכך ירד המסך על חייו של הספורטאי המופלא.

ב – 1982, 70 שנה לאחר המשחקים האולימפיים ההם, התקבלה החלטה בוועד האולימפי הבין לאומי להכיר בזכיותיו של תורפ ולהחזיר לו את תאריו, וכבודו. המדליות נמסרו לבנותיו של תורפ, שלמרבה הצער לא זכה לראות בטיהור שמו.

שנים רבות לאחר מותו הוכר פועלו הספורטיבי של ג'ימי תורפ וב 1999 נבחר בסקר של סוכנות העיתונאים למקום השלישי בקרב הספורטאים במאה  ה 20 אחרי ג'ורדן ובייב רות', כמו כן בשנה זו התקבלה החלטה בקונגרס האמריקאי לפיה יוכתר תורפ ל"אתלט האמריקאי של המאה ה 20".

סיפורו של ג'ימי תורפ הוא במידה רבה גם סיפורה של ארה"ב של אמריקה במאה ה – 20. חברה שהתיימרה להיות חופשייה מדעות קדומות, אך למעשה במשך שנים רבות התנהגה בצביעות וצדקנות, והתקשתה להתמודד עם ספורטאי על שמציב בפניה מראה.

העוול תוקן ורוחות חדשות נושבות כיום בשמי החברה האמריקאית, אך הצלקת לעולם תעיד על החטא הקדמון של שנאת חינם.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. יופי של פוסט. הייתי במוזיאון על שמו באוקלוהומה לפני שנים. ממש במקרה. המדליות שהוחזרו נמצאות שם.

  2. פשוט נפלא הסיפורים שלך הם מכרה זהב טהור..
    כדאי להוסיף את דן אוסמאן עח הרקע הזה למרות שלא היה ספורטאי אולימפי .

    1. שמחי תודה רבה על המחמאה. באמת עושה חשק להמשיך לכתוב. אתלטיקה זו האהבה הגדולה שלי חוץ מכדורסל. חבל רק שבענף הזה יש את בעיית הסמים שקשה מאד להכחיד ופוגעת מאד באמינות ובהנאה

    1. תומש, האם אוכל לעבוד בספורט 5 כשאהיה בוגר? (לא שאני מבקש שתסדר לי שם ג'וב, אלא שאני שוקל לעבוד באחת מרשתות הספורט)

  3. יכול להיות, צריך לשאול את מנחם.
    אני יכול רק לומר שגדלתי על הכתיבה של מנחם והלוואי ואצליח להגיע לרמה של מנחם ביכולת להנגיש ולחבר קוראים לתחושה של להיות במגרש ולהרגיש את החוויה בלייב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט