לחובב ספורט אמיתי זאת בחירה בלתי אפשרית כמעט.

אין אדם מעיד על עצמו .
אך בוודאי שאני צריך להיות ברשימה ( וזו לא מחמאה מבחינתי😕זו סוג של מחלה 😐).
בכל אופן אני מחלק סאת כך יש את האירועים שוברי השגרה ויש את הליגות הקבועות.
אשר לאירועים המיוחדים הרי אין כמו אולימפידה ומי שחובב כדורגל לא יכול לוותר על מונדיאל.
אני כחובב כדורגל משוגע וכחובב ספורט מושבע יש תמיד התלבטות ( תיאורטית )
בין מונדיאל לאולומפידה.
לטובת המונדיאל.
1. התענוג הוא של חודש שלם ולא חצי חודש בלבד ( אולומפידה )
2. יש מאורע אחד ברור ומוגדר ומראש ניתן להכיל את כל האירוע .
לטובת אולומפידה.
1. בניגוד למונדיאל היא לא יכולה לאכזב תמיד יהיה לה את הגיבורי שלה .
2 בניגוד למונדיאל שנבחרת כמו גרמניה זוכה ומבאסת את כל הטורניר ומונעת ממך להתענג עליו ( נניח מונדיאל 90 ).
באולימפידה תמיד תמצא מעודפים כאלו ואחרים שתתענג עליהם גם כעבור שנים.
3. הקשר הישראלי :.
בניגוד למונדיאל באולימפידה נציגנו מתחרים מאכזבים או מפתיעים אבל הם בעניין.
אשר לענפים השוטפים .
אצלי לפחות זה תלוי בטיב התחרות , במתמודדים ובסיפור שעומד מאחורי התחרות.
( למשל אין גמר צמפיון ברצלונה ריאל לגמר דומה של מינכן דורטמנד למשל ).
בכל אופן על פי רוב ליגת האלופות היא הכוס תה שלי.
ובבועה מכבי ביורוליג .

אני מסכים עם מנחם שזו בחירה בלתי אפשרית.
אולי שאלה יותר מעניינת היא איזה ספורט היית מכניס לרוטציה.

בשבילי זה הולך ככה:

1. NBA
2. ליגת האלופות
3. מונדיאל

נ.בא, אין טעם להסביר יותר מדי. אני פשוט פריק של הענף, שמספק כל כך המון עניין.

ליגת האלופות – לזכר הימים בהם הייתי מכור לכדורגל. אני עוקב בפחות אובססיביות, אבל זה עדיין כיף.

מונדיאל – העובדה שזה קורה פעם ב-4 שנים, ומשתתפות בו מדינות מכל העולם.

בפועל, במהלך השנה ויתרתי על כמעט הכל ונשארתי עם נבא וכדוריד ישראלי. בבחירה ביניהם לצערי הייתי נאלץ להשאר עם הכדוריד (או להתחכם- להשאר עם צפיה בנבא כי בכדוריד אני במשחקים החשובים במגרש)
גם קשה להשוות ליגה ואירוע כי זה לא מקביל. לשמחתי נבא לא בא על חשבון אליפות אירופה או האולימפיאדה.

אותי בכלל לא מענין במה אחרים צופים ומענין אותם .
מענין אותי דברים שאני נהנה מהם.

מאד מענין אותי חתירה בקייק במיים גועשים זו אומנות מדהימה היכולת לקרא נהר להבין את מיקום המערבולות ולבחור את הקו הנכון זו מלאכת מחשבת.
מעט מאד אנשים מכירים דאיה ועוד פחות מכך מבינים את התחרויות בענף ממש כפי שלא רבים מבינים אופני כביש וסקי לעומק.
כדי להבין צריך לעסוק לפחות בקצת.
אז מכאן נעבור לברזיל ….
והסיפור הוא על חוף המלפפון פראיה דו פפינו השנה 1994 פברואר למיטב זכרוני מספר מקומיים מהפבלה רושיניה משחקים פוטיוולי שזה כדורעף חופים ברגל שניים נגד שניים חמישים מעלות בצל והם מרטיבים את החול ומשחקים שעות אלו בשבילי אנשים המבינים וחיים ספורט.

1. נבא כמובן בפער אדיר.
2. אולימפיאדה כשיש – יותר טוב מהעונה הרגילה של הנבא, טוב כמעט כמו הפלייאוף.
3. ליגת האלופות בשלבים מתקדמים, רק כי הדשא פוטוגני ומרגיע 🙂