פינת הגולש הצעיר: "ס"א וטימי הפכו אותי לאוהד כדורסל" / איתי בן ארצי (16.5)

ס"א וטימי הפכו אותי לאוהד כדורסל

מאת איתי בן ארצי (16.5)

התחלתי לאהוד את סן אנטוניו בכיתה ז' בעקבות כתבה שקראתי בעיתון על הביג  3 של הקבוצה ועל ההתנהלות של המועדון היציב ביותר בליגה. הכתבה סקרנה אותי ומהר מאוד התחלתי לקרוא המון כתבות על סן אנטוניו ועל ה NBA    בכלל. לאט לאט חיידק הnba  התפשט והדביק לא רק אותי אלא גם רבים מחברי השכבה שלי ודיונים סוערים על הליגה נהפכו להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום.

האהדה שלי כלפי סן אנטוניו רק התחזקה עם הזמן והתחלתי לאבד את שעות השינה הראשונות שלי כדי לראות את סן אנטוניו דורסת כל קבוצה שנקרית בדרכה בפלייאוף.  זה התחיל בסוויפ על הלייקרס עם התוספות הלא מוצלחות של הווארד וסטיב נאש, המשיך עם ניצחון ב6 משחקים על גולדן סטייט ונמשך  בסוויפ בגמר המערב נגד ממפיס.  הכל התנקז לסדרת גמר אחת נגד האלופה מיאמי בראשות לברון ג'יימס . במבט לאחור הסדרה הזאת גרמה לי לראות את היופי האדיר שטמון במשחק יחד עם ההבנה כמה הוא אכזרי והפכפך. ראיתי את תחילת דרכו של קוואי לאונרד כאחד השחקנים המפלצתיים בליגה,ראיתי גם את טוני פארקר הרכז אולי הטוב בעולם מוביל את הליגה בנקודות בצבע. אבל מעל כולם ראיתי את השחקן שאותו הערצתי יותר מכול, ראיתי את טים דאנקן, הפאוור פורוורד הגדול ביותר בתולדות המשחק, סוחב את הקבוצה שלה שמר אמונים במשך כמעט 17 שנה במשחק השביעי עם 24 נק' ו12 כדורים חוזרים. מה שעוד ראיתי זה את דאנקן מקבל כדור בתוך הצבע על שיין באטייה ,מחטיא את ההוק שוט שכנראה עשה מאות ואלפי פעמים במהלך הקרייירה, מחטיא גם את הטיפ וחובט בחוזקה ברצפה בדרך להגנה בזמן שאני חובט בספה בבית .

עד היום זה אולי הרגע האמוציונלי ביותר שלו בקריירה ואחד הרגעים המסעירים ביותר שחוויתי כאוהד כדורסל ואוהד ספורט בכלל.  את מספר הפעמים ששמעתי את המילים: "חבורה של זקנים/קשישים /נדרשים לכיסאות גלגלים" מהחברים שלי אני לא יכול לספור. המזל הוא שסן אנטוניו דיברו בשבילי ובעונה שאחריה, למרות הדיבורים על ההזדקנות של הקבוצה ועל חוסר הרלבנטיות שלה, סן אנטוניו מראה את הכדורסל ,יש שיאמרו ,היפה ביותר שקבוצה הראתה על מגרש כדורסל אי פעם, חוזרת מהבור בדרך לאליפות ונוקמת במיאמי ולברון. שתי העונות האלו של סן אנטוניו לימדו אותי לקח חשוב לחיים: דווקא כשאתה נמצא בשפל הכי גדול שלך אתה יכול להעריך בצורה הטובה ביותר את מצבך ואת הדרך שלך חזרה למעלה. עונת 2012-13 הסתיימה במפח נפש ובאכזבה ענקית, כל כך הרבה ביקורות היו על כך שהשחקנים עייפים ושחוקים וסן אנטוניו הוכיחה לכולם מי המועדון ששולט בליגה מאז 1997, שנת בחירתו בדראפט של טימי.

כשדאנקן הולך במסדרון לאחר האליפות החמישית שלו הוא לובש ג'ינס וחולצה מכופתרת רגילה שלא מעידה על שחקן בסדר גודל שלו, הוא פוגש במסדרון את לברון, לבוש בטבעות ובבגדים נוצצים.  בכך דאנקן מהווה בדיוק את ההפך המוחלט מהכוכבים שאנו רגילים לראות על המסך.

קצת יותר משלוש שנים לאחר מכן דאנקן מודיע על פרישה מהNBA   בדרך שהכי מאפיינת אותו, הודעה רשמית באתר הקבוצה,בלי מסיבת עיתונאים מפוצצת וללא יותר מדי רעש ובאלגן. בעונה שבה אנשים משלמים אלפי דולרים כדי לצפות במשחקיו האחרונים של קובי, שזוכה לתשואות ולסטנדינג אוביישן מטורף, דאנקן עושה את ההפך הגמור.

בעונה שבה תקרת השכר עולה,בעונתו האחרונה של דאנקן הוא חותם על חוזה זעום יחסית לכוכב בסדר גודל שלו ולהול אוף פיימר עתידי, בסך 5 מיליון דולר לעונה, רק כדי לאפשר לקבוצתו להתנהל טוב יותר כלכלית תחת תקרת השכר ולאפשר החתמה של שחקנים בשביל ריצה לאליפות.

בתקופה שבה השחקנים הגדולים, הכוכבים, השואו והכסף שולטים בליגה טים דאנקן הוא אחד השגרירים האחרונים של הדור הישן. הדמות של טימי: הצנועה, הענווה, זאת שמקפידה על דאגה וטיפוח היחסים עם חבריו לקבוצה, לא משנה אם זה הכוכב או השחקן בקצה הספסל , זאת שדוגלת בנאמנות בלתי מתפשרת למועדון שלו, זאת שמוקדשת כולה לעבודה קשה, לניצחון ולטובת הקבוצה מבלי לעשות יותר מדי רעש לגבי זה, משמשת בשבילי ובשביל עוד רבים כמודל לחיקוי, לדוגמא ולמופת.   כמו שקואץ' פופ אמר בראיון לאחר הפרישה, טים דאנקן הוא בלתי ניתן להחלפה. לא כשחקן, לא כחבר לקבוצה ולא כבן אדם.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. אופיר מתתיהו

    18 יול 2016 06:04:37

    כל מילה בסלע. עכשיו הליגה תהיה ליגה אינטרסנטית ואקסהיביציוניסטית (שופוני),
    ודרך אגב, שמך הוא בדיוק השם של ילד מהשכבה שלי…

  2. אסף

    18 יול 2016 08:44:34

    הקסם הכי גדול בדאנקן בעיניי הוא שנערים כמוך איתי שעוד לא נולדו שהוא דרך על הפארקט בליגה מצליחים להתחבר אליו בכזו קלות למרות שהוא מייצג כמו שכתבת את ההיפך המוחלט מהכוכבים ותרבות הכוכבנות והריאלטי ששולטת בעולמנו הקט בו אותם בני נוער גדלים היום.

  5. Berch

    18 יול 2016 08:58:51

    כתיבה נהדרת.
    אם בדור שלך יש נערים שמעריכים את דרכו של דאנקן אז זה סימן שמתישהו יהיה עוד אחד בסגנון.

    מצחיק שמאד קל להסביר את המורשת של דאנקן למרות שלא מדברים על זה
    ואילו על המורשת של לברון ג'יימס דיברו כל כך הרבה ועדיין אני לא ממש בטוח מהי אפילו אמורה להיות…
    🙂

  11. ישראל קרמר

    18 יול 2016 16:37:55

    הגידו כן לדאנקן!

    כדורסל מושלם ויסודי,
    התקפי והגנתי,
    והכול בשקט מופתי.

    הגידו כן לדאנקן!

    מנהיג ווינר גדול
    בלי לקרוא כתרנגול,
    היסוד הגדול
    בלי להשמיע קול.

    הגידו כן לדאנקן!

    הענק הלוחש
    את פעולותיו ביצע באופן הטוב ביותר שיש
    ומדויק כמו במדע,
    ואנו זועקים: תודה לך אגדה!!!

    הגידו כן לדאנקן!

  15. אופיר

    18 יול 2016 18:25:09

    האמת, כאוהד ספארס ותיק, אני זוכר שדייויד רובינסון הגיע לספארס וזאת הייתה חגיגה. ברגע שילד בכיתה אמר לי בשיעור בחטיבה שהספארס קיבלו את הבחירה הראשונה בדראפט של 97 אני השתגעתי, לא ידעתי איך להכיל את זה. השתגעתי בשיעור וביקשתי לצאת. כי ידעתי שהקבוצה שלי הולכת להיות אלופה סוף סוף. עברו 19 שנים מאושרות (יחסית, כל אוהד ספורס סובל רוב הזמן ובמיוחד אוהד ספארס). אי פעם תהיה לספארס קבוצה כזאת? האם נדבר על הקבוצה האגדית הזאת עוד 60 שנים ?מקווה שזאת רק ההתחלה..

    1. דחבש

      18 יול 2016 20:46:24

      אוהד ותיק? אם בחטיבה היית בשנת 1996/1997 נניח בן 14/15 זה אומר שנולדת ב1982-4 בערך. רובינזון נבחר בדראפט 1987. אפילו אם אני טועה ב3 שנים, בגיל 8 אהדת את הספרס?
      ידעת אנגלית בכיל 8 בכלל?

      1. Rocky1

        18 יול 2016 22:11:54

        ותיק זה יחסי. עש פה מלא אוהדי ספרס 2013 ואילך, שלא ראו את רובינסון משחק דקה, שלא ראו את עונות ה-MVP של דאנקן, או את השלשה ההיא של דרק פישר. ותיק זה לא אומר פנסיונר, זה אומר פחות או יותר "אוהד הספרס מלפני שדאנקן הגיע".

      2. Rocky1

        18 יול 2016 22:13:43

        ועונת הרוקי של רובינסון הייתה 1989-1990 (לא משנה מתי נבחר), כך שמישהו שנולד בתחילת שנות ה-80 בהחלט יכול לזכור את זה.

    2. עידו גילרי

      18 יול 2016 22:23:51

      אני רק שאלה: איך אוהד ספרס סובל במיוחד רוב הזמן?
      אתה יכול לספור עונות מחוץ לפלייאוף על יד אחת אם לא על אצבע.

  17. עגל

    18 יול 2016 20:09:07

    כתבה נחמדה מאוד ובאמת שסחטיין על הכתיבה שלא מאפיינת את דור הווטסאפ.
    רק לגבי הלבוש, לא תמיד זה כזה פשוט, בן אדם מביא איתו מטענים מהבית ומאיפה שהוא נולד.

  19. spurs fan

    19 יול 2016 16:04:58

    כתיבה נחמדה, אבל בתור אוהד שמאז הפרישה עבר לעומק על החומרים הקשורים גם בהופס וגם במקומות אחרים – לא כתבת שום דבר שלא נכתב כבר באתר בכתבה או בתגובות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט