בס"ד

סיכום יורו (מחשבות יורו 7).

1. מה נכון לצפות מטורניר שכזה .

יצא לי לקרוא רבים וטובים שהביעו אכזבה גדולה מהטורניר בכלל ומפורטוגל בפרט.

כולל באתרנו החביב (בין היתר ע"י הדוק).

תראו זה לא שאני חלוק מהותית .

זה לא שאני חושב שהיה כאן כדורגל טוב או משהו דומה לזה אבל איני מאוכזב.

שכן בשביל להיות מאוכזב צריך לצפות למשהו שונה ואני מאז מונדיאל 90 הפסקתי לצפות.

נכון שרוב המוחלט של הטורנירים היה טוב מטורניר מונדיאל 90.

אבל במונדיאל 90 נקבע מבחינתי הכלל שאת הטורניר הזה לוקחים קודם כל עם אופי  ,מזל ובהגנה ורק לאחר מכן ביכולת התקפית משובחת .

לפני כן זה לא היה ככה .

הנה נתון אחד שימחיש זאת .

במשך טורנירי 82-86 כל נבחרת זוכה התגברה על משחק אחד של להיות או לחדול בו ספגה שני שערים .

איטליה 82 בניצחונה 2-3 על ברזיל (משחק ההכרעה בשלב שמינית /רבע הגמר).

צרפת 84 בניצחונה 2-3 על פורטוגל . (חצי הגמר).

ארגנטינה 86 בניצחונה על גרמניה 2-3 (גמר).

מאז מונדיאל 90 כולל היו רק שני נבחרות אלופות שחטפו במשחק נוקאאוט כל שהוא שני שערים ועדיין זכו בתואר.

מדובר בדנמרק 92 עם 2-2 מול הולנד וניצחון בדו קרב מהנקודה הלבנה(חצי גמר).

ובברזיל 94 שגברה 2-3 על הולנד ברבע הגמר.

מאז 20 שנה של טורנירים ואף זוכה לא ספגה במשחק נתון בשלבי הנוקאאוט יותר משער בודד .

מסקנה האלופה היא קודם כל נבחרת הגנתית.

כתבתי על כך בעבר ..אבל הנה הנתונים הבולטים.

• ספרד 08-12 3 תארים ו 0 שערי לובה ב 10 משחקי נוקאאוט כולל 4 הארכות .

שזה יוצא 0 ספיגות ב 1020 דקות !

• יוון 04 .0 שערי חובה ב 3 משחקים (270 ).
• באף מונדיאל האלופה לא חטפה יותר מחצי שער למשחק בשלבי הנוקאאוט !
• צרפת 98 , ברזיל 02 ואיטליה 2006 חטפו שער אחד ב 4 משחקים .

ברזיל עשתה זאת בלי הארכות ,צרפת עם הארכה ואיטליה עם 2 הארכות (420 דקות).

בשורה התחתונה לצערנו זו הדרך לקחת טורנירים שכאלו עד שהעניין לא ישתנה מהותית !

2. כיצד בכל זאת ניתן לחולל איזה שהוא שינוי .

ראשית נציג את הבעיה .

והיא שבעוד בכדורגל שמשוחק בליגות השונות החשיבה היא קודם כל התקפית הרי שבטורניר שכזה החשיבה היא קודם כל הגנתית .

למה זה ככה ?

מכיוון שבתחרות בין הקבוצות הגדולות בליגות השונות הרי שקבוצה שמסיימת בתיקו למשל הפסידה 2 נקודות …

לכן היא חייבת לנצח !

בעוד בטורניר הזה היא לא צריכה לנצח אלא לא להפסיד !

פורטוגל עשתה בדיוק את זה בשבעת משחקי הטורניר שלה

היא סיימה 6 משחקים בתיקו (ב 90 דקות ).

ועוד ניצחון אחד.

במושגי ליגה מדובר ב 9 נקודות ב 7 משחקים .

באחוזים (3 נקודות לניצחון ) מדובר בקצת פחות מ 43 אחוז.

בדקתי בשבילכם לאיזה מקום זה היה מתאים בליגות הבכירות.

אז ככה .

האחוז של נבחרת פורטוגל היה מעניק לה את המקום העשירי בליגה האיטלקית.

את המקום ה 11 בליגה האנגלית ,את המקום השמיני בליגה הספרדית ואת המקום ה 12 בליגה הצרפתית …ממוצע של מקום עשירי מתוך 20 בקיצור אמצע טבלה קלאסי.

זה נכון ולא משתנה אם בודקים את הליגה הגרמנית (9/18 ) פורטוגלית (9/18 ) והולנדית (11/18 ).

בעוד ביורו זה מספיק לזכייה בתואר .

ובכן כיצד משנים זאת ?

אז ניתן לתת כמה תשובות אבל שייצרו בעיות אחרות .

כגון להחליט שהטורניר ישוחק בשיטת ליגה…ובעיני לפחות הטורניר יאבד את כל העניין שלו ..שכן מעבר לרמת הכדורגל יש את העניין של הדרמה ..כשמגיעות שתי נבחרות ואתה כצופה יודע שאחת אורזת מזוודות בסוף המשחק ואחת תמשיך הלאה זה לפחות בעיני חשוב לא פחות ואף הרבה יותר מאיכות הכדורגל.

לכן אני למשל הייתי מעדיף את המשחק המעורר בחילה (לפחות על פי מי שצפה….אני לא "זכיתי " בכך )  בין פורטוגל לקרואטיה בשמינית הגמר על פני התצוגה של בלגיה מול הונגריה למשל.

ובאותה מידה נהניתי הרבה יותר מהמשחק פורטוגל צרפת  מאשר מהגמר הקודם בין ספרד לאיטליה (אע"פ שהייתי בעד הספרדים ).

בקיצור כשאני שואל איך משנים זאת אני שואל זאת בכפוף לחוקי הטורניר הקיימים בשינויים מינורים .

ואני חושב שמצאתי לשיטתי איזה שהיא התחלה של פתרון .

הנה ההצעה (אולי נראית כמינורית אך לדעתי שווה לדון בה).

בהנחה שהטורניר יישאר בין 24 נבחרות

הייתי מציע לדלג פשוט על שלב שמינית הגמר.

ואז מה שהיה קורה הוא הדבר הבא.

במקום 16/24 בשלב הבא (להלן שיטת "רק לא להפסיד ")

הייתי מעלה 8/24 שהם אלופות הבתים ושתי הסגניות הטובות ביותר.

(להלן שיטת " חייבים לנצח " )

במצב שכזה ממילא הנבחרות היו חייבות לצאת לטורניר "מלוע של תותח" שכן רק ניצחון בא בחשבון …היו הרבה פחות תוצאות תיקו והכדורגל ההתקפי היה מנצח.

אמנם בכל זאת החל משלב רבע הגמר אנו חוזרים לנוקאאוט המוכר והזעיר .

ובכל זאת לא יהיה ניתן לדעתי להנחיל שני מנגנונים כאלו מנוגדים בנבחרת אחת.

הדי אן איי של נבחרת יהיה חייב להיות התקפי שכן אם לא כך היא תודח כבר בבתים…וממילא לא נראה לי שנמצא באותה נבחרת התקפית את הדי אן אי של יוון /פורטוגל.

רווח נוסף יהיה בכך שהטורניר יצטמצם לכדי 6 משחקים בסה"כ לעולות לגמר וככה תהיה פחות צפיפות בין המשחקים ויותר מרחב נשימה ופחות פציעות וזה כמובן גם יעזור לאיכות הכדורגל (ומבלי להקטין את מספר הנבחרות …ואגב איני מתנגד להקטין את מספר הנבחרות ).

אם השיטה שלי הייתה מאומצת ביורו הנוכחי

אז לרבע הגמר היו עולות. צרפת ,ווילס ,גרמניה ,קרואטיה ,איטליה והונגריה כאלופות הבתים.

פולין וספרד היו מצטרפות כסגניות הטובות .

בעוד אנגליה ,בלגיה ,איסלנד ושוויץ היו מודחות כסגניות לא הטובות כל שכן פורטוגל שסיימה שלישית בבית המוקדם.

3. הקבוצתיות .

הרבה פעמים אנו מדברים על הכוכבים הגדולים רונאלדו ,מסי וכו'.

צריך איפה שהוא לזכור שכדורגל הוא קודם כל ספורט קבוצתי.

נכון גם כדורסל הוא כזה אבל כנראה שאין מה להשוות יכולת של שחקן כמו לברון /נוביצקי על קבוצתם לבין כוכב כדורגל גדול ככל שיהיה.

אמנם גם בכדורגל יש מקרים נדירים לעיתים בהם כוכב על סוחף קבוצה /נבחרת על גבו …אבל לי זכור מקרה אחד שכזה הלא הוא דייגו של ארגנטינה 86 (ואפשר לומר נאפולי של השנים 87-89 ).

אבל ברוב הפעמים זה לא כך.

והנה למשל נבחרת ספרד 08-12 הוכיחה זאת שכן הנבחרת הזו התבססה על ברצלונה הגדולה …רק ללא הכוכב הגדול מסי ובכל זאת היא זכתה בתארים הנ"ל .

(לסבר את האוזן במונדיאל 08 שיחקו 6 שחקני ברצלונה בהרכב  פויול ,פיקה ,בוסקאטס ,צ'אבי ,אנייסטה ופדרו …לא כולל וייה שכבר חתם אך לא שיחק עדיין בבארסה בעת ההיא).

גם פורטוגל זכתה בתואר לאחר שרונאלדו לא הבריק יתר על המידה בטורניר וכמובן נפצע בתחילת הגמר.

איני בא להמעיט מחשיבותו הרבה של רונאלדו לתואר אלא בא לומר שפורטוגל בזכייה הזו היא הרבה מעבר לרונאלדו …וזה נכון בדרך כלל לכל כוכבי הכדורגל

חשוב לזכור זאת.

4. המקריות .

כאוהד ספורט שנים רבות קשה  לי מאד שאני רואה את התשבוחות של הפרשנים השונים.

אני זוכר למשל את נבחרת צרפת 98 וכמה שיבחו והללו את הנבחרת הזו לאחר 0-3 מהדהד בגמר על ברזיל …אבל אותה נבחרת עברה בקושי בשער הזהב את פארגוואי בשמינית הגמר בשער זהב (בלאן).

מול איטליה ברבע הגמר היה איזה מהלך שבאג'יו האיטלקי בעט כדור שכבר חלף על פני בארטז (בשלהי הארכה ) אלא שהכדור חלף כמה ס"מ מהקורה מהצד הלא נכון (אם אתם איטלקים ). לעומת זאת בגמר הזה זיניאק המחליף הצרפתי עשה הכל נכון וסובב באלגנטיות את פפה (מצטיין הגמר ושחקן נבחרת הטורניר) והטעה יפה את שוער הטורניר פטריסיו ….והכדור פגע בקורה ובנס לא נכנס.

אם הכדור נכנס (דקה 90+ ) אז פפה לא שחקן המשחק וכנראה שגם פטריסיו לא שוער הטורניר.

הדברים הללו זכורים לא רבות בהרבה מאד אלופות כולל מכבי הגדולה ביורוליג ועוד.

שלמה שרף קרא לכך פעם "השפיץ של הנעל "

לדעתי הוא צודק …זה לא אומר שהכל מקרי …שכן גם להגיע לדרגה שהשפיץ של הנעל הוא הקובע צריך לעבוד .(שאם לא כן תגמור כמו בלגיה ,אנגליה או ספרד).

אבל גם אם עבדת אתה יכול לגמור כמו איטליה או כמו פורטוגל וכאן "השפיץ של הנעל " בהחלט קובע.

5. הסיפורים :

בטורניר מסוג זה יש הרבה סיפורים .

אני אוהב תמיד את הסיפורים הפיקנטיים של הנבחרת המנצחת.

פורטוגל העניקה לנו הרבה סיפורים יפים.

את הסיפור הדרמטי של רונאלדו כולם מכירים.

היו עוד סיפורים.

כמו קרביליו הבלם הוותיק שהיה בסגל אז ב 2004 ובשנים האחרונות פרש מהנבחרת והפעם חזר בגיל 36 והיה שותף לתואר למרות ששיחק רק בשלב הבתים (שיחק את כל המשחקים בבתים באופן מלא ).

או כמו הסיפור של אדר …שהיה השחקן ששיחק הכי מעט בנבחרת פורטוגל (מבין 20 השחקנים ששיחקו בפועל ) ודווקא הוא יצא המנצח הגדול בגמר .

גם סילבה שעבר בחיפה הוא סיפור.

אבל הסיפור הוא   ריקארדו קווארסמה.

זהו סיפור על כישרון יוצא דופן  שהיה גם סוג של כישלון יוצא דופן.

בקיצור כישרון וכישלון …כישלון שנופץ.

קווארסמה עלה לגדולה ביל צעיר ומכיוון שהוא גדול בשנתיים מרונאלדו הרי שהוא עלה לגדולה לפניו .

בשנת 2000 הוליך את נבחרת פורטוגל לזכייה באליפות אירופה עד גיל 17.

בשנים הללו היה התגלית הגדולה של ספורטינג ליסבון עוד לפני כריסטיאנו רונאלדו .

כבר בשנת 2001 היה שותף לדאבל עם ליסבון ובשנים 2001-2003 בהיותו בן 18-20 שיחק 63 פעם במדי הקבוצה בהם  מצא את הרשת 8 פעמים (רונאלדו לשם ההשוואה הופיע 35 פעם בהרכב הקבוצה וכבש 5 שערים ).

אבל בעוד רונאלדו בוחר ביונייטד ובונה את שמו .

קווארסמה נחטף על ידי ברצלונה בעונת 03-04 אבל הייתה זו עונה קשה מאד ומאכזבת לבארסה.

קווארסמה שולב 26 פעמים בהרכב וכבש שער בודד והשידוך נגמר.

וכך בעוד רונאלדו הצעיר מככב ביורו הביתי של 2004 קווארסמה חזר הביתה רק בשביל לנסות לשקם את הקריירה שלו בפורטו אלופת אירופה דאז.

קווארסמה פרח בפורטו ב 4 שנים הוא ערך שם 112 הופעות וכבש 24 שערים.

אבל הייתה זו פורטו שמעבר לשיא שהביא אותה מוריניו .

וקווארסמה הסתפק בזכייה באליפות פורטוגל (2006 ) והופעה בשמינית גמר ליגת האלופות אבל לסגל של 2006 לא זומן (פורטוגל הגיעה לחצי גמר המונדיאל ההוא ).

לאט לאט החל קווארסמה לבסס עצמו כשחקן של קבוצות קטנות יחסית .זאת לאחר שהוא נכשל כליל באינטר מילאנו  אליה עבר ב 2008 בשנתיים בקבוצה הוא שיחק 19 משחקים בלבד בהם כבש שער בודד .

לאחר מכן הוא ניסה מזלו בצ'לסי  בהשאלה שנסתיימה עם 4 הופעות בלבד ללא שערים וללא חותם כלשהו.

אז הוא עבר לטורקיה לבישקטש ואפילו נדד להאמיריות לקבוצת אל אהלי .

הוא חזר לפורטו ולבשיקטש שם הצליח לא רע.

בקיצור למרות הכישרון הוא הצליח רק בקבוצות הקטנות כפורטו ובישקטש לעומת כישלונות מהדהדים בקבוצות הגדולות כברצלונה ,אינטר וצ'לסי .

גם בנבחרות פורטוגל המצליחות של 2004+2006 הוא נופה …לאחר מכן נופה ממונדיאלים של 2010+2014 ולמעשה לא שיחק במונדיאל .

הוא השתייך לסגלי פורטוגל ליורו 08 (רבע גמר ) ו 12 (חצי גמר ).

אך תמיד בצילו של חברו  " הצעיר מספורטינג "  רונאלדו .

והנה בגיל 33 וכשהוא מעבר לשיא הוא מוזמן לסגל ליורו 2016 .

עם נבחרת וציפיות לא בשמיים .

והוא נכנס להיסטוריה עם השער המכריע מול קרואטיה בדקה ה 117 והפנדל המכריע ברבע הגמר מול פולין .

אמנם בחצי הגמר הסתדרו בלעדיו (שותף ל 5 דקות בסוף).

אבל בגמר הוא היה זה שנכנס במקום שותפו חברו רונאלדו לשחק יותר מ 80 דקות (כולל הארכה) .

בקיצור גם בגיל 33 ניתן להטביע חותם של ממש.

בשביל כאלו סיפורים אני כ"כ אוהב ספורט …לפעמים הם חשובים מאיכות הספורטיבית .