(כולם בוכים אתמול באטלנטה. דווייט האווארד בוכה. קנט בודנהולצר בוכה. כולם בוכים מהתרגשות ואושר…)

 **************************

טים טיבו (הקוורטרבק) ובובי נייט יהיו נואמיו של דונלד טראמפ בועידת הרפובליקנים!!!

***************************

ראיתם את מסיבת העתונאים אתמול של דווייט האווארד באטלנטה?

הוא בכה כילד. התייפח ללא יכולת לעצור בדמעותיו. הבכי של רונאלדו היה ילד לעומתו.

"סוף-סוף הגעתי הביתה! סוף-סוף אני מגיע לשחק במקום בו רציתי לשחק משך כל ימי חיי! סוף-סוף אני נושם אוויר מוכר וסוף-סוף אשחק בפני מכרים, משפחה, חברים. אתם תראו דווייט האווארד שלא ראיתם אף פעם לפני כן!".

הוא ניסה לדבר אבל מילותיו נקטעו בגלל ההתייפחות. HE ACTUALLY CHOKED UP BECAUSE OF HIS EMOTIONS!!!

היכולים אתם לתאר לעצמכם שחקן של 10'6 השוקל 125 ק"ג שלא מסוגל לדבר מרוב התרגשות ו-EMOTIONS?

ואתם יודעים מי לא עצר מ-CHOKING בעצמו לפני דווייט האווארד? חברו למשחק קנט בזמור, הוא ולא אחר.

אבל קודם המאמן בודנהולצר נחנק מרוב התרגשות ואחר כך השחקן, שבגללו המאמן נחנק מדמעותיו, וכל העתונאים מסתכלים ולא יודעים אם להתחיל לבכות איתם או לא. בקיצור, כולם בוכים מאושר.

אני מקווה רק שכל הבכיות לא יהפכו בעתיד הקרוב לבכיות של אבדן וחורבן.

אז מה היתה הסיבה לכל ההחנקויות, הבכיות, והדמעות?

כמובן! הצגתו של שחקן ההאוקס החדש למדיה.

"כל תפילותי נענו", אמר האווארד. "אני מודה ללורד ג'יזוס ששמע את תפילותי ותחינותי ונענה להם. יש אלוהים בשמיים. הוא החזיר אותי הביתה. הוא החזיר אותי למשפחתי. הוא החזירני למקום בו רציתי להיות מלכתחילה!".

אז לדווייט ישנה קבוצה חדשה, גופייה חדשה, מספר חדש, והתחלה חדשה!

"המספר שלי יהיה מעתה ועד עולם מספר "8". זה המספר הקדוש מהברית החדשה. המספר הזה ייתן לי BIBLICAL ASPIRATIONS.  המספר ייתן לי דחף תנכי, כיסוף ומניע דתי. אני לא יכול לחכות להראות לעולם מה אני יכול לעשות כשאני משחק בביתי, בסביבה מוכרת, ובאוירה נינוחה".

אחרי חמש שנים איומות בלייקרס (בעיקר בלייקרס!) וביוסטון, הוא מרגיש שהעונש, העינויים, ההתייסרות, והאינקוויזיציה בה היה ושהה שנתיים בלייקרס ושלוש שנים ביוסטון הסתיימו, והוא מוכן ומזומן להתחיל קריירה חדשה.

האמנם?

הייתכן שבאמת הלייקרס חנקה אותו, ואז המחנק המשיך ביוסטון?

אני בטוח שרובכם מגחכים. אני לא.

פשוט לא יכול להיות ששחקן עם הנתונים שלו יהפוך מהשחקן שהיה באורלנדו לגרוטאה שהיה בלייקרס וביוסטון. יכול מאד להיות שהוא סובל ממש מנחיתות רגשית וגם באל.איי וגם ביוסטון משהו בתת המודע שלו גרם לו לשחק רע, כאילו "בכוונה". נא לא לצחוק. ישנם מקרים רבים ידועים כאלה עם פיצ'רים בבייסבול וקוורטרבקים בפוטבול ששינוי מקום – שינוי קבוצה – שינו מזל. שינו הכל בשחקן.

כל ה-HOMECOMING הזה לדווייט היה עבור התחלה חדשה. דווייט אמר: "המספר 8 החדש מסמל RESURRECTION ('תחייה', למילה ישנה קונוטציה דתית, 'התחייה של יישו'). REGENERATION. זה מה שאני מרגיש. אני מרגיש כמו רוקי המתחיל מחדש".

לך תדע.

מה שברור הוא שמחליף לאל הורפורד הוא לא יהיה הורפורד היה קלעי מרחוק ומיד-ריינג'. "גם דאנקן האווארד לא יהיה" אמר בודנהולצר. "כל מה שאנחנו רוצים הוא שהאווארד יהיה האווארד – סנטר קלאסי תחת הסל – ואנחנו נעבוד על הפוסט-אפ שלו. אנחנו נשחק כדורסל קלאסי עם סנטר קלאסי. לכן כולנו כל כך מתרגשים ומצפים". בודנהולצר, כשהוא מנב את דמעותיו, אומר בקול קטוע מדמעות, "זהו היום המרגש ביותר בחיי".

היי, בודהולצר, אתה לא חושב שישנה כאן מיני-הגזמה? יותר מרגש מהימים בהם נולדו הבן והבת?

אבל אז האוארד חצי דיבר, חצי התייפח, חצי ניסה לעצור בקולו שניקטע שוב ושוב כשאמר: "זהו הבניין בו ביליתי שעות על גבי שעות בנסיון לשפר את הכדורסל שלי כשהייתי בן 17 וניסיתי להוכיח שאני מוכן ל-NBA. אני מכיר כל קימור בפארקט, וכל דלת בבניין. כל יום וכל ערב שיחקתי כאן עם גופייה שהיה כתוב עליה "ATLANTA". לא יוסטון, לא אורלנדו, ולא L.A. אני מכיר את הריח. אני מכיר כל GRIT (גרגר חול) באולם. החזרה הנה גורמת לי CHILLS בכל גופי. בית הספר בו למדתי הוא שתי דקות מהאולם. חזרתי הביתה! סוף-סוף אני משחק במקום בו רציתי לשחק כל ימי חיי!".

היי. לך תדע.