מחשבות לקראת הגמר, והגדולה של רונאלדו / שגיא נאור

1. הניסוי של פלטיני עם טורניר בהשתתפות 24 נבחרות מגיע לסיומו. לדעתי, כמו דעתם של רבים, הניסוי נכשל ורצוי לחזור בהקדם למתכונת הסטנדרטית של 16 נבחרות שיחסכו לנו המון נבחרות בינוניות, חישובים אינסופיים במחזור האחרון והמתנה ארוכה מדי לאקשן האמיתי.

בניגוד לטורנירים קודמים לא היתה אף נבחרת שממש קיוויתי שתזכה אבל אנגליה היתה המועדפת עליי בגלל הבצורת והאכזבות, אחריה ספרד עם הגאונים אינייסטה וסילבה וכשהם הודחו הלכתי עם ויילס האנדרדוגית שהציתה את הדמיון. בקרב הגדול בין גרמניה לצרפת לא היו הרבה ברירות – אני אנטי גרמני באופן אוטומטי, זה לא נשלט ולא רציונלי. יש כאלה ששוכחים וסולחים יש אחרים שזוכרים וסולחים. אני, עדיין, לא שוכח ולא סולח. לא יעזרו 100 צוללות וידידות דיפלומטית מהמעלה הראשונה.

2. לפני שנגיע לשתי הקבוצות שייפגשו בגמר, אני חייב מילה אחת על נבחרת ויילס. שנים הנבחרת הזו נחשבה לחלשה ביותר באי הבריטי והשתרכה אי שם בדרג הרביעי או החמישי באירופה, רחוקה מאוד מהגעה לטורניר גדול. גם כששיחקו בה כוכבים גדולים כמו מארק יוז וראיין גיגס המלך, היא היתה רחוקה מהטופ האירופי. הנבחרת הנוכחית עשתה קפיצת מדרגה מדהימה בשנים האחרונות אבל ההצלחה שלה לא מקרית. יש לה שחקנים מהפריימר ליג בכל עמדה והיא מובלת על ידי שני שחקנים מהטובים בעולם. אם לגבי בייל אין לאף אחד ספק ותג המחיר שלו מהווה את העדות הטובה ביותר, ארון ראמזי בעיניי נמצא איתו בשורה אחת. בטורניר הנוכחי הוא אפילו היה טוב יותר מהחלוץ של ריאל ולדעתי מגיע לו מקום בנבחרת הטורניר.

ראמזי הוא הקשר המושלם. הוא מוסר נהדר גם לרוחב וגם לעומק, מסירות קצרות וכדורים ארוכים, הוא נע לשטחים הריקים כמו אוזיל וסילבה אבל יודע לתקל מצוין כמו קשר אחורי ויש לו כושר גופני עילאי שגורם לזה שהוא תמיד מעורב במה שקורה במשחק, גם בהגנה וגם בהתקפה. כמעט לא רואים אותו עומד על המגרש. הצהוב הטיפשי שקיבל מול בלגיה ברבע הגמר הזכיר לי מקרה דומה של פאבל נדבד הצ'כי הנפלא בחצי גמר ליגת האלופות בשנת 2002 והתגובה של שניהם היתה ממש דומה ושוברת לב.

https://youtu.be/63QgxiCvvAY

ראמזי עוד לא בן 26 ואם יתגבר על קללת הפציעות בארסנל בשנים הקרובות אני מאמין שהוא יקבל את ההכרה לה הוא ראוי. יחד עם בייל בן ה-27 ההווה והעתיד של הנבחרת נראה מבטיח והטורניר הזה לא יהיה הבלחה חד פעמית אבל למונדיאל ברוסיה יעפילו רק 15 נבחרות אירופאיות והוולשים יתמודדו על המקום הראשון בבית צמוד ופתוח עם אוסטריה, סרביה ואירלנד.

3. אני מגיע לגמר הזה עם חשש גדול שבעקבות חצי הגמר דידיה דשאן יתאהב בטקטיקה ההגנתית והיציאה למתפרצות, טקטיקה שהיתה נכשלת 4 מתוך 5 פעמים מול גרמניה אבל עלילת המזל הגיעה לביקור במארסיי והעלתה את הטריקוטלור לגמר.

אני יכול לקבל ולהבין כשנבחרת נחותה כמו צפון אירלנד, פולין או אפילו איטליה מתגוננות מול גרמניה ואפילו עוברות לבונקר. לצפון אירלנד אין כלים לשחק אחרת ולאיטליה היה קישור חסר מאוד שלא איפשר לה לשלוט במשחק ולהניע כדור והכריח אותה לשחק על מתפרצות. לא כך במקרה של צרפת. פוגבה, סיסוקו, מטווידי ופאייט מהווים קישור חזק מאוד שיכול וצריך לדעת לשלוט במרכז המגרש וז'ירו וגריזמן אינם מהירים מספיק בשביל להכאיב באמת לגרמנים במתפרצות. הטקטיקה הזו היתה מוטעית בעיניי אבל זה עבד לדשאן כי כדורגל הוא הענף שלמקריות בו יש הכי הרבה משמעות מכל ענפי הכדור.

לא מעט דובר בימים האחרונים על מות שיטת האחזקה בכדור. ספרד וגרמניה, שתי הנבחרות שהחזיקו הכי הרבה בממוצע בטורניר, סיימו את דרכם הרבה לפני הציפיות שלהן. כל שיטת משחק או טקטיקה בכדורגל אמורה להביא לכך שלקבוצה שלך יהיו יותר מצבים מליריב או אם היריב עדיף ממך בצורה משמעותית לצמצם את ההפרש במצבים בין שתי הקבוצות. שיטת האחזקה בכדור אומרת שכשהכדור אצלך היריב לא יכול לכבוש וכפועל יוצא מכך השיטה הזו תביא לקבוצה שלך יותר מצבים מהיריב. לכן, אם התגוננות ויציאה למתפרצות אמורה היתה להביא לכך שלצרפת יהיו יותר מצבים מגרמניה אז השיטה מתאימה ונכונה. ב-40 דקות במחצית הראשונה (אחרי 3-4 דקות בפתיחת המשחק) השיטה הזו הולידה לצרפת אולי חצי מצב כשלגרמנים היו 3 או 4. מעבר לכך שזה הוציא את הקהל הצרפתי מהמשחק, המתפרצות לא הביאו להזדמנויות ליד שערו של נויר. הפנדל של שוויינשטייגר הגיע כתוצאה מקרן והיה מקרי לחלויטין (יש שיאמרו אף לא מוצדק). במחצית השניה הגרמנים הגיעו ללא מעט הזדמנויות והמתפרצות הצרפתיות הובילו לחצי מצב בו נויר השמיט את הכדור לרגליים של גריזמן.

תוצאת תמונה עבור ‪antoine griezmann‬‏
פלאטיני, זידאן, גריזמן? הכוכב החדש

המשחק הכי חלש מבין 14 המשחקים בשלבי הנוקאאוט היה המשחק היחיד בו פורטוגל הגיעה כאנדרדוג – שמינית הגמר מול קרואטיה. מול פולין היא חטפה גול מוקדם ונאלצה לשחק התקפי וליזום ומול וויילס היא הגיע כשמולה נבחרת בלי השחקן היחיד שיכול לאפשר לה לשלוט במשחק ולהניע כדור – ארון ראמזי. בשני המשחקים הללו פורטוגל הראתה לעצמה שהיא לא צריכה לפחד לשלוט ולהתבסס על מתפרצות אבל הכוח שלה נשאר בהסתמכות על המהירות של החלק הקדמי.

לכן, אני חושש שמצד אחד דשאן יפחד לשלוט ולהשאיר לפורטוגל שטחים בחלק הקדמי ומצד שני, סנטוס ירצה לתת לצרפתים לשלוט כי הוא יודע שהקישור שלו לא מספיק טוב בשביל לייצר מצבים במשחק מסודר ויפחד להשאיר לצרפתים שטחים כ"מסקנה" מחצי הגמר מול גרמניה. אם כך יהיה, שתי הקבוצות ישחקו מאוד זהיר ואנחנו נסכם את הטורניר עם גמר חלש ומאכזב.

4. אני מודה, אני רונאלדו הייטר. לא סובל את הפוזה שלו, את היהירות, את תנועות הידיים וההרגשה שהוא בספרה אחרת מכל הקבוצה. ובגלל שהוא קורא תגר על מסי. אני לא מתווכח על הגדולה שלו, על העליונות הפיזית, המהירות המסחררת, השליטה בשתי רגליים. בפלייסטיישן הוא צריך להיות באיזור ה-100 בכל קטגוריה.

אפשר להניח שכל השחקנים בצמרת העולמית עובדים קשה בשביל להגיע לאן שהגיעו אבל המקרה של רונאלדו ראוי להערכה מיוחדת. בדרך כלל השחקנים שמתמסרים למשחק בצורה מוחלטת הם לא הכשרונות הכי גדולים. לא נראה לי שהחברים לקבוצה של מראדונה, קרויף, פלטיני וזידאן יגידו עליהם שהם הגיעו לכל אימון ונתנו את הנשמה שלהם. הם פשוט היו כשרונות מולדים ונדירים.

רונאלדו היה נער צעיר וסופר כשרוני בספורטינג ליסבון שכבר בגיל 18 שיגע את הגנת היונייטד במשחק אימון בשביל לגרום לסר אלכס פרגוסון להביא אותו לאולד טראפורד. כשרונות כמו רונאלדו רגילים שהכשרון ברגליים יעשה בשבילם את העבודה כי כנראה שעד גיל נוער זה בהחלט הספיק להם להיות הכי טובים בכל מקום בו שיחקו.

על היכולת וההבנה שבשביל להיות הטוב ביותר כשרון, כנראה, לא יספיק לו אני מלא הערכה לפורטוגלי. זה בעצם ההבדל בינו לבין המון שחקנים שהתחילו ככשרונות גדולים ונשארו שחקנים טובים אבל לא מעבר לזה. לרונאלדו יש שניים כאלה אפילו בנבחרת – ריקארדו קוארסמה ולואיס נאני. שניהם פרחו בגיל צעיר, הגיעו לאימפריות אירופיות במטרה להיות הדבר הבא (נאני ביונייטד וקוארסמה בברצלונה) אבל הכשרון שלהם הספיק להגיע רק לתקרה מסוימת.

שניים ייזכרו כשחקנים טובים, אחד כהיסטורי

כשרונאלדו הגיע לאנגליה לא היה לו משחק ראש, הוא היה חלש פיזית וסקורר בינוני ביותר. בניגוד לשני החברים לנבחרת, הוא לא הסתפק בלהיות שחקן טוב מאוד ועבד ללא הפסקה על כל האלמנטים של המשחק. העבודה על הצד הפיזי שיפרה אותו גם ביכולת הניתור המדהימה (דוגמא מצויינת מחצי הגמר), גם על העוצמה בבעיטות, גם על המהירות המסחררת והיציאה מהמקום.

הצליח בגלל הכשרון
כשהבין שכשרון לבד לא יספיק להיות הטוב ביותר

יש דברים שאי אפשר ללמד בכדורגל והם שמורים לגאונים הבודדים של ההיסטוריה. לרונאלדו יש ניצוצות של גאונות אבל הגדולה שלו היא ביכולת להתמסר לחלוטין למשחק על מנת להיות הכי טוב שהוא יכול ובכך הוא מהווה השראה להמון ילדים שנולדו בלי הגאונות של מסי אבל בעזרת עבודה קשה יוכלו להגיע רחוק כמו החלומות שלהם ולהפוך גם את הקלישאה החבוטה הזו למציאות.

* מבקש שהפוסט לא יהפוך לקרב התנצחויות רונאלדו – מסי. יש מספיק כאלה באתר בענייני כדורסל.

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. מתן גילור

    10 יול 2016 07:14:10

    תודה אדר.
    הקבוצה שזכתה ליחס ההימורים הטוב ביותר היתה צרפת, מה שאומר שגרמניה הגיעה *בדיוק* לאן שציפו (המהמרים לכל הפחות) ממנה, קרי למפגש מול צרפת.
    ונוייר לא השמיט אלא הדף, אבל שוין 🙂

    1. שגיא נאור

      10 יול 2016 08:08:26

      "הרבה לפני הנה ציפיות שלהן" – לא נראה לי שמישהו בגרמניה מבסוט שהנבחרת הגיעה לחצי הגמר ועמדה בציפיות של המהמרים כמו שזכייה צרפתית לא תתקבל באדישות רק בגלל שצרפת היתה הפייבוריטית לזכייה. בשביל גרמניה של העשור האחרון פחות מזכיה זה אכזבה וכך גם במקרה של ספרד.

  2. מתן גילור

    10 יול 2016 08:28:26

    גרמניה, כרגיל בעשור האחרון, הגיעה לפודיום. לקרוא לזה "הרבה וגו'" – נסכים לא להסכים על הניסוח. אני נמצא בפורומים של נבחרת גרמניה (שלך תדע כמה מייצגים) – ברור שאנשים התאכזבו מההדחה, אבל אף אחד לא ראה בהדחה בחצי הגמר נגד צרפת כישלון או משהו שלחלוטין לא עומד בציפיות.
    אבל זה לא מהותי לטור, שהוא באמת אחלה 🙂

  4. שיר

    10 יול 2016 09:41:10

    טור מעולה, אבל אני לא מסכים איתך בעניין גודל הטורניר..
    הטורניר האחרון הביא הרבה מאוד עניין וצבע למשחקים..
    לא היה כמעט משחק אחד משעמם, מלא גולים בדקות האחרונות ותופעות מגניבות כמו צפון אירלנד ווויל גריג, הניסוי של 24 נבחרות זה כנראה הדבר הטוב היחיד שעשה פלאטיני בכהונתו.

    1. שגיא נאור

      10 יול 2016 11:53:45

      עם כל הכבוד לצבעוניות והאוהדים הנפלאים של כמה מהנבחרות להגיד שלא היו משחקים משעממים בגלל שהיו גולים דרמטיים בדקות האחרונות זה חוטא למציאות. לראות את הונגריה מול איסלנד זה לא מעניין והרמה לא מספיק גבוהה גם אם יהיו 5 שערים ב10 הדקות האחרונות. אם בליגה הארצית ממוצע השערים יהיה 4 למשחק זה עדיין לא יעיד על איכות עם כל הרצון שלנו האוהדים לראות כמה שיותר שערים. אני מעדיף לראות משחק איכותי בין נבחרות מצוינות שייגמר 1-0 מאשר 2-2 עם הגנות מביכות ורמה ירודה.
      ואם אנחנו רוצים את איסלנד וצפון אירלנד ביורו אפשר גם להגדיל את המונדיאל ל48 נבחרות והם ייכנסו יחד עם עוד נבחרות קטנות שיביאו קהל ססגוני וצבעוני.

      2. בימבה

        10 יול 2016 15:30:28

        פוסט מעולה תודה.

        אתה קצת מקטין מאיסלנד, שחוץ מטורניר מעולה שנתנו, גם סיימו במקום הראשון בבית (במקודמות) שגם הולנד, שלא עלתה, הייתה בו.
        אני בא להגיד שגם אם הטורניר היה משוחק כרגיל (16 נבחרות) היית רואה שם את איסלנד.
        היא הגיעה לטורניר בזכות.

        1. שגיא נאור

          10 יול 2016 15:59:06

          אתה לחלוטין צודק ואיסלנד עשתה טורניר מוקדמות מעולה וגם טורניר יורו יפה אבל עם כל ההערכה לנבחרת הקטנה והסימפטית המקום הטבעי שלהם לא באמת בין 8 הגולות של אירופה והמשחק מול צרפת הוכיח את זה. בסופו של דבר הסגנון שלהם לא היה מאוד שונה מזה של יוון 2004. וחצי מהשערים שלהם הובקעו מהוצאת חוץ…

  5. נמרוד

    10 יול 2016 09:49:45

    ציינת פה בדיוק את הדילמה המרכזית של דשאן ויהיה מעניין באמת לראות איך הוא יעלה.
    נגד גרמניה היו לו סיבות טובות להמר על השיטה הזאת- הגרמנים יותר מורגלים להנעת כדור ושליטה במשחק והוא בחר להמשיך עם ההרכב שניצח את איסלנד שהשאיר 2 שחקנים בלבד במרכז הקישור.
    הוא דווקא לא בנה על המהירות של ג'ירו אלא על היכולת שלו לשמור על כדור ארוך שמגיע ואז עם ההצטרפות של גריזמן וסיסוקו ביחד עם פאייט/פוגבה.
    בנוסף הוא ניצל את החסרונות בהרכב הגרמני כשמולר בטורניר נורא, אין חלוץ חוד אחד וגם בקישור ההיעדרות של חדירה והיכולת של שוויני לאורך כל השנתיים האחרונות בעיתיות מאוד, ואולי הגרמנים הגיעו ליותר מצבים אבל אני לא זוכר מצב של ממש גול, הכל היה ליד (עד דק' הסיום).

    נגד פורוגל אני בכל זאת מאמין שנראה את הצרפתים יותר מחזיקים בכדור אבל אין ספק שנראה משחק זהיר. אתה לא רוצה להשאיר שטחים לרונאלדו ונאני

  6. סומסום

    10 יול 2016 09:51:50

    פורמט איום עם המקום ה-3 שמחכה ועושה חישובים ומוביל למשחקים רעים, טורניר נוראי כמעט בכל פרמטר, ומעט מאוד משחקים שייזכרו.

    היילייטים? פאר אנד פיו ביטווין. הפנדלים של גרמניה ואיטליה (ביג דיל – פנדלים הם תמיד דרמה), האוהדים של איסלנד, קצת וולס, והתיקו המסחרר 3:3 פורטוגל והונגריה – בבודפשט לא יכולים להירגע!

    באמת טורניר דלוח מאין כמותו, ומה שישלים אותו הוא 0:1 קטן של פורטוגל בגמר.

  7. עגל

    10 יול 2016 13:46:54

    אדר טור מצוין. אני איתך חוץ מבעניין רמזי (לא סובל אותו עוד מהתעוללת בת'יאון גרייג'וי).
    מקווה שנוכל ללכת לישון בשעה סבירה ולא נגיע היום לפנדלים

  8. ברוך רובין

    10 יול 2016 14:15:27

    מנחם הסיפור על המשחק שבו פרגוסון התאהב ברונאלדו הוא לא יותר מאגדה, פרגוסון עקב אחריו כמה חודשים לפני המשחק המדובר. לגבי הכישרון זכינו לראות שני מהטובים ביותר בהיסטוריה. מקומו של רונאלדו מונצח בהר ראשמור של הכדורגל (מבחינה אישית וקבוצתית) עם לאו מסי ופלה. המספרים שהוא נותן עונה אחר עונה הם פשוט יוצאי דופן.

  10. עמרי

    10 יול 2016 15:20:48

    השיפור בווילס בשנים האחרונות לא התחיל בגלל וגם לא בגלל ראמזי.
    השינוי התחיל כשלפני 15 שנה ההתאחדות הוולשית התחילה להקים בתי ספר לכדורגל ואקדמיות הן לשחקני נוער והן למאמנים.
    השחקנים בנבחרות הצעירות חיו ביחד ולכן בנבחרת הבוגרת קיימת תחושת משפחה.
    הייתה כתבה מצוינת לפני שבוע שאני לא מצליח למצוא את הקישור שלה שסיפרה את הסיפור הזה יפה.

    2. שגיא נאור

      10 יול 2016 16:02:22

      מעניין לשמוע. האם גם הנבחרות הצעירות של ויילס עושות חיל באליפויות אירופה או שזה דור מוכשר בצורה יוצאת דופן. הבחגים, לדוגמא, עשו תהליך דומה אבל העומק שלהם מוכיח שהם יהיו כוח משמעותי בעשור הקרוב ולא אפיזודה חולפת סטייל לטביה או אחרות.

  12. אלעד אייל

    10 יול 2016 18:34:31

    טור מצוין.
    מסכים איתך לגבי רונאלדו. גם אני לא מתחבר לאופיו הרהבתני ומלא הפוזה, אבל אי אפשר שלא להעריך אותו כשחקן שעבד ועובד קשה מאד, ותמיד רעב ושואף לעוד.
    לגבי השיטה הנוכחית, בדיוק שוחחתי היום בנושא עם אהרון שדה, ושנינו בתור ילדים שגדלו על מונדיאל 86 ויורו 88 אולי שני הטורנירים המלהיבים ביותר, בוודאי בשלושים בשנים האחרונות, כסר לא מצליחים להתלהב משום טורניר גדול מאז. אמנם יש משחקים טובים פה ושם, או נבחרות מלהיבות כמו דרום קוריאה ב2002 או צ'כיה של 96, אבל בגדול כדורגל הנבחרות הפך להיות טקטי מדי כשאפילו ברזיל והולנד שסימנו את הכדורגל המלהיב והיצירתי כבר איבדו מזמן את הקסם והפכו לנבחרות אפורות. אני לא חושב ששינוי השיטה ישנה בהרבה את המגמה הזו, ואני דווקא הופתעתי לטובה מכמה נבחרות שלא היו לי שום ציפיות מהן , כהונגריה ואיסלנד. בכל מקרה אני מקווה לסיום מעניין לטורניר שלפחות ישאיר טעם טוב ולא שעמומון כמו פורטוגל ווילס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט