ניצחון צרפת על גרמניה בחצי גמר יורו ימחק זכרונות לא נעימים נגד הגרמנים בשלושים השנים האחרונות. אז אני בטוח שהוא מענג ומספק את הצרפתים, ואין לי כל בעייה עם זה.

אבל כיצד שלא תסתכלו על נצחון הצרפתים, וכמה שתקראו על הנצחון 'שהגיע' לצרפתים (כפי שאני קורא בכל אתר ובכל עתון שאני נכנס אליו), העובדות הפשוטות מצביעות על האמיתות הבאות:

השער הראשון בא תוך כדי לחץ גרמני אדיר שגרם לצרפתים להיראות כמו קבוצת ליגה ב' המשחקת בונקר עם 9 מגינים נגד קבוצה מהלאומית כשכל מה שהם עושים זה להרחיק כדורים, והוא נגרם כתוצאה מבעיטת 11 שאלתית ביותר כשבסטיאן שוויינסטייגר נענש על נגיעת יד לא חובתית ולא רצונית, נגיעה שכל שופט נורמלי בארה"ב היה מתעלם ממנה.

השער השני בא אף הוא בפאסט ברייק די בודד בתוך געש של התקפות גרמניות אנמיות.

בפנדל אנטואן גרייזמן שלח את השוער מנואל נוייר לצד שמאל כשהוא שם כדור חזק בחצי גובה בצד הימני.

העובדה שהצרפתים ירדו להפסקה ביתרון 0-1 מראה רק את המסתוריות של המשחק הזה הנקרא כדורגל כשאתה יכול לשלוט בו לחלוטין ולרדת להפסקה בחיסרון. מלבד 5 דקות בתחילת משחק וחמש דקות בסיום המחצית, כל המחצית היתה משחק של חתול ועכבר כשלעתים אני לא מבין כמה אפסים יכולים הצרפתים האלה להיראות: כלפי חוץ הם נראים נפלא עם 4 שחורים בנויים למופת, צאצאים של בני מושבות צרפתיות באפריקה, ואתה לא מבין כיצד הם מסוגלים להיראות כל כך נחותים לגרמנים האינטיליגנטים כל כך בכדורגל. אינטיליגנטים – כן. מעשיים? לא ולא!

בהפסקת המשחק קפצה לי לראש מחשבה: יכול מאד להיות שכמו שבאהבה המאהבים הכי אבסורדים הם הג'נטלמנים האינטיליגנטים, יכול להיות שאותה ג'נטלמניות אינטיליגנטית עושה גם מהכדורגל הגרמני דבר יפה לעין, אך אבסורדי לחלוטין כשאין להם כל קילר אינסטינקט, או מחץ המכריח שערים.

אני מסתכל על המאמן שלהם יואקים לב והוא נראה בדיוק כמו קבוצתם: נראה טוב, יפה, אבל למבטו ישנה הבעה בדיוק כמו לדג מעושן. כמו הוא, ככה קבוצתו: כל שערה משערות ראשו המלא משוחה ונמצאת בדיוק במקומה – כמו שחקניו. כל אחד במקומו, וכולם נראים על הכיפאק. אבל תראו לי נקבה אחת שהיתה מתלהבת מהיואקים לב הזה!  הוא בוודאי עושה אהבה לפי הכתוב בספר: קודם צעד ראשון. אח"כ צעד שני. אח"כ צעד שלישי… הכל מתוכנן. הכל כמו שכתוב בספר. שום סטייה… שום הברקה… שום מג'יק…

ככה בדיוק משחקת גרמניה: כל התקפה בדיוק כמו ההתקפה הקודמת. הם מנסים לפצח את הבונקר הצרפתי כמו שמשחקים כדורגל באולם סגור: מסירות קצרות, טיק-טאק, והצרפתים עומדים ומסתכלים. משך מחצית שלמה, כשהכדור ברגלי הגרמנים 35  דקות מ-45 הדקות, הם לא יצרו יותר ממצב אחד עם סיכוי רציני לשער.

אולי במקום יואקים לב הם היו צריכים לשכור ארכיאולוג כמאמן. הוא היה לפחות מזכיר להם את העבר כששחקן כמו פרנץ בקנבאוור היה מוביל כדור, וחודר אל תוך מערכת הבונקר, או שחקנים כלות'ר מתיאס או 'רד מיולר שידעו שכדי לפרק בונקר, עליך לגרום בו מהומות ובלגנים, ולא עם 'טיק-טאקים'.

במקום זה הגרמנים ניסו לעשות זאת בעוד מסירה פנימה, לצד, לאמצע, החוצה, לצד, החוצה, פנימה, לימין, החוצה, ימינה, לאמצע, לשמאל, החוצה, ימינה. אף נסיון חדירה. ההגנה הצרפתית בעיקרה עומדת ומחכה שמשהו יקרה. פה ושם אתה רואה מגן נע עם התוקף, אך בעיקרה ההגנה נשארת בבונקר שלה עם קו אחורי של ארבעה, וקו יותר קדמי עם ארבעה.

ואז בא איבוד כדור גרמני לצרפתים היוצאים בפאסט ברייק לעוד התקפה.

אני יודע מה אני הייתי עושה כמאמן (אתם בוודאי מגחכים מה המנחם הזה מנסה לעשות עכשיו? להראות לנו שהוא יודע יותר מיואקים לב? אני לא יודע אם אני יודע יותר ממנו או לא, אבל בטוח שאין לי פרצוף של דג מעושן,וגם אין לי שערות).

אם אני מאמן גרמניה, אני אומר להם לעשות כל המשחק בדיוק מה שהם עשו בעשר הדקות האחרונות, בלית ברירה:

*הייתי מצווה על שחקני לנסות להיכנס בכידרורים מהאגפים אל תוך הרחבה.

*הייתי מצווה על שחקני לנסות להיכנס בכדרורים לרחבה מהאמצע.

*הייתי מצווה על שחקני מהאגפים להכניס פגזים לכיוון השער; כדורים נמוכים לא למסירה אלא כדי ליצור בלגנים ובילבולים הבלגנים עם כדורים נמוכים נגד בונקר הכל יכול לקרות: ריקושה…יד…הכשלה…כל כדור הוא 50-50% של מגן או תוקף.

*או…כדורים גבוהים לעבר הרחבה…רחוק מהשוער. יותר לכיוון 10 מטרים מהשער. ואז כולם מנתרים. שוב, הסיכויים ליד… או דרדלה…או ריקושה…

כל דבר עדיף על 20 מסירות קצרות ומדוייקות מרגל לרגל שלא מביאות לשום מקום עד איבוד הכדור. הגרמנים היא קבוצה ללא כל גימיקים: אתה יודע בדיוק מה הם עומדים לעשות, ולכן אתה גם יודע שכפי שהיא משחקת היום אין סיכוי ליצירת מצב מסוכן, אז אתה יודע בדיוק כיצד להגן מפניה.

לכן הגרמנים שלטו בכדור 70 מה-90 דקות, אבל חוץ מבעיטה אחת לקורה החיצונית, כל השליטה שלהם היתה ריקה מתוכן.

מה שלא אהבתי אצל הגרמנים היתה השחצנות שלהם. הם שחצנים מבלי שייראו שחצנים; ז"א לא משחקים אותה עם עקבים וכו', אבל הם משחקים עם הבעת פנים כאילו הם יודעים שהם ינצחו. לכן הם אפילו בקושי התווכחו על הפנדל שב-7 מ-10 פעמים לא היה נשרק. הם לא התווכחו כאילו אמרו "מה זה משנה? יש לנו 60 דקות להכניס לצרפתים שלושה שערים".

וצרפת? כמו שבציור פורטרייט תמיד יש משהו לא בסדר עם הפה, ככה במשחק הצרפתים חסר משהו שאיני יכול להסביר. אפילו הגול השני הובקע בגלל הדיפה-לא-הדיפה אחרי הטעייה מצויינת של פול פוגבה והרמה שנוייר הדף לא מספיק רחוק, וגרייזמן הבקיע ב…עקב רגלו במין דרדלה מהסרטים.

קראתי כמה אתרים והסתכלתי בעיתונים, והרוב סיכמו שהיה זה "משחק טוב" ו-"כדורגל טוב".

כן? אם כך המשחק המודרני הנחשב 'טוב' לי הוא נראה 'ריק'. בלתי פורה, ואנמי. לי הוא נראה כמשחק חסר מאורעות. כל הכדורגל המודרני ביורו נראה לי כזה. מה חסר בו? חסר בו ACTION. אולי הכדורגל הפך למתוכנן מדי, ערוך מדי, ומאורגן מדי. אני לא יודע. לי הוא נראה סכריני מדי, 'נקי' מדי, מניפולטיבי מדי, וזהיר מדי.

אין בו את הממזריות והתחבולתיות של פעם. אין בו יותר את השתוללות והשובבות של הברזילאים של פעם, ואין בו יותר כמעט כל חוצפנות, התפרעות, והתייהרות. הכל דופק כשעון, הכל מצופה,  הכל ידוע, והכל מתוכנן.

והכל משעמם.

כל כך ציפיתי למשחק הזה וכל כך התאכזבתי. נזכרתי במה שאייסופ אמר 528 שנים לפני הספירה. הוא כתב:

"חור ענק הופיע במורד ההר. כולם התקרבו לראות. ואז עכבר קטן יצא ממנו"

כך הרגשתי בסיום המשחק.