תחרויות המבחן הסתיימו. היה לנו כל כך מעניין ומרגש!!!
*מייק פלפס חזר אחרי מאבק נגד סמים ושתייה, ובגיל 31 ניצח בשלושה מקצים, וישתתף באולימפיאדה החמישית שלו.
*ריאן ליכטי, אף הוא בן 31, הצליח במאמץ עליון לעשות את הקבוצה כיחיד במשחה 200IM בנוסף להגיע רביעי ב-200 חתירה ולכן ישתתף גם במשחה השליחים 4 כפול 200, והכל כשהוא פצוע במפסעה.
*אנטוני אירוין בן ה-35 עשה את ריו ב-50 חתירה!!!
מיסי פרנקלין – שמאז לונדון התבגרה, התמלאה בצורה סקסית/נשית – הצליחה במאמץ עליון לעשות את הנבחרת.
וכמובן קייטי לדקי מנצחת כל דבר שזז, ומיה דירדו – שמיד בסיום ריו היא פורשת והופכת לסניור אנליסט של חברת השקעות ענקית שמושבה באטלנטה אבל היא תשב במגדל בוול סטריט – עשתה זאת ב-100 ו-200 גב.
כל המוזכרים למעלה מלבד לדקי שחו את משחיהם האחרונים במים אמריקאים. כולם פורשים מיד בסיום האולימפיאדה.
אבל עם כל הריגושים וה-'גוד-באיי'ס' האמת חייבת להיאמר:
זאת לא היתה תחרות מהירה במיוחד.
בואו נגיד זאת פשוט יותר: מבחנים אמריקאים לריו שהנפיקו ב-26 משחים אפס – כמו ב-"0" – שיאים עולמיים, ורק שיא אמריקאי אחד. רק 14% מהנשים ו-20% מהגברים שברו שיאים אישיים. מלבד לדקי, רק פרנוט ב-200 חזה וריאן מורפי ב-100 גב קבעו את תוצאות השנה.
אילו האולימפיאדה היתה מבוססת על המבחן האמריקאי, האמריקאים היו זוכים רק ב-6 מדליות זהב (מלבד השניים בגברים, לדקי ב-200, 400, ו-800 ולילי קינג ב-100 חזה). בלונדון האמריקאים זכו ב-16 מדליות זהב!!! נניח שהאמריקאים היו זוכים גם בארבע זהבים מתוך 6 משחי שליחים, זה עדיין רק 10 זהבים בריו לעומת 16 זהבים בלונדון!
בס"ה המדליות המצב פחות רע: בלונדון האמריקאים זכו ב-31 מדליות. בריו – לפי תוצאות המבחנים ואם מוסיפים 6 מדליות בשליחים, אז הם היו זוכים ב-29 מדליות.
מייק פלפס שנשאל על כך הגיב: "עם כל המתח והמאמץ במבחנים, האולימפיאדה היא עדיין דבר אחר. אני מאמין שהרבה מאיתנו ישפרו את תוצאותיהם בריו!".
אבל זה נכון גם לגבי שאר השחיינים משאר מדינות העולם.
3. THERE IS NO JOY IN LAKERTOWN

אתם זוכרים את הפואמה "קייסי עם האלה", עם המשפט הראשון שלה "THERE IS NO JOY IN MUDVILLE"? אותו דבר נראה המצב היום בלייקר-טאון, לייקר-נשיוןן, ועם מצב הרוח של כמה חולים עם קבלות כדדי וגור גולן.
המצב עצוב. המצב גרוע. המצב פגום. המצב מזופת.
המצב מ-ז-ו-ר-ג-ג!
הכל דפוק בלייקר וורלד.
המסכנים חלמו על קווין דוראנט אבל הם מתעוררים עם טימופלי מוזגוב ולואל דנג. אני לא מבין. הם לא ראו שדנג גמר – FINISHED – במיאמי? מה הם מביאים עוד זקן לדייסה המקולקלת?
הם כבר שלוש שנים לא מצליחים להביא אף שחקן שהם ממש רוצים, ובלית ברירה מסיימים עם אנשים שקוראים להם קרלוס בוזר.
קווין דוראנט אפילו לא השפיל את עצמו לדבר איתם לפני שהסכים עם הווריורס.
הדבר היחידי שהם יכולים לעשות זה לחכות עד שכל הפירורים ייפלו, ואז לנסות לאסוף את הברארה.
כל שחקן עם טיפת כבוד עצמי מחפש מקום בספארס, בקליפרס, במיאמי, בווריורס, בת'אנדר. אפילו בשיקגו, דאלאס, ואפילו בניקס פור גאד סייק. רק חלילה לא – ישמור עלינו אלוהים! – רק לא בקללה הנקראית "לייקרס".
אל הורפורד בחר בבוסטון. דווייט האוארד באטלנטה. יואקים נואה בניקס. ראז'ון רונדו בשיקגו. דריק רוז בניקס.
פאו גאסול? רק אם הספארס וטורונטו יגידו לו "לא". כפי שאמרנו – רק הברארה שנשארת.
אבל אתם יודעים מה?

1.מה אמר ג'רי ווסט לקווין דוראנט
ג'רי ווסט ניפגש פגישה פרטית עם קווין דוראנט אחרי הפגישה עם בעל הקבוצה, המנכ"ל, ואז הפגישה עם סטיב קר, סטפן קרי, קייל ת'ומפסון, ודריימונד גרין.
הוא דיבר עם דוראנט על התעקשותו להישאר בלייקרס כל אותן שנים, וה-8-1 שלו איתם בנסיון לזכות באליפות. הוא דיבר על כך שבמקרה שלו לא היו הרבה ברירות לאן ללכת "זה היה הלייקרס, הסלטיקס, או הניקס" ועל כך שעד היום הוא סובל את כאב כל ההפסדים.
"אבל אז הנצחון ב-1972 כיפר על כל העוונות", הוא אמר. ווסט המשיך: "אבל זה לא היה קורה אילולא ווילט צ'מברליין הגיע אלינו. לפעמים הנצחון לא בא אליך, ועליך ללכת אחרי הנצחון".
הוא סיים: "אני שוחחתי עם הרבה שחקני-על שלא זכו לזכות באליפות. קרל מלון…ג'ון סטוקטון…דומיניק וילקינס…צ'ארלס בארקלי…סטיב נאש…הם יכולים לומר לך ש'זה בסדר. למדנו לחיות ללא טבעת'. אבל זה כואב להם. אני לא יודע כיצד הייתי מצליח לחיות עם עצמי ללא אותה טבעת מ-1972. חשוב על כך. איתנו בווריורס ישנה לך אליפות כמעט מובטחת, ויותר מאחת"!
מאיפה אני יודע? קראתי את כריס ברושארד שלקח את האטנפו מהדו"ח של קוואקאמי.
ESPN's Chris Broussard followed up Kawakami's report with more details.
מסתבר שהפגישה השיגה את מטרתה!
2. כיצד יעשו האמריקאים בשחייה בריו?