מעורב ספורט לערב יום שלישי / מנחם לס

1. ב-"USA BASKETBALL" הכל בסדר

 

יכול להיות שלא יותר משניים-ארבעה שחקנים מהנבחרת העכשווית היו עושים את "הנבחרת האמיתית" אילו נבחרו ה-12 הטובים ביותר: קווין דוראנט וקליי ת'ומפסון בטוחים. דריימונד גרין ולמרכוס קאזינס? כנראה שגם. לפחות בקבוצה שלי.

אבל מה היופי ב-"נבחרת ארה"ב"? שלא משנה מי שנבחר, ה-12 יוצרים מיד יחידה מובחרת ביותר עם הצחוקים והבידורים שלה, ואחרי יום וחצי יחד (כפי שהיו יחד בוויקאנד האחרון) הם הופכים ליחידה מגובשת ומיוחדת כזאת שהם לא היו מוכנים להכניס אף שחקן אחר עבור אף שחקן קיים.

ה-12 שבנבחרת הם "יו אס אוף איי". הם דגל הפסים והכוכבים. הם מרגישים שהם-הם הנבחרים, וכל אלה שהחליטו לפרוש הם כאלה שבריו איש לא יזכור מי הם ומה הם. כל מה שלברון, סטפן קרי, ראסל ווסטברוק, ואנטוני דייויס יוכלו לעשות זה לשבת בבית ולמות מקנאה.

כי אין דבר נעלה יותר בכדורסל מאשר ללבוש את הגופייה עליה כתוב באותיות של קידוש לבנה (גיא! אבל אולי כבר הסברת אז אין צורך לחזור. פשוט בגילי כבר קשה לזכור) – USA!

ג'רי קולנג'לו ומייק ששבסקי החליטו – בזאת אני בטוח לפי הצהרותיהם האחרונות – להתרכז ולהזכיר רק את אלה שהם כאן, ולא להזכיר במילה את אלה שאינם כאן. להתרכז במה שיש ולא במה שאין.

"כל מה שמעניין אותי ואת המאמן מייק ששבסקי הוא שיש לנו 12 בחורים שהחליטו להקדיש את הקיץ הזה עבור הנבחרת ועבור הדגל. הם-הם 'נבחרת ארה"ב' והם לא ממלאי מקומם של אף אחד". כמובן שהיה כאן איזה שהוא מסר לשחקנים מהסוג של קאווי לינארד או ראסל ווסטברוק או כריס פול שהחליטו "לנוח" ותו לא. הוא לא אמר זאת כמובן, אז אני אגיד זאת במקומו: הוא למעשה רצה להגיד להם "שיילכו קיבינימאט. טוב שישנם אחרים המרגישים גאווה לייצג את ארה"ב".

קולנג'לו: "יש לנו קבוצה חזקה מאד לייצג את ארה"ב. יש לנו רוסטר עמוק עם כמה שחקנים היכולים לשחק 2 ו-3 תפקידים. יש לנו את היכולת לשחק ביג בול או סמול בול, לוחצת או חצי מגרש, טרנזישיון או קליעות מרחוק. יש לנו את הכלים והתחמושת לשחק איזה סוג של כדורסל שקוץ' ששבסקי יבחר".

(מה שאותי מטריד קצת – אישית, ואין צורך לשקר – זה שלקבוצה ישנם רק שני פוינט גארדים: קיירי אירוינג וקייל לאורי. מצד שני ישנם שם לפחות חמישה המסוגלים להוביל כדור UP THE COURT)

הגדולה של קולנג'לו היא יכולתו להחדיר תמיד דם חדש לנבחרת ולדאוג שמאומה לא יהפוך ל-STALE – ישן. אבל STALE זה גם דהוי, מרופט, בלה ולא עדכני. ישנם לו 6 שחקנים חדשים שלא יודעים טעם אולימפי מהו. הם יהיו ה-6 שבאולימפיאדה של 2020 יקבלו 6 שחקנים חדשים לנבחרת. ככה אף פעם לא יהיה STALENESS. ככה המעיין תמיד יביא מים חדשים וטהורים, והעיקר – מלאי מוטיבציה (לא שמים יכולים להביא 'מוטיבציה' אלא אם כן אתה מת מצמא באמצע המדבר ופתאום מוצא מעיין מים בנווה מדבר, אם אתה עוקב אחרי הלך מחשבתי).

אותי מעניין דבר אחד: מה ירגישו הקנונים שהחליטו לוותר אם הנבחרת תפסיד? האם ירגישו חרטה? בושה? או – לך תדע – שמחה לאיד?

כנראה שזה עניין אישי שאני לא רוצה אפילו לחשוב עליו.

2. פט סאמית, הגדולה שבמאמנות, איננה

 

פט סאמית, המאמנת האגדית של אוניברסיטת טנסי נשים, איננה. היא ניפטרה הבוקר בגיל 64 אחרי שבשנתיים האחרונות סבלה מאולצהיימר שגרם לה יותר ויותר בעיות גופניות, בעיקר בעיות ריאה ונשימה. כל בני משפחתה היו מסביבה כשהיא הלכה לעולמה PEACEFULLY.

היא היתה המאמנת המנצחת ביותר ב-38 שנות אימון בדיביזיה הראשונה של ה-NCAA, אבל היא היתה הרבה יותר ממאמנת ואלופה.היא היתה מחנכת, יועצת, וחברה מבוגרת למאות מהשחקניות ששיחקו עבורה, רבות מהן מהטובות שידע עולם הכדורסל.

היא הולכת לעולמה אלופת ה-NCAA שמונה פעמים, ופעמיים אלופה אולימפית. בשנת 2012 הנשיא אובמה העניק לה את ה-PRESIDENTIAL MEDAL OF FREEDOM, אחד העיטורים היוקרתיים ביותר במדינה.

 

"Since 2011, my mother has battled her toughest opponent, early onset dementia, 'Alzheimer's Type,' and she did so with bravely fierce determination just as she did with every opponent she ever faced,” Tyler said in a statement, via the AP. “Even though it's incredibly difficult to come to terms that she is no longer with us, we can all find peace in knowing she no longer carries the heavy burden of this disease."

אחרים כתבו:

Several of Summitt's former players and colleagues have reacted to the news of her passing on social media. "Blessed to be coached and mentored by a trail blazer! She changed the world 1 by 1. #greatness#Legend#161," Wichita State University coach Jody Adams tweeted. WNBA player Lindsey Harding added: "This is a sad day in the basketball community. Thank you Pat Summitt for everything you've done for our game."

3. דבר אחד בטוח: זהבים לקטי לדקי

היא קטנה כזאת. פנים מחייכות של ילדה מכיתה ד' אחרי שקיבלה פתקה מבנצי תחת השולחן בבית הספר ברמת השבים "קטי, אני אוהב אותך יותר אפילו מכדורגל. אני רוצה להתחתן אתך" (רק להחליף את השם 'קטי' ב-'אופירה').

אתה בחיים, אבל בחיים לא תסתכל עליה ותגיד שהיא השחיינית הטובה בעולם שמנצחת את כולן לא בעשיריות של שניות אלא בשניות שלמות, ואם היה 1,500 מ' לנשים באולימפיאדה היינו מדברים במושגים של דקות.

הגדולה שלה מתעצמת לא במשחה אחד, אלא בכל המשחקים גם יחד. מ-200 מטר ועד 1,500 חתירה (שאין באולימפיאדה) היא המלכה של המבחנים האמריקאים, והיא תזכה בכל הזהבים בריו. אני הייתי שם כספי שגם ב-100 חתירה היא היתה לוקחת, אילו למדה רק זינוק ויציאה מהירה מהמים – החשובים בספרינט אבל פחות למרחקים הבינוניים.

היי, עתה גיליתי שסתם לשם הכיף היא נירשמה גם ל-50 חתירה ו-100 חתירה!!!

אז מה, יש סיכויים למדליות זהב ב-50, 100, 200, 400, ו-800? וגם ב-4 כפול 100 חתירה שליחות, ו- 4 כפול 200 שליחות? ואם תנצח את ה-100 אז גם זהב ב-4 כפול 100 מעורב?

NOT SO FAST. אני בטוח שלוח המשחקים לא יאפשר 8 מדליות זהב שישבור את ה-7 הקיים.

"אסתפק ב-4 זהבים. 200, מ400, 800 ו-4 כפול 200" היא אמרה בחיוך. היא לא שוויצרית מהסוג של לברון. היא סתם אומרת את האמת. "ה-200, 400 וה-800 הם ה-'GO-TO' מקצים שלי. אני מרגישה בהם בבית. אני מרגישה כנראה כמו סטפן קרי כשהוא ב'זון' ולא מסוגל להחמיץ זריקה. זוהי ההרגשה שלי, אז למה לשקר ולהסתירה?".

היא כזאת קטנה ונאיבית שהיא אפילו לא יודעת כנראה מה זה  פוליטיקלי קורקט. אבל האמת חייבת להיאמר, והיא שכשהיא מדברת ככה,  זה לא נשמע כדברי הבל או עליונות אלא סתם נערה האומרת את האמת לאמיתה. "אני אוהבת לשחות ומשום מה אני אף פעם לא מרגישה עייפה כשאני שוחה!".

בדקו אותה אלף אלפי בדיקות. פשוט לא מובן לאנשי המקצוע – ובודקי הכשרות מסמים וסטרואידים – כיצד הנערה הלא שרירית הזאת חותרת וחותרת, ואז חותרת עוד יותר, ומסיימת 800 (או 400 חתירה אמש, בפחות מ-4 דקות, עם כמעט שיא עולמי) ובקושי נושמת, כאילו חזרה מטיול באחו (היא לא טעמה טעם DRUG אחד בחייה. "אפילו כשאני חולה אני מסרבת לקחת רפואות!"). לך תדע. אולי בכל זאת ישנם ניסים בעולם, וטוב – עבורי, חולה USA שכמוני – שהם קורים לאמריקאים.

בת ה-19 הזאת מבטסטה, מרילנד, היא המועמדת הבטוחה ביותר לזהבים בריו, אלא אם כן צמחה לה איזו שהיא "עילוי" (גיא! הניתן לומר 'עילוי' בשפת נקבה?) באיזה חור בקרואטיה או איסלנד (שוב איסלנד, כאילו לא מספיק בכדורגל!).

הדבר המעניין ביותר עם לדקי הוא ה-"TOTALITY IN HER EFFORT". הרי הדבר המשעמם ביותר (רק להסתכל על צבע מתייבש על הקיר בבית של מומי יותר משעמם!) הוא לחזות במשחה 800 חתירה. הלוך וחזור, הלוך וחזור, הלוך וחזור, הלוך וחזור (סיימתי רק 400 מטרים…) וחוזר חלילה.

מה יכול להיות יותר משעמם מזה?

אבל לחזות בקטי עושה זאת זה כמו לחזות במכונה. כמו לחזות במשאבת מים. או משאבת קידוח דלק: עולה ויורד, עולה ויורד. בחזרה המונוטונית הזאת אני, לפחות, רואה את הג'ניוס שלה: על מה היא חושבת? מה היא מרגישה? מה אומרים לה שריריה? הכל חוזר על עצמו כמכונה, וזה יכול לשגע בשעמום, או לטרף – אחד כמוני – בגאוניות המונוטונית הזאת. לפעמים אני חושב שהיא שוכחת היכן שהיא ורק הפעמון ל-100 האחרונים מזכיר לה היכן שהיא. היא כמעט שכחה כי – כך נדמה, וכמובן שזה לא נכון – שהיא יכולה לשחות ככה, באותו קצב, גם 50 בריכות.

לדקי היא שחיינית המרחקים הגדולה בהסטוריה. היא מחזיקה בשיאים העולמיים  בכל המרחקים מ-400 עד 1,500, ואם היה משחה ל-5,000 מטרים, היא בוודאי היתה מרסקת אותו ב-5 דקות.

בספורט שחי ונושם על REPETITION ושעמום, לדקי הביאה חיים חדשים, אור, ולהט למחזוריות. היא עשתה משחיית 800 דבר מעניין כמעט כמו ריצת 100 מטרים של בולט.

זה אומר הכל על הצעירה המופלאה הזאת!

(תגידו אתם: הייתכן שהדבר הזה הוא הדבר הגדול ביותר בספורט הנשים? לי זה לא יאומן כי יסופר!)

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. שאלת ה-"עילוי" היא מצוינת!

    היות ולמילה "עילוי", יש שימוש רב ביהדות, השימוש של המילה בלשון נקבה – 'עלויית', קיים גם הוא.
    אבל כיום ניתן להשתמש ב-'עילוי' גם כשם תואר ללשון נקבה, בדיוק כמו שנכתב בפוסט.

  2. את ברכת קידוש הלבנה נהוג לקרוא במוצאי השבת, בשעת ערב, תחת כיפת השמיים.
    נהוג לכתוב את הברכה באותיות גדולות וברורות, כך שיהיה קל יותר לקרוא אותן.
    לכן – 'אותיות קידוש לבנה' = כתב גדול וברור.

    1. אז למה אתה חושב שאני יודע על 'רמות השבים'?

      אחלה יישוב. אבל לצערי כבר לא מושב אלא מקום של וילות לעשירים

  3. בנוסף לפט סאמיט עולם הספורט האמריקאי איבד עוד אגדת אימון הלילה – באדי ראיין היה האדריכל של הגנת הברס היונקת שנות ה-80.

  4. קייט לדקי אכן משדרת נעריות ותמימות אבל מימדי הגוף שלה לא קטנים כלל וכלל:
    1.83 מ' גובה
    70 ק"ג משקל
    http://www.fina.org/athletes/katie-ledecky

    דרך אגב, מה קורה עם מיסי פרנקלין. יש אצלה ירידה גדולה ביחס לסטנדרטים שהיא הרגילה אותנו אליהם. אני שמעתי איפוא שהוא שזה עקב שינויים פיזיולוגיים בגוף שלה.

    1. אין ספק שזאת הבעיה,
      שפרנקלין הייתה בת 16, בסל הכל נערה,היא הייתה דקיקה וכמעט בלי חזה,
      אין מה לעשות יותר קל לשחות ככה! וזה היה היתרון שלה.
      בשנה שעברה באליפות העולם היא נראתה לי מאוד "גדולה",גם ביחס לשחיניות אחרות.
      אותו סיפור עם הלטבית המומחיץ בחזה שהגיעה משום מקום לאליפות העולם (או אולימפיאדה) לפני 3-4 שנים, אף אחד לא יכל עליה!
      השנים עברו וכעת היא טובה רק ב50 חזה.

      לדקי כאמור זה הסיפור! פשוט עילוי מדהים.
      את ה50 וה100 זה פשוט לא הסגנון שלה,היא בנויה על אמידות,לא מהירות אבל באמת שאין משהו שהבחורה לא יכולה לעשות.

  5. אחלה מעורב תודה רבה
    אם אינני טועה מרק ספיץ החזיק בשיא 7 מוזהבות ומייקל פלפס שבר ועלה ל 8 מוזהבות בבייג׳ין 08

כתיבת תגובה

סגירת תפריט